האבן עזרא בעיני הרמב"ן--האבן עזרא וחז"ל.
ב"ה
"עם רבי אברהם בן עזרא,תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה."
(הרמב"ן בהקדמתו לפירוש התורה)
כבר התאונן האבן עזרא, כי, לו היה מוכר נרות,לא היתה החמה שוקעת.מר גורלו היה בחייו,אף כי אחרי מותו,ופרשת פירושו והיחס אליהם,רבת חתחתים עליות ומורדות.למעשה,כיום העובדה היא,שרבים נמנעים מללמוד את פירושיו,בהשפעת אזהרות מאזהרות שונות.והדברים עתיקין.אין מטרתי לסנגר ללמוד את פירושיו או להתנגד. כמו שאומרים מכירי עצמם: "קטונתי".
בשורות אלו אני מנסה לעמוד על יחסו של הרמב"ן אל האבן עזרא .ומדוע? רבים מצטטים ושולפים מזכרונם את ביטוי הרמב"ן על האבן עזרא,"זהב רותח יוצק בפי החכם הזה,ממה שהשיב על דברי רבותינו" (בראשית מו טו) הנה כי כן,בזאת נשללת הליגטימיות של האבן עזרא באוזני השומע,וחסל סדר פה סח בפירושיו. שהרי מי יבוא אחר המלך הרמב"ן לערער על קביעתו,? ודבר המלך אין להשיב. לכן מן הראוי לנסות לראות נכוחה את דמותו של האבן עזרא בעיני הרמב"ן.אולי טעינו ומיהרנו לחרוץ דין ומשפט,גם ביחסו של הרמב"ן וכמובן כלפי האבן עזרא.ומקרא מלא, צדק צדק תרדוף.והצדיקו את הצדיק,דמעיקרא.
מהי אותה אהבה ומהי התוכחת.ולמה בעצם רומז הרמב"ן בדבריו בהקדמתו הנזכרת?,על פי פשוטו ניתן לומר כי למרות שהתנגד בחריפות לדברי האבן עזרא מכל מקום נהג בו כבוד ואהבה כיאות בין תלמידי חכמים ,ואת והב בסופה.,כל זאת רק מהפן האישי,אבל בעניין עצם דברי האבן עזרא קיימת שלילה עמוקה ויסודית בכללות הגישה הפרשנית. אמנם ישנה גם דרך אחרת ,אולי כוונתו היא ,כי כל "התוכחת" מסתירה ונובעת ביסודה עם הסכמה סמויה,"אהבה מסותרת",אולי לא על כל הדברים,אבל האהבה קיימת.והיא מסותרת.ואל יתמה הקורא על מה אני מדקדק כל כך,כי דברי הרמב"ן ומליצותיו,מדויקות להפליא ,כאשר כתבו כל הבאים אחריו.כי "ניצוצות של אש" יוצאות מחידושיו על התלמוד,כל שכן בפירושו על התורה שהיא "משנה אחרונה".ואם נצליח לאפיין את גישת הרמב"ן ,אולי נבין את משמעותה של אותה "אהבה מסותרה".
טרם כל אומר ,שיש לבחון הסכמה או התנגדות,לא על פי חריפות הלשון החיצונית,המברכת או המתנגדת.כי אם על פי התכנים.ובפרט לגבי לשונות הראשונים, לדוגמא כאשר יאמר הראב"ד "כי זה שקר"(הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה ב,) ושאר לשונות של אש על דברי הרמב"ם,אין כוונתו כי הרמב"ם חלילה משקר כפי תפיסתינו הפשוטה,אלא שהדברים עצמם אינם אמת.ולא על "שקרן" בלשונינו,יודה הראב"ד "כי מלאכה גדולה עשה".(הלכות כלאים פרק ו הלכה ב).וכזאת ימצא בשאר הראשונים שמפיהם לפידים יהלוכו איש על רעהו.כך ש"אל תיבהל אוזן השומע" (כלשון אחד הראשונים) אלא אחר התוכן והוא העיקר.אלא שכיון שהלשון החריפה היא שעשתה רושם,נבדוק לפיה,ונראה לגבי התכנים.
כידוע הרמב"ן בפירושו עוסק בשני מישורים עיקריים,פשט הכתוב,ועניינים שבאמונה וסוד. ועל פי זה אלך.
והנה בפירושיו על פי הפשט מצינו לשונות חריפות על האבן עזרא.אתן כמה דוגמאות (.וכדי שלא תהיה הסקירה עקרה מד"ת,אתן גם את תוכן העניין בקצרה.)
להלן כמה דוגמאות:
-"והנה עזב רבי אברהם דרכו בפשוטי המקרא והחל להנבא שקרים" (בראשית ט יח)- על מה שכתב האב"ע כי כנען עשה הרעה לנח ולא חם.
-"והנה הוא מצדיק רשע,כי רבותינו ידעו רשעו בקבלה" (בראשית י ט)- על מה שכתב האב"ע כי נמרוד היה גיבור לצוד חיות ומעלם לעולה להשם על מזבחות שבנה.
-"ואל יפתה אותך רבי אברהם בקושיותיו שאומר שלא ספר הכתוב זה הפלא," ( בראשית יא כח)--על עניין ניסו של אברהם אבינו בהימלטו מכבשן האש באור כשדים.
-"לא כאשר השתבש רבי אברהם" (בראשית יב א)-על עניין אור כשדים כמקום הולדת אברהם אבינו.
-"ורבי אברהם משתבש בכאן מאד...ואני תמה מי עור עיני שכלו בזה...ואין אלו רק דברי שחוק...והשאלה על מאור עיניו שאלת עורי לב.." (בראשית כה לד)-על מה שפירש האב"ע: כי היה שורר עוני בבית יצחק,ובניו."ואל ידחונו בקנה של דרש ,כי יש לו סוד,ואין לנו לחפש כי עמקו מחשבות השם"
-"ואין בדבריו אלה רק תואנה" (שמות יז יד)-על עניין "ספר מלחמות השם" שפירש האב"ע שאינו ספר התורה,רק ספר ידוע שכך שמו.ויתכן עוד מימי אברהם.
-"כתב רבי אברהם ויש שבוש בדברי הימים...והשבוש בדברי רבי אברהם הוא" (שמות כה כט)- בנוגע לכלי המקדש שנזכרו בדברי הימים בסמוך לשלחן המערכת.
-"ונשתבש רבי אברהם בכאן" (ויקרא יא כד) בקשר לעת האזהרה בציווי.
-"ורבי אברהם אמר כי זאת הפרשה בפסח דורות נאמרה אחרי פסח מצרים, ואמר ויעשו בני ישראל על פסח מדבר שעשו בשנה השנית, ונכתב בכאן עם הצוואה, כדרך ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת (להלן טז לד). וזה שבוש, כי לא נצטוו בכל הפרשיות האלו אלא בפסח מצרים ובפסחי הארץ כמו שנאמר למעלה (פסוק כה), והיה כי תבאו אל הארץ וגו', אבל פסח מדבר מצוה שנצטוו בה באותו הפרק (שמות יב יג)-מובן מעניינו
"-ור"א אמר, תשמטנה, שמוט כל בעל משה ידו. ונטשתה, שלא תזרע את ארצך. ואינו כלום " (שמות כג יא) -מובן מעניינו.
י "ועוד אזכיר (להלן ז כה) טעות גדול שטעה ר"א בטענותיו עמהם, הרע לומר מהם" (ויקרא ג ט)- בעניין מה שהשיב האב"ע לקראים בפסוק חלבו האליה,והרמב"ן פתר העניין באריכות לסתום פיהם.ודחה דברי הרס"ג ג"כ.שבדה להם פירוש.
"ואל תהיה נפתה בהבלי רבי אברהם...ואלה דברי רוח" (ויקרא כז כט)-על מה שפירש האב"ע לגבי בת יפתח,שכוונת יפתח שתהיה פרושה .אלא שהכוונה להרמב"ן לחייב מיתה ב"חרם" המלך והסנהדרין.ופרוש אינו משרת השם.
הנה ימצא המחפש עוד הסתיגויות בלשון הרמב"ן כאלו אם כי בלשון עדינה יותר,(והנכון..ואינו נכון...ולא ידעתי טעם...ואין צורך..)ולפעמים מביא את פירושיו ואינו מעיר על דבריו.
לעיתים אף משבחו. כמו: "ויפה אמר" (בראשית יא ב)-בעניין הרי אררט. "והוא הנכון"(בראשית לא לג)בסדר הליכת יעקב באהל רחל. "ונכון הוא" (בראשית לה יא) בעניין מצבת יעקב. "והוא הנכון" (בראשית מ ה)בעניין החלומות של שרי פרעה. "ויפה אמר" (במדבר יב ו)פירוש הפשט,אף דלא כאונקלוס שם."יפה פירש" (במדבר יד ט)פירוש מלת צלם.שהוא מגן וצינה שעושים צל. "יפה תפש רבי אברהם על דברי רש"י "(שמות ט ל)פירוש מילת טרם,שאין משמעה לא,אלא קודם. "ודבר רבי אברהם על הכתוב הזה כהוגן"(שמות כ ו) "ויפה פירש" (ויקרא ה ז) "וטענות רבות למפרשים בחטא הזה,כבר סתר בו רבי אברהם דברים רבים מהם" (במדבר כ ח)בעניין חטאו של משה."ויפה פירש" (דברים ט כב)
יתירה מכך, כותב הרמב"ן :"יפה פירש רבי אברהם"(דברים כ יט) על פירוש פשט בפסוק שהוא לא כחז"ל.
גם בעניין דחיית האבן עזרא את הקראים משבחו הרמב"ן "תענו את נפשותיכם--:כבר ביאר רבי אברהם כי כל עינוי שימצא במקרא דבק עם הנפש,הוא הצום.לסתום פיהם של הקראים מחוקי השם" (ויקרא טז כט).
ועל פירוש נדיר על הפסוק "יביאהו עד"(שמות כב יב) שפירש האב"ע חלק מהנטרף כעדות,טרח ומצא לו הרמב"ן מקור במכילתא דרשב"י.
ומציין שהאב"ע קדם לרמב"ם בנתינת טעם לאיסור העריות בקרובות,שזה מפני שמצויות עמו.(ויקרא יח ו) אם כי על שניהם כתב "וזה טעם חלוש מאד"
וכידוע התנגד הרמב"ן לגישת האב"ע בכל הנוגע לפירוש התורה שלא כסדרה. וזה לשונו:"וזה מדעתו של רבי אברהם,שהוא אומר במקומות רבים אין מוקדם ומאוחר בתורה ,לרצונו.וכבר כתבתי כי על דעתי כל התורה כסדר,זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאיחור,וגם שם לצורך העניין וטעם נכון."(במדבר טז א) וראה עוד בויקרא (כה א). לכן שמח הרמב"ן כשמצא פירוש האב"ע כסדר המקרא,וכתב "כבר הטיב לראות רבי אברהם שפירש העניין כסדרו"(שמות כד א)
הנה כי כן,הגם שנוקט הרמב"ן לשון חריפה אכן "תוכחת מגולה" מאד כנגד האב"ע,מכל מקום מתברר מכלל התיחסותו לדבריו,שלא נעשה בזה האב"ע שונה משאר חכמים שנושאים ונותנים בדבריהם.פעם בחריפות ופעם בעדינות.וגם משבח אותו, ומחפש לברר מקחו של צדיק.כדרך כל הלומדים בכל דור ודור.ואין כאן דחיה שבמהות מבחינת התכנים כלל.בכל הנוגע לבחינת הפשט.וגם אם טעה לפי דעת הרמב"ן הנה כבודו במקומו מונח,וכסאו שלם.
.
כעת ננסה למצוא מה יחסו אל האב"ע בכל הנוגע לאמונות דעות וסודות.שהוא המישור השני ,והעיקרי.נציין כמה עניינים שבהם חלק הרמב"ן על האבן עזרא:
*** שאל האב"ע-מדוע לא נזכר הנס של הצלת אברהם מכבשן האש?.(בראשית יא כח) והשיב הרמב"ן כמו שהזכרנו לעיל.וראה לקמן
.
***-עוד בבראשית (פרק יח פסוק כ) אומר על סודו של האבן עזרא בעניין דבר השם לאברהם לגבי סדום,כי "רבי אברהם אמר בו סוד מילדי נכרים יספיקו,ואני ארמוז לך דעת מקבלי האמת" כאן מרמז הרמב"ן כי סודות האב"ע נלקחו גם מחכמי הנכרים.ולכן מדייק הוא "מקבלי" האמת.וראה להלן.
***על יוכבד שנולדה בין החומות, (בראשית פרק מו פסוק טו)שאל האבן עזרא מדוע לא נזכר זה הפלא,שהולידה את משה והיא בת 130 שנה.וכתב" תימה, אם כן למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה שהולידה משה והיא בת מאה ושלשים שנה, ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים. ולא די לנו זה הצער עד שעשו הפייטנים פיוטים ביום שמחת תורה יוכבד אמי אחרי התנחמי, והנה היא בת מאתים וחמשים שנה. וכי אחיה השילוני חיה כך וכך שנים, דרך הגדה, או דברי יחיד."
ועל זאת השיב הרמב"ן בתוקף:
"והנה פן יהיה חכם בעיניו בסתירת דברי רבותינו, אני צריך לענות אליו. ואומר, כי על כל פנים יהיה בדבר יוכבד פלא גדול מן הנסים הנסתרים שהם יסוד התורה וכו'" ועל זאת מגלה הרמב"ן כי הניסים המעותדים מראש ע"י מלאך או נביא יזכירם הכתוב,והניסים הנעשים מאליהם,לא יזכירם הכתוב.לא בתורה ולא בנביאים.וכותב על האבן עזרא "וזהו זהב רותח יוצק בפי החכם הזה ממה שהשיב על רבותינו בעניין פנחס(במדבר כה)וזולתו במקומות הרבה.ולמה יזכירם הכתוב? כל יסודות התורה בניסים נסתרים הם." ומאריך לבאר שהכל ניסים ונפלאות,בתפילה וביעודי התורה,אלא שאין בהם שינוי מפורסם בטבעו של עולם."וכבר פרשתי כי הפלא באברהם איננו כאשר יחשוב החכם הנזכר וזולתו מבעלי המקרא" אמנם אם כי לא מצא האבן עזרא לקבל את דרש חז"ל בניסים בהכרח ,בטענה כי הם דעת יחיד,(ממש כמו שכותב הרמב"ם באגרתו המפורסמת לחכמי מארסיי) ועל זאת חרה להרמב"ן,אבל אין לומר כי חשד את האב"ע בקראות מפני שכרכו יחד עם בעלי המקרא.שהרי כבר שיבח הרמב"ן את האב"ע על מלחמתו בקראים וכנ"ל.מה גם שלדעת הרמב"ן אין זו הגדה בעלמא,דרך פירוש הפסוק שאפשר לדרוש אחרת בה,כל זמן שאינה להלכה,אלא שהיא עובדה עמוקה וקיימת.והיא יסוד התורה.אבל אם נשים לב,לא ייחס הרמב"ן הכחשת הניסים הנסתרים להאבן עזרא.!
***בבראשית (פרק כד פסוק א)מסתייג האבן עזרא מהדרש,כי בת היתה לאברהם ו"בכל" שמה.ע"ז נכנס הרמב"ן לבאר את סוד העניין ,ומסתייע מלשון מדרש רבי נחוניא בן הקנה(הוא ספר הבהיר)כי אותה בת,מידה היא.ומסיים הרמב"ן "ואם תבין מה שכתבתי תדע מאמר הנשים הארורות שאמרו ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל (ירמיה מד יח), ולמה נכתבה המלה חסרת האל"ף, ותשכיל דברים רבים סתומים בתורה ומקרא. ואילו ידע זה המתהדר בסודותיו תאלמנה שפתיו מהלעיג על דברי רבותינו, ולכן כתבתי זה לסכור פי הדוברים על הצדיקים עתק" -המתהדר בסודותיו היינו האבן עזרא,שמרבה לרמז על סודות,ואינו מקבל כל דרש חז"ל.זה גם כן כנזכר לעיל.
***-בשמות (פרק ח פסוק טו) כותב האבן עזרא כי פרעה לא כיחש הבורא,רק את שם השם שהזכיר לו משה(לא כהרמב"ם במורה הנבוכים -כנלענ"ד ועיין רמב"ן)ושסברו החרטומים כי מכת הכינים היא ממערכות המזל,והוא הנקרא "אצבע אלוהים".על זאת חולק הרמב"ן כי המקרים לא יקראו "אצבע אלוהים" רק אלו הבאים בעונש.
***בספר שמות (פרק כח פסוק ל)"סבר רבי אברהם להתחכם בעניין האורים והתומים" דוחה הרמב"ן את דעת האב"ע כי האורים והתומים הם מעשה חרש בכסף וזהב על פי מערכות הכוכבים כדי לדעת מחשבת השואל בהם.אלא מחזק הרמב"ן דעת רש"י וחז"ל כי הם שם המפורש.אחד אורים להאיר האותיות ואחד תומים להשלים ידיעת השואל.והכל נעשה בכח הכוונה בשמות.והיא מדרגת רוח הקדש למטה מנבואה ומעל לבת קול..ומסכים עם האבן עזרא בפרט מסוים לגבי האפוד לנביאים.אך סיים הרמב"ן"ומה שאמר שאלו ראה תשובת רבינו האיי לא אמר ככה, כבר ראינוה וחשבנוה, וידענו כי ר"א לא נתכון אליה" כלומר שהאב"ע נשען על תשובת רבנו האי גאון בזה שחלק על רש"י.אבל אומר הרמב"ן שהאב"ע לא כיוון בזה.אם כן "התחכמותו" של האב"ע היא בתורת פירוש לחז"ל ע"פ מה שהבין מתשובת רב האי,אך לא הבין נכונה.
***בספר שמות (פרק ג פסוק יג) כתב האבן עזרא כי בשם "אל שדי" לא יעשה אותות רק בשם הגדול.והרמב"ן חולק "ואין דבריו נכונים בעיני" וכותב כי גם בשם זה נעשו לאבות ניסים.
*** עוד בספר שמות (פרק יט פסוק ט) כותב האבן עזרא כי היו בישראל אנשים שהיה להם ספק בקיום הנבואה,אף אחר קריעת ים סוף,על זאת כותב הרמב"ן כי "זרע אברהם לא יסתפקו בנבואה,כי האמינו בה מאבותם"אבל מסיים כי דברי המכילתא נוטין לדעת רבי אברהם.
-***עוד בספר שמות (פרק כא פסוק ו) בעניין מושג "עולם" מסתייג הרמב"ן מפירושו,אבל רומז כי האב"ע הבין הסוד במקום אחר"ושכח רבי אברהם מה שהשכיל וכתב במקום אחר"
***בשמות (פרק כד פסוק י)עה"פ "ויראו את אלוהי ישראל" כותב האב"ע כי הוא בנבואה,ומרמז שם.והרמב"ן מסיים,ועל דרך האמת וכו..אפשר שלא קיבל את רמיזותיו.
***במעשה העגל(שמות פרק לב פסוק א) דוחה הרמב"ן את פירוש האב"ע שהעגל נעשה במלאכת חכמת המזלות.ומפרש ע"פ הסוד.
***בספר שמות (פרק לג פסוק יב)מסכים בעניין המלאך שילך עם משה וישראל,כתב"ועל דעתו המלאך אשר יבחרו בו הוא מיכאל,הבין בטוב שכלו בפסוקים..אבל לא יוכל לדעת האמת כי לא שמע ולא ינבא" כאן רומז הרמב"ן כי הסוד לא הגיע לאבן עזרא ואינו מושג אלא ברוח הקדש.
***בשמות (פרק לג פסוק יד)מביא את פירוש האבן עזרא,ומסיים"אבל הפרשה הזאת אי אפשר להולמה למי שלא שמע בסתרי התורה" שוב הראב"ע לא שמע סתרי תורה.
***בספר במדבר (פרק ה פסוק יח) דוחה הרמב"ן את סוד האב"ע לגבי "מי המרים"
***בספר במדבר (פרק ח פסוק ב)כותב שלא הבין האב"ע את ההפרש בין נבואת משה לשאר נביאים,ולכן כתב שנבואתו תהיה גם בלילה במקום שהנר דלוק ולא יכבה.
***בספר במדבר (פרק יא פסוק יב)דוחה את טענת האב"ע כי משה חשב שלא יעשה הקב"ה נס כי אם להצדיק נביאו.אבל מתברר שלדעת האב"ע המופתים גם ללא צורך עניין זה.
***בספר במדבר(פרק כ פסוק ח) דוחה את סודו של האבן עזרא בעניין חטא מי מריבה.ובלשון חריפה את דברי הרמב"ם,ומסיים "והאמת כי העניין סוד גדול מסתרי התורה" ...
***בספר דברים(פרק ח פסוק ד)דוחה את הסברו הטיבעי של האב"ע לגבי "שמלתך לא בלתה מעליך" אלא הכל ממעשה הנס.
כללו של עניין,הרמב"ן דוחה את פירושי האבן עזרא המנסים למעט בניסים ולקרבם אל הטבע,את פירושיו המיסטיים אסטרולוגיים לגבי האפוד והעגל ,ומייחס להם עניינים גבוהים בהרבה.הוא רומז כי האבן עזרא לא קיבל ולא שמע סודות,נטה אחרי סודות הנכרים,ומגלה שנעלמו מהאבן עזרא דברים עקרוניים בחכמת הסוד.ושלא הבין את רמזי רב האי גאון .גם לגבי פעולת השמות הוא מערער על הבנת האבן עזרא.
מאידך מצאנו את הרמב"ן משבח את האבן עזרא בידיעת סודות,והולך אחריו לפרש.ומכבדו בזה.כמה דוגמאות:
*** בבראשית(פרק יז פסוק א) מקבל את פירוש האבן עזרא בשם הנגיד, לגבי שם שד"י.כי היא מדת הגבורה.מידת הדין של מטה....ולא כפירוש הרמב"ם שמציאותו תספיק בעצמה.
*** בספר שמות (פרק ו פסוק ב)עה"פ "ושמי ה' לא נודעתי להם" הולך בשיטת האבן עזרא בהבנת שם שדי.וכן בפירוש העניין.ומסיים "וצדקו כל דברי רבי אברהם בעניין הזה אלא שהוא כמתנבא ואינו יודע." גם כאן מרמז הרמב"ן כי האב"ע לא ירד לסוד העניין,וזה "כמתנבא" כי לדעת הרמב"ן עניינים הללו מושגים ברוח הקדש.כנ"ל.
***בספר שמות (פרק כ פסוק יח) מקבל את רמיזת האבן עזרא,בעניין כבוד השם,ומסיים עליו "ודברי פי חכם חן"
***בספר שמות(פרק כט פסוק מו) מקבל את פירוש האבן עזרא"ויפה פירש" בעניין מטרת יציאת מצרים,ובונה על זה את הסוד "ואם כן יש בעניין סוד גדול"..(בעניין עבודה צורך גבוה)
***בספר ויקרא(פרק יז פסוק ז) מקבל את רמז האבן עזרא לגבי השעירים וכותב "וכבר רמז האבן עזרא האמת כאשר כתבתי למעלה(בפרק טז)שהיו נוהגים בזה במצרים.(אכן האב"ע כותב שנקראו שעירים כי כך יראום "המשוגעים")
***בספר דברים (פרק כא פסוק כב) מקבל את דברי האבן עזרא לגבי "קללת אלוהים תלוי" שהוא סוד מודבק בנפש וכו...
***בספר שמות (פרק יג פסוק כא)מקבל את פירושו של האב"ע שכיון לאמת,אבל לא כמו שהבין.ורומז לעניין בסוד.
***בספר שמות (פרק כ פסוק כ)מביא בשתיקה את פירוש האב"ע,על שלילת האמצעיים בבקשת השם,ומוסיף את דעת החז"ל,כאינה סותרת אלא מוסיפה.
***בספר ויקרא(פרק טז פסוק ח) בעניין השעיר לעזאזל,מקבל את פירוש האבן עזרא שדחה את רב שמואל,ורמז בזה סוד.וכתב עליו הרמב"ן "והנה רבי אברהם נאמן רוח מכסה דבר,ואני הרכיל מגלה סודו,שכבר גלו אותו רבותינו במקומות רבים" ומאריך בעניין ומסיים "והנה רמז לך רבי אברהם שתדע סודו כשתגיע לפסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. והמלה מורכבת, וחביריה רבים. והנה הענין מבואר, זולתי אם תחקור מה ענין לשכלים הנבדלים ולרוחות בקרבן. וזה יודע ברוחות, בחכמת נגרומנסי"א, ויודע גם בשכלים, ברמזי התורה למבין סודם, ולא אוכל לפרש. כי היינו צריכים לחסום פי המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי היוני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו, והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים, כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו איננו אמת"
*** בספר ויקרא (פרק כה פסוק ב) בעניין סוד השמיטה, כותב שכאן עוררו אותנו על סוד גדול,ומקבל את רמז שרמז בו האב"ע בעניין סוד ימות עולם.(ועל זה רמז הרמב"ן לגבי "ועבדו לעולם" שהאב"ע שכח מה שהשכיל:)
***בספר במדבר (פרק ב פסוק ב) מביא בשתיקה את דימויו של האב"ע בדגלים לכוכבים שראה יחזקאל,וממשיך הרמב"ן את דבריו כסדרו לפרש ע"פ הסוד.
מכל הנ"ל נראה כי היו בידי האבן עזרא כמה הקדמות אמיתיות,ואף כי רמז הרמב"ן כי לא הגיעו לו בקבלה,ופעמים אף לא הבין משמעות דבריו,מכל מקום ייסד על הקדמותיו כמה עניינים שנודעו לו בקבלה.
נראה כי ההתנגדות הגדולה אותה "תוכחת מגולה" של הרמב"ן כלפי האב"ע ,היא אך ורק לגבי יחסו למעט בניסים בפירוש המקרא,וההיתר שמצא לא לקבל דברי חז"ל בפירוש הפסוקים אם הם דברי יחיד.וגם מה שראה הרמב"ן כלעג.אני מדייק "נראה" כי לבטח לא חשב הרמב"ן שהאב"ע מלגלג חלילה.כמו שראינו בפנים.וכן על מה שהתהדר האב"ע בסודות אשר לא קבל ולא שמע,אם כי נמצאו בידיו עיקרים אמיתיים.
****על יחסו של האבן עזרא לדברי חז"ל ,אכתוב בעזרת השם בהמשך.כאן באתי רק למצוא את גישת הרמב"ן כלפיו****
|
|
