תגובה על שאלתו של פשקוילוביץ באשכול ברוכים הבאים:

ציצית אלו החוטים שנשארים בקצה (הכנף) האריג. כמעט בכל בגד בעת העתיקה היה בשוליו חוטים או שהיו פרומים או שהיוו קישוט לכנף הבגד. לכן המצוה היא לשים פתיל תכלת על הציצית. משום כך, ההלכה המקורית היא לא לשים חוטים לבנים בציצית, אלא חוטים ממין הבד של הבגד. כלומר, אם יש לך בגד אדום, אז צריך לשים חוטים אדומים. בימי קדם היו אלו פשוט אותם חוטים של הבגד, ועליהם היו שמים פתיל תכלת. לא ברור כמה פתילי תכלת, ולדעתי הכוונה היא בכל כנף, שפירושו קצה ולא פינה.
מה שבטוח הוא שללבוש בגד מיוחד (טלית קטן) כדי לשים ציצית זה לא הרעיון, אלא הרעיון הוא שגם בחלקים של הבגד שכל משמעותם היא סגנונית, ולא תכליתית יש לשים סימן שיזכיר לנו את התכלית. לכן יש לשים ציצית על הבגד הרגיל העליון. לדעתי, אפשר לשלב בין ההלכה לבין המצווה המקורית בכך שפותחים פתחים בשני צידי הבגד ובכל פינה עושים שני חורים (כמנהג חב"ד), על שני החורים הללו קושרים פתילים בצבע הבגד לפי הקשירה המסורתית, ולמעשה מספיק לעשות קשר כפול על-פי ההלכה שדורשת קשר בר-קיימא. על פתילים אלו להוסיף פתיל תכלת נוסף הצבוע מחלזון ארגמון קהה קוצים.
בישיבת רמת גן, קושרים תכלת על-פי שיטת הרמב"ם, שגורסת שרק חוט אחד מתוך השמונה הוא תכלת. הם רוכשים סט של פתילים ע"פ הראב"ד, שגורס ששני חוטים יהיו בצבע תכלת מתוך השמונה. בסט למעשה יש ארבע חוטים ואחד בצבע תכלת, כאשר בסט רמב"ם יש חוט אחד שצבוע בחציו בתכלת. הם פשוט גוזרים את הפתיל תכלת המלא בסט הראב"ד, ומחברים אותו בקשר עם חצי פתיל לבן, ויוצרים לעצמם סט רמב"ם בחצי מחיר. בפועל מה שקורה הוא שפתיל התכלת שלהם יושב על הפתילים הלבנים, וזוהי השיטה הקרובה ביותר למצווה המקורית של התורה.
ניתן לראות בתבליטים קדומים, ובייחוד בתיאור כיבוש לכיש ע"י סנחריב את הלבוש היהודי בימי המקרא.

אני צריך לבדוק זאת שוב, יכול להיות שטעיתי. בתבליטים של השבויים היהודים שלקח סנחריב מלכיש, רואים פס דק יורד משולי הבגד. אני חושב שאת הציצית שאני מדבר עליה ראיתי בתבליטים אחרים שאינם מתארים יהודים.

מצורף קובץ

ניתן לשים לב שישנו פס דק שיורד משולי הבגד, ואינו מגביל לקו של הרגל. קו זה אינו נראה שדמות החיל האשורי מצד שמאל. שלשת היהודים שבתמונה הינם נגנים אשר נשבו בקרב של סנחריב מלך אשור על לכיש.

מה לגבי הפסוק:
[מלכים א פרק ז] (יז) שְׂבָכִים מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה גְּדִלִים מַעֲשֵׂה שַׁרְשְׁרוֹת לַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ הָעַמּוּדִים , שִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת וְשִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית:

כארכיאולוג האם אתה יכול להסביר מה אפשר להסיק מן הפסוק שהבאתי על מובן המילה "גדילים"?

מצ"ב תמונה של אריגים שנועדו לכיסוי מומיות במצרים, ומתוארכים לשנת 1000 לפנה"ס (סוף תקופת השופטים).
באריגים אלו ניתן לראות בבירור ציציות.
השאלה היא כיצד יש לשים את פתיל התכלת על הציצית? האם הפתיל שוזר את כל חוטי הציצית מלמעלה, או שהוא מחובר מלמטה בדרך כלשהי?

מצורף קובץ

הפס הרחב שנמצא מעל לציצית בקצה האריג הוא צבע שנראה שנעשה מחלזון הארגמון. צבע זה קרוב מאד לצבע התכלת (אינדיגו), ואולי אפילו מדובר בתכלת, ורק התמונה לא מציגה את הצבעים נכון.
בבחינה של ציציות בבגדים בימינו (בעיקר על צעיפים ושלים) שמתי לב שלרב ישנם חוטים בצבע שונה שמצוים בקצה האריג ומעל הציצית, ולעיתים אף עוברים בחלק העליון של הציצת. נראה לי שזו כוונתו המקורית של הפסוק.
לשם המחשה של הדברים עשיתי אילוסטרציה על בסיס התמונה הקודמת.

מצורף קובץ

בעקבות שיחה עם נכספהנפשי:
עלתה האפשרות שפתיל התכלת יכול לבוא בצורה של של האריג בתמונה המצורפת. אריג זה הינו שטיח קיר מהממלכה החדשה במצרים (1550-1200 לפנה"ס). אריג זה עשוי פשתן.
החוטים הצבעונים הכורכים את הציציות הינם החוטים של האריג עצמו, והדבר דומה מאד לאמור בהלכה במסכת מנחות שפתיל התכלת צריך להיות חוט כורך. הבעיה כאן ובציצית ההלכתית שפתיל התכלת הוא עוד חוט כמו חוטי הציצית שיוצאים מאותו מקום, ולדעתי החוט צריך לבוא מבחוץ.