כאשר מתמודדים עם מציאות של מחלה חשוכת מרפא והימים האחרונים של אדם קרוב ויקר לנו, מתן הטיפול הטוב ביותר, מניעת סבל וקידום הקלה באותם ימים אחרונים הופכים למהותיים והכרחיים. להפוך את תקופת סוף החיים של חולים במחלות חשוכות מרפא לנוחה, טובה ועם כמה שפחות סבל זו משימה אצילית שהיום יש לה הרבה יותר מודעות רפואית וטיפולית, משימה המשלבת מומחיות רפואית עם חמלה אנושית. היום נציע הכוונה כיצד להשיג זאת.
כשאנו מדברים על הקלה ומניעת סבל בימים האחרונים של מטופלים, אנו נכנסים לתחום רפואי שנקרא רפואה פליאטיבית, תחום שהתפתח ומאוד עלה למודעות הציבורית והרפואית בשנים האחרונות. זו רפואה שלא מיועדת לרפא, אלא מיועדת בדיוק למנוע סבל ולהקל תסמינים לצד יצירת סביבה עוטפת ונעימה עד כמה שניתן למטופלים לקראת סוף חייהם ולבני משפחתם המלווים. זהו עולם רפואי מקצועי, ייעודי ומלא חמלה ומודלים טיפוליים פרטניים, החל בטיפולים פשוטים למניעת כאבים ועד תהליכים רחבים של הוספיס ביתי או אשפוזי.
העקרונות המנחים של הקלה ותמיכה בחולה הנוטה למות
ישנם כמה עקרונות המרחפים מעל כל תהליך של טיפול פליאטיבי בחולים הנוטים למות ובמאמץ להקל את הימים האחרונים. ראשית, צריך להגיע להחלטה רפואית/אישית ומשפחתית שכבר אין עוד טעם או היגיון רפואי להעניק טיפול המיועד לרפא את המחלה, במיוחד כאשר אותו טיפול מחמיר את הסבל לחולה.
שנית, העיקרון המנחה המרכזי בתהליך כזה הוא מניעת סבל ואי נוחות ועד כמה שניתן יצירת סביבה נעימה, עוטפת, "מחבקת" ומאפשרת – מאפשרת פרידה, שחרור. מתוך כך מגיעים לעיקרון השלישי של התאמה אישית עמוקה של סוגי ומהות הטיפולים ומהלכי הקלת הסבל לצרכים הספציפיים של המטופל.
היבטים מרכזיים של טיפול פליאטיבי
כפי שנסביר ונפרט מיד, יש היבטים מעשיים רבים להקלת הימים האחרונים של חולים במחלות חשוכות מרפא – כאשר הנושא אפילו מעוגן בחוק החולה הנוטה למות ומקבל מענה די רחב דרך קופות החולים. אך אלו ההיבטים המרכזיים של כמעט כל תהליך פליאטיבי שכזה.
- מניעת כאב – כאבים ואי נוחות פיזית הם הדברים המרכזיים שהגישה הפליאטיבית באה למנוע. מניעת הכאב מושגת דרך טיפולים תרופתיים מותאמים אישית, קנאביס רפואי, תמיכה פיזית-טיפולית, טיפולי מגע וכו'.
- תמיכה נשימתית – אצל חולים רבים יש תסמינים של חנק וקשיי נשימה, לכן ניתן סיוע רפואי וטיפולי למניעת אותה תחושת מחנק, הכנסת מספיק חמצן לגוף, תרופות להרגעה והרפיה ועוד צעדים אפשריים.
- תמיכה נפשית ורוחנית – שחרור ופרידה הם חלק משמעותי בתהליכי הוספיס ושיפור איכות החיים בשלבים הסופיים של מחלות חשוכות מרפא, לכן לצד היבטים פיזיים היום ברור ומוכח כי חשוב גם להעניק סיוע ותמיכה להיבטים נפשיים, רגשיים ואף רוחניים, למטופלים עצמם וגם לבני המשפחה הקרובים. לתת תחושה שהאדם אינו לבד בימים האחרונים.
כאמור, המודל של הוספיס מקובל מאוד היום והוא ניתן לביצוע ויישום גם בסביבה הביתית דרך שירותי הוספיס בית, אך גם במוסדות רפואיים ייעודיים ומותאמים לכך.
צעדים מעשיים בטיפול פליאטיבי בחולים
- ניהול ומניעת כאב – בעיקר עם תרופות ייעודיות.
- מניעת פצעי לחץ עם עזרים ייעודיים והזזה עדינה ומותאמת של החולה.
- יצירת סביבה מרגיעה, מכבדת מוכרת ועוטפת לחולה. רצוי עם בני משפחה קרובים מלווים, תומכים.
- דיאלוג פתוח, מכבד, אמפתי ומלא חמלה ואהבה עם החולה, סביב פרידה, מוות, הודיה על החיים וכיוצא באלו.
- תמיכה רגשית ונפשית – דרך שיחות, טקסים ומהלכים רוחניים/דתיים אם רלוונטי, מוסיקה, אמנות ומה שהחולים אוהבים ורוצים.
- סיוע ותמיכה תזונתיים, קבלת מספיק נוזלים למניעת סבל ואי נוחות, מתוך ראייה פליאטיבית כמובן ולא מצילת חיים.
לסיכום: מתן טיפול פליאטיבי איכותי זהו צעד של אהבה, חמלה וזה בהחלט הדבר הנכון והראוי לעשות, ראשית עבור המטופלים עצמם וגם עבור בני המשפחה המלווים והנפרדים. יש היום פתרונות רבים וטובים מאוד, הן במערכת הבריאות הציבורית והן באפיקים פרטיים ובמימון קופות החולים.
