גם אני תמיד שאלתי את עצמי - מדוע לומדים על המלאכות האסורות בשבת דווקא מהמשכן, ולא מבריאת העולם? הרי, המקור לאיסור מלאכה בשבת הוא, שה' שבת ממלאכת בריאת העולם בשבת; אם כך, מדוע לא לומדים את המלאכות מהמקור?
היה אפשר להסיק מכך, למשל, שאסור להדליק אור בשבת ("יהי אור"), שאסור לעסוק בגידול צמחים ("תוצא הארץ דשא..."), וכו'...

אבל גם לפני שהאדם חטא, הוא היה צריך "לעבדה ולשמרה"...

במחשבה שניה, מי אמר שאסור לעבוד בשבת? האיסור הוא רק על סוג העבודה שקרוי מלאכה, ואת זה לא היה בגן עדן. עכשיו נותר לברר איזו עבודה היא אינה מלאכה? נראה לי שזה פשוט יותר מלברר מה היא מלאכה.
אפשר היה לומר שעבודת ה' אינה מלאכה, מפני שזה עניין רוחני, אבל הפסוק מדבר על לעבוד ולשמור את גן עדן.
צריך לחשוב על זה.

אולי אפשר לכלול את הכל בהגדרה אחת של:
לא לעסוק בתיקון גשמי של העולם.

אולי מתוך בחינת ההבדלים בין המצות של השבת לבין המצוות של מועדי ה' האחרים, אפשר להבין טוב יותר את עניין איסור המלאכה.

כיום בהלכה נהוג שביום-טוב אסור לעשות מלאכה, אבל מותר לעשות דברים שהם לצורך "אוכל נפש". זאת בשל אזכור העניין בשמות יב16
"וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם". העניין הוא שזה נזכר רק פעם אחת, ובהקשר של חג המצות. האם אפשר ללמוד מכך גם על החגים האחרים?
בכל מקרה, מהיתר זה אני למד מכיוון שמותר לעסוק באוכל נפש, אבל עדיין כל המלאכות האחרות נאסרו, סימן שאין מטרת איסור המלאכה ליצור אוירה מסויימת של קדושה מיסטית או רעיונית ברוח של הדברים שכתבתי קודם בעניין תיקון העולם, אלא שישנה מטרה אחרת לאיסור המלאכה. נראה שמטרת איסור זה היא לגרום לכך שנהיה פנויים לעסוק בענייני המועד. במועד (בייחוד בפסח) יש כנראה עניין לאכול את האוכל מיד לאחר שבושל, וא, לבשל בו. יש גם התחשבות בכך שהעם אינו נמצא בביתו, אלא במקום אשר בחר ה', ולכן גם האמצעים שלו לבשל יום קודם ולשמר את האוכל מסובכים יותר. האכילה היא חלק אינטגרלי של החג.
עדיין לא ברור לי האם בחג המצות נשארים במשך כל החג במקום שה' בחר, או שלמחרת אכילת הפסח חוזרים הביתה.
מכאן אפשר להבין באופן טוב יותר את האיסורים של השבת. בשבת יש לנו איסור נוסף של הבערת אש. עניין זה מופיע רק פעם אחת בתורה כאיסור:
"לא-תבערו אשׁ בכל משׁבתיכם ביום השׁבת" (שמות לה 3)
ופעם אחת בתוך סיפור:
"לב ויהיו בני-ישׂראל במדבר וימצאו אישׁ מקשׁשׁ עצים ביום השׁבת. לג ויקריבו אתו המצאים אתו מקשׁשׁ עצים אל-משׁה ואל-אהרן ואל כל-העדה. לד ויניחו אתו במשׁמר כי לא פרשׁ מה-יעשׂה לו.
לה ויאמר יהוה אל-משׁה מות יומת האישׁ רגום אתו באבנים כל-העדה מחוץ למחנה. לו ויציאו אתו כל-העדה אל-מחוץ למחנה וירגמו אתו באבנים וימת כאשׁר צוה יהוה את-משׁה." (במדבר טו)

איסור זה תמיד נתפס אצלי כעניין מיסטי שבשלו אסור להדליק אש בשבת, אבל עכשיו נראה לי נכון יותר להסביר זאת , כגדר למלאכה יותר מאשר איסור מהותי בפני עצמו. זאת לאור העובדה שמקושש העצים לא הבעיר אש, אלא רק התחיל לאסוף עצים למדורה. איסור הבערת אש ביום השבת נועד, לענ"ד, למנוע בישול או מלאכות אחרות הנעשות באמצעות אש. (למרות זאת אני עדיין מעדיף להמנע מהבערת אש כלשהי ביום השבת).

"שׁשׁת ימים תעשׂה מעשׂיך וביום השׁביעי תשׁבת למען ינוח שׁורך וחמרך וינפשׁ בן-אמתך והגר." (שמות כג 12). נראה שהמטרה של השבת היא המנוחה.

"ויהי ביום השׁשׁי לקטו לחם משׁנה שׁני העמר לאחד ויבאו כל-נשׂיאי העדה ויגידו למשׁה. כג ויאמר אלהם הוא אשׁר דבר יהוה שׁבתון שׁבת-קדשׁ ליהוה מחר את אשׁר-תאפו אפו ואת אשׁר-תבשׁלו בשׁלו ואת כל-העדף הניחו לכם למשׁמרת עד-הבקר. כד ויניחו אתו עד-הבקר כאשׁר צוה משׁה ולא הבאישׁ ורמה לא-היתה בו. כה ויאמר משׁה אכלהו היום כי-שׁבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשׂדה. כו שׁשׁת ימים תלקטהו וביום השׁביעי שׁבת לא יהיה-בו. כז ויהי ביום השׁביעי יצאו מן-העם ללקט ולא מצאו. " (שמות טז)
"אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ידוד מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר" (ישעיה נח)

יש עניין לא לעסוק בכל העניינים שעסקנו בהם במהלך השבוע. בשבת צריך להניח-לנתק את האדם מהמטלות השגרתיות שיש לו בחייו. רק כך הוא יכול באמת להתפנות לה'. מטרת השבת היא קדש לה'.
שמור וזכור את יום השבת לקדשו נאמר לנו בשתי גרסאות עשרת הדברות. זה עניינה העיקרי. השבת היא לה', ולא לאדם. חוסר המנוחה הוא אחד הדברים שמונעים מהאדם להיות עם ה'. כמו כן, בשבת דורשים את ה':
"כב ותקרא אל-אישׁה ותאמר שׁלחה נא לי אחד מן-הנערים ואחת האתנות וארוצה עד-אישׁ האלהים ואשׁובה. כג ויאמר מדוע אתי הלכתי אליו היום לא-חדשׁ ולא שׁבת ותאמר שׁלום" (מלכים ב 4)

לכן איסור המלאכה עניינו להביא אותנו למצב שבו נהיה פנוים. לכן, לענ"ד, יש להכליל באיסור מלאכה גם מעשים שצורכים מהאדם זמן רב. כך למשל, להיות בתורנות מטבח בקיבוץ מונעת מהתורן להיות פנוי לדרוש את ה' ביום ה'. אולי גם רצוי לא לעסוק בעניינים חברתיים בשבת שאינם למען ה'. אולי אפילו יש לאסור עניינים דתיים שלא ממש מחברים את הישראלי עם השבת. כך למשל תפילה ממושכת בבית כנסת, יכולה להפוך לטקס שגרתי חסר כוונה, ובכך להגיע לפספוס של מטרת השבת. "אל יצא איש ממקומו ביום השבת" נאמר בהקשר של המן, אבל לדעתי יש כאן גם מסר לדורות. לא להרחיק יותר מידי ממקום שבתך. שבת מלשון ישיבה. אולי אסור לאדם ללכת רחוק מידי בשבת, אפילו אם זה, נאמר, לצורך ארוחה.

תוקן על ידי - zachiz - 07/10/2004 22:05:08

היכן מופיע ההגדרה של מלאכה במשכן, הרי כל לט אבות מלאכה הינם ספקולציות למלאכות שהיו נצרכות להקמת המשכן.

לדעתי צריך מאד להתחשב בהלכות שמופיעות במשנה, כמינימום, שהפרושים היו נחשבים למקילים בענייני שבת, לעומת הכתות האחרות. תתקנו אותי אם אני טועה.
בקשר למטרה של השבת, אפשר להציע בנוסף לשאר הפירושים, שזה לכבד את הבריאה של השם ולוותר על שליטתנו עליה, ולא להוסיף עליה מעבר מה שעשה בששת ימים. וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד!!!

ושבוע טוב!
הרעיון של KISARITA על ויתור השליטה האנושית בעולם קרוב למה שאני מתכוון באחד העקרונות שמניתי למעלה: "ניצול הבריאה" (לצד שלושה אחרים).
אפשר לראות זאת כשביתה מן הפעילות האנושית הכללית שהוגדרה בבראשית א:
(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ , וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ: (כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ , זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: (כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ , וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ:

אינני מתכוון לחלק של "פרו ורבו" בין השאר כי זה לא מיוחד לאדם (למרות שזה עוזר לטענה של הקראים המצרים שאסור לקיים יחסי מין בשבת), אלא לשאר - להשתלט על הארץ, הצומח והחי.

זה מסביר יפה את:
[שמות לד] (כא) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת , בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת:
[דברים ה] (יד) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ , לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה ... וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ...
וכן את האיסור של פעילויות בניית המשכן שמשתמע מהגדרתן כמלאכות בכתוב ומסמיכות עניין השבת להוראות של ה' אל משה בעניין המשכן ולהוראות של משה לעם באותו עניין. (זה לא אומר שאני מסכים עם 39 אבות המלאכה של חז"ל.) פעילויות הבנייה מבטאות השתלטות על הארץ.

האם לדעתכם זה מסביר את האיסור על בישול והכנת אוכל (שלומדים מסיפור המן ומהתרת אוכל נפש ביום ראשון של חג המצות)?
או האיסור לגבי אש?

האם אתם מוצאים עוד איסורים שקונספט זה מסביר?


אני לא רואה איך זה מסביר דברים אחרים בשבת כמו האיסור על מסחר. לפחות לפי הפרשנות של נחמיה התנ"כי (בספר נחמיה) זה אסור, וכן בא לידי ביטוי בנביאים בפסוקים מסוימים:
[עמוס ח] (ד) שִׁמְעוּ-זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן , וְלַשְׁבִּית ענוי [עֲנִיֵּי-קרי] אָרֶץ: (ה) לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה-בָּר , לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה: (ו) לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם , וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר:

בכל אופן קשה להגדיר מה הגבולות של הקונספט שזה של מה שצריך לשבות ממנו. האם זה רק פעולות המבטאות השתלטות על הבריאה שיחודיות לאדם? ניראה שכן (לאכול ולנשום מותר).

האמת שעקרון זה גרם לי לפני כשנה שנתיים לחשוב שאני צריך לשקול אם להשתמש במים מהברז בשבת !!!
בינתיים אני משתמש, נקווה שזה לא חטא.
סתם הערה פרקטית בעניין – אולי מי שיש לו דוד מים על הגג, יכול לסגור את הברז המוביל מים לדוד בשבת, ולהשתמש בשבת במים שכבר נמצאים בדוד. ומי שאין לו דוד, יכול להתקין...
באותו כיוון מחשבה נראה שגם חשמל אסור.

אבל אולי הדברים הללו לא דומים לדוגמאות של איסורים בתנ"ך, כיוון שהם מתבצעים באופן אוטומטי, ומבטאים מימוש היתרונות של מי שכבר כבש את הארץ, כמו שמותר לגור בבניין שכבר נבנה.

אני מציע לקרוא לעקרון הנידון מעתה "השתלטות אנושית על הבריאה".


יכול להיות שאני טועה!