חרדה חברתית היא עניין רגיש מאוד המצריך התייחסות משמעותית מצד ההורים. הדבר החשוב ביותר הוא להבין שקיימת בעיה
טיפול בחרדה חברתית אצל מתבגרים הוא עניין מורכב. הסיבה המרכזית לכך היא שמאוד קשה לזהות שאכן מדובר בחרדה חברתית. בקלות אפשר לחשוב שההסתגרות של הילד בחדר נובעת מרצון שלו למרחב אישי, מעיסוקים שיש לו ופשוט כחלק ממנעד ההתנהגויות המאפיינות ילדים בגיל ההתבגרות. אצל גלי הדבר היה מאוד דומה, עד שבסופו של דבר היא הבינה שהילד זקוק לעזרה. "אורי שלי הוא ילד מאוד מופנם", היא מספרת. "כבר מגיל צעיר לא היו לו הרבה חברים, הוא היה מתבודד ותמיד מצא לעצמו חבר אחד או שניים ויחד איתם היה מבלה. בגיל ההתבגרות העניין החמיר. בהתחלה חשבתי שזה טבעי, אחרי הכל גם חברות שלי מספרות שהמתבגרים שלהן סגורים שעות בחדר, לכן זה לא נראה לי חריג".
הדברים השתנו כאשר אורי הפסיק לרצות ללכת לבית הספר. "אז נדלקה אצלי נורה אדומה", מספרת גלי. "עד אותו הזמן אורי למד, היו לו ציונים טובים ולא קיבלתי פידבק ממישהו מהצוות החינוכי לגבי זה שיש בעיה כלשהי. הכל זרם כמו שצריך. ביום הראשון הוא אמר שכואב לו הראש, ביום השני היה מדוכדך מאוד, ביום השלישי כבר התקשרתי גם למורה ושאלתי אותו אם יש משהו שאני צריכה לדעת עליו. המורה סיפר לי שאכן אורי מאוד מבודד בתקופה האחרונה והציע שנקבע פגישה אצל היועצת".
בהתחלה אורי לא רצה לבוא לאותה הפגישה, והסכים רק אחרי שהובטח לו שהמפגש יתקיים מחוץ לשעות הלימודים. "הגענו לבית הספר אחרי שהתלמידים הלכו כבר", אומרת גלי. " אורי בקושי דיבר באותו המפגש, ובנקודה הזו היה לי ברור שהוא זקוק לעזרה. מה שהוא כן אמר זה שהילדים בכיתה צוחקים עליו והוא לא רוצה להיות בחברתם. היועצת המליצה באותו שלב על טיפול בחרדה חברתית אצל מתבגרים. היא הרגיעה ואמרה שמדובר בתחושה שמאפיינת הרבה ילדים ולא צריך להיבהל מהדברים".
כשגלי ואורי חזרו הביתה הייתה ביניהם שיחה. "זה היה מאוד מיוחד", היא נזכרת. "הגענו לחניה ואורי שאל אם אפשר שנישאר עוד כמה דקות באוטו. הוא התחיל לבכות ואמר שאין לו כוח להיות עם החברים, שהוא רוצה שנעבור דירה ולא מוכן יותר ללכת לבית הספר. מצד אחד כאב לי עליו מאוד ומצד שני נשמתי לרווחה שהוא משתף ויחד אפשר למצוא פיתרון. צוות בית הספר מאוד עזר, ובמקביל אורי הלך לטיפול פסיכולוגי. אחרי חודש שהוא לא היה בבית הספר, הוא קם באחד הבקרים ואמר שילך לכמה שעות. הופתעתי מאוד, שאלתי אם הוא בטוח והוא אמר שכן. הפסיכולוג אמר שזה צעד מאוד חיובי. בינתיים אני מחזיקה אצבעות שלא תהיה שוב נסיגה".
