איך, בהשגחה פרטית מופלאה, לא הצלחתי למחות מחאה פוליטית במסגרת שירותי הצבאי מאז שהתגייסתי לצה"ל, ליחידה עורפית כלשהי, החלטתי שאני רוצה לעזור לאחיי הגרים ביש"ע ונמצאים בסכנה תמידית, כדברי משה רבנו "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!". החלטתי, שאם יש אנשים שמסרבים לשרת ביש"ע, כך גם לי מותר לסרב לשרת בעורף ולדרוש לשרת דווקא ביש"ע. אז פניתי לקרובים שלי שגרים ביש"ע, ומצוייד בהמלצותיהם החמות, פניתי למנהיגים של היישוב היהודי באיזורים שונים ביש"ע, והצעתי את עזרתי. כולם כתבו את מספר הטלפון שלי ואמרו לי "נתקשר אליך". אף אחד לא התקשר. לאחר מספר שבועות, התקשרתי כדי לברר מה קורה. הם אמרו לי שכרגע הם צריכים רק אנשים שיש להם נשק אישי. מכיוון שבאותו זמן הייתי רק חוגר, לא היה ברשותי נשק אישי, ולא יכולתי לעזור; אז חיכיתי בסבלנות עד שיגיעו דרגות הקצונה. אמנם רק קצונה אקדמית, אבל עדיין, מזכה בנשק אישי. לאחר מספר שבועות, הגיעו דרגות הקצונה שלי. באותו שבוע (!) ביטלו בצה"ל את החוק שמחייב קצינים לשאת נשק, ובהתאם לכך, לא קיבלתי נשק אישי, ושוב לא יכולתי להתנדב ולעזור לאחיי ביש"ע. לאחר מספר חודשים, בעקבות התגברות הטרור, החליטו בצה"ל לחדש את החוק שמחייב קצינים לשאת נשק. כדי להיות מוכן לאירוע המשמח, פניתי למפקד היחידה שלי וטענתי שזה באמת חשוב שקצינים יישאו נשק, אבל זה גם חשוב שקצינים ילמדו להשתמש בנשק כמו שצריך, כדי שיוכלו לתפעל אותו כראוי בעת הצורך. ביקשתי שיעשו מטווחים נוספים, או לפחות שישפרו את רמת האימונים במטווחים הקיימים. בנוסף לכך סיפרתי לו על רצוני להתנדב לשירות קרבי ביש"ע. זמן קצר לאחר מכן, כשכל חבריי הקצינים קיבלו נשק, אני קיבלתי... מכתב ממפקד היחידה, שפוטר אותי מנשיאת נשק לצמיתות. אני לא יודע אם זה בגלל מה שאמרתי לו באותה שיחה, או בגלל סיבה אחרת. בכל מקרה, שוב נאלצתי לגנוז את תוכניותיי הקרביות. באותו זמן התחילו דיבורים על פינוי יישובים ומאחזים. אני החלטתי שלא אשתתף בפינוי בשום אופן, ואם יהיה פינוי, אמחה בתוקף נגד הפינוי, ואפילו במדים; ולא אכפת לי שחוקי הצבא אוסרים על מחאה פוליטית. אבל בינתיים היו אלה דיבורים בלבד. לאחר מספר חודשים, לקחתי חופשה ללא תשלום למשך חודש. בערך שבועיים אחרי תחילת החופשה, הורה שר הביטחון פואד לפנות את חוות גלעד. פינוי זה זכור לשמצה, לא רק בגלל הברוטאליות והגירוש של יהודי (משה זר) מנחלה שקנה באופן חוקי, אלא גם בגלל שהפינוי נעשה בשבת תוך מרמה והונאה של החיילים שומרי השבת. מרוב זעזוע, חשבתי שלא לחזור בכלל לצבא אחרי החופשה, אבל אז עלה בדעתי שזו לא אשמת הצבא כולו אלא רק אשמת הדרג המדיני, כלומר פואד. החלטתי שאני אחזור לצבא, אבל על המדים שלי יהיה שלט גדול שאומר "אני לא חייל של פואד!", כדי להבהיר לכולם שאני לא מציית לפקודות של אותו אדם. שבוע לאחר מכן, עוד לפני סיום החופשה, פואד פוטר מתפקידו, והשלטים לא נכתבו. כשנה וחצי לאחר שהשתחררתי, בוצעה תוכנית ה"התנתקות". אני באתי למחות, אבל כמובן לא בתור חייל. החלטתי שאני לא מוכן יותר ללבוש את המדים של צה"ל; במיוחד לאחר ששמעתי שיש אנשים מגורשים, שבוכים בכל פעם שהם רואים חייל במדים. מספר חודשים אחר כך, התקשרו אליי מהיחידה כדי להזמין אותי למילואים. הודעתי למפקד שלי שאני מוכן לשרת (כי זו מצוה להגן על ארץ ישראל ועל עם ישראל), אבל אני לא מוכן ללבוש מדים, אלא רק לבוא בלבוש אזרחי ולעזור לצה"ל במשימות שמתאימות לתפקידו המקורי של צה"ל. הוא דווקא קיבל את התנאים, ושלח לי את הצו. אתם בטח מתארים לעצמכם מה קרה בסוף - ברגע האחרון, המילואים (לא רק שלי) בוטלו. תוכניות המחאה שלי נדחו עד להודעה חדשה.

על זה אמרו חז"ל "תפסת מרובה - לא תפסת, תפסת מועט - תפסת", כלומר, עדיף להסיק את המסקנה המינימלית המתבקשת מהנתונים. במקרה שלך זוהי מסקנה 3.

אראל

רק כרגע ראיתי את סיפורך. את המשמעות ההשגחתית איני יודע לפענח. אבל ליבי לך ולכן אני עושה מה שאני יכול: כותב לך איקון ירוק.

הלוואי מחלקך יהיה גם חלקי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

לכל המשתתפים שלום
הנה אשכול זה נתארך ונתארך ואולם לגוו של ענין נגעו זעיר פה וזעיר שם, מהראוי להעמיד הדברים על מכונם מהי השגחה פרטית ומהי מקרה, ומי מסור לפגעי הטבע ומהלכו ללא התערבות, והדברים ארוכים וידועים בזה סתירת דברי הרמב"ן בין מה שכתב באיוב לז, למה שכתב בפרשת בא, [ונתפלאתי על רוב הכותבים שהפכו כל מיני מקרים פשוטים להשגחה פרטית] 

עזרא,

אין מובאתך סתירה ליחוס כל המקרים להשם אלא שסיווגם שונה מפאת צורת ביאתם. יש מוות הבא כאילו משום מקום כך שמתייחס ישירות לאצבע אלוקים לכך ייקרא סיבה אלוקית. אך יש שבא מסיבה מזוהה ובזה אם הסיבה קבועה בדרך העולם היא תיקרא טבעית ואם היא תלויה לפי מצב שאינו כ"כ קבוע בדרך העולם אלא בא וחוזר היא תיקרא סיבה מקרית אבל הכל מיוחס לאלוקים. מה שהתנגדו להשתמשות במלה "מקרה" זה לא כי אין למלה שום משמעות ואינה קיימת אלא נאבקו במגמת ההשתמשות במלה כדי להוציא את המקרה מהתיחסותו לאלוקים.


להא, בעיון היטב בהרבה מדברי האשכול ניתן לזהות "העמדת הדברים על מכונם" יותר מתוך הזיהוי הישיר של האדם מאשר ע"י פרשנויותיו הספקולטיביות שאינן מוכיחות דבר בהקשר כוונת האשכול. [אין זה סותר לכך שלאחר זיהוי העובדות בשטח יש ללמוד אם ומה יש לנקוט כעמדה לגבי דרכי ההנהגה הנסתרים.]

לווטו.אם גם את המקרה ייחסת לבורא הרי שרוקנת את המילה מקרה ממשמעותה.אני מבין שהמילה מקרה אומרת כך שה' החליט לא להחליט מה יקרה במקרה הזה .וזה העונש אם נתנהג בצורה לא ראויה .אם תלכו עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי.....

עזרא

דברי הרמב"ם לא מעלמו לא מעיני ולא מעיני החסידות.

כל הפסוקים שציטטת אין מהם הוכחה לא לכאן ולא לכאן , והחסידות מביאה את הפסוקים ומפרשת זאת כלשונה.

אני לא אכנס ואבאר את יסוד תפיסת החסידות היות והדברים ארוכים , ואי אפשר למוסרם בכתב אלא פה אל פה .

אין לי גם ענין להוכיח בנכונותה של החסידות , אני רק באתי להביע את דעת החסידות .
הרוצה לקבל יקבל והרוצה לדחות ידחה.

תוקן על ידי דורש_אמת ב- 24/08/2008 8:44:42