יש לי סיפור טרי.

אתמול בערב יצאתי מהבית ושכחתי לקחת אתי גפרורים [לא משנה בשביל מה].

בעוד אני מהלך ברחוב אני תוהה אם ראוי לי לבקש אש מאחרים או לא כי בכל זאת אולי ערך אי ההזדקקות ולו לדבר קטן גדול מערך הצורך שלי...

בעוד אני מהלך ומסתפק הנה אני רואה לפניי קופסת גפרורים על הקרקע. במצב רגיל לא הייתי מרים אותה, אבל עכשיו לאחר שתקשרתי עם הווה בנושא, הרמתי אותה באופן טבעי והנה היא מלאה!!!

יש

מיימוני,

הרי הקב"ה עונה אף לגנב במחתרת!

[כמובן שדיון על העישון ראוי לאשכול מיוחד ואשוב ל"השגחה פרטית שסיפורו של מבחן הזכיר לי]

*****

פעם הייתי בנסיעה ורציתי לדעת מה השעה. זה לא היה כ"כ חשוב לי אלא מתוך סקרנות לדעת מתי מגיעים. לא היה לי שעון והתחבטתי אם לשאול לזולתי את השעה [אם הייתי קלמאי אז אפילו על שעוני היה אסור לי להסתקרן, אבל גם זה לאשכול אחר].

בעודי חושב, מתמתח היושב לפניי כך ששעונו מול עיניי ממש. מאד התרגשתי - ישתבח הווה לעד!

ווטו

אתה בטח מבין שבמעשיה זו נתת כיוון חדש ל"השגחה פרטית".

ב"השגחה פרטית" של ההמון אי"ז נקרא השגחה פרטית.

ואפי' לא שמת לב....אתה כבר רחוק למעלה

יחידי יקירי,

בהודעתך הראשונה אתה טוען שאני "למעלה". ניחא ותודה על השבח ואדרבה אבקשך להוריד את הלשון "למטה" למען יבין כל קורא את הקול הקורא ללמוד דעת ולהבין שמועה אל מחנה העברים העוורים אשר פשתה המספחת המיסטית בתוכם לחרבה והנוחות החברתית להם חומה מימינם ומשמאלם.

אבל...

בהודעתך השניה עלית אתה לשמי השמים ולא הודעתנו מאומה את אשר בלבבך אלא על איזו השגחה פרטית ברוח ללא בשר, גיד ועצם וקרמה!!!

אנא שתפינו במחשבותיך!

אשתדל למלא את השליחות לגבי ההודעה הראשונה. לגבי השניה איני יודע מאומה שאוכל לכתוב.

בכן בתפיסה הרווחת של השם כביכול כישות חיצונית, הרי השגחה פרטית היא כעין שבח על "מופתים" שלו כביכול שלמרות שנמצא אי שם בשמים הוא יודע מה קורה בארץ מתחת ומנהל את העניינים בשלט רחוק. רח"ל מהאי דעתא!

אבל למבין "הווה", הרי מה החידוש המופתי בהשגחה פרטית, הלא אין מלבדו שתהיה כביכול ידיעה חיצונית לידע או פועל חיצוני לפעולה שנאמר "כל הכבוד שהשתלט על המערכת".
לפי זה השגחה פרטית היינו "סימנים" שאין מצבנו שכוח מהווה, כמו שיוסף הצדיק העריך את הניידת שלקחה אותו למצרים שהיתה אמורה להוביל נפט שהובילה בשמים.

יחידי,

תורך עם הסיפור של הידיד. [טוב אוותר על תור]

העכבר החל לתפעל בדיוק ברגע שהחזרתי את השני כמו שרוח קדים פעל את קריעת ים סוף בדיוק כשבני ישראל היו זקוקים לכך!

יחידי,

נדמה שסוף סוף הבנתי.

אני הידיד והגעת למסקנה שאני מדבר ממבט שונה ולכן אנו חלוקים גם באשכול החרדיזם של אניניים.

אם סוף סוף יש הבנה, אז אכן נודה להווה על ההשגחה הפרטית.

ווטו, אני מניח שאתה יודע שהשימוש שלך במושג השגחה פרטית הוא שימוש המוני (ואולי לזה מתכוון יחידי אך בשפת סתרים הוא מדבר, כאילו יחידי נברא עולם. שכן יש כאן שני תחומים הזהים זה לזה אך שונים מאד.

יש המושג של אין עוד מלבדו שבעצם קובע כמין דטרמניזם שכל העולם מתנהל וממולא בהוי' ברוך הוא ואין לעולם שום עצמאות כלשהיא, ומובן שכל מה שקורה הכל מתוכנן על ידו, ואנחנו נשלטים על ידו כבשלט רחוק.

מצד שני מושג ההשגחה כפי שהבינו אותה כל הראשונים הרמב"ם וכיו"ב, פירושו ההיפוך המוחלט: שאנחנו קובעים את היחס לאלקים כפי מעשינו אנו, דהיינו שלמרות הדטירמניזם המתוכנת בצופן קיומנו, מכל מקום אנחנו על ידי מעשינו או לפי הרמב"ם שכלינו, יש לנו חרות מכל חוקי הטבע שהוי' בעצמו טבע בטבע. וזוהי משמעות המושג השגחה פרטית השגחה וההתחשבות אישית כל אחד לפי מעשיו האישיים והאינדובדאלים והפרטניים.

זה שאנחנו מוצאים העכבר, הגפרורים, אינו בהכרח שזה קשור להשגחה במובנה המקורית, יתכן שכך נגזר עלינו במתווה המקורית שלנו שנקרא בלשון חז"ל מזל, וגם זה מהקב"ה.

מאידך, יתכן שאם שום דבר לא קורה, לא עכבר, ולא גפרורים, ולא שעון, שזאת דוקה מצד השגחה מכוונת ומיוחדת שלא תעשן להרוס הראות, שלא תשחק על המחשב, שלא תדע בדיוק הזמן וכו'.

כיצד מסתדרים שני המושגים המתנגשים? שאלה בלתי פתורה.

ושאלה זו היא עומק השאלה של ידיעה ובחירה לפי הרמב"ם, שכן לפי הרמב"ם ידיעת הקב"ה היינו נוכחת הא-ל בבריאה שהרי בידיעת עצמו יודע כל הנבראים מכיון שמאמיתת הימצאו נמצאו כל הנמצאים, ולכן אינו יכול לקבל יישובו הפשטני של הראב"ד.