| נשלח ב-10/10/2003 09:39 |
 |
| |
שלושת משמעויות החג
בעוד לגבי ראש השנה המקרא קצר ודנו באשכול סמוך על אפשרויות שונות למשמעות הראשון לחודש השביעי [שאולי כולן בכלל], לא כן לגבי חג הסוכות עליו מקראות מפורשות וללא הרבה דיוק ימצא המעיין שלוש משמעויות מפורשות.
א. "בחודש השביעי הזה", בפרשת אמור לאחר יום זכרון תרועה ויום כיפורים בחודש הזה [דהיינו חודש מעבר השנה], יש לחוג את מעבר השנה בסוכות. [מצד המקרא הזה היה ניתן לחוגגו בסוכות מבלי לשבת בו שבעת ימים אלא לעשותו למקום מקודש וכדומה כמבואר בספרא-תורת כהנים.]
ב. חג האסיף הנזכר בפרשות משפטים וכי תשא [ללא תאריך] וכאן בלקיחת ארבעת מיני האסיף בחמשה עשר לשביעי.
ג. חוץ מהחגיגה עם שפע השנה השייכת גם לגויים [שאכן חוגגים את האסיף כמנהגם ושהנביא מבשר שיעלו האומות לירושלים לשם כך], מכיר ישראל בשפע הכללי המיוחד של השם לישראל "בסוכות הושבתי... בהוציאי אותם מארץ מצרים".
מתנצל על הקיצור שמפאת הכנות לחג המורכב ועוד!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2003 12:54 |
|
| |
לכאורה סדר הכתובים תמוה במקצת.
הנה התורה כתבה סדר המועדים. בראשון לחודש השביעי יום תרועה, ובעשור לחודש הזה יום כיפורים, וחמשה עשר בו חג הסוכות.
וחג הסוכות מבואר בפרשת אמור כך: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַיהוָה. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ.
ומיד אחר כך, סיכום המועדים:אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ: לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה, עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים--דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ. מִלְּבַד, שַׁבְּתֹת יְהוָה; וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם, וּמִלְּבַד כָּל-נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל-נִדְבֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּתְּנוּ, לַיהוָה.
לכאורה נראה שהסתיימה לה פרשת המועדים.
והנה תיכף אחר כך שוב: אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן.
וצריך ביאור, מה חוזר הכתוב להשמיענו בשנית אחרי שכבר נתבאר היטב חג הסוכות.
עוד יש להעיר, מה הכוונה בתיבת "אך" בחמשה עשר..
לכאורה נראה שיש כאן תוספת ענין, וצ"ע מהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2003 16:51 |
|
| |
בו"ק,
אמנם קיצרתי אך התכוונתי לכלול את שהערת.
לאחר יום זכרון תרועה נאמר על יוה"כ "אך" בעשור לחודש השביעי "הזה".
"אך" מדגיש שזה המשך לאמור על ראש השנה [זכרון תרועה] שעדיין יש לעשות יום כיפורים מצד ראש השנה. "הזה" מדגיש שזה מחמת ייחודיותו של החודש השביעי בו נאמר לעשות ראש השנה.
גם לגבי חג הסוכות נאמר "שביעי הזה" דהיינו שחגיגת חג הסוכות קשורה למעבר השנה.
בזה נגמר סדר המועדים הבא מצד עתות השנה החל מניסן עד תשרי.
בפרשת משפטים וכי-תשא נאמר על חג האסיף ללא מתן תאריך. רק כעת לאחר שנקבעו סדר המועדות הקבועים וחג הסוכות בחמשה עשר לשביעי יש ענין לקבוע גם את חג האסיף ביחד [כי שניהם מעיקרון חגיגה על שפע השנה]. נאמר "אך" דהיינו שיש מה להוסיף לאותה החגיגה של חג הסוכות אם כי מצד אחר - האסיף.
ע"ז נאמר שבאספכם יקחו ארבעה מינים שהם מייצגי האסיף ולחגוג ולשמוח עמם בחמשה עשר לשביעי.
בסוף נוסף עוד ענין לחגוג גם את שפע השם הכללי לישראל "כי בסוכות הושבתי". ההיביטים הקודמים של השנה והאסיף שייך גם לאוה"ע והיבט האחרון מיוחד לישראל.
מצד חג הסוכות הראשון שבמסגרת מועדי השנה איתא בתו"כ שהיה שייך בצורה אחרת [קידוש המקום וכד'] ורק משום סוף הפרשה הקישו שיקיימוה על ידי הישיבה בסוכה.
[מתוך זה נתעוררתי זה עתה למצוא תימוכין למנהג חב"ד למנוע שינה משום קדושת המקום! אם אספיק אציינו באשכול הדן בזה.]
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2003 08:16 |
|
| |
כי בסוכות הושבתי את בני ישראל......
התורה מחייבת אותנו לעשות זכר כה חזק ואולי כה קשה.. לצאת מהדירה וממש לדור כל היום וכל הלילה בדירת עראי הלזו
בוודאי הוא זכר על אירוע גדול ורציני בהיסטוריה של עם ישראל, אבל,
ראה זה פלא, התורה לא הזכיר אי פעם מאורע הלזו, למ"ד ענני הכבוד מעולם לא נכתב שענני הכבוד סיבבו את בני ישראל
התורה לא מזכירה אף פעם ועלינו לעשות זכר כה גדול עליה?
ולמ"ד סוכת ממש בוודאי שאין לאוהלי המדבר חשיבות כ"כ שכדאי לזכרו ולחוגגו,
ופירשו בה שהכוונה לזכור יציאת מצרים, "למה ישבנו בסוכות- משום שהיינו במדבר, ולמה היינו במדבר משום שיצאנו ממצרים"
לי היה משמע שזהו רמז נאה, מהסוג של תכלת דומה לים, ים דומה לרקיע.....
אבל שזה יהיה עיקר הטעם לעשות מצוה כה מקיף?
ואולי אפ"ל שבזמן האסיף שהו זמן רב בשדה ועשו לעצמם סוכות וכשנגמרו מלאכתם חגגו בהסוכות לפני שחזרו לביתם
והתורה אומרת: אתם חוגגים בסוכות, נו, תנצלו מנהג הזו לעבודת ה' תעשו אותו לרמז, כן רמז, לנס שעשה ה' עמכם.
לא היה מאורע גדול וחשוב שנצטוינו לזכרה בישיבה בסוכה
אדרבא ישבנו בסוכה והתורה רוצה לנצלה להזכר על ידה דעות אמיתית [יציאת מצרים וכו']
כעין מהלך הרמב"ם לענין קרבנות
וכעין מהלך כמה וכמה ראשונים בביאור אות הקשת שנשבע ה' לנח= הקשת היה כבר, ועכשיו מנצלים אותה לזכר ולאות
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2003 08:46 |
|
| |
אפ"מ,
מועדים לשמחה!
להאמור למעלה שישנן שתי משמעויות קודמות במקרא ו"בסוכות הושבתי" אינה אלא משמעות שלישית כ"בדרך אגב" [ראה בכתוב] אתי שפיר כדבריך.
הרי כן מוכח גם מהנביא שתהיה תביעה על אומות העולם שלא חגגו את חג הסוכות וכן מחז"ל שאמרו ע' פרים כנגד אומות העולם. מה התביעה ומה הקשר לאומות העולם אם החג הוא על החסד המיוחד שנעשה לישראל בצאתם ממצרים? אע"כ שעיקר החג הוא חג מעבר השנה והאסיף כאמור!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2004 19:29 |
|
| |
על הקושיא למה נסגרה רשימת הזמנים "אלה מועדי" לפני מצות הארבע מינים ומצות ישיבת סוכה ורק המשמעות הראשונה של "חג הסוכות בחודש השביעי הזה" דהיינו החגיגה בסוכה כחג הבא במעבר השנה עקב יום הזיכרון ויוה"כ היא שזכתה להיכלל ברשימת המועדים, נראה שהשנה הושג ישוב.
כתיבה כזו "מחוץ לרשימה" של שתי המצוות של ארבעת המינים ו"הושבתי" היינו לכאורה שמפאת שתיהן לא היה ניתן חג הסוכות, אלא מחמת צירוף למשמעות הראשונה בדרך אגב מאחר וישנה כבר מצות חג הסוכות צורפו שתי המצוות הללו ולכן אין להן מקום ברשימה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2004 19:37 |
|
| |
האם בכלל תמצא את ארבעת המינים (כפי שאנחנו מכירים אותם כיום) במקרא?!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2004 02:18 |
|
| |
שחרית
פשיטא שלא.
הלא הרמב"ם נזקק לומר שזיהוי ארבעת המינים הוא הלכה למשה מסיני. ומה שהביאו בגמרא רמזים אין זה אלא רמזים להגדיל תורה ולהאדיר, אך לא ההוכחה לזיהוי.
והרי יש גם מי שמפרש שארבעת המינים נועדו בעצם לסיכוך...
אמנם, אם נחרוג מדברי חז"ל ומגישתם, שוב לא יקשה מאומה. נוכל להניח שסדר הפרשיות והחזרות הן יצירת זרמים שונים.
מוטב לנו לחפש מה ניתן לגלות מתוך ההנחה שהתורה אחדותית ויש מסר מאחורי הדברים, כפי שניסו לעשות וטו ובורג, ואיפכא.
לשיטתי, הייתי מציג ראשונה את השאלה מה אמר חג הסוכות ליוצאי מצרים, או לבאי הארץ, בדורות הראשונים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2004 15:59 |
|
| |
בתקוה שאינני מטה את הדיון קצת, אצרף כמה הערות לכלל הנושא.
א. השאלה אם הסוכות הן כפשוטן או שהם ענני הכבוד, ודברי הגמ' שאכן מדובר בענני כבוד, נלענ"ד להסביר, שסוכות בפשוטן אינם מעלה, כי אם חיסרון, וכידוע הם באים להזכיר את הארעיות שהיתה מנת חלקם טרם באו לארץ ובנו בתים (ע' רשב"ם), ואילו ענני הכבוד הם כמובן מעלה, צילא דמהימנותא וכו'.
הלשון 'בסוכות הושבתי' מראה על צד מעלה, למען ידעו ויזכרו את חסד ה', אילו היה זה בא להזכיר חסרון כלשהו, היינו מצפים לנוסח המוכר כגון 'כי גרים הייתם וגו'' ששם ברור שמוזר היה לכתוב 'כי גרים שמתיכם בארץ מצרים'... ה"ה כאן מתאים היה לומר 'בסוכות ישבתם' וכדו'. בפרט כשזה בא לציווי על יו"ט לא יוזכר כאן דוקא צד החסרון.
ונראה לענ"ד שזהו חלק מהשיקול לפרש זאת על ענני הכבוד.
אמנם בפשוטו של מקרא אפשר ליישב בדרך אחרת, הרי סוכות ופסח מקבילים, ושניהם זכר ליצי"מ, אז אפשר לפרש את ענין הסוכה ממש כענין המצה.
המצה היא לחם לא מושלם, כשם שהסוכה היא בית לא מושלם. ואם ענין המצה הוא שמחה, שמחת יציאת מצרים (שגם לחם עוני ככבני חורין עדיף מכל מעדנים כעבדים...) כך ענין הסוכה, באה להזכיר את המצב הראשוני של יציאת מצרים, הנדידה הארעית, הסוכות. וכשם שהמצה מזכירה את הקרבה לעניים, וכן יצי"מ את היחס לגרים, כלומר עלינו לזכור מהיכן אנו באים ומשם להעריך ולדעת את היחס למצבנו היום. כך זכר הסוכות היא השמחה בביתנו-א"י היום.
(לכן מצות הסוכה לא נהגה עד בואם לארץ, כי עדיין היו אז במצב של ארעי, אבל במצב של לאכול מצה כבר לא היו. ולכן גם בסוכות אנו מדברים רק על ביהמ"ק שהיה ומשיח שיבוא, כי סוכות שייך לאלו שכבר בבית, כיעקב שקראו בית, וכנ"ל).
לסיכום, מצה מסמלת את עצם היציאה, והסוכה את השלב הבא, הייתי קורא לזה עצם הכניסה... כי מצב של בית אי אפשר לעשות לו זכר, כשאנו באותו בית...
'למען ידעו דרותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל'. 'הושבתי', כי ביחס לגלות מצרים היתה הסוכה ארמון...
וכאן באים דברי חז"ל בענין ענני הכבוד, ויש לדעת שענני הכבוד אינם התכלית, עם כל הערגה לכנפי הנשרים שבמדבר, אין המעוף אלא להגיע למטרה מסוימת, גם ענני הכבוד מסמלים ארעיות, אלא שגם מצב של ארעי הוא טוב... והטוב ביותר הוא לחיות בבית קבוע ולהתנהג כמי שמכיר שמ'ארעי' הוא בא. זוהי המטרה, ולשם כך נועד חג הסוכות. ולזה כוונו חז"ל בחיבור של סוכות וענני הכבוד...
דברתי על זה בעיקר בגלל הערת מיימוני בעניין מה אמר חג הסוכות ליוצאי מצרים וכו'.
רציתי לדבר בעיקר על ה'אך' ועוד, אך הארכתי מידי, ולא אטריח כ"כ לבינתיים.
מועדים לשמחה
תוקן על ידי - שלמה000 - 05/10/2004 16:21:51
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2004 17:55 |
|
| |
מיימוני,
ברוח דבריך ולאור דבריי בהודעתי הקודמת, הרי שחג הסוכות [שבתוך הרשימה] הוא חג כללי בחודש השביעי "הזה" דהיינו חגיגה על כלל שפע השנה ושפע השם. נמצא לפי זה כי שתי המצוות ה"אגביות":
א. זר הצמיחה של ארבעת המינים [המייצגים את עוצמת כוח הצמיחה העצית] אותם אנו נוטלים [אשר מדרבנן וממנהג עושים את זה בחוזקה ע"י נענוע] להכיר את טובת העבר ואת תקות העתיד לגבי נתוני הצמיחה [כולל רוחות וטללים] ו-
ב. הישיבה בסוכות לזכר הטובה שנעשתה עמנו בצאתנו ממצרים,
הן ביטויים פרטיים יותר על הצמיחה ועל הטוב המיוחד לישראל, אשר הכל נכלל כמובן בכלל שפע השנה והשם.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2004 18:09 |
|
| |
שאלת תם:
למה הזכרון לענני הכבוד הוא דוקא בסכך הסוכה ולא בדפנות?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2004 19:06 |
|
| |
דוד
האם באת לנסותנו בשאלה זו?
הלא עיקר מהותה של הסוכה הוא בסכך שלה, שאינו דרך גג של קבע.
הדפנות פחות חשובים - אם כי גם באשר אליהם נמצא מחלוקת לגבי השאלה אם סוכה יכולה להיות גם דירה של קבע.
איני רואה קשר ישיר בין סוכה כדירת ארעי לענני כבוד, אך יש שרשרת שמובילה מכאן לשם. הסוכה מזכירה דירת ארעי. דירת ארעי מזכירה את הימים ההם בצאת ישראל ממצרים. בצאת ישראל ממצרים - טוען המדרש - היו להם ענני כבוד.
וק"ל.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2005 13:47 |
|
| |
מיימוני,
סברת הנענוע למדתי מתורתו של ר"ג ז"ל שכן כתב לגבי חיבוט הערבה בשיא חגיגת המים בהו"ר. [ועל המלה "נענוע" דרשו נע כפול דהיינו תנועה מחוזקת.]
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2005 23:10 |
|
| |
ראיתי בענין מאמר נפלא של הרב קיסטר, ר"מ בישיבת יד אהרון, בו הוא מוכיח מתוך המקראות ששני חגים יש בסוכות. חג האסיף ואליו קשורים ארבעת המינים, וחג הסוכות על כי בסוכות הושיב ה' את אבותינו בצאתם ממצרים. החג הראשון הוא בן שמונת ימים והשני הוא בן שבעת ימים. ולכן שמיני רגל בפני עצמו רק לענין פז"ר קש"ב (מיימוני - מה הראשי תיבות? אינני זוכר את כולם) ולא לגבי דברים אחרים.
אינני זוכר את כל הפרטים, אני רק זוכר שנהניתי מאוד מיישוב הרעיון עם כל הפסוקים וההלכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2005 19:50 |
|
| |
RE: Different aspects of the Chag-
R. Shlomo Kluger poses the question in his perush on Shulchan Aruch- Chochmat Shlomo-the beginning of Hilchot Sukkah-
If an individual finds himself in a situation where he can only obtain either a sukkah or arba minim but not both- Which mitzvah has kedimah?
Perhaps we can say that the answer to this question depends on the question of the relative importance of the different inyanim in the Yom Tov, as explicated above by Veto and Ben Ish Echad. I suppose it is possible that there is no way to be machria.
|
|
|
|
|
