אתר היידפארק מוצע למכירה

לפרטים והצעות נא לפנות אל גיא כהן guy3107@gmail.com

בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים החלף לסקין בצבע לבן החלף לסקין הישן של הייד פארק החלף לסקין בצבע כתום החלף לסקין בצבע חום החלף לסקין בצבע צהוב החלף לסקין בצבע כחול החלף לסקין בצבע ירוק
בית · פורומים · דת ואמונה · HaEmet פורום האמת האבסולוטית · מי כתב את התורה?
שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-18/2/2009 10:31 לינק ישיר 
מי כתב את התורה?

מי כתב את התורה?

 

אין ספק שכל ספר ידוע בראש ובראשונה בשם כותבו. ככל שהספר מפורסם יותר, כך הכותב מפורסם יותר. כדי לברר מי כתב את ספר התורה עלינו לבדוק שלושה נתונים עיקריים:

 

1) מי נטען להיות כותב התורה על פי קהל הקוראים המקורי מזה אלפי שנים.

2) מי נטען להיות כותב התורה על פי הספרים הקדומים ביותר שנכתבו לאחר התורה.

3) מיהו כותב התורה על פי התורה עצמה.

 

* * *

 

מיהו כותב התורה על פי העם המעביר את התורה מזה אלפי שנים?

 

כיום אין חוקר שמתווכח על העובדה שעם ישראל מעביר את התורה מזה אלפי שנים, ובנאמנות שאין דומה לה בשום עם או תרבות אחרת בעולם. עם ישראל גם ידוע ברמתו הביקורתית כלפי עצמו וכלפי מנהיגיו, כפי שקל לראות מן התנ"ך עצמו וכל ספרי התלמוד. נוסף לכך העם היהודי מקפיד מאוד לזכור תאריכים ואישים מן ההיסטוריה, הוא יודע לציין מי היה הכותב של כל ספר בתנ"ך וההלכה, ומתעד את התאריכים והשושלות של כל אישיות ידועה מן ההיסטוריה היהודית.

תלמידי חכמים מסוגלים לציין מי ערך את התלמוד ומי כתב את המשנה, מי כתבו את ספרי הכתובים ומי כתבו את ספרי הנביאים. אך הכותב המפורסם ביותר מאז ומעולם הוא משה רבינו, וספר התורה המועבר מדור לדור נושא את שמו - "תורת משה". כל חמישה חומשי תורה נכתבים עד היום במגילה אחת, מזה אלפי שנים, ונטענים להיכתב כולם בידי משה, הוא הראשון להעלות את התורה על הכתב, ומימיו ממשיכים עם ישראל ומעתיקים את התורה שוב ושוב מבלי להחסיר ממנה אות. מגילה זו, בה נמצאים חמישה חומשי התורה בזה אחר זה, כלולים כולם ב"ספר התורה" הגלול בו קוראים היהודים מידי שבת.

 

בכל התורה לא מוזכר שום כותב אחר מלבד משה, ואין ספק שמקבלי התורה הכירו בכך שמשה הוא היחיד שעסק בכתיבת התורה. הוא אשר העלה את חמישה חומשי התורה על הכתב. למעשה, לא קיים שום אדם אחר בהיסטוריה המקראית הנטען לכתוב את התורה מלבד משה. וזה כולל את כל ספרי התנ"ך, כל הספרים החיצוניים, שישה סדרי משנה וארבעים מסכתות הש"ס - כולם זיהו את משה כיחיד האחראי לכתיבת התורה מפי הא-לוהים. מאז ומעולם משה רבינו היה ידוע כאדם היחיד האחראי להעלאת "ספר התורה" על הכתב.

 

* * *

 

מי כתב את התורה על פי התנ"ך?

 

כפי שידוע לכל, העדויות הקדומות ביותר לאיזכור התורה נמצאים בתנ"ך, כלומר בכתבי הכתובים והנביאים שנכתבו לאחר התורה. ביניהם ידועים הספרים - יהושע, שופטים, שמואל ומלכים. מכיוון שספרים אלו הם הקדומים ביותר לאחר התורה, ונטענים להמסר באופן כרונולוגי מיד לאחר נתינת התורה, יש לבדוק כיצד הם מתארים את מוסר התורה.

ובכן, בכל התנ"ך מוזכר שוב ושוב הביטוי "תורת משה" המלמד שישראל ידעו כי משה הוא הראשון לכתוב את התורה על ספר, ולא קדם לו איש לכתוב את ההיסטוריה המקראית. משה הוא כותב המקרא הרשמי. הוא אשר כתב את חמישה חומשי תורה מפי הא-לוהים לפי המסורת היהודית, וכפי שניתן ללמוד מן התנ"ך.

 

ספר יהושע, שהוא הספר השני בכרונולוגיה המקראית, ומן הספרים הקדומים ביותר של התנ"ך, טוען שמשה אחראי לכתיבת התורה:

יהושע (ח, 31): "כאשר צוה משה עבד ה' את בני ישראל ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל ויעלו עליו עלות לה' ויזבחו שלמים"

יהושע (ח, 32): "ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל"

יהושע (כג, 6): "וחזקתם מאד לשמר ולעשות את כל הכתוב בספר תורת משה לבלתי סור ממנו ימין ושמאל"

מלכים א (ב, 3): "ושמרת את משמרת ה' אלהיך ללכת בדרכיו לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם"

מלכים ב (יד, 6): "ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה אשר צוה ה' לאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות כי אם איש בחטאו ימות"

 

למעשה כבר בתחילת ספר יהושע, שכאמור - הוא הספר המוקדם ביותר אחרי התורה, מצווה יהושע לקיים את כל הכתוב בספר התורה:

"ויהי אחרי מות משה עבד ה', ויאמר ה' אל יהושע בן-נון משרת משה לאמור, משה עבדי מת, ועתה קום עבור את הירדן הזה, אתה וכל העם הזה אל הארץ אשר אנוכי נותן להם לבני ישראל... כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם, רק חזק ואמץ מאוד לשמור לעשות ככל התורה אשר ציווך משה עבדי, אל תסור ממנו ימין ושמאל, למען תשכיל בכל אשר תלך, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל..."

אנו רואים שכבר בעדות והאיזכור הקדום ביותר לספר התורה בידי כותב אחר, מוזכר משה ככותב היחיד של ספר התורה מפי הא-לוהים. אין כותב אחר ומעולם לא הוזכר כותב אחר, כי משה היה היחיד האחראי לכתיבת התורה מפי הא-לוהים.

 

וכל התנ"ך מראה על אמונה פשוטה זו בשלמות המקרא ומסירתו מידי משה גדול הנביאים:

מלכים ב (כג, 25): "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה ואחריו לא קם כמוהו".

מלאכי (ג, 22): "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים"

דברי הימים ב (כג, 18): "וישם יהוידע פקדת בית ה' ביד הכהנים הלוים אשר חלק ה' על בית ה' להעלות עלות ה' ככתוב בתורת משה בשמחה ובשיר על ידי ה'".

דברי הימים ב (ל, 16): "ויעמדו על עמדם כמשפטם כתורת משה איש הא-לוהים הכהנים זרקים את הדם מיד הלוים".

דניאל (ט, 11): "וכל ישראל עברו את תורתך וסור לבלתי שמוע בקלך ותתך עלינו האלה והשבעה אשר כתובה בתורת משה עבד האלהים כי חטאנו לו".

דניאל (ט, 13): "כאשר כתוב בתורת משה את כל הרעה הזאת באה עלינו ולא חלינו את פני ידוד אלהינו לשוב מעוננו ולהשכיל באמתך".

עזרא (ג, 2): "ויקם ישוע בן יוצדק ואחיו הכהנים וזרבבל בן שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח אלהי ישראל להעלות עליו עלות ככתוב בתורת משה איש האלהים".

עזרא (ז, 6): "הוא עזרא עלה מבבל והוא ספר מהיר בתורת משה אשר נתן ה' אלהי ישראל ויתן לו המלך כיד ידוד אלהיו עליו כל בקשתו".

נחמיה (ח, 1): "ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים ויאמרו לעזרא הספר להביא את ספר תורת משה אשר צוה ה' את ישראל".

 

קל לראות שלפי התנ"ך, כותב המקרא היחיד הוא משה מפי הגבורה, ואין לו שותפים כלל במלאכת הכתיבה.

 

* * *

 

לפי התורה, מי כתב את התורה?

 

רוב האנשים חושבים שמשה כתב רק את עשרת הדיברות על פי התורה. ראיתי אפילו "חוקרי מקרא" המציינים כבדרך אגב שבשום מקום בתורה לא מוזכר שמשה כתב את התורה, ועל כן הם מנסים לנחש מי אחראי לכתיבתה... רוב האנשים בטוחים שהתורה רק מספרת על יציאת מצרים ומשה, ובשום מקום במקרא לא מוזכר משה כמי שכתב את התורה. מסיבה זו נכתב מאמר זה - להשלים ידע בסיסי זה אצל הקורא.

לפי התורה, היחיד שכתב את התורה, עסק בכתיבת התורה, תיעד את המאורעות, או בכלל צווה לכתוב את התורה - היה משה רבינו. הוא היחיד שמוזכר כמי שכותב את התורה, ומתעד את כל המתרחש על הכתב. הנה מספר דוגמאות.

 

משה מעלה על הכתב את ההיסטוריה המקראית:

(במדבר, פרק לג, ב): "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם".

(דברים, פרק לא, כב): "ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל".

 

משה מעלה על הכתב את כל המצוות, הדינים והמשפטים:

(שמות, פרק כד, ג-ד): "ויבוא משה ויספר לעם את כל דיברי ה' ואת כל המשפטים, ויען כל העם קול אחד ויאמרו, כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה, ויכתוב משה את כל דברי ה'".

(שמות, פרק כד, ז): "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".

(שמות, פרק לד, כח): "ויכתוב על הלוחות את דברי הברית, עשרת הדברים...", (דברים, פרק י, ד): "ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דיבר ה' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל, ויתנם ה' אלי".

 

והפסוקים על כך חוזרים שוב ושוב, באופן ברור ופשוט מאוד. לא מוזכר בכל המקרא כותב אחר מלבד משה, והמקרא חוזר ומדגיש שמשה צווה לכתוב את התורה והוא היחיד העוסק בכתיבתה. לפי המקרא, אין שום כותב אחר למקרא מלבד משה.

 

* * *

 

לפי התורה, משה כתב את התורה מפי הא-לוהים:

 

המסורת היהודית גורסת שמשה היה רק שליח לכתיבת התורה, והא-לוהים הוא מי שהכתיב למשה את כל המקרא מילה-במילה.

רוב האנשים בטוחים שזו רק פרשנות מאוחרת, ושבשום מקום בתורה לא מוזכר שהתורה נכתבה בידי א-לוהים, או שמשה קיבל את התורה מילה-במילה מפי הא-לוהים. אנשים רבים בטוחים שאם כבר, משה הוא מי שכתב את המקרא מדעתו, בשפתו, וכפי הבנתו האישית וראות עיניו. על כן הדברים הבאים עשויים להפליא אנשים רבים, כי לא רק שהתורה עצמה מייחסת עצמה לא-לוהים לבדו, משה אפילו לא רואה עצמו בעלים על ספר התורה.

 

משה לא כותב את ההיסטוריה המקראית מדעתו:

(במדבר, פרק לג, ב): "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם". מכאן ניתן לראות שמשה לא כתב על מסעות בני-ישראל והשושלות מדעתו האישית, אלא על פי הא-לוהים. הא-לוהים הכתיב למשה את התורה.

(שמות, פרק יז, יד): "ויאמר ה' אל משה, כתוב זאת זיכרון בספר ושים באוזני יהושע, כי מָחֹה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים". מכאן ניתן לראות בבירור שהא-לוהים הוא העומד מאחורי כתיבת התורה, ומכתיב למשה את נבואותיו וגם את זיכרון המאורעות. הפסוק האומר "שים זיכרון זאת בספר" מתייחס בפירוש לספר התורה, שהמשיך והתארך כפי מסעות בני-ישראל במדבר ומלחמותיו.

(שמות, פרק לד, כז): "ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה כרתי איתך ברית ואת ישראל". גם פסוק זה, כמו פסוקים רבים נוספים מלמד שהתורה נכתבה על פי הא-לוהים, ולא מדעתו האישית של משה. משה היה השליח הבלעדי לכתיבת התורה מפי הא-לוהים.

גם נאמר למשה במפורש: "עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם". מכאן רואים שאת כל התורה, ההיסטוריה והמצווה - הכל ניתן למשה מן הא-לוהים.

(דברים, פרק לא, כו): "לקוח את ספר התורה הזה" - פסוק זה מלמד שכל התורה היתה שלמה, ונמסרה מפי הא-לוהים, ומשה היה רק השליח.

 

לפי התורה - היחיד שעומד מאחורי כתיבת התורה הוא הא-לוהים:

לאחר חטא העגל מבקש הא-לוהים למחות את עם ישראל, כי עם קשה עורף הוא. משה רבינו מתחנן אל הא-לוהים לסלוח לעם ישראל, והא-לוהים נענה לו. בהמשך פונה משה רבינו לא-לוהים ומבקש ממנו שיסלח לעם ישראל על חטא העגל, וזאת באומרו: "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין - מחני נא מספרך אשר כתבת" - משה רבינו פונה לא-לוהים בבקשה שימחל לעם ישראל, ואם לא ימחל - מבקש משה מא-לוהים שימחוק את שמו מספר התורה שהכתיב לו הא-לוהים. כפי שקל לראות, משה מייחס את כל ספר התורה לא-לוהים, ללא יוצא מן הכלל.

מיד בהמשך הא-לוהים עונה למשה ואומר לו "מי אשר חטא לי אמחנו מספרי". אין ספק שלפי התורה, היחיד שעומד מאחורי כתיבתה הוא הא-לוהים עצמו, וכל התורה נכתבה מפיו. משה היה השליח וכתב בתורה את מה שהכתיב לו הא-לוהים, מילה במילה.

הנה הקטע המלא (שמות, פרק לב): "וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב. ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת. ויאמר ה' אל משה, מי אשר חטא לי - אמחנו מספרי".

פסוקים אלו לא מותירים מקום לפרשנות כלל. על פי התורה, הא-לוהים הוא אשר עומד מאחורי כתיבת התורה והוא מי שהכתיב את התורה למשה. לא משה היה מי שהחליט לכתוב את התורה או בחר מה לכתוב בה, היה זה הא-לוהים לבדו, ומשה היה השליח לכתוב את דברי הא-לוהים.

 

גם בתנ"ך קל להבחין באמונה הידועה ש"תורת משה" היא גם תורת הא-לוהים, כי הא-לוהים הוא שהכתיב למשה את התורה. כך לדוגמה, בספר נחמיה מוזכר ספר "תורת משה" גם בשם "תורת הא-לוהים" (נחמיה, פרק ח, א): "ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה אשר ציוה ה' את ישראל... ויקראו בספר בתורת הא-לוהים". התנ"ך חוזר ומציין שתורת משה היא תורת הא-לוהים.

בספר מלכים ב' נאמר (פרק יד): "ואת בני המכים לא המית, ככתוב בספר תורת משה אשר ציווה ה' לאמור, לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות - כי אם איש בחטאו יומת". במקרה זה הובא בתנ"ך ציטוט ישיר מספר דברים, אך שימו לב למילים המדוייקות בפסוק: "ככתוב בספר תורת משה אשר ציוה ה' לאמור". בלשון בת-ימינו הפסוק יכול היה להראות כך: "ואת בניהם של האנשים הרוצחים לא הרג המלך, וזאת מכיוון שכתוב בספר 'תורת משה' את מה שציווה הא-לוהים ואמר - לא יומתו אבות על בנים...". עיון קל בפסוק יגלה שמיד אחרי המילים "אשר ציווה ה' לאמור" מופיע הפסוק מספר דברים, מה שמראה על האמונה-הכללית שלא משה היה מי שניסח את התורה, אלא הא-לוהים הוא שהכתיב אותה למשה במילותיו - מילה במילה - "לאמור".

בספר דברי הימים ב' נאמר (פרק לד): "מצא חלקיהו הכהן את ספר תורת-ה' ביד משה" - מכאן אנו לא רק למדים שספר התורה שנכתב על ידי משה תמיד היה ידוע, אלא גם שספר התורה הוא למעשה "תורת הא-לוהים" אשר נכתבה ביד משה. הביטוי "תורת ה' ביד משה" מראה על האמונה שהא-לוהים הכתיב את התורה למשה, ומשה היה רק מי שכתב את התורה מפי הא-לוהים.

גם בספר דברי הימים א' נאמר (פרק כב): "אך ייתן לך ה' שכל ובינה, ויצווך על ישראל, ולשמור את תורת ה' א-לוהיך, אז תצליח - אם תשמור לעשות את החוקים ואת המשפטים, אשר ציווה ה' את משה". גם פסוק זה מראה על האמונה הכללית הידועה שכל התורה נכתבה מפי הא-לוהים, ומשה היה רק השליח לכתוב את המקרא. גם בספר מלאכי נאמר (פרק ג, כב): "זכור תורת משה עבדי, אשר ציוויתי אותו בחורב על-כל-ישראל, חוקים ומשפטים".

פסוקים אלו מראים שעם ישראל תמיד ידע שהתורה נכתבה מפי הא-לוהים, ומשה היה רק השליח לכתוב אותם מפי הא-לוהים.

 

* * *

 

מתי נכתבה התורה?

 

כפי שקל להבחין, כל ספר התורה כתוב בגוף שני ובלשון הווה, באופן שהיה יכול להכתב רק בזמן התרחשות המאורעות ועבור העם אשר עד למאורעות. כך לדוגמה נאמר בתורה:

(דברים, פרק ב): "וַנפֶן וניסע המידברה דרך ים סוף, כאשר דיבר ה' אלי, ונסב את הר שעיר ימים רבים, ויאמר ה' אלי לאמור, רב לכם סוב את ההר הזה, פנו לכם צפונה, ואת העם צו לאמור - אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר, ויראו מכם ונשמרתם מאוד, אל תתגרו בם, כי לא אתן לכם מארצם..."

(שמות כ, יח): "ויאמר ה' אל משה, כה תאמר אל בני ישראל: אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עימכם, לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם..."

(דברים כט, א): "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אלהם: אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים, לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, המסות הגדולות אשר ראו עיניך, האותות והמופתים הגדולים ההם, ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואוזנים לשמוע עד היום הזה - ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר, לא בלו שלמותיכם מעליכם, ונעלך לא בלתה מעל רגלך, לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני ה' אלוהיכם"

(דברים כט, ט): "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם, ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל, טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימיך, לעברך את בברית ה' אלוהיך ובאלתו, אשר ה' אלוהיך כורת עימך היום".

(דברים, פרק ה, א): "ויקרא משה אל כל ישראל, ויאמר אלהם: שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים אשר אנוכי דובר באוזניכם היום, ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. ה' אלוהינו כרת עימנו ברית בחורב, לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, כי איתנו, אנחנו אלה פה היום כולנו חיים, בפנים בפנים דיבר ה' עימכם בהר מתוך האש, אנוכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה'"

(דברים, ב): "וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים ויוציאך ה' אלוקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן ציוה ה' אלוקיך לעשות את יום השבת."

(שמות, פרק יא, יד): "והיה כי ישאלך ה' מחר לאמור, מה זאת? ואמרת אליו: כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים.

דברים (פרק ו): "וזאת המצוה, החקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהיכם ללמד אתכם לעשות, בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה. למען תירא את ה' אלהיך לשמר את כל חקתיו ומצותיו, אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן בנך, כל ימי חייך, ולמען יארכן ימיך, ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר ה' אלהי אבתיך לך ארץ זבת חלב ודבש... שמור תשמרון את מצות ה' אלהיכם ועדתיו וחקיו אשר צוך, ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך, ובאת וירשת את הארץ הטובה אשר נשבע ה' לאבתיך, להדף את כל איביך מפניך כאשר דבר ה'... כי ישאלך בנך מחר לאמר: מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם, ואמרת לבנך: עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה, ויתן ה' אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו, ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבתינו, ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים, לחיתנו כהיום הזה, וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר צונו".

(דברים, פרק ד): "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא א-לוהים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו (?!), השמע עם קול א-לוהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי (?!), או הניסה א-לוהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות, באתות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם ה' אלוהיכם במצרים לעיניך (?!). אתה הראת לדעת כי ה' הוא הא-לןהים, אין עוד מלבדו, מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, ודבריו שמעת מתוך האש, ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוצאך בפניו בכוחו הגדל ממצרים להוריש גוים גדלים ועצמים ממך מפניך, להביאך לתת לך את ארצם נחלה כיום הזה, וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא הא-לוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ושמרת את חוקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום, אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלהיך נתן לך כל הימים".

 

מלשון התורה נראה, כי תורה זו נכתבה עוד בחיי משה לעם המקבל אותה, לזקנים, השוטרים, העובדים, הנשים והילדים. ספרי התורה מספרים על ההווה, ובלשון הווה, לעם המקבל את הדברים בהווה. המקרא גם מציין בדיוק של פרוטוקול מה בדיוק נאמר, היכן הוא נאמר, ומתי בדיוק הוא נאמר. לדוגמה, בתחילת ספר דברים נאמר במפורש המקום, הזמן והדברים שנאמרו (דברים, פרק א, א): "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב, אחד עשר יום מחורב, דרך הר שעיר עד קדש ברנע, ויהי בארבעים שנה בעשתי עשרה חודש באחד לחודש, דיבר משה אל בני ישראל, ככל אשר ציוה ה' אותו אליהם, אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות..."

אין ספק שלפי המקרא, כותב המקרא תיעד את כל הקורה והנאמר בעת התרחשות הדברים. תיעוד התאריכים, המקומות, הזמנים והדרשות שנאמרו לישראל לא יכלו להינתן בשום זמן אחר. כל זמן מאוחר מימי משה היה מעלה את השאלה הבלתי נמנעת: "מאיפה אתה יודע שזה מה שקרה שם?"

התאריכים, המקומות והזמנים מחייבים את הכותב להיות נוכח בעת התרחשות המאורעות. הפרוטוקול של כל מילה ומילה שאמר משה, וזאת במשך דרשות שלמות וארוכות לאורך עשרות שנים, מחייבות את הכותב להיות נוכח באותן דרשות.

מכיוון שהמקרא עצמו מזהה את כותבו כא-לוהים בכבודו ובעצמו, לא נוכל לצפות לתיעוד מהימן יותר של ההיסטוריה, וזאת עוד בתקופת בני-ישראל העומדים להכנס לארץ.

 

* * *

 

התורה ניתנה בהווה, למקבלי התורה הראשונים אשר יצאו ממצרים:

 

לפי התורה, כבר בדורו של משה קיבל עם ישראל את כל התורה בכתב. במקרא נאמר כי לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, מסר משה את התורה לכל עם ישראל (דברים לא, ט): "ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי... ואל כל זקני ישראל".

שבעים הזקנים ידועים ביהדות גם כ"סנהדרין", לפי התורה הם היו ממונים על עם ישראל, ונדרשו ללמד את התורה ולהכריע בדינים ומשפטים מן התורה. בספר במדבר מסופר לראשונה על שבעים הזקנים שמינה משה רבינו באישור הא-לוהים כדי ללמד את התורה לעם, וכך נאמר (במדבר, פרק לא): "ויאמר ה' אל משה, אספה לי שבעים איש מזיקני ישראל, אשר ידעת כי הם זיקני העם ושוטריו, ולקחת אותם אל אוהל מועד, והתייצבו שם עימך, וירדתי ודיברתי עימך שם, ואצלתי מן הרוח אשר עליך, ושמתי עליהם, ונשאו איתך במשא העם ולא תישא אתה לבדך".

בספר דברים (פרק יז, ח-יג) מצווה הא-לוהים את עם ישראל לשמוע לחכמים שבכל דור: "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו. ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך - תעשה. לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העומד לשרת שם את ה' אלהיך או אל השופט - ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל. וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד". כפי שניתן ללמוד מן התורה, התורה ניתנה לעם ישראל, וכבר מימי משה התמנו חכמים ללמד את "תורת משה". כפי שאנו רואים מפסוקים רבים, התורה ניתנה לישראל עוד בימי משה, ועל כן עם ישראל תמיד הכיר את התורה וידע אותה (דברים, פרק לא, כו). "ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם, ויצו משה את הלוים נושאי ארון ברית ה' לאמור - לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ה' אלוהיכם והיה שם בך לעד".

גם כתיבת התורה, העתקתה ולימודה לא היו חדשים לעם היהודי. אחרי הכל, כל עם ישראל צווה לשמור את החוקים הכתובים בספר התורה, לשם כך היה עליו להכיר את תוכנו של הספר, להעתיק וללמוד אותו (דברים, פרק יג, א) "את כל הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם - אותו תשמרו לעשות..." . ניתן לראות את המצווה להעתיק את ספר התורה עוד בספר דברים (פרק לא): "ועתה כתבו לכם את-השירה הזאת ולמדה את-בני-ישראל שימה בפיהם למען תהיה-לי השירה הזאת לעד בבני ישראל". נראה מכאן שהיתה מצווה להעתיק את התורה כדי ללמדה את בני ישראל, אך המצווה המפורשת לכתוב את התורה לכל שבט ושבט נאמרה בעל פה, והיא אחת ממצוות התורה שבעל פה (המסורת אשר ניתנה עם התורה שבכתב, ואשר נכתבה לפני כאלפיים שנה בקירוב בידי חכמי ישראל. מופיע גם בתלמוד הבבלי  - סנהדרין דף כא, ע"א). המצווה להרבות בספרי תורה ניתנה גם היא בעל פה, וכתובה ברמז די מפורש בתורה: "ועתה כתבו לכם את-השירה הזאת ולמדה את-בני-ישראל", וכן "את כל הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם - אותו תשמרו, לעשות". התורה מעודדת את האנשים לקרוא את התורה, להכיר אותה וללמוד אותה, וככל הנראה גם להעתיק אותה ככל היותר.

"השירה" היא צורת ביטוי לכל התורה כולה, ועל כן מבטיח הא-לוהים בתורה (דברים לא,כא): "והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד: כי לא תשכח מפי זרעו" (רש"י ביאר זאת לפני כ-1000 שנה, וכותב על הפסוק: "הרי זו הבטחה שאין התורה משתכחת מזרעם לגמרי"). מובן מאליו שכל מי שמודה ששירת האזינו לא נשכחה מעולם, גם מודה שהתורה תמיד היתה זכורה וידועה לעם היהודי מעת נתינתה (שירת האזינו מספרת על יציאת מצרים הנסית).

גם הנביאים הבטיחו שהתורה לא תישכח לעולם (ספר ישעיהו, פרק נט): "ואני זאת בריתי אותם, אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך, ומפי זרעך, ומפי זרע זרעך, אמר ה'. מעתה ועד עולם". הביטוי "מעתה ועד עולם" היא הבטחה נבואית שהתורה לא תשכח לעולם, שהתורה תמיד תהיה ידועה ונגישה למבקשים ללמוד אותה. כמו כן מצויה בנבואה זו ההבטחה שלא תהיה אפילו תקופה אחת בהיסטוריה שלא יעסקו בני-ישראל בתורה -  "לא ימושו מפיך ומפי זרעך" (והיא ראיה נוספת לקיומה של התורה שבעל פה).

כמו כן מצוות רבות הכתובות במקרא והתנ"ך (נביאים, כתובים) מראות על החובה לעסוק בכתיבה ולימוד. ישראל נדרשים לעסוק בתורה יום ולילה ("והגית בו יומם ולילה"), הם נדרשים לכתוב מזוזות ("וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך"), הם נדרשים להניח תפילין ("והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך"), הם מצווים ללמד את ילדיהם את התורה ("ושיננתם לבניך"), וכן לעסוק בתורה הכתובה בכל יום ובכל שעה ("ודיברת בם בשיבתך בביתך, בלכתך בדרך, בשכבך ובקומך"). כפי שניתן לראות בבירור, התורה לא היתה ספר השמור בבית-המקדש, או נחלת החכמים והכהנים בלבד, כפי שהיה נהוג בכל שאר הדתות. בדיוק להיפך - היתה מצווה לאומית ללמוד ולהגות בתורה - מן האיכר הפשוט ביותר ועד למלך ישראל בכבודו ובעצמו (על המלך נאמר בתורה: "וכתב לו את משנה התורה הזאת על-ספר... והייתה עמו וקרא בו כל ימי חייו... לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם"). ההיסטוריה המקראית גם מראה שבני-ישראל מעולם לא היו פרימיטיביים, כך לדוגמה כתוב בתורה: "ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל", ועוד משפטים רבים על דרך זו מלמדים שהתורה נלמדה ושוננה בפני כל העם היהודי שוב ושוב. וזאת מלבד העובדה שהתורה דורשת ידיעה וקיום של מאות מצוות מעשיות הנוגעות לכל אורחות חייו (חיי משפחה, אישות, זוגיות, חברה, משפט, שחיטה, שבת, חגים, ואפילו חקלאות). על כן היהודי במילא גם חייב ללמוד את התורה כדי לדעת לקיים את כל המצוות הנוגעות לחייו - ואפילו יהיה הוא איכר פשוט.

 

אנו רואים שספר התורה שכתב משה מפי הא-לוהים היה מוכר ונפוץ בעם ישראל עוד בחייו. למעשה כבר בתחילת ספר יהושע (המופיע בכרונולוגיה המקראית מיד לאחר ספר דברים) מצווה יהושע מפי הא-לוהים ללכת על פי ספר התורה שהכתיב למשה: "ויהי אחרי מות משה עבד ה', ויאמר ה' אל יהושע בן-נון משרת משה לאמור, משה עבדי מת, ועתה קום עבור את הירדן הזה... רק חזק ואמץ מאוד לשמור לעשות ככל התורה אשר ציווך משה עבדי, אל תסור ממנו ימין ושמאל, למען תשכיל בכל אשר תלך, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל..." -אנו רואים שעוד לפני כיבוש הארץ, וכבר מימי יהושע, היתה התורה שלמה, חתומה וידועה בקרב עם ישראל.

פסוקים אלו מראים שעם ישראל תמיד הכיר את התורה, וקיבל את התורה בימי משה.

 

* * *

 

הפרכה פשוטה וחד-משמעית לכל טענה של זיוף או חיבור מאוחר של התורה לעם ישראל:

 

במאמר זה ראינו ש:

1) לפי התורה משה הוא היחיד האחראי לכתיבת התורה.

2) לפי התורה משה לימד את כל הכתוב בתורה כבר בדור המדבר.

3) לפי התורה, משה מסר את כל התורה הכתובה לעם ישראל לפני מותו.

 

לאחר שראינו שמשה אחראי לכתיבת התורה - על פי התורה עצמה, לא ניתן שוב לחפש את "כותבי התורה" הדמיוניים או אפילו לדמיין כותבים מאוחרים לתורה, כי בכל דור שלאחר נתינת התורה, היה העם יודע שלא משה כתב את הדברים, ומסרב להודות בהם. מובן ששום עם לא יעביר תורה הסותרת את עצמה, הנמסרת בדור מאוחר - אך הנטענת להמסר לדור הראשון, הנכתבת בידי פלוני/ם ידועים מן ההווה - אך הנטענת להכתב בידי משה עצמו בראשית ההיסטוריה של עם ישראל. מסמך הנטען להמסר בהווה בידי מנהיג ספיציפי - גם חייב להמסר בהווה בידי אותו מנהיג ספיציפי. לאחר שהתורה זיהתה את כותבה, זיהתה את מקבליה וזיהתה את תקופת נתינתה - לא ניתן לטעון עוד לזיוף מאוחר שלה.

ספר התורה חייב היה להמסר בעת המאורעות המסופרים בו, לא רק מכיוון שמאורעות אלו מוצגים בלשון הווה, אלא גם מכיוון שכותב התורה מזדהה בעת התרחשות המאורעות. גם מסירת התורה לעם ישראל ניתנה בימיו של משה, בטרם פטירתו. מה שאומר שלפי התורה עצמה, העם היה חייב לקבל את התורה כבר מראשיתו, עוד בימי משה רבינו. כבר בדור הזה קיבל עם ישראל את כל קורותיו הנסיים על הכתב, ומאז הוא ממשיך ומעתיק את הספר בנאמנות מדור לדור ושוקד על לימודו. על פי התורה עצמה - משה אחראי לכתיבת התורה, מה שמחייב כי התורה ניתנה לישראל כבר בימי משה, ולפי התורה עם ישראל קיבל את כל התורה לפני פטירת משה, מה שמחייב כי עם ישראל קיבל את התורה כבר מראשית ההיסטוריה שלו ולא בשלב מאוחר יותר.

כל הרוצה לומר שבדור מאוחר יותר ניתנה התורה לישראל, ימצא סותר את עצמו - כי התורה עצמה נטענת להמסר בהווה על ידי משה רבינו עצמו, לכל העם כולו, ובסמוך להתרחשות המאורעות המסופרים בתורה.

 

* * *

 

סיכום:

1) לפי התורה עצמה, הא-לוהים הכתיב את התורה למשה בחייו, ובתקופה שבה היו כל עם ישראל עדים למאורעות הכתובים בספר התורה. כמו כן עם ישראל נדרש ללמוד את התורה ולשנן אותה.

2) לפי כל ספרי הנביאים והתנ"ך, משה רבינו היה היחיד להעלות את התורה על ספר מפי הא-לוהים.

3) לפי כל עם ישראל המעבירים את התורה בנאמנות מזה אלפי שנים, משה רבינו היה היחיד לכתוב את התורה מפי הא-לוהים.

 

לאחר שראינו שהתורה עצמה מזהה את כותבה הבלעדי, ושכל ההיסטוריה המקראית נסובה על תפיסה זו, לא נותר עוד מקום לדמיין "כותבים" לתורה או חיבורים מאוחרים של התורה.

 

בברכה,

דניאל בלס.


_________________

 
 
אתרנו: www.HaEmet.net ופורום: http://4142.hydepark.co.il


סמל אישי
מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > HaEmet פורום האמת האבסולוטית > מי כתב את התורה?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר