אין לי ספק שכל הדורות נישאו בשידוך לא בגלל שהתייחסו לנשותיהם כשפחות, אע"פ שזו הייתה הצורה המשפטית והחברתית החיצונית של הנישואים. נישאו בשידוך כי ידעו לשבור את מידותיהם ואופים ולהתאים עצמם לכל בת זוג ואדרבה יש בכך משום עבודת ה', אמנם לדורנו אין זה מתאים.
אבל לגבי האבות: לפי הרמח"לבמסל"ש והרמב"ם במו"נ האבות לא היו במידת הקדושה- לא היו צריכים לשבור את טבעם אלא השתמשו בו לעבודת ה'- בדומה למה שנכון לדורנו, ולכן קשה למה לא חיפשו בת זוג עפ"י טבעם? נראה לי:
א. שלאבות לא היה כלל אופי במובן של סיבתיות פסיולוגית המגבילה אותם, אלא היו חופשיים לגמרי ויכולים לבטא את כל הגוונים הנפשיים לפי צורך השעה. ממילא היו "מתאימים" פסיכולוגית לכל אחת ויכולים להלוך עמה לפי דרכה והשאלה רק האם היא מתאימה להיות אם לבית ישראל, מה שאכן נבדק עפ"י מידת החסד. אמנם היו לאבות מידות" חסד, דין ואמת לאברהם יצחק ויעקב אך נראה שאלה תפקידים ולא מידות פסיכולוגיות.
ב. האבות ידעו בנבואה מי המתאימה ביותר- זה לא תירוץ "טכני" כי נבואה היא, במובן מסויים ,דרגה גבוהה של מה שאנו קוראים אינטואיציה (אין לבלבל עם "אהבה ממבט ראשון"), מה שהיה מפותח בדורות קודמים ונשחק בימינו, כשבמקום התפתחה היכולת האנליטית לנתח פרטים שהיא פחות מועילה בנושא הנישואין- ראו בספרו של מיכי "שתי עגלות" על האנליטי והסינטתי. ואולי זה מתייחס לא רק לאבות ולכן חז"ל שהתייחסו לתקופתם אמרו כי מספיק "שיראנה".
תוקן על ידי nmzilber ב- 06/04/2007 17:55:18
|