בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים החלף לסקין בצבע לבן החלף לסקין הישן של הייד פארק החלף לסקין בצבע כתום החלף לסקין בצבע חום החלף לסקין בצבע צהוב החלף לסקין בצבע כחול החלף לסקין בצבע ירוק
בית · פורומים · אחר · הודו · מידע על הודו
שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.
נשלח ב-26/8/2005 11:47 לינק ישיר 

מצורף קובץ

האל שיווה

שיווה הינו אחד האלים החשובים ביותר בהינדואיזם. יחד עם ברהמא הבורא ווישנו המקיים, שיווה הינו האחראי על הרס העולם. על פי הפוראנות, באחרית הימים עתיד שיווה לרקוד ריקוד הרס אשר יכלה את היקום כולו.

שיווה מתואר במקומות מסויימים כמאין נקודת אמצע בין וישנו, אלוהים, לבין הנשמות שאינן אלוהים הכוללות הן את היצורים החיים והן את הדווים, היצורים השמיימיים בעולם החומרי. מקומו של שיווה נמצא בין העולם החומרי לבין הויקונטהא, העולם הרוחני שהוא ממלכתו של וישנו. במובן הזה שיווה הוא מאין האצלה של וישנו לצורך העולם החומרי.

פרוותי בת זוגתו של שיווה היא המייצגת את האנרגייה החומרית ואת המאיה, האשליה. האיחוד בין שיווה לפרוותי הכולל שלל תיאורים מיניים הוא הכוח בו מתעברת הבריאה החומרית על ידי כוח אלוהי עליון.

[עריכה]
תיאורים וסיפורים על שיווה
שיווה מתואר כיוגי סגפן היושב דרך קבע בהגות מדיטטיבית. על כן הוא ידוע גם בשם מהא-יוגי, הגדול והקדוש מבין היוגים. מקומו של שיווה הוא בהרי ההימלאיה, שם הוא יושב ומודט. תוך כדי כך, הוא חוסם את נהר הגנגס בשיערו המסודר כמעין סכר על מנת שלא יציף את העולם כולו. לגופו הוא לובש עור של טיגריס והוא עונד נחשים כתכשיטים. נישקו הוא הקילשון המשולש ובמיצחו עין שלישית אשר כל עת שהיא נפקחת בוקעת ממנה אש איומה אשר ביכולתה לכלות את היקום כולו. כלי ריכבו של שיווה הוא השור ננדי.

למרות שלל התיאורים המיניים האופפים אותו, שיווה מוצג לרוב דווקא כנזיר סגפן. בפוראנות מסופר כי ברגע שקמאדווה, אל התאווה, ירה אחד מחצי התאווה שלו על שיווה ובכך גרם לתאוותו ליבעור אל אישתו פרוותי, בערה חמתו של שיווה והוא שרף את קמאדווה באש אשר בקעה מעינו השלישית.

גרונו של שיווה הינו כחול. הוא הפך לכחול בעת שבלע את ים הרעל אשר נוצר כתוצר לוואי שעה שחבצו האלים והשדים את ים הנקטר. מטיפה אחת של הרעל אשר נפלה על האדמה נוצרו הנחשים והעקרבים. היום בו בלע שיווה את ים הרעל מצויין בחג השיווה-רטרי הנחגג מידי שנה על ידי ההינדים.

[עריכה]
הפולחן של שיווה

שיווה לינגםשיווה הינו אחד האלים הפופולאריים ביותר בקרב ההינדים. כבעלה של פרוותי, אלת הטבע החומרי, ביכולתו להעניק ברכות חומריות לרוב. בשל היותו אל ההרס ביכולתו להשמיד את המידות הרעות. בשל היותו לוחם גדול ורב כוח הוא מספק הגנה. בשל היותו גדול היוגים הוא הגורו הגדול. ובשל קרבתו לשדים ורוחות הוא קשור בטנטרה ובמאגיה שחורה.

עיקר הפולחן שסביב שיווה נעשה על ידי השיווה-לינגם, צלם קדוש הכולל צורה פאלית המייצגת את שיווה המוצב על צורה ואגינאלית המייצגת את פרוותי. השיווה לינגם מייצג את האיחוד הקוסמי בין הכוח הזיכרי של שיווה לבין הכוח הניקבי של פרוותי. לרוב מעוטר השיווה-לינגם בנחש קוברה המסוכך עליו, זאת בשל תיאורו של שיווה כעוטה נחשים על גופו. לשיווה לינגם נהוג ליסגוד על ידי שטיפתו במים או בחלב.

זרעיו המחוספסים של צמח הרודרקשה, אשר צמח לראשונה במקום בו נחתו דמעותיו של שיווה, משמשים להכנת מחרוזות תפילה לחסידיו של שיווה. סאדואים וברהמנים רבים נוהגים לענוד מחרוזות שכאלו ולהשתמש בהם כדי ליספור את המנטרות אשר הם מבטאים בזמן מדיטציה.

סימלו של שיווה, אותו נוהגים חסידיו לסמן על מיצחם, הוא שלושה קוים אופקיים המייצגים את שלושת הגונות, מידותיו של החומר.

המנטרה העיקרית הנאמרת בהקשר לשיווה הינה: אום נמה שיוויה ("אום, משתחווה אני לשיווה").




מנותק
נשלח ב-26/8/2005 11:52 לינק ישיר 

רישיקש:

כיום מטיילים רבים נוהרים לרישיקש על מנת לספוג רוחניות. רישיקש עצמה הינה מרכז יוגה ענק מלאה במקדשים, באשרמים ובקורסים. כמעט בכל אשרם ניתנים שיעורי יוגה בבוקר ובערב. יש גם קורסים רצופים המתמשכים על פני חודש.
בנוסף לרוחניות, רישיקש מציעה גם רפטינג ומסלולי טיול באזור, והמפורסם בטרקים הוא הטרק למקורות הגנגס.

מתי לנסוע:
חם, חם ברישיקש- בחודשי הקיץ הטמפרטורות יכולות להגיע עד ל- 41 מעלות צלזיוס, ולכן חשוב לשים לב מתי מגיעים אליה. כדאי לבקר ברישיקש בחורף ובאביב, בין חודש אוקטובר ועד חודש מרץ. הרבה מהמטיילים רואים את רישיקש כמקום שמגיעים אליו בין יעדים (כשנשאר קצת זמן), מגיעים בעונות החמות, ואז הביקור יכול להפוך לסיוט.

מאיפה לאן ואיך:
ברוב הפעמים תחנתו האחרונה של האוטובוס שהזמנתם מראש לרישיקש תהיה בהרידואר Haridwar. אין מה להיבהל ובטח שלא להתרגז. פשוט ממשיכים באוטובוסים מקומיים כחצי שעה לרישיקש. גם המגיעים ברכבת, יצטרכו לרדת בהרידוואר ומשם להמשיך עוד כחצי שעת נסיעה באוטובוס מקומי.
כדאי להתעדכן על פסטיבל הקומבה מאלה - פסטיבל מים אדיר שמתקיים כל שנה בעיר הרידאוור. מדי שנה נוהרים אלפי אנשים לפסטיבל המופלא, אל תחמיצו.
לעומת זאת, האוטובוסים שתזמינו מרישיקש ליעדים אחרים, ברוב המקרים יצאו מרישיקש עצמה. אבל שוב- דאגו להתעדכן.

התמצאות:
הגנגס מפריד בין שני חלקי העיר רישיקש.
בחלק הדרומי תוכלו למצוא את המרכז המסחרי והמנהלי של רישיקש, תחנת האוטובוס, סניפי הבנק, הדואר והרבה מהמלונות.
אל החלק הצפוני מעבר לנהר הגנגס, ניתן להגיע דרך הגשר Lakshman Jhula Rd.
בחלק הצפוני תוכלו למצוא הרבה מהאשרמים והמסעדות. לאורך הכביש הראשי יש הרבה מקדשים כשלידם יושבים הרבה מהסדואים. יתרונו הגדול של החלק הדרומי הוא שלא מגיעות אליו ריקשות ושאר כלי רכב.

לינה:
ברישיקש יש מגוון גדול של גסט האוסים. אפשרות נוספת המועדפת על מטיילים רבים היא הלינה האותנטית באשרמים. לא חייבים להיות רוחניים מדופלמים, ולעשות מדיטציה בבוקר וערב על מנת ללון באשרמים.

מסעדות:
מסעדת Hill Top:
מסעדת גג נחמדה, הנמצאת במעלה השביל מול מקדש Trayambakeshwar. הסלט הישראלי ותפוחי האדמה המוקרמים הם מאוד מומלצים.
מסעדת Ganga View:
המסעדה נמצאת שמאלה מהגשר. המסעדה, כשמה כן היא, משקיפה על הגנגס. הטוסטים וסלט הפירות הם מאוד מומלצים. שימרו על צלחתכם מפני הקופים.
המסעדה הכחולה Lucky:
המסעדה, נמצאת ימינה מהגשר. במסעדה אפשר ליהנות מאוכל הודי מצוין וזול ומנוף מדהים של הגנגס.
מסעדת Elichi Garden:
המסעדה ממוקמת במורד השביל מול מלון Om ומשקיפה על נהר הגנגס. במקום מוגש מוזלי מצוין.
Italian Restorant:
המסעדה האיטלקית המעולה, נמצאת בין הגשר הראשון לגשר השני בצד של האשרמים. במסעדה מגישים פיצות, פסטות ועוגות טריות וטעימות. הכי קל להגיע אל המסעדה אם הולכים לאורך הנהר מהגשר הראשון צפונה.

קורסים:
אשראמים רבים יציע לכם קורסי מדיטציה, יוגה ופילוסופיה הודית, משולבים בלינה באשרם להשלמת האווירה האותנטית. הרבה מהמטיילים מוצאים את הלינה באשרם כלא כל כך פשוטה, צריך להישמע לכללים קשוחים, יש אשראמים שמקבלים מטיילים רק אם האחרונים מתחייבים לשהות ארוכה. שווה לדבר עם טיילים ותיקים ולהתייעץ עימם, לפני שפונים לאשרם מסויים עוד מומלץ, למי שמחפש גורו, שיילך תחילה להרצאות של גורואים שונים ולאחר שיתרשם יחליט.
המוזיקלים שבינינו יוכלו להשתתף בשעורי מוסיקה, בהם ניתן ללמוד לנגן בחליל ובשאר כילים הודים.

הגנגס:
בבוקר יורדים ההודים לטבילת בוקר, שילוב של רחצה וניקיון, תפילה וריקוד. הדיאלוג המתמשך הזה בין ההינדי לנהר מאדיר את מושג השאנטי. אין חושני יותר מלראות את הנשים יורדות בקבוצות אל הנהר מכבסות את הסארי (בד דק באורך של כחמישה מטר העוטף את גופן), ומתרחצות בנהר בשמלה התחתונה הנצמדת לגופן.

פוגו'ת:
פוג'ות הן טיקסי תפילה דתיים היכולים להתקיים הן בבתים פרטיים, כטקסים אינטימיים וצנועים והן במקדשים ציבוריים או בחיק בטבע, כארועים המוניים וחגיגיים. הפוג'ה גם מושפעת מרוח המקום, ופוג'ה מסויימת ברג'סטאן, לעולם לא תהיה דומה לפוג'ה ברישיקש.
הפוג'ות ברישיקש:
הפוג'ה הגדולה מתקיימת בגאת המרכזית ברישיקש במורד הגנגס, שם משיטים קעריות עלים עמוסות פרחי טגטיס, קטורת ונר. יש ברישיקש גם פוג'ות שכונתיות עם אווירה מקומית, שירים, שימחה ועשרות הילדים.
הפוג'ה בגאת ברמג'ולה, מדרום לגשר השני בהמשך השוק, היא היפה, השמחה והמרשימה ביותר. עמוד הנרות מועבר בין הקהל וההינדים מתבסמים באורו, מעבירים כפות ידיהם מעל האש ומלטפים את פניהם.

נכתב וצולם ע"י: נילי לנדאו nili@lametayel.co.il


מנותק
נשלח ב-26/8/2005 11:57 לינק ישיר 

מאדיה פראדש:

במרכז הודו במשולש דימיוני בין אגרה, בומביי וורנאסי, נמצאת מדינה שקטה, לא עשירה ובה כמה נקודות שירגישו לכם כאילו הגעתם להודו האמיתית סוף סוף. מנוחה ומקדשים, נחלים ומתמסרים.

הלב של הודו פועם בין הצלעות הדמיוניות הנמתחות בין אגרה ודלהי לורנאסי ולבומבי. כמו לב אמיתי גם הוא נמצא במרכז החזה, קצת מתחת לראש, בסמוך לעורקים הראשיים. מחוז מאדיה פראדש (Madhya Pradesh), מכיל עיירות קסומות הפזורות כלאחר יד בשטחו ולמרות שבחלקן אתרים תיירותיים יותר או פחות, בכולן ניתן להרגיש את הודו האמיתית, אם חיפשתם את זה אי פעם...

אם זמנכם לצידכם ואתם רוצים לבדוק כמה מקומות יפים ומעניינים, אם אתם בדרככם לרחוץ בגנגס הקדוש, או אל הטאג' מהאל, אם לא בא לכם לנסוע 30 שעות רצוף ברכבת מבומבי, יש כמה נקודות יפות, לנשום בהם קצת אוויר מקדשים off the main road. ההגעה אליהן היא קצת יותר מורכבת מאשר פשוט לקחת רכבת, אבל דבר זה לא צריך למנוע מכם את הביקור, או אפילו ההצצה, לחצר האחורית היפהפיה של הודו העירונית והסואנת.

מקומות לרדת קצת מהדרך:
קהאג'וראהו (Khajuraho)
באמצע שומקום של סוואנות מרכז הודיות, רחוק מנקודות מרכזיות או מדרכים נורמליות לנהיגה, שרדו אינספור מקדשים מקודשים, במצב טוב, כחדשים. ולמה שרדו אותם המקדשים? פשוט כי כובשי הודו למיניהם, לא הצליחו להגיע לשם, או שכשהם ניסו, הלכו להם הגלגלים של המרכבות בגלל הבורות בדרך (אז עוד לא היו האוטובוסים ההודים שיכולים הכל). תארו לכם שכל הודו היתה בעצם מלאה בהמון מקדשים (יותר מהמקדש לחצי ק"מ מרובע שיש כיום), צפוף צפוף, וכל מי שכבש היה צריך לנתץ את המיתוס ההינדי ולהרוס כמה מקדשים בשביל הרגשת השליטה, או רק בשביל שאפשר יהיה לעבור. אז בקהאג'וראהו הם לא עברו.

קהאג'וראהו
בקהאג'וראהו עומדים על תילם ועל במה מוגבהת, יותר מ-20 מקדשים דומים בסגנונם ומאוחדים תחת ריבוי דמויות הנשים וסצנות המין המדגימות תנוחות מתוך הקאמה סוטרה. בתוך אבן החול מפוסלים אלפי פסלים בסצנות מלחמתיות ומיניות, נימפות (apsaras) ושאר יצורים שמיימיים, מפלצות מיתולוגיות, חלק מהן אנושי וחלק חייתי. כמו מוזיאון גדול עם אינספור חוברות קומיקס פרושות לרוחב ולגובה, אפשר לעיין בזה שעות, או לשבת בפנים עם שומרי המקדש ולבקש הסברים. המקדשים מחולקים למקבצים מסביב לעיר המרכזית, כאשר המקבץ המערבי הוא מעין גן לאומי מגודר, שהכניסה אליו בתשלום כמובן. הקבוצה המזרחית קטנה יותר ומשומרת קצת פחות אבל יפה בפני עצמה. ולהלן הפרטים:

כל מקדש בכל קבוצה מוקדש לאחד האלים ההינדים החשובים או לגילגוליהם. בתוך המקדש יש מזבח צנוע, מעוטר בלינגם (פסל אבן בדמות איבר מין גברי, אחד מסמליו של האל שיווא) או בפסל מרכזי, סביבו מסדרון המקיף את המזבח ובו פסלים רבים, ביניהם אפשר למצוא נשים בתנוחות מזמינות, סצנות מהקאמה סוטרה, בעלי חיים מוזרים ואפילו כיתה שלומדת ממדגימים איך ומה עושים בחדר המיטות. מחוץ למקדש הקירות מצופים באינספור פסלים, דומים לפסלים הפנימיים, המספרים סיפורים מחיי היומיום ההודים.

כמה הדגמות

קבוצת המקדשים המערבית: פארק המקדשים פתוח בערך מזריחה ועד שקיעה ובתוכו תוכלו להסתובב בגפכם או לשכור לכם מדריך שיספר לכם את סיפורי המקדשים (250 רופי למדריך), יסב את תשומת לבכם לתבליטים מעניינים והכי חשוב, יגרום לכם לא להתעייף אחרי המקדש השלישי. בכל יום בערב (ובמחיר נוסף) יש מופע אורקולי במקדשים המערביים, מלווה בסיור והסברים. באם עייפתם מהסתובבות ניתן לתפוס מקום במסעדה שסמוך למקדשים ומהשולחנות שבמרפסת (או בשולחן הרומנטי שעל העץ) לראות את האורות מתחלפים ומאירים את המקדשים.

המקדשים המערביים
קבוצת המקדשים המזרחית: בקבוצה זו מקדשים ג'ייניים ומקדשים הינדים נוספים, האזור הרבה פחות מתוייר (מה שלא ימנע מהרוכלים עם מחזיקי המפתחות המציגים סצנות מין אקטיביות, לחזר אחריכם גם כאן), וניתן להעביר פה חצי יום שקט ברביצה תחת צל המקדשים ובתוכם.

לינה ואוכל:
אל קהאג'וראהו מגיעים תיירים מכל העולם בין ספטמבר למרץ, ולכן יש שם המון גסט האוסים ידידותיים למשתמש, ומסעדות רבות וטובות. הפופולרים: yogi lodge, Zen,Jain וכו'. מרוויחי העמלות יתפסו אתכם עם כרטיסי ביקור ברגע שתרדו מהאוטובוס אז אין מה לדאוג. בקשר לאוכל, שימו לב שוב, האוכל במרכז הודו, גם אם הוא נראה מערבי, או חצי סיני, הוא לא משומר מספיק טוב ולעיתים תופסים איזה קלקול. הזהרו לכם.

קניות:
בגלל הפופולריות של קהאג'וראהו יושבות זו לצד זו, לאורך הרחוב הראשי, אינספור חנויות לממכר סחורות קשמיריות, צעיפים ובגדים מצמר פשמינה במגוון אכויות עליהם המוכרים ישמחו להסביר לכם. בשעות החמות או סתם בערבים הקדישו קצת זמן לחנויות, תפסו לכם מוכר מדופלם, "סופר מריו" (כשתראו תבינו) או כל מוכר נחמד אחר, שבו איתו בין הצעיפים ודברו על הודו, קשמיר, תשתו צ'אי ותהנו מהחיים.

איך להגיע לקהג'וראהו ומה עושים כשרוצים ללכת משם:
בגלל שקהאג'ורהו באמת נמצאת באיזה שומקום באמצע, אפשר פשוט לטוס לשם, קיימת למשל טיסה דלהי-אגרה-קהאג'וראהו-ורנאסי, או חזרה. זה חוסך את הטרטור בדרכים לא דרכים, אבל מונע מכם גם את חווית הטלטול הייחודית של האוטובוסים ההודים, שבדרך כלל מועדפת על התרמילאים בהודו.

הדרך בין קהג'וראהו לורנאסי והפוך: יש שתי תחנות רכבת קרובות לקהג'וראהו, האחת במאהובה (mahoba) על ציר הרכבות בין אגרה לורנאסי, ואחת בסטנה (Satna), רכבות מבומבי לורנאסי. מהתחנות הללו לוקחים אוטובוסים לקהג'וראהו, או מקהג'וראהו להמשך הדרך, יש אומרים שהדרך בין קהג'וראהו לסטנה טובה יותר ואוטובוסים זמינים יותר, כדאי לברר את כל הפרטים כמה זמן מראש כדי לתכנן. כרטיסים לרכבת ניתן להזמין בתחנת האוטובוס בקהאג'ורהו, ועדיף להזמין כמה ימים מראש כי הרכבות מאד מאד עמוסות.

מערבה מכאן (הקשר לבומבי/רג'אסטן, אורצ'ה וכו'): ממערב לקהג'וראהו נמצאת תחנת הרכבת הגדולה בג'האנסי (Jhansi) - 18 שעות של נסיעה מבומבי לערך. קהגוראהו ג'האנסי באוטובוס - בערך 5 שעות. על המסלול הזה, בין ג'האנסי לקהג'וראהו יושבת העיירה המקסימה אורצ'ה ששווה עצירה.

אורצ'ה:
סוף סוף קצת שקט, רחוב אחד ראשי, ארמונות ומקדשים נטושים.. ונהר. מה צריך יותר מזה? כמה ימים של שלווה בעיירה הציורית אורצ'ה (orchha) יחזירו לכם את החיוך לפנים ואת האוויר (היחסית צלול) לריאות. מקום שנראה סוף סוף כאילו הוא לא בנוי לתיירים או לעולי רגל למיניהם (למרות שגם פה לא חסר). לפעמים מה שאנחנו אוהבים זה פשוט לראות מקומות שהיו, פעם מזמן, סואנים ושמחים ומרכזי תרבויות גדולים שהיום הם שקטים, אפשר להניח רגל על רגל ולשמוע את הציפורים.. או את הפרות.

מוקדי עניין:
אותו רחוב ראשי יחיד בעיירה מוביל לנהר בֶטוָוה (Betwa) אשר זורם בעוז במקביל לעיר. על אי גדול במרכז הנהר מקובצים מספר ארמונות מפוארים בתוך מתחם הג'האנגיר מהאל (Jehangir Mahal), מוקפים בחומה גבוהה. דרומית לאי על הגדה המערבית של ה-betwa, אחרי הגתות היורדות למים, נמצאות אחוזות הקבר הגדולות של שליטי העבר באורצ'ה (הצ'האטרי). גשר ארוך ברוחב מכונית חוצה את הנהר לגדה המזרחית, כהמשך לרחוב הראשי. בגדה השניה ניתן למצוא אינספור פינות חמד לשבת על הנהר ואם בא לכם, אז גם לרחוץ בו.

המקדשים במרכז העיר גם הם נקודה מעניינת, אל הרחבה שלהם מובילות סמטאות צרות, מעין מדרחובים, שבצידיהם שוק מתוקים, מטוגנים וחפצי הודו למיניהם. המקדש הפעיל נקרא: ראם ראג'ה (Ram Raja) והוא צבוע בצבעים פסטלים כך שלא ניתן לפספס אותו. שווה לבקר גם במקדש צ'אטורבהוג' (Chatur-bhuj) שלידו, שהוא פחות פעיל, אבל גבוה מאד ונשקף ממנו נוף נהדר.

מתחם הארמון – פרטים טכניים:
במתחם נמצאים שלושה ארמונות ולצידם מוזיאון לארכיאולוגיה ומסעדה יוקרתית. ניתן לקנות כרטיס (בשער מתחם הארמונות) שיכול לשמש אתכם במשך יום שלם גם לארמונות וגם למקדשים, כך שאפשר לבוא בבוקר, לחזור לחדר בשעות החמות ולבוא לראות את השקיעה שוב, או לבקר במקדש לעת ערב. בניגוד לאתרים תיירותיים אחרים בהודו – פה זה דווקא בזול, הכרטיס היומי עולה 30 רופי. (גובים תשלום נוסף למצלמה, 20-50 רופי). האתרים פתוחים 9:00-17:00 מידי יום.

לינה והסעדה:
גסטהאוסים נחמדים פזורים לאורך הרחוב הראשי ובמדרחוב המוביל למקדשים. מומלץ לגור במקום שנמצא באזור הארמון כך שניתן לשבת במרפסת ולצפות בצבעים המשתנים של הארמון מהחלון... לדוגמה: ב"שיווה גסט האוס" יש קומה שניה עם חדרים נחמדים הצופים לנוף וגם מסעדה צמודה ובה תאלי משובח ולאסי בטעמים מדהימים (קוקוס.. וניל... ועוד).

להגיע ולעזוב:
גם אורצ'ה היא מחוץ לדרך הראשית. מי שמגיע מהמערב (או נוסע לשם), תחנת הרכבת בג'האנסי (Jhansi) היא הכתובת, ממנה/אליה לוקחים טמפו (שזה ריקשה גדולה שנמחצים בה בערך שמונה איש). הנסיעה היא כחצי שעה.

סביר שאם אתם מתעניינים בדרך שממזרח לאורצ'ה אתם גם מתעניינים בקהג'וראהו. הדרך קהאג'וראהו–אורצ'ה לוקחת כ-4 וחצי שעות באוטובוס מקרטע, שאם יהיה לכם מזל תתישבו ליד הנהג על תיבת ההילוכים, עקב העומס. אוטובוסים קהאג'וראהו-ג'האנסי עוברים בצומת הסמוכה לאורצ'ה (נסיעה של 10 דקות ממרכז העיירה), משם ניתן לתפוס אוטובוסים לשני הכיוונים וגם להסתפר בזמן שמחכים.


במאדיה פראדש יש עוד פנינות שכדאי לעצור להתרעננות בהן, אם יש זמן ומזג האוויר מסביר פנים:

אומקארישוואר (Omkareshwar) היא עיירה קטנטנה על גדות הסנגם (מפגש הנחלים נארמאדה וקאברי) ובה מקדש גדול והרבה הרבה הרבה סדהו (אנשים שמקדישים את חייהם לאלים, מסתובבים במקומות קדושים וחיים על חסדיהם של אנשים – אפשר לזהות אותם לפי הבגדים הכתומים ודלי המתכת לאיסוף המעות). אינדור(Indore) היא העיר הגדולה הקרובה ושם נמצאת גם תחנת רכבת גדולה, רכבות המגיעות מבומבי לכיוון ג'האנסי, אגרה ודלהי.

סאנצ'י (Sanchi) וסביבתו: כפר קטן זה נמצא למרגלות גבעה עליה נמצאים כמה מהשרידים הבודהיסטים העתיקים ביותר בהודו. האתר מכיל סטופות (מזבחות בודהיסטים) ומקדשים לבודהה. האזור מומלץ לטיולי אופניים (שניתן לשכור בכפר), לאורך הטיול ניתן למצוא עוד אתרים בעלי אופי בודהיסטי - סונארי (Sonari), אנדהר (Andher) ועוד. בנובמבר מתקיים פסטיבל גדול המקבץ נזירים מקומיים בפרט ומכל הודו בכלל. העיר הקרובה לסאנצ'י היא בהופאל (Bhopal) שאפשר לנסוע ממנה ואליה באוטובוסים, אך סאנצ'י עצמו נמצא בסמוך לתחנת רכבת על הקו בין בומבי לדלהי, כך שכדאי לברר על השעות המדוייקות של הרכבות הטובות ולהתנייד באמצעותם. במידה ורוצים להישאר במחוז מהאדיה פראדש אותה מסילה גם מקשרת בין אינדור (העיר הקרובה לאומקארישוואר) לג'האנסי (המוצא לאורצ'ה וקהאג'וראהו).

עוד מקום קטן שכדאי לשים אליו לב: מבצר מאנדו (Mandu) - אחד המבצרים המרשימים במרכז הודו, מבנים של אדריכלות אפגנית משומרת יחסית ונוף מרגש. (כשלוש וחצי שעות נסיעה מאינדור).

כתבה וצילמה: אפרת המר


מנותק
נשלח ב-26/8/2005 11:58 לינק ישיר 

קשמיר:


מזה זמן רב מתקיימות בחבל קשמיר נוכחות ופעילות אינטנסיביות של אירגוני טרור העויינים את ישראל.
אירגוני טרור אלה מודעים עתה לנוכחותם של ישראלים רבים בחבל ארץ זה ולאחרונה ניכרת מגמתם לפגוע בישראלים אלה.
בשל ההחרפה המוחשית של איום טרור זה, מחמיר המטה ללוחמה בטרור את אזהרת - המסע על חבל קשמיר וממליץ בתוקף לאזרחי ישראל להמנע מכל ביקור, או המשך שהייה, בחבל ארץ זה.

בצפון הרחוק של הודו נמצאת שרשרת ההרים של קשמיר עליה הוקמה עיר תיירות, ג'מו Jammu, הפעילה במיוחד בחודשי הקיץ והיא מוקפת בנהרות וגבעות. מקדשי Rambireshwar ו-Ragaunta הם אחדים מהאתרים המומלצים באזור.

אתרי טיפוס ההרים הטובים ביותר נמצאים באזור קשמיר. בעונת החורף אפשר למצוא באזור אתרי סקי מעולים. הנופים יפיפיים וכוללים ערבות מכוסות פריחה סגנונית, פרדסים, יערות מחט, קרחונים ונהרות.

סרינגר Srinagar, משמשת בסיס למטפסים רבים, במיוחד לאלו היוצאים לגבעות Zabarwan ו-Shankaracharya. סרינגר היא הבירה העתיקה של אזור קשמיר, ששמשה אתר נופש לקיסרי Mughal. הם אשר פתחו את נתיבי המים והגנים מסביב לאגם דל Dal. מטיילים יכולים לשכור ספינות מגורים ולהתגורר באגם ובכך ליהנות מנוף טבעי הידוע כ"גן עדן עלי אדמות".

מכאן אפשר לצאת לטייל בפהלגרהם Pahalgam וגולמרג Gulmarg - שני אתרי נופש עם נופים משגעים. דייג פורלים אפשר לעשות בגולמרג ואילו בפהלגרם אפשר לסייר במערה הקדושה של Amar Nath. מכאן יש תצפית טובה על Nanga Parbat- אחד ההרים הגבוהים בעולם.

אזור לדק Ladakh נמצא מעבר לעמק קשמיר. אזור הררי ברמה הטיבטית ולכן ספג השפעה מהתרבות הטיבטית.

בירת האזור, ליה Leh, נמצאת על פסגת שרשרת הרי Karakoshan. ההרים חוצים את דרך המשי, החולפת בין סין להודו ואירופה.


מנותק
נשלח ב-26/8/2005 12:00 לינק ישיר 

היהודים בהודו:

כחמשת אלפים יהודים חיים בהודו, למעלה מאלפיים מהם מרוכזים בעיר מומבאי (Mumbai, לשעבר- בומביי), בעיקר בעיירה תנה (Thane), המרוחקת ממנה כ-35 ק''מ; הם נוהגים להתכנס בתשעת בתי הכנסת הפזורים בעיר, המהווים מחצית ממספרם הכולל של בתי הכנסת הפועלים כיום ברחבי המדינה.

מאת: ארנון הרשקוביץ

הוויכוחים על מועד הגעתם של היהודים הראשונים להודו, יימשכו וודאי עוד זמן רב, אך אם מחפשים עדויות עתיקות, הרי שניתן למצוא מצבה משנת 1296, הנמצאת בבית הקברות היהודי בע'נמנגלם (Chennamangalam), עליה חקוק- "שרה, בת ישראל". זהו, כנראה, הטקסט העברי הקדום ביותר בהודו. ישנן מצבות עתיקות נוספות, כפי שנמסר ב"פרוייקט בתי עלמין יהודיים", עליו אחראי הארגון הבינלאומי לחברות גנאולוגיות מקומיות (IAJGS); כך למשל – קברו של "נחמיה בן אברהם מוטה, תימני", אשר נפטר בשנת 1615 בקאדאוומגאם (Kadavumbagam), או של "אבנדו סארדו", אשר נפטר בשנת בשנת 1707 במדרס
(Madras). מצבות מעין אלו, הנפוצות למדי בארצות מזרח אירופה, אינן חזיון שכיח ברחבי הודו.

היהודי הנודד :
יהודי הודו נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות:
"בני ישראל"- הקבוצה הגדולה ביותר, שמנתה בשיאה, בשנת 1948, כעשרים אלף איש. חברי קבוצה זו, טוענים להיות צאצאים ישירים של היהודים הראשונים שהגיעו להודו, במאה השניה לפני הספירה. למרות שבמשך מאות שנים לא הקימו בתי כנסת ולא הכירו את התנ"ך (בית הכנסת הראשון, נבנה על ידם בסוף המאה ה-18, עם הגיעם לבומביי), שמרו "בני ישראל" על מנהגים יהודיים, דוגמת ברית מילה, חוקי כשרות ושמירת שבת.

יהודי מלבר (Malabar), המרוכזים בקוצ'ין (Cochin)– אלו הם צאצאי היהודים שהגיעו להודו מאירופה ומהמזרח התיכון, לפי כאלף שנה. בשנת 1167, בעת מסעו בהודו, כותב בנימין מטודלה כי פגש במלבר כאלף יהודים, וכי הם "שחורים כמו שכניהם, אנשים טובים ושומרי חוק, נאמנים לתורת משה ולדברי הנביאים ובעלי ידע בתלמוד ובהלכה". בתחילת המאה ה-17, פגשו יהודי מלבר את "בני ישראל" והפגישו אותם עם היהודית המודרנית.

"הבגדדים"- אותם יהודים שהגיעו להודו מעיראק, סוריה ואיראן, בסוף המאה ה-18, לאחר שהחלו להיות נרדפים בארצם.

במשך השנים, הצטמצמה באופן ניכר הקהילה היהודית בהודו, בעקבות הגירתם מן המדינה. רבים מהם היגרו ארצה, לאחר קום המדינה, כשאחדים מ"בני ישראל" נותרו בהודו, בעיקר בשל קשיים בהוכחת יהדותם.

שבתות, חגים ושאר מועדים:
מי שהחלו רק בשלב מאוחר, יחסית, לציין חגים יהודיים, הם אנשי קהילת "בני ישראל". ד"ר שלווה ווייל, אנתרופולוגית וחוקרת באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המתמחה ביהדות הודו, מספרת כי היה זה דוד רחבי, אשר פגש בהם לראשונה. מוצאו של הלה אינו ברור, וזמן פגישתו עם בני הקהילה זוכה לגרסאות אחדות, הנעות בין שנת 1,000 למאה ה-18. על פי הסיפור המקובל, כשביקש רחבי מן הנשים להכין עבורו ארוחת דגים, שם לב כי הן בוררות את הדגים הכשרים (על פי המצאותם של קשקשים וסנפירים). משהבין כי ניצבת לפניו קבוצה עם זהות יהודית, לימד אותם את כל מה שחשב שיהודים צריכים לדעת. מבין החגים שהנהיג, מזכירה ד"ר וייל את "בירדיאצ'ה רוג'ה", החל בתשעה באב (לזכר חורבן הבית), ונקרא על שם המאכל המיוחד לאותו היום- אורז עם קרי וקטניות, המוגש על עלי בננה. בנוסף, פיתחה הקהילה מנהגים מיוחדים משלה- ביום הנישואין, למשל, לובשת הכלה סארי לבן ויוצאת לקבל את פני החתן, כשהוא עומד על בימת בית הכנסת ומזמר את "שיר החתן", המיוחד ל"בני ישראל"; ד"ר וייל מספרת על בית כנסת ייחודי בהודו, אשר הוקם בשנת 1925, על ידי ד"ר ירושה ג'יראד, רופאת נשים מ"בני ישראל", כשהוא היחיד בו אין מתפללים לפי הנוסח האורתודוכסי.

קשר משפחתי:
מיהם האבות הקדומים של "בני ישראל"? הילה של מסתורין אופפת דיווחים על קהילה אשר נתגלתה אי שם, כשיש סימוכין לכך שאנשיה הם צאצאי "השבטים האבודים" (עשרת השבטים שהוגלו מן הארץ על ידי האשורים, בשנת 800 לפני הספירה). לנו הדבר נראה, בדרך כלל, מוזר - אומנם, החוקרים את הקהילה מזכירים כי אנשיה מקיימים מצווה יהודית זו או אחרת, אך להיכן נעלמו יתר המנהגים? קחו למשל, את קהילת "בני ישראל"- אנשיה הקפידו לנוח מעבודה בשבת, למול את בניהם ביום השמיני ללידתם ולא לאכול דגים שאין להם סנפירים וקשקשים; עם זאת, עד שפגשו קהילות יהודיות "מודרניות" יותר, לא שמעו על חג החנוכה או על צום תשעה באב. מנהגים אלו, התפתחו רק לאחר חורבן הבית השני, כשעבור החוקרים יכולה עובדה זו להוות עדות למיקומם על ציר הזמן של "בני ישראל".

חשוב לזכור, כי רוב המנהגים היהודיים התפתחו בתקופה שבין שנת 200 לפני הספירה לשנת 300 אחרי הספירה. לאחר הגלות שנכפתה על "השבטים האבודים", התפתחה מסורת יהודית, בה נטלו חלק רק בני השבטים יהודה ובנימין- היחידים שלא הוגלו, נשארו בארץ ונקראו "יהודים". כך, אי ידיעת המסורת היהודית, יכולה להצביע על שייכות לענפים מסוימים של צאצאי אברהם אבינו.

הדעות לגבי "בני ישראל" חלוקות, כשישנן בנמצא תיאוריות רבות לגבי מוצאם, אך העובדה כי לא הכירו את רוב מנהגי היהדות, רמזה לשיוכם כצאצאי "השבטים האבודים". כמה תיאוריות גורסות כי אבותיהם הקדמונים של "בני ישראל" לא היו קוראים לעצמם בשם זה, אלא היו נקראים פשוט "יהודים", אלמלא היו צאצאי "השבטים האבודים"; תיאוריה זו ממקמת את הגעתם של "בני ישראל" להודו בנקודה רחוקה מאוד על ציר הזמן, לפני יותר מאלפיים שנה.

תיאוריה אחרת מדקדקת אף יותר, וטוענת כי "בני ישראל" הם צאצאיהם של בני השבטים אשר וזבולון; זאת מאחר ו"בני ישראל" היו ידועים בעיסוקם בבתי בד ובהפקת שמן זית - מקצוע שהיה פופולארי למדי בקרב שבטים אלו. וכמובן, שמול כל אלה, ישנם הטוענים כי "בני ישראל" אינם צאצאי יהודים כלל וכלל.

טענה נוספת ומעניינת, אותה ניתן לשמוע, בין היתר, מפי מר בנימין (פנקר) סלומון, אשר עלה ארצה מהודו בשנת 1957, היא כי ראשוני היהודים שהגיעו להודו, הפליגו מישראל על גבי ספינה מסחרית, וכי היו אלו תושבי עציון גבר. הספינה עלתה על שרטון מול חופי קונקן, והניצולים- שבעה גברים ושבע נשים- הצליחו להגיע לחוף, אך את רכושם איבדו והפכו חסרי כל. ומה שמעניין כאן, היא סגירת המעגל של סלומון- הוא חלק מקבוצה של יהודי הודו, אשר מתגוררים ב... אילת, הלוא היא עציון גבר! לדבריו, הציבור הישראלי יודע מעט מאוד על יהודי הודו, לא רק בגלל היותה ארץ רחוקה וזרה, אלא גם בגלל מידת הצניעות המאפיינת קבוצה זו.

הפיראט היהודי:
מה הקשר בין פולין, פורטוגל וגואה? ידוע כי האירופאי הראשון שהגיע לחופי הודו היה הפורטוגלי וסקו דה גמה (Vasco de Gama); מסורת פחות ידועה לגבי הגעתו, היא כי מי שקידם את פניו על החוף היה יהודי פולני, שהחל לנדוד מזרחה מביתו בפוזנן (Poznan), פולין, והתיישב בסופו של דבר בגואה (Goa), הודו. יהודי זה, אשר שמו המקורי אינו ידוע, לא נקט בגישה הפולנית המסורתית של- "שיעשו רעש עם האניות שלהם, אני אסבול לי כאן בשקט", והנהיג קבוצת פיראטים, שתקפה את האניה הפורטוגלית. היהודי נעצר על ידי דה גמה, ונלקח על אנייתו לפורטוגל. בקיאותו בנבכי הארץ החדשה היתה נכס למלך פורטוגל (ולדה גמה עצמו), הוא הוכרח להמיר את דתו, כשבהמשך ליווה את דה גמה במסעותיו, כגספר דה גמה (Gasper de Gama).


טעמים רחוקים:
בחלק מן הקהילות היהודיות בהודו, הגיעו ההשפעות המקומיות גם לארוחות החגים. כך, נוהגים חלקם להכין בראש השנה חלבה במקום עוגת דבש, וביום כיפור אוכלים בארוחה המפסקת פוריס- מאפה ממולא בקוקוס. וכשהמאכל המסורתי אינו מתיישב עם חוקי הכשרות, ממציא המוח היהודי פטנטים, כמו הגרסא היהודית לטנדורי, לפיה משרים את הבשר בלימון וחומץ, במקום ביוגורט (לטענתם- הטעם דומה).



מנותק
נשלח ב-26/8/2005 12:03 לינק ישיר 

מצורף קובץ

הטאג' מאהל בהודו:

הטאג' מאהל, שהוא כנראה ביטוי האהבה הגדול ביותר אי פעם, הוא למעשה מאוזוליאום בסגנון מוסלמי קלאסי שעוצב ונבנה על ידי הקיסר שה ג'אהאן לזכר אשתו השניה. הטאג' הוא נקודת השיא בארכיטקטורה המונגולית וכנראה אחד המבנים היפים בעולם.

הטאג'מאהל, שהוא כנראה ביטוי האהבה הגדול והיקר ביותר שהיה אי פעם, הוא למעשה מאוזוליאום בסגנון מוסלמי קלאסי שעוצב ונבנה על ידי הקיסר שה ג'אהאן לזכר אשתו השניה ארג'ומאנד באן בגום Arjumand Bann Begum שמוכרת יותר בשם מומטאז מאהל Mumtaz Mahal , כלומר בחירת הארמון ,שמתה כאשר ילדה את בנו בשנת 1631. האגדה מספרת שעקב האירוע המצער האפיר שערו של הקיסר בן לילה. בניית הטאג'החלה באותו שנה ונמשכה עד 1653 כאשר בבניה משתתפים יותר מ20,000- איש מכל רחבי אסיה וחומרי הבנייה, כולל אבנים יקרות כמו המטייט, ירקן, פנינים ועוד הובאו מכל רחבי העולם. גורלו של שה ג'אהאן לא שפר עליו במיוחד גם בעתיד: כאשר בנו האדוק אורנגזב Aurangzeb תפס את השלטון הוא כלא אותו במבצר אגרה הסמוך שם בילה שה ג'אהאן את שארית חייו בצפייה על הטאג' מרחוק, עד שמת בינואר 1666 וגופתו נשאה למאוזוליאום שם הוא נקבר ליד אשתו.

הטאג' הוא נקודת השיא בארכיטקטורה המונגולית וכנראה אחד המבנים היפים בעולם למרות שבניגוד לדעה הרווחת הוא אינו אחד משבעת פלאי העולם העתיק. מדי יום מגיעים לכאן המוני תיירים מהודו ומהעולם כולו שלא מצליחים לקלקל את היופי המיוחד של המבנה הזה. המדקדקים טוענים שמבט אחד בטאג' אינו מספיק. גם אם הם צודקים וגם אם לא זה בהחלט לא בזבוז זמן לצפות בטאג'בזמנים שונים של היממה כאשר האור מאיר זוויות שונות שלו ומעניק לו כל פעם מראה שונה. משחקי האור מעידים לפי האמונה המוסלמית על נוכחותו האנושית של אללה במקום.

סביב הטאג' התפתחה, כאמור, תעשיית תיירות ענפה ולא פעם טורדנית אך ברגע שנכנסים פנימה ההטרדות נפסקות- סוחרים אינם רשאים להיכנס ואת מקומם תופסים מדריכים מוסמכים. משרד הכרטיסים נמצא בשער המערבי. הטאג' נמצא בקצה הצפוני של גנים עצומים מוקפים חומה והגישה אליו היא מכוון דרום דרך חצר קדמית בנויה אבן חול אדומה שנקראת Chowk-i Jilo Khana ששביליה מובילים לשני שערים גדולים במזרח ובמערב.

בקצה הצפוני של החצר נמצאת הכניסה המקורית, שער מקושת שעל חלקו העליון כיפות עדינות והוא מקושט בפסוקים מהקוראן. השער, שנמצא בקו אחד עם הטאג', מסתיר אותו למתבונן מבחוץ. כיום הכניסה היא דרך מעבר מקומר צר בקצה הדרומי של החומות מימין לאותו שער. כשחוצים את הקיר המערבי רואים את מצבת השיש המפוארת בקצה גנים המחולקים על ידי תעלות מים שאופיינית לבניה המוגוליות ונקראים צ'ארבאג Charbagh

התעלות אמורות לשוות למקום מראה של גן העדן האיסלמי בו זורמים נהרות מים, חלב,יין ודבש. התעלות מתכנסות למיכל מרכזי שמשול לאל- קאווטאר, הבריכה השמימית של העושר שמוזכרת בקוראן. כיום מים זורמים רק בתעלה המשתרעת מצפון לדרום בה משתקף הטאג' בכל תצלום שלו, החל מגלויות שתקנו בחוץ וכלה בתמונות שתצלמו בעצמכם.

ממערב לטאג' עומד מסגד בנוי אבן חול אדומה ובעל כיפה וממזרח העתק מדויק שלו שנקרא ג'אוואב Jawab השומר על הסימטרייה הויזואלית המדהימה של הטאג'- כנראה שלא יוצרה המצלמה שלא מחמיאה לטאג' ואם לא הייתה ידועה לנו התקופה בה הוא נבנה היינו יכולים לחשוד שמדובר בקנוניה של יצרני המצלמות בעולם.

לטאג' באופן כללי צורת מרובע עם קשתות מחודדות מצידיו והוא עומד על בימת שיש מרובעת שבכל אחת מפינותיה צריח גבוה. הטאג' מכוסה על ידי כיפה מרכזית שמגיעה לגובה שיא של 55 מטרים שמודגש על ידי צריח פליז בגובה 17 מטרים. לפני שעולים במדרגות המטפסות על הפלטפורמה עליה עומד הטאג' יש לחלוץ נעליים.

מקרוב אפשר להבחין בתבליטים ובתגליפים המודגשים על ידי תבניות פרחוניות של אבנים יקרות ובאגרטלים מפוסלים של פרחים היוצאים מבסיס השיש. שירים ערביים המהללים את גן העדן מעטרים את המעברים המקומרים מכל צד. פנים הקבר, אליו נכנסים מכוון דרום, הוא חדר בצורת מתומן ובעל קירות גבוהים המואר באור חוור המשתקף מקירות שיש לבנים. את ההד החזק של החדר קשה לפספס כי גם אם תרגישו צורך לשמור על השקט תמיד יהיו תיירים, בדרך כלל הודים, שיבדקו את מנעד גרונם בצרחות ויללות- אתם מוזמנים להצטרף.

במרכז האולם מונחות זו לצד זו מצבות הזיכרון של מומטאז מאהל ושל שה ג'אהאן שמוארות בנקודות אור דרך רשת דקה וכמעט שקופה. אבני החן המשובצות בקברי השיש הן מהיפות באגרה. המצבה של מומטאז מקושטת ב- 99 שמות של אללה וזו של שה ג'אהאן בקופסה לעט - סימן למלך זכר. בהתאם למסורת המונגולית ארונות הקבורה עצמם נעדרי קישוטים ומונחים באולם תת קרקעי (שמתחת למצבות) ממנו נידף ריח חזק של קטורת עלי ורדים. הודים צעירים נשכבים על הרצפה ומנסים להציץ פנימה ללא הצלחה מרובה.

לא רחוק מהמבנה המרכזי, בחומה המערבית, נמצא מוזיאון, פתוח כל יום בין השעות 10:00 עד 17:00, שמכיל מיניאטורות עדינות, שני עמודי שיש שכנראה הובאו מהמבצר של אגרה ותמונות של שה ג'אהאן, מומטאז ושליטים מונגולים נוספים. בגלריה שבמוזיאון מוצגים רישומים ארכיטקטוניים של הטאג', חרסינות יפות, מטבעות ועוד.

הטאג' מאהל פתוח כל יום, למעט יום שני ושישי, מצאת החמה עד שקיעתה והכניסה אליו כרוכה בתשלום שמשתנה בהתאם לשעת היממה.




מנותק
נשלח ב-26/8/2005 12:12 לינק ישיר 

דרמסאלה

דרמסאלה הוא השם המוכר, אולם המקום אליו מגיעים כל התיירים, הוא מקלוד גאנג'. הביקור במקלוד גאנג' מלווה בשלל אטרקציות, קורסים והנאות צרופות ויחד עם זאת מצליח לשמור על אופיו הרגוע ככפר טיבטי טיפוסי.

דרמסאלה עצמה היא עיירה הודית לא כל כך מיוחדת שמלבד השוק המרכזי אין בה דברים מיוחדים לראות. המקום אליו מגיעים כל התיירים, ובו נמצאים כל המסעדות, הגסט האוסים ושלל ההתרחשויות הוא מקלוד גאנג' Mcleod Ganj. למקלוד גאנג' אופי טיבטי טיפוסי, היא שלווה ונעימה ומושכת המוני תיירים. הביקור במקלוד גאנג' מלווה בשלל אטרקציות, קורסים והנאות צרופות ויחד עם זאת מצליח לשמור על אופי רגוע.

מתי להגיע?
העונה המומלצת היא עונת הקיץ, ממאי עד סוף ספטמבר.

מאיפה לאן ואיך:
לדראמסאללה יוצאים אוטובוסים מאורגנים מדלהי וממנאלי.
יש המשלבים את דראמסלה עם ביקור באמריצר- אל אמריצר ניתן להגיע מדלהי ברכבת, ומשם לאחר ביקור במקדש הסיקים ממשיכים עם אוטובוס מאורגן.

כמה זמן להיות שם?
כדאי לפנות לפחות שבועיים על מנת ליהנות ולחוות את כל מה שדרמסאלה יכולה להציע.

התמצאות:
הנקודה המרכזית במקלוד גאנג' היא תחנת האוטובוסים. מהתחנה יוצאים מספר כבישים מרכזים. האחד יורד אל העיר דרמסאלה הנמצאת כ- 10 ק"מ מדרום למקלוד גאנג'. ושני כבישים נוספים מובילים אחד לבגסו והשני לדרמקוט.
כאמור יש שלושה מרכזי תרמילאים בהם ממוקמים הגסט האוסים והמסעדות, האחד הוא מרכז מקלוד גאנג' בו נמצאות רוב המסעדות אולם הוא די הומה ורבים מהמטיילים שמעדיפים למצוא מקום לינה יותר שקט פונים לבגסו שנמצאת כשני ק"מ ממקלוד במעלה ההר - כעשרים דקות טיפוס. המתבודדים האמיתיים מרחיקים לכת עד לדרמקוט או לכפר הקטן נאדי המרוחק יותר. באופן מפתיע מחיר הלינה בנאדי גבוה למדי. בדרמקוט תוכלו להנות מהפיצה הטובה ומהעוגות שבקפיטריה.

איפה ישנים:
הבעיה היא שמגיעים מאוד מוקדם בבוקר, כל האכסניות בתפוסה מלאה, ואתם יכולים למצוא את עצמכם טרוטי עיניים, עייפים מהנסיעה, וחסרי מקום ללכת אליו. הפתרון הכי טוב הוא להתחלק לקבוצות, כמה שומרים על התיקים (ויכולים בנתיים ליהנות מהעוגות הנהדרות) והשאר מתחילים בחיפוש חדרים. קיימות מספר אפשרויות ללינה, יש גסט האוסים רגילים ויש מן יחידות דיור של חדר או שניים בתוספת מקלחת.
Green Hotel:
גסט האוס ותיק ןחביב על התרמילאים, הנמצא על הכביש לבגסו. אם לא מצאתם בו חדשים אל תוותרו על העוגות הנהדרות שאופים במקום- עוגת גזר, ופאי תרד ובטטה. מחיר החדרים נע בין 80 ל- 350 רופי.
Ashoka:
במקום חדרים גדולים ויפים עם מרפסת גג המשקיפה לנוף. מחירי החדרים גבוהים יחסית לממוצע, כ- 450 רופי לחדר.
Chocolate Log:
ניתן למצוא חדרים סבירים שמחירם בין 100 ל- 250 רופי ללילה עם או בלי מקלחת בחדר.

מסעדות - "החיים הטובים במקלוד גאנג'":
בית הקפה Shambhala: בית הקפה Shambhala מתגאה בכך שריצ'רד גיר אימץ את מנת ה- Farmer Breakfest שלהם. עם או בלי ריצ'ארד גיר, תוכלו ליהנות שם מארוחת בוקר של מוזלי, דייסה עם בננות ודבש ועוגות מעולות. בארוחת הצהריים תוכלו ליהנות ממאכלים טיבטיים מסורתיים כמו מומואים מבושלים במרק או מטוגנים. היחס במקום משפחתי וההגשה מהירה.
במסעדה יש לוח מודעות וניתן להשאיר הודעות ולחפש חברים או שותפים לטרקים. בנוסף ניתן לקבל מידע על ההתרחשויות באזור.
מסעדת מקלו: מסעדה הודית בת שתי קומות, הנמצאת ליד רחבת תחנת האוטובוס במקלוד.
מסעדת Malabar: המקום לכאורה לא נראה מבטיח, אולם המנות המצויינות מפריחות באחת חשש זה. בתפריט יש הסבר קצר באנגלית על כל מנה כך שניתן להעשיר את עולם המושגים הגסטרונומי לפני המסעדה הבאה.
המנות המומלצות הן: Paneer Butter Masala, ומלאי כופתא Malai Kofta.
Kagy: מתמחת במנת המוזלי הענקית שלה.
מסעדת Ashoka: שם יגישו לכם מנה גדולה של צ'יפס ושניצל ישראלי.
מסעדת Om: במסעדה יש מרפסת גדולה שנשקף ממנה נוף נהדר.
מסעדת ה- Nick's: אם באוכל איטלקי חשקה נפשכם , זהו המקום. במסעדה מגישים מבחר פסטות, לזניות, ועוד מאפים משובחות. המסעדה נמצאת בדרך לבגסו, מיד אחרי ה- Green. נחמד לשבת לעת ערב במרפסת הצרה שלה ולהשקיף על מקלוד והלאה במורד על העמק.


כסף ודואר:
במקלוד גאנג' יש סניף דואר ובנק, אולם על מנת לפדות כרטיסי אשראי יש לרדת לסניף הבנק הגדול הנמצא בדרמסאלה.

אז מה יש לעשות בדרמסאלה:
קורסים:
מגוון הקורסים בדרמסאלה הוא בלתי נדלה. ניתן להתחיל בשמונה בבוקר בשיעור יוגה להמשיך בעשר לקורס מסאז' (זה עוד לפני שבחרתם איזה מסאז'ברצונכם לעשות), בצהרים לבשל בקורס בישול טיבטי או הודי ולקנח בקורס רייקי מרוכז.

קורס בישול:
במהלך הקורס תלמדו לבשל ממיטב המאכלים הטיבטים, כמו מומו, ניתן לקחת כקורס שבועי או על בסיס יומי.

ויפאסנה, מדיטציה ושאר רוחניות:
קורסי המדיטציה בדרמסאלה הם לרוב שונים מהקורסים שניתן לקחת ברישיקש. הקורסים בדרמסאלה מתבססים על הבודהיזם הטיבטי, לעומת רישיקש שם הקורסים מתבססים על ההינדואיזם.

קורס ויפאסנה:
ויפאסנה היא אחת משיטות המדיטציות העתיקות ביותר בהודו. זה כבר הרבה שנים שהויפאסנה הפכה להיות פופולארית בקרב מטיילים מערביים, שרבים מהם התמחו בשיטה, ופתחו מרכזים ברחבי העולם (גם בישראל).
קורס הויפאסנה נמשך עשרה ימים ומתקיים הרחק ממקום ישוב.במהלך הקורס מתרגלים הרבה מדיטציות, אבל אולי העניין החשוב ביותר הוא ששותקים. עשרה ימים בשתיקה מוחלטת והרבה הסתכלות פנימית.
הקורס כאמור, הוא מאוד מבוקש, בדרמסאלה כמו במקומות אחרים, ולכן כדי להבטיח את מקומכם מומלץ להירשם מראש (כן, אפילו מהארץ) דרך אתר האינטרנט www.dhamma.org
או לשלוח להם דואר אלקטרוני tushita@ndf.vsn.net.in

קורס מבוא לבודהיזם Tibetan meditation course:
בקורס מתרגלים מדיטציה ומקבלים הסברים על הבודהיזם מנזרים מערביים.
יש מוצאים את הנזירים המערביים כהרבה יותר ברורים, אולי בגלל שהם לא נולדו בהודו, אלא התחילו כמונו. הקורס כולל לינה ואוכל ונמשך עשרה ימים.
מיקום הקורס: TUSHITA MEDITATION CENTRE (במרומי Mcleod-Ganj).
מספר הטלפון: 0189221866

מרכז טיבטי, Nurbulingka:
המרכז שנמצא לא רחוק מדרמסאלה, לקח על עצמו לשמר את האמנות והמסורת הטיבטית. המקום מטופח ויש בו מקדש בו פסל בודהה גדול, כיתות לימוד לפיסול מסורתי בעץ, תפירה, ציור טאנקות (ציורים טיבטיים מסורתיים) ומוזיאון בובות המנציח אירועים ותלבושות בחייה של טיבט. במקום יש מלון יפה אך יקר מאוד. התלמידים שם לומדים ועובדים. ציור בגודל של כחצי גיליון אורך כשלושה חודשים מתישים. הרבה מיומנות מושקעת שם אך הבחירה מוגבלת ואפילו בחירת הצבעים מוכתבת ע"י המסורת.

איכות הסביבה:
במקלוד גאנג' יש הרבה פרוייקטים לשימור הסביבה, כמו ניקיון דראמסלה מכל בקבוקי הפלסטיק, איסוף בגדים מבתים של אנשים ומיחזורם.
במרכז ה- Green Shop, על הכביש לבאגסו מוכרים סוללות הרב פעמיות, חפצי אמנות, מחברות וחולצות מחומרים ממוחזרים.
דרך נוספת לעזור באיכות הסביבה היא להשתמש בשרות המים הרותחים במקום. אתם מוזמנים לבוא עם הבקבוקים שלכם ולמלא אותם מחדש (תמורת תשלום סימלי) וכך בעזרתכם כמות בקבוקי הפלסטיק שמסתובבת בדראמסלה, תפחת.

בית הקולנוע:
במקלוד גאנג' יש מספר חדרים שבתוספת טלוויזיה 28 אינץ', ספסלים ו- DVD, הפכו לבית קולנוע שחביב מאוד על התרמילאים. תוכלו לראות שם ממיטב הסרטים החדשים, וסירטי פולחן כמו החומה של פינק פלויד ועוד.

קניות:
במקלוד גאנג' יש מתפרות רבות חלקן ממש גדולות ומייצרות באופן תעשייתי.
מאוד פופולארים הם התיקים, מעילי הצמר וה- chubas שמלות טיבטיות מקסימות.
הרבה תרמילאים נוהגים לקנות מעילים לכל המשפחה ולשלוח הכל בחבילות לארץ.

עבודה התנדבותית:
אם ברצונכם להעניק לשהייתכם במקום אופי קצת שונה ולהתנסות בחוויה משמעותית ומהנה, תוכלו ללמד אנגלית או שימושי מחשב פליטים טיבטים שאך הגיעו לדראמסלה. על ההתנדבות תוכלו להתעדכן מלוחות המודעות בסיפרייה של עבודות ואמנות טיבטיות.
המקדש הטיבטי והדלאי לאמה:
דרמסאלה היא מקום גלותם של טיבטים רבים החוצים את ההימליה מטיבט, מולדתם הכבושה ע"י הסינים, דרך נפאל ומשם להודו ולדרמסאלה. בבתי הקולנוע במקלוד ניתן לעקוב אחר האירועים הקשים שהותירו אומה שלמה ללא מדינה. הדלאי למה, מנהיגם הרוחני והמדיני יושב במקלוד ומעניק שיעורים לקהל מאמינים מכל העולם.
ישנם השיעורים המתורגמים סימולטנית לאנגלית דרך רדיו Fm. מומלץ להגיע עם טרנזיסטור קטן ואוזניות או לקנות במקלוד מפצל לאוזניות ולהתחבר לרדיו של מאזין אחר. הדבר מקובל. הדלאי למה איש נעים בקולו ומראהו, מה גם שקל מאוד להתחבר לעקרונות חייהם ואמונותיהם של הטיבטים. במקום יש מוזיאון המתעד את הכיבוש הסיני.
את המצלמה וגם את התיק רצוי וכדאי להשאיר בגסט האוס. צפו לחיפוש קפדני על גופכם.

בית חב"ד:
בית חב"ד שבדרמקוט מקיים סדנאות קבלה וחסידות, שעורי ערב כל שבוע, ארוחות ליל שבת וחג. אפשר להשאיר במקום ציוד עד שמתארגנים או כשיוצאים לטיול.
המקום נמצא בכניסה לכפר מול המסעדה.
טלפון: 189221295 או 189221394 נא לבקש את הרב דרור.
או לשלוח דואר אלקטרוני drormosheshaul@yahoo.com

תנו לרגליים להוביל אתכם...
מומלץ מאוד לעשות טיולים רגליים בסביבות מקלוד גאנג'. אפשרות אחת היא לרדת ברגל עד לדראמסלה דרך כנסייה עתיקה שנראית קסומה מהרגיל בימים חורפיים, בדרך עוברים דרך כל מני בתים מקסימים ופוגשים את התושבים שמטפלים במשק החי.
עוד אפשרות היא להעפיל לדרמקוט, ולהשתעשע עם הקופים הרבים שבדרך על הכביש.
ניתן לערוך טיול קצר ל- Bhaysunath Temple ליד בגסו ובהמשכו למפל המים היפה מרחק שני ק"מ נוספים.
טיול קצר נוסף לאגם דאל דרך יער יפה בדרך המוליכה לבית הספר הטיבטי. לומדים בו בתנאי פנימייה כ- 2500 ילדים טיבטים, חלקם עם הורה אחד וחלקם יתומים.
יש עוד הרבה מקומות לשוטט בהם. פשוט תנו לרגליים להוביל אתכם, בטוח שתגיעו למקומות קסומים.

טיולים מאורגנים:
סוכנויות רבות מציעות את שרותיהן לארגון טרקים וגובות על כך מחיר מופרז.
בתקופת המונסונים השבילים התלולים הם גם חלקים ולכן כדאי לצאת רק בתום המונסונים.
הטיול הגדול נמשך שבעה ימים מדרמקוט ל- Triund ומשם ל- Machetar דרךIndrahra Pass.
Regional Mountaineering Center: במידה ומתארגנת קבוצה של כעשרים מטיילים, ניתן להיעזר בשירותים הזולים הממשלתיים של ה- הממוקם בעליה התלולה לדרמקוט (מספר הטלפון: 0189204387).


נכתב וצולם ע"י: נילי לנדאו nili@lametayel.co.il



מנותק
נשלח ב-26/8/2005 12:17 לינק ישיר 

מצורף קובץ

האמפי

נקודה שצריך להרחיב עליה בתוך מדינת קרנאטקה היא העיר האמפי, מעוז תיירי וישראלי גדוש פעילות וחן. מקום מקסים שגם כשמרגישים בו במרכז העיניינים אפשר למצוא בו פינות חמד מנותקות ואיזה ערסל שנתלה במיוחד בשבילך על גדת הנהר.

האמפי (Hampi) (מדינת קרנאטקה) הוא אתר מופלא שכל אדם יכול למצוא בו משהו שהוא אוהב. אינספור מקומות לטייל בהם, בריכות נסתרות לרחוץ בהן, מסעדות וכפרים של בונגלוס להשתרע בהם לעשות בטן גב, לפרוט אקורד. אינספור מקדשים לטפס אליהם, עתיקות לטייל סביבן וללמוד מהן על ההיסטוריה של הודו, תיפופים לפני שקיעה, קרנבלים ברחובות ושווקים צבעוניים להתמקח על מתנות.

האמפי נחשב מרכז תיירותי בכלל וישראלי בפרט. תוכלו למצוא שם גסטהאוסים עם שלטים בעברית ומנות ישראליות בתפריט. למי שקצת בא לו לקשקש בשפת הקודש ולשחק במשחק המוצלח והאהוב "אתה מכיר את..." על צלחת חומוס וג'חנון בשבת. מומלץ. אבל לא רק, אמנם להימנע מלראות שם ישראלים יהיה מאד קשה, אבל המקום בעצמו, עם או בלי ישראלים, הוא אחד המקומות היפים בהודו, בקיצור, גם אם אתם מנסים כל הזמן להיות מחוץ לגל .. אל תפספסו את האמפי.

הראות:
כשמגיעים להאמפי, נחשפת לנגד עיניכם המשתאות ארץ חדשה. סלעי גרניט עצומים ועגולים נערמים בהרים ומפוזרים מכל עבר. אותן אבנים נמצאות גם תלויות על בלימה על גדות הנחל, לצד המקדשים, מאיימות למחוץ איזה רחוב ביום מן הימים. באמצע של כל הבלגן הטבעי הזה עובר נהר רחב שנקרא בפי המקומיים: הנהר. או בשמו המלא: Tungabhadra. מי שישב ליד הנהר יום שלם (וזה מאד מקובל) יוכל לראות שזה האחרון, משמש כמקלחת ציבורית (יש אזור גברים, אזור נשים ואזור מיוחד בשביל הפילה מהמקדש), שזו המכבסה הראשית (ליד המקלחת של הנשים), שזה עורק תחבורה עמוס (סירות קטנות חוצות אותו לאורך כל היום, עמוסות אנשים ולעיתים גם אופנועים), שזה מקום מקודש (יורדים מידי פעם לברך את המים) וכמובן שזאת הזוּלה המרכזית - על גדות הנהר פרושים ערסלים וכרי דשא, עצי בננה, קוקוס ומנגו מנפנפים את העלים שלהם ברוח לעבר המתנמנמים כאילו היו מניפות ענק.

הגדה הדרומית של הנהר:
על הגדה הדרומית של הנהר נמצא הכפר האמיתי של האמפי, או b>האמפי בזאר כמו שהוא רשום במפות המועצה הכללית של קרנאטקה. בנייני אבן נמוכים שרובם ככולם חנויות ומסעדות, מדרחובים וסמטאות שאפשר להעביר בהם ימים שלמים בלחפש גופיה או תיק צבעוני. נשים עטורות צמידים, נזמים וקישקושים עומדות מאחורי דוכנים ניידים ומכריחות אתכם בכוח לקנות מהן מזכרות.

חוץ מהכפר המרכזי, תחנת האוטובוסים והמשטרה, נמצאים שרידיה של העיר העתיקה ויג'איאנגר (Vijayanagar), בצד הדרומי של האמפי. ויג'איאנגר היתה בירת האימפריה של נסיכי שושלת טלוגו והגיעה לשיאה באמצע המאה ה-16 אז גרו כאן כחצי מיליון איש (כמעט ת"א). עכשיו לא רואים מכך זכר, אמנם בזמן פסטיבלים זה נראה כאילו יש פה לפחות חצי מיליון עם כל התיירים, אבל בעיקרון כל מה שיש על הגדה הדרומית, זה כמה כפרים קטנים שנהנים מתשומת לב רבה.

עוד דברים לשים לב אליהם בצד הזה הם מקדש וירופאקשָה (אחד מגילגוליו של שיווה), מקדש ענק הנמצא בקצהו המערבי של האמפי בזאר. רוב הזמן נמצאת בתוכו הפילה לאקשמי ומברכת את הבאים עם ליטוף קל בראש (בתמורה לרופי או לבננות וקוקוס). מגבעת המאקוטה (Hemakuta Hill) ניתן להשקיף על המקדש ועל כל הכפר. בקצה המזרחי של האמפי בזאר נמצא הר אבנים גדול ועליו מקדש אצ'יוטאריה ומרכז תיפוף שקיעתי לעת ערב.

הלינה בצד הדרומי מתרכזת בגסטהאוסים קטנטנים או בבתים של משפחות ולאחרונה זהו צד שדווקא מתרכזים בו התיירים הזרים (כינוי נפוץ לאלו שהם לא ישראלים )

עכשיו תיקחו את התקליט ותעברו לצד שני (בסירה):
סירות קטנות הנראות כקליפות קוקוס חוצות את הנהר מצד לצד בעלות סמלית של 5 רופי למסע, לתוכן נכנסים בישיבה ועמידה כעשרים איש ואופנוע. את הסירה משיט רב חובל מוסמך בין הגילאים 7-37 בעזרת משוט וכוח רצון. הבוציות הארעיות הללו, עובדות משעות הבוקר ועד בערך 21:30, המחירים מאמירים לקראת סיום השירות ויכולים להגיע ל-15 רופי אם נתקעתם בצד ההפוך לצד של המיטה שלכם.

הצפונים מהגדה הצפונית:
על הגדה הצפונית החלו לפרוח לפני כמה שנים גסטהאוסים בסגנון חדרונים, כמו פטריות אחרי הגשם. הם מקשטים את שדות האורז בנקודות לבנבנות-חומות ובשלטים צבעוניים. כל גסט האוס מתהדר במסעדה ובטלוויזיה לצפייה בסרטים. ביניהם, לאורך "הרחוב הראשי" פזורים מאפיה צרפתית, גלידריה ושאר קיוסקים בהם מוכרים "כל מיני" לרווחת הנופשים.

נקודות מפתח ועניין בגדה הצפונית:
הפופולרי מכולם, נקודת המפתח לזריחות ושקיעות וסתם בשעות הפנאי, מקדש האנומן או מקדש הקופים (גם כי האנומן הוא קוף וגם כי באמת יש שם מלא קופים – כדאי לשמור מרחק וחפצים יקרי ערך). המקדש ממוקם על ערמת אבנים ואל פסגתה מובילות כ-800 מדרגות. המקדשון לבן וקטן ומוקף סדהואים (אנשים שהקדישו את חייהם לדת לבושים בכתום ומתפרנסים מנדבות) וקופים. והנוף – אין מילים, אולי.. חוץ מסיפור מיתולוגי על איך הוא נוצר. דווקא סיפור שמתחיל במקדש זה: האנומן הקטן הלך אל אמו ואמר לה: "אני רוצה לאכול תפוח". אמו אמרה לו: "אין לנו תפוחים בשמיים. אבל הדבר הראשון האדום שתראה, הוא התפוח שלך" האנומן הלך וחיפש משהו אדום ולא מצא. בינתיים עלתה השמש בשמיים והאנומן ראה אותה וחשב, זה התפוח שלי. הוא הושיט יד לקח את השמש ושם אותה בפיו. אינדרה, מלך האלים, נבהל ואמר לעצמו: "היום הוא אכל את השמש, מחר הוא יאכל אותי!" לכן ירה אינדרה חץ ברק בהאנומן שנפל בעוצמה רבה על האדמה ומעוצמת נפילתו נוצרו סלעי ענק עגולים. כל האלים ירדו אל האדמה ושכנעו את האנומן שישחרר את השמש בתמורה לכוחות מיוחדים, כמו: לשנות את גודלו לפי רצונו ולקפוץ למרחקים אדירים. האנומן הסכים ושחרר את השמש. אם תסתכלו בציורים ופסלים של האנומן תראו את פיו העגול והבולט כמו מי שמחזיק משהו חם ולוהט בפיו. (מתוך כתבתם של משפחת עדוי בהאמפי).

העיר העתיקה אָנֶגונדי (Anegondi) יושבת בהמשך המזרחי של "דרך הגסטהאוסים", בין שדות האורז הפוטוגנים ומערכת ההשקיה. גם בגדה הצפונית פזורים כמה כפרים קטנטנים בהם ההודים יושבים ומתחרדנים, מסתפרים ומסתדרים, משחקים ואוכלים על מפתן ביתם.

טיולי מים:
אם מרחיקים קצת מהנהר אפשר למצוא מספר נקודות חן מבודדות לעיתים, לרחוץ בהם. בימים החמים של פברואר ומרץ זו ממש הצלת נפש ובמקום להתעלף ליד הגסטהאוס או בשוק, אפשר לשבת ליד איזה גב מים צלולים וקרירים ולרחוץ בו לסירוגין.

בגדה הצפונית נמצא בית מלון קטן, החבוי בין ההרים ובקצה שדות האורז. מאחורי המלון נמשכת אמת מים צרה המנקזת סכר גדול. ומאחורי הסכר – הפתעה! ישנה כנרת קטנה – פינת חמד להתרעננות.

בגדה הדרומית יש אזור הנקרא "המפלים", אל תצפו לג'ילבון או לניאגרה, אבל התופעה המפכפכת שם בהחלט מרחיבה את הלב. בינות לערמות הסלעים הזרוקות שם כלאחר יד, זורמים מים. בהתחלה אפשר רק לשמוע אותם מתחת לפני השטח ואחר-כך גם לראות גבים הנשפכים מאחד לשני, לתפוס לכם איזו מערה אישית ולהתפנן שם כל היום. נמצא כק"מ וחצי במורד דרך העפר ממערב להאמפי בזאר.

חשמל ותקשורת:
האמפי משום מה ידוע בהפסקות החשמל הרבות הנהוגות בו, מסתבר שזה מתקיף אותו במיוחד בחודשים החמים, אז צריך את המאווררים יותר מכל. אין הרבה מה לעשות בנידון חוץ מלבקש נרות מבעלי הבית. האינטרנט שם הוא מהיקרים והאיטיים בהודו (למעט לה דאק) – 60-70 רופי לשעה שזה ממש מחיר כפול מאשר בשאר המקומות.

איך מגיעים ולאן ממשיכים:
האמפי נמצא כלילה נסיעה מגואה ולכן רוב האנשים משתמשים באמצעי התחבורה המקשרים בין השניים. קיים אוטובוס שינה שעולה כ-400 רופי, ומביא מהאמפי לצ'אונדי (העיר הסמוכה לחוף פאלולה ואגונדה).

האמפי היא בעיקרון כפר קטן, כך שבשביל להמשיך ליעדים קצת פחות מתויירים מגואה (בומבי, מנגלור, בנגלור, מייסור ועוד...) צריך לצאת לעיר הסמוכה – הוספֶט (Hospet). שם יש תחנת אוטובוס מרכזית וגם תחנת רכבת המקושרת היטב לרשת הרכבות ההודיות המהוללת.

פסטיבלים:
כל החגים שמתקיימים בהודו, הם חגיגה גדולה בהאמפי, ובמקום בו רגילים לתיירים (ולתיירות) המתלבשים במיטב מחלצותיהם (הבנות בגופיות והבנים נטולי חולצות) אז גם לא מתרגשים מידי ולא נודע כי המקומיים מנצלים את החגים כדי להתנפל על תיירות תמימות, למרות זאת, תמיד כדאי להזהר. החגיגה בדרך כלל יוצאת מהמקדש המרכזי בהאמפי בזאר והתהלוכות מסתובבות בכפר שעות רבות. אם אתם יודעים על איזשהו חג, גרדו את עצמכם מהערסל ודאגו להיות בצד הדרומי למשך החגיגות.



מנותק
נשלח ב-26/8/2005 12:30 לינק ישיר 

המשך תעודת זהות:

מידע שימושי :

טיסות : בהודו פועלים ארבעה שדות תעופה בינ"ל : בדלהי , בומביי , כלכותה ומדרס. אל על מפעילה טיסות סדירות לבומביי .
חברות זכות בארץ מציעות טיסות לדלהי או בומביי מספר פעמים בשבוע .

כסף : המטבע ההודי הוא הרופי , המתחלק ל-100 פאיסה .
ערכו של הרופי הוא כ-50 רופי לדולר אמריקאי אחד.
ניתן להחליף דולרים או טרבלרס צ'קס כמעט בכל מקום בהודו , אך לא בכל העיירות יש בנקים עם אופציה למשיכת כסף ב-ATM .

שגרירות ישראל : נמצאת בניו דלהי בכתובת AURANGZEB ROAD 3 טלפון : 11-3013238 .

אקלים : במרבית מדינות הודו יש 3 עונות עקריות :
החורף היבש (נובמבר עד מרץ) , הקיץ היבש (אפריל עד יוני) , ועונת המונסון הגשומה (יולי עד אוקטובר).
באופן כללי , החורף נוח ונעים במרבית חלקי הודו . בקיץ חם עד חם מאוד ברוב המקומות , למעט מדינות הצפון.

אשרה : ישראלים המבקרים בהודו זקוקים לאשרה , אותה ניתן לקבל בשגרירות הודו בת"א . כתובת : רחוב קויפמן 4 ת"א , טל: 03-5101431

חיסונים : למי שמתכנן לנסוע להודו , מומלץ לקבל ייעוץ לצורך קבלת חיסונים מתאימים בלשכות הבריאות המחוזיות או בבתי החולים .



מנותק
נשלח ב-26/8/2005 12:37 לינק ישיר 

הלם הנחיתה

מאוד קשה להתרגל להודו, למראות לריחות, לקבצנים ולרוכלים שיכולים להיות נודניקים אמיתיים. הכי חשוב לקחת את הדברים בקלות. להבין שאתם בטיול במדינה מדהימה ומעניינת, אך גם שונה. שאתם עצמיכם שונים, מסקרנים ומהווים מקור פרנסה חשוב עבור ההודים.

רוכלים:
הרוכלים בהודו, כמו בשאר העולם - רוצים למכור, רק שבהודו, נסיונות השכנוע והשידולים שלהם יכולים לערער את שלוות האיש הרגוע ביותר. מספיק מבט אחד מתעניין שלכם לעבר הדוכן, כדי שבעל הדוכן ילך אחריכם ולא יפסיק לשדל אתכם לקנות. לכן, מאוד חשוב שאם אינכם מתכוונים לקנות כלום פשוט תתעלמו.

פרות בהודו:
הפרות נהנות מחופש שיטוט מוחלט מאחר שאינן שייכות לאיש. הן נעות לאיטן, מלחכות להנאתן את הקרטונים והצלחות העשויות עלים שמושלכות על הארץ. תוך כדי ניפנוף בזנבן הן מעכבות את כל התנועה אחריהן, דבר שלא באמת מעניין אותן.

קבצנים:
בודאי שמעתם סיפורים רבים על קבצניה של הודו. נכים, גידמים, אנשים בעלי מומים, ילדים עם עיניים יוקדות, נערות צעירות על עולליהן, כולם מתקבצים בערים הגדולות לכבודכם. אתם מהווים עבורם את התייר העשיר שבא לבזבז כסף, ולא יהיה לו אכפת לזרוק כמה רופים לכיוונם. בהתחלה אולי תיבהלו, אך לאט לאט, לטוב ולרע, הם יהפכו לחלק מהנוף האורבני.

שיניים אדומות:
תופעה בולטת בהודו היא ההודים עם פה ושיניים אדומות (הנראים כשותתי דם) והמדרכות המלאות בכתמים אדומים. אל תיבהלו, אין אלו כתמי דם. ההסבר לצבע האדום הוא לעיסת הפאן. הפאן הוא תערובת תבלינים של אגוז משכר בתוך עלים. ההודים לועסים את הפאן לאחר הארוחה על מנת לזרז את העיכול. לאחר הארוחה מכניסים ההודים את הפאן לפה, מתחילים ללעוס (פעולה שמוציאה צבע אדום), ולבסוף יורקים (וזהו ההסבר לכתמים האדומים על המדרכות).

פינוקים:
לחובבי המסאז'ים הביזאריים, מומלץ לקחת את מסאז' הראש והפנים, ה"לקוח" מושב על כסא ספרים עם ראי גדול באמצע הרחוב והודי מתחיל לעסות את ראשו (רק להזהר מה"קנאק" בסוף). יש כמובן גם את התגלחת המסורתית - אחד הכיופים הגדולים ביותר שהודו יכולה להציע לגברים. חייבים כמובן להקפיד שהגלח מוציא סכין חדשה לחלוטין. מי שלא נגעל בקלות מוזמן לקבל טיפול מסור אצל מנקי האוזניים (חפשו אותם בין היתר בקונאט פלייס בדלהי).

טיפים:
בהרבה מהפעמים בהם תירצו להעמיס או להוריד את התרמיל מהאוטובוס תגלו כי מישהו אחר כבר מיהר לעשות זאת. כמובן שההודים ש"עזרו" לכם מצפים לטיפ בעבור השרות שנתנו מבלי שהתבקשו. זה יכול להיות מאוד מעצבן - לעיתים צריך להיות מאוד קשוחים על מנת להבהיר שאתם לא מעוניינים בשרות.

גניבות:
כמו בהרבה מקומות בעולם, יש והרבה. פשוט תשמרו טוב על ציודכם וכספכם. המשטרה בהודו היא לא כל כך יעילה וידועה כמושחתת. אולם היא תספק לכם (בקצב שלה כמובן), את כל האישורים שצריך על אובדן דרכונים, המחאות נוסעים, מסמכי ביטוח ועוד.

היגיינה:
מים: מעטים הם התיירים ששותים בהודו מים מהברז. התחליפים הם מים מינרלים, ושאר משקאות קרים. יש המון סוגים של מים מינרליים, אבל המומלצים הם "ביסלרי" עם הפקק הנשבר. אחריהם באים "Yes", שהם עם אטימה מנילון שמעידה שהבקבוק אותנטי. גם מנאלי ופאראס הם סבירים.
מקלחת: מומלץ מאוד לא להיפרד מהסנדלים בעת המקלחת. המקפידים במיוחד מקדימים את המקלחת בטקס ניקיון שכולל שפיכת כוס מים שמומסת בהם טבליית אקונומיקה.
שירותים: ההודים משתמשים ביד שמאל לניקוי גופם לאחר השימוש בשרותים (לכן גם לעולם לא ילחצו לכם את היד או יגישו לכם דברים ביד זו). היה והחלטתם להישאר נאמנים לשימוש בנייר הטואלט, וודאו שתמיד יהיה איתכם גליל ניר עודף, משום שבמקומות רבים לא ימצא כזה בשירותים. (ראו הרחבות ברשימת הציוד).

קולנוע:
צפייה בסרט הודי בבית קולנוע בהודו, היא חוויה בלתי נשכחת שאסור לוותר עליה, גם אם לא מבינים אף מילה. תעשיית הסרטים ההודים שמרכזה בבומבי היא הגדולה בעולם. בומבי נקראת לעיתים בוליווד- מן השוואה שכזאת לעיר הסרטים האמריקאית. תעשיית הענק הזאת מוציאה למסכים (12000 בתי קולנוע פזורים ברחבי הודו) מדי יום שני סרטים חדשים. לסרטים ההודים יש מבנה די קבוע שכולל כמעט הכל: סאגה בת 3 שעות עם המון אהבה, מכות, מוסיקה וריקודים. אין נשיקות ועל סצינות מין אפשר רק לחלום. המוני הודים צופים בסרטים ובקיאים במילות השירים. הסרטים הם בשפה ההודית, אך מדי פעם השחקנים ההודים משלבים מילים באנגלית. המילים המשולבות הן לרוב קלישאות כמו: OK, I LOVE U, NO PROBLEM ועוד.

"דיל טו פגאל הא", הלהיט הענק שהגיע אלינו כשיר הפתיחה של "אופטימיות קוסמית", הוא סרט סופרסטאר בהודו. כמובן שצ'יק צ'ק לומדים את המלים, וכן, גם לא ייקח הרבה זמן עד שתצעדו לבאסטה הקרובה ותזרקו כמה רופיות על קלטת הפס-קול. אותו הדבר לגבי הלהיט ההיסטרי "קאל הו נא הו" שרץ בהודו 2003-2004.

השהייה באולם הקולנוע היא בעצמה חוויה מיוחדת במינה. ההודים הם מאוד אקטיבים במהלך הצפייה, ומלווים בקריאות עידוד או צער כל סצינה בסרט. גם המזון ממלא תפקיד חשוב במהלך הצפייה. בהרבה מהקולנועים יש מזנונים מפוארים ומרשימים, בהם מוכרים את החטיפים ההודים.

פיתוח תמונות:
רבים מתפתים, עקב המחיר הזול, לפתח את תמונות הטיול בהודו. כדאי להתגבר על הפיתוי מכיוון שהנייר הוא לא איכותי, ולאחר כמה חודשים כשאתם כבר בבית, כי התמונות הצהיבו והנייר שלהן נפגם.

הסיפרייה המהלכת:
גם מי שלא מגדיר עצמו כקורא מושבע, ימצא את עצמו בטיול גומע ספרים. אם בנסיעות, בהמתנות, בארוחות, או סתם תחת סלע במהלך טרק. ומתוך כך התפתחה לה במהירות הסיפרייה המהלכת. העיקרון מאוד פשוט, באים עם ספר מהבית, עיברית או אנגלית - תלוי מה הן העדפותיכם, ולאחר שמסיימים לקרוא פשוט מחליפים עם מטייל אחר. זוהי גם דרך נחמדה להכיר מטיילים אחרים ולפתוח בשיחות. ואולי הנחמד ביותר הוא למצוא את הספר שהבאת מהארץ בורנאסי, לאחר שטייל כבר בחצי מהודו.

בנות בהודו:
כל כך הרבה כבר נאמר ודובר על בנות מטיילות לבד בהודו, ועדיין לא הצליחו לקבוע חד משמעית, בטוח או לא בטוח, כדאי או לא כדאי. אז גם עכשיו לא ניתן לכם תשובה חד משמעית. דבר אחד בטוח, למרות התיירות הרבות שכבר הגיעו להודו, בנות עדיין מהוות אטרקציה בהודו. וההודים, נטולי עכבות שולחים מבטים ולפעמים גם ידיים. כדאי להתעלם ממבטים ולהיות עירניות ואסרטיביות. אם בכל זאת נצבטתן על ידי הודי חצוף, אל תחששו לסטור לו, ולקרוא לעזרה שתושט מהר
.
בכל מיקרה, מעט דרכים על מנת לא להגביר את ההתעניינות שאתן יוצרות ממילא: לא מומלץ לצאת לטייל לבד בלילה, בוודאי לא בסימטאות חשוכות וריקות מאדם. אל תתלבשו בצורה חשופה ופרובוקטיבית - תשאירו את הגופיות, והמכנסיים הקצרים לארץ.
הרבה מהבנות בוחרות ללבוש את החליפה הפנג'בית - טוניקה ומכנסיים ארוכים מבד דק.

סמים:
מבחינת החוק ההודי, השימוש בסמים הוא אסור ואין הבחנה בין סמים קלים לסמים קשים. אומנם המציאות לא תמיד תואמת את מדיניות החוק, אולם דבר אחד ברור, הנתפסים משלמים, וביוקר. הרבה פעמים יוצאים שוטרים לפשיטה לילית על מקומות בהם שורץ קהל היעד הטיפוסי לתענוגות אלו. מי שנתפס - אפילו על כמויות קטנות, ישפט וישלח לכלא ההודי לתקופות ממושכות (עשרות שנים). ראו הוזהרתם!!!

הומוסקסיאליות:
גם להיות הומוסקסואל זה מחוץ לחוק ההודי. מה שמסוכן בעיקר הוא, אנשים המתחברים איתכם ולאחר ההתידדות במלון, מבקשים כסף ומאיימים שיספרו למשטרה על עבירת החוק. במקרה הטוב, הם פשוט יצאו עם כמה מהדברים שלכם מהחדר.


מנותק
נשלח ב-26/8/2005 12:39 לינק ישיר 

מידע לפני הנסיעה:

אז מתי לנסוע ?
השטח של הודו כל כך עצום עד שלתנאי האקלים בקצה הצפוני אין כל קשר לאקלים בקצה הדרומי. בזמן שבדרום החום שובר שיאים חדשים, בהימלאיה הצפונית עדיין ממתינים להפשרת השלגים.
כאמור, בזכות האקלים המגוון שבהודו, היא מתאימה לטיול בכל אחת מעונות השנה.מבחינת התרמילאים הודו מתחלקת, בהתאמה למזג האוויר, לצפון ודרום.

צפון הודו (פחות או יותר מדלהי צפונה) מתאימה לטיול החל מחודש מאי עד סוף ספטמבר בערך. המקומות הפופולריים הם: דלהי וסביבתה (כולל אגרה, אמריצר וההיל סטיישנים), מנאלי ועמקי קולו ופרוואטי, דהראמסלה, חבל לאדק, והסיקים. דרום הודו (מורנאסי דרומה) מתאימה לטיול החל מחודש אוקטובר עד סביבות פבואר, מרץ. המקומות הפופולרים הם: רישיקש, ורנאסי, כולכתה, רג'אסטן, בומבי (מומבי), פונה, אזור גואה, קרנאטקה, מדרס (צ'נאי), קראלה, טמיל נאדו.

הערה: קיימות ערים רבות ששמן "עוות" או ניתן על-ידי הבריטים,
בתקופה שהם היו חזקים שם באזור. במסגרת החזרה למקורות וחיזוק העצמאות ההודית, חוזרים עכשיו ההודים לשמות המקוריים של המקומות, או ממציאים להם שמות הודים חדשים. שמות אלו יופיעו בכתבות בסוגריים, לצד השם שהיה מקובל עד היום. לדוגמה: בומבי (מומבי - השם ההודי).

ויזה:
ניתן להוציא ויזה לשישה חודשים או לשנה. תוקפה של הויזה מתחיל עם הוצאתה, כלומר, מתחילים לספור לאחור מהיום שקיבלתם את הויזה. ולכן, אם הודו היא לא יעד ראשוני בטיולכם, ואתם מתכוונים לשהות בה זמן רב, לא בטוח שכדאי לכם להוציא את הויזה בארץ. ואם אתם בכל זאת יוצאים מהארץ ומגיעים להודו, אפשר להוציא את הויזה כשבוע-שבועיים לפני הטיסה.

מכל מקום בעולם ניתן להוציא ויזה להודו ותהליך הבקשה הוא פשוט, עלות ההוצאה זהה פחות או יותר בכל מקום, כ-200 שקלים (לויזה של חצי שנה) כ-300 שקלים לויזה של שנה (ויזה של שנה מוגבלת לשהיות של 180 יום בכל פעם, לכן, בכדי לשהות שנה, צריך לצאת מהודו אחרי חצי שנה, אך לא צריך לבקש ויזה חדשה בשביל להכנס שוב). הזמן המשוער לקבלת הויזה בישראל הוא 2 ימי עבודה לכן יש לדאוג לפנות בזמן לשגרירות.

לצורך הוצאת ויזה להודו מהשגרירות בת"א יש צורך בדרכון שתוקפו ארוך מתוקף הויזה המבוקשת, שתי תמונות פספורט זהות והסכום המבוקש (200 או 300 ש"ח). הויזה מוכנה תוך שני עבודה מהגשת הבקשה. השגרירות פתוחה לבקשות ויזה בימים שני עד חמישי משעה 9:00 עד 11:00. לאחר יום יומיים תתבקשו לשוב ב-16:00-17:00 עם הקבלה לקבלת הדרכון המוכן.

המידע נמסר ע"י מחלקת הויזות של שגרירות הודו בישראל, ינואר, 2003
שגרירות הודו בישראל:
רחוב הירקון 140, תל אביב
טלפון: 035291999

ויזה להודו מנפאל:
בשגרירות הודו בקטמנדו אפשר להוציא או להאריך ויזה להודו. המחיר לויזה רגילה (בין שלושה לשישה חודשים) הוא 2900 רופי נפאלי (כ-73 רופי לדולר). השגרירות פתוחה במהלך השבוע בין השעות 9:30 ל-12:00 וסגורה בימים שישי, שבת וראשון. מומלץ להגיע לפני תשע בבוקר, כי התור ארוך ומייגע כמעט תמיד. אחרי ה"ביקור" הראשון שאורך בדרך כלל בסביבות חמש שעות (התור הארוך והבירוקרטיה ההודית הם שילוב קטלני), צריך להגיע שוב כעבור כשבוע עד 10 ימים, ושוב לבלות שם עוד כמה שעות, ללכת ולשוב בשעה 16:30 אחר הצהרים. בקיצור, יש להקדיש לעניין לפחות יומיים בהפרשים של שבוע.

דרכון:
כמובן שהדרכון צריך להיות בתוקף, אולם לקראת הטיול בהודו, עליכם להקפיד באופן מיוחד שתמונתכם תהייה עדכנית. אם אתם בעלי שיער קצר ובלונדיני, ובתמונה בדרכון יש לכם תלתלים שחורים, או לחילופין התמונה היא מגיל הבר מצווה, צפויות לכם בעיות בשדה התעופה. סביר להניח שבסוף יתירו לכם להיכנס, אך עד שזה יקרה תהיו נתונים למבטים חשדניים של הפקידים ההודים, עיכובים ועוד.

כמה כסף לקחת ?
עלות המחיה: הודו כמו מדינות עולם שלישי אחרות היא מדינה זולה, עלות המחייה בהודו נעה בין 400 ל-500 דולרים אמריקאיים לחודש. המטבע ההודי נקרא רופי, המתחלק למאה פאיסה.
להמרת מטבע לחצו כאן

מזומנים, כרטיסי אשראי והמחאות נוסעים:
מזומנים: העיקרון פשוט, אין ביטוח, ובמידה ויגנבו את כספכם (סיטואציה לא נדירה), הוא לא יוחזר ולכן רצוי להימנע מלהחזיק כמויות גדולות, של מזומנים.
המחאות הנוסעים של ויזה תומס קוק ואמריקאן אקספרס מוכרות ומקובלות, ניתן להמיר את ההמחאות למזומן בבנקים או בסוכנויות קטנות. מומלץ לקחת שטרות של סכומים קטנים ולהחליף כל פעם 50-100 דולר.
כרטיסי אשראי: לא בכל מקום בהודו ישנם כספומטים. ניתן להוציא כסף בבנק עצמו, באמצעות פקיד הבנק. אולם, מכיוון שלא בכל מקום מכירים בכרטיסי האשראי, זה אומר שתצטרכו בכל פעם למשוך סכום גדול, וכל העניין נהייה מסורבל ולא בטוח. את כרטיס האשראי כדאי לקחת בכל מקרה, למקרים של חריגה מהתקציב, טיסות לא מתוכננות ועוד.

חיסונים:
יש להתייעץ ברופא ולקבל חיסונים לפני הנסיעה.

תקשורת
טלפונים:
אפילו במקומות הקטנים ביותר שתגיעו אליהם תמיד תוכלו למצוא את תאי ה STD/ISD שדרכם ניתן לבצע שיחות מקומיות ובינלאומיות. למרות שזה נשמע לא הגיוני, תאלצו לשלם גם על שיחות נכנסות וגם על שיחות גוביינא. בסיום השיחה תקבלו קבלה המפרטת את הסכום לתשלום.

פקסים:
ב-STD ישמרו לכם פקסים. השמירה לא נובעת מטוב לב, אלא מכך שתצטרכו לשלם עבור הזכות לקבל את הפקס שהתקבל עבורכם.

אינטרנט:
הדואר האלקטרוני תופס תאוצה גם בהודו, ממש כמו בכל המזרח הרחוק. כיום בכל יעד מתוייר ניתן למצוא הרבה מאד בתי קפה המאפשרים גישה לאינטרנט.
על מנת להתגבר על בעיית האיטיות המאפיינת חלק מהמקומות כדאי לפתוח שניים עד שלושה דפדפנים, להדפיס ולקרוא במקביל - חוסך זמן וכסף.

שליחת חבילות הביתה:
יש הרבה סיבות לשלוח חבילה הביתה. החל בשק שינה שאתם כבר לא צריכים, ועד לשלל שלל כיסויי מיטה שקניתם לסבתא. מסתבר שבהודו, לשלוח חבילה זה עניין קצת מורכב: היא צריכה להיות עטופה בבד. במיין בזאר שבדלהי, יש חנויות רבות שיארגנו לכם את כל העניין, ימצאו קופסא מתאימה, יעטפו בבד (אפילו יחתמו בדונג), ויעבירו אותה הלאה לבית הדואר. כמובן שכל השרות יהיה בתשלום אולם זה עדיף מלהתרוצץ בין כל בתי הדואר של דלהי.

קבלת דברי דואר, מכתבים וחבילות:
יפתיע אולי בהתחלה, אבל שחושבים על זה, זה בכלל לא מפתיע: ההודים בעלי המסורת הבירוקרטית מאוד מסודרים בכל עניין הדואר. אם תתכננו מספיק זמן מראש, לא תהיה לכם בעיה. פשוט שיכתבו את שמכם באנגלית וישלחו לסניף הדואר הראשי ה-GPO-General Post Office . קבלת חבילות יכולה להיות עניין קצת יותר מסובך מכיוון שלעיתים החבילה מגיעה לסניף דואר אחר, ואז אתם יכולים למצוא את עצמכם, יום שלם בחיפוש אחר החבילה.
בדלהי ניתן לשלוח, מכתבים בלבד, גם לשגרירות ישראל.
C/O EMBASSY OF ISRAEL
3 AURANGZEB- ROAD
SOUTH- BLOCK
(נא לכתוב את שם המטייל באנגלית)

רשימת ציוד:
נדמה שההמלצה הטובה ביותר היא לא לקחת יותר מדי. בטח כבר שמעתם סיפורים רבים על כאלה שנסעו להודו רק עם מברשת שיניים ויומן מסע, ואמרו שבדיעבד, גם את מברשת השיניים היו יכולים לקנות שם. ולמרות שבאמת הכל ניתן לקנות שם, ריכזנו כמה המלצות לרשימת ציוד קטנה.


צילומים של מסמכים וביטוחים: חשוב לצלם את הדרכון, קבלות על המחאות הנוסעים, ויזות וכל מה שיהיה חבל אם ילך לאיבוד.

שקית אטימה למים: עד שתצטרכו להשתמש תוכלו לשמור שם צילומים חשובים.

כיסוי לתרמיל: לתרמיל שלכם, שייהפך להיות לידידכם הטוב ביותר, נכונים חיים קשים. הרבה קפיצות, זריקות, משיכות ועוד. לכן כיסוי התרמיל הוא מאוד חשוב. אנחנו ממליצים על הכיסוי השלם העמיד יותר.

כבל או שרשרת: כן, זה נשמע קצת מוזר, אולם הכבל הוא מאוד חשוב, במיוחד לנסיעה ברכבות, או על גג אוטובוס. בנסיעות כאלה, קושרים את התרמיל לאחד המעקות, בתקווה שאף אחד לא ייקח את התרמיל. בכל מקרה גם אם התרמיל קשור באלפי אזיקים, אל תעיזו להשאיר בו חפצי ערך ללא השגחה. היו כבר מקרים רבים בהם בעזרת סכין יפני חתכו את התרמילים.

חגורת כסף: ללבוש כל הזמן. ההרגשה הכי מחורבנת בעולם היא לחזור לחדר ולגלות שהכסף נגנב.

מנעול: אחד קטן, אחד גדול, ואחד נגד עין הרע. לנעול את התרמיל, לנעול את החדר. מומלץ להביא את המנעול עם המספרים. מלבד העובדה שהוא יותר משוכלל, הוא פותר אתכם מהדאגה למפתח.

נעלי הליכה: נו, אז צריך או לא צריך? מאוד תלוי. נעלים סגורות ונוחות כמובן שצריך, אולם אם אתם לא מתכוונים לעשות טרקים רציניים ונוסעים רק לתקופה קצרה אזי גם נעליים פשוטות יהיו מספקות.

סנדלי טיולים ושקפקפים: סנדלי הטיולים הם חובה בטיול בהודו, כמו בכל מקום בעולם. כמעט תמיד מסתובבים איתם ולא במקרה הם הפכו לסימן ההיכר של הישראלים. מי שדוגל בהפרדת רשויות מוזמן להביא גם כפכפים או שקפקפים למקלחות.

מעיל גשם דק ומטריה מתקפלת: הם לא תופסים הרבה מקום בתרמיל ויכולים מאוד לעזור במונסונים מזדמנים.

ציפה: אולטימטיבי. נכנסים אל תוך הציפה וגם בגסט האוס הכי מעופש, נשארים עם הרגשה של בית.

ביגוד חם: סביר שתטיילו בעונות נוחות ונעימות, וחולצה ארוכה תספיק. אם אתם מתכננים להגיע שלא בעונה או לעשות טרקים באזורים גבוהים וקרים, תהייה לכם אפשרות לקנות במקום עצמו בגדים חמים כמו גטקסים, שלים ופליסים באיכות טובה ובמחירים מצחיקים - כך לא יהיה לכם קשה להיפרד מהבגדים החמים כאשר כבר לא תצטרכו אותם.

ביגוד לבנות: בנות שימו לב, אומנם חם בהודו, אבל אל תגזימו עם החשיפה. בנות מערביות גם ככה מהוות אטרקציה בהודו וגופיות, מכנסיים קצרים ושאר בגדים חושפניים מגבירים את נעיצות העיניים והנגיעות.

גליל נייר טואלט: לעיתים נייר הטואלט, יכול להיות מוצר יקר מפז ולכן תמיד כדאי לוודא שיש לכם גליל עודף. אבל לא צריך להגזים, לא צריך להביא אריזה משפחתית של 40 גלילים במחיר של 32 גלילים, על ההתחלה.

סבון כביסה נוזלי וחבל הכביסה:
אומנם בהודו יש הרבה שרותי כביסה, אולם יהיו גם הרבה פעמים שתגיעו למקום שלא יהיו, או שתצטרכו משהו דחוף דחוף. איך אמא אומרת: עדיף שיהיה מאשר יחסר.

טמפונים: ניתן להשיג טמפונים בערים הגדולות, אולם תמיד מומלץ לקחת חבילה לכל מקרה שלא יהיה.

כדורי אקונומיקה: מיועד למצבים שבאמת כבר אי אפשר לסבול את רמת האי-ניקיון בשירותים ובמקלחת. או שזורקים לאסלה או שממיסים במים בדלי הקטן שתמיד נמצא בשרותים, ואז פשוט שופכים במקלחת. החיים יראו הרבה יותר טוב אחר-כך.

פנס קטן: להפסקות החשמל שקורות לא אחת, לנסיעות באוטובוס או ברכבת, כשרוצים למצוא משהו בתיק, או להמשיך לקרוא בספר. אם עוד לא קניתם, מומלץ -אך לא חובה- לקנות את פנס הראש, שמשאיר את הידיים פנויות.

קרם הגנה מהשמש: עוד פריט מהרשימה שלא יזיק שיהיה בתיק, במיוחד ללבנבנים שבינינו.

אולר קטן: למשל כדי לקלף פירות - אל תגזימו בגודל כדי שלא שיעצרו אתכם בשדה תעופה.

תיק כלי רחצה נתלה: למקרים שלא יהיה מדף.

מטליות לחות: נו אתם יודעים, יכול להיות שימושי להרבה מקרים, ואיך אמא אומרת- אם לא יועיל, גם לא יזיק.

טבליות לטיהור מים וזיפ: לרוב שותים מים מינרלים, אולם בטרקים ובמקומות בהם מחירי המים מרקיעי שחקים, הטבליות יכולות לעזור. הזיפ הוא כדי שהטעם לא יהיה כל כך כלורי, ואפשר לקנות אותו שם.

שלא נצטרך: משכך כאבים, מרגיע שילשולים, פלסטרים- או בקיצור, עזרת עזרה ראשונה.

ווקמן וספר: עוד שניים שיהפכו לידידים הטובים ביותר שלכם. לנסיעות הארוכות ברכבת ובאוטובוס, לרגעים שרוצים להתרחק מאנשים. מאוד מומלץ להכין קלטת עם השירים שהכי אוהבים.



מנותק
נשלח ב-26/8/2005 12:45 לינק ישיר 

מצורף קובץ

תחבורה בהודו

נהיגה ונסיעה בהודו היא עסק לא ממש בטוח. בערים כל אחד נוהג לפי ראות עיניו, ומחוץ לערים הדרכים הן ברוב המקרים במצב גרוע, והתוואי שלהן עובר במקומות מאוד מסוכנים. משום כך ובגלל שאתם עדיין צריכים להגיע ממקום למקום- כדאי שתכירו את התחבורה בהודו...

תחבורה:
נהיגה ונסיעה בהודו היא עסק לא ממש בטוח. בערים כל אחד נוהג לפי ראות עיניו, ואילו מחוץ לערים, ברחבי המדינה או בין מדינה למדינה, הדרכים הם לרוב במצב גרוע, והתוואי שלהן עובר במקומות מאוד מסוכנים. אולם למרות האמור, אין הרבה מה לעשות, אתם עדיין צריכים להגיע ממקום למקום, אז כדאי שלפחות תכירו את מאפייני התחבורה בהודו.

צפירות:
כנראה שנהגי הודו למדו לצפור, עוד בטרם למדו לנהוג. על כל האוטובוסים והמשאיות תלויים מאחורי שלטי "please horn". הצפירה מקדימה כל פעולה שנעשית, יש סימני צפצוף מוסכמים ל: "תיזהר, אני מאחוריך", "אני עוקף אותך" וכו'. רועש ומעצבן, הצפירות הן חלק מהעניין ולכם נותר רק להשלים עם העובדה המרעישה, ההודים מצפצפים על העולם.

ריקשות אופניים וריקשות ממונעות:
אוטו-ריקשה: תלת-אופן ממונע, כלי התחבורה העיקרי בערים ההודיות. הנסיעה באוטו- ריקשה היא לעיתים מפחידה, תמיד מחניקה, אולם מאוד יעילה. בריקשות הממונעות יש מקום לשני נוסעים (נתון לשינויים), אין דלתות והגג הוא מבד קנווס. בערים השונות תמצאו ריקשות שונות. מחיר נסיעה בריקשה הממונעת הוא לרוב מחצית מחיר הנסיעה במונית רגילה. מיותר לציין שהנהגים לא מתייחסים לחוקי התנועה. להגיע מהר היא המשימה החשובה, וכדי להשיג אותה הנהגים לא יהססו לעקוף, לנסוע מהר, וכמובן החשוב מכל לצפור.
ריקשות האופניים: הגרסה הישנה והאיטית של הריקשה הממונעת. יתרון הנסיעה בריקשת האופניים, הוא שניתן לנסוע בריקשה ברחובות יותר צרים והתרומה לאיכות הסביבה. הרבה פעמים נכמרים הרחמים למראה ההודי הכחוש שמנסה לסחוב את התיירים המדושנים. טובי הלב יורדים בנקודות הקשות כדי להקל על הנהג בדיוושו. חשובלהסכים על מחיר הנסיעה לפני שמתחילים בנסיעה.

מוניות:
תוכלו למצוא מוניות ברוב הערים הגדולות בהודו. ברוב המוניות יש מונה, מה שלא מבטיח שהוא יהיה בשימוש.

אוטובוסים:
אוטובוסים מקומיים:
נסיעה באוטובוס הודי מקומי היא חוויה מדהימה ומתישה כאחד. הנסיעה לוקחת זמן רב. לא בגלל מהירותו של הנהג חלילה (הוא הרי טס וצופר), אלא בגלל שהאוטובוסים נכנסים לכל כפר וישוב אחר באזור. שכיחות למדי הן עצירות לאורך הדרך. באוטובוסים המקומיים יש לרוב ספסלים של שניים או שלושה מושבים. אולם אתם תמימים, אם אתם חושבים שישבו בהם רק שניים או שלושה אנשים. מדהים כמה הודים, על סליהם ותרנגולותיהם (ולפעמים גם כבשים) יכולים להידחס בספסל זוגי.

האוטובוסים הממשלתיים Government Bus: ברג'סטן ובלאדק, פועל אותו שרות. האוטובוסים הממשלתיים הם נוחים ועל פניו נראים יותר מאורגנים.

אוטובוסים מאורגנים:
כדי להגיע מיעד תיירותי אחד למשנהו (ממנאלי לדהרמסאלה למשל), משתמשים בשרות האוטובוסים המאורגנים שמארגנות חברות התיירות. לא תהייה לכם בעיה למצוא את החברות, הן נמצאות בכל מקום, לרוב גם בכל גסט האוס. כאשר אתם מזמינים את הכרטיס, בקשו מקום בחלק הקדמי של האוטובוס. החלק האחורי נוטה לקפוץ בצורה מחרידה (תורם לכך מצב הכבישים הגרוע).

בדרך כלל האוטובוס יהיה מלא בישראלים. אולם הרבה פעמים תמצאו את עצמכם עם עוד הודים הנוסעים לחופשה. זאת יכולה להיות חוויה מעניינת, אולם הרבה פעמים ההודים יכולים להיות קולניים, לא פחות מהישראלים. ולכן, מומלץ להצטייד באטמי אוזניים. בנסיעות ארוכות, זמן היציאה הוא לרוב בלילה.

רכבות:
בהודו ישנה רשת נרחבת של רכבות, ואם יש ביכולתכם להגיע אל היעד שלכם באמצעות רכבת, לא כדאי לכם לפספס את החוויה. כמעט בכל תחנת רכבת ניתן לקנות חוברת רכבות מפורטת מאוד הנקראת Trains at a Glance (30 רופי). כשלומדים כיצד להשתמש בה, ניתן להפיק ממנה מידע רב. כאשר אפשר לשלב את הנסיעה גם עם אוטובוסים כדאי לפנות לסוכן נסיעות מקומי ולברר מהי הדרך הנוחה ביותר.

לרוב הרכבות לא תוכלו להשיג כרטיס נסיעה מהיום להיום, ולכן כדאי להזמין כרטיס כמה שיותר מוקדם (בדרך כלל יום לפני זה מספיק, מאזורים תיירותיים כמו גואה יש להזמין כ-5 ימים מראש).
הזמנת הכרטיסים, נעשית בצורה מאוד מאורגנת, במשרדי הרכבת. שימו לב שלרוב יש תור מיוחד לנשים או לתיירים באופן כללי, עם מכסת מקומות שמורה. באם יש תור גם לתיירים וגם לנשים, על הנשים לפנות לתור התיירים.

הזמנת הכרטיס:
דבר ראשון יש לברר איפה יש טופס למילוי. ממלאים את הפרטים הידועים כמו: שם, גיל, מחלקה מבוקשת, תאריך ויעד הנסיעה. בכל שאר הפרטים שלא תדעו לענות עליהם יעזרו לכם הפקידים ההודים. בהרבה מהמקרים בבואכם בבוקר הנסיעה לתחנת הרכבת, תשמחו לגלות שעל כל קרון יש רשימה של הנוסעים בקרון.

רוב התרמילאים נוסעים בהודו במחלקה שניה. התנאים סבירים, רק שיש לקחת בחשבון שאין מזגן. המושב שינה המועדף על התרמילאים הוא העליון. בניגוד למושב השינה התחתון שמשמש בשעות היום כמושב, על העליון אף אחד לא יישב, ותוכלו לברוח אליו אם מאסתם בשיחות עם הנוסעים, ולאכסן שם את תרמילכם.

ישנם קרונות עם מיטות בשתי קומות, ארבע מיטות בתא פתוח (S3) וקרונות עם מיטות בשלוש קומות, שש מיטות בתא (S2). תוספת מזגן תצוין על גבי הכרטיס באותיות AC לפני האות S. בלילה לא ממש צריך מזגן אך, הקרון אטום והנסיעה שקטה יותר. כמו כן, מצורפים בקרון כזה גם כרית, סדין ושמיכה. המחיר הוא פי ארבע ויותר מקרון ללא מזגן. בקרון מחלקה ראשונה תמצאו תאים סגורים של ארבע או שש מיטות. לא בכולם יש מזגן. ישנן רכבות אקספרס עם אוכל ושתייה הכלולים במחיר. הן מהירות נוחות ויקרות ונוסעות רק בנתיבים הראשיים.

מאוד מאוד חשוב לשים לב לחפצים האישיים. הרכבת היא הזדמנות טובה להתחיל לעשות שימוש בשרשראות, מנעולים ועוד שאר חפצי עגינה שהבאתם מהבית. קשירת התיק למושב שלכם, אינה מהווה אלטרנטיבה להשגחה על החפצים האישיים. מיותר לציין שאת חפצי הערך, אף פעם, אבל אף פעם, אל תשאירו ללא השגחה, גם לא כשאתם הולכים לשירותים. לאחר כל האזהרות, ניתן רק להנות מהנסיעה ברכבת. זוהי הזדמנות מצוינת לקשור שיחה עם ההודים שמאוד מתעניינים (המשפט הפותח הוא: "What is your good name; what is your good occupation"), לפתח מיומנויות במשחקי קלפים, וסתם לבהות בנוף המהמם שעוברים דרכו ולחשוב מחשבות רחוקות.
ברכבת יש שירותי מזון (הטאלי המפורסם), שתייה (מוקדם בבוקר תתעוררו לקריאות "צאי, צאי"), חטיפים הודים מעניינים, בננות ועוד ועוד.

יש גם קבצנים לרוב (לשמור על התיקים), הרבה מהם לא יעזבו אתכם עד שלא תתנו להם סכום כסף. המראה הקשה הוא של הילדים הקטנים שעובדים בניקיון הרכבת, או שלוקחים את אחיהם היותר קטנים בניסיון לקבל פרוטה. תופעה מעניינת הם אותם "גברים נשים" המקבצים נדבות ברכבת. הם די אגרסיביים ואלימים, ואם תאמרו או תסתכלו במבט שירגיז אותם, הם לא יהססו וימהרו להתגושש איתכם. ההודים עצמם, עושה רושם שכבר למדו את העניין, נותנים להם פרוטה וממשיכים הלאה בענייניהם.

רכבות האקספרס:
רכבות הרבה יותר חדישות, ומהירות מהרכבות הרגילות בהודו. הרכבת היא ברמה גבוה - כמו רכבות באירופה, כל המחלקות הן ממוזגות, ובכלל הכל נקי ומצוחצח. רכבות האקספרס, לא מגיעות לכל היעדים וכדאי לבדוק האם רכבת האקספרס מגיעה אל היעד שלכם. רכבת הנסיעה ברכבת האקספרס היא מעט יותר יקרה אולם כאמור, הרבה יותר נעימה ומהירה, בזכות מיזוג האויר ומהירות ה"שיא", לא רק במחלקות ראשונות.

רכבת מסוג אחר...
בניו דלהי ניתן לעלות על רכבת שנוסעת ברחבי חבל רג'אסטן ועוצרת בכמה תחנות שבהן ניתן לצאת ולטייל. היציאה היא מתחנת הרכבת Contonment Railway Station שבדלהי והתחנה האחרונה היא Agra .הרכבת מציעה שירות אישי ברמה של חמישה כוכבים! הרכבת ממוזגת ויש בה שירותים ובהם מים חמים וקרים. המחירים בהתאמה גבוהים יחסית (250-450 רופי ליום, תלוי אם זה חדר יחיד זוגי או משולש), לילדים (גילאים 5-12) המחיר נמוך בחמישים אחוז.
אתר האינטרנט של הרכבת המלון Palace on wheels

לאחרונה הודיעה ממשלת הודו, כי היא מעלה את מחירי הנסיעה ברכבות בכל רחבי הודו, מתוך מטרה לנצל את הכסף לצורך שיפור בטיחות הנסיעה. שר הרכבות, אמר כי מחירי הנסיעה ברכבת לא הועלו מזה שנתיים, ועל כן עתה יש חובה בהתייקרותם לצורך השיפורים. עוד אמר כי ההעלאה המקסימלית במחירי הנסיעות תהיה עד 7% בלבד, כלומר השינוי במחיר יהיה בין רופי בודד ל-100 רופי, תלוי באורך הנסיעה ובמחלקה בה נוסעים. אתר הרכבות הרשמי של הודו.

טיסות:
בהודו פועלים ארבעה שדות תעופה בינלאומיים, הסמוכים לערים ניו דלהי, בומבי (מומבי), כולכתה ומדרס (צ'נאי). טיסות פנים מקצרות את זמני הנסיעה בטיול אך כמובן מייקרות אותו. בדרך כלל אין בהן צורך, אולם יש מקרים שכדאי לקחת טיסה, למשל מדלהי ללה.
האתר הרשמי של India AirLines



מנותק
נשלח ב-26/8/2005 12:53 לינק ישיר 

מצורף קובץ

הקולנוע ההודי:

תעשיית הקולנוע ההודית היא מהפוריות בעולם. הסרטים בהודו מופקים בקצב של שני סרטים באורך מלא ביום ושבע מאות ויותר סרטים בשנה. הסרטים מגיעים ומוקרנים בכל עיר באסיה מסינגפור וקואלה למפור עד איסטנבול. הם מגיעים לפינות שכוחות אל בהרי ההימליה ועד לאיים קטנטנים באוקיינוס ההודי, לאפריקה, לאמריקה הדרומית, ואף לתל אביב. באסיה יש קהל צופים לסרטים ההודים המונה כמיליארד איש.

ברוב הסרטים ההודיים יש כמה דמויות עיקריות: הקשוח או הטוב (אגיט קומאר), הרע, והיפה (פארוין באבי). ההודים אוהבים לחקות סרטים אמריקאים קלאסיים כמו "הטוב הרע והמכוער", או "חלף עם הרוח" אשר הוצג בבתי הקולנוע ההודיים חמש שנים ברציפות(!). בסרטים ההודים אנשים שמתו חוזרים לתחייה במסגרת גלגולי נשמות. הם תפורים סביב אישיותו של הכוכב וכל הגורמים האחרים הופכים משניים. הכוכבים מופיעים בכמה סרטים בעת ובעונה אחת. הסרטים הם סרטי אהבה, אך אין בהם מין.

הקולנוע ההודי הוא עסק משפחתי המשפחה הבולטת ביותר היא משפחת קאפור: מייסד השושלת ראג' ובניו סאמי, רישי, שימי, ושאשי הם בין האנשים האהובים ביותר בהיסטוריה ההודית. הגדול מכולם הוא שאשי קאפור. הוא הגיבור הישר, המסור והחרוץ. הוא גם מרבה להופיע בתפקידים היסטוריים-דתיים כאל זה או אחר. שאשי הוא הרוברט רדפורד והקלרק גייבל של הקולנוע ההודי, שאף ניסה (ללא הצלחה מרובה) את מזלו מחוץ להודו.

המוסלמים בהודו לוקחים חלק קטן מתעשיית הסרטים וכמה הפקות שהציגו את השטן האמריקאי הנורא בתור הגיבור הרע מול המוסלמי האדוק שהיה הגיבוד הטוב.

כוכבי הקולנוע ההודיים נחשבים לעשירים בקנה מידה בין לאומי, הישג גדול בארץ בה רבים חיים על סף רעב. ע"פ אמות המידה המוסריות הנוקשות של הודו אורח חייהם של הכוכבי הקולנוע הוא שערורייה, ומדי פעם מתפוצצת פרשיה חדשה לשמחת המעריצים והמפיקים.

כדי לעמוד בדרישה נעשים הסרטים ההודים במהירות - רק 15 ימי צילום בלי חיסכון באמצעים. גם תעשיית המוזיקה לוקחת חלק חשוב בתעשיית הסרטים: השירים המלווים את הסרטים מושרים ע"י זמרים מפורסמים שלהם שמור גם מקום חשוב. הצנזורה ההודית נוקשה מאוד וחל אסור אפילו להתנשק. למרות שהצנזורה סובלנית יותר כלפי אלימות והסרטים ההודים מלאים באלימות, הסרט "הסנדק" נאסר להקרנה במשך שנים רבות.

הבמאים ה"רציניים" בהודו עומדים מול בעיה של מימון. לכאורה רחוק הקולנוע ההודי מהמציאות בחיי היום-יום, הסובבים אותו. אין בקולנוע ההודי זכר לעוני, לשחיתות, ולפוליטיקה המסובכת בהודו. חשוב להבחין שהדמיון בין הוליווד ההודית להוליווד האמריקאית בימי גדולתה אינו מצטמצם לזוהר החיצוני ולמיתולוגיה הכוכבית.




מנותק
נשלח ב-26/8/2005 12:54 לינק ישיר 

בוליווד - כינויה של עיר הסרטים בעיר מומבאי (לשעבר בומביי) שבהודו.

הכינוי הוא נגזרת של שם העיר הקודם עם "הוליווד". כמו עיר הסרטים האמריקאית, המקבילה ההודית מפיקה סרטים רבים, אך בניגוד להוליווד רוב הסרטים מופקים בתקציב נמוך. רובם המכריע של הסרטים המופקים בבוליווד הם סרטי מחזות זמר צבעוניים ומוסיקליים שבמרכזם סיפורי אהבה.



מנותק
נשלח ב-26/8/2005 12:57 לינק ישיר 

מצורף קובץ

ערך ראשי - גאוגרפיה של הודו

הודו היא מדינה גדולה מאוד (7 בעולם) משתרעת על פני 3,000,000 ק"מ מהרי ההימליה ועד האוקיינוס ההודי. המדינה נמצאת בדרום אסיה ותופסת את רוב תת היבשת ההודית. היא גובלת עם פקיסטן, סין, בנגלדש, מיאנמר, נפאל, ובהוטן, כאשר בהאוקיינוס ההודי נמצאות בסמוך להודו סרי לנקה והאיים המלדיביים.

מבחינה טופוגרפית היא גובלת עם הים הערבי בדרום מערב, האוקיינוס ההודי בדרום-מזרח ובדרום, עם הרי ההימלאיה בצפון ועם נהר הגאנגס במזרח.

המדינה מחולקת לארבעה חלקים: הרי ההימליה, שפלות הנהרות הגדולים, מדבר תר, ורמת דקאן. בצפון מזרח נמצאות בתחום הרפובליקה של הודו רק המורדות הנמוכים של הרי ההימלאיה, לא כך בצפון מערב הודו, שם נמצאים הרים מהגבוהים בעולם, כהר הקאנצ'נג'ונגה בגבול נפאל (שלישי בגובהו בעולם). דרומה משם שוכנים עמקי הנהרות הגדולים היורדים מהרים אלה, ובראשם: הגנגס, האינדוס ובראהאמאפוטרה. נהרות אלה יוצרים גאיות ענק אשר נמשכים גם מעבר לגבולות הודו-במערב פקיסטן ובמזרח לבנגלדש. נהרות אלו מהווים יחידה גאוגרפית רצופה מהאוקיינוס ההודי אל הים הערבי. באזורים אלו נמצאת צפיפות האוכלוסין הגדולה ביותר בהודו. דרומה לנהרות משתרע מדבר תר. שיטחו כ-100,000 קמ"ר. החלק הדרומי של הודו הוא חצי אי דמוי משולש. זוהי רמת דקאן שגובהה הממוצע הוא 800 - 1,000 מ' והיא סגורה בין הרים: בצפון-הדי וינהייה, במערב-הגהאטים המערביים, ובמזרח הרי הגהאטים המזרחיים.

אקלים

האקלים ברוב שטחה של הודו הוא מונסוני. יש שלוש עונות עקריות בהודו: עונה שחונה וקרה יחסית (נובמבר פברואר) , עונה שחונה וחמה, ועונה גשומה וחמה בה יורדים גשמי המונסון. לעומת זאת יש הבדל רב בכמות המשקעים: בגבול בנגלדש נמדדה כמות של 10,600 מ"מ לשנה (שיא עולמי) ובמדבר נמדדה כמות של 500 מ"מ לשנה.

ערים חשובות
בירת הודו היא ניו דלהי. ערים חשובות נוספות: כלכותה, מומביי, מדראס, בנגלור, אחמדבד, היידראבד, קנפור, נאגפור, פונה, לוקנו, אגרה, ואראנאסי.




מנותק
   
בית > פורומים > אחר > הודו > מידע על הודו
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.