בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים החלף לסקין בצבע לבן החלף לסקין הישן של הייד פארק החלף לסקין בצבע כתום החלף לסקין בצבע חום החלף לסקין בצבע צהוב החלף לסקין בצבע כחול החלף לסקין בצבע ירוק
בית · פורומים · אקטואליה וחדשות · בעולמה של עיתונות חרדית · כשרות
שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.
נשלח ב-17/4/2011 05:52 לינק ישיר 



מחובר
נשלח ב-17/4/2011 05:53 לינק ישיר 



מחובר
נשלח ב-8/5/2011 04:46 לינק ישיר 



מחובר
נשלח ב-9/5/2011 13:21 לינק ישיר 

שערוריה ! הרבנות י-ם מאכילה בשר בהמות ז'אבו שנאסרו ע"י גדולי ישראל
בשבת אחרונה שמענו שמועות,בהתחלה היה בלאגן, את מי לא עירבבו,
עכשיו כבר הצטבר באישי מידע מסודר ששווה אשכול:

" מעשה קדירה ליום העצמאות "
כידוע גדולי ישראל ובראשם הרב אלישיב אסרו לפני כ 10 שנים לשחוט בהמות מסוג ז'אבו מאחר ואין עליהם מסורת טהרה (הסתמכו על החזו"א שכתב על הנושא הוראות ברורות). מאז הקפידו כל הבדצי"ם להזהר כמו מאש מזן זה של בהמות ואף העמידו משגיחים מיוחדים בבתי השחיטה בחו"ל.
אבל כשיש תחרות ולא לשם שמיים - הכל נפרץ והכל מותר, כך כנראה.
לפי המידע, חברו לפירצה הנוכחית כמה נפגעי מריבות:
1. ברבנות י-ם היתה מלחמה על מחלקת הכשרות למהדרין עם עזיבת הרב אילוביצקי, מישהו הפסיד.
2. בשארית ישראל יש תחרות עזה בין 2 שחיטות - אחת כבר לא שוחטת כמעט שנה, מישהו נשאר בלי עבודה.
3. הרבנות י-ם פתחה את ייבוא הבשר שלה לתחרות בין כמה יבואנים.
4. על מריבות העסקנים בבית הרב אלישיב מיותר להאריך

עכשיו זה הולך כך:
בעוד הרב אפרתי עם צוות השחיטה הוותיק של הרבנות י-ם מהדרין יצא לאורוגוואי (קוראים לזה 'קהילות') כפי שמקובל,
הצד השני ברבנות י-ם שפחד שיאבד את המומנטום בתחום הבשר, התחבר לרב משארית ישראל מהצד המובטל (בבחינת שניים שעשאוה...) ויצאו לפארגוואי שהיא ארץ הז'אבו לשחוט בהמות.
האמת, הפיתוי גדול כי בהמות הז'אבו הרבה פחות איכותיות ויותר זולות משמעותית.

לא ברור איפה הרב בורנשטיין בתמונה ? ומה יהיה בבתי המלון שלו ?
אבל חכו,חכו - עכשיו נצטרך לשים לב לתעודות בבתי המלון ובמסעדות בי-ם - "חלק בית יוסף ז'אבו" או "חלק בית יוסף רגיל".

עכשיו צריך לחכות לתגובה משארית ישראל שרב מטעמה מרים ראש ויד כנגד פוסק הדור.
ואולי הוא שייך לצד החזק שיודע להשתיק איפה שצריך...


מחובר
נשלח ב-11/5/2011 15:11 לינק ישיר 

מרן ביקש מרמי לוי: ''תחזק את הכשרות של בית יוסף''  
 
   איש העסקים רמי לוי הגיע הבוקר למעונו של מרן רבי עובדיה יוסף שליט"א מלווה בחתנו ובנכדו שמלאו לו 3 שנים. מרן כובד בגזיזת השיער הראשונית של הילד, והעריף על רמי לוי ברכות חמות. יוסף רז היה שם ותיעד. ויש גם וידיאו.
מאת: אפרים גלעד ויוסף רז יום שלישי 10 מאי 2011
איש העסקים ובעל רשתות השיווק רמי לוי הגיע הבוקר למעונו של מרן הגר"ע יוסף.

מרן כובד בגזיזת השיער הראשונית של הילד לו מלאו הבוקר 3 שנים, ולאחר מכן העריף על רמי לוי ברכות. מרן הגר"ע ביקש מרמי לוי לחזק את פסקי מרן הבית יוסף, ולהקפיד על כך שברשתות שלו יהיו מוצרים מהודרים על פי שיטת מרן הבית יוסף.

"תעשה את זה, ויהיה לך זכות הרבים", אמר לו מרן והוסיף: "תצליח בכל מעשה ידיך". רמי לו השיב לו מיד: "זה מה שנעשה". מרן המשיך לברך אותו: "תלך מחיל אל חיל, אמן ואמן, תבורך מפי עליון. הקב"ה ישמח אותך, תראה נחת מכל צאצאיך, וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך, תזכה לתורתם חופתם שמחתם, הבית שלך יהיה מלא שמחה".

לאחר מכן השר אריאל אטיאס שנכח בפגישה ביקש ממרן שיברך את הנכד. "הנכד לא קיבל ברכה", ומרן ברך אותו שיגדל לתורה לחופה למצוות ולמעשים טובים.



מנותק
נשלח ב-11/5/2011 15:12 לינק ישיר 



מנותק
נשלח ב-1/6/2011 03:48 לינק ישיר 

הרבנות: שימו לב כשאתם קונים במזנונים של הרכבת  
 
   באזהרת כשרות שהוציאה הבוקר מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל, מתבקש הציבור להזהר בקנייה בדוכני המזון בתחנות הרכבת, מאחר שבחלק גדול מהמקומות אין תעודת כשרות תקפה. בנוסף מתבקש הציבור להזהר ממוצרים המגיעים מצ'כיה, אחרי שהתגלה כי הגוף שנתן כשרות אינו מפוקח על ידי הרבנות.


מחובר
נשלח ב-16/6/2011 13:04 לינק ישיר 

 

גם זה קורה אולי הם בעצם איימו על הרב ? ולכן הוא נתן להם תעודה?

http://radiohaifa.mediacast.co.il/article.aspx?id=9892

חזרה לכל הכתבות

MADE IN חיפה: תעודת כשרות חתומה לבשר חזיר ושרימפס

MADE IN חיפה: תעודת כשרות חתומה לבשר חזיר ושרימפס
גמר חתימה טובה... (תמונת המחשה)

רבה הראשי של חיפה הרב שלמה שלוש חתם על תעודת כשרות לאולם אירועים, זאת למרות העובדה כי לפני מספר חודשים החליף האולם בעלות ואינו מתפקד עוד ככשר. שלמה פרל, עוזרו של שלוש: "מדובר בטעות סופר בלבד"


כתב: אודיה שווץ / 09:20 15/06/2011

לפני מספר חודשים נמכר אולם האירועים "הקארדו" לאדם נוצרי שהחל להגיש לאורחים במקום אוכל שאינו כשר. הדבר לא מנע מרבה הראשי של חיפה הרב שלמה שלוש לחתום על תעודת כשרות כאילו המקום מתפקד ככשר. הסיפור התגלה במקרה למנהל מחלקת הכשרות במועצה הדתית בחיפה הרב דוד אבוחצירה כאשר שכנתו חיתנה את בנה באולם וסיפרה לו כי היא מביאה מהבית בשר חזיר.

אבוחצירה: "תחילה חתם הרב שלוש על תעודה זמנית ולאחר מכן על תעודה קבועה. חשבנו שהכול בסדר ולא ידענו בכלל שבעל בית נוצרי מנהל את האולם ושמוכרים בו בשר חזיר ושרימפסים. כששמעתי שהשכנה שלי מביאה בשר חזיר מהבית לאירוע, התקשרתי מיד למשגיח הכשרות במקום ושאלתי איך זה יכול להיות, אז הוא אמר לי שהוא כבר לא עובד שם וכי המקום אינו כשר. מסתבר כי הרב אשר אחראי על האולמות והכשרות בהם אפילו לא ידע זאת וזה חמור מאוד ". יש לציין כי התעודה לא הונפקה לבית העסק אך בחודשים האחרונים כל מי שהתקשר למועצה לברר פרטים על האולם קיבל תשובה כי המקום כשר למרות שפועל הוא לא. חשוב לומר כי באולם הקארדו לא מכחישים ומודים כי אינם מגישים אוכל כשר.

שלמה פרל, עוזרו של הרב שלוש אמר בשמו של הרב כי: "תעודת הכשרות הונפקה ע"י אגף המחשוב של המועצה הדתית אך לא ייצאה מבניין המועצה כיוון שאחראי על כך במחלקה לא היה נותן את התעודה לאיש. מדובר בטעות סופר בלבד".



ועל זה נאמר עוד טעות אחת כזו ואבדנו .......
כך זה כשהרב לא מדבר עם הרב שאחראי אל האחראים .....






מחובר
נשלח ב-17/7/2011 17:53 לינק ישיר 


האם בתי מלון, כשרים ככל שיהיו, מתאימים לציבור החרדי?
(יום ראשון, ט''ו תמוז תשע''א)

בקרב ציבור שומרי המצוות הוא מוכר כאוטוריטת-כשרות המעניקה תעודות לבתי מלון המקובלים על הציבור החרדי. שמו מתנוסס על פרסומיו של כמעט כל מלון שפונה אל הציבור הזה ● בעיני עצמו הוא בסך הכל רב שיודע דבר או שניים בכשרות, שנכנס למקום שאין בו אנשים, רק כדי להרבות כשרות בישראל ● רגע לפני שבתי המלון יתמלאו בנופשים חרדיים, מתפנה הגאון רבי משה נחשוני, מרבני ראשון לציון, לספר לאריה ארליך על החששות, השאלות, הבעיות והפתרונות ● מלון כהלכה ● מאת אריה ארליך, באדיבות עיתון "משפחה"  לסיפור המלא

אריה ארליך

את בהלת הנופש בתקופת תמוז, יש שדורשין לשבח ולסלחנות, ויש שרואים בו גנאי גמור. הפולמוס הזה, הלא הוא כתוב בספר דברי ימי המכתבים הנשלחים לכל מערכת עיתון המתפרנס מים המודעות המשוגרות על ידי יזמי הנופש ובעלי המלונות השונים. "אין המערכת אחראית לטיב בתי המלון המתפרסמים", הפך למטבע לשון מחויבת-מציאות בכל עיתון חרדי.

ביקשנו לבדוק את העיסה עם נחתומה, רצינו לקבל מפת דרכים למלונאות יהודית וחרדית ממי שמשרטט אותה, ובעיקר ממי שמצוי עמוק מאחורי הקלעים של מלונות רבים שבהם נופשים חרדים. הכזעקתה? האם אפשר לסמוך על החותמת העגולה של כשרות כלשהי ולתת למצפון ולחושים הדרוכים לצאת לנופש? או שאולי מדובר במצב של דיעבד, ויש לעמוד על המשמר?

לשם כך פנינו לרב המזוהה ביותר עם כשרות בתי המלון כדי לקבל תשובות.

כשמגבעת קטיפה הדורה לראשו, איצטלא דרבנן לגופו וספר קודש מונח תדיר תחת בית שחיו - הוא מתרוצץ בינות לסירי בישול שבמטבח לשולחנות הגשה שבאולם האוכל, בודק את עמידתם של בריכות השחייה ושל חרדי הכושר בתווי-תקן הלכתיים מחמירים ועושה ככל שידו משגת, כדי שהמלונות אשר יהודים חרדים נוהרים אליהם בימות החמה, יהיו כשרים למהדרין ויימצאו ראויים למי ששם שמים שגור על לשונם.

הרב אשר על אודותיו אנו סחים, הוא הגאון רבי משה נחשוני. בתפקידו היומי הוא ראש מערכת הכשרות בראשון-לציון, רב הקהילה החרדית בעיר ומי שמפקח על כשרותן של מנות המהדרין הנארזות על ידי 'המשביע' ותמ"מ בשדה התעופה בן-גוריון. בתפקידו העונתי, הוא מוכר כראש-וראשון למעניקי תעודות כשרות לבתי מלון, המייעדים את עצמם בתקופות הנופש והחגים לקליטת משפחות חרדיות.

אומרים שהציבור מצביע לו ברגליים. מספרים שלעולם יעדיפו נופשים חרדים את המלון המתהדר בחותמת הכשרות שלו. הצצה חטופה אל עבר מדור פרסומי המלונות, מגלה כי בתי מלון רבים המחשיבים את עצמם, מתקשים לוותר על גושפנקת הכשרות שלו. במלונות שבהשגחתו תמצאו ספרדים לצד אשכנזים, חסידים לצד ליטאים, ההולכים בשיטת ה'בית יוסף' והיוצאים ביד רמ"א.

מאז פרוס חודשי האביב, ידיו עמוסות עבודה. הוא יוצא ובא בבתי מלון שיזמים חרדים מכשירים אותם, כדי שיקלטו משפחות חרדיות בימות הנופש, ומפקח באופן אישי, כשמתחתיו צוות משגיחי כשרות, על כל פרט ופרט. מכשרות ועד צניעות, מעירובין ועד טהרת המקוואות.

"אם תשאלו אותי, אני נגד ההליכה לנופש", מודה הרב נחשוני כבר בפתח דבריו. "באשר לי עצמי, אני לא זוכר מתי הייתי בנופש. אני הולך לכנס רבנים שנתי וזה הנופש שלי. אולי כשנהיה זקנים, נלך לנופש. הכי טוב זה לשבת בבית".

אז מדוע לסייע בידם של אלו שמתנהגים באופן שאינו רצוי מלכתחילה?

"אני מודע לכך שיש אנשים שצריכים לנפוש. בגלל המתח הרב שיש היום, אנשים צריכים את זה, מבחינה נפשית ורפואית. רבים מגדולי ישראל הולכים, ומצינו שהלכו גם בדור שלפני השואה. עבור כל אלה, אני נמצא בחזית. אני לא מוצא את עצמי בן חורין להיפטר מהמשימה הזו", מעיד הגר"מ נחשוני על עצמו, כאותו רב המעיד על מוצר המצוי תחת אחריותו הכשרותית.

"עכשיו אני נותן כשרות בים המלח. מעולם לא היו ליהודים חרדים מקומות נופש באזור ים המלח. יש אנשים שזקוקים לכך מבחינה רפואית, בשל בעיות עור וכדומה. במלונות הללו ישנן בעיות של כשרות, וגם של צניעות. לאורך שנים נמנעו רבים מללכת בשל כך, ואלו שהלכו, עשו זאת מתוך חוסר ברירה, לאחר היתר מיוחד, מתוך ידיעה שהם מקריבים את מיטב הערכים שעליהם גדלו.

"היום המצב השתנה, ואני רואה בזה תופעה של זיכוי הרבים. אני רואה יהודים חרדים עם בעיות עור מכל העולם, שבאים ומתרפאים מבלי להתפשר על רמת הכשרות".

מהן התכונות הבסיסיות הנדרשות ממומחה כשרות טוב שניתן לסמוך עליו?

"רב נותן כשרות צריך לדעת שלושה דברים עיקריים", משיב הגר"מ נחשוני. "קודם כל, עליו ללמוד 'יורה דעה', להיות בקי בהלכות כשרות, בישול עכו"ם, הרבה מהלכות שבת, ערלה, מעשרות וכמעט אין שטח בהלכה שנותן הכשרות לא צריך להיות בקי בו.

"הדבר השני הוא הפרקטיקה. רב שנותן כשרות צריך להיות בקי בכל התרכובות, חומרי הגלם והחידושים בתחום הנדסת המזון. בתחום הזה, מה שהיה תקף אתמול, כבר לא רלוונטי היום. צריך להתעדכן כל העת.

"והתחום השלישי, הוא לדעת את דרכי הרמאות. בסופו של דבר, רבים מבעלי העסקים והמלונות חושבים על שורת הרווחים האחרונה, והכשרות אינה עומדת בראש מעייניהם. הם מסוגלים לרמות, להערים, לעגל פינות. אם הרב אינו חשדן מספיק ואין בו יכולת לזהות לשון-רמייה, וכן אם הוא אינו מעודכן בחידושי המזון - אל לו להתקרב אל התחום הסבוך הזה, כי בעוד ההלכה נשארת יציבה - התרכיבים והרמאויות, משתכללים מיום ליום".

על איזו רמאות הרב מדבר?

"אוהו, כחול אשר על שפת הים. אתה רוצה דוגמה? הנה: נכנסתי לפני שנים למאפייה של פיתות. בדרך כלל, כשאני מגיע למקום שכזה, אני פונה תחילה לפח האשפה, כדי לראות מה זורקים. זהו אחד הסודות החשובים בפיקוח כשרות. נכנסתי, וראיתי כמות גדולה של בקבוקי חלב ריקים. התפלאתי. שאלתי את הנחתומים מדוע יש כאן כל כך הרבה בקבוקי חלב, והם אמרו לי: 'שותים כאן הרבה קפה'. אמרתי להם: 'אל תספרו לי סיפורים, כמה קפה אתם כבר שותים?' ואז, כשכלתה אליהם הרעה, הם הודו, שכדי לשפר את הטעם הם שמים מעט חלב בפיתות.

"עכשיו תחשוב על עשרות המסעדות שמילאו שווארמה בתוך הפיתות הללו, בחושבם שהן פרווה. הלכתי לחקור את הנושא, והבנתי שזהו מכשול מצוי. ואז אמרתי לעצמי, אם אפשר לעזור לציבור בנושאי כשרות, זה יהיה דבר גדול. יהודי צריך לתת מעצמו, מיכולותיו, מכישוריו. אם אדם יכול לתת כסף, משהו אחר, שייתן. אם הוא יכול לתת כשרות מהודרת, הוא לא יכול לפטור את עצמו. אני רואה את זה כזיכוי הרבים, לא כדבר מסחרי".

אין הכשר לחצאין

כאשר הוא מתרוצץ בין קומות המלון, אין עסוק ממנו. ראשו טרוד, פניו מביעות מעין אימת-דין המזכירה אב בית דין העומד ערב הכרעה הנוגעת לדיני נפשות. הוא מציץ לתוך סירים, מתחקר פועלים, דורש הבהרות ממנהלי מטבח הסרים למרותו ביראת רוממות. שפתו אפופת הוד-קדומים, הלכסיקון שבפיו אינו כפוף לחידושים. ממש רב של פעם, מימי העיירה שבהם היו באות עקרות בית אל הרב כשבידיהן עוף שחוט עם שאלה, והרב היה מסיר את בתי-העיניים ובודק את השאלה.

הרב מציג את עצמו כמי שמסייע לאלה ההולכים ממילא לנופש. אבל אין ספק שיש גם כאלה שמחליטים לעשות זאת גם אם הם לא ממש חייבים, ודווקא בשל כך שיש אישיות רבנית הנותנת לכך הכשר, וכך מקבלת התופעה גושפנקא...

"אנשים הולכים לנופש, כי הם חייבים. אם לא הייתי מעניק כשרות לאותם מלונות, נכון שאולי רבים היו מתנזרים, אבל אני לא מאמין שאנשים הולכים סתם. הולכים לחופש כי זקוקים לחופש. לצרכי רפואה, אך לא רק. יש אנשים שחייבים להחליף אווירה, לצאת להפסקה בתוך העולם שאנחנו חיים בו. אני רואה את תפקידי כעזרה לאנשים.

"זה כמו חופשת 'בין הזמנים' ", מאבחן הרב. "אנחנו יודעים שהיא מביאה בכנפיה בעיות, אבל אף אחד מגדולי ישראל עדיין לא הורה לבטל את ימי 'בין הזמנים'. זה אמנם בדיעבד, אבל הבדיעבד צריך עזרה. כאשר משפחות רבות בציבור החרדי דורשות נופש, אני חושב שזה זיכוי הרבים לספק עבורן כשרות מהודרת. אני רוצה לעשות הדברים במקום שאין אנשים".

על איזו רמת כשרות אתם מקפידים?

"אני נותן הכשר רק למטבח שמתאים לכל השיטות. לכן, המוצרים שאני מכניס הם רק משני גופי הכשרות המובילים, אלה שכולם סומכים עליהם. אני לא רוצה לפגוע באף אחד, כל הבד"צים הם יקרים ועושים עבודה חשובה. אבל יש כאלה שכולם משתמשים בהם. אנחנו רוצים שהכשרות שלנו תהיה שווה לכל נפש, שלכל יהודי חרדי תהיה פינת נופש ללכת אליה ולסמוך עליה. אם היית שומע אלו מגדולי ישראל באים בעצמם לנוח, לא היית שואל שאלות. גם גדולי ראשי הישיבות וגם אדמו"רים דגולים".

האם מתן תעודת כשרות מותנה בכך שהמלון יותאם לצרכי הציבור החרדי גם בתחומים רחבים יותר כמו צניעות, שמירת שבת וכיוצא באלה?

"כן, בוודאי. אנו מפקחים על כל ההיבטים. לא מזמן הכנסנו לאחד המלונות משגיחים מטעם ועדת צניעות ידועה, בנוסף על משגיחי הכשרות. אי אפשר להכניס יהודי למלון שרמת הצניעות שבו אינה מתאימה ליהודי חרדי".

אז מהן הדרישות שלכם מבתי מלון?

"שהחלונות בחדרי האירוח אינם משקיפים על בריכה השחייה, וכמובן שאין מנויים קבועים האמורים להפתיע ולבוא לבריכה ולחדרי הכושר. אי אפשר לתת הכשר לחצאין, ולכן אנו נותנים הכשרים רק למלונות שמיועדים רק לציבור שומרי המצוות, ובחוץ לארץ, שם המלונות ענקיים ואי אפשר לשכור מלון שלם רק לחרדים, אנו מוודאים שהאגף המושכר לחרדים יהיה נפרד לחלוטין.

"באחד ממלונות ים המלח התעוררה בעיה. אשת הרופא הגיעה באופן שאינו הולם. דרשנו להשעות את הרופא בתקופה שבה מושכר המלון עבור הציבור החרדי, ובמקומו הובא רופא חרדי. יש שם חנות לממכר עיתונים? ביקשנו מההנהלה להסיר משם את העיתונים שאינם תואמים את אורחות חיינו. הם ביצעו את הבקשה, למרות שהחנות אינה שייכת למלון".

כלומר, הרב פורס את חסותו המלאה על המלונות שבהשגחתו?

"בהחלט, כל ההיבטים נלקחים בחשבון".

מה באשר לחדרים שבהם יש מרקעי צפייה?

"נגעת בנקודה כואבת, כי זוהי בעיה שעדיין לא נפתרה לגמרי. לא הצלחנו להסיר את המרקעים מהחדרים. אז במלונות שמייעדים אותם לתקופות מסוימות עבור הציבור החרדי, הבעיה קטנה יותר, כי הנהלת המלון מנטרלת את המכשירים מלכתחילה. אבל קיימים מלונות שאורחיהם הם לאו דווקא מהציבור החרדי, ושם קשה לסגור המרקעים, עקב דרישותיהם של מבקרים רבים. למרות שניסינו להתגבר על כל בכל מיני דרכים, הבעיה הזו טרם הגיעה על פתרונה".

זה לא נורא עבור יהודי חרדי שבא עם ילדיו?

"ברור שזו בעיה גדולה. אם אדם מגיע עם ילדיו, הוא צריך לדעת שעליו להיות עם עין פקוחה, עשרים וארבע שעות ביממה".

אין נאמנות - אין כשרות

חזותו של 'הרב המכשיר' חסידית, הופעתו מעוררת יראת כבוד, ואולי זהו הפענוח לחידת היותו מקובל על קהלים כה נרחבים, למרות אלמוניותו היחסית. בעצם הוויתו ונוכחותו, הוא מייצג אנטי-תזה לרב מטעם, ואב-טיפוס לרב של פעם. יש בו תום חסידי טהור, ולמרות שהוא בא במגע יומיומי עם ענף רווי יצרים, תחרות ורמאויות, רבב לא הכתים אותו מעולם. כאשר זיהה תככנות ורמאות, ברח מהן כמפני האש. לכן, כשהוא מספר שכל מטרתו בהענקת הפיקוח על בתי המלון אינה אלא לשם שמים, כדי להיות במקום שאין אנשים ולוודא שהעם היוצא לשדות הנופש יזכה לכשרות מהודרת, לא קשה להאמין לו.

ממקום מושבו בראשון לציון, פרוסה מצודתו של הגר"מ נחשוני לא רק על בתי מלון בארץ הגליל ושיפולי ים המלח, אלא גם על מלונות בחו"ל שיהודים חרדים מתאווים להם כמקום נופש. באזור מעיינות המרפא שבצ'כיה, קיים מלון הזוכה להשגחתו של הרב נחשוני מדי שנה, וזאת לצד בתי מלון ברחבי אירופה, שקבוצות חרדים מבקשות להכשירם לשהייה מהודרת. הכל יודעים כי במקרה כזה יוצרים קשר עם הרב נחשוני, שנענה לאתגר בשמחה.

עולמו רחוק מעולמם של מזימות, וממשקפיו הוא רואה רק טוב. עובדה היא, שלאורך שיחה בת שעתיים לא שמענו מפיו מילה רעה על אף בריה שבעולם. מי שמכיר מעט את הענף - יודע כמה נדיר הדבר במחוזות אלו.

ולמרות כל זאת, הוא לא איש שניתן להערים עליו, 'לסדר' אותו. חושיו מחודדים מכדי לעשות זאת. מאכערים של נופש שניסו אותו, הספיקו להתחרט על כך פעמים רבות.

הרב מקפיד להתרשם מקרוב בכל בית מלון המבקש את חותמת הכשרות?

"בוודאי. בצ'כיה למשל הייתי בפעם הראשונה כדי ללמוד את התשתית. כיום אני מדריך את המשגיחים שלי כיצד להכשיר את מטבח המלון. אני לא מרבה לנסוע לחו"ל, אבל כאשר יש צורך, אני טס לשם על מנת לחזור ארצה עוד באותו היום. אני לא נוהג להתעכב.

"מאוד לא פשוט להעניק הכשר לבתי מלון שאינם עומדים בכשרות מהדרין לאורך כל השנה. להכשיר את כל הכלים, זוהי מלאכה קשה שאין כדוגמתה. אבל אין ברירה. אני לא מדבר על כלי טריפה, אלא על כלים שמשמשים למזון בכשרות רגילה של הרבנות הראשית, כמו בכל המלונות בארץ. כאשר מבקשים להכשיר מלון כזה כדי שיעמוד בסטנדרטים של מהדרין, אני מגיע עם הצוות כדי להכשיר את כל הכלים".

וכיצד מכשירין?

"אם אתה מדבר על בתי מלון בארץ, אנחנו מסתפקים בליבון קל, כי סוף-סוף הרי הכלים כשרים ואנו מבקשים רק לשדרג לרמת מהדרין". 

ובחוץ-לארץ?

"גם שם התהליך דומה, אך הליבון הוא ליבון חמור, ולכן אין אפשרות להכשיר תבניות, תנורים וכדומה. שם הדרישה היא לכלים חדשים". 

אתם מכשירים סכו"ם וצלחות?

אפשר להכשיר ובמקומות רבים אנו עושים זאת, אך בדרך כלל אנחנו משתדלים לקנות כלים חדשים. במלונות המוסבים מדי שנה לקליטת ציבור חרדי, הכלים נשמרים משנה לשנה".

מה באשר לתנורים?

"אם מדובר בתנורים ללא נקבים וחריצים ודפנות התנור אינם באים במגע עם האוכל, אנו מכשירים אותם".

ישנה בעיה בבתי מלון בארץ, לגבי צלחות פורצלן. רוב פוסקי ההלכה טוענים, שמכיוון שמדובר ב'כלי שני', אין צורך להכשירן. אני עצמי שאלתי פעם את הגר"מ הלברשטאם זצ"ל, והוא הורה לי שיש להן תקנה אם אגעיל אותם שלוש פעמים, היות ומדובר בכלי שני. אבל במקומות שבהם אני נותן הכשר, אני משתדל להשתמש בצלחות חדשות, לפחות עבור המזון החם".

וכל הכלים עוברים הטבלה?

"המשגיחים מטעמי מטבילים את כל הכלים. כשמדובר במלון שמושכר ליום או יומיים, עבור שמחה משפחתית וכדומה, למנהג הספרדים מקלים בדבר ואין צורך להטביל. עבור המחמירים אין עצה מלבד השימוש בצלחות חד-פעמיות".

קרה פעם שסירבת להעניק הכשר לבית מלון כלשהו?

"בוודאי שזה קרה. לא אחת ולא שתיים".

באלו מקרים למשל?

"לא מכבר התבקשתי להעניק פיקוח כשרותי לבית מלון כלשהו. הגעתי למקום, וראיתי שבריכת השחייה ממוקמת במרכז המתחם, במקום מרכזי ובולט. אמרתי שאני לא יכול להעניק הכשר למקום שכזה. היה מלון אחר, שבלובי הכניסה היתה תמונת ענק המתפרסת לכל רוחב הקיר, שאינה הולמת בלשון המעטה. הסברתי ליוזמי הנופש שאין לי אפשרות להעניק להם הכשר.

"מקרים נוספים שבהם אני מסיר את חסותי, התרחשו כאשר זיהיתי שבעל המלון או יזם הנופש אינו אדם ישר. אם מתעורר בי חשד שהאנשים אינם נאמנים, אני מסרב בכל תוקף להעניק תעודת כשרות", משתף הגר"מ נחשוני את קוראי 'משפחה'. 

'מכירת חמץ' בתמוז

בלי שמות כמובן: איך נוכל לדעת על איזה נותן כשרות אפשר לסמוך?

"כשיהודי בא לבית מלון, עליו לברר תחילה על זהותו של הרב הנותן את תעודת הכשרות. יש הרבה רמאויות בתחום הזה. מדביקים את התואר 'הרב הגאון' לאדם שאינו מוכר. אנשים רואים 'הרב הגאון', ונוטים לסמוך, מבלי לדעת שיש הרבה 'רבנים גאונים' שלא ניתן לסמוך עליהם אפילו בדיעבד. במקומות רבים משתמשים בשמו של המשגיח מטעם הרבנות, ומציגים אותו כ'הרב הגאון', והעולם-גולם קונה את הבדותא. אשר על כן, בראש ובראשונה צריך לברר על זהותו של הרב המכשיר.

"לאחר מכן, גם לאחר שהוברר כי מדובר בתלמיד חכם וירא שמים, חשוב לוודא שמדובר באדם בעל פרקטיקה וניסיון מעשי, כי בתחומים רבים ניתן להיכשל בתום לב.
הנה, לפני מספר חודשים הוזמנתי להכשיר מלון בטבריה עבור קבוצת נשים חרדיות שהגיעו לנפוש במשך יומיים. באתי למטבח, וראיתי שני סירי בישול ענקיים, מלאי ברגים. ביקשתי להסיר את הברגים, וגיליתי שמן חם שתפקידו לסייע בזירוז הבישול, כי אם לא הסרת את השמן, לא הועילה ההכשרה כלום. אבל מנהל המטבח סירב לשתף פעולה, באומרו: 'בשבוע שעבר היה כאן רב ידוע וחשוב, והוא הכשיר את המטבח מבלי להעלות את הדרישה המוזרה שלך'. מה הסיבה? הרב ההוא אינו ירא שמים? הוא אינו בקי בהלכה? חס ושלום! פשוט, הוא לא חי את התחום. אין לא את הידע הפרקטי הדרוש.

"יש לי בעיה עם 'מומחים לכשרות': אם הם אינם מורי הוראה, או אינם מתייעצים עם מורי הוראה, זו בעיה גדולה. באחד מבתי המלון נתקלתי בתנור שאופים בו בשר ודגים בו זמנית. בשולחן ערוך נפסק שהדבר אסור, משום 'חמירא סכנתא מאיסורא'.

במקרה כזה, על הרב להחליט, האם להשליך כמויות עצומות של מזון לאשפה, או להתיר את התבשילים, בגלל שהדג היה בשיעור של פחות משישים ביחס לבשר. מצד שני, ישנה מחלוקת סביב השאלה האם ביטול בשישים נאמר גם לגבי 'חמירא סכנתא'. זוהי מחלוקת בין הש"ך והט"ז, שבה ה'חתם סופר' מכריע להיתר. זו סיטואציה שאירעה לי לפני מספר שנים". 

רגע, טרם דיברנו על בישולי עכו"ם...

"אוהו, על כך צריך לכתוב ספר. יש מחלוקת בין הרמ"א למחבר בקשר להגדרת בישולי עכו"ם. בעוד הרמ"א מסתפק בכך שיהודי הצית את האש, הספרדים מקפידים שיהודי גם יניח את הקדירה. אנחנו מקפידים, כמובן, גם לשיטת המחבר. זו השאלה הראשונה שאני נשאל מקרב רוב האנשים שיוצאים לבתי מלון. זה מאוד איכפת לציבור. בבתי מלון נהוג שפועלים גויים מווסתים את החום בסירים. בימי הנופש למהדרין אנו מזיזים את הפועלים הללו ודואגים להעסיק אותם בקילוף תפוחי אדמה וכדומה.

"יש עוד נושא שהספרדים דורשים אותו, והוא שהבשר יהיה גלאט על פי שיטת ה'בית יוסף'. כשרותו של הגרמי"ל לנדא מקובלת גם לפי ההולכים לשיטת ה'בית יוסף', כי כולם יודעים שהוא מקפיד על 'גלאט בית יוסף'. משום מה, רווחת סטיגמה אצל ציבור ספרדי מסוים, ש'העדה החרדית' אינה מקפידה על כך. הסיבה לכך היא, שבעבר היתה ה'עדה החרדית' חותמת על בלנקים שבהם נכתב: 'בית דין צדק לכל מקהלות האשכנזים'. אבל למעשה, יש לי מכתב שכתב לי הגר"מ ברנדסדורדפר זצ"ל, שהיה ראש 'ועד השחיטה' של ה'עדה החרדית', שבו הוא מאשר לי שמערכת הכשרות של ה'עדה החרדית' מקפידה על שיטת ה'בית יוסף'. הספרדים מתקשים להשתכנע בכך, ולכן אנחנו משתדלים לספק את דרישותיהם".

כל הכלים עוברים טבילה?

"ישנם מעניקי כשרות שאינם דורשים שהכלים יוטבלו, בטענה שאלו כלי מסחר הפטורים מטבילה. מדובר בכמות עצומה של כלים, ואין אפשרות להטביל את כולם".

מה אתם עושים במקרה כזה?

"במקרה שלא ניתן להטביל את הכלים, אנחנו מבצעים מכירה לגוי, כעין מכירת חמץ, שבמסגרתה הגוי קונה את כל הכלים למשך תקופה. כך הכלים פטורים מטבילה, היות ואינם בבעלות יהודית. אבל אנחנו עושים קניין ממש, לזמן קצוב, עם סכום כסף, עם כל הפרטים והדקדוקים, שהדבר לא ייראה כהערמה".

ולמה לא לטבול?

"כי אלו כמויות אדירות של כלים. כל פעם אתה מוצא עוד ועוד כלים, ואתה לא יודע אם מנהל המטבח לא רימה אותך. אם אתה יכול להטביל, אדרבה ואדרבה. אבל אם לא, אז זהו הפתרון". 

לכתחילה?

"זהו פתרון שמופיע ב'שולחן ערוך'. הרבנות, אגב, תמיד עושה את זה". 

כהררים בשערה

אם במהלך ימות השבוע מסתכמות השאלות המתעוררות באתרי הנופש בתחום הכשרות והצניעות בלבד, הרי שעם פרוס השבת הופכת הבעיה לסבוכה כפליים. עשרות שאלות שהררים של חילולי שבת תלויות בהן, קיימות בכל בית מלון ממוצע. מחילולי שבת במטבח, עבור דרך שאלות עירובין בקמפוסים המקיפים את המלון, וטרם אמרנו מילה על מצלמות אבטחה, דלתות מגנטיות, כרטיסים אלקטרוניים לפתיחת חדר האירוח, ועוד.

"אכן, השאלות בשבת רבות מספור", מקדים הרב. "זה מתחיל במטבח, בשאלות האם וכיצד לחמם את המאכלים, ומסתיים בדיני 'מגיס', ואפילו מלאכת 'קושר'. ראיתי בבית מלון כלשהו, שהפועלים נוהגים לקשור את החלות בשקית ניילון, בקשירה כפולה. זו מלאכה אסורה לכל דבר, ולא ברור אם מותר להשתמש בחלות שכאלו, שנשמרו בתנאים של חילול שבת. בארוחת הצהריים מגישים אוכל חם. מישהו חשב פעם כיצד שומרים על החום מבלי שהתבשילים יישרפו או יחמיצו? ובכן, במרבית המלונות הפועלים הגויים מניחים את התבשיל על הפלטה בעיצומה של השבת, תוך הסתמכות על היתר, לפיו גם הם טועמים מהמאכל, כך שזה נעשה לצרכם. אנחנו, לעומת זאת, איננו מסתמכים על ההיתר הזה. פיתחנו תנורים שניתן לכוון אותם באופן מדויק, שנוכל להניח בהם מאכלים מערב שבת כך שהם לא יישרפו או יחמיצו, אך גם ישאירו את האוכל חם עד לצהרי השבת, ואף עד לשעת הסעודה השלישית", מספר הגר"מ נחשוני.

איך אפשר לקחת אחריות על מערך כזה? הרי זה בבחינת 'פסיק רישיה' שלא יהיה כשלון...

"נכון, אבל אם יש לך משגיחים טובים ומקצועיים שאתה סומך עליהם - לא ידידים שלך ולא בחורי ישיבות שרוצים להרוויח משהו בימי 'בין הזמנים' - אתה יכול להיות רגוע. המשגיחים נמצאים במקום 24 שעות ביממה, והם מיומנים ומהירים במלאכתם. הם ערניים לנוכח כל בעיה, ערוכים לכל תרחיש. אבל זה בתנאי שאכן יש לך כמות מספקת של משגיחים. אנחנו הרי לא מדברים על בתי מלון מאוד גדולים, אלו בתי מלון בגודל ממוצע, ואם יש לנו ארבעה משגיחים - לפעמים שניים מתוכם אפילו מטעם הרבנות ושניים מטעמנו – ניתן להגיע למצב שבו אין רגע במטבח ללא נוכחות משגיח. במצב כזה, אני חושב שברוך השם אין תקלות". 

והרב יכול לקחת אחריות מלאה על שבת ללא איסורים?

"אני חושב שכן. הרי מישהו צריך לעשות את זה. אנשים נוסעים ממילא". 

איזה בעיות הלכתיות נוספות מתעוררות בשבת?

"ישנן בעיות קשות. קודם כל, צריך להקפיד שכל החיישנים האלקטרוניים השונים ברחבי המלון ינוטרלו מערב שבת. באשר למצלמות האבטחה - זו דרישה ביטחונית ואי אפשר להפסיק את פעילותן. בעבר ניסינו לדרוש זאת, אך נתקלנו בהתנגדות עזה מצד מערך האבטחה".

אז מה עושים?

"אם המצלמות מְצַלמות כל העת, ללא קשר לעוברים ולשבים, אין בכך בעיה". 

כמדומה שמרן הגרי"ש אלישיב סבור אחרת...

"אכן, ולפי דעתו מדובר בבעיה מהותית, שעדיין לא אותרה הנוסחה שתאפשר להתגבר עליה. זה קיים בכל המלונות.

"יש גם בעיה עם מה שמכונה 'מעליות שבת'. במקומות רבים מדובר במעליות שתוכנתו באופן פרטי, מבלי לקבל את אישורו של מכון מוסמך כלשהו. פשוט מרמים את הציבור. היינו בכמה מקומות, וראינו שהמהנדס עושה זאת על דעת עצמו. יהודים יראים ושלמים לא משתמשים במעליות שבת, אף כאלו שקיבלו תו תקן ממכוני הלכה וטכנולוגיה. אבל אלה שכן משתמשים - עליהם לדעת שיש כאן הרבה רמאויות, היות ואף רב לא בדק את המעלית.

"נושא נוסף שמעסיק אותנו רבות, קשור למיחמי המים. ישנם כמה סוגים של מיחמים לשבת. יש מהודרים פחות ויש יותר. השאלה היא האם המים נכנסים אליו ללא כל קשר לכמות המים שמוציאים ממנו. אלה הפועלים על עקרון של 'גרמא' מתאימים יותר למרכזים רפואיים. במלונות שיש רק מיחמים כאלה, אנחנו מכינים דודי מים מערב שבת, כי אנחנו מעדיפים שלא לסמוך על פתרון ה'בדיעבד' הזה.

"חשבת פעם איך מסירים את סירי הענק של החמין מהפלטה בבתי המלון?" מאתגר אותנו הגר"מ נחשוני. "הרי אלו סירים שאי אפשר לטלטלם מרוב גודלם. ואילו אם נרוקן את הסיר בעודו על הפלטה, נעבור על איסור 'מגיס'. מה עשינו? מצאנו פתרון. דאגנו לכוון את שעוני השבת באופן שהפלטה תפסיק את פעילותה זמן קצר לפני מועד הארוחה, וכך, כאשר מגיע תור חלוקת הצ'ולנט, הפלטה מכובית. מדובר בסירי ענק, וגם אם חולפת שעה ארוכה מאז הפסקת הפעילות, החמין שומרים על חומם.
"במשך מספר שבועות ערכנו מדידה של החום, כדי לאפשר את השארת התנורים על מידת חום מינימאלית, שתשמור על חום המזון מבלי שיהיה צורך להפעיל את התנורים בשבת. הגעתי לטמפרטורה הנכונה, ומאז אני מורה לבצע זאת בכל המלונות שבהשגחתי. אנשים לא מאמינים כשהם מגלים שב'שלשודס' (סעודה שלישית - א"א) מוגשות להם פשטידות חמות שלא נשרפו...

"גם בשולחנות שבבר, יש בעיות 'מגיס' משל עצמן. ההגשה העצמית נעשית מתוך מגשים רותחים, לפעמים מכלי ראשון, כאשר מתחתם מסודרים צינורות חימום. הספרדים אמנם מקלים בזה, שבתבשיל שכבר התבשל כל צורכו אין חשש 'מגיס', אבל ה'משנה ברורה' מחמיר בדבר. הפתרון הטוב ביותר הוא לשים את האוכל על שולחן שצינורות החימום לא עובדים בו". 

ומה באשר לעירובין?

"במקומות רבים יש בעיה של ממש, היות שלא ניתן לסמוך לכתחילה על העירוב המקומי, או שמדובר במלון שנמצא באזור מבודד. במקרה כזה, אנו מתקינים עירוב פנימי, מסביב למתחם המלון. ועוד לא דיברתי על מלונות שחוף הים מקיף אותם, ששם הבעיה סבוכה בהרבה".

איך פותחים את חדרי האירוח בשבת?

"במלונות בארץ יש אפשרות לפתוח את החדרים גם במפתחות רגילים. במלונות בחו"ל אין פתרון כזה, והדלתות נפתחות רק באמצעות כרטיס מגנטי".

אז מה עושים?

"שמעתי על רבנים שמתירים זאת בדרך כלשהי, אך אנחנו לא סומכים על ההיתר הזה. מה שאנחנו עושים בדרך כלל, זה שאנו נמנעים מלסגור את הדלתות, ובכל קומה מציבים שומר.

"אבל זה עדיין לא כלום. אתה יודע שבמרבית המלונות יש להנהלת המלון יכולת לעקוב אחר כל תזוזה בפתח החדר? המנהל יודע, און-ליין, אם החדר מאויש או שהוא פנוי, וזאת באמצעות אמצעים אלקטרוניים מתקדמים, באופן שאם אתה מתהלך בחדרך למעלה, אתה משפיע על תזוזות אלקטרוניות למטה. גם לבעיה זו אנו נותנים את דעתנו".

אל תעשו הנחות 

לטובת הקוראים, אבקש מדריך קצר: מה אני צריך לבדוק כאשר אני מחפש בית מלון כשר למהדרין?

"תחילה עליך לברר עם מעניק הכשרות באלו סוגי בשר משתמשים במלון, כדי לוודא האם זה מתאים להכשר שאתה נהנה ממנו לאורך כל השנה. כיום, ההגדרה 'מהדרין' היא מושג רחב מאוד, שמתפרס מה'עדה החרדית' והרב לנדא מכאן, ועד לרבנות כזו או אחרת בצד השני. כך שלפני כל דבר אחר, צריך לבדוק באלו סוגי בשרים משתמשים. שנית, צריך לברר האם ההקפדה על 'מהדרין' היא רק בבשר ובעופות, או שזה מתייחס לכל המוצרים. גם כאן התשובה אינה חד משמעית בכל המקרים.

צריך גם לברר האם מכשירים את הכלים או לא, כי לא בכל מקום מכשירים; האם רק חלק מהמלון הוא כשר למהדרין והשאר בכשרות רגילה - ואז, אוי ואבוי. לא יימלט שהמנות לא יתערבבו זה בזה. זו גם ההזדמנות להתריע גם על חתונות, שבהן בעלי השמחה מזמינים כמה מנות מהדרין עבור מוזמנים חרדים. העופות דומים זה לזה, ואין כל אפשרות לוודא שהמנה המגיעה אליך הסועד, היא אכן למהדרין. הפתרון היחיד הוא לדרוש מנה ארוזה, כמו במטוס".

איך מבררים את כל זה?

"פשוט מרימים טלפון. שואלים מי המשגיח, מהי רמת הכשרות, באלו הכשרים נעשה שימוש. לא לסמוך בעיניים עצומות. בעונות הבוערות, יש לי יותר ממאתיים שיחות נכנסות ביום. אנשים מתקשרים, דורשים הבהרות, ואני שמח. אני שמח שהנושא נכנס לתודעה יותר ויותר, שאנשים לא סומכים על הצהרה כזו או אחרת של בעלי המלון, שלא עושים לי הנחות. אך עדיין, ההתעניינות אינה מספקת. יש עדיין נטייה לסמוך על הנכתב באופן אוטומטי, ואני מקווה שהראיון הזה יגביר את התודעה... אני פונה לציבור: אל תעשו לי הנחות".

כאשר בית מלון מקבל השגחת-מהדרין מרב מוכר שניתן לסמוך עליו בענייני כשרות - משמעות הדבר היא שאנו יכולים להיות רגועים גם באשר לשאר ההיבטים, דוגמת שבת וצניעות?

"לא תמיד. לא כל הרבנים דומים בדרישותיהם. יש רבנים שרק הכשרות מעניינת אותם והם אינם נוטלים כל אחריות על שאר העניינים. גם את זה צריך לשאול. פעם היינו בכנס רבנים, ובאמצע השבת התברר שישנם מנויים קבועים המגיעים לבריכה. באו אנשים בצהרי השבת לרחוץ בבריכת השחייה. ואז, השם ירחם. המלון עמד תחת הגדרת 'מהדרין' אך האווירה בשטח היתה איומה. נותני כשרות שאינם נותנים את דעתם לנושאים מעין אלו, מתרשלים במלאכתם".

אתה אחראי גם לתקינות המזוזות בפתחי החדרים?

"שאלה מצוינת. האמת היא, שאני עוקב גם אחרי הנושא הזה. צריך לתפוס קשר טוב עם בעל הבית, כדי לשכנע אותו לבדוק את המזוזות. כאשר מדובר במלון שנשכר לשלושה או ארבעה ימים, אין לך הצדקה לדרוש ממנו דרישה מן הסוג הזה. אבל אנחנו מעירים".

ולגבי המקוואות?

"גם כאן, הפרוץ מרובה על העומד. לא הייתי סומך על כל מקווה בכל מלון, אלא אם כן יש גוף מוסמך שמאשר את כשרותו. במקומות מסוימים אנחנו הופכים את הבריכה למקווה, עבור יהודים חסידים ויראי שמים המבקשים לטבול בשבת בבוקר, או בכל יום לפני התפילה".

ומה עם כשרות ספרי התורה?

"בעיה גדולה, אך משתדלים לדאוג גם לנושא הזה, שיהיה ספר תורה כשר. במלונות בטבריה יש לי את הרב הממונה על הכשרות בעיר, ולשבחו ייאמר שאם אני מרים לו טלפון, הוא דואג להביא ספר תורה מהודר מאחד מבתי הכנסת, לכל מלון שאני מבקש. אבל בדרך כלל אנו דורשים ממפעיל הנופש לדאוג להביא ספר תורה מהודר. היו מקרים רבים מספור, שבהם התגלתה טעות בספר התורה בעיצומה של הקריאה"...

הזכרתם רבות את נושא הצניעות. מה צריך לבדוק מראש כאשר נרשמים?

"בעיקר צריך לבדוק האם רואים את הבריכות, האם הן מכוסות. בהרבה מקומות רואים את הבריכה מהחדרים, וכמובן שזו בעיה. במקומות כאלה לא נותנים הכשר, אלא אם כן הבריכה מכוסה הרמטית או שהיא מושבתת לגמרי". 

היה יהודי בצאתך

"קיימת בשוליים תופעה של הציבור החרדי שחושבים שכאשר הם באים למלון, הותרה הרצועה והם יכולים להקל ראש בנושאים שבביתם לא עולה על דעתם להקל", מתלונן הגר"מ נחשוני. "יש אנשים חרדים שחושבים שגם הדת יצאה לחופש. ככה הם בטוחים. הם נוהגים אחרת מאשר בבית. כתוב: 'ובשר בשדה טריפה לא תאכלו'. בשדה צריך להקפיד יותר מאשר בבית, כי בשדה קיימת תחושה של הפקרות.

"במקרים רבים אנו מתאמצים עד דכדוכה של נפש כדי שתהיה אווירת 'מהדרין', ואז באים אנשים מתוכנו, שאומרים לי: 'אל תגיד לנו מה לעשות, אנחנו עכשיו בחופש'. זה מכאיב את לבי. האם כך היינו רוצים לחנך את ילדנו?"

יש תופעות של חילול השם?

"יש תופעה כזו בשוליים, והיא ראויה לכל גינוי. יש אנשים בודדים שבטוחים שאם הם מגיעים למלון, מותר להם הכל. יש אנשים, שכאשר הם בדרכם לבריכה הם מסתובבים בלובי המלון באופן שהייתי חוסך את תיאורו מהקוראים. איזה פנים יש ליהודי חרדי כשהוא מסתובב כך?!

"לפעמים אני ממש נדהם: איך יהודי לא מתבייש?! יהודים שלנו, אנשים נשואי פנים לכאורה. אין זאת אלא שהנופש סנוור אותם, שהם לקחו אותו צעד אחד קדימה מדי.
"אבל עדיין", מתנחם הגר"מ נחשוני, "יש לנו במה להתגאות. בעלי המלונות מספרים לי על ההתנהגות הנאותה, על ההקפדה בממון הזולת. את זה הם מאוד משבחים.

בציבור הכללי נהוג 'לסחוב' מגבות הביתה. הציבור החרדי מקדש שם שמים בהליכותיו. אם כי, אצלנו יש בעיה אחרת: אנשים חושבים שבבית מלון צריך לטעום מכל דבר, והם מעמיסים כמויות מזון אסטרונומיות במערכות של צלחות על גבי צלחות, כאשר בפועל הם לא אוכלים אפילו רבע מהכמות. המנהלים מעירים לי על כך לא אחת. הם אינם רואים זאת בעין יפה".

התבלבלנו: האם ראוי לכתחילה לצאת לנופש, או שעדיין, למרות כל המתואר, 'אשרי יושבי ביתך'?

"ברור, שמי שיכול להישאר בבית, הכי טוב אם יעשה זאת. אם יש אילוצים שמחייבים יציאה לבית מלון, אנחנו כאן כדי להפוך את הנופש למהודר יותר. זה כמו שיהודי צריך להגיע לבית חולים, ויש כל מיני חברות שדואגות לכשרות מהדרין עבור המאושפזים בבתי החולים. אלה שנופשים, טוענים שהם זקוקים לכך ממגוון סיבות. כאמור, אני אישית עד היום לא יצאתי".

הרב מרבה להסתובב בשטח?

"במקומות שאני נותן כשרות, רואים אותי בשטח. אני לא רב של פקסים. פתאום אני מופיע בחמש בבוקר, בעשר בלילה, רואים אותי. אבל לעולם אני לא נשאר לשהות במקום.

"כל גדולי ישראל שאני פוגש, מעודדים אותי. יש רבנים גדולים מחו"ל שבאו למלונות שבהשגחתי. היו אדמו"רים ידועים שערכו 'טיש' במקומות שתחת פיקוחי. אני רואה שהם סומכים על הפעילות ומעריכים את המאמצים, ואין לך עידוד גדול מזה".

חשוב לו, לרב נחשוני, לתת את הכבוד הראוי לעמיתיו השונים: "אני לא נותן הכשרות היחיד. כיום רבנים חשובים שעוסקים בזה ואפשר לסמוך עליהם, רק שצריך לברר כל דבר לגופו של עניין.

"יש משהו נוסף שאני מבקש להדגיש: אני לא גוף כשרות. בעבר היה לי הכשר, אך סגרתי אותו. אני לא בא להקים גוף כשרות, אני בא לעזור ליהודים, גם לאנשים פרטיים לשמחה במלון כזה או אחר, והם מבקשים רמת מהדרין. במקרה כזה אני נכנס לתמונה. אני עוזר להם, כי יהודי חייב לעזור". 

מאוד פופולארי כיום להקים גופי כשרות... הרב לא מאמין בזה?

"לא. אני לא סוחר, אינני מתהדר כגוף כשרות". 

גופי כשרות זה מסחר?

"לא, חלילה. אבל אני בא לעזור לאנשים. לא יותר".

שעות ארוכות בילינו במחיצתו, ועמדנו לראשונה על טיבה של כשרות מלונות. זו מלאכה סבוכה, מורכבת, כמעט בלתי אפשרית. ההכשרה נעשית מהטפחות ועד המסד, מהחדרים ועד המטבחים. ועדיין הרב שעמו עשינו שעות יקרות ומחכימות, חרד כל הזמן. הוא מפחד תמיד, חרד לכשרותו. הוא מבין את המעמסה שעל כתפיו.

אנו נפרדים ממנו. הוא מציץ שוב אל המטבח, מחליף משפט קצר עם המשגיח הניצב במקום, ומפליג חיש אל שדה התעופה, לבדוק שחלילה איש מצוות מטבחי אריזת מזון המטוסים שבפיקוחו, לא התרשל חלילה במלאכתו.

כי כזה הוא הרב נחשוני. נחשון, חרוץ, לא עושה לעצמו הנחות. בקיצור, רב של פעם.

מרא דאתרא של המלונות

הגר"מ נחשוני הוא מיזוג של ניגודים: יהודי חסידי בכל הווייתו, ויציר כפיהן של ישיבות סלבודקה ו'קול תורה'; שורשיו נטועים בערוגותיה של חסידות ספינקא, ואילו השעות שעשה במחיצת מרן הגר"ע יוסף, רבות מלהיספר; את שימוש החכמים שלו עשה במשך מספר שנים על שולחן הזהב של מורו ורבו, מרן הגר"ש הלוי וואזנר, אך אף על ידיו של מרן הגרי"י וייס זצוק"ל, ה'מנחת יצחק', יצק מים זכים.

ממי ינקתם הליכות עולם?

"למדתי בישיבות 'קול תורה', אצל מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך. הסתובבתי אצל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי בסלבודקה, ואחר כך הלכתי ללמוד בכולל מיוחד לרבנים מיסודו של רבי ברוך רבינוביץ' ממונקאטש, כשראש הכולל היה הרב אברהם יצחק ליכטנשטיין, רב המשחטה הגדולה ב'מרבק' ומי שהסמיך את השוחטים מטעם הרבנות הראשית. הוא היה מומחה מספר אחת בדיני טריפות ושחיטה. לאחר מכן עשיתי 'שימוש חכמים' אצל מרן הגר"ש וואזנר, לאו דווקא בנושאי כשרות. זכיתי שיסמוך עליי את ידיו".

מכריו מעידים, כי לעולם לא יתפשר אף על הקל שבעקרונות הכשרות שאותם התווה עם קפיצתו למים האדירים של מתן חותמת כשרות לבתי מלון בתקופות הנופש, שבהן נוהרים בני תשחורת ואישי שיבה, העם שבשדות ותלמידי החכמים, אל בתי המלון שהוכשרו לשם כך ומבקשים להחליף כח, להעלות אבר כנשרים, ליעף ולא להתייגע. וכדי שנפישתם תיעשה על פי דקדוקי ההלכה מבלי שהדת תצא אף היא, חלילה וחס, לחופש, ניצב הגר"מ נחשוני, מרא דאתרא של מלונות רבים, על עומדו. במסירות, באיתנות, בכובד ראש.



מנותק
נשלח ב-28/7/2011 12:47 לינק ישיר 

Kosher Pork in Sunnyside

kosher-pork-465.jpg

Rabbis saw to it long ago that it’s against the law to have a pig farm on Jewish-owned land in Israel, so Jewish pig-farmers there (perhaps after consulting a legal-loophole-minded rabbi of their own) built their sties on platforms above the land—taking the practice of raising pigs to a whole new level.

But if you want actual Kosher pork—pork spare ribs, pork cutlets, center-cut pork chops, all labeled in Hebrew “Sh’Chita Beit Yosef” (i.e., kosher slaughtered)—you get that only in New York, only at the Associated Supermarket at 4407 Greenpoint Avenue, in Sunnyside, Queens, and only for a few hours today, between the time the Israeli artist Oded Hirsch snapped the above photo on his cell phone and it got forwarded to me, and the time I phoned Aris Duran, the supermarket manager, for an explanation.

“What are you saying?” Duran asked. “Pork cannot be kosher.” So I e-mailed him the photo. He called me right back, and said he was going to pull all the meat off the shelves. “It was a mistake,” he said, and a few seconds later he called back and left a message to say, “Thanks for alerting me.”

Duran had to leave a message because I was on the other line to the Orthodox Union, whose voice-mail recording describes it as “the global leader in Kosher supervision and the world’s largest Jewish resource.” (So much for the Torah and the Talmud.) I pressed two for matters Kosher, and listened to another menu until I heard: “To report a product that may be mistakenly labelled, press four.” I did, and was invited to leave a message for Howard Katzenstein, who called me right back. “I have to tell you,” he told me, “my father-in-law read your magazine religiously—or some would say irreligiously. How can I help you?” I told him about the kosher pork for sale in Sunnyside. “If the price is right, I say go with it, right?” Katzenstein said, and giggled.

But seriously, Katzenstein told me, he hears of such outrages only “rarely.” “Computer-generated labels,” he said, “they’re a nightmare waiting to happen.” The last two words of the stamp on the pork in Queens, “Beit Yusef,” mean “according to Sephardic custom,” said Katzenstein, an Ashkenazi Jew. “But I don’t think even the Sephardim would accept that.” For further information he referred me to the head of Kosher-law enforcement for New York State, Rabbi Luzer Weiss (“but he’s a winner in my book,” Katzenstein said). In this era of budget cuts, the state has laid off all eight of its Kosher-enforcement inspectors, leaving Rabbi Weiss as a one-man department, and apparently he was on other cases, because I haven’t heard back from him.

Oded Hirsch, meanwhile, went back to the supermarket with a proper camera. He’s an artist, after all, and thought he could come up with a better image than his initial cell-phone snapshot. By the time he got there, just a few minutes after I had e-mailed that picture to Aris Duran, he found the meat department almost entirely purged of pork. “A pack of six workers were scanning the fridge frantically,” Hirsch reported. “Anyway, I did manage to sneak a few more shots.” He attached the clandestine images (see below) and signed off: “Ha ha.”

kosher-pork-2.jpg

kosher-pork-3.jpg



מחובר
נשלח ב-7/8/2011 05:37 לינק ישיר 

בית המשפט בניו יורק קבע: חוקי הכשרות תקפים

סאגת הכשרות בניו יורק הגיעה לסיומה: בית משפט פדראלי החליט היום כי חוקי הכשרות במדינת ניו יורק הינם תקפים ● החוק קובע כי על יצרנים ומפיצים לטפל בעצמם בענייני הכשרות ושכל הפרטים המופיעים על התוויות ובמאגר מידע יהיו גלויים לצרכנים
מערכת שטורעם

סאגת הכשרות בניו יורק הגיעה לסיומה: בית משפט פדראלי החליט היום כי חוקי הכשרות במדינת ניו יורק הינם תקפים.

החוק קובע כי על יצרנים ומפיצים לטפל בעצמם בענייני הכשרות ושכל הפרטים המופיעים על התוויות ובמאגר מידע יהיו גלויים לצרכנים.

הפרשה החלה כאשר בעל איטליז בלונג איילנד טען כי חוק הכשרות פוגע בזכויות חופש האזרח המעוגנות בחוקה האמריקאית.

השופטת נינה גרשון חלקה עליו ופסקה שהחוק לא מפריע לחופש הדת או חופש הדיבור, ויישאר בתוקף.

ד' במנחם-אב תשע"א


מחובר
נשלח ב-31/8/2011 05:04 לינק ישיר 

חל איסור לגבות תוספת על כשרות מהודרת
משרד החקלאות שלח חוזר לרשתות השיווק, ובו הוראה כי אין לגבות מחיר יקר יותר עבור מוצרי חלב שבפיקוח שנושאים כשרות מהדרין. הסיבה: מחיר יקר ששילמו צרכני מהדרין.
אשר הלפרין ל' באב התשע"א 13:15

משרד החקלאות הוציא מכתב למחלבות ולרשתות השיווק, ובו הוראה שאין לגבות תוספת מחיר על מוצרי חלב שבפיקוח, שיש עליהם כשרות מהודרת.

 

מהמכתב שהגיע לידי כתב לדעת.נט עולה כי היו מי שהחליטו לגבות מחיר יקר יותר על מוצרי חלב שונים שנמצאים תחת פיקוח, כשאת הסיבה לייקור המחירים הם השליכו על כך שמדובר במוצר עם כשרות מהודרת והדבר עולה יותר לחברה.

 

במכתב נכתב: "המחירים הקבועים בצו הפיקוח על מחירים ושירותים חלים על כל סוגי המוצרים, בכל סוגי הכשרויות", וזאת למען הסר ספק ולהבהיר באופן ברור כי הוראות החוק הקובע מחירי מקסימום בפיקוח למספר מוצרי חלב אינם מתירים גביית מחיר מעבר, גם כאשר המדובר בכשרות מהודרת.

 

אורי צוק בר האחראי על פיקוח המחיר במשרד החקלאות הבהיר כי מוצרי חלב בכשרות מהודרת או מיוחדת, אינם מהווים חריג לחוק או נחשבים למוצר שאינו "רגיל", שמשמעו מוצר חלב ללא תוספות מזון או תזונה (כגון העשרת ויטמינים, חומרי טעם מיוחדים, תוספי ירק וכו').

 

לאתר לדעת.נט נודע כי מכתב ההבהרה יצא על רקע פניות ותלונות כי במספר מרכולים נהוג לגבות תוספת עבור כשרות מהודרת גם על מוצרי חלב שבפיקוח.

 

לנושא התייחס גם שרת החקלאות אורית נוקד שאמרה כי תנאי בסיסי לצרכנות הוגנת הוא הקפדה על נושא השקיפות והבהירות. "אין סיבה שצרכנים ישלמו יותר מכפי שקבע המחוקק. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר רבים מהצרכנים כלל אינם מודעים לעובדה שהם משלמים יותר עבור הכשרות המהודרת".


מחובר
נשלח ב-2/9/2011 15:02 לינק ישיר 

התמליל המלא של דרשת הגרמי"ל לנדא על "שטראוס"

במדרש תנחומא (פ' ויקהל רמז תשנב): "אתה מוצא שלשה שמות נקראו לאדם, אחד מה שקורין לו אביו ואמו, אחד מה שקורין לו בני אדם ואחד מה שקונה לעצמו. טוב מכולן מה שקונה לעצמו".

בעל היארצייט, אבי הרב זללה"ה, מילדותו הי' בעל כשרון נפלא וזהו בחי' 'מה שקורין לו אביו ואמו'.

 בחי' 'מה שקורין לו בני אדם' זהו ענין ה'רבנות'. הוא הכינוי שכנוהו עוד מימי בחרותו 'ר' יעקב דער רב'. גם כשלא רצה רבנות, הי' נקרא 'דער רב'. בין חבריו מתחילה ועד סוף ימיו - הוא הי' מכנה אותם "דו" (אתה, לנוכח) והם סירבו לומר לו "דו".. עוד כשהי' בליובאוויטש וברוסטוב היו פונים אליו בלשון "איר" (אתם) כיון שהוא רב וכך נמשך גם כאן בהגיעו לארץ הקודש.  למשל, האחים למשפחת גור-ארי'ה או ר' חיים יוסף רוזנבלום, הוא הי' אומר להם "דו" והם פנו אליו בלשון "איר".

'שם שקנה לעצמו' הוא: "בני ברק'ער רב". אמנם באו יהודים תושבי בני ברק והזמינוהו לבוא להיות "בני ברקער רב",  אבל בכל זאת השם "בני ברקער רב" זה השם שקנה לעצמו,  כי באותם ימים השם 'בני ברק' עדיין לא הי' לשם דבר אך על ידי עבודתו בבניית 'בני ברק' הפכה העיר למשהו מיוחד, הוא זה אשר הביא לכך שכשאומרים בני ברק הרי זה מביע ומבטא משהו, הוא עיצב את בני ברק ובכך קנה לעצמו את השם 'בני ברק'ער רב'. 

       ומסיים המדרש: 'וטוב מכולן הוא השם שקנה לעצמו'.

ואיך קנה השם לעצמו?  במסירה ונתינה לשמירת התורה והמצוות באמת ובתמים, לדאוג למאכל כשר ומהודר, להקפיד על מצוות התלויות בארץ, לחזק ולבסס את שמירת השבת בעיר וכו'. וכידוע אשר אני מוגבל מלמנות דברים נוספים מצד ההגבלה שכתב בצוואה שמרשה שידברו עליו רק על עבודתו בשמירת השבת והמעשרות בבני ברק.

         הגמרא במגילה (טו, ב):, א"ר אלעזר אמר ר' חנינא "עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר ביום ההוא יהי' ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה  לשאר עמו ולרוח משפט ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה".

שואלת הגמרא: מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה? ומתרצת הגמ': לעושין צביונו ולמצפין תפארתו. 'לעושין צביונו' – היינו לעשות עיר בצביונו של הקב"ה. ותוס' בר"ה (יא, א בד"ה לקומתן) מפרשים: "צביונו לשון יופי – כמו שכתוב 'עטרת צבי'".  עיר שהיא בצביונו של הקב"ה, היופי שלה הוא בשמירת השבת ובשמירת הכשרות בתכלית היופי וההידור. 'ולמצפין תפארתו' הוא בשמירת הצניעות אשר היא תפארת העיר ותפארתו של הקב"ה בעירו בני ברק.

         וממשיכה  הגמ': "יכול לכל"? היינו, האם כולם הם צדיקים וכולם יזכו שעתיד הקב"ה להיות עטרה בראשם? ומתרץ: "ת"ל, לשאר עמו, שמשימין עצמן כשיריים". וכך אמרו במס' סוטה (ה, ב): אמר ריב"ל בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה, שבשעה שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו. מנחה, שכר מנחה בידו. אבל מי שדעתו שפלה עליו, כאילו הקריב כל הקרבנות, שנאמר זבחי אלוקים רוח נשברה. ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה".

    אבי אמר לי פעם שבשעה שאומרים בעלינו "וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ" צריך אדם להתכוון על עצמו. 'חשדתי' באבי הרב, שבשעה שאומר מילים אלו ב'עלינו', אומר הוא את שמו ושם אמו...

הוא הי' דוגמא להנהגה של 'לב נשבר ונדכה, אלוקים לא תבזה' שמכך לומדים בגמ' שזוכה ש'אין תפילתו נמאסת'. אבי הי' מתפלל על העיר והרגיש אחריות על העיר.  כאשר הי' פיצוץ בתחנה המרכזית בתל אביב, בשנים שאחרי תש"י, אבי מיד רץ לתחנה לחכות למי שיבוא מתל אביב כדי לשמוע ולהתעדכן על המצב שם ולעזור ככל יכולתו. הייתי ילד ושאלתי אותו למה הוא רץ ראשון?  והוא ענה לי: אבי הי' רב בקורעניץ וכאשר פרצה שריפה, הראשון שהי' במקום השריפה הי' אבי, כי הוא חש שהמקום על אחריותו.

      כשאבי בא לבני ברק, בחנוכה תרצ"ו, הוא לא פגש את בני ברק כמו שאנו מכירים אותה ובודאי שהיא לא היתה אז במצב אליו הגיעה מאוחר יותר. [מאוחר יותר היא הגיעה למצב רוחני יפה, ואולי יפה יותר מכפי שהיא כיום... ודי למבין.] 'עיר מושב לא מצאו', עיר מושב של הקב"ה הוא לא מצא בעיר.

כפי שכבר הזכרתי כמה פעמים, זכורני שהיו חולבים בשבת רח"ל ולא היו מעשרים כלל.  היתה ישיבה אחת בלבד בבני ברק, ישיבת בית יוסף – נובהרדוק. ואף תלמידי הישיבה לא היו מתושבי בני ברק, אלא תלמידים שבאו מערים אחרות ללמוד בבני ברק. - 'עיר מושב לא מצאו'. 'ויזעקו אל ה' בצר להם' - הרבה דמעות שפך לפני הקב"ה. וכאשר התפלה  היא באופן של 'בצר להם',  שאכפת ונוגע באמת על מושבו של הקב"ה אשר לא מצאו, אזי נתקיים בו 'צעקו וה' שמע'. והתפילה היתה יחד עם עבודה ויגיעה קשה, בבחינת 'ותעל שועתם – מן העבודה'. 

* * *

בגמ' בברכות (ז, ב.) ובמגילה (ו, ב.): "מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם. ואם לָחְשֶךָ אדם  לומר, והא כתיב אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה'? אמור לו: מי שלבו נוקפו אומר כן; אלא אל תתחר במרעים - להיות כמרעים אל תקנא בעושי עַוְלה - להיות כעושי עַוְלה".

ומקשה הגמ': "איני? והאמר רבי יצחק: אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, שנאמר: יחילו דרכיו בכל עת? לא קשיא: הא במילי דידיה, הא במילי דשמיא".

      בספר 'אור תורה' להמגיד הגדול ממעזריטש, ברמזי תורה על אגדות חז"ל, מביא המגיד ביאור בשם הבעש"ט: שואל הבעש"ט, כיון שהגמ' אומרת שמותר להתגרות ברשעים ומסמיכה את ההלכה על פסוק שנא' 'ושומרי תורה יתגרו בם', הרי גם אם זו אסמכתא דרבנן הי' מתאים לכאורה שהגמ' תכתוב חייב אדם להתגרות ברשעים ולא בלשון 'מותר'? וכן מצינו  לגבי לימוד הדין "חייב אדם להקביל פני רבו ברגל", שלמדים זאת מאסמכתא דקרא דכתיב "לא חודש ולא שבת", והלשון שם הוא חייב אדם וכו' ולא מותר.   

ועוד הקשה הבעש"ט: לכאורה, 'עוזבי תורה' הם רשעים ו'שומרי תורה' הם צדיקים. אם כן, מדוע מכנה אותם כאן הפסוק במשלי דוקא בתואר 'עוזבי תורה' ושומרי תורה', ומדוע אינו אומר את התואר הפשוט שלהם: 'רשעים' ו'צדיקים'?

והבעש"ט תירץ:יש שני סוגי צדיקים. יש צדיק שהוא עוסק בתורה וגמ"ח ומקיים את כל התורה אך הוא צדיק לעצמו ולא לאחרים ואינו מתעסק גם עם אחרים להחזירם למוטב, וזאת מצד רכות טבעו ומזגו הטוב, וצדיקים אלו הם המכונים בפסוק 'עוזבי תורה'.ויש סוג שני של צדיקים, העומדים בפרץ ואינם יכולים לשתוק כנגד עושי עולה ומוכיחים ומחרפים אותם כמ"ש 'בתקוממיך אתקוטט'.ובשני סוגים אלו בצדיקים עוסק כאן הפסוק בכנותו אותם 'עוזבי תורה ושומרי תורה', והכתוב אומר שכת זו השניה המכונים 'שומרי תורה' יתגרו בכת הראשונה בטענה, מדוע אתם שותקים ומחשים, הלא אתם צדיקים ולמה לא תקנאו קנאת ה'?

אך הכת הראשונה, מצד רכות טבעם, מהפכים בזכות הרשעים, ומנסים למצוא ולהזכיר מעלות שיש לרשעים ולכן נאמר עליהם 'יהללו רשע', שהם מהפכים בזכותם של הרשעים ואומרים: 'אי אפשר להעמיד הדת על תילה'... ועוד אומרים הם: 'הנח לישראל מוטב שיהיו שוגגים' וכו'...ולכן, אומר הבעש"ט, אע"פ שכת הראשונה הם צדיקים, הכתוב קוראם 'עוזבי תורה'.

בכך מובן מדוע נאמר כאן בגמ' הלשון 'מותר להתגרות ברשעים' דוקא ולא בלשון חייב, כיון שלא מדובר כאן על 'עוזבי תורה' רשעים, אלא על צדיקים. והלימוד בגמ' הוא מכך שהכת השניה באה ודורשת התגרות ברשעים. הצדיקים 'שומרי תורה' טוענים לצדיקים 'עוזבי תורה': מדוע אינכם מקנאים קנאת ה'? מדוע אינכם עומדים בפרץ כנגד מחרפי ה'? מעצם דרישתם למדים שמותר להתגרות. אך אין כאן לימוד על חיוב ממש.

מיותר להסביר שאבי הרב זללה"ה לא הי' מכת הראשונה, אלא הי' מ'שומרי תורה' ממש. ולא רק בבני ברק, אלא בכל מקום ברחבי הארץ דאג וטיפל בכל מקום שידו היתה מגעת. עמד בפרץ כנגד מחרפי ה' וגדר גדרים. באסיפות רבנים ובכל ענין שעמד על הפרק בארץ הי' מעורב והי' נוגע לו בנפש. הוא מצא לנכון גם לדאוג למקוה במטולה וגם לעסוק בחיזוק שמירת שבת בכל הארץ. .  הי' מראשי "ברית השבת" שפעלו להשבית מפעלים בשבת. וכאשר לא הצליחו לפעול שמפעל המלט "נשר" ישבות בשבת זו היתה דאגתו וזה הטריד אותו, וכהנה רבות שחלקם ידועים ורובם אינם ידועים. וכנ"ל בהוראתו בצוואה הגבילני מלדבר ולפרט. ובכל אופן, ברור שהי' מ'שומרי תורה' ממש.
- מצב הכשרות -

   הקהל מחכה לשמוע הסבר על מה שקרה באחרונה.

    חזרתי לפני שבועיים מדרום אמריקה שם עשינו שחיטה לחג הפסח הבעל"ט.  

ואני מוכרח לומר ולשתף את הציבור בירידת מצב הכשרות שראיתי והכאיב לי מאד  ומבלי להיכנס לפרטים, כי אם נפרט יצטרך הציבור לשבת כאן עד עלות השחר... אספר רק דבר אחד:

באנו לשחוט במקום שקדמו לנו רבנים אחרים עם צוות שוחטים ומשגיחים שלהם. בשבוע הראשון שחטנו ובדקנו, והיתה כמות מועטת ביותר של חלק, אך לא לקחנו אפילו כזית אחד של בשר משבוע זה.

פשוט לא יכולנו לקחת, וזאת בגלל צורת ההנהגות וההרגלים של הפועלים המקומיים, שהורגלו כך מהצוותות הקודמות, ולדוגמא בענין חיתוך הבהמות, שחותכים אותם בשעה שכל נסורת האחוריים עם החֵלֶב נופלת על הבשר ואח"כ גוררים את הבהמות על כל הפירורים של הטריפות והחֵלֶב הנמצאים על פח נירוסטה על הרצפה.

הי' מתוכנן שצוות השוחטים שלנו נשאר במקום לקראת שבת ולא יהי' להם בשר לסעודות שבת, הצעתי להם שייקחו יד של בהמה שהיא חלק, יחתכו אותה עוד לפני שהפועלים יטפלו בה בצורה הנ"ל,  וימלחו אותה במטבח ויהי' בשר לסעודות השבת. גם אחרי שבועיים וחצי שהייתי שם, עוד ניהלתי מלחמות על חיתוך החזה של הבהמה. כשמורידים חזה שלם מהבהמה נסחב איתו חלב, חוד החזה יורד לחלק האחורי.ולכן בכל מקום ששחטנו, עוד לפני שהכניסו את הבהמה לקירור, היינו עושים חיתוך עם סכין על החזה באופן כזה שהחלק האחורי לא יוכל להצטרף לחלק קדמי כדי שלא תהי' לנו בעיה ח"ו של חלב. וכאן במפעל זה, בשום אופן לא נתנו לנו.

באנו ואמרנו למפעל שאנו רוצים לחתוך את זה לפני פירוק הבהמה ולפני המליחה,  כי יש חילוק גדול בבהמה אם חותכים לפני הפירוק והמליחה שאז אפשר בקלות יותר לראות היכן החלב והיכן לחתוך. ואילו בשביל לחתוך אחרי שפירקו את הבהמה לחלקים צריכים מנקר כדי לראות היכן הם המקומות שיש חלב והיכן אין, ואזי זה נעשה מסובך יותר.היות והם לא הסכימו, הוצרכנו לחתוך אחרי הפירוק ולכן חתכנו חתיכות די גדולות. עד שבסופו של דבר הגויים נכנעו והגיעו  למסקנה שכדאי להם להרשות לנו לעשות את החיתוך מראש כדי לחסוך בהפסדים שלהם.

עד אמצע השבוע השלישי שהיינו שם עדיין לא נתנו לנו עוד לחתוך. וזה הי' אחרי שהיו ופעלו שם כבר צוותות אחרות.

הגויים אמרו שצוות כזה עוד לא הי' להם והם מקוים שגם לא יהי' להם בעתיד... 

וכך אפשר להבין באיזה קשיים אנחנו עומדים כדי להשיג בית מטבחיים שישתף פעולה וירצה שנבוא לשחוט אצלו.

         איך קורים דברים כאלו? לדאבוני הדבר פשוט מאד. מצב זה התחיל בארה"ב ומשם המשיך והגיע גם לדרום אמריקה.  כאשר רב אחד רוצה לרשת הכשר של רב אחר, הוא בא ומציע למפעל, אני אתן לכם קולות, אצלי יהי' לכם יותר קל. בעל המפעל בא אל הרב ואומר, הי' אצלי רב פלוני והוא מוכן לוותר על כך וכך.

כעת הרב הזה עומד בניסיון, ושתי אפשרויות לפניו: האחת, שיאמר לבעל המפעל, תעבור עם ההשגחה לרב ההוא, אני לא יוכל לוותר על דרישות ההלכה. והאפשרות השני', המצוי' יותר לצערי, שהרב מעוניין להישאר בהשגחתו על המפעל, הוא אינו רוצה לאבד את ההכשר מפאת 'רווחים שונים', וכביכול 'אין לו ברירה' ואומר לבעל המפעל - גם אני מוותר ומסכים למה שרב פלוני מציע.

אך לדאבוננו, זה לא נשאר בויתור הראשון, אח"כ מגיע רב נוסף לאותו מפעל ומוותר ומציע גם את קולותיו שלו. עבור המפעל זה כמובן ריווחי, ושוב 'בלית ברירה' כביכול מסכים 'הרב המכשיר' לרדת אף הוא בדרישות.

וכך נעשה שלשלת שא' מתיר את דרישות קודמו והמצב כמובן נהי' גרוע ביותר. ומגיעים רח"ל לבזיונות ולחילול ה' בעיני הגויים או להבדיל בעיני אותו בעל מפעל יהודי שאינו שומר תומ"צ, שרואה ש'התורה הזאת תהא מוחלפת' תמורת בצע כסף.. גם אצל רבנים רח"ל.

           אינני יכול להאריך בסיפורים רבים שקורים חדשים לבקרים, בהיותי בחו"ל בא אלי רב ירא שמיים, שאכפת לו באמת על המצב. הוא נסע ארבע שעות רק כדי להיפגש עמי כדי לשתף ולשפוך את לבו על דברים שקורים בכשרות בעירו ע"י התערבות רבנים מקילים כנ"ל. 

משגיח שלי נסע כדי לבדוק בית מטבחיים בחו"ל, על מנת לברר אם נוכל לבוא לשחוט שם, וכשנפגש המשגיח במפעל עם הגוי, להבדיל, אמר לו הגוי:

"אני מבין מה אתה צריך, אני מכיר את הדרישות שאתה מחפש, אני יודע שלא תמצא כאן יותר מתשע (9) אחוז חלק! והמפעל כאן לא יעבוד על תשע אחוז".

"אבל" ממשיך הגוי ואומר, "יש לי הצעה טובה בשבילך: אם תעשה שותפות עם הרב שעובד עכשיו ושוחט כאן היום,  אתה תיקח את ה 9 אחוז והוא ייקח את היתר, אז תוכלו לעבוד..."ובנוסף" אומר הגוי: "יש לי בקשה אחת, אני מבקש שתעשה את הביקור קצר, ותעזוב את בית המטבחיים".
כששאל המשגיח לסיבת דרישתו של הגוי, נענה הגוי ואמר: "כי כל זמן שאתה כאן במפעל אפילו בהמה אחת לא יצאה חלק"!...  אומר לו המשגיח: "אבל אני רק 'משגיח', אני לא רב שפוסק, אני לא מסתכל על שאלות שבודקים"? עונה לו הגוי: "אכן, אבל זוהי המציאות בשטח, כל משך הזמן שאתה שוהה כאן בבית המטבחיים... (!)

בערב כאשר נפגש המשגיח עם הגוי, להבדיל, שאל אותו המשגיח מה הי' כשיצאתי? ענה לו הגוי: "כרגיל, נהי' נורמלי, 60% חלק כמו כל יום"... כך זה הולך לדאבוננו  וכואב הלב לראות מה שקורה.

ולצערנו המצב הזה הגיע גם לארץ, הדרך מארה"ב לדרום אמריקה יותר 'קצרה'.. ולקח קצת יותר זמן,  ומצב זה הגיע גם אלינו בארץ.

ולעיננו רואים את החורבן של הכשרות ח"ו כאן בארץ ישראל. הציבור לא יודע מה קורה בשטח. הציבור רוצה כשר והוא אף מוציא מכיסו הרבה כסף כדי לקנות כשר, אך הוא לא יודע איפה מכשילים אותו.

* *

- ההשגחה ב'שטראוס מהדרין' –

שמעתי מדברים שהיתה כאן השגת גבול ואני רוצה להסביר:  אף אחד לא הזיק לי בפרנסה. אני לא נהניתי מן ההכשר כמו בכל ההשגחות שלי. הדבר היחיד שנהניתי בגשמיות מההכשר הזה הי' שלקראת חג השבועות וחג הפסח הם היו מביאים מוצרי חלב לתלמידי הכולל ולאנשי המשרד. ומזה הביאו גם לביתי. זאת היתה ה'הנאה' היחידה שהיתה לי מהם.

אך, בהחלט כן היתה לי הנאה רוחנית גדולה שזכיתי לזכות את הרבים בחלב ומוצריו בהשגחה מתחילת החליבה. ובהשגחה שהחלב נחלב מבהמות שאינם מנותחות.  

ואפרש שיחתי. 

א) ברוב הרפתות היום חולבים גוים תאילנדים.  בחלק גדול מהם בעל הבית היהודי אפילו לא נכנס לרפת בזמן החליבה, כי אין לו צורך. הגוים כבר רגילים, הם מכירים את הפרות והפרות מכירות את הגוים.. והוא אין לו מה לעשות שם, אם יקרה משהו ומתעוררת בעיה רפואית וכדו' יטלפנו לו, ולפעמים גם בפתרון לבעיות אלו מסתדרים הם לבד. אמנם אין החלב נקרא חלב עכו"ם, כי הוא חלב שהבעה"ב שלו ישראל אך הוא 'חלב שחלבו עכו"ם'.

ובסייעתא דשמיא עלה בידי להנהיג ברפתות שתחת השגחתי, שבעל-הבית חייב להיות ברפת כל שעת החליבה. המשגיח בא בתחילת החליבה גם כדי לראות את הכלים, כדרישת ההלכה שיש לראות ולהשגיח שהכלים ריקים וגם כדי לראות שהבעה"ב היהודי נמצא ברפת בשעת החליבה. וכך חוזר לבדוק שוב, כדין 'יוצא ונכנס'.

ב) ישנה בעיה נוספת של פרות מנותחות:

מצוי מאוד שפרות אחרי המלטה סובלות מהיפוך קיבה ובעקבות היפוך הקיבה הפרה אינה יכולה לאכול וכדי להצילה ממצב זה מנתחים אותה.

הבהמה נטרפת משתי סיבות:
 
1) עצם פתיחת הבטן בשביל הניתוח בשטח גופה הרואה פני הקרקע, מטריף את הבהמה וממילא את החָלָב [ח' קמוצה]. 2) הרופא מכניס את היד ותופר את הקיבה כדי שלא תתהפך שוב. וכמובן, תפירה זו היא נקב בקיבה וזה מטריף את הבהמה.

הרעש החל בארה"ב, כשפתאום גילו שם שיש ניתוחים כאלו וניסו לברר האם יש ששים בחלב הנחלב מאלו שאינן מנותחות כנגד החלב הנחלב מהמנותחות, [שם, בחלב במפעל שבבעלות הגויים הי' מועיל ששים] ולפועל נתברר שאין ששים.

כמובן שהרעש מכך הגיע הנה לארץ ישראל. התחילו גם כאן לבדוק והנהיגו שיעשו את הפתח בבהמה לא בשטח התחתון של הבהמה שרואה פני הקרקע, אלא מן הגב. הרופא הווטרינר מכניס את היד מהגב עם המחט פנימה והוא אמור לתפור בשומן ולא בקיבה.

כמובן, שלרופא הווטרינר אין כאן נאמנות מכיוון שאין לו סיבה מיוחדת להקפיד על כך, וממילא גם לא אכפת לו מהענין. ולכן הוא לא נבהל מלתת זריקה בקיבה או לתפור את הקיבה. הוא רק מקפיד שהתפירה  תהי' בחלק העליון של הקיבה ולא בחלק התחתון כדי שלא ייזל כל הזמן מהקיבה. וממילא קשה לומר שהוא נאמן לומר לנו מה עשה בפנים.

אנחנו לא יכולים לראות מה הוא עשה כשהוא הכניס מהגב את היד פנימה אל הקיבה, והוא עצמו לא רואה מה שהוא עושה. הוא עובד רק עם חוש המישוש. ועוד לא קרה שרופא יבוא ויאמר 'נכשלתי, דקרתי בקיבה'..

בנוסף לכל זה, בהרבה מקרים כלל לא מספרים על הניתוח. ואין מי שיפקח כלל שיעשו מן הגב. כמובן שהגישה מהבטן הרבה יותר נוחה.

בסייעתא דשמיא גדולה, הגענו למצב שברפתות שתחת השגחתנו, הוציאו את כל הפרות המנותחות, וברגע שקרתה בעיה של היפוך קיבה, ניתחו את הפרה ומכרו אותה והחלב לא הגיע אלינו.

* *

- השגת גבול –

בזכות הזאת הייתי מוחזק. ולצערי ולרוב כאבי לא רק שהזכות נלקחה ממני, אלא היא מתבטלת.
המפרסמים אומרים שהכל ימשיך כמו שהי', אבל בשביל זה צריכים גם פתי שיאמין. אמנם נכון שבינתיים השאירו את המשגיחים שלי עם המצאה פשוטה: הבטיחו למשגיחים פיצויים על הפיטורים, אך בתנאי שיעבדו בינתיים עוד. אם יסרבו להמשיך בעבודה יפסידו הפיצויים. אינני יכול ואינני מסוגל לומר למשגיחים, אתם משגיחים שלי, תעזבו את העבודה ותפסידו את הפיצויים. ולכן ודאי הוא שהם ממשיכים בעבודה.

אבל זה טוב בשביל לספר, להשלות את הציבור. אך למעשה בפועל התחילו לעשות שוקו לא במחלבה בה השגחנו - בנתיבות אלא במקום אחר, בקיבוץ יטבתה על יד אילת. וגבינות עושים בצפון במקום אחר בכלל. על סמך הטענה ששני המשגיחים שלי במחלבה בנתיבות נשארו על מקומם, ובאים וטוענים שהכל אותו דבר!..

ובנושא השגת גבול ברצוני להוסיף:

על הפסוק בפרשת שופטים, (יט, יד.) "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים", אומר רש"י: לא תסיג, פירושו מלשון נסוגו אחור.

 "רעך", אומרים חז"ל: "רעך ורע אביך, זה הקב"ה". כאן מדובר על נסוגו אחור,  גבולו של הקב"ה אשר בסייעתא דשמיא מרובה 'גבלו ראשונים', הוא אשר נסוג אחור ועל כך כואב הלב.
אני פונה מכאן למפרסמים שהם שומרי תומ"צ: זיכרו, לא את גבולִי שלי השגתם. אלא השגתם את גבולו של הקב"ה ורוצים לומר לציבור שזה נשאר כמו שהי'.

* *

הם מפרסמים שמוסיפים הידור על ההשגחה שלנו, הוסיפו והתקינו מצלמות.

יש גבול כמה ניתן לעשות צחוק מהקב"ה. מה נותנות המצלמות?

דבר אחד הן נותנות: העדר אמונה!

הרי כולנו יכולים להבטיח שאין חלב טמא מעורב בחלב. אף אחד לא מעלה בדעתו שערבבו כאן חלב טמא. אם כן מה יתנו לנו כאן מצלמות?

הרי היו יכולים גם להימנע מהתקנת מצלמות ולתת את החלב למעבדה ולהוכיח אם יש כאן חלב טמא או לא?

אלא, שיש כאן ענין רוחני שחז"ל אסרו "חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו"!

ובמקום שיהיה ישראל רואהו באים ואומרים יש מצלמות שרואות...

האם יעלה על הדעת שבכל מצב שההלכה דורשת שיהי' 'ישראל עומד על גביו', נסתפק בהתקנת מצלמות?! 

         ידוע מה שמבואר בספרי חסידות, שחלב עכו"ם מזיק בעיקר לאמונה. 

כיום, כאשר  רח"ל נפרצו פרצות בבתי ישראל, מה שלא הי' בדורות  האחרונים, בנים ובנות טובים רח"ל שיצאו לתרבות רעה. מי יכול לתקוע לידנו, שלא החלב ששותים הוא הגורם.

המצלמות ברפתות באו בתחילה רק כהמצאה כדי לראות ולהבטיח שהחליבה שנעשתה בשבת היא ע"י גוי ולא ע"י יהודי. וגם זה לא הצליח ולא הועיל כפי שהמצלמות בשמיטה הוכיחו שאין בהם כל תועלת. פתאום נפלה המצאה חדשה, לספר לציבור שע"י מצלמות יש כאן חלב ישראל. האם יש לנו ספק שיש כאן חלב של 'דבר אחר', הרי גם כשבטוחים שאין דבר טמא בעדרו ואף לא בתחומו, עדיין אין זה מספיק כדי להיות חלב ישראל. וכאמור, הדין הוא שצריך חלב ישראל שישראל רואהו, לא חלב עכו"ם ולא חלב שחלבו עכו"ם.

* *

- תהליך הענינים –

וברצוני להסביר את תהליך הדברים כפי שארעו:

בהשגחתי הי' חלב ששמו הי' 'חלב יטבתה' וכן 'שוקו יטבתה', 'יוגורטים' ו'מעדנים'. מה שהי' חסר זו גבינה.  דובר על כך הרבה זמן והבעי' היא שהגבינה היא החלק הפחות רווחי מאשר שאר מוצרי החלב. הגבינה מצריכה כמות גדולה של חלב ביחס למוצר הגבינה, כידוע.. ולכן הוא לא ריווחי כל-כך כמו היוגורט, החלב  והשוקו. לפני כשנה הוחלט בכל-זאת, שחב' שטראוס תתחיל לעשות גם גבינה בהשגחה.  לא במפעל בנתיבות שהוא מפעל קטן מידי, אלא במפעל של שטראוס בצפון שהוא מפעל גדול וממילא מדובר על הרבה רפתות חדשות ועל צורך בארגון חדש של ההשגחה שם.יותר מחצי שנה עבדנו לבדוק רפתות והכנו מסלול של רפתות שיהיו בלי פרות מנותחות ובאפשרות להשגיח עליהם מתחילת החליבה. וכן סידרנו מסלול של הובלת החלב. התכנון עדיין במגירה במשרדי.

אמנם, הנהלת שטראוס ביקשו שרוצים לעשות את כל הגבינות שמיוצרים על ידם תחת ההשגחה. אך הסברתי להם שזה יהי' קשה עבורם. ואין זה מציאותי שכל הגבינות כולם יהיו בהשגחה, מכיוון  שהם לא יצליחו להגיע לכך שכל הרפתות הרבות יהיו בלי פרות מנותחות וכן הם יצטרכו להעסיק הרבה משגיחים.

ולכן הצעתי היא שמוכרחים לחלק את הגבינה שבהשגחה, בקו-יצור נפרד משאר הגבינות שלהם. וכן מובן שיצטרכו להוסיף מיכלי חלב חדשים ולשמור על הפרדה בין כלי החלב שבהשגחה למיכלי החלב שנחלב מבהמות המנותחות.

כמו כן, יצטרכו לעשות חלוקה ברורה בעיצוב ובכיתוב של האריזות (כפי שהי' נהוג עד היום) כדי למנוע בלבול בציבור בין הגבינות שבתוצרת הרגילה של שטראוס לבין הגבינות שבהשגחה שיהיו תחת הלוגו של 'שטראוס מהדרין'.

* *

תוך כדי עבודה רבה על כל הנ"ל, פתאום שטראוס מבקשים פגישה. ובפגישה הם מסבירים שקיבלו הצעה שמְקֵלָה עליהם. חוסך בהשגחה, וממילא חוסך בהוצאות. מאשרים להם חלב של תנובה הרגיל. ומה שצריכים פיקוח, הרב יסדיר עם תנובה!

הם באו לבקש סליחה על כל העבודה שהשקענו בהשגחה ולהודיע לי שהם לא ממשיכים איתנו אלא מעבירים את הגבינות להכשר אחר.

אמרתי להם: אם זו החלטה שלכם, איני יכול לומר לכם מה להחליט ולעשות. אך דעו דבר אחד: אם תכתבו על הגבינה שזה "בהשגחה מתחילת החליבה" אני אסתלק גם מההשגחה של היוגורטים. שקר אני לא סובל.

אמנם, אני מוכרח לומר כי חב' שטראוס בטבעה היא חברה אמינה ולא היתה להם כוונה לרמות את הציבור. הם בכלל לא התכוונו לכך.

אחרי ארבעה חדשים שיצאה הגבינה, שוב מבקשים פגישה והפעם, היות שאנו עושים שוקו בשם 'יטבתה' אך באריזות קטנות, הם מוכרחים לעשות באריזות של שני ליטר וזאת רוצים לעשות לא בנתיבות אלא בקיבוץ יטבתה ליד אילת. ויעשו זאת ביטבתה בהכשר אחר. והוסיפו שזה דחוף מאד כי מפסידים הון רב בכל יום שזה מתעכב.

עניתי להם שלא ייתכן ש'שוקו יטבתה' יהי' עם אותו שם 'יטבתה', כשחלקו בהכשר שלי וחלקו בהכשר אחר. זה יטעה מאוד את הציבור. ולכן באם תחליטו לעשות בקיבוץ ביטבתה  תחת הכשר אחר, איאלץ להפסיק לתת הכשר על השוקו ועל החלב, מחמת ששניהם נקראים 'יטבתה'. לא ייתכן לבלבל את הציבור.

נענו ואמרו: אם כך, אנחנו צריכים להחליט ונודיע החלטתנו. שואל אותי המנכ"ל האם אני מוכן לתת השגחה גם על קיבוץ יטבתה? עניתי שאינני יודע, לא בדקתי את יטבתה מעולם. ואם תרצו אני מוכן לבדוק אם שייך לתת השגחה.

א' המנהלים קלט שהגיע למבוי סתום, ואמר: "כן, אבל הרב ירצה 'השגחה מתחילת החליבה'?..."
כאומר, שאם כך שאלתו יורדת מהפרק, שהרי לא זו הכוונה בדבריו, שנשגיח מתחילת החליבה, שהרי יש לו רב אחר שמציע לו קולות ונותן השגחה גם ללא זה.

חיכיתי כמה ימים לתשובה, והגיעה אלי ידיעה מאחורי הקלעים, [אינני יודע היום עד כמה היא היתה אמיתית, אך כך נודע לי] שמתכננים יום השקה לשוקו יטבתה של 2 ליטר. שלחתי להם מכתב שאני מבין שלקראת הפסח תעבירו הכל להכשר אחר כי יש לכם בעיות עם השגחתי בפסח כפי שאסביר להלן. ואם כן אין זו צורה מתאימה לעבור פריט פריט להכשר אחר, היינו כעת לרדת מן השוקו, ולקראת פסח יעברו עוד מוצר שאינני מאשר לפסח וכו'. הנהגה כזו אינה הוגנת כלפי הציבור וגם לא כלפיי. אם החלטתם לעבור להכשר אחר, עליכם לעשות את השינוי בבת אחת.

אני מוכרח לומר כפי שהגדרתי קודם את חברת שטראוס, הרגילה בהגינות ואמינות, מייד הם ענו שאני צודק. זה באמת לא הגון והם מוכנים לעבור הכל ומיד מפני שכבר לפני חודשיים הם הכינו אריזות מודפסות עם הכשר אחר...!!! 

הכל מוכן ואין צורך אפילו להדפיס אריזות הם מוכנים מיד לעבור.

ובכן יום הרביעי ה' שבט נקבע ליום האחרון בהשגחתי.  ביום החמישי השמידו המשגיחים את כל האריזות עם החותמת שלי. והתחילו לעבוד בהכשר אחר.

היתה מודעה מטעם חברת שטראוס, בנוסח של 'משטה אני בכם', נוסח שלא מתאים להגינות.
כותבים שהם מבקשים את טובת הציבור כדי שלא יתבלבלו הלקוחות, לכן הם מאחדים את ההכשרים...
בתשרי הכניסו הכשר אחר לגבינה כדי לבלבל הציבור ובשבט  מאחדים את ההכשרים "כדי שלא לבלבל הציבור"...

זו היתה כ'עצת אחיתופל' שבעצם קלקלה את האמינות של שטראוס.

- בעיית המילקי ויוגורט 'דנונה' לפסח -

אמרתי קודם שהיו להם בעיות אתי בקשר לפסח. וברצוני לבאר. אומרים שאני מחמיר. וברצוני להסביר את החומרות שלי. בכל השנה ייצרו 'פודינג' מיוחד ששמו "מילקי". בפודינג הזה נכנס מייצב המגיע מחו"ל, והוא הרכיב ששומר על הפודינג נוקשה יותר, כדי שהפודינג יחזיק את עצמו. המייצב הזה מגיע מחו"ל עם הכשר לפסח של רב שהי' מאד מקובל אולם הרב הזה טעה בהלכה.

המייצב הזה מקבל את קשיותו ע"י ייצור באלכוהול. האלכוהול הזה בעצמו, הוא כשר וגם אינו ראוי לאכילה. הוא נקרא איזו-פרופיל אלכוהול.

בכל השנה, מבשלים באלכוהול זה 'מייצב' מחמץ. ובאותו אלכוהול שבישלו את המייצב של חמץ, בישלו גם את המייצב מסוכר לפסח. המפעל בחו"ל שמייצר את המייצב, סירב לפתרון של החלפת האלכוהול.

ואבאר את הענין. ובפרט שיושבים כאן רבנים וכן אברכי הכולל 'פעמי יעקב', אפשר קצת לדבר יותר למעשה:

הייצוב של החומר בא מן האלכוהול וממילא האלכוהול יש לו דין של 'מעמיד'.

אמנם, בכל האיסורים מעמיד אינו מתבטל ואוסר רק אם יש לו איסור 'עצמי'. אך אם יש בו איסור 'בלוע' בתוכו (בענייננו: החמץ הבלוע באלכוהול), הוא מתבטל.

אך מבואר במגן אברהם (סי' תמ"ב סק"ט), שבחמץ אוסרים אף מעמיד שבלע חמץ, כגון קיבה שהיתה שרויה מעת-לעת בכלי של חמץ ולאחר מכן העמידו עם הקיבה גבינה, הגבינה אסורה באכילה בפסח.
אכן, במחצית השקל הקשה: מדוע שונה דין מעמיד שבלע חמץ ממעמיד שבלע שאר איסורים?  יש על כך תירוצים רבים.החוות דעת במקור חיים כתב שדין זה שמעמיד שבלע איסור, אין לו דין מעמיד. סיבת היתרו הוא מכיון שהוא מוגדר כ'משהו' בלבד אך בפסח הרי חמץ איסורו  במשהו. ולכן מעמיד שבלוע במשהו חמץ יהי' אסור מדין מעמיד. ובמג"א מבואר, דגם כשנתערב לפני פסח הוא אוסר מדין מעמיד. וזה אמנם לכאורה לא מתאים עם ביאור החוו"ד במקור חיים, מכיון שלהחוו"ד האיסור כאן הוא מצד 'משהו חמץ' וקודם הפסח אין איסור משהו. בכל אופן הלכה למעשה פוסק המגן אברהם כנ"ל שבחמץ אוסרים מדין מעמיד גם מעמיד שבלע חמץ.

ובאשר לדברי הרב הנ"ל שהאלכוהול אינו ראוי לאכילה ומחמת זה רצה להתירו,

במחילה מכבודו, יש בית יוסף מפורש בסימן פ"ז שמביא מחלוקת ראשונים ופוסק להלכה שגם 'פֶּרֶש' אעפ"י שהוא עצמו אינו ראוי לאכילה, בכל זאת הוא יכול לשמש כמעביר טעם של איסור לתוך היתר.  כלומר, הפרש עצמו אינו יכול להפוך לאיסור כי אינו ראוי לאכילה, אבל הוא נושא עמו טעם ומעבירו לשני. ובעניננו: האלכוהול נושא עמו ומעביר את טעם החמץ למייצב שעשוי לפסח.
זו הסיבה שלא נתתי לייצר מילקי לפסח.

היו עוד שינויים שדרשתי בכל היוגורט 'דנונה', בכל הסוגים והטעמים של היוגורט, בגלל בעיה של קטניות, אך אינני יכול  לעכב את הציבור בפרטי הלכות ובאריכות הדברים.

אלו 'החומרות' שלי... אינני יודע איך להקל בהם. ולכן יש הכשר עדיף ממני.

אבי הרב זללה"ה הי' מתפלל רבות בעד העיר בני ברק, שמעתי מאברך חסיד צאנז, שכאשר אבי הי' במלון 'גלי צאנז'  בנתני' הוא פגש בו על גג המלון, והוא שם לב שאבי ממלמל בשפתיו ומסתובב אנה ואנה. האברך שאל את אבי: מה הרב עושה כעת על הגג? בד"כ הי' אבי מתחמק, אך לאותו יהודי הוא ענה:

כשאני בבני ברק אני מתפלל על העיר בני ברק. אך כשאני בנתני' אני מוכרח להתפלל על בני ברק מכאן.

כשאנו נוסעים מחר לקברו בהר הזיתים, צריכים לבקש שימשיך להתפלל בעד העיר, בעד הכשרות בעיר, בעד הצניעות בעיר, ובעד שלום העיר, שלא יהי' פרץ וצווחה בעירנו. וחיים ושלום יהי' לכולנו. והשי"ת יזכנו בקרוב ממש לקבל פני משיח צדקנו ויקיצו וירננו שוכני עפר.

 



מחובר
נשלח ב-6/9/2011 04:12 לינק ישיר 

הרבנות: זהירות מהזמנת מזון מהיר באמצעות האינטרנט  
 
   מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל, מזהירה מקניית מזון מהיר דרך האינטרנט או הטלפון. האזהרה מתייחסת לרשתות בהם רק חלק מהסניפים כשרים וההזמנה עלולה להגיע דווקא מסניף לא כשר. ובנוסף מודיעה הרבנות כי אינה משגיחה על המוצרים הנמכרים בדיוטי פרי.

http://www.srugim.co.il/23060-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA-%D7%96%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%A0%D7%AA-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%94%D7%99%D7%A8



מחובר
נשלח ב-16/9/2011 00:53 לינק ישיר 

רוצה יין כשר? העסק עובדים שומרי שבת בלבד  
 
   יצרני יין לא-מעטים בישראל אינם זוכים לתעודת כשרות רק בגלל החמרות חרדיות וחרד"ליות, שלדעת רבנים אורתודוקסים רבים אין להן מקום או סיבה. האם יש סיכוי שימישהו ירים את הכפפה ויעשה מעשה? אל תחכו בנשימה עצורה

יעל קורן, מוצש פורסם: 15.09.11, 08:41

עד לפני כעשור, המחזה של חבורת ישראלים היושבים סביב שולחן אוכל, מערסלים בעדינות כוסות יין ומרחרחים בידענות תוך כדי הפרחת מילות קוד כ"טאנינים" ו"עפיצות", היה בגדר מדע בדיוני. המהפכה האמיתית בישראל של שנות ה-2000 לא התרחשה בפייסבוק, ואפילו לא בשדרות רוטשילד, אלא בכרמים הפסטורליים של הרי הגולן, הגליל ויהודה, וביקבים קטנים שצצו בחצרות האחוריות של מאות ישראלים, שגילו מחדש את האהבה העתיקה של גידול גפנים וייצור יין.

עד השנים האחרונות היו קיימים בארץ בעיקר היקבים הגדולים: כרמל מזרחי, בנימינה ויקבי רמת הגולן. הללו, גם אם ייצרו פה ושם יינות ראויים, לא הצליחו לעורר את השוק המקומי הרדום, ששמר אמונים ליין הקידוש הפטישי ולמיץ הענבים המסורתי של ליל הסדר. אבל עם ההתעוררות בתעשיית היין המקומית, החל היין לייצר עניין גם בחיך הצברי המחוספס. ואם עד אז נחשבה ארוחת ערב בליווי כוס יין לעניין לעשירים (או לפלצנים) בלבד, הרי שעם התרחבות ההיצע האיכותי והשווה לכל כיס, הפך המחזה המתואר בפסקה הפותחת לנפוץ יותר ויותר.

יהודי זה לא מספיק
מי שלא נהנה מחגיגת היין הישראלית עד תומה הוא הקהל הדתי. המגבלות שנהוגות ברבנות בישראל על יין כשר הן המחמירות ביותר מכל הלכות הכשרות במזון, אפילו מאלה של כשרות הבשר או הכשרות לפסח. הרבנות, שאוכפת את הדעה ההלכתית המחמירה ביותר בתחום כשרות היין, מחייבת כל יקב המעוניין בחותמת כשרות להעסיק אך ורק עובדים שומרי שבת בכל עבודות היקב – החל מאיסוף והובלת הענבים, המשך בכל פועלי פס הייצור ואפילו עובדי התחזוקה.

מרוחק זה לא כל-כך אפשרי", אומר שאול מייזליש, עיתונאי "הצופה" לשעבר שהפך בשנים האחרונות למומחה בתחום היין הישראלי ולמשתתף קבוע בפינת טעימות היין בתכנית הרדיו של אמנון פאר ברשת ב'. "יש היום בשוק יינות ישראלים מעולים וחבל ששומרי הכשרות נשארים מאחור במסע הזה שחובק טעמים, מראות וריחות. בכל סדנאות היין העכשוויות שומרי כשרות לא יכולים להשתתף, כי הרבה מאוד יינות טובים לא מקבלים כשרות".

ומה הפתרון? אולי באמת מדובר באיסור שאין מקום להקל בו?
"הרבנות לוקחת את הדעה המחמירה ביותר בנושא. אפילו החזון-איש פסק שיין של יהודי שאינו שומר שבת בזמננו אינו אסור. ישנן לא מעט פסיקות דומות בנושא, אבל הרבנות בארץ חוששת מפריצת גדר, ולכן תמיד תעדיף לאסור מאשר להתיר".

ומה קורה במקומות אחרים בעולם?
"באיטליה, למשל, מעסיקים סטודנטים יהודים בקיץ לצורך ייצור היינות הכשרים - והרבנות באיטליה מאשרת את זה. מספיק שהם יהודים, אי-אפשר להתחיל גם להתעקש על שמירת השבת".

והיינות הללו מיובאים לארץ ומקבלים אישור של הרבנות הראשית?
"בוודאי, וכך נוצר האבסורד. שומרי הכשרות יקנו יין איטלקי כשר, אבל לא יוכלו להנות מיין ישראלי שיוצר בדיוק באותם תנאי כשרות, כי הרבנות בארץ לא מקבלת אותם".

מיהו "שוטה מוחלט"?
אחד הסיפורים הממחישים יותר מכל את הקיצוניות שבדרישות הרבנות בנושא כשרות היין הוא זה של יקב "טוליפ", השוכן בכפר תקווה שליד קרית טבעון.

"כשהקמתי את היקב ב-2003 עמדו לנגד עיני שלוש מטרות - ייצור היין האיכותי ביותר, במחיר הוגן ותוך תרומה לקהילה", מספר רועי יצחקי, מייסד ומנכ"ל היקב. "בחרתי למקם את היקב בכפר תקווה – כפר לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, שמועסקים בכל תפקידי הייצור ביקב".

מתי החלטת לנסות לזכות בחותמת כשרות?
"בבציר הראשון היו לנו 7,000 בקבוקים. זכינו בפרסים, במדליות זהב, בביקורות מעולות, ותוך כמה שנים הפכנו ליקב הבוטיק המצליח ביותר בישראל, עם ייצור של 130 אלף בקבוקים בשנה. אבל בארץ, השוק למוצרים שאינם כשרים הוא מוגבל. כמעט בכל מלון, סופרמרקט או ועד עובדים הדרישה של כשרות היא דרישת סף. עם ההתרחבות שלנו, הבנתי שכדי לצמוח נהיה חייבים להיות כשרים.

"למדתי את הנושא, וידאתי שכל הענבים יהיו כשרים מבחינת שמיטה, טבל, עורלה, תרומות ומעשרות. בדקתי גם שכל חומרי הייצור: שמרים, ביסולפיט, וחביות יהיו כשרים וגם כשרים לפסח, ואז הגיע נציג מהרבנות והודיע לי שכל זה טוב ויפה, אבל אני חייב לפטר את כל העובדים ולהעסיק רק שומרי שבת. הסברתי לו שמדובר באנשים עם פיגור שהעבודה הזו היא כל עולמם. בעבר לא הייתה להם סיבה לקום בבוקר, והיום יש להם את העבודה, הם חלק מהמשפחה, זאת תחושת הערך שלהם ואני לא יכול לקחת את זה מהם".

והרבנות השתכנעה?
"ממש לא. הם טענו שאם האנשים בכפר תקווה היו מוגדרים כ'שוטה מוחלט', שפטור מהמצוות, היה אפשר להעסיק אותם. אבל ההגדרה של שוטה מוחלט היא של כזה שלוקח גחלים לוחשות בידיו, והעובדים מכפר תקווה לא מספיק 'שוטים' בעיני ההלכה. ביקשתי שינסו למצוא פתרון בכל זאת, אבל נאמר לי שחד-משמעית לא".

אז הגעתם למבוי סתום.
"מבחינת הרבנות בישראל - כן, אבל מי שסייע לנו הוא ארגון הכשרות העולמי (O.K (Organized Kashrut, שבעזרתם הצלחנו לפרק את כל עבודות היקב לגורמים, וליצור מצב שבו כ-80 אחוז מהעבודות עדיין מבוצעות על-ידי אנשי כפר-תקווה, ואילו רק שאר העבודות מבוצעות על-ידי שומרי שבת. אני אפילו מעסיק על חשבוני משגיח כשרות מסביב לשעון שיוודא שאין טעויות בחלוקת העבודות. סוף טוב, אבל הדרך שעברנו וההתעקשות של הרבנות לא היו קלות".

כשר באימונים
בצד השני של הארץ, בלב רובע האמנים של ערד, אפשר למצוא סיפור קפקאי לא פחות על ניסיונם של בעלי יקב לזכות בחותמת כשרות. גיבורי הסיפור הם יעקב אוריה ועמיר חריזי, מקימיו של יקב "אסיף". שניהם אנשים שומרי תורה ומצוות המנהלים יקב שעונה לכל דרישות הכשרות המחמירות ביותר בהלכה.

"היקב התחיל כ'יקב שירות' לצורכי כשרות", מסביר את האבסורד אליעזר בר שדה, מנכ"ל יקב אסיף. "יעקב ועמיר רצו להקים פס ייצור כשר למהדרין עבור יקבים שאינם מצליחים לעמוד בדרישות הכשרות של הרבנות, ומפה לשם התחיל יעקב גם לייצר יינות ייחודיים ליקב, שזכו להצלחה בינלאומית. ואולם, כשרצינו לקבל חותמת כשרות נתקלנו בקשיים, שלדעתנו נבעו ממניעים שלא מן העניין. נתקענו עם פס ייצור שלם בלי הכשר, למרות שכל העובדים שלנו לא סתם שומרי שבת, אלא חרדים".

מה המשמעות הכלכלית של מצב כזה?
"קשה מאוד. בצר לו, יעקב עשה 'הצהרת יינן' לגבי הכשרות, שמופיעה על כל תוויות הבקבוקים, וזו לשונה: 'היין ללא עורלה, ללא טבל, ללא חמץ וללא עבודת שבת, ונעשה בידיהם של יהודים בלבד. ליין אין הכשר ממקור מוסמך'.

"הרבה אנשים מכירים את יעקב וסומכים עליו, אבל כדי שגם אנשים שלא מכירים אותו יקנו את היין אנחנו זקוקים לחותמת כשרות רשמית. אפילו ב'מקור ראשון' סירבו להכניס פרסומת שלנו בגלל המחסור בחותמת כשרות. מהסיבה הזו אנחנו מייצרים הרבה פחות יין, ועדיין - המטרה שלנו היא לקבל כשרות".

מה עניין שמיטה לכשרות?
כדי לקבל מושג הלכתי ברור על נושא כשרות היין, פנינו לרב רונן לוביץ', רב היישוב "ניר עציון", חבר בארגון רבני צהר ובתנועת נאמני תורה ועבודה. "דעתי בעניין היא שכל הרעיון של להחמיר לגבי יינו של מחלל שבת זה משהו שאין לו מקום", הוא מצהיר.

"בגמרא אמנם ניתן למצוא אמירות על כך שמחלל שבת הרי הוא כמומר לכל התורה כולה, אבל הטענה שלי היא שאין שום מקום להשוות בין החילונים של זמננו למושג 'מומר' של חז"ל. בזמנם, כשיהודי היה מחלל שבת, הוא היה מוציא את עצמו מכלל ישראל, ואין כן בזמננו. בזמנם, כשיהודי הפסיק לשמור שבת זה היה מעיד עליו שהוא מאבד את כל צלמו המוסרי, כי לא לשמור מצוות בסיסיות מעיד על מופקרות. אבל בזמננו אדם מחויב לחוק ולמוסר, גם ללא מצוות".

איך בכל זאת התגלגל האיסור לימינו?
"בתקופה ההשכלה החילו את המושג הזה על יהודים משכילים, מתוך חשש של היהדות הרבנית מפני התבוללות. אבל העובדה שמחילים את האיסור כיום על יהודים שאינם שומרי שבת מקוממת בעיני.

"מבחינת הרעיון וההיגיון ישנם שני טעמים לאיסור יין נסך: הראשון - שמה ינסוך לעבודה זרה, והשני - משום קרבה המובילה לחיתון ולהתבוללות. שני הטעמים לא רלוונטים ליהודים חילונים. יין שניסכו לעבודה זרה אסור מהתורה, אבל יין שלא ניסכו אותו - זאת גזירת חכמים, וזה לא רלוונטי בזמננו, לכן בעיני אין מקום להחמרות האלה".

אז למה בכל זאת אלה הכללים הנהוגים ברבנות?
"כי הרבנות משמרת את הקול החרדי, הפונדמנטליסטי, המחמיר".

האם יש סיכוי לראות בעתיד שינוי בעמדה ההלכתית של הרבנות בעניין?
"להערכתי לא. הרבנות מלאה בחרדים וחרד"לים, והרבנים הציונים-מודרנים אינם בעלי כתפיים מספיק רחבות כדי לצאת נגד ההוראות. כל רב שכפוף לרבנות - וזה כולל גם אותי - לא יכול לעשות שינויים על דעת עצמו, גם אם הוא חושב אחרת".

האם יש סיכוי שנראה איזשהו ארגון שייצור פה מהפכה כשרותית?
"אני לא מאמין שיכול לקום ארגון כשרות פרטי בסגנון 'בד"ץ נאמני תורה ועבודה'. אני לא רואה רבנים שישימו את הראש תחת הגיליוטינה הזאת. גם מצד הציבור הדתי מודרני לא תקום דרישה להתארגנות כזאת, כי בניגוד לחסידים, לישיבות הליטאיות ולחרד"לים, הציבור הדתי מודרני מתאפיין באינדיבידואליזם, ובוחר בעצמו היכן להחמיר והיכן להקל.

"אמנם הייתה דוגמה אחת של התארגנות רבני צהר בנושא השמיטה, כאשר הרבנות ניסתה לאסור את היתר המכירה, אבל אי-אפשר ללמוד מהתקדים הזה על דברים אחרים. זאת היתה שבירה טוטאלית של כל מה שהציבור הדתי יכול לקבל. כאן מדובר במקרה שונה לחלוטין, 99.9 אחוז מרבני צהר שתמכו בהתארגנות עצמאית לצורך השמיטה לא יעשו את זה בנושא היין. עניין השמיטה פגע בכל מערכות הכשרות - חקלאות, תיירות, מסעדנות, שיווק, צרכנות. זה גם היה עניין שגדולי הרבנים נתנו לו את הסכמתם, שהרבנות הממוסדת מאז הקמתה ועד הקדנציה האחרונה נתנה לו את הסכמתה. באו הרבנים החדשים ושינו לחומרה. זה לא שרבני צהר הקלו".

ואם יהודי שאינו שומר שבת היה מגיש לך כוס יין, היית שותה?
"ברמה העקרונית כן. למרות שזה לא כל-כך מעשי, אני בכלל לא שותה יין. אפילו בקידוש אני שותה רק מיץ ענבים".

מקור: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4122201,00.html



מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בעולמה של עיתונות חרדית > כשרות
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.