במקומות רבים בתנ"ך, דורשים חז"ל שהביטוי "בני ישראל" בא למעט - "בני ישראל ולא בנות ישראל" (מכאן למשל לומדים שנשים פטורות מסמיכה על ראש הקרבן).
ואכן, המילה "בן" בלשון המקרא מציינת תמיד את הזכר, ולכן כשרוצים לומר שלמישהו יש גם בנים וגם בנות, צריך לפרט "ויולד בנים ובנות".
אם כך, מדוע בקללתה של חוה נאמר "בעצב תלדי בנים"? למה לא "בעצב תלדי" או "בעצב תלדי ילדים"? ולמה לא "בעצב תלדי בנות" (לאור דברי חז"ל בפרשת תזריע, שהאישה מצטערת יותר כשנולדת בת)?

אראל

כמדומה שהדבר פשוט ששם "בנים" כאן חל גם על הבנים וגם על הבנות.

צא וראה עד כמה נשים מתייסרות בחדר לידה, והצער שווה בשני המינים. הווה אומר: הקללה מסבירה את הצער בכל הלידות כולן.

או, אם תעדיף זאת כך, אזי יש לומר שהפסוק מדבר באמת רק על בנים ממין זכר, אך הדברים נלמדים בקל וחומר. אם בנים נולדים בקושי ובצער, קל וחומר לבנות.

אין לי מקור רפואי לטענה השניה, שלידת בנות צריכה להיות קשה יותר, אולם אפשר שזו היתה הדעה המקובלת בעולם העתיק, בימי חז"ל או אחר כך. שכן מצאנו בלדת רחל את בנימין, שהמיילדת ניחמה אותה שזה בן, והספורנו מביא מחז"ל ש"מרובים חבלי נקבה מחבלי זכר". כלומר, מן הפסוק הזה אנו למדים על תפיסת העולם, שלידת נקבה קשה יותר. (איני יודע היכן זה בחז"ל).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ארא"ס,

ב"ויולד בנים ובנות" מגמת הכתוב לומר שהמוליד התרבה. יש בגיוון הסיווג ל"בנים ובנות" הדגשת ריבוי. ב"בעצב תלדי בנים" מגמת הכתוב לומר שגם המושג הנעלה של "הולדת בנים" יהיה כרוך בעצב. יש בריכוז ובמלה בנים הדגשת מעלת מושג הילודה להיבנות.

האין הגמרא אומרת "אוי לו למי שבניו נקבות"?

צמחיוסיפון
עיין במאירי שם
אוי לו למי שבניו -מתנהגים- כנקבות

אולי כי חווה ספיציפית ילדה רק בנים ולא רצה לומר שקר שתלד גם בנות.

שמעתי על זה מתלמיד חכם שהרעיון של הרב סולוביצ'יק באיש האמונה על שני אדם הראשון יכול להיות פשט הכתובים והוא ניסה להוכיח את זה ממה שכתוב שקין בנה עיר. למי בנה? אלא היו עוד אנשים.אבח יש על זה קושיה ואכמ"ל.