במקומות רבים בתורה נאמר שאסור לעבוד אלהים אחרים - בעשרת הדיברות "לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי", ועוד. כדי להבין את האיסור צריך להבין מהם "אלהים" ומהם "אחרים". אסביר כל שאלה בעזרת כמה דוגמאות, שהולכות מהקלה אל הקשה.
נשלח ב-21/10/2003 12:26
1. אלהים אחרים
* אדם שמאמין - בנוסף לה' - גם בקיומו של האֵל כמוֹש (אליל מואבי שנזכר בתורה) - האם עבר על האיסור "לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי"? נראה מובן מאליו שכן.
* אדם שמאמין, שכמוֹש קיים, אבל אינו אֵל אלא רק יצור, שעוזר למי שפונה אליו - האם עבר על האיסור? נראה שכן, כי אין זה משנה אם הוא קורא לו "אֵל" או שהוא קורא לו "יצור", כל עוד הוא חושב שיש לו חשיבות וכוח.
* עכשיו השאלה הקשה: אדם שמאמין, שהרופא שלו קיים, אבל אינו אֵל אלא רק יצור, שעוזר למי שפונה אליו (ומשלם לו כסף) - האם עבר על האיסור? לכאורה נראה שכן, כי אין הבדל עקרוני בין אמונה בכמוש לבין אמונה ברופא אנושי!
המסקנה הזאת, כמובן, לא מקובלת על אף אחד, ולכן מי שנתקל בה מנסה בכל-זאת למצוא הבדל. הנה כמה נסיונות לתשובה, ודחיותיהם בצידם:
נסיון 1. "האיסור הוא להאמין בכוחות מופשטים, רוחניים. אסור להאמין שקיימים כוחות רוחניים מלבד ה'. אבל אין איסור להאמין בכוחות מוחשיים כמו בני-אדם".
* אם כך - האם מותר להאמין שהפסל של כמוֹש עוזר למי שפונה אליו? הרי, הפסל הוא כוח מוחשי, לא כוח רוחני!
נסיון 2. "האיסור הוא להאמין שקיים כוח מלבד ה' שהוא כל-יכול, למשל אסור שהרופא יכול להוריד גשמים ולתת פרנסה ולנצח במלחמה וכו'...; אין איסור להאמין בכוחות חלקיים, למשל להאמין שהרופא יכול לרפא בלבד".
* אם כך, האם מותר להאמין שכמוֹש יכול אך ורק להוריד גשמים? האם, במקרה זה, מותר להתפלל אל כמוש כדי שיוריד גשם?
נסיון 3. "הרופא באמת קיים ובאמת מרפא, ולכן מותר להאמין בו. אבל כמוש לא באמת קיים, ובוודאי שאינו יכול להוריד גשמים, ולכן אסור להאמין בו".
* אם אדם מאמין בכמוֹש, התשובה הזאת לא תעזור לו, כי הוא מאמין שכמוש באמת יכול להוריד גשמים... ואם אדם לא מאמין בכמוֹש, אין לו צורך באיסור "לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי" - מספיק להגיד שצריך להתנהג בהגיון, להאמין במה שנכון ולא להאמין במה שלא נכון!
* בקיצור, לפי התשובה הזאת, המצוה לא מוסיפה שום מידע חדש, כי כדי לפרש אותה צריך קודם-כל לדעת מה נכון ומה לא נכון!
נסיון 4. "נקרא את הפסוק בהקשרו: הפסוק שלפניו אומר "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". לכן, האיסור הוא להאמין שיש עוד כוח כלשהו שהוציא אותנו ממצרים. אבל אין איסור להאמין שיש עוד כוח שמרפא".
* התשובה ל"נסיון 2" מתאימה גם לכאן.
* בנוסף לכך, בתורה עצמה נאמר "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים", כלומר - ה' הוציא אותנו ממצרים על-ידי מלאך ולא לבדו!
זוהי רק אחת מתוך כמה שאלות שיש לשאול על המושג "אלהים אחרים".
המשך יבוא...
נשלח ב-21/10/2003 17:51
2. אלהים אחרים
בסעיף זה, נדבר על אדם שמאמין באֵל אחד (מחמת הספק, הוא כבר הפסיק להאמין ברופאים...). גם כאן נציג כמה מקרים, מהקל אל הקשה.
נפתח בשני מקרים קלים במיוחד:
* אם האדם אומר, שהאֵל האחד הוא 'המֹלֶך': האם הוא עבר על האיסור "לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי"? נראה ברור שכן: המֹלֶך הוא אליל כנעני שנזכר בתורה.
* אם האדם אומר, שהאֵל האחד הוא 'קודשא-בריך-הוא': האם הוא עבר על האיסור? נראה ברור שלא: 'קודשא-בריך-הוא' הוא כינוי מקובל לה'. אמנם הוא לא מופיע בלשון המקרא אלא התחדש בלשון התלמוד, והוא לא עברי אלא ארמי, אך נראה שהעיקר הוא שהאדם מתכוון לה', לא משנה באיזו לשון הוא מכנה אותו.
נעבור לשני מקרים קלים, אבל קצת פחות:
* אם האדם אומר, שהאֵל האחד הוא 'אבג': האם עבר על האיסור? נראה שכן: אמנם, 'אבג' הוא לא שם של אליל שנזכר בתורה, אולם יש הרבה אלילים שלא נזכרו בתורה, וייתכן ש'אבג' הוא אחד מהם.
* אם האדם (שאינו דובר עברית) אומר, שהאֵל האחד הוא 'אבג', אך הוא מסביר ש'אבג' הוא כינוי לה' בשפה שבה הוא מדבר (כמו שבאנגלית מכנים אותו 'The Lord', בגרמנית 'גאט', וכו'...): האם עבר על האיסור? נראה שלא, כי - כפי שהסברנו למעלה - העיקר הוא שמתכוונים לה', ולא משנה באיזו שפה מכנים אותו .
* עכשיו השאלה הקשה: אם האדם אומר, שהאֵל האחד הוא 'אבג', וכאשר אנחנו שואלים אותו האם הוא מתכוון לה', הוא עונה (בשפתו) "אני לא דובר עברית, אני לא מבין את המילה הזאת שאמרתם, ולכן אני לא יכול לענות לשאלה" - האם הוא עבר על האיסור? מצד אחד - ייתכן שהוא מאמין באֵל זר, כמו במקרה השלישי; מצד שני - ייתכן שהוא מאמין בה', כמו במקרה הרביעי!
מי שחושב שהשאלה הזאת היא תיאורטית בלבד, שיחליף את האותיות "אבג" באותיות "אללה", ויגלה שהשאלה היא מאד מעשית - היא משפיעה על כל היחס שלנו ל1.3 מיליארד מוסלמים ברחבי העולם - האם הם עובדי אלילים או עובדי ה'? זה משפיע, בין השאר, על שאלות הלכתיות בנושא יין נסך, מכירת קרקעות, ישיבה בארץ-ישראל, ועוד...
בהמשך נראה כמה נסיונות להגדיר את האיסור, וכמו קודם - נדחה אותם.
תוקן על ידי - אראלסגל - 21/10/2003 17:52:51
נשלח ב-22/10/2003 04:18
השאלה שלך היא מעניינת, אבל לדעתי היא נובעת מתוך ניתוק המושג 'אלוהים' מ-'אחרים' בהקשר זה.
כלומר המושג 'אלוהים' מבטא כוח. [הביטוי 'אל' היה בימים עברו היה הכינוי לזקן הפנתיאון הכנעני, אבי האלים הצעירים בעל מות ענת... -עיין אנצ"מ, א (תש"י) בערך 'אל עליון'-]
כאשר גם בתורה המושג 'אלוהים' לא התייחד דווקא לבורא העולם (עיין בראשית ו,ד).
כלומר הכינוי אלוהים [אף שיש בעצם נתינת הכינוי הגשמה מסוימת...] ניתן בנסיון לבטא כוח אין-סופי שלא ניתן לתאור.
מעתה האיסור על קיום 'אלוהים אחרים' מבטא אמונה על מציאות כוחות המנותקים ('אחרים...') מאותו כוח בורא העולם שגאל אותנו ממצרים.
מעתה לעניין האמונה ברופא כל עוד האדם לא מניח שהוא 'אחר' אלא כוחו נובע מאותו כוח של האלוהים (...האין סופי בורא הכל שגאל אותנו ממצרים) אמונה זו תהיה לגיטימית!!!
יום טוב.
נשלח ב-22/10/2003 17:19
לאריאל - אם הבנתי נכון, התשובה שלך עונה לשאלה של סעיף 1: התורה מצוה להאמין שקיים רק כוח אחד ויחיד, כל השאר נובע ממנו, ולא קיימים שום כוחות נפרדים ועצמאיים (בין אם הם כוחות טבע או כוחות אנושיים או כוחות רוחניים). אני אישית מסתפק בתשובה הזאת (בינתיים - צריך עוד לחשוב על זה...)
התייחסת בסוגריים גם לשאלה של סעיף 2 - מהי ההגדרה של אותו כוח אחד ויחיד (האינסופי, בורא הכל, שגאל אותנו ממצרים). אולם בנקודה זו לדעתי צריך להרחיב יותר.
נשלח ב-22/10/2003 17:44
2א. אלהים אחרים - המשך
בסעיף 2 ניסיתי להראות, שאי אפשר להגדיר את המושג "אלהים אחרים" על-פי הכינוי שבו מכנים אותם, כי גם לה' יתברך יש כינויים שונים בדורות שונים ובשפות שונות.
בסעיף זה נבדוק אם אפשר להגדיר את המושג על-פי הפעולות.
בעשרת הדיברות כתוב "אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים - לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי". מכאן אפשר להסיק, שמי שמאמין שהאֵל היחיד הוציא את בני-ישראל ממצרים, מאמין בה', ומי שמאמין שהאֵל היחיד לא הוציא את בני-ישראל ממצרים, מאמין באֵל אחר, ולא משנה באיזה כינוי הוא מכנה אותו.
אבל - האם התנאי הזה הוא מספיק? נבחן כמה מקרים באופן הדרגתי:
* אדם שמאמין שהאֵל היחיד הוציא את בני-ישראל ממצרים, אך לא מאמין שהוא ברא את העולם - האם הוא מאמין בה', או שהוא מאמין באֵל אחר? כאן נראה די ברור שהוא מאמין באֵל אחר, כי בריאת העולם היא המעשה החשוב ביותר שאנחנו מייחסים לה'.
* אדם שמאמין שהאֵל היחיד הוציא את בני-ישראל ממצרים, אך לא מאמין שהוא נתן לנו תורה בכלל - האם הוא מאמין בה', או שהוא מאמין באֵל אחר?
* אדם שמאמין שהאֵל היחיד נתן לבני-ישראל את התורה, אך לא את התורה שבידינו אלא תורה אחרת - האם הוא מאמין בה', או שהוא מאמין באֵל אחר?
* אדם שמאמין שהאֵל היחיד נתן תורה, אך רק את התורה שבכתב - האם הוא מאמין בה', או שהוא מאמין באֵל אחר? מבחינה הסטורית, אף פעם לא התייחסו לאנשים כאלה כאל אנשים שמאמינים באֵל אחר: קראו להם "צדוקים", "קראים", "אפיקורסים", וכו', אבל לא טענו שהאֵל שלהם אינו ה', ושכאשר הם מתפללים - הם מתפללים לאֵל אחר...
* אדם שמאמין שהאֵל היחיד נתן את התורה שבכתב ושבעל-פה, אך חולק על נוסחים של כמה משניות מהתורה שבעל-פה - האם הוא מאמין בה', או שהוא מאמין באֵל אחר? כאן כבר נראה ברור שהוא מאמין בה', מכיוון שמחלוקות מסוג זה יש רבות בין חכמי התלמוד, ובשום מקום לא שמענו שאחד החולקים מאשים את חברו באמונה באֵל אחר...
המקרים הקיצוניים נראים לנו ברורים, אבל - איפה הגבול? מתי המחלוקת היא רק מחלוקת על עובדות הסטוריות, ומתי היא הופכת להיות מחלוקת על מהות האֵל?
האם אפשר להציע תנאי הכרחי ומספיק, שמסתמך על התורה?
תוקן על ידי - אראלסגל - 22/10/2003 18:33:07
נשלח ב-22/10/2003 22:57
נראה לי יותר שהסמיכות ליציאת מצרים באה מתוך הנחה שעל יציאת מצרים אין מחלוקת, וברור ששם ה' היה זה שהוציא אותנו. מכאן שלא יהיה לך אל אחר פרט לזה שהוציא אותך ממצריים. אותו כח שאתה מייחס לו את יציאת מצריים הוא האל היחידי ואליו תקשר את הכל. פירוש זה שונה מהפירוש שלא לייחס את יציאת מצרים לאל אחר פרט לה'.
מכאן רק התנאי הראשון שהצגת הינו אמונה באל זר. אי קבלת התורה, או אמונה שהתורה היא חיבור אנושי, אינה עבודה לאל זר אלא כפירה בתורה, והפרת חוזה עם ה'.
בן ישראל צריך להאמין שה' (שם הוויה) הוא האלהים, והוא הוציא אותנו ממצרים. כל אמונה אחרת היא אמונה באל זר, אפילו אתאיזם, ואפילו באמונה באללה. כל זה נכון לגבי בן ישראל, אבל לגבי בן נח, אין הדבר דומה, מפני שהוא לא קיבל ציווי להאמין בשם הוויה.
נשלח ב-24/10/2003 08:26
אכן, המצוה "אנוכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי" נאמרה רק לבני ישראל ולא לבני נוח.
אם כך, איך אפשר להגדיר את המושג "אלהים אחרים" עבור בני נוח?
נשלח ב-25/10/2003 19:20
בן נח עובד אלוהים אחרים ברגע שהוא מאמין שיש יותר מאלהים אחד. יתכן שהוא גם צריך להאמין שהאלוהים האחד הוא אלהי ישראל.
נשלח ב-25/10/2003 21:35
"בן נח עובד אלוהים אחרים ברגע שהוא מאמין שיש יותר מאלהים אחד" - אם כך, בן-נוח שעובד את כמוֹש בלבד, או את המׁלֶך בלבד, אינו עובד אלילים? הוא יכול להיות בן-נוח כשר? לא נראה לי.
"יתכן שהוא גם צריך להאמין שהאלוהים האחד הוא אלהי ישראל": אם כך, מה היה הדין לפני שנוצר עם ישראל? היו 10 דורות בין נוח לאברהם - האם אז לא היה קיים המושג של "אלהים אחרים"? לא נראה לי.
נשלח ב-25/10/2003 22:21
כמוש לא היה רק האלוהים שמואב האמינו בו, אלא אלוהי הארץ של מואב. כלומר, הם האמינו באלוהים מוגבל. בעולם הקדום לא היתה תפיסה של אל אחד בורא ועושה הכל מלבד בתורת ישראל.
אמונה באללה היא לא בהכרה אמונה באלוהים אחרים שבן נח עובר עליו. בייחוד לאור העובדה שהקוראן לא פוסל את עם ישראל מלהיות העם הנבחר לאלהים. כמו כן, בקוראן כתוב שבאחרית הימים עם ישראל ישלוט מנהר מצרים ועד הפרת. גם אם לא היתה ההכרה בעם ישראל, לא ברור האם בן נח מחויב בכך.
נשלח ב-27/10/2003 16:20
אכן, הגיוני להגדיר, שאם אדם מאמין שהאֵל היחיד הוא מוגבל - שולט רק במקום מסויים או רק בזמן מסויים - הוא לא מאמין בה' אלא באֵל אחר, שכן אם האֵל מוגבל - בוודאי יש כוחות נוספים ששולטים במקומות אחרים ובזמנים אחרים, ולכן לא ייתכן שהאֵל יחיד.
אבל, אם אדם מאמין באֵל שהוא בלתי-מוגבל (במקום ובזמן), אז הוא מאמין בה'.
מעתה, ניתן לומר שהגדרה זו מתאימה גם עבור עם-ישראל, והמצוות להאמין שה' הוציאנו ממצרים, נתן לנו את התורה וכו' הן מצוות נוספות, בלתי-תלויות במצוה "לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי".
נשלח ב-28/10/2003 11:39
לעם ישראל יש מצווה להאמין בה'. גוי צריך להאמין שהאלהים הוא אחד. אלהים זו צורת הרבים למילה אל. הגיוני שישנם כוחות רבים בעולם, אבל צריך להאמין שיש אחדות אחת לכולם, ויש מקור אחד לכולם. הרעיון של ששם הוויה אינו רק שיש מקור אחד לכל הכוחות , אלא גם שמקור זה בחר להתקדש בעם ישראל, ולהתגלות על-ידי עם זה. אם גוי מגיע להכרה שיש האלהים האחד הוא ה', אז מה טוב חלקו.
התועבות שהגויים מכעיסים את ה' הם לא באמונה ב"אלהים אחרים" אלא בעבודה לאלילים שונים.
מצוות לא יהיה לך אלהים אחרים אינה אותה מצווה להאמין בה'. מכיוון שהמונח אמונה בתורה אינה בעלת אותה משמעמות של ימינו, שזה להכיר בקיום של משהו. אמונה זה מלשון נאמנות, כלומר לתת אמון. על כך היה הקצף הרב במדבר על עם ישראל, שלמרות שידעו שה' הוציאם ממצרים, לא האמינו שהדרך שהוא מוביל אותם היא לטובה.
האיסור שלא יהיה לך אלהים אחרים, הוא איסור לעם ישראל, ולכן הוא נסמך לפסוק של יציאת מצרים. צריך להאמין האלהים האחד (כאמור יש גם גויים שמאמינים בכך שיש אל אחד) הוא זה שהוציא אותנו מארץ מצרים. כיום ישנה תפיסה רווחת שיש אל אחד, שאינו מתערב בהיסטוריה , והחידוש הוא שהאלהים האחד מתערב בהכל. לכן, אללה בשביל יהודי זה אלהים אחרים, מפני שאפילו שהקוראן מקבל את יציאת מצרים ואת בחירת עם ישראל, הוא אינו מייחס את עם ישראל בכתביו ליהודים של ימינו. לכן ברגע שאני מאמין שהאל האחד הוציא עם אחר ממצרים, ולא אותי אז זו גם אמונה באלהים אחרים.
גם אמונה באל האחד הנוצרי (ללא קשר ליש"ו) היא בגדר אלוהים אחרים, מפני שאל זה ביטל את בחירת עם ישראל.
פירוש זה לסמיכות הפסוק של יציאת מצרים חוזר לפירוש שלך, בניגוד לפירוש שהצגתי בתגובה הראשונה שלי כאן. נראה לי שאפשר לפרש לשני הכיוונים, ושניהם נכונים.
1) כלומר, אסור להאמין שבזכות כח אחר יצאנו למצרים, מלבד ה'. אולי אפילו להאמין שסך הכל מדובר בצירופי מקרים של תופעות טבע חריגות, זו גם אמונה באלהים אחרים.
2) אסור להאמין שהאל האחד הוא אחר מהאל שהוציאנו ממצרים. כלומר, אין עוד אלהים מזה שהוציאנו ממצרים. אלהים אפשר להכיר רק על-פי היחס שלו כלפינו, ולכן ההכרות היחידה שהיתה לעם ישראל עם ה' היתה ביציאת מצרים. לכן הפסוק אומר , כל כוח אלהי נוסף שתתקלו בו בעתיד, זה הכל באותו מקור שהוציא אותכם מארץ מצרים.
תוקן על ידי - zachiz - 28/10/2003 11:47:32
נשלח ב-29/10/2003 21:32
"גם אמונה באל האחד הנוצרי זו אמונה באלהים אחרים, כי אל זה ביטל את בחירת ישראל": לדעתי זוהי הרחבה לא מוצדקת של המאמר "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים...". מאמר זה מתייחס לעבר - הוא לא אומר שה' אף פעם לא יבטל את בחירת עם ישראל (יש פסוקים אחרים שאומרים את זה, אבל הם לא חלק מהמצוה "אנכי ה' אלהיך").
ועוד בעניין הנוצרים: הם מאמינים, שהאֵל היחיד (שברא את העולם, שולט בו, והוציא את בנ"י ממצרים) מתגלה ב3 דרכים ("האב הבן ורוח-הקודש"). האם אמונה זו מנוגדת לאיסור "לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי"?
אם כן - מה ההבדל בינה לבין האמונה היהודית המקובלת ב"מידת הדין" ו"מידת הרחמים" - הרי גם כאן מדובר בשתי התגלויות שונות של האֵל היחיד?
נשלח ב-28/11/2003 00:20
1. מבחינה פילוסופית, אין שום הגיון במצוה "להאמין" בזה שציווה. זה לא יתכן. אם מישהו רוצה לקיים מצווה הוא צריך להבין מי ציווה לפני כן.
2. "להאמין ב" במקרא זה "לבטוח" ככל הנראה לי. ואם יש דרישה בתורה להאמין, הדרישה היא "להאמין ב", ככל הזכור לי. יש גם "להאמין כי" בתנ"ך, אבל אני לא חושב שזה מוצג כדבר שה' מצפה מאתנו לעשות.
3. התפיסה בתנ"ך שמה דגש על מעשים, ועל כוונה, ולא על הנחות תיאורטיות. לא זוכר שום ביקורת של נביאים או ה' על מישהו כיוון שלא קיבל הנחה תיאורטית מסויימת.
4. לא יהיה לך אלוהים אחרים = אל תתיחס לאחרים כאלוהים.
יכול להיות שאני טועה!
נשלח ב-30/11/2003 01:43
נכספה נפשי:
בהתחלה כתבת שאין מצוה להאמין, אבל בסוף כתבת
4. לא יהיה לך אלוהים אחרים = אל תתיחס לאחרים כאלוהים.
והרי זו בדיוק מצוה על האמונה - לא להאמין שהאחרים הם אלהים!
