תמים תהיה עם ה' אלהיך

לאחרונה העסיקה אותי המצווה "תמים תהיה עם ה' אלהיך". מצוה זו היתה נראית לי בלתי אפשרית לקיום, מכיוון שאם נפרש אותה שעלי להיות שלם עם דרך ה' בכל עת, לא משנה באיזו מציאות אני נמצא, אזי עלי לעזוב את החברה כולה ולהתבודד לי באיזו מערה במדבר יהודה. גם בהנחה שאיני יודע תמיד מה הוא רצון ה', עלי לחיות חיים אשר שלמים עם השקפת עולמי שבחרתי לעצמי, מהסיבה שהיא נראית הקרובה ביותר לדרכה של תורה.
דרך זו, סותרת את רוח התורה, שמאתגרת אותנו להתמודד עם בני/בנות הזוג, ההורים, האח, העמיתים, תושבי היישוב, העם והעולם, ולדעתי גם עם ה'. השאלה מאין מתחילים?
ואהבת לרעך כמוך נראה עומד בסתירה לתמים תהיה עם ה' אלהיך. אבל צריך לזכור ש-ואהבת לרעך כמוך, מסתיים ב-'אני ה'. כמו כל שאר המצווה החברתיות בפרשת קדושים, שהיא מרכז התורה (פרק יט הוא המרכז).
נראה שבניגוד לנצרות, שבה הכל מתחיל מהאהבה, וגישות רווחות בימינו שהעיקר הוא אחדות ישראל , ואחר כך התורה, נראה שהתורה מציגה דרך אחרת. הכל צריך להתחיל מנאמנות לה'. אפילו בין בני זוג, אסור שהקשר יפגע בנאמנות לה' (את זה ניתן ללמוד מחטא עץ הדעת, ונשי שלמה).

כבר אמרו חז"ל, אין ישראל אומה אלה בתורתה. האמת קודמת לאהבה. שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - זה פסוק שמעיד על האמת. רק אחריו בא הפסוק: ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך.
אהבה שבאה לפני אמת , היא אשלייה, ואילו אהבת באמת, תלויה באמת.

למרות כל זאת, בימינו, כפי שאמרו הנביאים, האמת נעדרת. אין זה אומר שאי אפשר להשיג אמיתות, אך יש אמיתות ברורות יותר וברורות פחות.

אני כותב דברים אלו בשל השאלה שעלתה כאן על-ידי נכספהנפשי: מה קורה כאשר בית דין גדול שיושב סמוך לבית המקדש, מכריע בהלכה לפי דעת הפרט אינו תואמת את האמור בתורה. האם עליו לשמוע בקולו של בית הדין , או ללכת לפי הבנתו.

לענ"ד , במקרה מעין זה על הפרט ללכת לפי החלטת בית הדין מהסיבות הבאות. אמנם מסיפורי הנ"ך ניתן לראות שכאשר המלכים והכהנים חטאו לה', העם שהלך אחריהם כולו נענש. אבל במקרים המסופרים החטא היה חטא קבוע (פרט למקרה אחד שעולה בזכרוני) שבו חטאה הנהגת העם, והוא עבודה זרה. בטקסטים שונים מתקופת חזקיהו, יאשיהו ועזרא ניתן לראות שבמשך דורות רבים העם לא קיים כראוי מצוות כגון פסח וסוכות. לא על זה באה פורענות לעם. כמו כן, עניין השמיטות והיובלות לא קוים, ולא על זה בא החורבן, אלא משך הגלות הושפע מכך. המקרה הבודד שעולה בזכרוני, הוא חטאו של דוד שהורה לפקוד את העם, ו70 אלף נפש מתו במגיפה. דבר זה קשור לאי קיום מצוות 'לשכנו תדרשו' שלזה צריך לפתוח אשכול נפרד.

לכן, יש להבין בצורה פחות קיצונית את הפסוק 'תמים תהיה עם ה' אלהיך'. מניתוח ההקשר שבו מופיע פסוק זה, נראה שמדובר על כך שאהיה שלם עם ה' בכך שלא יהיו לי אלהים נוספים. לכן, כשעם ישראל טועה בפירוש התורה, אבל ברור שרצונו הוא קיום תורת ה', עלינו ללכת בדרך שעם ישראל בחר. לא מדובר כאן בויתור על האמת, אלא על ויתור על האמת הפרטית שלי, לעומת האמת שעם ישראל חותר לגלות.

כל זה מתייחס כאשר ישנו גוף אחד מייצג לכל העם שבאמת חותר לברר מה ה' רוצה מאתנו, אבל כשהגוף משועבד לאמונות עיוורות שאבותינו לא יכולים לטעות, אז אין ממש משמעות לגוף מעין זה. אין כאן שאלה של רוב מול מיעוט, מכיוון שראינו שגם החשמונאים שהיו מעטים גם בתוך העם, הם אלו שהובילו את העם לישועה מהחושך שהיה שרוי בו. גם הציונות היתה בראשיתה תנועה בעלת מיעוט שולי בקרב כלל עם ישראל, והדבר לא מנע ממנה להמשיך ולפעול. גם החשמונאים וגם הציונות נלחמו למעשה בעבודה זרה (אצל הציונות היתה זו המסורת העיוורת והישיבה בחו"ל).

למרות כל האמור לעיל, לדעתי (ראה דוגמת אשכול חלב ובשר) יש להתחשב בבחירות שעם ישראל עושה באופן תת-מודע, ולא לצאת כנגדם כשאין בבחירות אלו דברי עבודה זרה, או דברים המעקבים את הגאולה.

מכאן ברצוני להגיע לעניין לוח השנה, עליו גם בעז"ה, אפתח אשכול נפרד. מבלי להכנס לסוגיה האם הלוח היהודי בימינו, תואם לרוח התורה או לא, נניח לעת עתה שהוא שגוי. ברור הוא שצריך לחתור לתקן אותו שיהיה על-פי הראיה, אבל האם יש ערך לכך שקבוצת מיעוט מעם ישראל תחליט שהיא הולכת על-פי לוח שנה אחר מזה שרוב עם ישראל הולכים לפיו בשגגתם. הרי ההחלטה לעשות לוח שנה מחושב היתה מטעמים שלשמור על אחדות העם, שכן קהילות רבות לא יכלו לדעת מתי מתחדש החודש בארץ ישראל. התורה נתנה לעם ישראל, וה' מתקדש בה' ישראל, ולכן אין טעם שיחידים יעשו את חג הפסח באופן פרטי, או את יום כיפור. האם הקב"ה הוא כזה קנטרן, שבגלל שהיום העשירי לחודש השביעי יצא יום אחד אחרי שעם ישראל עשה את יום כיפור, אז כל התפילות והעינוי נפש שעשו, שווה לריק?!!!
האם עם ישראל שמתחיל לאכול מצות ב13 לחודש הראשון, אינו מקיים את מצוות הפסח?!!!!

מכאן , ש-תמים תהיה עם ה' אלהיך, עוסק בשורש של התורה שבה אסור לפגוע, מפני שאז באמת יורדים במדרון חלק שאי אפשר לחזור ממנו, אבל בדברים אחרים יש מקום נרחב להתחשב בדעת החברה ומנהגיה. בזמן הגלות עם ישראל צריך להאבק מאבק קשה על האמת, ולפעמים העם עושה לעצמו מנהגים שלא ה' ציוה אותם, אבל מטרתם לעזור לו לשמור את זהותו ועל תורת ה' באותה גלות. הדבר מומשל היטב במאבקו הלילי של יעקב באיש המסתורי שעל-פי תוצאות המאבק, קיבלו על עצמם עם ישראל שלא לאכול את גיד הנשה. לא ה' ציוה זאת, אך זו עדיין מצוה בתורה!

מכאן שהמצווה, תמים תהיה עם ה' אלהיך אינה אומרת לנו להיות אינדיבידואליסטים באופן פונדמנטלי. כמו כן, מכאן אפשר להסיק שהקרטריון לאמת או שקר בשאלות של דרך ה', אינו רק האם הדבר תואם לתורה שבכתב, אלא מה היא כוונת הדבר.

לכן, הפתרון שאני מציע בקיום התורה באופן הנאמן ביותר , מבלי שאדם יוציא עצמו מהכלל, הוא שבאופן פרטי יקיים בביתו את התורה כפי שהוא מבין שיש לקיימה, אבל בעניינים של הכלל אין ברירה ואין לסתות מדרך כלל ישראל, כל עוד אין בה עבודה זרה.

"למה אתה אומר שחג הפסח הוא חג לאומי? לא הלאומיות העיקר בו כפי שאני מבין את המקרא. העיקר הוא הקשר אל ה'.
להגיד לבנים זה רק אמצעי לשמר את הקשר אל ה'. "

לא הקשר הפרטי הוא העיקר , אלא הקשר הלאומי של עם ישראל. לא אוסף של אנשים יצאו ממצרים , אלא אומה יצאה משם.

"הלאום שהיה בזמן יציאת מצרים והמדבר הוגדר ע"י קשר מסוים אל ה' שהיה אז, קשר שאיננו !!! איננו איננו איננו איננו קיים כיום. לצערי.
מאז הלאום הזה התנפץ לרסיסים. "

הקשר אינו רופף, אבל קיים לפחות באופן חד צדדי. אם נדע להקשיב לה', נוכל לשמוע אותו.
אבל מה שבטוח הוא שאומה קיימת, ואותה אומה הקימה את מדינת ישראל. אותה אומה שרדה במשך אלפי שנים, וכפי שהתורה מנבאת האומה הזו לעולם לא תכלה.

"במדינת ישראל, וכן במוקדים קהילתיים דתיים, נתגבשו קבוצות חברתיות חדשות, המורכבות מן הרסיסים ומחומרים חדשים.
אין אחת מהן כיום אשר מקיימת כישות אחת קשר דיאלוגי עם ה'. "

אתה יכול לומר שהגוף קיים ללא נשמה, אבל הגוף קיים. לכן אין טעם לנסות להחזיר את הנשמה רק לאחת האצבעות.


"הרסיסים והחומרים החדשים שמרכיבים את הקבוצה המכונה "יהודים" (שגם על גבולותיה אין הסכמה) הם מבחינה גנטית וגם מבחינה אמונתית -מבחינת היחס לה'.
ואין בחינה אחרת לפיה יש אחידות בקבוצה הזו. אין אנו אוסף של אנשים בעלי דם כחול אשר נוצרת ישות פלאית כאשר הם נמצאים ביחד ועושים אותם דברים. גם לא ישות קדושה. "

אנחנו אוסף של נשמה כחולה, אשר יש לה את היכולת לגלות את שם ה' לעולם, ולהפיץ את ברכתו. לגבי עניין הברכה, זה פועל גם בגלות. וראשי המדינות השונות לאורך ההיסטוריה ידעו זאת, ולכן עודדו יהודים לבוא ולהתיישב במקומותם. זה גם העניין של יעקב ולבן. יעקב, גם כשאינו מקיים קשר עם ה', יש עליו ברכה, ודבר זה מוקרן גם על סביבתו.

"בימינו, כל קבוצה שאפשר לקרוא לה "הלאום" היא אוסף שאיננו גדול מסכום חלקיו. וכל חלק הוא עפר ואפר בהיותו בן אנוש. העפר ממנו עשוי היהודי זהה לעפר ממנו עשוי כל אדם אחר. לדעתי, כל החשיבות שיש באדם מעבר לעפר הוא רק בפוטנציאל הקשר שלו אל אלוהים; חוץ מן הרעיון של "צלם אלוהים" שנותן קדושה לחיה מסוג אדם.
היטלר לא היה מפלצת. הוא היה אדם. בני אדם יכולים לעשות דברים נוראים מתוך התפתחותם החברתית הטבעית, בלי שהמנגנון הביולוגי שלהם התקלקל. "

יש עניין של נשמות. לפי חב"ד לגויים אין נשמה, אבל היהדות מאז ומעולם הכירה גם בנשמות של הגויים, אלא שטענה שהנשמות שלנו התחייבו כולם לקבל את התורה בסיני, ולכן באמת יש להם פוטנציאל גבוה יותר מנשמות של גויים. יתכן שדבר זה משפיע גם על אופי הנשמה, שכן רואים שיהודים שאינם מחוברים לתורה, מצליחים באופן יחסי פי כמה וכמה מן הגויים.
אם יש לך ספיקות בעניין ראיות מן התורה לנשמות, אנא תפתח אשכול אחר במקום להגיב על כך כן.

"כל התקוה של לגבי התקדמות של החברה, הן של "עם ישראל" והן כל האנושות, הוא שהיא תגיע למצב שתכיר בכך שבעולם בלי אלוהים היא איננה עדיפה מן החיות והציפורים, מן האפר והעפר. שאין ברשותה "ידע" שיכול לסייע לה לכוון את מעשיה. ולכן תפנה סוף סוף אל אלוהים, לא כדי שיעזור לה להיות חזקה ושמחה ולהגביר כוחה, אלא כדי שיורה אותה את הדרך, הדרך לעשות את הטוב הנשגב מבינתנו, הטוב של אלוהים אשר הוא יודעו בלבד. "

כן, אבל למה אלהים בחר בעם ישראל דווקא, ולמה באדם דווקא?

"ולגבי הדרך בה אלוהים מורה אותנו – זה לא באמצעות ההתרחשויות במציאות. אל תשלה את עצמך ZACHIZ. אתה לא יכול להבין איזה מעשה טוב בעיני אלוהים ע"י התבוננות בהתרחשויות. אלוהים נגלה לאבותינו כי רצה לקיים יחסים מול האנושות כסוביקט מול סוביקט, בדיאלוג. יחסים בין שופט ומלך לבין אנשי ממלכתו. "

ירמיהו אמר: נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ה'. אפשר לדרוש את רצון ה' על-פי שכר ועונש, ועניין זה אינו קשור לאשכול זה. אני מפנה אותך לאשכול: שכר ועונש בעולם הזה ככלי לחשבון נפש.


אין שום סיבה להניח שה' מעדיף שאתה תפעל באופן דומה לאנשים אחרים למען האחידות לשמה.

ה' לא בחר באדם, אלא יצר אותו לכתכילה לתפקיד זה. מלבד השליטה בעולם, האדם גם קיבל אתגר גדול לדבוק בה' כאשר הוא חי בחברה , שהיא עזר וגם כנגדו.

עם ישראל לא בחר בה', אלא אישר את הבחירה של ה'. ה' ישראל גם לא בחר איזו תורה לקבל, אלא אישר את התורה שה' נתן לו. עם ישראל גם לא בחר את המקום שבו הוא יעבוד את ה' ויפיץ את תורתו משם, אלא ה' בחר במקום זה.
ה' בחר בעם ישראל בזכות אברהם אבינו שידע לצוות את בניו ללכת בדרך ה' לעשות צדקה ומשפט. צדקה זה מצות שבין אדם למקום, ומשפט זה בין אדם לחברו. אברהם עשה תיקון גדול לעולם כאשר החיפוש שלו אחר האמת היה באופן של גילוי דרך ה', ולא המצאת טוב ורע משל עצמו. הוא להתנתק מן החברה מצד אחד, ומצד שני להיות ערב לה. מכיוון שהאתגר הגדול של התורה הוא שחברה שלמה תעבוד את ה' ותפתח עמו שיח, אז זרע אברהם היה ראוי לכך.
האם כל אחד יכול להצטרף לזרע אברהם? לא! היכן מצינו שזה אפשרי? אין מצוות גיור בתורה. אלא שיש אפשרות של גויים שגרים עמנו ומתוקף כך חייבים במצוות. צאציהם נטמאים בעם ישראל והופכים להיות ישראל. ראה אשכול בנושא "על פי מי צריך לייחס את הדת".
ה' לא בחר את עם ישראל בגלל שיש לו דם כחול או נשמה שונה, אלא בגלל שהם צאצאי אברהם יצחק ויעקב. ברגע שנבחרו, אז באמת הדבר משנה את הנשמה. מפני שיש לה תפקיד חדש בעולם, ויש לה פוטניאל חדש. למעשה יש נשמות פרטיות ויש נשמות של עמים. אחרת כיצד אפשר להסביר את מצוות מחית עמלק, או "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'".
אין ערך לגויי שמצטרף לעם ישראל, מלבד מהערך של הזדהותו העמוקה עם הלאומיות הישראלית. זאת מפני שגוי יכול לעשות את רצון ה' גם מבלי לקיים את כל מצוות התורה. למה שגוי לא יוכל מגיד הנשה? למה שגוי יוכל מצות בפסח? הוא לא נבחר להיות בחלק מן התפקיד הזה שעם ישראל נבחר. חלקים גדולים מהתורה אינם מיועדים לכלל האנושות, אלא רק לעם שנבחר לתפקיד שלהביא את דעת ה' לכל האנושות.
מכל מקום, אפשר לראות בבירור שיהודים שאינם שומרי תורה ומצוות ומתבוללים בין הגויים , אינם אנשים שונים מן הגוים אשר הם חיים בקרבם. רואים זאת בשני אופנים:
1) יש עליהם ברכה גדולה יותר, והם גם מביאים ברכה למקום שהם שוכנים בו. תופעה זו תואמת את הפסוק "ונברכו בך משפחות האדמה".
2) באופן ממוצע הם חכמים יותר מן הגויים. ידוע ומופרסמת היא התופעה של זכיית יהודים בפרסי נובל פי כמה וכמה יותר ממה שראוי להם לפי מספרם היחסי בעולם המערבי. לא מזמן פורסם ספר חילוני בנושא "המח היהודי". הוא ניסה לתת הסברים שונים לתופעה ללא הצלחה.

אני מסכים איתך שעם ישראל הוא האמצעי לתכלית של הבריאה, ולכן הוא עם קדוש. כמו שבית ה' הוא אמצעי ולכן הר הבית הוא מקום קדוש.

אראל,
בעקבות המאמר שכתבת על טוב ורע, ודברי הרש"ר הירש, ההשקפה שלי לגבי תפקידה של הנבואה בתורה ובדרך ה' השתנתה (עיין במאמר האחרון שכתבתי בעניין החברה והנבואה). כעת אני גורס שאין תורה ללא נבואה, והבנה זו מסתדרת היטב עם הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלהיך" וההקשר שלו. ההסבר הוא מאד פשוט, יש לך שתי דרכים ללכת בהן. דרך אחת היא של עבודת אלילים (עם או בלי שיתוף עם ה') או שתעבוד את ה' לבדו באופן תמים, שהכוונה היא שתעבוד רק את ה', אין הכוונה שתמלא את רצונו באופן מלא, מפני שכדי למלות משימה זו האדם צריך ללכת בדרך ארוכה, דרך של תמימות עם ה', כמו שכתוב: אשרי תמימי דרך (ראה להלן).
כשכתבתי את הדברים בפתיחת האשכול, לא הבנתי מה הקשר של עניין נביא האמת שנסמך לפסוק הנדון, אבל עכשיו לאור הדברים האחרונים זה כבר ברור יותר. כדי להיות תמים עם ה', צריך לשמוע בקולו. כדי לשמוע בקולו צריך נבואה! אם אין נבואה סימן שאתה לא תמים עם ה' ולכן אתה לא מצליח לשמוע את קול ה'.
התורה מכירה בצורך של האדם לקבל הכוונה בדרכו מגורם חיצוני, ולכן ישנה אזהרה שהדבר יעשה רק על ידי פניה לנביא , ולא על – ידי פניה לגורמים אחרים שכביכול יכולים לספק לאדם אמיתות שלא היו בהישג ידו קודם לכן.

אולי צריך להשוות את הפסוק להופעות נוספות של הביטוי. מצ"ב פסוקים נבחרים שבהם מופיע המילה תמים בהקשר שאינו גשמי. פעמים מספר נאמר על ה' שהינו תמים, ובשירת האזינו הדבר מוגדר היטב. תמים שם מופיע בהקשר של שלמות בכל במידות כאשר אין סתירה ביניהן. אבל אצל האדם נראה שהדבר קשור יותר שלמות בדרך שהוא הולך בא. אולי אפשר לומר שעליו ללכת בדרך שאינה "אחד בפה ואחד בלב" (אני חושב בגמרא יש כבר קישור בין הדברים), או שכשנאמר תמים בהקשר עם ה', הכוונה היא ללכת בדרך של הקשבה מתמדת לקול ה', בניגוד לדרך שמעורבים בה גם קולות אחרים. בחלק מהמקורות שלהלן ניתן לראות שתמים אינו כולל אמת. מכאן ראיה לכך שלהיות תמים עם ה' הינו דבר סובייקטיבי, אם כי מחויב לאובייקטיבי. כך לדוגמא, יכול להיות מצב שאדם שעשה חטא בשגגה , עשה זאת מתוך תמימות עם ה', ואילו אם לא היה תמים עם ה' לא היה חוטא באותו חטא כלל.

דברים פרק לב ד
ד הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא:

בראשית פרק ו ט
ט אֵלֶּה תּוֹלְדת נחַ נחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדרתָיו אֶת-הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ-נחַ:

בראשית פרק יז א
א וַיְהִי אַבְרָם בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל-אַבְרָם וַיּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:

יהושע פרק כד יד
יד וְעַתָּה יְראוּ אֶת-ה' וְעִבְדוּ אתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת-אֱלֹהִים אֲשֶׁר- עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת-ה':

שופטים פרק ט טז
טז וְעַתָּה אִם-בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ וְאִם-טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם-יְרֻבַּעַל וְעִם-בֵּיתוֹ וְאִם-כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ

שופטים פרק ט יט
יט וְאִם-בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם-יְרֻבַּעַל וְעִם-בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם-הוּא בָּכֶם:

שמואל א פרק יד מא
מא וַיּאמֶר שָׁאוּל אֶל-ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה תָמִים וַיִּלָּכֵד יוֹ נָתָן וְשָׁאוּל וְהָעָם יָצָאוּ:

שמואל ב פרק טו יא
יא וְאֶת-אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלַם קְרֻאִים וְהלְכִים לְתֻמָּם וְלֹא יָדְעוּ כָּל-דָּבָר:

שמואל ב פרק כב
כב כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי ה' וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי: כג כִּי כָל- מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקּתָיו לֹא- אָסוּר מִמֶּנָּה: כד וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲוֹנִי: כה וַיָּשֶׁב ה' לִי כְּצִדְקָתִי כְּברִי לְנֶגֶד עֵינָיו: כו עִם-חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם-גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם: כז עִם-נָבָר תִּתָּבָר וְעִם-עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל: כח וְאֶת-עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ וְעֵינֶיךָ עַל-רָמִים תַּשְׁפִּיל: כט כִּי-אַתָּה נֵירִי ה' וַה' יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי: ל כִּי בְכָה אָרוּץ גְּדוּד בֵּאלֹהַי אֲדַלֶּג-שׁוּר: לא הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכל הַחֹסִים בּוֹ: לב כִּי מִי-אֵל מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמִי צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ: לג הָאֵל מָעוּזִּי חָיִל וַיַּתֵּר תָּמִים דַּרְכִּי

שמואל ב פרק כב כו
כו עִם-חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם-גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם:

שמואל ב פרק כב לג
לג הָאֵל מָעוּזִּי חָיִל וַיַּתֵּר תָּמִים דַּרְכִּי:

עמוס פרק ה י
י שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ וְדבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ:

תהילים
פרק טו
א מִזְמוֹר לְדָוִד ה' מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי-יִשְׁכּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ: ב הוֹלֵךְ תָּמִים וּפעֵל צֶדֶק וְדבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: ג לֹא-רָגַל עַל-לְשׁנוֹ לֹא-עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא-נָשָׂא עַל-קְרבוֹ: ד נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת-יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר: ה כַּסְפּוֹ לֹא-נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשׁחַד עַל- נָקִי לֹא-לָקָח עשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם:

תהילים יח
כא יִגְמְלֵנִי ה' כְּצִדְקִי כְּבר יָדַי יָשִׁיב לִי: כב כִּי- שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי ה' וְלֹא-רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי: כג כִּי כָל-מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקּתָיו לֹא-אָסִיר מֶנִּי: כד וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנִי: כה וַיָּשֶׁב-ה' לִי כְצִדְקִי כְּבר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו: כו עִם-חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם-גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם: כז עִם-נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם-עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל: כח כִּי-אַתָּה עַם-עָנִי תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל: כט כִּי-אַתָּה תָּאִיר נֵרִי ה' אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי: ל כִּי-בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג-שׁוּר: לא הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכל הַחוֹסִים בּוֹ: לב כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמִי-צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ: לג הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי:

תהילים לז
טז טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים: יז כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים ה': יח יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה: יט לֹא-יֵבשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ:

תהלים פרק פד יב
יב כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא-יִמְנַע טוֹב לַהלְכִים בְּתָמִים:

תהלים פרק קא ב
ב אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים מָתַי תָּבוֹא אֵלָי אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם-לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי:

תהלים פרק קא ו
ו עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי-אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי הלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי:

תהילים קיט
פרק קיט
א אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ הַהלְכִים בְּתוֹרַת ה': ב אַשְׁרֵי נצְרֵי עֵדתָיו בְּכָל-לֵב יִדְרְשׁוּהוּ: ג אַף לֹא-פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ: ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמר מְאד: ה אַחֲלַי יִכּנוּ דְּרָכָי לִשְׁמר חֻקֶּיךָ: ו אָז לֹא-אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל-כָּל-מִצְוֹתֶיךָ: ז אוֹדְךָ בְּישֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: ח אֶת-חֻקֶּיךָ אֶשְׁמר אַל-תַּעַזְבֵנִי עַד-מְאד:



תוקן על ידי - zachiz - 25/05/2004 16:23:29

רן לא שמתי לב להודעה האחרונה שלך. כתבת יפה, והדברים גם מזכירים את טענת יאיר כספי בספר 'לדרוש אלהים' שבו הוא מאשים את חז"ל בכך שצמצמו את ה' לתורתו הכתובה.
בכל זאת נראה לי שיש בנינו מחלוקת לגבי בסוגיה זו כאשר אין נביא בנמצא.
האם ישראלי יכול להחליט מדעתו והבנתו שרצון ה' ממנו הוא שונה מהפשט הכתוב בתורה?
כמו כן, האם מתוך פירוש דרשני של התורה אפשר לבטל הוראה אחרת המופיע בפשט? האם מתוך דרישת התורה אפשר לגבש סדרי עדיפויות במצוות?

צריך לזכור שה' לא ציוך אותך דבר, אלא את עם ישראל! התורה היא תורה שמיועדת לעם, והפיכתה לתורה פרטית זה פספוס גדול של כל המטרה, ואולי גם הקלקול הראשוני שחל בתחילת תקופת הבית השני על-ידי הפרושים, שהיו הכת הראשונה שנבדלה מן הכלל, ומפני כך נקראו פרושים (עזרא ו21, נחמיה י29).
מכאן אני מבקש לחזור למחלוקת בנינו בעניין חג הפסח. מצד אחד בהעדר נביא עושים את מיטב יכולתנו על-פי הכתוב בתורה, אבל מצד שני יתכן שעם ישראל כלל אינו עושה את הכתוב בתורה, ואולי עובר על איסורים של התורה.
בעניין איסורים ברור שאסור לשתף פעולה ולעבור עבירות, אבל אם העם עושה דברים שמעורבבים בהם איסורים, תוספות מיותרות, קיום לא מדוייק של מצוות, וקיום מצוות ממש, אז נראה לי שברור שצריך להתחבר לחלק הטוב של המצוות.
יתכן שעם ישראל לא יקיים את חג הפסח בחודש האביב, או בדיוק ב14 לחודש האביב בין הערביים, אבל אין זה אומר שיש משמעות כשהיחיד או מיעוט עושה את הפסח במועד אחר ללא הוראה מפורשת מנביא. תוכל לומר אולי שעליו לוותר על החג ולא לקיימו כלל, אבל לעשות במועד אחר אין לזה משמעות, מפני שה' לא ציוה אותך דבר מהתורה, אלא את עם ישראל. כאשר רוב ישראל מסכימים על מועד מסויים, אז יתכן שיש בכך חטא, ועליך למחות על כך, אבל אתה לא יכול לומר שה' לא מקבל את המצוות שרב ישראל עושים בחג בפסח בחושבם שזהו התאריך שה' ציווה אותם. ה' מתקדש בישראל בחג בפסח גם כשהחג מתקיים שלא במועדו. לעניין פסח שני שנראה סותר את דברי, כמדומני הדבר דווקא מחזק טענה זו:
1) הטמאים לנפש עושים את חג המצות, ואולי אף מקיימים את 'והגדת לבנך', אלא שאת זבח הפסח הם אוכלים במועד אחר, כך שנראה שהם עדיין מחוברים לפסח של כלל ישראל.
2) יש כאן עניין שאומר שהמועד אינו כה חשוב כמו החשיבות שכל ישראל יוכלו מזבח הפסח.

אולי אמשיל את דברי כדי להבהירם באופן בהיר יותר. תחשוב על התורה כשירה שנתנה ללהקה. כמו כן, אותה שירה הולחנה ונכתבה במטרה שלהקה תשיר אותה. להקת ישראל מקבלת את השירה, ואז חלק מחברי הלהקה מחליטים לשנות חלק מהשירה , או לא לשיר כלל. חלק מהכנרים ונגני הצ'לו מחליטים להשאר נאמנים לשירה המקורית. האם הם יכולים לשיר ולנגן את השירה מקורית ללא כלי הנקישה, כלי הנשיפה והזמרים?
הדבר הגרוע ביותר לעשות הוא לפרוש משאר הלהקה ולהתאים את השירה ליכולת של חברי הלהקה הנשארים. זאת מפני, שהדבר מנציח את המצב הקיים, ולא מאפשר התחדשות ושיקום של הלהקה. זה מה שהפרושים התחילו לעשות, ורבי יוחנן בן זכאי המשיך בעקבותיהם באופן קיצוני יותר. זה גם מה שהקראים עשו, וכמדומני זו גם הגישה שלך.
אין הדבר אומר שלא צריך לקיים מצוות כיום, אלא שעיקר המאמצים צריכים להיות בשיקום הלהקה, וזאת מפני שהלהקה עדיין קיימת ושרה מספר שירים. אם כולם מזייפים אל תפרוש מהם, שיר איתם בצורה הנכונה. אם השירה כוללת שני בתים ופזמון, וכולם שרים שלשה בתים ופזמון, אז שיר איתם את שני הבתים הנכונים ותצטרף שוב בפזמון. זה עדיין אותו פזמון ושתים מתוך שלשת הבתים הם בתים אמיתיים. אין ערך להתחיל לשיר את הפזמון לאחר שני בתים לבד. את התיקון צריך לעשות בשיקום הקשר בין ה' לעם ישראל, ולא בפרישה ממנו.

זה דווקא שייך מאד לאשכול הזה. את האשכול הזה פתחתי במטרה לדון בקונפליקט בין הנאמנות לה' לנאמנות לעם ישראל, ונאמנות לתורה.