במצב הכלכלי הקשה של ימינו, אי-אפשר לתרום לכל הישיבות, ולכן התחלתי לחשוב על קריטריונים שיעזרו לי להחליט לאיזו ישיבה לתרום.

בשלב הראשון חשבתי על כמה קריטריונים:
1. פרסום ספרי-פירושים וחידושים בשפה המובנת לקהל הרחב (שגם אני אוכל ללמוד מהם);
2. פרסום חוות-דעת תורניות בנושאים אקטואליים (כגון השתלת איברים, פינוי יישובים וכו') - מעין "ועדת אתיקה" של המדינה;
3. סידור "חברותות", מקרב בחורי הישיבה, עבור אנשים מחוץ לישיבה שמעוניינים ללמוד נושאים מסויימים בזמנם החופשי;
4. השתתפות במבצעים של הפצת תורה וקיום מצוות, למשל קיום שיעורים על מצוות שבין אדם לחבירו בבתי-ספר ברחבי הארץ, ייעוץ לבעלי-עסקים בדיני יושר, וכו'.

בשלב השני עלה בדעתי, שיש להתייחס לקריטריונים אלה בצורה כמותית, כלומר (למשל) - ככל שישיבה מפרסמת יותר ספרי-חידושים לקהל הרחב, אתן לה תרומה גדולה יותר.

בשלב השלישי עלה בדעתי, שאפשר להגדיר את הכסף שאני נותן לישיבה, לא כתרומה אלא כתשלום עבור שירות מסויים, למשל: אני קונה את הספרים של הישיבה ואת חוות-הדעת שהיא מפרסמת, משלם שכר לבחורי-ישיבה שלומדים איתי בחברותא לפי שעה, וכו'.

בשלב הרביעי עלה בדעתי, שבמצב זה בכלל אין צורך בתרומות, וצריך לפתוח את עולם הישיבות ל"כלכלת שוק": כל ישיבה תתפרנס ממכירת מוצרים ושירותים בתחום התמחותה.

בשלב החמישי שאלתי את עצמי, האם באמת אנחנו רוצים שעולם-התורה יהפוך ל"שוק חופשי" למכירת "מוצרי-תורה"?

מצד אחד, "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים", ולכן לכאורה עדיף שהישיבות יתפרנסו ממכירת מוצרים ושירותים מאשר מתרומות. מצד שני, יש טעם לפגם בכך שהופכים את התורה לסחורה. מה דעתכם?

לא במרומים אני, אבל ידוע כי אם האדם עושה חשבונות רבים מדי למי ראוי לתת ולמי לא, גם בשמים יעשו לו חשבונות רבים אם מגיע לו ואם לא?

את התשובה ייתן כל אחד לעצמו.

ועוד, מסברא: אולי במצב כלכלי קשה כהיום, תמיכה בישיבות איננה עדיפה על פרוס לרעב לחמך כפשוטו?

"אחחח..בתי המדרש של פעם", מתרפק איש הציפור...

מה עלה בגורלם של בתי המדרש של פעם, תוכל לקרוא בספרו של עגנון 'אורח נטה ללון'.

מוסד הישיבה המודרנית, שהיא מוסד (על כל תחלואיו של מוסד) המספק ללומדים את כל צרכיהם ולו בכדי שישבו וילמדו, קם לאחר ששיטת 'בתי המדרש של פעם' חדלה מלעבוד והללו התרוקנו (ועיין בספרו של שטמפפר, "הישיבה הליטאית בהתהוותה').

עולם הישיבות המודרני אמנם רווי במאבקי כוח ויצרים, כי ישיבה זה גם מבנים, משרות, כיבודים, הנהלה, ואולם, הוא מאפשר לרבבות בני אדם לשבת וללמוד תורה בכמות ובאיכות. טול לדוגמא את מלחמות פונוביז', הרי שאין בהן בכדי למחוק את אלפי לומדי התורה המופלגים שצמחו תחת קורת גג זו.

השיטה שאתה כה מצדד בה, אכן תצמיח גדולי ואוהבי תורה גדולים יותר מתלמיד הישיבה הממוצע. היא גם תקבע את מספר לומדי התורה סביב כמה עשרות, בערך.

אראל היקר

שיהיה שוק באופן פרטני אינו ראוי, שכן אז הלימוד יהפך לקרדום ורמתו תהא בהתאם לדרישות הלקוח ולא באופן ענייני. מן הראוי היה שהישיבות יקרינו מהגותם ומאוירת הישגיהם, כך שאתה חש שהלימוד שלהם שייך לאוירה בה אתה בוחר וחפץ, ללא זה יש בזה גמילות חסד על דרך הלל, שנתן לאדם את תשוקותיו עד כדע ריצה לפני עני שירד מנכסיו.

מבחינת היושר ההלכתי, כל אדם ילמד כפי שידו משגת, ואין כלל עניין הלכתי להחזיק ישיבות, אא"כ שוב אתה רואה בהחזקתם את החזקת הרוח היהודית, זו המתאימה למה שכל איש מישראל החי בחברת עם ישראל כחברה שלו, היה חפץ בה.

אריק,

האם אתה מכיר ישיבה כזו? כי אני לא.

אני מניח שאתה מתכוון לישיבות שבהן אף אחד לא נשאר בישיבה אם אינו מתאים, וחלק ניכר מהמתאימים גם לא. בסופו של דבר, גם בישיבות אלו כל מי שישמיע את התלבטותו באזני רבותיו יעבור מסע שיכנוע להישאר בישיבה.

אישציפ,

אף אחד לא מונע מבעדך מלהקים בית מדרש כלבבך שיהיה שונה מעשרות בתי מדרש ייחודיים שאינם כלבבך.

רק אל תשכח להודיע לי כמה דקות לפני שהמהפיכה מתפרצת. שאספיק להתכונן.

תודה רבה לכולם,

בהנחה שתפקידן של הישיבות הוא לגדל תלמידי-חכמים, יש לשאול:

א. לאיזה תלמיד-חכם לתרום? (בהנחה שאי-אפשר לתרום לכולם)
ב. איפה אפשר למצוא ישיבה שפועלת ע"פ הקריטריון של אריק123?