מכאן גם, שהזמן המועד מתחיל מערב ועד בוקר, או שמא נומר שכלל זה נכון רק למקומות שבהם כתוב 'בעצם' ?

אראל,
לא טענתי את הדברים שאתה מייחס לי. ברור שקורבן העומר הוא קורבן כללי שתאריכו נקבע על ידי בית הדין או הכהנים שיושבים במקום אשר יבחר ה'. כנראה שהכהנים קובעים זאת ולא בית דין, מכיוון שאין בזה עניין לשופטים, אלא עניין של קדשים.
בכל מקרה, קובעים את העמר למחרת השבת שאחרי השבוע שבו התרחשה הקצירה הראשונה של השעורה בארץ ישראל.
בתקופת בית שני, בית הדין הגדול של הפרושים לא קבע זאת מתוך הכרה שהתאריך צריך להיות לאחר תחילת קצירת העמר, אלא מתוך שיקולים פוליטים להוכיח שהמסורת שלהם טובה יותר משל הצדוקים, האיסיים, הבייתוסים ואחרים.
מכל מקום, כיום אין בית דין, אך עם ישראל מציין את ו בסיון כיום חג, ולכן לדעתי צריך להתחייס ליום זה כיום חג, תוך כדי מחאה. אך את ספירת העומר יש לבטל כלל וכלל, בגלל שמדובר במנהג שהתרחק מרחק עצום מן המצוה שבתורה, ויש בו סממנים רבים של עבודה זרה (בעיקר אצל החסידים ובעדות המזרח). כמו כן, רובו הגדול של העם בכלל לא מקיים את המנהג.

מה הבעיה?
זה לא חקלאי אחד שמתחיל יום אחד לקצור, מדובר על כמות גדולה. אולי 5 אחוז מכלל החקלאים. ואז מדווחים לבית הדין כמו שדווחו על מולד הלבנה, ובית הדין באים ובודקים את השדה. אני מניח שהיו קרטריונים מסויימים לאיזה שדה נחשב, ואיזו קצירה נחשבת לתחילת הקציר.

לגבי ספירת העומר, זו לא ספירה פרטית. זו ספירה שעושים בית הדין במקום אשר בחר ה', וזה תלוי בקרבן העמר. הספירה הזו היא ספירה חקלאית, ולא ספירה עם סגולות קבליות פרטיות. כל מטרת הספירה נועדה לשם חישוב תאריך חג השבועות, שבו צריך להביא את קרבן שתי הלחם.

אראל,
כשאתה סופר את העומר אתה בכלל לא מתייחס לזמן שבו מתחיל החרמש בקמה. זו ספירה חקלאית.
יתכן מאד שאתה צודק, שזו גם מצוה פרטית, אבל היא חייבת להיות מחוברת למציאות חקלאית.

לא אמרתי שכל אחד סופר ספירה אחרת, אלא שבית דין קובע את זמן תחילת הספירה בהתאם למציאות החקלאית שמשתנה בכל שנה ושנה.

כן , אבל קביעת לוח השנה חז"ל נעשתה על בסיס מולד הלבנה, ולא על בסיס תאריך שגוי, ואילו בעמר אין כל התחשבות למציאות החקלאית, אלא למסורת שגויה שטוענת שממחרת השבת הוא טז בניסן. זאת בעיה קשה.

אבל אני שמח שאתה מסכים איתי שהפסוק המקורי אינו מתכוון לטז בניסן.

אני שותף לעמדה שמציג כאן ZACHIZ. (בעצמי הגעתי לאותן מסקנות של ZACHIZ בסוגית העומר וחג שבועות, לפני שהכרתי אותו.)
אוסיף שיש עוד אזכורים של חג שבועות הרלוונטים לענייננו:
[שמות כג] (יד) שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: (טו) אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם , וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם: (טז) וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה , וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה: (יז) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה , יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶל-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה: (יח) לֹא-תִזְבַּח עַל-חָמֵץ דַּם-זִבְחִי , וְלֹא-יָלִין חֵלֶב-חַגִּי עַד-בֹּקֶר: (יט) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ , לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

[שמות לד] (כב) וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים , וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה: (כג) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה , יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (כד) כִּי-אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת-גְּבוּלֶךָ , וְלֹא-יַחְמֹד אִישׁ אֶת-אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה:

משמות כג ניתן ללמוד שחג השבועות הוא חג של ביכורים, ומשמות לד שמדובר על ביכורי קציר חיטים.
מעניין בשמות כג המשולש החקלאי אביב (קציר שעורים) - קציר (חיטים) – אסיף. קציר חיטים אכן מתרחש מבחינה חקלאית כפי ששמעתי בערך כחודש לאחר קציר שעורים, שהוא כנראה חל בחודש האביב. (לגבי חודש האביב ראו אשכול: http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=856647 )

מה שאני מוציא מכאן לגבי זמן חג שבועות, הוא שכל שיטת פרוש לגבי זמנו צריכה לעמוד בתנאי שהוא חל בזמן התחלת קציר חיטים.

---

יש לי עוד משהו לומר בעניין אפשרות שהועלתה: שבדברים מדובר על מצווה פרטית בניגוד לוויקרא שם יש מצווה לאומית. ראשית אביא את הפסוקים מדברים (ZACHIZ החסיר בציטוטו את פסוק 10 הרלוונטי):
[דברים פרק טז] (ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר-לָךְ , מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: (י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן , כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:

האם מדובר במצווה פרטית?
יש לזכור שבספר דברים יש נאום של משה בו הוא חוזר הרבה ומסכם מה שהתרחש במהלך חייו קודם לכן. כמו מצוות אחרות וסיפורים הסטורים אחרים בספר דברים, גם עניין "מהחל חרמש בקמה" מבטא התייחסות לאותה מצווה שמופיעה במקום אחר בחומש. אני רואה בפסוקים בדברים אזכור נוסף של אותה מצווה בדיוק, שאפשר להיעזר בו כדי להבינה טוב יותר; ולא מצווה נוספת.
אם אכן הכוונה בדברים היא למצווה פרטית, אז הייתי אומר שיש פה גרסה אחרת של אותה מצווה, ורק אחת מהן יכולה להיות הוראת ה' באמת. אבל אינני הולך בכיוון זה, אלא רואה בפסוקים שבדברים תיאור כללי של המצווה ואילו בוויקרא פרוט יותר מדויק. לכל החגים ברשימה בה מופיעים הפסוקים הנידונים אין תאריכים, ולמרות זאת הן מסתכמים באמירה:
[דברים טז] (טז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת , וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם:
ומתבקש שמדובר כאן על חגים לאומיים שכל הפרטים עושים באותו זמן. וכן לגבי חג שבועות הקרוי בשמו זה בפסוק 10.
דבר זה מתאים לאזכור המצווה שהבאתי בשמות לד, שם למרות שלא מצוינים תאריכים מדויקים אלא יש התייחסות לעונה/פעילות חקלאית מסוימת, ניתן לראות באופן ברור בזכות פסוק 24 (לא יחמד איש את ארצך) ששלושת זמני העלייה לרגל מבוצעים ע"י כל הפרטים באותו זמן באופן לאומי.

---

השאלה שמסקרנת אותי, שעלתה גם על ידכם באשכול זה, היא איך ומתי קבעו והכריזו איזה חודש הוא חודש האביב, ואיזה יום הוא יום הנפת העומר. שתי השאלות קשורות זו בזו.
שאלת משנה היא - האם יום הנפת העומר יכול לחול בחודש אחר מחודש האביב? יש שלושה סיבות נגד:
1. סמיכות פרשיות העומר וחג המצות בוויקרא.
2. קרבן חג השבועות הוא חמץ לכן לא יתכן שיחול בחג המצות.
3. לפי הבנתי אביב הוא התחלת קציר שעורים ושבועות התחלת קציר חיטים, ויש פער זמני ביניהם של יותר מחודש מבחינה חקלאית כפי ששמעתי.


אם כן אחזור לשאלה העיקרית. אנסה לתאר את תהליך קביעת והכרזת חודש האביב ויום הנפת העומר, בהתאם לדרישות שמצאנו בכתובים.
מתי חודש האביב?
בחודש האביב צריך שיהיה שדה שעורים המוכן לקצירת חרמש. יש לבדוק גם שהשדה הנידון מייצג תנאים חקלאיים נורמאליים, ולא מדובר למשל במחלה של השעורים או שעורה מסוג אחר. זה אומר למשל שצריכים להיות עוד מקומות בהן יש שדות כאלה, ושאין פער גדול מדי בין השדה הזה לאחרים. כחלק מבדיקה זו צריך לקחת בחשבון שגם קציר החיטים צריך להגיע באותו אזור לפחות תוך 50 יום.
אם מוצאים שדה שעומד בתנאים הנ"ל, שהוא מוכן לקציר שעורים בחרמש, השאלה היא מה היום לחודש הנוכחי.
אם מדובר בתחילת חודש – כך שיש זמן להכריז על החודש הנוכחי כחודש ה-1 = חודש האביב, ולהספיק לחוג את הפסח וחג המצות – עושים זאת. לדעתי אפשר לעשות היה להכריז בימי קדם עד ה-11 לחודש בערך שהחודש הנוכחי הוא חודש האביב (למה לא?).
אם כבר מאוחר מידי מכדי להכריז ולחוג את חג הפסח והמצות, מכריזים רק על החודש הבא כחודש האביב.

ומתי הנפת העומר?
כאשר יש שדה מוכן לקציר חרמש בתנאים הנ"ל, בין אם מכריזים על חודש זה כחודש האביב או רק על החודש הבא, בין אם לפני ובין אם אחרי הפסח – בכל מקרה בהקדם ככל האפשר קוצרים את השדה בחרמש ומביאים עומר למקדש.
ביום ראשון הקרוב (בשבוע) מניפים אותו, ומכריזים על יום הנפת העומר, שמתיר לאכול מן החדש, ומתחילים לספור את ספירת העומר.
האם שיטה זו יוצרת בעיה לגבי שבועות? לא, כל עוד בדקנו שמדובר בתנאים חקלאיים נורמאליים, ואכן יחול קציר חיטים תוך 50 יום. ניקח דוגמא קיצונית ונאמר שגילו שדה מתאים ב-12 לחודש, באותו יום קוצרים מהר ומביאים למקדש, ואפילו ה-12 לחודש חל ביום ראשון אז מניפים בו את העומר. מכיוון שאין זמן להכריז על החודש הנוכחי כחודש ה-1, מכריזים זאת רק על החודש הבא ובו יחגגו את החג המצות. מתי יחול חג שבועות? חשבו ותמצאו שלא לפני השני לחודש ה-2. לדעתי אין בעיה עם זה.


מי ומתי מחפשים שדה לפיו לקבוע את האביב?
במהלך החודש ה-12, הסמכות במקום משכן ה' שולחת נציגים לבדוק חלק משדות הארץ. אם לא מוצאים שדה מוכן הבדיקות יתמשכו ויתגברו גם בתחילת החודש הבא, עד שיהיה מאוחר מידי להכריז על חודש זה כחודש ה-1. אבל כאשר בודקים את השדות, לא בודקים רק אם יש שדה שכבר מוכן, אלא גם שדה שיהיה מוכן לקצירת חרמש בקרוב. למשל, כפי שהבנתי מחקלאים, אם למשל 25% משדה מסוים מוכן לקציר חרמש, תוך שבוע שבועיים שלושה צריך יהיה לקצור אותו, כדי להניב את מקסימום התוצרת. ואני מדבר על טכניקת קצירה וחקלאות של ימי קדם.
אם כן, מספיק שיהיה אפשר לצפות שבתנאים נורמאליים שדה שעורים נורמאלי מסוים יהיה מוכן לקצירת חרמש במהלך חודש מסוים, כדי לקבוע שאותו חודש הוא חודש האביב!
אם לא מוצאים שדה מוכן, או לפחות שיהיה מוכן במהלך החודש שאחרי החודש ה-12, אז "מעברים את השנה", ויש בה 13 חודש.


במקביל לחיפושים המתוכננים במהלך החודש ה-12, גם אנשים פרטיים יכולים להביא דוגמא למקדש בעצמם מן השדה שלהם, בכל חודש שהוא ובכל זמן בחודש. אם משתכנעים מדוגמא שהביא אדם פרטי, הולכים לבדוק את השדה שלו, לפי הקריטריונים שציינתי למעלה, שצריכים להראות שזה שדה מייצג ולא תופעה בלתי-נורמאלית. אם נתגלה שאכן זהו שדה שעורים מייצג שמוכן לקצירת חרמש, או יהיה מוכן בקרוב – נוהגים כפי שהסברתי למעלה.

מה אם מתגלה לפני החודש ה-12 שדה שעורים שיהיה מוכן לקציר שעורים? זה פותח פתח לשנה הקצרה מ-12 חודש! ומנגד - מה עושים אם לא מוצאים שדה מוכן או שיהיה מוכן בחודש שלאחר החודש ה-13? האם השנה יכולה להתארך יותר?
וכאן המקום להעיר משהו חשוב. יש לזכור שהזמנים החקלאיים בתורה וגם בימינו מתרחשים במחזור של 12-13 חודשים לשנה. אם הטבע ישתנה עד שלא יתקיים מחזור זה כלל, זה מצב שהתנ"ך לא מתייחס אליו וצריך למצוא שיטת פשרה שונה.
כלומר, השיטה שהצגתי, כמו הדרישות שבתנ"ך, מניחות תנאים נורמאליים מסוימים. לפיהם – לא יתכן שהשעורה תבשיל לפני החודש ה-12, או אחרי החודש ה-14. אם בכל זאת זה מה שמגלים, לדעתי יש לאפס את הספירה מחדש ולהתאימה למחזוריות החקלאית. כלומר, לנהוג לפי השיטה שהצגתי למעלה על הכרזת חודש האביב גם לא בזמן הצפוי, וגם אם יוצאת שנה קצרה או ארוכה מדי. אבל אם מגלים שהמחזוריות החקלאית כולה מתערערת שנה אחר השנה, זה מעיד על שינוי תנאי הטבע הבסיסיים שמניח הכתוב בתנ"ך.
אם אין שעורים בארץ או חלה תופעת טבע לא נורמאלית אחרת שמשפיעה על המחזוריות החקלאית, צריך להתייחס למצב החדש, אליו הכתוב בתנ"ך לא התייחס, ולמצוא דרך להתמודד עימו.


יכול להיות שאני טועה!

הקורא:

צריך לזכור שבשביל קרבן העומר צריכים רק עמר אחד. לכן אין עניין שכל החקלאים יעלו לרגל בשביל זה.
בספר יהושע כלל לא מדובר על יום הנפת העומר. הבאתי את המקור ההוא בהנחה שמדובר על קרבן העומר, מפני שפסוקים אלו מובאים תמיד כראיה שיום הינף הוא בטז בניסן. לכן הראתי שגם אם מניחים שממחרת הפסח שם מתייחס ליום הינף , אז אין מדובר בטז בניסן, אלא בטו בניסן.
העמר מוזכר לנו בפרשת המועדים אחרי חג המצות ולפני שבועות, מפני שהוא מחובר לחג השבועות, והמועדים מסודרים בסדר כרונולוגי על-פי המועד העיקרי שבהם.
יום הנפת העמר אינו מועד , אלא רק שמתחיל מועד. לכן הוא גם אינו נזכר בפרשת הקרבנות בבמדבר כח. זה לא יום של מקרא קודש, או יום שיש בו איסור מלאכה.