היות וראיתי כמה אשכולות שנפתחו בעבר הקרוב והרחוק , על כך שאצל חסידים עוזבים את הבית בשביל הרבי , וזהו באמת נושא חשוב מדוע ולמה ,
רציתי להעלות משהו מכיוון ההפוך והוא של המתנגדים

מדובר ברבנים גדולים שחתמו , החתן דנן היה חתן של ראש הישיבה שנפטר , ואך טבעי היה שהוא ימשיך אחרי הפטירה של חמיו , הרב שך אם אני לא טועה הספיק במשך חייו להוציא יותר מפעם אחת היתר מאה רבנים . הרב שך היה מנהיג וראשי הישיבות למדו לסור למישמעתו .

ברקן באגן

העלית שאלה גדולה, אך חוששני שהסיפור שהסתמכת עליו אינו בהכרח ראיה למסקנה שביקשת להוציא ממנו.

העלית את השאלה מה גדול ממה: ללמוד תורה וללמד תורה, או לשמור על שלימות המשפחה. שאלה זו אינה חייבת להופיע בהקשר של נסיעה לארה"ב. היא יכולה להתרחש בכל בית שבו הבעל רוצה להקדיש שעות ללימוד, שעות שבהן יתכן שאשתו היתה מעדיפה שיישאר לידה.

החיים שלנו בעולם הזה אינם מאפשרים לנו להגשים את כל הערכים, את כל השאיפות ובוודאי שלא את כל המאוויים. צריך לדעת על מה לוותר. על שעות יקרות מפז עם האשה, או על שעות שיכולות להיות יקרות עוד יותר של לימוד בחברותא. הענין הוא שההחלטה צריכה להתקבל במשותף, וזה קל יותר כאשר יש הסכמה יסודית בין הבעל לאשה על השאיפות והמטרות. ובכלל, אפשר ללמוד בבית בערב ואז מרויחים את שני הצדדים ביחד.
כאמור, לא תמיד יש פתרונות קלים כאלו, והעיקר הוא להגיע להסכמה במשותף. אם קשה להגיע להסכמה, פונים לרב, לתלמיד חכם שיכול לייעץ ולומר מה התורה ממליצה לעשות.

לגבי הסיפור שהבאת - זה סיפור מפורסם, אך כתבת אותו בקיצור (ומוטב כך, ובכלל חבל שהבאת אותו). כיון שאיני יודע בדיוק את הפרטים של מה שהיה שם, איני יכול להביע דעה. אני משער שאם השאלה אם לצאת לחו"ל או לא הובילה בסופו של דבר לגירושין, היו שם כנראה בעיות עמוקות שהיציאה לחו"ל רק העלתה על פני השטח (אמנם, יתכן שללא הנסיעה לא היה מקור לחיכוך). על כל פנים, סבורני שצריך להיזהר לא להסיק מסקנות ממידע כה מקוטע.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תובעת

בתשובה לדבריך -

א. חזן של הימים הנוראים צריך להיות מטופל באשה ובילדים, כדי שידאג להם ודאגה זו של מי שמכיר מקרוב את צער החיים והמשפחה תאפשר לו להתפלל ביתר כוונה.

ב. מנהיג אינו בהכרח תלמיד חכם או בחירתם של תלמידי חכמים. יש אילוצים ויש גורמים חברתיים שונים, שמביאים לעלייתו של פלוני לדרגת מנהיג חברתי כלשהו.

ג. תלמיד חכם בדרך כלל הוא אדם נשוי, שכן יש מצוה לשאת אשה ולהעמיד צאצאים. ומי שנמנה עם בית הדין הדן נפשות צריך להיות אב לילדים כדי שידע מהי אהבת ילדים וכיצד רגשות האהבה צריכים להיות מהולים בכעס על הפושעים והפשעים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מאי שחורות כעורב?
אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו, כעורב.
(עירובין כא:)

גזעי או לא יש לי סיפור קשה בעניין שמתפרסם כעת בחדרי חדרי חדרים של החברה החרדית , סיפור מאוד קשה שתחילתו רק נודע כעת וסופו מי ישורנו


ההערה שאני רק מעיז לומר בעניין ואני מדבר על הערת הרב מיימוני בתחילת האשכול , שכ' שאין צורך להעלות את הסיפור הנ"ל , מעבר לזה שההערה נשמעת לא רלוונטית לפורום זה שאמור לדון בכל דבר ועניין , היא גם לא פרקטית , סגירות והתעלמות מסיפורים הללו , מביאה לדרך ללא מוצא מה גם שכמדומני האישה הנ"ל בגרה והלבינו שערותיה ולא זכתה לכלום .

גם אני חושב שערך התורה חשוב מערך המשפחה,
על זה נאמר "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך"...
אבל במקרה של גירושין, התורה מתירה לאדם לגרש את אשתו רק אם "מצא בה ערוות דבר", ולפי הפירוש המקובל (של שמאי הזקן) הכוונה שמותר לגרש אותה רק אם חטאה.
ואם הם לא מתגרשים, הוא חייב לתת לה את "עונתה" לפחות פעם בשבוע.

מי שלא ראה את 'שיינדלה' לא הבין את הסוגיה מימיו.