בבקשה - פירושו של שד"ל לפרשת סוטה, במדבר ה. קודם כל נקרא את הפרשה:
יא וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. יג וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ, שִׁכְבַת-זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה; וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה. יד וְעָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִוא נִטְמָאָה; אוֹ-עָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה. טו וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת-אִשְׁתּוֹ, אֶל-הַכֹּהֵן, וְהֵבִיא אֶת-קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ, עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים; לֹא-יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן, וְלֹא-יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה--כִּי-מִנְחַת קְנָאֹת הוּא, מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן. טז וְהִקְרִיב אֹתָהּ, הַכֹּהֵן; וְהֶעֱמִדָהּ, לִפְנֵי יְהוָה. יז וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים, בִּכְלִי-חָרֶשׂ; וּמִן-הֶעָפָר, אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן, יִקַּח הַכֹּהֵן, וְנָתַן אֶל-הַמָּיִם. יח וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, לִפְנֵי יְהוָה, וּפָרַע אֶת-רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְנָתַן עַל-כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא; וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ, מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים. יט וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְאָמַר אֶל-הָאִשָּׁה אִם-לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ, וְאִם-לֹא שָׂטִית טֻמְאָה, תַּחַת אִישֵׁךְ--הִנָּקִי, מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה. כ וְאַתְּ, כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ--וְכִי נִטְמֵאת; וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת-שְׁכָבְתּוֹ, מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ. כא וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה, יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ--בְּתֵת יְהוָה אֶת-יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת, וְאֶת-בִּטְנֵךְ צָבָה. כב וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה, בְּמֵעַיִךְ, לַצְבּוֹת בֶּטֶן, וְלַנְפִּל יָרֵךְ; וְאָמְרָה הָאִשָּׁה, אָמֵן אָמֵן. כג וְכָתַב אֶת-הָאָלֹת הָאֵלֶּה, הַכֹּהֵן--בַּסֵּפֶר; וּמָחָה, אֶל-מֵי הַמָּרִים. כד וְהִשְׁקָה, אֶת-הָאִשָּׁה, אֶת-מֵי הַמָּרִים, הַמְאָרְרִים; וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים, לְמָרִים. כה וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה, אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת; וְהֵנִיף אֶת-הַמִּנְחָה לִפְנֵי יְהוָה, וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל-הַמִּזְבֵּחַ. כו וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן-הַמִּנְחָה אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה; וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת-הָאִשָּׁה, אֶת-הַמָּיִם. כז וְהִשְׁקָהּ אֶת-הַמַּיִם, וְהָיְתָה אִם-נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ--וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ; וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה, בְּקֶרֶב עַמָּהּ. כח וְאִם-לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה, וּטְהֹרָה הִוא--וְנִקְּתָה, וְנִזְרְעָה זָרַע. כט זֹאת תּוֹרַת, הַקְּנָאֹת, אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, וְנִטְמָאָה. ל אוֹ אִישׁ, אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה--וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ; וְהֶעֱמִיד אֶת-הָאִשָּׁה, לִפְנֵי יְהוָה, וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן, אֵת כָּל-הַתּוֹרָה הַזֹּאת. לא וְנִקָּה הָאִישׁ, מֵעָוֹן; וְהָאִשָּׁה הַהִוא, תִּשָּׂא אֶת-עֲוֹנָהּ. {פ}
ועכשיו הפירוש:
[יג] ונסתרה והיא נטמאה: אין הכוונה (כתרגום היירונימוס וארנהיים) נטמאה בסתר, כי מילת והיא מפסקת בין שני הפועלים, אך האמת כפי רש"י ורז"ל (סוטה ד' ע"א) והוא פירוש הקודם, כלומר ונעלם מעיני אישה, אבל הוא יודע שנסתרה, ואין לו ראיה שנטמאה, אך נכנס בלבו חשד.
ושיעור הכתוב כך הוא: איש כי תשטה אישתו וכו', כלומר שנסתרה ובאמת נטמאה, ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אישתו והיא באמת נטמאה, או בהפך עבר עליו רוח קנאה וקנא את אישתו והיא באמת לא נטמאה; אז כשיהיה הדבר מוטל בספק, יביא האיש את אישתו אל הכהן.
והנה, מליצת "והיא נטמאה" ענינה שווה בשני הפסוקים, ולא היתה צריכה להכתב בפסוק הראשון, ואולי נכתבה להפריד בין "ונסתרה" ובין "ועד אין בה" כי ודאי לסתירה יש עדים, אך אין עדים לטומאה; ובפסוק השני הוצרך לחזור ולכתוב והיא נטמאה, מפני שהיה צריך לסיים והיא לא נטמאה, ופירוש ראב"ע (שלא גילתה היא הדבר) ותרגום רמבמ"ן (שהיא העלימה והסתירה הדבר, אבל באמת נטמאה) אין בהם טעם.
והיא לא נתפשה: לדעתי אין הכוונה שלא נאנסה, אלא שלא היה מי שימצאה ויראה אותה בעשותה הנבלה, וכן דעת הראב"ע.
[יח] מי המרים: לא נקראו בשום מקום המים המרים, כי באמת לא היו מרים, ורק אם חטאה אז היו נעשים בקרבה מרים (כלומר מזיקים וארסיים), כמו שכתוב (פסוק כ"ד) ובאו בה המים המאררים למרים, והיו נקראים מרים על שם סופם (כדברי רז"ל ספרא נשא פיסקא י"א) מפני שאם היתה טמאה היו מרים לה, ואע"פ שאם לא נטמאה לא היו מרים, לא נקראו מתוקים או מי תרופה וכיוצא בזה, כי באמת אם לא נטמאה לא היו המים מחדשים בה שום דבר (עיין למטה פסוק כ"ח).
והנה מי המרים ענינו המים הנקראים מרים, וכיוצא בזה נהר פרת, הנהר הנקרא פרת, ואחרים כמוהו, וכמו שפירשתי (בראשית א' י"ד) רקיע השמיים, הרקיע הנקרא שמים.
אבל הסוד שרמז הראב"ע (שהיה הכהן נותן במים סמים ממיתים, אם היה נראה לו שהאישה חטאה), הבל הוא ושיגעון, שהרי אם היה זה בדעת המחוקק, היה מוסר הענין לכהנים מפה לאוזן, ולא היה כותב בתורה מליצה שתגלה סודו. והנה משה לא נמנע מלכתוב מליצה, שייתכן להבין ממנה כי כל מעשיו וכל תורותיו לא היו אלא בכוח אנושי, וכן חכמי התלמוד לא נמנעו מאמור שהכהן היה נותן במים דבר מר (סוטה ב' ע"א), כי כן היה נראה להם משמעות המילות, ולא חששו כלל שמא מזה ישפטו התלמידים שהיה העניין בתחבולה ובלא מעשה ניסים; כי מי שהוא נאמן בכל דבריו אין דרכו להיות דואג שמא יחשבוהו שקרן, ולא יעלה על לבו שיהיו דבריו צריכין חיזוק.
[יט] והשביע: חוזר למה שכתוב למטה ואמרה האישה אמן אמן.
[כא] והשביע: חזר וכפל מפני אורך המאמר.
את ירכך נופלת: נראה לי שאין ירך זה כמשמעו, אך הוא כינוי לאיברי ההולדה, על דרך יוצאי ירכו (בראשית מ"ו כ"ו) וכן בלשון חז"ל (מגלה י"א ע"א) אין אישה מתקנאת אלא בירך חברתה. ונראה לי שגם אנקלוס ותרגום ירושלמי מסייעים לפירושי, כי תירגמו: נופלת מסיא, ונ"ל שלא ייתכן מסמוס בירך שיש בו עצם אלא ברחם, ואמנם נפילת הרחם הוא חולי ידוע. ואני לא אדע מה ראה גזניוס לומר שהירך האמורה כאן הם העגבות. אחרי זמן מצאתי כי גם ר' אליהו בחור (בספר התשבי, על מילת אבר) כתב את ירכך נופלת פירוש ערותה.
[כב] המאררים: בתרגום שומרוני: המבארים; אולי מאררים כמו מאלליא (תרים עי' אנקלוס במדבר י"ג י"ז) בחלוף ל' ור', כמו (תהלים ק"ד ט"ו) להצהיל פנים משמן במקום להצהיר, וכן רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש (מיכה א' י"ג), אלמנת ארמלה; ואין נראה לפרשו ל' קללה, כי עיקר טבעם לא היה להזיק, אלא לבחון בין טהורה לטמאה, ועוד אם היו מאררים ל' מארה היה ראוי שיאמר (למטה כ"ד וכ"ז) ובאו בה המים המרים למאררים, לא: המאררים למרים, שנראה כי אין רע, אם היו מאררים בלבד. ולדעת אחד מתלמידי, ייתכן לפרש מאררים משורש אור ותהיה הקריאה מאררים, והטעם מבארים ומפיצים אור.
[כח] ונקתה: תישאר נקיה מכל עונש, ותישאר כמו שהיתה. ונזרעה זרע: שלא יפול ירכה ותתעבר כמו שהיתה מתעברת קודם לכן; כי אמנם בהווה ידבר הכתוב ורוב הנשים אינן עקרות.
תוקן על ידי - אראלסגל - 15/02/2004 20:10:19
|
|
