| נשלח ב-9/10/2003 13:48 |
|
| |
ציצית
תגובה על שאלתו של פשקוילוביץ באשכול ברוכים הבאים:
ציצית אלו החוטים שנשארים בקצה (הכנף) האריג. כמעט בכל בגד בעת העתיקה היה בשוליו חוטים או שהיו פרומים או שהיוו קישוט לכנף הבגד. לכן המצוה היא לשים פתיל תכלת על הציצית. משום כך, ההלכה המקורית היא לא לשים חוטים לבנים בציצית, אלא חוטים ממין הבד של הבגד. כלומר, אם יש לך בגד אדום, אז צריך לשים חוטים אדומים. בימי קדם היו אלו פשוט אותם חוטים של הבגד, ועליהם היו שמים פתיל תכלת. לא ברור כמה פתילי תכלת, ולדעתי הכוונה היא בכל כנף, שפירושו קצה ולא פינה.
מה שבטוח הוא שללבוש בגד מיוחד (טלית קטן) כדי לשים ציצית זה לא הרעיון, אלא הרעיון הוא שגם בחלקים של הבגד שכל משמעותם היא סגנונית, ולא תכליתית יש לשים סימן שיזכיר לנו את התכלית. לכן יש לשים ציצית על הבגד הרגיל העליון. לדעתי, אפשר לשלב בין ההלכה לבין המצווה המקורית בכך שפותחים פתחים בשני צידי הבגד ובכל פינה עושים שני חורים (כמנהג חב"ד), על שני החורים הללו קושרים פתילים בצבע הבגד לפי הקשירה המסורתית, ולמעשה מספיק לעשות קשר כפול על-פי ההלכה שדורשת קשר בר-קיימא. על פתילים אלו להוסיף פתיל תכלת נוסף הצבוע מחלזון ארגמון קהה קוצים.
בישיבת רמת גן, קושרים תכלת על-פי שיטת הרמב"ם, שגורסת שרק חוט אחד מתוך השמונה הוא תכלת. הם רוכשים סט של פתילים ע"פ הראב"ד, שגורס ששני חוטים יהיו בצבע תכלת מתוך השמונה. בסט למעשה יש ארבע חוטים ואחד בצבע תכלת, כאשר בסט רמב"ם יש חוט אחד שצבוע בחציו בתכלת. הם פשוט גוזרים את הפתיל תכלת המלא בסט הראב"ד, ומחברים אותו בקשר עם חצי פתיל לבן, ויוצרים לעצמם סט רמב"ם בחצי מחיר. בפועל מה שקורה הוא שפתיל התכלת שלהם יושב על הפתילים הלבנים, וזוהי השיטה הקרובה ביותר למצווה המקורית של התורה.
ניתן לראות בתבליטים קדומים, ובייחוד בתיאור כיבוש לכיש ע"י סנחריב את הלבוש היהודי בימי המקרא.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2003 00:43 |
|
| |
מה רואים בתבליטים? רואים את החוטים הפרומים? נשמע הגיוני שבימי קדם היו קצוות חוטים פרומים בקצה הבגד - יש לך מקורות לזה?
יכול להיות שאני טועה!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2003 12:31 |
|
| |
אני צריך לבדוק זאת שוב, יכול להיות שטעיתי. בתבליטים של השבויים היהודים שלקח סנחריב מלכיש, רואים פס דק יורד משולי הבגד. אני חושב שאת הציצית שאני מדבר עליה ראיתי בתבליטים אחרים שאינם מתארים יהודים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2003 00:48 |
|
| |
פס דק שיורד משולי הבגד?????
נשמע מאד מעניין.
יש איזה תמונה על האינטרנט שאתה יכול לספק?
יכול להיות שאני טועה!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2003 20:12 |
|
| |
יתכן שהכוונה לכנף , היא לשרוול, מפני שרק חלק זה של הבגד הינו בולט לעין.
לגבי הפסוק "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך" אשר מיוחס על ידי הפרשנויות השונות לציצית, לדעתי אין בין הדברים קשר.
פסוק זה נסמח למצוות שעטנז, ובא כפתרון לאורגים אשר נזקקים לפשתן כחיזוק בשולי בגדי הצמר. התורה מציעה פתרון אחר לחיזוק שולי אריג הצמר, והוא גדילים. כנראה מדובר בסוג של אריגה וקשירה של הצמר.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2004 15:02 |
|
| |
מה לגבי הפסוק:
[מלכים א פרק ז] (יז) שְׂבָכִים מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה גְּדִלִים מַעֲשֵׂה שַׁרְשְׁרוֹת לַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ הָעַמּוּדִים , שִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת וְשִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית:
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2004 23:50 |
|
| |
אז אפשר לומר שגדילים אלו סוגים של סלסולים , אבל הדבר לא סותר את מה שכתבתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2004 02:46 |
|
| |
כארכיאולוג האם אתה יכול להסביר מה אפשר להסיק מן הפסוק שהבאתי על מובן המילה "גדילים"?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2004 11:56 |
|
| |
אפשר להסיק שאולי מדובר על חוטים גדולים/עווים שיושבים על כותרות העמודים, ומסודרים בשרשרת.
אנחנו מכירים טיפוס כותרת קבוע שמופיע בבניה מונמנטלית בתקופת המלוכה בישראל, אבל אין הכרח שאותו סגנון עיטורי יופיע גם בבית המקדש.
מלבד זאת, מכיוון שהגדילים המתוארים בפסוק, ואולי גם השבכות מספרם הוא שבעה בכל כותרת, אני מניח שמדובר בתוספת היושבת על האבן, ולא גילוף ייחודי באבן הכותרת.
באכדית מוכרת המילה gidlum שפרושה לרכוב על.
כנראה שבמובן של בגדים העשויים צמר היתה אפשרות לחזק את האריג בחוט פשתן, שהינו חזק יותר מן הצמר, אבל בשל איסור שעטנז היה צורך בחוט , או קשירה מסוג גדיל, שפירושה משהו גדול שיושב על ארבעת קצוות הבגד (שני השרוולים, ופנים ואחורי השמלה).
צריך להתייעץ עם אורגים, או אם סבתות סורגות בנושא. בל"ד, אדבר עם סבתה שלי על הנושא (שאל אביך ויגדך, זקנתיך ויאמרו לך)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2004 13:30 |
|
| |
מצ"ב תמונה של אריגים שנועדו לכיסוי מומיות במצרים, ומתוארכים לשנת 1000 לפנה"ס (סוף תקופת השופטים).
באריגים אלו ניתן לראות בבירור ציציות.
השאלה היא כיצד יש לשים את פתיל התכלת על הציצית? האם הפתיל שוזר את כל חוטי הציצית מלמעלה, או שהוא מחובר מלמטה בדרך כלשהי?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2004 13:48 |
|
| |
לאור כל זאת צריך לבחון מחדש את הפירוש למילה כנף:
להלן ההופעות של המלה כנף וכנפות:
http://www.tora.us.fm/cgi-bin/findpsuq.pl?erk=%EB%F0%F3&mslul=..%2Fhttpdocs%2Ftnk1
http://www.tora.us.fm/cgi-bin/findpsuq.pl?erk=%EB%F0%F4%E5%FA&mslul=..%2Fhttpdocs%2Ftnk1
מחגי ב12 אפשר ללמוד שכנף אינו בהכרח הפינה של הבגד, שהיתה מצויה בתחתית הבגד, ליד הרגלים. מפני שכך לא ניתן לשאת דבר.
מדברים כב12 לומדים שיש ארבע כנפות לבגד.
משאר ההופעות של כנפות, ניתן ללמוד שלארץ יש ארבע כנפות.
מכיוון שלא נראה לי הגיוני שמצוות ציצית היא רק על בגד מסוג מסויים, ובעת העתיקה לא לכולם היו פינות בבגד, ולארץ אין פינות אלא ישנם קצוות, נראה לי נכון יותר לפרש כנפות הבגד כקצוות הבגד. כך יש לבגד ארבעה כנפות, שניים תחתונות, ושניים עליונות, שהן השרוולים. בהן יש לעשות ציצית, ולעטר אותה בראשה בפתיל תכלת.
ישנו קושי מסויים בפירוש זה בכך שבתיאור בגדי הכהונה לא מוזכרת המילה כנף בבגד, ובמקומה מוזכרים המילים קצה ושוליים.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 12:53 |
|
| |
zachiz, כתבת ש"על פתילים אלו להוסיף פתיל תכלת נוסף הצבוע מחלזון ארגמון קהה קוצים."
מדוע דווקא מחלזון זה?
הרי אנחנו לא יודעים מה הוא החלזון שמתואר בתלמוד. ובכל מקרה אני מניח שהחלזון הזה לא עונה על ההגדרה שבתלמוד שהוא עולה פעם ב70 שנה מהמיים...
ומדוע יש צורך בכלל בחלזון מסויים ספציפי כזה ולא מקור אחר לצבע?
הרי בתורה לא נאמר מאיפה להביא את התכלת...
|
|
|
|
|