בדברים יט14, נאמר שאסור להסיג גבול - אסור לאדם להזיז אחורה את סימן הגבול שבינו ובין חברו, כדי להגדיל את נחלתו על-חשבון חברו: "לא תסיג גבול רעך, אשר גבלו ראשונים; בנחלתך אשר תנחל, בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה".
איסור זה כבר נכלל באיסור גזל, שכן אין הבדל בין אדם שגוזל את רכושו של חברו, לבין אדם שגוזל את אדמתו. אם כך, מדוע היה צורך לכתוב אותו בפירוש?

1. חז"ל אמרו, שהאיסור הזה נכתב כאן כדי "לעבור עליו בשני לאוין", כלומר - לקבוע, שהסגת גבול חמורה יותר מסתם גזל: מי שמסיג גבול, עובר גם על איסור "לא תגזול", וגם על איסור נוסף ונפרד של הסגת גבול.

2. אפשרות נוספת היא, שהאיסור נכתב כאן כדי להגדיר מהי המשמעות של "גזל" בקרקע. כדי להגדיר זאת, צריך קודם-כל להגדיר למי שייכת הקרקע, וזה בכלל לא פשוט. רבות מהמלחמות שיש בעולם בימינו, נובעות מויכוחים לגבי השייכות של קרקע: האם הקרקע שייכת תמיד למי שיושב עליה? או למי שישב עליה בעבר? (ומתי בדיוק בעבר?) האם הקרקע שייכת למדינה השולטת בה? או לאו"ם? או לאנושות באופן כללי?

כדי להגדיר למי שייכת קרקע, נחשוב קודם על שאלה פשוטה יותר: למי שייכים חפצים מטלטלים? ההגדרה המקובלת וההגיונית ביותר היא, שחפצים שייכים למי שיצר אותם; וכן, לכל מי שקיבל את הבעלות עליהם ממי שהם היו שייכים לו קודם (כלומר, מי שיצר אותם יכול להעביר את הבעלות עליהם למישהו אחר, והוא יכול להעביר את הבעלות לאדם שלישי, וכן הלאה).
על-פי אותו הגיון, הקרקע שייכת למי שיצר אותה - לבורא העולם! וכן, לכל מי שקיבל את הבעלות עליה מיד הבורא. לכן, כדי להגדיר "גזל" בקרקע, צריך לדעת למי ה' נתן את הקרקע. זוהי, לדעתי, מטרת הפסוק שלפנינו: הפסוק בא להודיע, שה' נתן את הארץ לעם ישראל ("בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה"), ובפרט - הוא הסמיך את הראשונים, בני-ישראל שנכנסו לארץ ונחלו אותה ראשונים, לקבוע גבולות בין אדם לאדם. כלומר, בסך-הכל, הקרקע שייכת למי שקיבל אותה בחלוקה הראשונה שנעשתה כאשר בני-ישראל נכנסו לארץ (או למי שירש אותה ממנו על-פי חוקי הירושה שמפורטים במקום אחר).

לפי זה, יש לדון בשאלה - למי שייכת הקרקע בימינו? הרי, בימינו אנחנו לא זוכרים את חלוקת הנחלות שנעשתה בכניסה הראשונה לארץ; האם יש תוקף כלשהו לחלוקת הקרקעות שנעשית מטעם המדינה? האם יש תוקף כלשהו לשטרי-קניה של קרקעות מלפני קום המדינה?
זו אינה שאלה תיאורטית, אלא שאלה חשובה בעלת משמעויות כלכליות ופוליטיות מרחיקות לכת, וראוי למצוא לה פתרון הגיוני.

לשיטתך, מה ההבדל בין איסור זה לבין האיסור "והארץ לא תימכר לצמיתות"? אולי אפשר להסביר, שאיסור זה הוא על המוכר, והאיסור "לא תסיג גבול רעך" הוא על הקונה (או, בלשון חז"ל, "אזהרה למוכר ואזהרה לקונה").