בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים החלף לסקין בצבע לבן החלף לסקין הישן של הייד פארק החלף לסקין בצבע כתום החלף לסקין בצבע חום החלף לסקין בצבע צהוב החלף לסקין בצבע כחול החלף לסקין בצבע ירוק
בית · פורומים · דת ואמונה · דרישת האלהים באמצעות חקר המקרא · ברכות כלפי ה'
שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-28/11/2003 11:19 לינק ישיר 
ברכות כלפי ה'

מה דעתכם על ברכות כלפי ה', כפי שנהוג לעשות כיום לפני פעולות מסויימות, או אחרי שרואים או שומעים דברים.


תוקן על ידי - zachiz - 01/12/2003 7:27:09


מחובר
נשלח ב-4/12/2003 22:34 לינק ישיר 

אני חושב שהברכות הן חלק מהמצוה "לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם".
הלב הוא מקום המחשבות, ומכאן שהכוונה היא לעבוד את ה' בכל סוגי המחשבות שלנו. בפרט, אם יש משהו שמשמח אותנו - לברך את ה' על כך.


סמל אישי
מחובר
נשלח ב-5/12/2003 12:28 לינק ישיר 

השאלה היא היכן הגבול. מתי זה הופך להיות דבר מאוס. האם ה' רוצה שנברך על כל דבר.
למה לא לברך על כל ביס שאוכלים לחם, ורק מברכים על הלחם עצמו?
השאלה היא היכן עובר הגבול. אם אדם אוכל לחם פעם בשבוע אז באמת יש בזה שמחה וראוי שיברך, אבל אם הוא אוכל לחם כמה פעמים ביום, האם אין סכנה באיבוד הכוונה האמיתית, ואולי אפילו בנשיאת שם ה' לשווא?


מחובר
נשלח ב-8/12/2003 00:54 לינק ישיר 

אינני מסכים עם הפרוש של אראלסגל.
השאלה היא מה משמעות המלית "ב" במשפט:
"לאהוב ולעבוד בכל הלב והנפש"
אראלסגל אומר שמשמעות ה"ב" היא מקום הפעולה.
לדעתי אם כבר המשמעות היא "עם". הלב והנפש הם מקור הפעולה. "בכל הלב" זה ביטוי שכוונתו היא טוטאליות בפעולה. כמו "קראתי בכל לב" - הקריאה לאו דוקא מתרחשת רק בלב.

יכול להיות שאני טועה!


מחובר
נשלח ב-8/12/2003 01:02 לינק ישיר 

תקופה ארוכה טענתי ש"ואכלת ושבעת וברכת" זה רק תיאור מצב בלתי מחייב.
אבל כיום יותר סביר לדעתי שהכוונה להכוונה מחייבת. זה מתקשר להמשך, בו יש איסור לשכוח את ה' שהוא הנותן לך. אם מברכים את ה', מכירים בכך שהוא הנותן לנו, וכך לא שוכחים.
אני מברך בדר"כ לפני האוכל ברכה משלי. אם אני אוכל משהו מן החי אני מזכיר את האיסורים הרלוונטים לפני זה. אילו הייתי עושה זאת גם לפני שנתיים שלוש, אולי לא הייתי אוכל בטעות לחמניות בשומן חזיר שהגישו לי בארגנטינה...
בסוף ארוחה בה שבעתי אני מברך שוב (גם ברכה שלי). אם אני אוכל מן הארץ, אני מודה על הארץ.

כבר שנה שאני מברך כך ואני מרגיש שזה עובד.
אבל צריך להפריד בין הרגל טוב לבין המצווה. המצווה היא כללית - לברך את ה' על הארץ הטובה, ולא לשכוח שהוא הנותן. איך פורטים אותה להרגל, זה כבר עניין אישי שאסור לתת בו מרשם מחייב, כי אז אנו עוברים על "לא תוסיף".

יכול להיות שאני טועה!


מחובר
נשלח ב-8/12/2003 10:00 לינק ישיר 

המצוה היא לברך על הארץ ועל המזון. כי אלו הדברים הבסיסים שה' מברך אותנו בהם. מדובר על מצב שבו עם ישראל יושב בארצו ויש לו שפע. דבר זה תקף כמעט לכל הציבור בארץ כיום, מכיוון שלכולם יש כסף לקנות ירקות ויש להם בית (לא משנה איזה סוג). זו סוג של מצוה שראויה, אבל לא מחייבת. היא ראויה מפני שהיא עוזרת משמרת ומחזקת את הקשר עם ה', ואם לא ננהג כך אז אפשר לחשוב שכחי ועצם ידי עשו את זה (זה מופיע באותו מקום של ברכה זו). כך שאין ממש חובה לברך לאחר כל ארוחה, אלא באופן כללי מידי פעם צריך (בייחוד בארוחות חגיגיות) להודות לה' על המזון שהוא נותן, וכך גם כשמטיילים בארץ ובונים בה בתים צריך להודות לה'.


מחובר
נשלח ב-9/12/2003 22:06 לינק ישיר 

נכספה נפשי: למה נאמר "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך" ולא רק "ואהבת את ה' אלהיך בלבבך"? מה מוסיפה המילה "כל"? לא הבנתי מה זה "טוטאליות בפעולה".

לפי אותה פרשה שמדברת על ברכת המזון (דברים ח 7-14), צריך לברך לא רק על טיולים בארץ ועל בניית בתים, אלא גם על חציבת חומרים, על גידול צאן ובקר, וגם - באופן כללי - על כל מצב שבו האדם מתעשר: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. פֶּן-תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה. וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים."

אולם, באופן ישיר, המצוה היא לברך רק מייד אחרי ששבעים ("וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ"). כנראה, תחושת השבע של האדם, היא התחושה הבסיסית ביותר שמזכירה לו את טוב הארץ. כאשר האדם שבע, הוא נזכר בכל שאר הדברים הטובים שיש בארץ - הטיולים, המחצבים, הכסף וכו'.

לכן, זמן הברכה הוא - אחרי שאוכלים ושבעים, אבל תוכן הברכה הוא - לא רק על האוכל אלא על הארץ באופן כללי.



סמל אישי
מחובר
נשלח ב-14/12/2003 11:44 לינק ישיר 

אני מסכים עם מה שZACHIZ אומר לגבי הפסקה של "ואכלת ושבעת וברכת".
לגבי "בכל לבבך", לי זה אומר שה' צריך להיות מחוייבותי הראשונה במעלה, אליו אני מסור יותר מכל דבר אחר. הקשר אל ה' צריך להיות הדבר החשוב לי ביותר.
כדי לברר יותר טוב צריך לעשות חיפוש על "בכל לב", או "לב שלם", טרם עשיתי לאחרונה.
המצוה הזאת מתאימה גם לפילוסופיה שלי, הקודמת אצלי לדרישת אלוהים במובן מסוים.


יכול להיות שאני טועה!


מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > דרישת האלהים באמצעות חקר המקרא > ברכות כלפי ה'
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר