| נשלח ב-18/5/2003 20:38 |
 |
| |
מיתוס האלילות והמינות והקבלה
בפורום זה מרבים להשתמש במלת אלילות כהגדרה שלילית על דברים שנכשלו בהם רוב מנין ובנין של כלל ישראל מאז ימי הביניים לפחות.
מהו אלילות?
הרמב"ם בתחילת הל' ע"ז מתאר ומגדיר מהי אלילות, ומבאר שמדובר בהתפתחות מסויימת שהתחילה באנוש, ועיקרו הוא, שהתחילו להעריץ ולכבד את הכוכבים והמזלות ככוחות עצמאיים. וכך הוא כותב בהל א וב': בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים וזו היתה טעותם אמרו הואיל והא"- ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם ונתנו במרום, חלק להם כבוד והן שמשין המשמשין לפניו, ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד. וזהו רצון הא-ל ברוך לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רוצה לכבד עבדיו והעומדים לפניו וזה הוא כבודו של מלך.
כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה וזה היה עיקר עבודה זרה.
לאור הדברים האלו אולי יואיל בעלי הפורום להסביר לי, האם הרמב"ן שהאמין שיש עשר ספירות שבאמצעותה פועל הקב"ה פעולתיו, ואין מישהו שמחשיבם ככוחות עצמאיים ומכבדם, ואין מישהו שיעבדם ח"ו, ואין מי שיתפלל אליהם ח"ו, מדוע יש בהם אלילות לפי הרמב"ם.
עוד אני שואל. לפי הרמב"ם הקב"ה הוא היודע והוא המדע והוא הידוע, וכעת אם אדם בתפילתו מתכוון להיודע ולהמדע, האן אלילות יש בכך?
הגשמה באלוקית
ובאמת, הרי בספירות אלו יש עוד בעי'. שכן יש בהם חשש אנתרפומרופיזם, והלא הרמב"ם פוסק בהל' תשובה שכל האומר הקב"ה יש לו דמות הגוף, הוא מין. וממילא תיאורי הספירות ושאר הזיווגים שבספירות יש בהם משום גופניות והגשמה.
אולם כבר ידועה השגתו הנודעת והנועזת של הראב"ד: ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו לפי מה שראו במקראות ויותר שראו בדברי אגדות המשבשות את הדעות". והנה בדברי הראב"ד ברור שהוא חושב שהוא שיבוש אך לא מינות.
האחרונים שנתקלו בראב"ד התפלאו, כיצד מכנה הראב"ד לאלו שנכשלו במה שכיום מקובל ורווח שהוא מינות "גדולי טובים ממנו"? האור שמח הציע לגרוס במקום ממנו "מעמינו". ואילו בעל עבודת המלך (להגאון ר' מנחם קרקובסקי, דודו של הגרי"ד סולובייציק מבוסטון) כותב על האור שמח ואין צורך לזה כי הכוונה ממנו כמו איש ממנו וכמו עצמת ממנו.
יש הסבורים שהטעם שהראב"ד אינו סובר שהם מינים כי הם טעו כך בעקבות לימוד לא נכון של הכתובים, אך מי שטועה כך בלי מקראות, אכן מין הוא. (והרי זה כמו בהלכה, טעה בדבר מצוה). אולם באופו עקרוני גם הראב"ד שטעו.
אולם כעת בעידן פירסום כתב יד של ראשונים, מתברר שהראב"ד אכן התכוון לגדולים וטובים ממנו, "כפשוטו" ואינו משל ומליצה.
גדולי אשכנז וצרפת, אכן סברו שיש להבין המקראות אלו כפשוטם ולא בצורה אליגורית!
במחזור וויטרי (שדפס רק במאה שנים האחרונות) לתלמידי רש"י (רבי יעקב) בפירוש המשנה אבות עמ' 514 "חיבה יתירה נודעת לו כלומר חיבה יתירה חיבבו שנבראו בצלם אלקים עצמו שנאמר כי בצלם אלקים. בצלם אלקים עצמו עשאו המקום ואית דלא גרסא הא דכיון דאין לצור דמיון ולא תמונה מי שאומר בזה חיישינן שמא מין הוא!
כלומר מי שסבור שאין להקב"ה תמונה - מין הוא!
כדבריו כתוב בספר המדהים 'כתב תמים' לאחד מגדולי ראשוני אשכנז (מובא הרבה באור זרוע) רבי שמה ב"ר חסדאי תקו. הספר שנדפס בפעם הראשונה לפני כמאה ועשרים שנה באוצר נחמד וינה תר"ך (ולאחרונה צילמו את הכת"י בהוצאת מרכז דינור ירושלים תשמ"ד בדמות קונטרס עם מבוא, שיש בידי) הינו שריד של פולמוס ודעה שנשכח כליל מנוף היהדות. הספר בעצם הוא ספר חריף ופולמוסי נגד הרס"ג הרמב"ם האבן עזרא וחסידי אשכנז, וטוען שכל השיטה לפרש מקראות על הא-ל שלא כפשוטו הוא נטע זר ביהדות והוא מינות.
וכעת כבר התגלה מכת"י גם דעת רבינו ישעי' מטרוני האחרון בקונטרס הראיות על סנהדרין ודבריו כבר מתונים כדעת הראב"ד.
ואצטט דבריו המאלפים: ודבריו [של הרמב"ם] הם חוץ משטת התלמוד ואמנם כי כן הדעת הדעת מכרעת וכן פשוטן של מקראות שהקדוש ברוך הוא אינו גוף ובעל תמונה כמו שנאמר ואל מיד תדמיון א-ל ומה דמות תערכו לו וכל הדמיונות שראו הנביאים אינן אלא כדרך הנבואה כמו שנאמר וביד הנביאים אדמה....אבל מי שיטעה בכך ולא ירד לעמקו של דבר ומבין המקראות כפשוטן וסבור שהקדוש ברוך הוא בעל תמונה לא נקרא מין שאם כך הדבר איך לא פירסמה תורה על דבר זה ולא גלו חכמי התלמוד להודיע דבר זה בגלוי ולהזהר נשים ועמי הארץ על כך שלא יהוא מינים ויאבדו עולמם. הלא כמה אסורים קלים כגון מוקצה וכיוצא בו חברו חכמים כמה הלכות והרבו כמה דקדוקין להעמיד כל דבר על מכונו ועל דבר זה שכל האמונה תלויה בו ויש בו כרת בעולם הזה ובעולם הבא, איך לא הורו חכמים על דבר זה בגלוי?
אלא ודאי לא הקפידו לכך אלא יאמין אדם היחוד כפי שכלו ואפילו הנשים כפי מיעוט שכלן... ומה שכתוב ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה לא בא הכתוב להזהיר אלא שלא לעשות תמונה כמו שכתוב בסוף הפסוק פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל אבל אם יחשוב אדם שהקב"ה בעל תמונה לא הקפידה תורה בכך וכמה היו מחכמי התלמוד הקדושים שמהם תצא תורה לישראל שלא נתנו לבם להתבונן בענין האלהות, אלא הבינו המקראות כפשוטם ולפי תןמם חשבו כי הקדוש ברוך הוא בעל גוף ותמונה. וחלילה שנקר' מינים לאשר נאמר עליהם אשר בארץ המה".
הרי שאין בחז"ל מקור שדיעה זו מינות היא!!!!
ביטול המגשימים
כיצד נכחד מאשכנז דעה שלטת זו?
כאשר הגיעו חסידי אשכנז של ר' יהודה החסיד אימצו לעצמם שיטת הרס"ג כחלק מקבלתם. ולא עוד אלא כ"חסידים" אמיתים הפעילו מנגנון שלם לבער את ספרי המינות מן העולם. דהיינו כל הספרים שבהם מופיע השגמה על אלקות.
וכך מצאנו בכת"י (מצוטט במבוא לספר ערוגת הבושם ח"ד) מאחד מחסידי אשכנז שמתאר השמדת "כתבי המינים "וברוך המקום שהגיענו עד פה אומ' אני אב"א שלו"ם לא לחינם באתי הנה אלא כדי לישב ייחוד אלוקינו י"ש לעד לנצח וכן בזוש"ט (SOESTׂ ביערתי ספרי המינים באש ויודע ברור כל הקורא חי העולמים טעות גדול וקרוב הוא לענין גידוף וחירוף שפתרונו של חי לשון רבים...אבל הש"י ית' הכל אחד קול ודבור הוא אינו אלא אחד לכך אומר חי ה'".
לאור דברים אלו לא יפלא, שדעה זו דעכה כליל וירדה מבימת ההיסטוריה, כשם שמנהגי ארץ ישראל ירדו לתהום הנשי' בעקבות מנהגי בבל. (ראה באשכול מתסערבון), ורק שרדה במרתפי הגנזים של כמה כתבי יד.
אין כאן המקום להיכנס לעומק המחלוקת, אך ברור שאין פסיקת הרמב"ם (ודעת ההמון, כן, כן, גם בזה יש דעת המון ודעת המקובלת!) אינה חד וחלק. ובמבט ראשון (כפי שטענו מתנגדי הרמב"ם החריפים הכל לקוח מדעות אריסטו ואין מקור הא-ל של הרמב"ם לקוח מחז"ל!) אין דעת הרמב"ם מקורית.
כיצד הבין הרס"ג והרמב"ם וחסידי אשכנז מושג השכינה? או מושג אכתריא-ל, שרבי ישמעאל ראה בקוה"ק? כיצד הבינו שה' דיבר במתן תורה?
הרס"ג הסביר וכן הבינו אחריו הגאונים והרמב"ם וחסידי אשכנז. (ראה רבינו חננאל מובא באור זרוע הל' קריאת שמע סי' ח והוא חולק עליו) שמדובר במלאך הכבוד. וקול ה' הוא קול הנברא והשכינה היא בריאה בהירה מיוחדת.
ואנו שואל האם גישה זו שיש כאן בריאה, שכינה שהיא כאן תיווך בין הקב"ה, מובנת ופשוטה? האם כאן "אלילות" (אין אני זורק מלה זו בקלילות ח"ו, רק אליבא דהקנאים דכאן אני שואל) מסויימת? לא הקב"ה דיבר איתנו במ"ת אלא נברא? (וכבר חלקו עליו הרמב"ן?)
המעיין, בספריו הקלאסיים של הקבלה, כתבי רבי יצחק סגי נהור, רבותיו של רבי עזריאל ורבי עזרא, רבותיהם של הרמב"ן ורבינו יונה, ובספרי תלמידי הרמב"ן, הרשב"א, רבינו בחיי, ר"י אבן שועיב, הריקאנטי, כתבי רמד"ל, והזהר הק', וכתבי הר"מ גבאי וכתבי הרמ"ק, יראה מיד שהם דוקא דוגלים בקיצוניות האחדות פשוטה בלי ציור וצורה כלל! הם סולדים מהמגשימים בקיצוניות.
לו הקבלה היתה איזשהי עלילה נסתרת ואלילות מוסווית, מדוע פסלו את ההגשמה ללא הרף?
ברור שהקבלה פוסלת את ההגשמה, וביחד עם זאת העמידה את תורת הספירות, כדי לענות על כמה שאלות בוערת ביחס בין הבורא ועולמו, ביחס בין נותן התורה לתורה, ביחס בין מצוה המצוות להמצוים. וכל הקבלה מנסה לתווך את שני קצוות הללו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2003 00:42 |
|
| |
בעיקרון כל סטיה מהקו הדק שבין ההאנשה החיצונית להגשמה הפנימית, יש לה את הבסיס למינות. אך התורה התירתו כל שהוא אמצעי להגיע לקו הדק ולכן לא נחשב לו למינות כל שאינו עובד ע"ז בפועל [בל נשכח שהמושג מינות אינו מהתורה שבכתב].
לכן מושג המינות שונה בין אדם לאדם לפי התקדמותו. אך מאחר וכ"א רואה את עמדתו כנכונה ומצפה כן מזולתו, שכיח שיחשיב את שאינו חושב כמוהו אם בפיגור ואם בהתקדמות, כמין. חוץ מזה יש קונצנזוס חברתי שהתייצב בימינו לראות את המושג כהאנשה חיצונית [ומתבאר באשכולות סביב משנת הרש"ר בנושא].
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2003 00:47 |
|
| |
"חוץ מזה יש קונצנזוס חברתי שהתייצב בימינו לראות את המושג כהאנשה חיצונית"
כלום קונצזוס קובע בכגון זה? אתמהה? ועוד כאן בפורום?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2003 01:06 |
|
| |
ועוד לא זכיתי להבין, אם הקונצזוס קובע, הרי בוודאי הקבלה נמצאת בתוכו? הלא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2003 01:12 |
|
| |
וכי מצאת אי פעם בדברי דלא כן? [אם כי מאחר ויש יראים ושלימים כרבינו המיימוני ובני עדות מסוימות כהדרדעים והרבה מיוצאי אשכנז המשיגים על הקבלה, לא ראי הקונצנזוס לש"ס כראי הקונצנזוס לקבלה.]
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2003 02:19 |
|
| |
לא עיינתי כל הצורך.
אך נקודה קטנה לתועלת. אכן צודק מסתברא שלא ניתן לכנות את הספירות כאליליות. אך צודק גם מי שיכנה את העובד אותם, והיינו מי שמוון לכוחות אלו ללא שהוא מבינם כמו שהרמב"ן הבין אותם ולא ראה בהם משהוא עצמאי, אכן יש בזה היבט שיתוף במקרים מאוד מסויימים.
אך אכן צודק מסתברא שאין בשום אופן לעלות על הדעת שמושג המובן לגדולים יחשב לאליל, שכן אם האדם הגדול דגל בהם הרי שהבין אותם כחלק ממערכת האלוקות הכללית כמידותיו, וממילא ודאי שכלפיו אין זה אלילות כלל והס מלהזכיר.
קיצורו של דבר: יש דבר שלאחד הוא כלי לעבודת ד' ולשני הוא היפך זה. וציור שויתי יכול להוות דוגמא, וכן דברי החזו"א על העבודה לאדם גדול או התפילה דרכו [ובמקרה בו הוא מדבר הרי זה בהקשר לחסידות]. אבל אין להכליל באליליות כל דבר שההמון לא דוגל בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2003 02:50 |
|
| |
כדוגמה לכך רואה אני חובה להזכיר את נושא התלמיד והרב, שע"ז אמרו רז"ל שכל הדבק בת"ח (כלומר ברבו) כאילו נדבק בשכינא. ולאידך, דבר זה דורש זהירות יתר, וכאמור לא יתפלל אחורי רבו, ומפרש תוס': שנראה כמשתחוה לרבו.
וכן הוא גם בקבלה, שכגודל הקדושה שבספירות, כן גודל הזהירות הנדרשת, ולכן מובא בשם הבעש"ט:
ומזה הטעם ציוה הבעש"ט שלא ללמוד ס' הקבלה, כי מי שאינו יודע להפשיט הדברים מגשמיותן מתגשם מאד ע"י לימוד זה כשנותן ציור בעניות דעתו לאלקותו ית' לפי מדות פרטיים, ואע"פ שדברי האריז"ל הם נאמנים ואמיתיים וכשקראו שכינה למדת מל' כן הוא באמת, וכן הוא באמת שם אל בחסד ושם אלקים בגבורה כו'.
לפי אותו כלל, יש אולי מקום להציע לכל המשכילונים, לבל יחטטו בנושא הקבלה, שהרי גם הם אינם יודעים להפשיט הדברים מגשמיותן ומגשמים זאת מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2003 02:53 |
|
| |
הלבן  יישר כוח על הציטוט.
משפטך האחרון הייתי מפרש באופן כזה, אותם משכילים אשר לא בדקו הקבלה וכיו"ב ומפרשים לפי ההבנה הראשונית ללא עיון כראוי לדבר עמוק, הרי הם חוטאים בהגשמה. אך בכל זאת לא בעבו"ז, אך אולי בזלזול שלא במקומו וחבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2003 03:04 |
|
| |
נכון הבנת ידידי
אבל דבר אחד ברור, שעם הכלים האלה אי אפשר לשפוט את התורה כולה לחסד או לשבט, שהרי אינם שוללים אלא את ההגשמה שבעיניהם, ולא את התורה עצמה, שאין להם כל מושג בה, לעומק המושג ולקוצר המשיג.
תוקן על ידי - הלבן - 5/19/2003 3:08:51 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2003 21:03 |
|
| |
יישר כח למסתברא שהאיר את הדברים באור חדש. ואמנם זכורני שהגאון ר' מנדל כשר זצ"ל בספרו הגדול "תורה שלמה" (כמדומני בהערות לחומש שמות, בפר' יתרו ואין הספר כעת תח"י) מתייחס באריכות לנושא זה, ולאחר שמביא את הגהת הראב"ד על הרמב"ם "והלא גדולים וטובים ממנו" וכו', מתבטא ע"ז הגר"מ כשר בצורה ציורית ביותר, ואומר שבדברי הרמב"ם והראב"ד כאן נשמע הד עמום לנושא כאוב וטראומתי ביותר בהסטוריה היהודית - והוא המחלוקת הגדולה שהייתה בישראל באחד מעיקרי האמונה שהי"ת אינו גוף וכו' , ומביא ראשונים רבים שאכן החזיקו בדעה שהראב"ד נחלץ להגן עליה.
עם זאת , אין ספק שכיום צריכים אנו להתייחס לדעה זו כדעה שנדחתה מכל וכל , וכמו שאנו מתיחסים לנאמר בגמ' שבמקומו של ר"א היו כורתים עצים בשבת לצורך מילה, ואף שהם אמנם לא עשו איסור שכן נהגו כדעת רבם, מ"מ אין ספק שמי שינהג היום כך , לאחר שנפסקה הלכה שמכשירי מילה אינם דוחים את השבת, הרי הוא מחלל שבת מדאורייתא וחייב סקילה .
כמו כן לגבי נושא דיוננו, לאחר שנקבעה ופשטה בכל ישראל האמונה כדעת הרמב"ם, וכמו שכל יהודי אומר בי"ג עיקרים "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא ית' אינו גוף ואין לו דמות הגוף" וכו', ודאי הוא שמי שמגשים את הבורא במחשבתו, ומיחס לו דמות גוף או רבוי כלשהוא בין אם יעשה זאת בגלל טעותו בכתובים או באגדות הנמצאות בגמ' או בזוהר הרי הוא מין וכופר.
תוקן על ידי - בר_בי_רב - 5/19/2003 9:12:46 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2003 21:21 |
|
| |
ודאי הוא שמי שמגשים את הבורא במחשבתו, ומיחס לו דמות גוף או רבוי כלשהוא בין אם יעשה זאת בגלל טעותו בכתובים או באגדות הנמצאות בגמ' או בזוהר הרי הוא מין וכופר"
מנין לך וודאות כזו? מנין לך שההלכה כרמב"ם? אין דמיון להלכה שנפסקה בש"ס, להלכה שלא נפסקה.
ובאמת דומה לדבריך מבואר בחת"ס, שהחת"ס מבאר מדוע לרמב"ם מי שכופר בביאת משיח, הוא מין, הלא הלל אמר אין משיח לישראל, אך הטעם מפני שנפסקה כך בגמרא (כלומר לחת"ס אין עיקר נפרד למי שלא מאמין במשיח, אלא הוא נכלל בעיקר שלקבל תושבע"פ, אולם במה דברים אמורים, במה שנפסק בתלמוד, אבל מה שיש מחלוקת הראשונים ואחרונים, מנין לך שנפסקה הלכה סופית?)
תוקן על ידי - מסתברא - 5/19/2003 9:31:57 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2003 21:14 |
|
| |
זה שהיו "רבנים" שטענו שמי שאינו מבין את הכתובים כפשטם שהקב"ה הוא בעל איברים ותמונה וכו' הוא מין ידוע גם כבר מתוך כתבי הרמב"ם עצמו.
אבל אני אינני מבין איך אפשר לטעון שהדעה שהקב"ה הוא חסר גוף היא חידוש שלא לקוח מחז"ל אלא מאריסטו.
ידוע הרי לכל שתרגומי אונקולוס ויונתן בן עוזיאל מנסים במגמתיות למנוע הבנה מגשימה של האל.
וגם בתרגום השבעים שנכתב במאה השלישית לפנה"ס ישנה המגמתיות הזו, להלן מספר השוואות (נוסח המסורה הוא MT, תרגום השבעים הוא LXX):
"I shall never see the Lord" (Isaiah 38:11) (MT)
"I shall never see the salvation of God" (LXX)
"the Lord met him" (Exodus 4:24) (MT)
"the angel of the Lord met him" (LXX)
"and Moses went up to God" (Exodus 19:3) (MT)
"and Moses went up to the mountain of God" (LXX)
"and they saw the God of Israel" (Exodus 24:10) (MT)
"and they saw the place where the God of Israel stood" (LXX)
"and he beholds the likeness of the LORD" (Num. 12:8) (MT)
"and he beholds the glory of the LORD" (LXX)
וברור לחלוטין אם כן שלא מדובר בחידוש אלא בתפיסה שהייתה קיימת בוודאות קרוב לאלף שנה לפני חתימת התלמוד.
ואם "מותר" לומר על הקב"ה שהוא בעל איברים וגשם, אז איפה עובר הגבול?
האם מותר גם חלילה לומר עליו שיש לו בת זוג?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2004 10:57 |
|
| |
מסתברא ,
"מי יתן איפוא ויוחקו מיליך ..."
השואל ,
כבר נענו דבריך בדברי הלבן ויהוסף למעלה , עיי"ש .
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2004 13:39 |
|
| |
מסתברא
ג"א בין המברכים
וטו
הזכרת קו דק בין "האנשה חיצונית להגשמה הפנימית". אודה ולא אבוש כי לא הבנתי.
|
|
|
|
|
