שאלתך קצרה ולא מובנת ו[מן הסתם]מגיעה מתוך מוסכמות שיש לך על המושג , אבל תפרט לנו.

לשם שמים יש בכל דבר ( לא ? ) .

------------------
המילה "מעוותות" נמחק ע"י:

תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 27/05/2004 7:18:14

שינפלד ושחרית

אני תמהה עליכם על אי הבנת השאלה. אילו לכם הייתה אפשרות שקולה בין בן זוג נכה ושאינו, הייתם מעדיפים הנכה???

רב הארי, אני רואה לנכון להבדיל את שאלתך לב' חלקים, נכות הגוף ונכות הנפש. נכות הגוף נחשב לחסרון לא חשוב כאשר אינו מהותי, כצליעה שאינה מעכבת תפקוד, ואילו נכות נפש פוגם לרוב באיכות הקשר.

להתחתן כדי להיטיב דומה לאוכל אוכל כדי לגות את חברו וכיו"ב, ללא שיש צורך באכילה. שאז אין כאן אכילה אלא פעולה אחרת, וא"כ השאלה בעניינינו אם ראוי לוותר על נישואין לצורך חסד, ואז השאלה עד כמה.

לגבי המבואר על דינה ועשיו ייתכן ושם ע"י חודש עבודה על עבודת מידותיו של עשיו היה שב למוטב, ואז היו הנישואים מתקיימים, ואילו במקרה שזה עניין ארוך וק"ו נצחי נראה ש"חייך קודמין".

קריאה לסדר (וכתפי רחבות מספיק לשאת האשמות בתקינות פוליטית):

כולנו כאן אישיויות וירטואליות המשוחחות זו עם זו ודנות בדברים שברומו של עולם. איננו יודעים מי מאחורי השמות, מה גופים שוכנים בהם המשתתפים, זה חלק מהקסם, אבל מצריך גם זהירות מסויימת.

לו אני סובלת מנכות פיזית, אפשר אפילו צליעה, נראה לי שהייתי נפגעת עמוקות מדיון קר בחסרונותי, ומההנחה, שלאחדים נראית מובנת מאליה, שמי שסובל מנכות פיזית הוא אדם ראוי פחות, לפחות כבן זוג.

אתם יודעים מה? מעבר לחוסר מושלמות כללית אני איני סובלת מנכות פיזית, ובכל זאת אף אני נפגעת.

האמפתיה שנדונה באשכול "ואהבת לרעך כמוך" לאחרונה היא כוללת ומקיפה, ודיון שביסודו הנחות ככמה שנימנו כאן אינו ראוי.

ולא מאוחר להביא את הסיפור הידוע על ר' חיים מצאנז (שאחרים מספרים אותה דוקא על משה מנדלסון) .

גבירותיי ורבותיי

נקטתי בנכות פיזית כי אין זה חיסרון באישיות אלא אי נוחות טכנית. השאלה אינה במקרה שמחמת אי הנוחות מקבל/ת בן/ת הזוג פיצוי נאות כמו גדלותו של ר' עקיבא לעומת עניותו.

השאלה יכלה להישאל גם במקרים של חיסרון באופי או חיסרון פיזי חמור יותר כמו ריח בלתי נסבל. מהותה של השאלה היא לגבי מקרים שאין פיצוי נאות לחיסרון אלא ידיעת הצד השני שהוא/היא מטיב/ה עם בן/בת הזוג, האם די בזה להיות פיצוי נכון ל"הפסד" שיהיה לו/ה מלחיות עם החיסרון או שבויתור כזה חוטא האדם לעצמו?

מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה. אמר רב: בא וראה כמה צנועה אשה זו, שלא הכיר בה בעלה! אמר לו רבי חייא: זו דרכה בכך, אלא: כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו.
[בבלי שבת, נג ע"ב]

מייציץ,

מנדלסון לא היה מן המייחסים לעצמם קומוניקציה מאחורי הפרגוד הוא היה , אגב , מגובן ולא צולע.

<"וגם לא מאוחר לשאול הגם רחל בת כלבא שבוע היתה בין המשוגעים, או לחילופין היתה חסידה לשם שמיים?">


גם לא מאוחר לשאול:

"חזיתיה ברתיה דהוי צנוע ומעלי". (כתובות דף סב עמוד ב).

ראתה אותו בתו (של כלבא שבוע) שהוא צנוע ומעולה.


עולם הפוך אני רואה