| נשלח ב-8/1/2004 00:08 |
 |
| |
לֹא-תַעֲנֶה... אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת
"[שמות פרק כג](א) לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא , אַל-תָּשֶׁת יָדְךָ עִם-רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס: (ב) לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת , וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת: (ג) וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ: "
1. אפשר לראות שכל הפסוקים מזהירים מפני נטיה פסיכולוגית של מי שמעורב בעשיית משפט, נטיה שעלולה לגרום לעיוות הצדק.
2. מהו המושא של "להטות"? כולם מסכימים ש"ריב" הוא המושא?
3. אם כן, "להטות ריב". מה זה ריב? כולם מסכימים שמדובר בעניין העומד למשפט?
4. אם כן, "להטות עניין העומד למשפט". כעת נשאל, מה זה "להטות"? בדקו במקרא:
[ישעיהו פרק י](א) הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי-אָוֶן , וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ: (ב) לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי , לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת-יְתוֹמִים יָבֹזּוּ:
[משלי פרק יז](כג) שֹׁחַד מֵחֵיק רָשָׁע יִקָּח , לְהַטּוֹת אָרְחוֹת מִשְׁפָּט:
[משלי פרק יח](ה) שְׂאֵת פְּנֵי-רָשָׁע לֹא-טוֹב , לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט:
בדקו בעצמכם: כל פעם שבמקרא מופיע "להטות" לגבי עניין של משפט או דין, הכוונה לעוות הצדק!
5. מסקנה: הפסוק מזהיר שלא לעוות את הצדק למרות הנטיה הפסיכוגית ללכת לפי דעת הרוב.
כל מה שכתבתי כאן אינו נצרך בשביל לסתור את טענת חז"ל ש"אחרי רבים להטות" זו הוראה שונה מחלק המשפט הקודם, והוראתה שיש להכריע בדין לפי רב הדיינים. לא כך מנסחים הוראה ספציפית שכזו בחומש. לא משתמשים פתאום בלשון מקור "להטות" כדי לנסח ציווי (אלא אם כן זוהי חזרה על צורת ציווי רגילה שהופיע קודם באותו עניין). זה פרוש שמוציא את המילים מן הקונטקסט של חלק המשפט הראשון - יש שם את המלה "לא" (זה כמו לומר שבתורה יש צווי "תרצח" ולנתק אותו מ"לא"). זה פרוש מנותק מן הקונטקסט של הפסוק הקודם וזה שאחריו - אזהרה שלא לעוות את הדין כתוצאה מנטיה פסיכולוגית.
האם משהו מכם היה לוקח ברצינות את הטענה שבתורה יש מצווה "לִהְיֹת עֵד חָמָס"? זה מה שיוצא אם עושים לפסוק א שהבאתי למעלה (שמות כ"ג) מה שעשו לפסוק ב'!
רבותי, איש לא היה מגיע למסקנת חז"ל לגבי הפרוש לפסוק אלא אם כן כבר נשטף מוחו בפרוש של חז"ל.
כיצד זה חז"ל נתנו פרוש כל כך חסר שחר?
לפחות אחד משני המוטיבים הבאים חייב להיות כלול בהסבר:
1. אי הבנה בחוקים שבחומש ובמקרא בכלל.
2. חוסר כנות.
למישהו יש הסבר שלא כולל אחד מן המוטיבים האלה?
בין אם מתוך חוסר כנות או אי הבנה, מה שבטוח שזה סימן שאי אפשר להסתמך על דברי חז"ל אם מישהו מנסה להבין מה הכוונה האמיתית בתורה שבכתב.
יכול להיות שאני טועה!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2004 23:46 |
|
| |
נראה שכוונתם היתה למצוא עיגון בתורה לרעיון הדמוקרטי.
אמנם באמת לא זכור לי משקל שניתן לוב בתורה. יש מערכת שעוזרת להכריע בסוגיות הלכתיות (גם לתקופה שאין קשר ישיר אל ה') והיא מערכת המשפט, אבל בראשה עומד שופט אחד שמקבל את ההשראה מכהנים והלוים, שגם מורים לו את התורה.
כאשר יש מחלוקת מה היא התורה, או מה הוא הפירוש האמיתי למצווה מהתורה, אז הכהנים-הלווים בבית המקדש בודקים מה היא המסורת שלהם. בעקרון במערכת הזאת המסורת צריכה לעבוד היטב. לכן יש מצווה שלא נשכח את המצוות, מפני ששימור המסורת תלוי בנו.
אבל ברמת העקרון צריך תמיד לשאוף לקשר ישיר עם ה', כדי שלא נזדקק למסורות במקרים כאלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2004 08:13 |
|
| |
נכספה נפשי:
הפסוק מתחיל במילים "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת", כלומר, אסור לשתף פעולה עם הרבים כאשר הם עושים רע. מכאן אפשר להסיק, שהמצב הטבעי הוא דווקא כן לשתף פעולה עם הרבים, ורק אם הם עושים רע - אז צריך לחרוג מהמצב הטבעי ולא להיות אחריהם.
כך גם לגבי המשך הפסוק: מההדגשה "וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת", ניתן ללמוד, שרק כאשר הרבים מטים את הדין, אז אסור ללכת אחריהם; אולם, המצב הטבעי דווקא כן ללכת אחרי הרוב.
צחי:
אני לא חושב שחז"ל רמזו כאן לרעיון הדמוקרטי, כי הכלל שלהם נכון רק לגבי רוב של שופטים, ולא רוב של דעות בציבור. למעשה, הכרעה לפי הרוב היא הדרך היחידה להכריע כאשר יש כמה שופטים שחולקים ביניהם, ואין נבואה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2004 17:16 |
|
| |
הפירוש שכתבתי הוא לא הכרחי, אבל הוא אחד הפירושים האפשריים. אסביר יותר:
למשלים של פועל (כמו "לרעות / להטות", "להיות עד חמס") יכולות להיות (לפחות) שתי משמעויות: צמצום ונימוק:
1. צמצום: המשלים מצמצם את המצוה, למשל "אסור להיות אחרי רבים, רק כאשר הם רעים", או "אסור לעזור לרשע להעיד, רק כאשר הוא עד חמס".
2. נימוק: המשלים מנמק את המצוה, למשל "אסור להיות אחרי רבים בכלל, כי זה עלול להביא לרעות", או "אסור לתת לרשע להעיד בכלל, כי הוא עלול להיות עד חמס".
חז"ל בחרו, בפסוק "לא תהיה אחרי רבים לרעות", את האפשרות הראשונה (שבדרך-כלל רצוי ללכת אחרי הרוב, אלא אם כן הם מטים משפט), ובפסוק "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס", את האפשרות השניה (שאסור לרשע להעיד בכלל).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2004 17:17 |
|
| |
אראל, איך אתה מתרגם את הפסוק לשפת ימינו?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2004 14:13 |
|
| |
לא תשתף פעולה עם הרבים, כאשר הם עושים רע;
ולא תענה, כאשר ישאלו אותך "מה לדעתך פסק-הדין", שצריך לפסוק כמו הרבים, כאשר הרבים מטים את הדין.
הפסוק כנראה פונה אל השופטים.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2004 20:47 |
|
| |
ברצוני להעלות את השאלה לכולם כאן - איך קרה שחז"ל מציגים את "אחרי רבים להטות" בצורה כ"כ שונה מן הכוונה המקורית?
תוקן על ידי - נכספהנפשי - 09/09/2004 0:31:16
|
|
|
|
|
