| נשלח ב-22/9/2003 21:30 |
|
| |
תפילות
קודם כל אני מרגיש צורך להודות לך על פורום זה שאני מקווה שיתמלא במשתתפים פעילים. כתבת את רחשי ליבי ואני מאמין שאת רחשי ליבות הרבה אנשים מאמינים.
כדי להתחיל בדיון, אני רוצה לדבר על התפילות ומקומם ביהדות.
אנו צריכים להתפלל 3 תפילות ביום, בבוקר ,צהריים וערב. לפי מה שקיבלנו, את התפילות בזמנים אלו תיקנו שלושת אבותנו זצ"ל. אך האם הבנו את הכתוב נכון? האם לא יתכן שהבנו הפוך מכוונת הכתוב? אם נשים לב את התפילות אבותנו התפללו לאחר מאורע מיוחד, חוויה חזקה שלאחריה הם הרגישו צורך לעמוד לפני בורא עולם. כל אחד מהם עמד לפני בוראו בשעה שונה. אולי ניתן להסתכל על זה אחרת וללמוד מכך את ההיפך? נראה לי שהתורה התכוונה שדווקא אין זמנים קבועים לתפילה, ניתן להתפלל בבוקר, בצהרים ובערב ובכל שעה שבה ירגיש האדם שברצונו לעמוד לפני בוראו. נראה לי שהתורה באה ללמדנו שתפילה אמיתית היא תפילה שבאה ישירות מהלב ולא מהסידור ומהשפה החוצה בכל שעה שבה ירגיש האדם צורך לעמוד לפני בוראו, מכל סיבה שהיא. זה יכול להיות לאחר חוויה חיובית או שלילית, שמחה או עצובה וכו'. בכל שבת אני חושב על כך מחדש בהיסתכלי על באי בית הכנסת. ללא הכללה כמובן, אני רואה אנשים שבאו לחוויה חברתית פחות מאשר לתפילה, אני רואה תפילה אוטומטית פחות מאשר תפילה מעומק הלב. זה אך טיבעי אבל לדעתי לא התכוונה לכך התורה. לביה"כ היה ערך חברתי ראשון במעלה בגלות. זה היה מקום המפגש והחיבור של היהודים בגלות אך האם יש בכך חובה בארץ? דווקא נראה לי שבארץ יש עם זה בעיה. אני לא רוצה לפתוח דיון חדש אך הציווי האמיתי בשבת הוא לא לצאת מפתח הבית כל השבת אז איך ילכו לבית הכנסת? נכון שמצאו פיתרון (בעייתי מאוד) לכך שגם אני נהנה ממנו אך עדיין לפי הכתוב ישנה בעיה.
אשמח לשמוע את דעתכם לגבי התפילות.
באהבה - havishay
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2003 21:29 |
|
| |
הציתות ממנו נלמד שיש להתפלל בכל יום בהקשרו המלא אינו מלמד זאת. הוא מלמד שיש לעבוד את ד' ולא אלוהים אחרים. האם יש מקור אחר בתורה שממנו ניתן ללמוד ציווי חד משמעי לתפילה יומית?
ד"א תיקונם של עזרא וחכמים אולי נכון לאותה תקופה ולאותו מצב אך האם האיסור של בל תוסיף אינו מקשה על כך? האם לא היה ראוי שתיקון זה יהיה בגדר המלצה למי שרוצה במקום לקבוע הלכה?
אני מבהיר סיגנון הכתיבה והתגובה אינה חס וחלילה בה לסתור דברי חכמים אלא להקשות לצורך הדיון בלבד. אין ללמוד מכך ההיפך מדבריהם או כל דבר אחר.
באהבה וביראה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2003 16:14 |
|
| |
havishay:
אתה צודק, אכן קשה ללמוד מהתורה שישנה חובה להתפלל בכל יום. לפי מיטב זכרוני ישנו מקרה אחד שבו צריך לאמר הודיה לה', וזה כאשר מביאים את ראשית פרות הארץ.
בנוסף לכך את שירת האזינו צריך ללמוד בעל-פה, אבל לא כתוב שצריך לומר אותה בזמן מסויים, אלא שמומלץ לומר אותה כאשר ישנם צרות רבות. מתוך נסיון אני אומר לך שזה עובד. לשירה הזו יש סגולה להביא לתשובה אמיתית, ומתוך כך לצאת מן הצרות.
כתוב בתהילים "ערב בקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי", אבל לדעתי מדובר על דבר אישי שדוד קיבל על עצמו מפני שהיה בצרות.
לא נראה שיש זמן לתפילה מהתורה, אבל נראה שתפילה היא כן במידה מסויימת חלק מעבודת ה'. שהרי התנך מלא במקומות שבהם מוזכרת תפילה גם במישור הפרטי וגם הציבורי.
גם ברכה אינה מוזכרת כמצוה. פרט לברכת הכהנים, ועל הלווים שעליהם נאמר 'לברך בשמו עד היום הזה'. ברכת המזון לדעתי אינה מצווה אלא תוצאה, ולא מדובר לאחר כל מזון. אלא שהתורה מתארת מצב אידיאלי שברכת ה' שורה על עם ישראל היושב לבטח בארצו, ואז בסוף כל הדברים הטובים שמוזכרים בפרשת ראה, כתוב 'וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך'. הברכה היא על כל מה שיוצא מן הארץ, ולא רק על האוכל או הלחם. והברכה צריכה להיות טבעית, צריך להגיע לרמה של הכרת תודה לה'. אם אני לא טועה, אז זה המקום היחידי בתורה שמוזכר שאדם מברך את ה', ולא ההיפך.
לסיכומו של דבר, לדעתי רצוי שאדם יגיע למצב שהשיחה שלו אל ה' תבוא באופן טבעי מתוכו, ולא לפי זמנים קצובים, וטקסטים קצובים.
שירת האזינו, ואמירת 'ארמי אובד אבי' הינם אמירות ולא תפילות.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2003 01:33 |
|
| |
כתוב שצריך לעבוד את ה' "בכל לבבכם".
לפי רוב הפסוקים בתנ"ך, "לב" הוא מקום המחשבות (http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/lv.html).
לכן, המצוה היא לעבוד את ה' בכל המחשבות - ולא רק במעשים.
לדעתי, הכוונה היא שצריך לעבוד את ה' בכל סוגי המחשבות: כשיש לאדם מחשבה על דבר גדול ונשגב שהוא רואה בעולם - הוא צריך לברך את ה'; כשיש לאדם מחשבה על משהו שחסר לו - הוא צריך לבקש את זה מה'; כשיש לאדם מחשבה שהוא שמח על מה שיש לו - הוא צריך להודות לה'; וכן הלאה.
מכאן אפשר להסיק, שיש מצוה להתפלל אל ה' ולדבר עם ה' בכל מצב שבו האדם נמצא.
חז"ל צמצמו את המצוה לשלוש פעמים ביום, כדי להקל על אנשים - שיהיה להם לפחות זמן קבוע שבו הם פונים אל ה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2003 14:04 |
|
| |
לעבוד את ה' בכלל לבבכם, נראה שהכוונה היא לא לעבוד את השם 'מצוות אנשים מלומדה', אלא שהמצוות יעשו בכוונה.
אין ספק שברכות ותפילות מקרבות את האם לה', אולי מצוות ו'דברת בם' אינה מדברת רק על דברי תורה, אלא באופן כללי כל דיבור שהוא קשור לה', גם בציבור וגם שאדם לבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2003 01:08 |
|
| |
אני מסכים שאין מצוה להתפלל בוקר וערב, אבל אני חושב שיש משהו ברעיון של להתפלל במקום קרבן.
כמו שמביע מזמור נ"א:
(יז) אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח , וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ: (יח) כִּי לֹא-תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה , עוֹלָה לֹא תִרְצֶה: (יט) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה , לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה:
וכמו שמציע הנביא בהושע יד:
(ב) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ , כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ: (ג) קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה , אִמְרוּ אֵלָיו כָּל-תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח-טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:
אז זה יפה להתפלל בזמן בו צווה העם להקריב קורבן, כמו למשל בבוקר ובין הערביים.
יכול להיות שאני טועה!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2003 11:17 |
|
| |
אל תאמר לי שה' רוצה שנהיה כל הזמן במצב של:
"(יט) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה , לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה: "
אפשר לפרש פסוקים אלו בכמה כיוונים. אולי כסיבה למה אלהים לא מקבל זבח, אתנה ועלה, ולכן יש בסוף ציווי: אלהים לא תבזה.
לגבי הפסוק השני, נראה לי שישנה כאן טעות נפוצה.
ראשית, הדברים נאמרו על ידי הנביא הושע (150 שנה אחר דוד המלך, וכיותר מ100 שנה לפני חורבן ממלכת ישראל), הפנה אל העם לשוב בתשובה. בית המקדש קיים, ומקריבים בו קרבנות. אז ממש אין סיבה לחשוב שבא הנביא ומציע רפורמה בעבודת ה'.
אלא שהנביא אומר נשלמה פרים שפתינו ולא נאמר נשלמה פרים בשפתינו ולא נשלמה שתפינו פרים. המושא של הנשוא הוא הפרים. את הפרים משלמים. המושא העקיף הוא שפתינו. את הפרים משלמים בשל משהו שקשור לשתפינו.
תפילה מעולם לא היתה תחליף לקרבנות. ואפילו חז"ל לא טענו זאת, אלא שקבעו את זמנה לפי זמן הקרבנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2003 06:28 |
|
| |
לגבי הפסוקים מן המזמור, הם לא מצווה, הם לא נאמרים ע"י הקדוש ברוך הוא.
לכן :
1. ברור שאין מה להסיק מזה שאלוהים רוצה שכל אדם יהיה כל הזמן מבועס... אבל הלב הנשבר נחוץ לתהליך השיבה אל ה'. אפשר לדון בתהליך זה באשכול נפרד.
2. אין סיבה להניח שיש פה פתאום הוראה כלפי האדם - "אלוהים לא תבזה" זה לא ציווי, אלא ציפיה לאלוהים שלא יזלזל בלב הנשבר של הכותב! לבזות הרבה פעמיםתרגומו לזלזל אני חושב.
ולגבי הושע, אתה מציע שהכוונה לנדר? או לכפרה על שפתינו?
שים לב ל - "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה"
כלומר קחו עמכם מילים ושובו אל ה'!
יכול להיות שהכוונה להציע נדרים, אבל לא נראה לי שזה מה שהושע רוצה לעודד.
תראה, יש משהו בזה שהנביאים רצו לעשות רפורמה. בוא נאמר שהם אמרו שיש דברים יותר חשובים מן הקרבנות. לא שצריך לבטל את הקרבנות.
שים לב גם לסוף המזמור שהבאתי:
(יז) אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח , וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ: (יח) כִּי לֹא-תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה , עוֹלָה לֹא תִרְצֶה: (יט) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה , לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה: (כ) הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת-צִיּוֹן , תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם: (כא) אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי-צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל , אָז יַעֲלוּ עַל-מִזְבַּחֲךָ פָרִים:
נראה לי שזה נכתב בזמן שהכותב לא יכול להקריב קרבן (לא על ידי דויד לדעתי, למרות הפתיח של המזמור). אלוהים שם אותו, כמו גם אותנו, במצב שאיננו יכולים להקריב. מה שיש לנו, הוא לב נשבר ושפתיים, ועמם הוא פונה לה' שיקבל לפחות את ה"תשובה" הזאת. אני חושב שזה מתאים גם לימינו.
יכול להיות שאני טועה!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2003 07:36 |
|
| |
כן זה בהחלט לא מתאים לתקופת דוד. נראה שזה שייך לתקופת גלות בבל או תחילת שיבת ציון.
אכן המזמור משקף את הרעיון שכפי שפירשת אותו. ה' מעקב את עבודת הקורבנות מפני שהוא חפץ בדברים אחרים קודם. התשובה לא מתחילה מקרבנות.
אבל אנחנו נעשה את כל מה שאנו יכולים כדי לקיים את כל מצוות ה', מבלי לדרג אותם על-פי הטעמים הסובייקטיבים שאנחנו מבינים, וה' יעשה את הטוב בעיניו.
אם ה' ירצה קורבנות הוא יצליח את דרכינו, אבל אנחנו בינתיים צריכים לקיים את מצוות לשכנו תדרשו (דרוש אשכול נוסף לזה).
תוקן על ידי - zachiz - 08/06/2004 21:42:42
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2004 16:05 |
|
| |
הרמב"ן חולק על הרמב"ם וסובר שמצווה מהתורה להתפלל רק בשעת צרה. התקנה של שלש פעמים מופיעה גם בדניאל.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2005 22:23 |
|
| |
יאיר: האם אתה יכול להביא את המקור בגמרא שאומר שהתפילות הן כנגד הקורבנות. כלומר, שהיו אומרים תפילת שחרית ותפילת מנחה בזמן שבו היו מקריבים את אותן קורבנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2005 17:21 |
|
| |
לצחי
מקור המחבר בין הכהנים הלוים וישראל לבין הקרבנות מובא בפרק רביעי של מסכת תענית
http://www.mechon-mamre.org/b/h/h29.htm
במסכת ברכות דף כו עמוד ב
יש מקור המדבר על תפילות כנגד תמידים (אך השאלה האם נוהג זה היה כבר במקדש בזמן הקרבת התמיד???)
http://www.mechon-mamre.org/b/l/l1104.htm
במסכת תמיד פרק חמישי מופיע שכבר אז נהגו לומר חלק מהתפילה, קריאת שמע ועשרת הדברות.
בתלמודים מופיע שחכמים בטלו את האמירה של עשרת הדברות כדי שלא יאמרו שרק זה ניתן למשה.
יאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2005 23:29 |
|
| |
"רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום"
כלומר, היתה מסורת שהתפלות קדמו לחורבן המקדש. למיטב ידיעתי אין שום מקור בחז"ל שאומר שהתפילות באו כתחליף לקורבנות, ושנאמר כנגד, הכוונה היא שבזמן הקורבן היו ישראל מתפללים כנגדו.
לכן נשאלת השאלה, האם באמת היה עניין כזה להתפלל כנגד הקורבן, כאשר אין לנו מצווה מפורשת כזו בתורה?
כמו כן, האם ראוי היום להתפלל בזמני התמידים ולבקש מה' סליחה על שאיננו מסוגלים לעשות זאת כיום?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2005 23:44 |
|
| |
האם ראוי היום להתפלל בזמני התמידים ולבקש מה' סליחה על שאיננו מסוגלים לעשות זאת כיום?
לדעתי ראוי ויפה לעשות זאת. ולדעת שאיננו יכולים לעשות זאת בגלל עוונותיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 23:56 |
|
| |
הודעות שהועברו מאשכול אחר לכאן:
oxford1981
לא ברור לי מה שווה תפילה שהנוסח בה כתוב מראש ללא אופציה לשינוי
אם בכל יום צריך להתפלל את אותו טקסט שיגרתי וזה טקסט גדול שלא שייך לכוון בו ורק קוראים אותו מהר כדי להספיק אותו זה לא מביא תועלת ולכן אני לא מבין איך תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה לעשות את זה שלוש פעמים ביום
לדעתי הענייה היה עדיף שכל אחד יגיד מה שבליבו לקדוש ברוך הוא אבל יחשוב וידבר מהלב מאשר יהיה מחוייב לקרא איזה אוסף נדוש של טקסטים
לפעמים רואים אדם שמאחר לתפילה ומיד הוא מתחיל למלמל בלחש בקריאה מהירה הרבה טקסטים כדי להספיק להשתלב עם החזן וזה נראה לי צחוק לחשוב שזה מה שהשם צריך שנמלמל
|
|
|
|
|