אני לא יודע אם יש ראיות הסטוריות/ארכיאולוגיות, אבל אנסה להתייחס לטענות עצמן:

1. "בשמות יב כתוב למען תהיה תורת ה' בפיך"
- אז מה? אולי הכוונה היא, שכאשר נראה את התפילין על עצמנו ועל אחרים, ניזכר שצריך לדבר בדברי תורה כל הזמן (וכפי שאפשר לפרש גם בפרשות האחרות שבתפילין, למשל "ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך...").

2. "זאת ועוד שבשמות יב טוטפות מוחלף עם המלה זכרון":
- גם כאן אפשר להסביר, שצריך להניח תפילין כדי להזכיר לנו את התורה, פשוטו כמשמעו, וכמו שנאמר גם בציצית "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'...". כנראה, התפילין נועדו להזכיר לנו את התורה, והציצית נועדה להזכיר לנו את המצוות המעשיות.

3. "הרשב"ם אף הוא פירש פסוקים אלו כאלגוריה. ":
- צריך לבדוק את הראיות שלו, אם הן נכונות.

4. "פסוקים רבים בתנך בנויים בצורה דומה וברור בהם שמדובר באלגוריה..."
- לא ברור לי למה כל כך ברור לך שמדובר באלגוריה: בהחלט ייתכן, שהרעיה מבקשת מדודה שיקשור על לבו וזרועו סימן שיזכיר לו אותה, והמורה מבקש מתלמידיו שישימו את דברי תורתו על גופם כדי שיהגו בהם תמיד.

"על לבך" לא חייב להיות ממש צמוד, יכול להיות גם "על" מבחוץ

"קשרם על ליבך תמיד" - כמו הפסוקים הקודמים מספר משלי, גם כאן ייתכן שהכוונה לדבר שקושרים מעל הלב (בית החזה / המצח).

"והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך" - גם כאן ייתכן שמדובר בקשירה ממש (כדברי חז"ל - שהתפילין צריכים להיות כנגד הלב), אך כאן לא נזכר שום פועל "חומרי" כמו "קשר" או "ענד" או "שם" או "טוטפות", ולכן כאן יש יותר מקום להגיד שמדובר במשל, והכוונה היא שהדברים צריכים להיות קרובים למחשבותינו תמיד ("על לבבך" = סמוך למחשבותיך).

למה נאמר טוטפות בלשון רבים?
קוראים "טוטפות" בלשון רבים, ומכאן שצריך לשים כמה טוטפות - אולי, כל פרשה בטוטפת נפרדת.
אבל כתוב "טוטפת" בלשון יחיד, ומכאן שצריך לשים רק טוטפת אחת.
לכן, אנחנו שמים 4 טוטפות, מחוברות לקוביה אחת.

למה אין אותו שם לתפילין של ראש ולתפילין של יד?
אולי כי לכל אחד מהם יש תפקיד שונה: תפילין של יד הם "לך לאות" - הם נועדו להזכיר לנו את התורה; תפילין של ראש הם לאחרים - הם נועדו להזכיר לאחרים את התורה. אולי, המילה "טוטפת" מציינת חפץ שנועד שאחרים יראו אותו.

ראשית , נראה לי ש"הדברים האלה" יתכן שמשכוונים רק למילים "ה' אלהינו ה' אחד: ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", אחרת אין הסבר לפסוק זה שבא פתאום באמצע הרצף. ואם צריך להיות כתוב משהו, זה רק זה.

שנית, כתוב לנו תחילה שצריך שדברים אלו יהיו בלבבנו, כלומר במקום הפנימי ביותר. צריך לשנן אותם לבנים, בכל מקום, ובכל זמן, ואז "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך: וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך".
בסיום מדובר על ביטוי חיצוני. זה מתחיל ממקום מאד פנימי. מתבנית זו יתכן שבאמת לאות על ידך וטטפת זה גם ביטוי חיצוני לרעיון.
אם כך צריך להיות עם תפילין כל הזמן!!! יומם ולילה.
אין לי זמן עכשיו אבל יותר מאוחר אנסה ללמוד באותה דרך את ההופעות הנוספות של פסוקי התפילין.

טוב, אני מקווה שעכשיו אצליח לנתח את הסוגיה באופן מקיף יותר.

מצ"ב פסוקים רלוונטים ובהודעה הבאה אנסה לנתח אותם, ובעז"ה אגיע למסקנה מתקונת, נכונה ומדוייקת יותר.



1.בראשית פרק ט יג
יג אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ:
2.בראשית פרק יז יא
יא וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:
3.שמות פרק יג ט
ט וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָֹה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם:
4.שמות פרק יג טז
טז וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה וּלְטוֹטָפת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם:
5.במדבר פרק יז ג
ג אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשׁתָם וְעָשׂוּ אתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי-הִקְרִיבֻם לִפְנֵי-יְהוָֹה וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
6.במדבר פרק יז כה
כה וַיּאמֶר יְהוָה אֶל-משֶׁה הָשֵׁב אֶת-מַטֵּה אַהֲרן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי-מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ:
7.דברים פרק ו ח
ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטטָפת בֵּין עֵינֶיךָ:
8.דברים פרק יא יח
יח וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפת בֵּין עֵינֵיכֶם:
9.דברים פרק כח מו
מו וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם:
10.ישעיה פרק יט כ
כ וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַיהוָה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי-יִצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה מִפְּנֵי לֹחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם:
11.ישעיה פרק נה יג
יג תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפָּד יַעֲלֶה הֲדַס וְהָיָה לַיהוָה לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת:
12.יחזקאל פרק יד ח
ח וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁ הַהוּא וַהֲשִׁמתִיהוּ לְאוֹת וְלִמְשָׁלִים וְהִכְרַתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה:
13.יחזקאל פרק כ יב
יב וְגַם אֶת-שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם:
14.יחזקאל פרק כ כ
כ וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:








שמות יג



פרק יג
א וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה לֵּאמר: ב קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא: ג וַיּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְהוָֹה אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: ד הַיּוֹם אַתֶּם יצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב: ה וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבדָה הַזּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: ו שִׁבְעַת יָמִים תּאכַל מַצּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהוָֹה: ז מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאר בְּכָל-גְּבֻלֶךָ: ח וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָֹה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: ט וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָֹה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם: י וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה: יא וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ יְהוָֹה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ: יב וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם לַיהוָֹה וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָֹה: יג וְכָל-פֶּטֶר חֲמר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה: יד וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמר מַה-זּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָֹה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: טו וַיְהִי כִּי-הִקְשָׁה פַרְעה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרג יְהוָֹה כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל-כֵּן אֲנִי זבֵחַ לַיהוָה כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה: טז וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה וּלְטוֹטָפת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם: יז וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעה אֶת-הָעָם וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: יח וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם- סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: יט וַיִּקַּח משֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר פָּקד יִפְקד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמתַי מִזֶּה אִתְּכֶם: כ וַיִּסְעוּ מִסֻּכּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר: כא וַיהוָה הלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה: כב לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם:



דברים יא



פרק יא
א וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל-הַיָּמִים: ב וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת-בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֶת-מוּסַר יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם אֶת-גָּדְלוֹ אֶת-יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרעוֹ הַנְּטוּיָה: ג וְאֶת-אתֹתָיו וְאֶת-מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם וּלְכָל-אַרְצוֹ: ד וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת-מֵי יַם-סוּף עַל-פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם יְהוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה: ה וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד-בּאֲכֶם עַד-הַמָּקוֹם הַזֶּה: ו וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן- רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֶת-אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל-יִשְׂרָאֵל: ז כִּי עֵינֵיכֶם הָראת אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יְהוָֹה הַגָּדל אֲשֶׁר עָשָׂה: ח וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: ט וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָֹה לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: י כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא- שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: יא וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם: יב אֶרֶץ אֲשֶׁר-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ דּרֵשׁ אתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: יג וְהָיָה אִם-שָׁמעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם: יד וְנָתַתִּי מְטַר- אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: טז הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן-יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: יז וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר יְהוָֹה נתֵן לָכֶם: יח וְשַׂמְתֶּם אֶת- דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפת בֵּין עֵינֵיכֶם: יט וְלִמַּדְתֶּם אתָם אֶת-בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: כ וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: כא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָֹה לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל-הָאָרֶץ: כב כִּי אִם-שָׁמר תִּשְׁמְרוּן אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזּאת אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה-בוֹ: כג וְהוֹרִישׁ יְהוָֹה אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם: כד כָּל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן-הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן-הַנָּהָר נְהַר-פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם: כה לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ-בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם:



דברים ו



פרק ו
א וְזאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: ב לְמַעַן תִּירָא אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמר אֶת-כָּל-חֻקּתָיו וּמִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ כּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ: ג וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ יְהוָֹה אֶחָד: ה וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאדֶךָ: ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ: ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטטָפת בֵּין עֵינֶיךָ: ט וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: י וְהָיָה כִּי- יְבִיאֲךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדלֹת וְטבת אֲשֶׁר לֹא-בָנִיתָ: יא וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל-טוּב אֲשֶׁר לֹא-מִלֵּאתָ וּברת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא-חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא-נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: יב הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָֹה אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: יג אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאתוֹ תַעֲבד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ: יד לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם: טו כִּי אֵל קַנָּא יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן-יֶחֱרֶה אַף-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: טז לֹא תְנַסּוּ אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה: יז שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת-מִצְוֹת יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם וְעֵדתָיו וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּךְ: יח וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְהוָֹה לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע יְהוָֹה לַאֲבתֶיךָ: יט לַהֲדף אֶת-כָּל-איְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה: כ כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמר מָה הָעֵדת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם: כא וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעה בְּמִצְרָיִם וַיּצִיאֵנוּ יְהוָֹה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה: כב וַיִּתֵּן יְהוָה אוֹתֹת וּמפְתִים גְּדלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעה וּבְכָל-בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ: כג וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֵינוּ: כד וַיְצַוֵּנוּ יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל- הַיָּמִים לְחַיּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה: כה וּצְדָקָה תִּהְיֶה-לָּנוּ כִּי-נִשְׁמר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזּאת לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ:

1. מה ההבדל במקרא בין "אות" לבין "זכרון"? נראה לי בשלב זה שמובנם זהה. אולי זכרון זה אות שתפקידו להזכיר. האם יש דוגמא שסותרת את זה?
2. המצוות הקשורות לפסח אכן מתאים לקרוא להן "אות" כמו מצוות אחרות וכמו שבת. אבל "אות" על היד? איך המצוות של חג המצות יהיו אות על היד ובין העיניים? אם מובן המלה אות הוא משהו מוחשי, והוא מתייחס למצוות של חג המצות, לא מתאים לדבר עליהן כ"על היד" ו"בין העיניים".
3. אם "והיה" בפסוקים הרלוונטים בשמות י"ג חוזר אל האמור קודם, האם לא מתבקש משהו כמו- " והיה הדבר הזה" או ממש "והיה חג המצות" למשל?
4. מה דעתך לגבי האפשרות שמובן המלית "כי" במצווה הרלוונטית בשמות י"ג הוא "ש"?

יכול להיות שאני טועה!

לפני כשעתיים הסתיימה פגישה שלי עם ZACHIZ פנים אל פנים בה עסקנו בנושא האותות הללו. אני חושב ששלושת הנוכחים, לאחר הפגישה, יצאו עם הבנה טובה יותר של המצווה, ושל הפסוקים האמורים. אבל בכל זאת לא שקטה נפשי...
משהו מטריד אותי: צריך שיטטיות וסדר בהתקדמות. כך מגיעים הרבה יותר רחוק.
למשל, מה שאני חוזה, זה בסיס נתונים, בו לכל פסוק או חלק פסוק מצויינים תרגומים אפשריים. למשל "והיה לאות על ידך":
מה המושא של "והיה"?
1. האמור קודם
1.1 עניין יציאת מצרים
1.2 עניין חג המצות
1.3 המצות עצמן
1.4 מה שאומרים לבן
2. האמור בהמשך
2.1 העובדה שבחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים.

מה הכוונה "לאות על ידך"?
1. סימן מוחשי
1.1 אוביקט פיזי על היד
1.2 פעילות הנעשית באמצעות היד
2. ביטוי מטאפורי בעל משמעות מסוימת
2.1 "חשוב לך" (משמעות הביטוי)

זו היתה דוגמא.
שלב לאחר מכן, בבסיס הנתונים הזה יהיה קישורים אפשריים של פרושים מסוימים לפרושים אחרים לפסוקים אחרים. יש פרושים שהולכים ביחד ויש כאלה שלא. למשל אפשר לטעון שפרוש 1.4 בעניין "והיה" לא משתלב עם פרוש 1.2 בעניין "לאות על ידך".
הדרך השיטטית הזו מאפשרת להגיע הרבה יותר רחוק.
עצרתי את עצמי מלנסות לסכם ברגע זה את כל האפשרויות כי אני צריך לישון ולהספיק דברים אחרים דחופים. אבל לשיטטיות כזו אני שואף.


יכול להיות שאני טועה!