| נשלח ב-29/1/2004 00:41 |
 |
| |
German Reparations
German Reparations
Dear Friends,
Sorry, but the cable of my Jewish computer is missing and I must write in English.
If one can translate into Hebrew, please accept my appreciation.
A friend asked me whether I can provide him with any citations of halachik responsa dealing with the halachik aspects associated with accepting reparations from murders. As I understand, some have voiced concern that accepting reparations from the German is against the Torah's teaching (Parashat Mas'ay 35:33).
Please refrain from expressing your opinions or feelings about Germans etc., for it is not the subject of this cluster.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2004 01:14 |
|
| |
I also don't have Hebrew, but I can bring the verse from a link:
ולא-תחניפו את-הארץ, אשר אתם בה, כי הדם, הוא יחניף את-הארץ; ולארץ לא-יכופר, לדם אשר שופך-בה, כי-אם, בדם שופכו.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2004 07:52 |
|
| |
הרמב"ם פוסק בהלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה ד: "ומוזהרין בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח ואפילו נתן כל ממון שבעולם ואפילו רצה גואל הדם לפטרו שאין נפשו של זה הנהרג קנין גואל הדם אלא קנין הקב"ה, שנאמר 'ולא תקחו כופר לנפש רוצח', ואין לך דבר שהקפידה תורה עליו כשפיכות דמים, שנאמר ולא תחניפו את הארץ, כי הדם הוא יחניף את הארץ".
הפסוק עוסק בבית דין הגוזר את דינו של הרוצח. אין כל מניעה שרוצח במזיד שלא עמד לדין, שעמד לדין אך לא הומת, שרוצח בשגגה, או שקרוביהם, יתנו מרצונם הטוב תשלום למשפחת הנרצח. יתכן שיש בכך אף מדת חסידות.
הדברים אמורים לגבי רוצח פרטי, אך אין סיבה לחשוב שדין רוצחים רבים יהא שונה.
ניתן להבין את תחושתיהם של ניצולי שואה ושל קרוביהם, שסרבו לקבל פיצויים מגרמניה, אך קשה לבסס סירוב זה על הפסוק ועל פסקו של הרמב"ם.
תוקן על ידי - אבישאול - 29/01/2004 7:59:06
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2004 08:40 |
|
| |
.
( תרגום הודעת סיינפלד: )
חברים יקרים
סליחה, אך הכבל של המחשב היהודי איננו, ואני מוכרח לכתוב באנגלית.
אם מישהו יכול לתרגם, תודה.
חבר שאל אותי אם אוכל לספק לו מראה מקום להתייחסות ההלכה לקבלת שילומים או פיצויים מרוצחים. כפי שאני מבין, היו מי שהביעו דעה כי קבלת השלילומים מגרמניה נוגדת את דעת התורה (פרשת מסעי - ולא-תחניפו את-הארץ, אשר אתם בה, כי הדם, הוא יחניף את-הארץ; ולארץ לא-יכופר, לדם אשר שופך-בה, כי-אם, בדם שופכו.) .
אנא המנעו מהבעת דעתכם או רגשותיכם כלפי גרמנים וכד', שכן לא זאת מטרת האשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2004 08:48 |
|
| |
הערה:
היות ולא מדובר בגרמנים הרוצחים עצמם, אלא בתולדותיהם לאו כיוצא בהם, הרי שמבחינה עקרונית, אין הם הרשעים המנסים לכפר על עצמם בכסף. אדרבא, הם אינם מזוהים [לפחות רשמית] עם מה שעשו אבותיהם, ובכל זאת צר להם על מה שנעשה ע"י מדינתם, והיות ולמדינה כסף, רוצים הם לגרום לאושר למי שסבל מאבותיהם.
אילו הכסף היה מוגדר כמה שמאזן את הפשע, היה הנתון הנ"ל לא רלוונטי, כי פשע אינו מתכפר בכסף. אך היות ואין אדם הבא בעולם שיגיב כדלקמן:
א: השואה הייתה נוראה אכזרית וקשה...
ב: מה אתה רוצה? פיצו אותם, [הם מורווחים]
היות ואין אדם שפוי שיראה פיצוי בכסף, אלא אך ניסיון להיטיב ולו בקמצוץ, ובעיקר להביע חרטה ואי הזדהות, אין כאן באופן מוצהר כפרה בכסף על דם.
ומכאן נטיית ליבי שאין בעיה בקבלת כסף, רק שהייתי מתנה זאת בכמה דברים.
א. שהפרסום יהיה נמוך.
ב. שמעמד החלוקה יעשה ללא טקס או דבר היכול לדמות לעולם כדבר שבעקבותיו באה סליחה.
הפיצוי אינו ראוי כגורם כפרה, אך הוא ראוי כגורם הזדהות עם העוול ואי התעלמות ממנו, וככזה הוא בסדר גמור.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2004 08:59 |
|
| |
האם מותר גם להציע סברה?
יש לעיין מדוע אין רוצח חייב לשלם את נזק מעשיו. מלבד העובדה שהוא רוצח נפש, עבירה שאין לה כפרה - ודם הנרצח ודם זרעיותיו תלוי בו עד סוף הדורות - הריהו גם מזיק ממוני.
האם זה המקור לדין קים ליה בדרבה מיניה? דין זה כבר נידון בפורום, ושם אפשר היה לראות שאין זה פשוט להסביר מדוע אין חייבים לשלם את הנזק.
כל זה בדין של רוצח פרטי. ברצח עם, כאשר אומה רוצה לקבל אחריות על עצמה, זה עשוי להיות אחרת.
ובכל מקרה, סיפור הפיצויים של גרמניה היה שונה. האם באמת ניתנו פיצויים? ולמי הם ניתנו? לא אכנס לשאלות אלו, כפי בקשתו של פותח האשכול, אך הן רלוונטיות.
לאחרונה התפרסם כי קרן פיצויים כלשהי תשלם מענק חד פעמי לנפגעי ניסויים רפואיים על הסבל שעברו. לפיצוי כזה יש מקום, וכמדומני, לפי הערך שננקב בעיתונות, שהוא רחוק מלהוות פיצוי אלא במישור הסמלי בלבד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2004 12:48 |
|
| |
מתוך רמב"י:
1. רות סטפן-יוסף בעיות השילומים והחזרת הרכוש היהודי גשר 2,16-3 (תשל) 208-230 1970
2
שפיר, שלמה גולדמן ואדנאואר גשר 129 (תשנד) 59-83 1994
3
פרימור, אבי גשר שלאחר האסון זמנים 82 (2003) 102-107 2003
4
ויץ, יחיעם בן רענן הדרך לוואסנר; כיצד אושרה ההחלטה על משא ומתן ישיר בין ישראל לגרמניה יד-ושם כח (תשס) 247-275 2000
5
ברזל, נעימה הכבוד, השנאה והזיכרון בדיונים בשאלת הפיצויים והשילומים מגרמניה בשנות החמישים יד-ושם כד (תשנה) 203-225 1995
6
ברזל, נעימה המימד של "לא סליחה ולא כפרה" ביחס החברה והמדינה בישראל לגרמניה בשנים 1945-1957 תמורות יסוד בעם היהודי (תשנו) 525-541 1996
7
צויג, רונלד ו. השבת נכסי קרבנות השואה ובעיית העקורים העפלה (תשן) 245-261 1990
8
גרסטנפלד, מנפרד השבת רכוש ליהודים בהולנד; מקרה מבחן לארצות אירופה כיוונים חדשים 3 (תשסא) 181-193 2000
9
צויג, רונלד ו. השילומים מגרמניה ויחסי ישראל-התפוצות הציונות יד (תשמט) 231-239 1989
10
בורד, עפר השילומים מגרמניה כגורם משברי בחברה אידיאולוגית; 'איחוד הקבוצות והקיבוצים', 1950-1965 דפים לחקר השואה טז (תשסא) 125-142 2000
11
ברזל, נעימה יחסי ישראל גרמניה - ממדיניות החרם לקשרים מורכבים העשור הראשון תש"ח - תשי"ח (תשנח) 197-214 1997
12
אוסצקי-לזר, שרה מאבק תנועת החרות נגד הסכם השילומים - רטוריקה ומעשה האומה 150 (תשסג) 150-156 2002
13
ילינק, ישעיהו מזרח גרמניה, השילומים ומדינת ישראל (1949-1952) גשר 127-128 (תשנד) 80-92 1993
14
בורד, עפר מימוש הסכם השילומים והפיצויים ממערב-גרמניה במסגרת "איחוד הקבוצות והקיבוצים", 1945-1965 הציונות כב (תשסא) 229-260 2000
15
דורסט, נתן פצעים נפשיים ללא פיצוי כיוונים חדשים 6 (תשסב) 97-106 2002
16
ילינק, ישעיהו קונרד אדנאור והשילומים - מוסר ו"ריאל-פוליטיק" מחלוקה לאיחוד; גרמניה 1945-1990 (תשנד) 76-93 1994
17
ויץ, יחיעם בן רענן קשרי ישראל עם גרמניה בתנועת החרות, 1951-1967 ציון סז,ד (תשסב) 435-464 2002
18
בקר, אבי רכוש יהודי באירופה; הכבוד האבוד של מיתוסים לאומיים גשר 135 (תשנז) 7-25 1997
19
ילינק, ישעיהו השילומים ושיקום "האשראי המוסרי" של גרמניה גשר 117 (תשמח) 103-116 1988
20
ויץ, יחיעם בן רענן תנועת החרות נגד השילומים מגרמניה חמישים לארבעים ושמונה (1999) 99-109 1999
מתוך 'אוצר המשפט' של רקובר:
ורהפטיג, איתמר: לא תקחו כופר לנפש מחבל. תחומין ו תשמה עמ' 503-803
סגל, פרץ: 'ולא תקחו כופר לנפש רוצח' - לפסלותו של הסכם לפדיון רוצח. שנתון
המשפט העברי כרך יג תשמז עמ'512-622
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2004 13:45 |
|
| |
אקדמאי היקר
ומי יקרא כל זה?
אז תן נא את דעתך האישית
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2004 15:04 |
|
| |
יהוסף
אפשר ששכחת.
הבקשה של פותח האשכול, הלא הוא סיינפלד מנהלנו, היתה דווקא למראי מקומות.
זה לא מונע דיון מסברה, אך יש לכבד את הבקשה ואת מי שממלא אחריה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2004 18:01 |
|
| |
מיימוני
השאלה האם ניתן ליטול כספי שילומים מגרמניה ראויה כמובן לדיון עקרוני אך כמדומני שאינה קשורה לא לפסוק שציטט מורינו סיינפלד ולא לשאלת נטילת פיצויים מרוצח.
א. האיסור בתורה הינו איסור על בי"ד ליטול כופר ממון במקום הוצאתו של הרוצח להורג.
אבל אין איסור בתורה לקחת ממון של רוצח אם הוא מיוזמתו החליט לשלם.
מדין קלב"מ אי אפשר אף לתבוע ממנו נזקים ממוניים אבל אם התלווה למעשה גם תביעה כספית הרי יש שיטות שחייב לצאת ידי שמיים וודאי שאם הוא נותן מיוזמתו אין זה כלול באיסור התורה.
ב. עניין נוסף הוא שהשילומים הגרמניים ניתנים בעיקרם לניצולי שואה כפיצוי על נזקים שנעשו להם (ממוניים נפשיים וכו' ) ולא בהכרח כפיצוי על רצח יקירם.
התביעה הישראלית להסדר הייתה בעיקרה מבוססת על הטענה שעל הגרמנים להשתתף בשיקום חיי הפליטים מגרמניה וגם כאן, לא כ"פיצוי" על רצח ששת המיליונים.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 29/01/2004 18:21:58
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2004 15:50 |
|
| |
צמ"י,
מה פירוש "בהמשך למכתבה יפרישו חומש לצדקה"?
האם הכוונה למשהו שלא מובא באגרת או שזה מפיג [או מטשטש] את בעית הלקיחה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2004 16:01 |
|
| |
ייתכן שמתן חלק חשוב לצדקה יפיג - ולו במעט - את חששה מקבלת הכסף. הן משום הזכות האישית שבדבר והן משום שללא קבלת הכסף הרי שהוא יילך לאיבוד ולא לשימוש מועיל.
כמפורש בתחילת האגרת הרי שבמכתב השואלת שאינו ידוע לי מפורטים טעמים שונים נגד לקיחת הכסף, ולדברים אלו כנראה מתייחס פה רבנו זי"ע כהמשך.
|
|
|
|
|
