כתבתי על כך מאמר שלם בפורום:
אפשר לדון על זה שם.
ראה:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=599351

ברצוני לערוך באשכול זה דיון ממוקד בפסוקים אלה, ראשית כל מבחינה לשונית, הבנת הנקרא.

"להלן הדברים שהביא ZACHIZ בנושא:
רבים מפרשים פסוקים אלו כאילו התשובה שכולם מחפשים למשמעות החיים והדרך להגיע אל האושר מצויה בתוך כל אחד ואחד מאתנו. לעניות דעתי, יש כאן טעות יסודית הנובעת מהשאלה הלא נכונה שאנשים שואלים. התשובה אכן נמצאת בתוך פינו ולבבנו, אך השאלה היא לא כיצד להגיע אל האושר המוחלט, אלא השאלה היא: מה היא המצוה? מה מוטל עלינו לעשות מתוקף תפקידנו בעולם? והנה באה התורה ואומרת לכל אחד ואחד: אני לא אתן לך תשובה על מה היא האמת המוחלטת, אלא אתן לך דרך להגיע אליה. תברר מה היא מצוותך המצויה בפיך ובלבבך, תקיים אותה ואז תבין. מה בדיוק תבין? תבין את המצווה הבאה שעליך לקיים. במילים אחרות , לכל אחד ואחד, גם למי שאינו יודע כלל תורה, יש מצוות בפיו ובלבבו. מצוות אלו הם למעשה דברים שאדם אומר לעצמו מידי יום שעליו לעשות, ובדרך כלל אינו מקיים אותם. אלו דברים ברורים, שאין לו ספק בהם, אך בכל זאת הוא ממשיך לא לקיימם, ומעדיף לעסוק בדברים הפחות ברורים, בגלל שהם יותר קוסמים לעין, הם יותר רומנטיים, ולכן הם יוצרים אשלייה שהדרך לאמת היא פשוטה וקצרה, ורק צריך להשיג את הקוד המתאים, אם קצת מזל ואז מגיעים לחיי האושר. הסימפטום הגרוע ביותר הוא שאדם ממשיך לעסוק בלימוד ללא עשיה. "

וכעת אני שואל שוב - אם תואילו לענות תשובות על השאלות הספציפיות האלה, המייצגות את עמדותיכם כרגע:
מהי "המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום"?
מה הנמשל, או המסר של "לא בשמיים היא" ו"לא מעבר לים היא"?
מה הכוונה "קרוב אליך הדבר מאד"? באיזה מובן "קרוב"?
מה המושא של "בפיך ובלבבך לעשותו"? מה הכוונה?

לדעתי:

א. "המצוה הזאת" הכוונה היא לכל מצוות התורה. המילה מצוה היא שם קיבוצי.
אני גם לא חושב שבפסוק הקודם יש מצוה כלשהי. המשפט הוא משפט תנאי בו המילה כי = אם. "כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ."
הכוונה במשפט זה היא שכל ההבטחות שכתובות קודם יתקיימו אם עם ישראל ישוב אל ה' ויקיים את כל המצוות והחוקים שכתובים בספר התורה שאלוהים נתן, ואם עם ישראל ישוב להאמין באלוהים לגמרי.
ההבטחות הן: "וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה. ד אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם--מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ. ה וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ. ו וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ--לְמַעַן חַיֶּיךָ. ז וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵת כָּל-הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל-אֹיְבֶיךָ וְעַל-שֹׂנְאֶיךָ, אֲשֶׁר רְדָפוּךָ. ח וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה; וְעָשִׂיתָ, אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם. ט וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה: כִּי יָשׁוּב יְהוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ."
התשובה אינה מצווה היא תנאי לקיום ההבטחות שניתנו לעם ושיקוימו אם הוא יחזור בתשובה.

ב. + ג. הנמשל - לדעתי הנמשל אינו שהמצוות לא בשמיים אלא בארץ בידי רבנים ולכן אנו לא צריכים להקשיב לאלוהים אלא לרבנים כמו בסיפור על תנורו של עכנאי. אלא שהמצוות הן פשוטות וקלות להבנה צריך רק לפתוח את "סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה" ולא צריך אנשים מיוחדים שרק הם מסוגלים להגיע לשמים או מעבר לים כדי להבין את המצוות.
בנוסף ל"לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:" נאמר "וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:" כך שברור שהכוונה היא שהמצוה "לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא."
כמו כן יש המשך לביטויים הציוריים כמו "לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:" וההמשך הוא "לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה." ההקשר מראה שקיום המצוות תלוי רק ברצונו של האדם והוא אינו דבר בלתי אפשרי. אלא הוא "קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ."
הכוונה בזה היא שהמצוות קרובות אל האדם, והן לא קשות להשגה, רק צריך לפתוח ספר תורה. ולא צריך אנשים מיוחדים.

ד. לעשותו = לעשות אותו, לעשות את הדבר שהוא קרוב. מה הוא הדבר? "הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם." המילה לעשותו מאוד חשובה כי היא מראה שהמצוות נועדו כדי שיקיימו אותן ולא כדי שיעקפו אותן באמצעות טריקים.

לדעתי:
"בפיך ובלבבך לעשותו" = בפיך ובלבבך היכולת ליישם אותו.
ליישם מה?
לפי דעתי את היחס הראוי לה'. זה הדבר הקרוב אלינו וביכולתנו ליישמו.

להלן ציטוטים מאותו פרק לפני ואחרי הפסוק הנידון, שחלקם הזכרתם למעלה, שכולם לדעתי עוסקים ומביעים את היחס הראוי לה', למרות שחלקם מוצגים כתיאור מאורע עתידי מותנה:
[דברים ל] (1) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ , וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: (2) וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם , אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: ...
(6) וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ , לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ: ...
(8) וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה , וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: ...(10) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה , כִּי תָשׁוּב אֶל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
...(16) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו , וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: ...
(20) לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ , כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם:

העניין המודגש ביותר הוא היחס לה' – אהבה בכל לב, שיבה אליו בכל לב, לדבקה בו, לשמוע בקולו, ללכת בדרכיו ולשמור מצוותיו וחוקותיו.
שמירת המצוות מוזכרת כמעט בכל המקרים הללו כחלק מן היחס לה' – כלומר הנכונות והרצון לשמור מצוותיו.
לדעתי היחס הזה הוא עיקר כל המצוות. מה שחשוב במצוות הוא זה שהן מביעות את היחס הזה.

אני, אם כן, חושב שמה שקרוב אליך ויש בפיך ובלבבך את היכולת ליישמו הוא היחס ולא המצוות הספציפיות.
כנגדי אפשר לטעון (כמו הקורא) שפסוק 10 נותן את הרושם שחשוב לשמור בדיוק את המצוות הספציפיות "בספר התורה הזה", וכן בפסוקים 2 ו-8 המילה כל - "ככל אשר אנכי מצווך היום", "כל מצוותיו אשר אנכי מצוך היום".

אפשר לגשר בין טענה זו לגישה שלי, בעזרת הטענה שמה שמונח כאן כמובן מאליו הוא שמי שיש לו היחס הנכון לה', באופן טבעי זה יגרום לו לעשות את כל המצוות הספציפיות "אשר אנוכי מצוך היום" או "בספר התורה הזה". אפשר לומר שזוהי הכוונה באזכורים המתייחסים למצוות ספציפיות בפסוקים 2,8,10. אז יוצא שהמצוות הספציפיות הן אכן חשובות אבל הן לא הדבר "הקרוב אליך" מאד שבפיך ובלבבך היכולת ליישם.

(עד כאן יש סיכוי שהשתכנעתם. אבל אני חייב לקלקל – וזאת ע"י כך שאספר לכם שאני פתוח גם לאפשרות אחרת. והיא שבפסוקים הללו יש תוספות שלא מייצגות את דבר ה'. למשל, בפסוק 10 – "הכתובה בספר התורה הזה". מצוותיו הכתובה? צריך להיות מצוותיו הכתובות! או מצוותו הכתובה! מסקרן אותי איך זה מנוסח בעדי נוסח אחרים: תה"ש, קומראן, שומרוני וכו')



תוקן על ידי - נכספהנפשי - 08/07/2004 15:00:46

ערכתי מחדש את הודעתי האחרונה אחרי שKISARITA- כתבה את הודעתה.
הבעיה העיקרית שאני מוצא בגישות שאומרות שמה שקרוב אליך מאד זה כל המצוות - היא שלא את כל המצוות עושים בפה ובלב. אולי רק בודדות מהן מתמצות בפה ובלב.
כדי להתחמק מכך צריכים לפרש -"לעשותו" = "כדי לעשותו". אבל יותר סביר לראות את "בפיך ובלבבך לעשותו" יחידה אחת, אשר מקבילה ל"קרוב אליך הדבר מאד", ולפרש:
"בפיך ובלבבך לעשותו" = "בפיך ובלבבך הכוח לעשותו". ואז לא הגיוני שמדובר בכל המצוות הספציפיות, כי יש הרבה מקרים שאין בפינו ובלבבנו הכוח לעשות מצוות ספציפיות.

חוץ מזה, המצוות שציווה משה, או המצוות שכתובות בספר התורה, או המצוות של אלוהים באופן כללי, הן פשוט עובדתית לא בפינו ובלבבנו. הן גם לא תמיד קרובות אלינו מאד. ובטח שלא כולן. את זה אני טוען לפחות לגבי עצמי במקרים מסוימים.

לכן אני מציע את הפרוש שכתבתי לפני ההודעה של KISARITA, (ערוך מחדש) אנא קראו בעיון.

תוקן על ידי - נכספהנפשי - 08/07/2004 15:31:33

כישרית:
אני חושב שהפירוש האחרון שלך מתחבר עם הפירוש שלי במאמר האחרון שכתבתי (נעשה ונשמע במפתח לדרך ה')

הקורא: מדובר פה על מצב גלות שאין מוצא ולא יודעים מה לעשות.

נ"נ: "כי בפיך ולבבך הדבר לעשותו". הדבר נסמך לפיך וללבבך. כלומר, מה הוא הדבר שצריך לעשותו? הוא בפיך ובלבבך. כל הטקסט שם עוסק בשאלה מה הוא הדבר שצריך לעשותו? מה היא המצוה? לכן לא נראה לי נכון הפירוש שלך שאת הדבר צריך לעשות בפה ובלב, מפני שאז היה כתוב מה צריך לעשות, אלא התורה נותנת עקרון כללי כיצד למצוא את אותו הדבר.
שוב אני מזכיר , בפיך - הדברים שאתה חוזר ואומר לעצמך שעליך לעשות. בלבבך - הדברים שאתה שלם איתם בלב, ויש לך ודאות שהם נכונים.

נכספה נפשי: "הבעיה העיקרית שאני מוצא בגישות שאומרות שמה שקרוב אליך מאד זה כל המצוות - היא שלא את כל המצוות עושים בפה ובלב. אולי רק בודדות מהן מתמצות בפה ובלב": בטירונות לימדו אותנו ש"הכל בראש", למרות שרוב העבודה היתה ברגליים... לדעתי זה הרעיון גם כאן.