בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים החלף לסקין בצבע לבן החלף לסקין הישן של הייד פארק החלף לסקין בצבע כתום החלף לסקין בצבע חום החלף לסקין בצבע צהוב החלף לסקין בצבע כחול החלף לסקין בצבע ירוק
בית · פורומים · דת ואמונה · HaEmet פורום האמת האבסולוטית · מיהו הא-לוהים לפי התנ"ך
שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-13/7/2009 19:01 לינק ישיר 
מיהו הא-לוהים לפי התנ"ך

הא-לוהים לבדו הוא בורא היקום, החיים וכל הדברים הקיימים:

בראשית (פרק א, א): "בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ".
הסבר: פסוק זה מלמד שהבריאה נבראה על ידי א-לוהים, והוא אינו חלק ממנה. בפסוק זה אנו למדים שא-לוהים אינו הטבע (כאמונת שפינוזה), אלא יוצר הטבע השולט בכל הקיים.
בפסוק חד-משמעי זה, בו פותחת התורה, נמצאת שלילה מוחלטת של האתאיזם (הטוען שהיקום נוצר מעצמו ללא יוצר), היא שוללת את הפנתאיזם (לפיו העולם הוא הא-לוהים), והיא שוללת את הפאגניזם והפוליתאיזם (עבודת האלילים, לפיה אלים רבים יצרו את העולם ושולטים בו), והיא שוללת את אמונת השיתוף (האמונה שיש שותפים לא-לוהים ביצירת העולם). אמונה זו פוסלת את קיומו של א-לוהים הקיים רק בתוך העולם, א-לוהים הנמצא רק מחוץ לעולם, ואת האמונה שא-לוהים הוא העולם.

וכן הם כל פסוקי הבריאה, המלמדים שא-לוהים יצר את כל העולם לבדו:
בראשית (פרק א, ג): "ויאמר א-לוהים, יהי אור, ויהי אור".
בראשית (פרק א, ז): "ויעש א-לוהים את הרקיע".
בראשית (פרק א, יד): "ויאמר א-לוהים, יהי מאורת ברקיע השמים".
בראשית (פרק א, כ): "ויאמר א-לוהים, ישרצו המים שרץ נפש חיה, ועוף יעופף על הארץ".
בראשית (פרק א, כא): "ויברא א-לוהים את התנינים הגדולים, ואת כל נפש החיה הרומשת".
בראשית (פרק א, כד): "ויאמר א-לוהים, תוצא הארץ נפש חיה למינה, בהמה ורמש וחיתו-ארץ, למינה".
בראשית (פרק א, כז): "ויברא א-לוהים את האדם... זכר ונקבה ברא אותם".
בראשית (פרק ב, ד): "אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם, ביום עשות ה' א-לוהים ארץ ושמים".
הסבר: לשון יחיד מוזכרת כאן שוב ושוב, כדי להדגיש שהא-לוהים לבדו, הוא אחד ואין שני לו, והוא יוצר הכל - את היקום, הכוכבים, העולם, השמים והארץ, הרקיע, בעלי החיים ובני-האדם.

דברים (פרק ד, יט): "ופן תישא עיניך השמימה, וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים, ונדחת והשתחוית להם, ועבדתם - אשר חלק ה' אלוהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים".
הסבר: הא-לוהים חוזר ומדגיש בתורה שהוא יוצר היקום והכוכבים, ואין להשתחוות אליהם או להאמין בהם, אלא לעבוד את ה' לבדו.

תהילים (פרק צד): "בינו, בערים בעם, וכסילים, מתי תשכילו. הנוטע אזן - הלא ישמע, אם יצר עין - הלא יביט (?!)".
הסבר: פסוק זה מסביר כי מי שיצר את עיני האדם, את אוזניו ואת גופו, ודאי שהוא בורא חכם שאין גדול ממנו, ולכן הוא מסוגל לראות ולשמוע ולהבין את מעשי האדם ולשפוט אותו.

איוב (פרק ט, ז): "האומר לחרס ולא יזרח, ובעד כוכבים יחתם, נוטה שמים לבדו, ודורך על במתי ים, עשה עש, כסיל וכימה, וחדרי תמן. עשה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר".
הסבר: פסוק זה מסביר שא-לוהים הוא היחיד שקובע את החוקים ביקום, את צורת השמים, זריחת השמש והתנהגות החומרים. ואת נפלאותיו לא ניתן לספור כלל.

ישעיהו (פרק מד, כד): "כה אמר ה' גאלך, ויצרך מבטן, אנכי ה' עושה כל - נטה שמים לבדי, רקע הארץ, מי אתי (?!)".
הסבר: פסוק זה מלמד שא-לוהים אחראי ליצירת כל אדם ואדם, הוא קובע מי יוולד למי ומתי. הוא עשה את השמים לבדו, והפסוק מדגיש "רוקע הארץ, מי איתי?" - כלומר הא-לוהים לבדו יצר את הארץ, ואין עימו שותפים ביצירת העולם.

תהילים (פרק צו, ה) "כי כל אלוהי העמים אלילים, וה' שמים עשה".
הסבר: פסוק מפורש זה אומר פשוטות, שכל האמונות הילדותיות על אלילים השולטים בטבע הם חסרי ערך, וא-לוהים הוא היחיד שעשה את השמים, ואין דומה לו.

תהילים פרק ח': "למנצח על הגתית, מזמור לדוד. ה' אדונינו, מה אדיר שימך בכל הארץ, אשר תנה הודך על השמים. מפי עוללים וינקים יסדת עז, למען צורריך, להשבית אויב ומתנקם. כי אראה שמיך, מעשה אצבעותיך - ירח וכוכבים אשר כוננתה, מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו, ותחסרהו מעט מא-לוהים, וכבוד והדר תעטרהו, תמשילהו במעשי ידיך, כל שתה תחת רגליו, צנה ואלפים כלם, וגם בהמות שדי. ציפור שמים, ודגי הים, עבר ארחות ימים - ה' אדונינו, מה אדיר שימך בכל הארץ".
הסבר: פרק זה מבאר שאין שום כח ביקום הדומה לא-לוהים או אדיר ממנו בשמים או בארץ. הא-לוהים שופט את כל בני-האדם, הוא יצר את הירח הכוכבים. ועל אף קטנותו של האדם בפני הא-לוהים הכל יכול, אף על פי כן הא-לוהים נותן לאדם הדר וחשיבות, דואג לו ושופט אותו על מעשיו. הוא הא-לוהים אשר יצר את כל בעלי החיים, הוא אדוננו היחיד, ואין עוד כמותו.

* * *

הא-לוהים הוא כל יכול, הוא שולט ביקום ומחייה אותו:

בראשית (פרק א, א): "בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ".
הסבר: מפסוק זה והפרק כולו אנו למדים שהא-לוהים יצר את כל היקום כולו, את הדומם ואת החי, הוא שולט ביקום, ומסוגל בכח רצונו ליצור את הכל. כוחו הוא בלתי מוגבל, הוא השולט בטבע ומעצב את הטבע לפי רצונו.

בראשית (פרק יח, יד): "היפלא מ-ה' דבר (?!), למועד אשוב אליך", ובהמשך מסופר (פרק כא, א): "וה' פקד את שרה כאשר אמר, ויעש ה' לשרה כאשר דיבר, ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד, אשר דבר אותו א-לוהים".
הסבר: שרה היתה עקרה וגם זקנה, ואברהם היה זקן מאוד, ולכן בדרך הטבע לא היו יכולים להביא ילדים לעולם. כאשר שרה צוחקת לרעיון שא-לוהים יביא לה בן זכר בגילה, אומר הא-לוהים לאברהם "היפלא מ-ה' דבר?!" - כלומר האם יש דבר שאין בכוחי לעשותו? ולאחר מכן אנו רואים כיצד הא-לוהים נתן לשרה ילד כהבטחתו.

ירמיהו (פרק לב, יז): "א-לוהים ה', הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ, בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה, לא יפלא ממך כל דבר".
הסבר: פסוק זה חוזר ומדגיש שא-לוהים יוצר השמים והארץ, הוא עשה הכל בכוחו, כך שביכולתו לעשות הכל, ודבר לא מגביל אותו.

תהילים (פרק קמח'): "הללו יה (א-לוהים), הללו את ה' מן השמים, הללוהו במרומים. הללוהו כל מלאכיו, הללוהו כל צבאו, הללוהו שמש וירח, הללוהו כל כוכבי אור, הללוהו שמי השמים, והמים אשר מעל השמים יהללו את שם ה', כי הוא צוה ונבראו, ויעמידם לעד לעולם - חוק נתן, ולא יעבור. הללו את ה' מן הארץ - תנינים, וכל תהמות, אש וברד, שלג וקיטור, רוח סערה, עושה דברו, ההרים וכל גבעות, עץ פרי וכל ארזים, החיה וכל בהמה, רמש וציפור כנף, מלכי ארץ וכל לאומים, שרים וכל שופטי ארץ, בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים, יהללו, את שם ה', כי נשגב שמו לבדו...".
הסבר: יש להלל ולהודות לא-לוהים, כי "יעמידם לעד לעולם, חוק נתן ולא יעבור". הוא השולט ביקום וקבע כיצד הוא יפעל, וכולם עושים כפי רצונו, ועל כן חייבים הכל להודות לא-לוהים ולהלל אותו.

תהילים (פרק יט): "השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע, יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת, אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם, בכל הארץ יצא קום, ובקצה תבל מליהם, לשמש שם אוהל בהם...".

הסבר: היקום הוא מעשה ידיו של הא-לוהים, והוא מלמד על מציאותו של הא-לוהים השולט בהם יום ולילה, ושום דבר לקורה מעצמו בלי שא-לוהים קובע אותו ("יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת").

 ישעיהו (פרק מה, יח): "כי כה אמר ה' בורא השמיים הוא הא-לוהים, יוצר הארץ ועושה הוא כוננה, לא תוהו בראה, לשבת יצרה, אני ה' ואין עוד".
הסבר: בפסוק זה אומר הא-לוהים כי הוא בורא השמים, הוא יוצר הארץ והוא שומר אותה, היא לא נוצרה מן הסתם לחינם ("לא תוהו בראה"), אלא יש תוכנית מיוחדת לבריאה. ה' הוא הא-לוהים ואין עוד מלבדו.

החיבור "אל אדון" (מאה ה-2): "אל אדון על כל המעשים, ברוך ומבורך בפי כל הנשמה, גדלו וטובו מלא עולם, דעת ותבונה סובבים הודו... חסד ורחמים מלא כבודו, טובים מאורות שבראם אלוהינו, יצרם בדעת בבינה ובהשכל, כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל...".
הסבר: תפילה זו אשר נאמרה מאות בשנים, מלמד שא-לוהים שולט בכל תבל, וקובע את התנהגות היקום, והוא היחיד הנותן להם את הכח לפעול.

תהילים (פרק צז, ה): "ה' מלך תגל הארץ, ישמחו איים רבים, ענן וערפל סביביו, צדק ומשפט מכון כיסאו, אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו, האירו ברקיו תבל, ראתה ותחל הארץ, הרים כדונג נמסו מלפני ה', מלפני אדון כל הארץ, הגידו השמים צדקו וראו כל העמים כבודו... כי אתה ה' עליון על כל הארץ, מאוד נעלית, על כל אלוהים".
הסבר: בדרך ציור ומשל מלמד הפרק בתהילים שכל הבריאה נשמעת לא-לוהים, הא-לוהים הוא "אדון כל הארץ" השולט בה, ואין עליון מא-לוהים.

תהילים (פרק קיד, ג): "הים ראה וינוס, הירדן יסוב לאחור, ההרים רקדו כאילים, גבעות כבני צאן, מה לך הים כי תנוס, הירדן תיסוב לאחור, ההרים תרקדו כאילים, גבעות כבני צאן, מלפני אדון חולי ארץ, מלפני אלוה יעקב, ההופכי הצור אגם מים, חלמיש, למעיינו מים".
הסבר: בדרך ציור ומשל מלמד הפרק בתהילים שכל היקום כולו נשמע לרצון הא-לוהים, השולט בבריאה וקובע את התנהגותה.

בספר נחמיה נאמר (פרק ט, י): "אתה הוא ה', לבדך אתה עשית את השמים, שמי השמיים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, ואתה מחייה את כולם...".
הסבר: פסוק זה מלמד שא-לוהים מחייה את כל העולם, ובלעדי כוחו דבר לא היה ממשיך להתקיים מכח עצמו.

ישעיהו (פרק מה, ה): "אני ה' ואין עוד, יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה".
הסבר: פסוק זה מלמד שא-לוהים שולט בעולם, בטוב וברע ו-"עושה כל אלה" בהווה תמיד.

עמוס (פרק ט, ה): "וא-לוהים ה' הצבאות, הנוגע בארץ ותמוג, ואבלו כל יושבי בה... הבונה בשמים מעלותו ואגדתו על ארץ יסתה, הקרא למי הים, וישפכם על פני הארץ - ה' שמו".
הסבר: פסוקים אלו מלמדים שא-לוהים שולט בכל הדברים הקיימים, וכל הטבע מתנהג על פי רצונו.


* * *

א-לוהים הוא נצחי, הוא יוצר הזמן, ונמצא בכל זמן:

בראשית (פרק א, א): "בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ".
הסבר: לפי התורה הא-לוהים הוא יוצר היקום, כך שהוא למעשה גם יוצר הזמן, הוא מי שקבע את "ההתחלה", הבריאה הראשונית והתנועה הראשונית. רק מנקודה זו התחיל הזמן. לפני כן לא היה מושג של "יום אחד" או שני או שלישי. מיום זה התחיל הזמן, ומנקודה זו יצר הא-לוהים את תהליך הזמן.

בראשית (פרק א, ד): "ויבדל א-לוהים בין האור ובין החושך, ויקרא א-לוהים לאור יום ולחושך קרא לילה, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".
הסבר: פסוק זה מלמד שא-לוהים לא רק יצר את השמים והארץ, אלא גם קבע את זרימת הזמן ביקום, את התהליכים של התנועה, הסיבוב, היום והלילה.

בראשית (פרק א, יד): "ויאמר א-לוהים, יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה, והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים".
הסבר: פסוק זה מלמד שלפני הבריאה של השמים והארץ לא היה מושג של זמן, של "ימים", "חודשים" או "שנים". לא היה קיים זמן כלל. ומכאן שא-לוהים הוא יוצר הזמן אשר קבע את זרימתו, והוא עצמו אינו מוגבל לזמן ושינויי הזמן. הא-לוהים היה תמיד ולכן הוא נצחי.

בספר נחמיה נאמר (פרק ט, י): "אתה הוא ה', לבדך אתה עשית את השמים, שמי השמיים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, ואתה מחייה את כולם, וצבא השמים לך משתחווים".
הסבר: פסוקים דוגמת זה מלמדים שא-לוהים לבדו עשה את היקום, ולפני היקום היה נמצא הא-לוהים לבדו. מתוך פסוקים רבים דוגמת הנ"ל, אנו למדים שיוצר השמים והארץ הוא נצחי. אנו רואים שוב ושוב מן התורה שהא-לוהים היה לפני היקום והוא אחראי ליצירת היקום, הוא יוצר הארץ והשמים, היום והלילה (או בלשון מדעית: חומר, אנרגיה, מרחב וזמן). מכיוון שהזמן הוא חלק מן היקום (בלי יקום אין זמן, ולפני שהופיע היקום לא היה מושג של "התחלה" או "סוף"), אז בורא היקום אינו תלוי בזמן, הוא יוצר הזמן, ולכן הוא נצחי. פשוט הדבר יוצר היקום מוכרח להיות נצחי, כי התורה מלמדת שהוא היה לפני יצירת החומר והזמן.

בספר ישעיהו נאמר במפורש (פרק מא, ד): "מי פעל ועשה, קורא הדורות מראש, אני ה' ראשון ואת אחרונים - אני הוא".
הסבר: פסוק זה מלמד בצורה מפורשת שא-לוהים "פעל ועשה", הוא שולט בהיסטוריה, הוא יודע את כל מה שיקרה בדורות הבאים, הוא נמצא בכל הזמן מתחילה ועד סוף, וכל מה שיקרה ושיהיה - רק הוא קובע ויודע ועושה ("אני הוא"!).

ישעיהו (פרק מג, י): "אתם עדי נאום ה', ועבדי אשר בחרתי, למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא, לפני לא נוצר אל, ואחרי לא יהיה".
הסבר: פסוק זה חוזר ומדגיש שא-לוהים הוא אחד, לא היה לפניו דבר, אין לו יוצר או בורא, לפניו לא היה א-לוהים אחר, ואחריו גם לא יהיה כח שידמה לו. א-לוהים הוא איפוא נצחי.

בספר שמואל א' (פרק טו, כט): "וגם נצח ישראל, לא ישקר ולא יינחם".
הסבר: פסוק זה מלמד שא-לוהים אינו משתנה, אלא הוא נצחי, לא משקר כבני-האדם ולכן אינו משנה את דעתו, אלא עומד תמיד בהבטחותיו.

ישעיהו (פרק מח, יב): "שמע אליי יעקב, וישראל מקוראי, אני הוא, אני ראשון, אף אני אחרון. אף ידי יסדה ארץ, וימיני טיפחה שמיים".
הסבר: פסוק זה מלמד שא-לוהים נמצא תמיד, הוא הראשון בבריאה מתחילתה ועד סופה, הוא יצר את העולם, הארץ והשמים, והיה תמיד.

ישעיהו (פרק מד, ו): "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו, ה' צבאות, אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדיי אין א-לוהים".
הסבר: פסוק זה מסביר שא-לוהים היה תמיד, הוא ראשון והוא אחרון, ואין מלבדו שום א-לוהים אחרים כלל.

כמו כן מובן כי רק מי שנמצא מחוץ לזמן, או בכל זמן, יהיה מסוגל לראות את העתיד. הנבואות שמוסר הא-לוהים בתורה, והנביאים המתנבאים מפי הא-לוהים, מראים כולם על נצחיותו של הא-לוהים ושליטתו בהיסטוריה. הפסוקים המספרים על אחרית הימים ומצבו של עם ישראל בעתיד הם רבים, ונאמרים מפי הא-לוהים ונביאו פעמים רבות בספר דברים, ובכל ספרי הנביאים בכלל.

* * *

הא-לוהים הוא אחד ויחיד, אין בו חילוקים ואין מלבדו שום כח אחר כלל:

בראשית (פרק א, א): "בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ".
הסבר: כפי שקל לראות, בכל התורה כולה, ואפילו הפרקים הראשונים בספר בראשית, מתייחסים לתואר "אלוהים" כמי שהוא יחיד. "ויברא א-לוהים", ו"לא יבראו". ו"יצר א-לוהים", ולא "ויצרו". עם זאת, נמצאים בתורה פסוקים מפורשים וברורים המחייבים להאמין שא-לוהים הוא אחד, ואין מלבדו שום כח שידמה לו כלל.

שמות (פרק כ, ב): "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, לא יהיה לך א-לוהים אחרים על פני...".
הסבר: פסוק זה הינו הפסוק הראשון בעשרת הדברות. מפסוק זה אנו רואים כי האמונה בא-לוהים האחד אינה רק המלצה הגיונית, כי אם חובה אמונית של כל יהודי. בעשרת הדיברות הצטוו בני העם היהודי להאמין ולהודות בא-לוהים לבדו ולדחות כל אל זולתו.

גם בספר דברים נכתב הציווי (פרק ה, ו): "לא יהיה לך א-לוהים אחרים על פָּנָי".
הסבר: פסוק זה מלמד ברורות שא-לוהים הוא אחד, ואין בו חילוקים כלל, ולכן רק בו יש להאמין. אסור להאמין באלים אחרים מלבד הא-לוהים האחד והיחיד.

ספר דברים (פרק ו, ד): "שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד".
הסבר: אנו רואים כי לפי התורה מצוות האמונה בא-לוהים יחיד היא אמונה יסודית, ועליה ניצבת כל התורה כולה.

דברים (פרק ד, לה) "אתה הראת לדעת כי ה' הוא הא-לוהים - אין עוד מלבדו".
הסבר: פסוק זה מלמד שאין מלבד הא-לוהים שום כח אחר בעולם כלל. הוא אחד ויחיד.

דברים (פרק ד, לט): "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא הא-לוהים, בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת: אין עוד".
הסבר: פסוק זה מלמד שאין מי שידמה לא-לוהים, הוא יחיד, ואין שני לו. הפסוק מלמד שא-לוהים נמצא גם בשמים וגם בארץ, א-לוהים נמצא למעשה בכל מקום ביקום, ולכן בשום מקום אין כח שישווה לא-לוהים. אין עוד מלבדו. מציאות הא-לוהים ממלאת את כל היקום, וקיימת רק אחדותו.

מלכים א' (פרק ח, כג): "ויאמר, ה' אלוהי ישראל, אין כמוך א-לוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת".
הסבר: פסוק זה מציין גם הוא שאין דומה לא-לוהים בשום מקום ביקום, לא בשמים ולא בארץ. הא-לוהים הוא אחד ויחיד גם בשמים וגם בארץ.

ישעיהו (פרק מה, ה): "אני ה' ואין עוד, זולתי אין אלוהים. אאזרך ולא ידעתני, למען יידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדיי: אני ה' ואין עוד, יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה".
הסבר: בפסוק זה אומר הא-לוהים שמלבדו אין עוד אלוהים ביקום ("אפס בלעדי"), והוא השולט היחיד בבריאה ויוצר כל הדברים הקיימים, גם את מה שנראה לנו טוב וגם את מה שנראה לנו רע.

ישעיהו (פרק מה, כא): "הלוא אני ה', ואין עוד א-לוהים מבלעדיי, אל צדיק ומושיע אין זולתי, פנו אליי והיוושעו כל אפסי ארץ, כי אני אל ואין עוד".
הסבר: פסוק זה מלמד שא-לוהים הוא המושיע היחיד של בני-האדם, ומלבדו אף אחד לא יוכל לעזור ולהושיע מצרה. הפסוק קורא לבני-האדם להתפלל לא-לוהים לבדו, לפנו אליו, וכך לזכות לישועה, כי הא-לוהים הוא אחד ואין עוד אלוהים מלבדו כלל.

ישעיהו (פרק מג, י): "אתם עדי נאום ה', ועבדי אשר בחרתי, למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא, לפני לא נוצר אל, ואחרי לא יהיה. אנוכי אנוכי ה', ואין מבלעדי מושיע".
הסבר: פסוק זה מלמד שא-לוהים היה תמיד, לא היה לפניו אל ואחריו גם לא יהיה, ולכן הוא המושיע היחיד. רק אליו ניתן לפנות לעזרה וישועה.

שמות (פרק טו, יא): "מי כמוך באלים, ה', מי כמוך נאדר בקודש, נורא תהילות עושה פלא, נטית ימינך תבלעמו ארץ, נחית בחסדך, עם זו גאלת, ניהלת בעוזך אל נווה קודשך".
הסבר: בפסוק זה מהללים בני-ישראל את הא-לוהים, שאין כמוהו בכל האלים (כלומר בכוחות האמיתיים והדמיוניים של הטבע, כפי אמונת עובדי האלילים), שהוא לבדו עושה הכל, וגאל את עם ישראל ממצרים.

התנ"ך חוזר ומדגיש פעם אחר פעם את יסוד האמונה היהודית, שא-לוהים הוא אחד ואין מלבדו שום אל כלל. הביטוי "אין א-לוהים זולתך" נאמר פעמים רבות בתנ"ך:
שמואל ב' (פרק ז, כב): "על כן גדלת ה' א-לוהים, כי אין כמוך, ואין א-לוהים זולתך...".
 תהילים (פרק עא, יט): "...אשר עשית גדולות, א-לוהים, מי כמוך...".
תהילים (פרק פו, ח): "אין כמוך בא-לוהים אדני, ואין כמעשיך. כל גויים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך אדני, ויכבדו לשמך, כי גדול אתה, ועושה נפלאות, אתה א-לוהים לבדך".
ירמיהו (פרק י, ו): "מאין כמוך, ה', גדול אתה וגדול שימך בגבורה, מילא ייראך מלך הגויים, כי לך יאתה, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם, מאין כמוך".
דברי הימים א' (פרק יז, כ): "ה' אין כמוך, ואין א-לוהים זולתך".
דברי הימים ב' (פרק ו, יד): "ה' אלהי ישראל, אין כמוך א-לוהים בשמים ובארץ, שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל ליבם".
מיכה (פרק ז, יח) "מי אל כמוך, נושא עוון ועבר על פשע לשארית נחלתו".
ישעיהו (פרק סד, ג): "ומעולם לא שמעו, לא האזינו, עין לא ראתה א-לוהים זולתך, יעשה למחכה לו".
הסבר: הלשון החוזרת "מי כמוך" נועדה להראות שאין עוד כא-לוהים בשום יכולת, ואין שום כח אחר מלבדו כלל. הנביא משתמש בלשון זו כדי שלא לזהות את הא-לוהים או להגדיר את כוחו (אשר לא ניתן לתיאור בכלל). מכיוון שכוחו של הא-לוהים לא ניתן להאמר במילים - מתוארת גדלותו של הא-לוהים על דרך ההשוואה והשלילה ("אין זולתך", "מי כמוך"). אנו רואים שוב ושוב שא-לוהים הוא אחד, ואין מלבדו שום כח ובעל יכולת כלל.

מלכים ב' (פרק יט, טו): "ויתפלל חיזקיהו לפני ה' ויאמר... אתה הוא הא-לוהים לבדך לכל ממלכות הארץ, אתה עשית את השמים ואת הארץ, ועתה ה' אלוהינו, הושיענו נא מידו, וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה' א-לוהים לבדך".
הסבר: פסוק זה מספר על חזקיהו המלך אשר התפלל לפני הא-לוהים, וקרא לפניו שהוא הא-לוהים היחיד, השולט בכל הממלכות, יוצר השמים והארץ, ורק ממנו ראוי לבקש עזרה וישועה, כי הא-לוהים לבדו עושה ושולט בכל.

תהילים (פרק פג, טו): "כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים, כן תרדפם בסערך ובסופתך תבהלם, מלא פניהם קלון ויבקשו שימך ה', יבושו ויבהלו עדי עד, ויחפרו ויאבדו, וידעו כי אתה שימך ה' לבדך, עליון על כל הארץ".
הסבר: פסוק זה מדבר על המאמינים באלילים, אשר יבהלו ויאבדו עד שיכירו כי הא-לוהים הוא לבדו שולט בכל הארץ.

נחמיה (פרק ט, י): "אתה הוא ה', לבדך אתה עשית את השמים, שמי השמיים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, ואתה מחייה את כולם, וצבא השמים לך משתחווים".
הסבר: פסוק זה מלמד שא-לוהים לבדו יצר את השמים והארץ וגם שולט בהם ו"כל אשר בהם", והוא גם "מחייה את כולם". בכך אנו למדים על שליטתו המלאה של הא-לוהים בכל הדברים הקיימים.

מלכים א' (פרק ח, ס): "למען דעת כל עמי הארץ, כי ה' הוא הא-לוהים אין עוד, והיה לבבכם שלם, עם ה' אלוהינו, ללכת בחוקיו ולשמור מצוותיו כיום הזה".
הסבר: פסוק זה מדבר על ידיעת אחדות הא-לוהים, כדי שכל העמים ידעו שאין עוד מלבד הא-לוהים שום אל אחר כלל, הוא הא-לוהים האחד, וחובה עלינו ללכת בחוקיו ומצוותיו.

ירמיהו (פרק לא, לג): "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, נאום ה', כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכר עוד".
הסבר: פסוק זה מלמד כי באחרית הימים, לכשתגיע הגאולה השלמה, ידעו כל בני-האדם בעולם שא-לוהים הוא אחד, ולא יצטרכו עוד להחזיר בתשובה וללמד על קיום הא-לוהים, כי כולם ידעו על קיומו בחוש, ואז יסלח הא-לוהים לחוטאי הדור וישיבם למוטב. מכאן אנו למדים שהא-לוהים הסולח היחיד, גם באחרית הימים, ויום יבוא וכולם ידו בקיומו.

זכריה (פרק יד, ח): "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
הסבר: פסוק זה מספר על אחרית הימים, לכשתגיע הגאולה, ידעו כולם שהא-לוהים הוא מלך העולם, וכל העמים יקבלו את מלכותו. ביום ההוא יכירו כולם בכך שא-לוהים הוא אחד, וגם שמו הוא אחד, ללא חילוקים כלל.

* * *

הא-לוהים אינו אדם, ולא ניתן להשוותו לאדם:

ישעיהו (פרק נה, ח): "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דְּרָכָי, נאום ה', כי גבהו שמים מארץ - כן גבהו דְּרָכָי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם".
הסבר: פסוק זה מלמד כי הא-לוהים אינו חושב כבני-האדם או פועל בני-האדם, אלא שמחשבתו של הא-לוהים טהורה, גבוהה ונעלה עד אינסוף ממחשבת האדם ויצר לבו.

שמואל א' (פרק טו, כט): "וגם נצח ישראל, לא ישקר ולא יינחם, כי לא אדם הוא להינחם".
הסבר: פסוק זה מלמד שא-לוהים הוא נצחי, ואינו דומה לבני-האדם המשקרים וחוזרים בהם מדעתם. הא-לוהים אינו בן-אדם, ולא חוזר בו מהחלטתו והבטחותיו. פסוק זה נאמר מפי הנביא שמואל לאחר הדחת שאול מהמלוכה, וזאת מכיוון ששאול לא נשמע לציווי המפורש של הא-לוהים. שאול מבקש לחזור להיות מלך על ישראל, אז אומר לו הנביא שא-לוהים אינו בן-אדם החוזר בו מהחלטותיו, ולכן שאול לא יוכל לחזור להיות מלך בישראל. (אגב, מכאן אנו גם למדים שהפסוקים האומרים "א-לוהים ניחם" אין הכוונה שא-לוהים חזר בו מכוונתיו או התחרט, כי הרי א-לוהים הוא נצחי ולא חוזר בו מהבטחותיו ודעתו, אלא הכוונה היא לצער על מעשי האדם אשר הביאו למידת הדין הזו, אותה לא ניתן לשנות).

ירמיהו (פרק ז, יט): "האותי הם מכעיסים (?!), נאום ה', הלוא אותם למען בושת פניהם".
מבאר ה"מצודת דוד": "האותי - רוצה לומר וכי הכעס הוא בעבורי, כלומר וכי מעשיהם מזיקים לי (?!), הלא הכעס יזיק להם כי יהיה להם לבושת ולכלימה".
הסבר: בפסוק זה אומר הא-לוהים בלשון תמיהה כי בני-האדם מנסים להכעיס אותו, והרי פשוט ומובן שלא ניתן לפגוע בא-לוהים או "לפגוע ברגשותיו". הפסוק מסביר שכל מעשיהם הרעים של בני-האדם כנגד הא-לוהים מביישים ופוגעים רק בעושים אותם.

מלאכי (פרק ג, ו): "אני ה', לא שניתי".

הסבר: פסוק זה מלמד שא-לוהים אינו משתנה, אינו שמח או כועס כבני האדם, וכמובן אינו משנה את דעתו. א-לוהים הוא אחד ורצונו אחד, וחד הם - כי א-לוהים הוא נצחי ואינו משתנה לעולם.


וכך גם לימדו אותנו חז"ל בפרקי אבות (פרק ד, כב): "לידע ולהודיע להיוודע שהוא היוצר, והוא הבורא, והוא המבין, והוא הדיין, והוא עד, והוא בעל דין, והוא עתיד לדון. שאין לפניו לא עוולה, ולא שכחה, ולא משוא פנים, ולא מקח שוחד - שהכול שלו. ודע, שהכול בא לחשבון".
הסבר: חז"ל לימדו אותנו לפני 2000 שנה בקירוב, שא-לוהים עושה הכל ושופט את כל בני-האדם, הוא רואה הכל ולא שוכח דבר, ולא טועה בדין או לוקח שוחד, כי הכל בידיו, ודבר לא נעלם ממנו.

וכך גם מסביר הרמב"ם (הלכות תשובה, פרק ה, יב): "כבר ביארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקדוש ברוך הוא, אינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם, שהן ודעתם שניים, אלא הוא יתברך שמו ודעתו אחד. ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בורייו. וכשם שאין כוח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא, שנאמר "כי לא יראני האדם, וחי" - כך אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אומר "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי". וכיון שכן הוא, אין בנו כוח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשיהם".
הסבר: הרמב"ם מסביר את אמונת התורה, שא-לוהים אינו כמו בני-האדם, אלא הוא ודעתו אחד הם, ולכן הוא אינו משתנה או משנה את דעתו, כפי שלימדה אותנו התורה והנביאים, ואין ביכולת האדם להבין את הבורא וגודל כוונותיו.

* * *

הא-לוהים הוא חסר גוף, ואין לו דמות או מראה:

בראשית (פרק א, א): "בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ".
הסבר: לפי המקרא הא-לוהים היה לפני כל דבר אחר, והוא יצר את היקום כולו, מה שאומר שהא-לוהים עצמו לא כפוף ליקום. יוצר החומר אינו כפוף לחומר. הוא מגביל היקום והמרחב והזמן ולכן הוא עצמו אינו מוגבל ליקום והמרחב והזמן, ומכאן פשוט הדבר שא-לוהים אינו בעל גוף או דמות.

דברים (פרק ד, לה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא הא-לוהים - אין עוד מלבדו".
ספר דברים (פרק ו, ד): "שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד".
ישעיהו (פרק מג, י): "אתם עדי נאום ה', ועבדי אשר בחרתי, למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא, לפני לא נוצר אל, ואחרי לא יהיה. אנוכי אנוכי ה', ואין מבלעדי מושיע".
הסבר: אם היה לא-לוהים דמות או גוף, זאת אומרת שהיה אל אשר קדם לו וקבע את צורתו ואת דמותו.
התורה כמובן מלמדת שא-לוהים הוא אחד ויחיד, הוא יצר את הכל ושולט על הכל, אין שני לו, אין אל שקדם לו או שיהיה אחריו. א-לוהים אינו מוגבל לדבר, והוא השולט בכל היקום וקובע את הצורות והחוקים של כל דבר קיים. מכיוון שא-לוהים אינו מוגבל לדבר, ואין אל שקדם לו, אז מובן שהוא גם לא מוגבל לצורה או דמות, פשוט, כי אף אחד לא יצר את הא-לוהים או קבע לו גוף ודמות. הא-לוהים היה תמיד, הוא נצחי, והוא היוצר הבלעדי של כל הקיים, ולכן פשוט ומובן שאין שום כח אחר שמגביל אותו בדבר, לא בכח, לא בגודל, לא בצורה ולא בדמות.

שמות (פרק לב): "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר... ויקח מידם, ויצר אותו בחרט, ויעשהו עגל מסכה, ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים... ויחל משה את פני ה' אלהיו, ויאמר, למה ה' יחרה אפך בעמך, אשר הוצאת מארץ מצרים, בכח גדול וביד חזקה... וינחם ה' על הרעה, אשר דיבר לעשות לעמו... ויחר אף משה, וישלך מידו את הלוחת, וישבר אותם תחת ההר. ויקח את העגל אשר עשו, וישרף באש... ויפל מן העם ביום ההוא, כשלושת אלפי איש... ויהי ממחרת, ויאמר משה אל-העם, אתם חטאתם חטאה גדולה, ועתה אעלה אל ה', אולי אכפרה בעד חטאתכם".
הסבר: פסוקים זה מתארים את עשיית עגל הזהב, לאחר שחשבו בני-ישראל שמשה לא ישוב אליהם. מן הפסוק אנו למדים שעם ישראל ביקש לעבוד את הא-לוהים באמצעות עגל הזהב, כשהם רואים ב"עגל המסכה" הזה את "אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". החוטאים לא חשבו לרגע לעבוד אלים אחרים, אלא חשבו לעבוד את הא-לוהים באמצעות עגל הזהב. והנה ראינו שעל החטא הנורא הזה נשברו הלוחות וביקש הא-לוהים להכחיד את עם ישראל.
פרק זה מלמד אותנו את החטא האיום של בניית עגל הזהב, והפנייה לא-לוהים דרך פסל ודמות. מובן כי אם היה לא-לוהים גוף ופנים, היו יכולים בני-ישראל לעשות תמונות ופסלים כפי שעשו כל עובדי האלילים, כדי לפנות לא-לוהים דרכם. אך התורה אסרה זאת מכל וכל, כי לא-לוהים אין דמות וזהו חטא חמור ביותר לעבוד את הא-לוהים כבעל דמות וגוף.

שמות (פרק כ, ב-ה): "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, לא יהיה לך א-לוהים אחרים על פני, לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת, ואשר במים מתחת לארץ, לא תשתחווה להם ולא תעבדם, כי אנוכי ה' אלוהיך...".
הסבר: זוהי למעשה המצווה הראשונה בעשרת הדברות, לעבוד את ה' ללא דמות ולא לנסות לצייר אותו בשום תבנית או ציור אפשריים, ואפילו לא באמצעות סמל המייצג אותו. עשרת הדיברות תמיד היוו טקסט משמעותי ביותר עבור בני-העם היהודי, מאז נתקבלו בהר סיני מפי הא-לוהים, ואפילו מי שאינם שומרי מצוות מכירים אותם. והנה, ראינו בעינינו שכבר בשתי הדיברות הראשונות הא-לוהים מתגלה כמי שאין לו גוף או דמות הגוף, ואסור לעובדו או להאמין בו באמצעות ציור או פסל, כי אין לו דמות או גוף כלל.

דברים (פרק ד, טו): "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האש, פן תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל, תבנית זכר או נקבה, תבנית כל בהמה אשר בארץ, תבנית כל ציפור כנף אשר תעוף בשמים, תבנית כל רמש באדמה, תבנית כל דגה אשר במים מתחת לארץ, ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים, ונדחת והשחווית להם ועבדתם - אשר חלק ה' אלוהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים".
הסבר: פסוקים אלו מזהירים בצורה חמורה ומפורשת שלא לצייר את הא-לוהים או לדמיין אותו, ואף מדגישה שעם ישראל לא ראו כל תמונה בהתגלותו של הא-לוהים אליהם, כי לא-לוהים אין גוף או דמות, ולכן אסור לציירו או לפסל אותו בדמות או צורה - בין של זכר, נקבה, בהמה, ציפור, יצור ארצי, כוכב או כל דבר מוחשי אחר בשמים ובארץ - כי הא-לוהים אינו דומה לשום דבר, חי או דומם ביקום כולו! פסוקים אלו לא רק מלמדים שהא-לוהים אחראי ליצירת היקום וכל הכוכבים, אלא שאין לו שום צורה או דמות כלל, ולא ניתן להשוותו לשום יצור בכדור הארץ או בחלל החיצון. המילים "כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם" מלמד שההתגלות האלוקית היתה ללא ראיית כל צורה או דמות של הא-לוהים, כי אין לא-לוהים שום גוף או דמות. לכן הצטוו ישראל שלא לצייר או לפסל את הא-לוהים בשום דרך.

דברים (פרק ה, ז): "לא תעשה לך פסל כל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת, ואשר במים מתחת לארץ, לא תשתחווה להם ולא תועבדם, כי אנוכי ה' אלוהיך".
הסבר: פסוק זה מדגיש שא-לוהים אינו דומה לשום יצור, בין בשמים ממעל ובין בארץ מתחת, ולכן אסור לעבוד ולהתפלל לשום יצור או גוף בשמים ובארץ. מכיוון שאין לא-לוהים שום דמות - אסור לעובדו באמצעות סמל או דמות, ואסור להאמין בשום סוג אחר של אל בעל דמות.

שמות (פרק כה, ח): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
הסבר: בפסוק זה אומר הא-לוהים שהוא נמצא בתוך עם ישראל, וישרה שכינתו ממקום קודש הקודשים במקדש. הא-לוהים לא אומר שהוא ישכון "בתוכו" אלא "בתוכם", כי מובן שבעל גוף לא יכול לשכון בתוך רבים. הא-לוהים משרה את שכינתו לכל עם ישראל.

ישעיהו (פרק מ, יח): "ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו (?!), הַפסל נסך חרש, וצורף בזהב ירקענו".
הסבר: בפסוק זה אומר הנביא בצורה פשוטה שלא ניתן אפילו לדמיין את הא-לוהים, לא ניתן לפסל אותו, כי אין לו שום דמות או גוף בכלל. הנביא קורא - "ואל מי תדמיון אל?" - כלומר למי תוכלו להשוות את הא-לוהים, שהרי שום יצור או גוף ביקום אינו דומה לו, וחוזר הנביא ואומר - "ומה דמות תערכו לו?" - כלומר איזו צורה או ציור תוכלו לערוך לא-לוהים, שהרי אין לו צורה או דמות בכלל. הנביא מסביר מפורשות שלא ניתן אפילו "לדמיין" את הבורא, ולא לפסל אותו, כי אין לו שום דמות או דמיון כלל.

ישעיהו (פרק מ, כה): "ואל-מי תדמיוני, ואשווה (?!)... שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה".
הסבר: הנביא אומר בשם הא-לוהים, כי לא ניתן לדמיין אותו בכלל, ולא להשוות אותו לשום דבר שקיים ביקום. הפסוק קורא לבני-האדם להביט בשמים ובכוכבים ולשאול את עצמם מי ברא את היקום, כי מובן שיש בורא ליקום, ומובן לא פחות שמי שברא היקום אינו דומה לשום דבר ביקום, ולכן לא ניתן להקטין אותו למימדים גשמיים של צורה או דמות הנמצאים בארץ או בשמים - כי יצר את כולם.

האמונה בא-לוהים שאין לו גוף או דמות, הנמצא בכל מקום ובכל זמן, היתה חדשה בימי קדם, אשר התרגלו לעבודת האלילים והפסלים. אפילו בני-העם היהודי נכשלו בכך ויצרו את פסל הזהב והשתחוו לו. בני-האדם מטבעם מעדיפים להתייחס לא-לוהים כאל יצור בעל דמות וגוף, כי הרבה יותר קל לפנות ליצור שניתן לדמיין ולצייר, מאשר לא-לוהים הנמצא בכל מקום ובכל זמן.
האמונה בא-לוהים מופשט חסר גוף או צורה, היא אמונה שהתקשו בני-האדם לקבל, במיוחד מתוך התרבויות האליליות מהן יצאו. אין ספק שבמעמד הר-סיני ניתנו לעם היהודי חוקים ואמונה שלא היו כדוגמתם, ום דורות רבים לאחר מכן. אילולא היה עם ישראל מתחייב במעמד הר-סיני לאמונה שכזו, היתה ממשיכה עבודת האלילים והתפילה בפני פסלים, לנוהג נפוץ בכל מקום גם היום. רק בזכות התורה, נטשו עמים רבים מרחבי העולם את אמונותיהם הפרימיטיביות באלילים ארציים בעלי גוף ודמות, ומאמינים כיום בא-לוהים האחד והיחיד שאין לו גוף או דמות הגוף, ולא ניתן לדמיינו כלל.

* * *

א-לוהים נמצא בכל מקום, ושולט על הכל:

בראשית (פרק א, א): "בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ".
הסבר: אנו רואים כי לפי התנ"ך הא-לוהים אינו תלוי בחומר, הוא יוצר החומר, ומלבדו לא היה קיים דבר. מכיוון שהא-לוהים אינו תלוי בחומר, הוא גם אינו עשוי חומר בעצמו. המקרא חוזר ומדגיש בפסוקים רבים את עליונותו ואחדותו של הא-לוהים על פני כל והיצורים והגופים הקיימים. מובן כי מי שאינו כפוף לחומר ולגבולות החומר, גם אינו חומרי או מוגבל בעצמו לעולם והיקום. א-לוהים הוא יוצר החומר והזמן, ולכן הוא נמצא בכל מקום ובכל זמן, רואה הכל ושומע הכל.

שמות (פרק יא): "ויאמר ה' אל משה, עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים, אחרי כן יְשַׁלח אתכם מזה, ויאמר משה - כה אמר ה' - כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, ומת כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים, וכל בכור בהמה, והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף, ולכל בני ישראל - לא יחרץ כלב לשונו, למאיש ועד בהמה, למען תדעון אשר יַפְלֶה ה' בין מצרים ובין ישראל...", שמות (פרק יב, כט): "ויהי בחצי הלילה, וה' היכה כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור, וכל בכור בהמה, ויקם פרעה לילה, הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים, כי אין בית אשר אין שם מת, ויקרא למשה ולאהרון לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי, גם אתם גם בני ישראל ולכו עיבדו את ה' כדברכם".
הסבר: מכת בכורות המתוארת בספר שמות, מראה כי הא-לוהים נמצא בכל מקום ובכל זמן, ואין לידיעה שלו גבולות. בחצות הלילה נהרגו כל בכורי מצרים ברגע אחד על ידי הא-לוהים, מה שמלמד כי הא-לוהים נמצא בכל מקום (מובן בעל גוף לא יכול להיות בכל מקום בו-זמנית). כדי להרוג את כל בכורי מצרים היה צריך הא-לוהים להיות בכל מקום גם בעבר, כדי לדעת מי בכור ומי לא, וכן עליו לזכור כל אדם ואת הוריו כדי לדעת האם הוא בכור או לא. כל אלו מוכיחים שהא-לוהים נמצא בכל ויודע הכל, ושולט על כל לידה ומוות, ולא נסתר ממנו דבר.

דברים (פרק ד, לט): "וידעת היום, והשבות אל לבבך, כי ה' הוא הא-לוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד".
הסבר: מובן שבעל גוף לא יכול להיות בשני מקומות בו-זמנית, בשמים ובארץ. פסוק זה למעשה מלמד שא-לוהים נמצא בכל מקום, בשמים ובארץ בו-זמנית, ואין מלבדו שום אלוהים אחר. א-לוהים נמצא בכל מקום, ועל כן הוא רואה ויודע את הכל.

יהושע (פרק ב, יא): "ונשמע וימס לבבנו, ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, כי ה' אלוהיכם הוא א-לוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת".
הסבר: גם פסוק זה מלמד שא-לוהים נמצא בשמים ובארץ בו-זמנית, רואה הכל ושולט על הכל תמיד.

דברים (פרק ד, לו): "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, ועל הארץ הראך את אישו הגדולה, ודבריו שמעת מתוך האש".
הסבר: פסוק זה מתאר את ההתגלות של הא-לוהים לעם ישראל, בה הראה ה' כי הוא פועל גם בשמים וגם בארץ בו זמנית, ושולט על הכל.

שמות (פרק כ, ה-ו): "ועושה חסד לאלפים, לאוהבי ולשומרי מצוותי. לא תישא את שם ה' א-לוהיך לשוא, כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא".
הסבר: הדיברה השנייה מזהירה שלא לומר את שמו של הא-לוהים לשוא, אלא רק בתפילה והלימוד. פסוק זה גם מלמד שהא-לוהים נמצא בכל מקום ושומע את כל מה שהאדם מוציא מפיו, וכן, שאסור בשום אופן אפילו להזכיר את שם הא-לוהים לבטלה, מרוב קדושתו של מי שאמר והיה עולם. שתי הדיברות הראשונות בעשרת הדיברות מוציאות כל אפשרות של הגשמת הא-לוהים, התיאור שלו כבעל דמות ובעל גוף, או כל התייחסות אליו כאל יצור ארצי וחומרי.

דברים (פרק י, יד): "הן ל-ה' אלוהיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה".
הסבר: פסוק זה מלמד שא-לוהים מושל בכל היקום כולו, בחלל, בשמים ובארץ, ובכל הדברים הקיימים. גם פסוק זה מלמד על שליטתו של הבורא, הנמצא בכל מקום ושולט בכל.

בראשית (פרק יד, יט-כב): "ויברכהו ויאמר, ברוך אברם לאל עליון, קונה שמים וארץ... ויאמר אברם אל מלך סדום, הרימותי יד אל ה' אל עליון, קונה שמים וארץ".
הסבר: פסוקים אלו מראים שהשמים והארץ שייכים לא-לוהים, והוא מושל בהם.

בראשית (פרק כד, ג): "ואשביעך ב-ה' אלוהי השמים ואלוהי הארץ".
הסבר: פסוק זה מלמד גם הוא, שא-לוהים נמצא גם בשמים וגם בארץ, ושולט על הכל.

דברים (פרק ג, כג): "ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור, אדוני ה', אתה החילותָ להראות את עבדך את גודלך, ואת ידך החזקה, אשר מי אל בשמים ובארץ, אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך".
הסבר: פסוק זה מלמד שא-לוהים נמצא בשמים ובארץ ושולט על הכל, ואין עוד אל שנמצא בשמים ובארץ ושולט עליהם.


מלכים א' (פרק ח, כג): "ויאמר, ה' אלוהי ישראל, אין כמוך א-לוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת".
הסבר: פסוק זה מלמד שאין דומה לא-לוהים בשמים ובארץ, כי א-לוהים נמצא בכל מקום ושולט על הכל. אין כמו א-לוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, כי הא-לוהים נמצא בכל מקום ושולט על הכל לבדו.

ירמיהו (פרק כג, כד): "אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו (?!), נאום ה', הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, נאום ה'".
הסבר: פסוק זה אומר מפורשות, שא-לוהים מלא את כל השמים והארץ, ונמצא בכל מקום, ולכן איש לא יכול להסתתר מפניו.


וכן לימדו אותנו חז"ל במפורש (מסכת ברכות, דף י, א): "מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם - אף נשמה מלאה את כל הגוף, מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה - אף נשמה רואה ואינה נראית. מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כולו - אף נשמה זנה את כל הגוף, מה הקדוש ברוך הוא טהור - אף נשמה טהורה, מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים - אף נשמה יושבת בחדרי חדרים". וכך גם נאמר בבראשית רבה (פרק ב, כו): "תבוא הנפש שהיא רואה ואינה נראית, ותקלס להקב"ה שהוא רואה ואינו נראה".
הסבר: חז"ל לימדו אותנו שא-לוהים מלא את כל העולם כולו, נמצא בכל מקום תמיד, והמשילו זאת - כפי שהנשמה ממלאת את כל גוף האדם, כך הא-לוהים מלא את כל העולם כולו.
 
וכן הסביר הרמב"ם (הלכות יסודי התורה, א): "ואילו היה היוצר גוף וגוייה, היה לו קץ ותכלית, שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ, וכל שיש לגופו קץ ותכלית, יש לכוחו קץ וסוף, ואלהינו ברוך שמו הואיל וכוחו אין לו קץ ואינו פוסק, שהרי הגלגל סובב תמיד, אין כוחו כח גוף, והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות, כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר, לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד, וידיעת דבר זה מצות עשה, שנאמר ה' אלהינו ה' אחד".
הסבר: הרמב"ם הסביר שכוחו של הא-לוהים אינו מוגבל ואין לו סוף, ולכן מובן שהוא אינו גוף, מכיוון שהגוף הוא מוגבל ומתכלה. וא-לוהים אין לו כח, כי כוחו קיים תמיד, ושום דבר בעולם לא יוכל לשנותו, ומכיוון שאין לא-לוהים גוף ואין לו חילוקים, אז הוא חייב להיות אחד, וחובה עלינו לדעת זאת כפי שמצווה התורה.

בברכה,
דניאל בלס.


_________________

 
 
אתרנו: www.HaEmet.net ופורום: http://4142.hydepark.co.il


סמל אישי
מנותק
נשלח ב-13/7/2009 22:19 לינק ישיר 

לר' דניאל איש חמודות !
שה' יתן לך כוח ובריאות. ותזכנו בעוד מאמרים נפלאים כאלה, יישר כוח.


מחובר
נשלח ב-14/7/2009 12:33 לינק ישיר 

למאיר היקר,
אני מודה לך על דברי העידוד. עלה והצלח.

שלך בברכה,
דניאל בלס.

 
 
אתרנו: www.HaEmet.net ופורום: http://4142.hydepark.co.il


סמל אישי
מנותק
נשלח ב-8/11/2009 12:26 לינק ישיר 

מאמר מאוד יפה.
רציתי להבין כמה דברים:
על הפסוקים המדברים בדבר האיסור של חשיבה כאילו ראינו תמונה במעמד הר סיני, עשיית איסור פסל כלפי האלוקים וכו'. לא כתוב במפורש שהדבר אסור בגלל שלאלוקים אין גוף ודמות גוף - אפשר להביא המון טעמים לאיסור. מה לדעתך קובע שהסיבה הזו היא ההכרחית? והאם זאת לא הנחת המבוקש?

בעניין המקדש "ושכנתי בתוכם" ראיתי שהסופורנו ועוד כמה פרשנים מפרשים את זה שהקב"ה ישכון בתוך המקדש וכך יהיה בתוך בני ישראל (הכוונה ביניהם). וממילא זה לא מכריח את הפירוש שכתבת...

ו את הציטוט של "ואל מי תדמיוני ומה דמות תערכו לו וכו'" - לפי מה שאני הבנתי ישעיה מתכוון לומר על סמך ש"לא יראני האדם וחי" שכיצד בדיוק מנסים לערוך דמות לאל וכו' בזמן שלא ראו אותו?

דבר אחרון: מדוע בגמרא ובתנ"ך אין איסור של ממש (בלי אפשרויות לפרשנויות שונות) לומר שהאלוקים הוא מופשט? בתנ"ך עוד מילא אפשר לומר שיש מספר כתובים מועטים... אבל בגמרא כלל וכלל לא.
מדוע זאת?

תודה רבה (:


מחובר
נשלח ב-8/11/2009 14:02 לינק ישיר 

שלום אהרון,

"...איסור פסל כלפי האלוקים וכו'. לא כתוב במפורש שהדבר אסור בגלל שלאלוקים אין גוף ודמות גוף - אפשר להביא המון טעמים לאיסור".
עלינו להזהר שלא להוציא פסוקים מהקשרם המקורי. איני מעלה על דעתי שסילפת את הפסוק בכוונה, ולכן אסבור שלא קראת אותו. אני מצטט עבורך שוב את הפסוקים המלאים מהמאמר:
דברים (פרק ד, טו): "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האש, פן תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל, תבנית זכר או נקבה, תבנית כל בהמה אשר בארץ, תבנית כל ציפור כנף אשר תעוף בשמים, תבנית כל רמש באדמה, תבנית כל דגה אשר במים מתחת לארץ, ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים, ונדחת והשחווית להם ועבדתם - אשר חלק ה' אלוהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים".
פסוק זה לא סתם טוען דרך אגב ש"לא ראיתם כל תמונה", אלא מסביר במפורש שמסיבה זו בדיוק אסור לנסות לדמות את א-לוהים לשום סוג של דמות מוחשית, לא זכר ולא נקבה, לא בהמה ולא עוף ולא דג, ואפילו לא שמש או ירח. הפסוק מסביר מפורשות את הטעם שמאחורי "לא ראיתם כל תמונה" ובכך מלמד אותנו את האיסור של בניית צלם ודמות לא-לוהים. אם היה לא-לוהים דמות, היה ניתן כמובן לדמיין אותו, לצייר ולפסל אותו בדרכים מוחשיות. התורה לעומת זאת מדגישה את איסור עשיית הצלם וגם נותנת לו טעם היסטורי - "כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם... מתוך האש" - ללמדנו שאין לה' דמות, ולכן זהו שקר לתארו בכל דמות פיזית שנוכל להעלות על דעתנו!

"והאם זאת לא הנחת המבוקש?"
לא כאשר הפסוק מסביר את עצמו, וקובע שעל פי התגלות ה' מתוך האש, אסור לבני ישראל המחיש את ה' בצורה מוחשית!
בספר ישעיהו מוסבר שוב הדין הקדום הזה, בלשון תמיהה (ישעיהו, פרק מ, יח): "ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו (?!), הַפסל נסך חרש, וצורף בזהב ירקענו". הפסוק חוזר על מה שהתורה מלמדת אותנו, שלא ניתן להשוות את א-לוהים לשום דמות פיזית, ולכן אסור לנסות לפסל אותו.

"בעניין המקדש "ושכנתי בתוכם" ראיתי שהסופורנו ועוד כמה פרשנים מפרשים את זה שהקב"ה ישכון בתוך המקדש וכך יהיה בתוך בני ישראל".
המילה "שכנתי" היא מלשון "שכינה", שפירושה הימצאות כללית (כמו קדושה) ולא נקודתית (כמו חפץ). אי אפשר לשכון בתוך עם, ומלך בשר ודם לא יכול לומר "ושכנתי בתוכם". ישות מוחשית נמצאית, ולא שוכנת. כאשר א-לוהים שוכן בבית המקדש, אנו מבינים שהוא שוכן בתוך כל בית-המקדש ועם ישראל, ומקום הפצת השכינה האלוקית תהיה דרך בית-המקדש (ולכן, דרך אגב, ההלכה קובעת שהחלונות בבית המקדש יהיו תמיד בזוית הנוטה כלפי חוץ! זאת כדי להראות שהשכינה יוצאת מבית המקדש לעולם, ולא להיפך).

"שכיצד בדיוק מנסים לערוך דמות לאל וכו' בזמן שלא ראו אותו?"
שוב, אני לא מעלה על דעתי שהוצאת את הפסוק מהקשרו, אלא אולי שקראת פירושים לא דתיים לפסוק, בלשון המעטה. הקטע המלא שבו נמצא הפסוק הובא מתוך ספר ישעיהו (פרק מ, יח-כה):
"ואל מי תדמיון אל, ומה דמות תערכו לו, הפסל נסך חרש, וצורף בזהב ירקענו, ורתוקות כסף צורף. המסכן תרומה, עץ לא ירקב יבחר, חרש חכם יבקש לו, להכין פסל לא ימוט.
הלוא תדעו הלוא תשמעו, הלוא הוגד מראש לכם, הלוא הבינותם מוסדות הארץ, היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים. הנוטה כדוק שמים, וימתחם כאוהל לשבת, הנותן רוזנים לאין, שופטי ארץ כתוהו עשה. אף בל ניטעו, אף בל זורעו, אף בל שורש בארץ גיזעם, וגם נשף בהם ויבשו, וסערה כקש תישאם -
ואל מי תדמיוני ואשווה, יאמר קדוש, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא, מרוב אונים ואמיץ כח, איש לא נעדר".
זה היה הקטע המלא, ולפי תחילתו וסופו מובנת כוונתו הברורה של הנביא. א-לוהים עושה הכל ויוצר הכל, הוא ברא את הארץ ואת הכוכבים, ולכן לא ניתן להשוותו לשום דמות בשמים או בארץ (זה אגב, בדיוק מה שאומרת התורה בספר דברים ד'). פסוק יח' קובע שלא ניתן לדמות את א-לוהים לשום דבר שאנו רואים ביקום, ולא ניתן לפסלו בפסל או ציור. אחר כך נאמר כוחו של הא-לוהים השולט בכל והיוצר את הכל, כדי להסביר לנו שמי שיצר את הכל ודאי אינו מוגבל למקום או צורה מסויימת. לאחר תיאור כוחו ושליטתו הקוסמית של הבורא בעולם ובכוכבים, אומר פסוק כה' "ואל מי תדמיוני ואשווה, יאמר קדוש, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" - כמו הפסוק הראשון, גם הפסוק בסוף הקטע קובע שלא ניתן לדמות או להשוות את הא-לוהים לשום דבר פיזי שאנו רואים ביקום, ומחזק את הטענה באמירה "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" בכדי ללמד אותנו שמי שברא את הכוכבים ודאי אינו בעל דמות, הוא יצר את הכוכבים, ולכן לא ניתן לדמותו אפילו לכוכבים האדירים ביקום.
מי שלא מוציא את הפסוק מהקשרו המקורי, וקורא את כל הפרק, מבין מיד את כוונתו של הנביא. לדעתי גם הפסוק הבודד מובן מאוד כשלעצמו, כי הוא הרי מתאים מאוד גם למה שאומרת התורה בספר דברים ד'.

"מדוע בגמרא ובתנ"ך אין איסור של ממש (בלי אפשרויות לפרשנויות שונות) לומר שהאלוקים הוא מופשט?"
במקרה שלא הבחנת, גם התורה וגם הנביאים מתארים את א-לוהים בדרך מוחשית של משל - אותה תורה בדיוק שקובעת שלא-לוהים אין מראה, ואותם נביאים בדיוק שקובעים שלא ניתן להשוות את א-לוהים לשום דבר פיזי. הם עצמם משווים ומתארים את א-לוהים בלשון פיזית של יד חזקה, של זרוע נטויה, של מכה בחרב, של מלך, של זקן חכם, של לוחם דגול, ועוד ועוד.
משלים הם אלו חשובים מאוד, כי רק באמצעותם אנו יכולים לקרב את התורה לשכלנו. תפתח היום את ספרי המוסר בישיבות, ותראה שא-לוהים מופיע שוב ושוב במשלים בתור מלך או בתור אבא. גם התורה אומרת זאת וקובעת "בנים אתם לה' א-לוהיכם", ומתארת את א-לוהים כמלך. אם התנ"ך היה מתאר את א-לוהים אך ורק בצורה פילוסופית קרה וקוסמית, לא היו היהודים יכולים לעבוד את ה' באהבה ולקיים את הפסוק "ואהבת את ה' א-לוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".
הנביאים חוזרים ואומרים שא-לוהים הוא לא כמו בני האדם, הוא לא כועס או שמח כמו שבני האדם שמחים וכועסים, ובכל זאת הם משתמשים בביטויים המדברים על כעס ושמחה אצל הא-לוהים. כל אלו נועדו כדי שאנו בני-האדם נדע ונוכל להתקרב לבורא. כאשר אנו יודעים שא-לוהים כועס, אנו מבינים שמעשינו אינם מקרבים אותנו לא-לוהים, ואנו פועלים נגד תוכנית הבריאה האמיתית. כאשר נאמר שא-לוהים שמח במעשנו, אנו מבינים שאנו פועלים על פי תוכנית הבריאה הראויה לנו ועושים את רצון בוראנו. ביטויים מוחשיים אלו הם חשובים מאוד בעבודת ה', ולכן המשלים על א-לוהים ביהדות הם רבים ומרתקים.
גם הגמרא משתמשת במשלים אלה, ומתארת את א-לוהים בצורה הקרובה לשכלנו. זו הדרך האידיאלית לתאר את א-לוהים עבור בני האדם, כאשר הם כמובן מבינים שתיאורים אלו הם בבחינת משלים, ולא חושבים חלילה ש"יד ה'" פירושה יד פיזית.
מסתבר שבתקופת הגמרא (התנאים, האמוראים, הסבוראים והגאונים) לא היה לעם ישראל ספק בעיקרי האמונה, וכולם הבינו שא-לוהים נמצא בכל מקום, הוא אינסופי ומופשט. מסיבה זו לא הוצרכו חז"ל לפסוק הלכות מיוחדות לטועים והתוהים (יתכן שהסיבה לכך היתה טמונה בעובדה, שבתקופת הגמרא - גם הפילוסופים היוונים והרומאים ניסו להפשיט את האלים שלהם, ולכן גם החוטאים והטועים בעם ישראל לא ניסו מעולם להגשים את הא-לוהים ביהדות). מי שהיה באמת חושב את הא-לוהים לבעל גוף, לא היה נראה שונה ליהודים מעובד אלילים פרימיטיבי מאוד. הפילוסופיה היהודית לא התייחסה ברצינות לטענה זו, ולא ראתה צורך להתמודד איתה.
אנו רואים שחז"ל מתארים את א-לוהים מידי פעם בצורה מופשטת מאוד ממש בדרך אגב, ואף אחד לא מעלה על כך שאלות או תהיות בגמרא. נראה שהדבר היה פשוט וברור לכולם באותה תקופה. לדוגמה המסכת הבסיסית ביותר בגמרא, מסכת ברכות, קובעת כבר בעמודים הראשונים (דף י, עמוד א): "מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם - אף נשמה מלאה את כל הגוף, מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה - אף נשמה רואה ואינה נראית. מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כולו - אף נשמה זנה את כל הגוף...".
אנו רואים שתיאור זה נאמר בצורה פשוטה, ללא מחלוקות וללא שאלות, וממש בדרך אגב, מה שמלמד אותנו שיסוד אמוני זה היה פשוט ומוסכם ומקובל על כל החכמים - וגם על פשוטי העם. ואכן קל יותר להבין זאת, כאשר אנו מביטים בדברי התנ"ך והנביאים באובייקטיביות, ורואים שזוהי הבנת התורה הפשוטה והמקורית, וכל הרוצה לומר אחרת נאלץ לסלף את הכתובים ולהבינם בצורה הרחוקה מהפשט (בדומה לנוצרים).
יש להבין שאת עיקרי האמונה יצר הרמב"ם רק לפני 800 שנה, וזאת בדור שבו היו הרבה מתפלספים ערביים ויהודיים, ורק אז נוצרו אצל פשוטי העם ספיקות בנושא עדין זה. רק מסיבה זו הוצרך הרמב"ם לצאת בחריפות נגד התופעה העממית הזו (והבט וראה שגם החכמים שחלקו על הרמב"ם, מעולם לא חשבו שא-לוהים הוא בעל גוף). לפי מה ששמעתי, בדורו של הרמב"ם הופצו כמה ספרי קבלה שמתארים בדרך משל וסוד את גופו של הא-לוהים, כשכל איבר בגוף מיוחס לשלטון אחר בעולם. בתקופתו של הרמב"ם היו הרבה מתפלספים, וכך קרה שגם יהודים שקראו בקבלה טעו בפירושה. לכן יצא הרמב"ם נגד התופעה, והסביר מדוע החושב כך הוא כופר בתורה, על פי פסוקים רבים. אך אין ספק שגם בדורו של הרמב"ם כל החכמים הבינו והכירו מרבותיהם שא-לוהים אינו בעל גוף כלל, והוא "מלא כל העולם", ממש כמו שנאמר בתנ"ך.

"בתנ"ך עוד מילא אפשר לומר שיש מספר כתובים מועטים..."
אני חושב שהמאמר הוכיח שהכתובים המתארים את א-לוהים כשליט קוסמי, מופשט, כל-יכול ואינסופי הם רבים מספור. ואם לא די בכך, התורה עצמה קובעת זו הלכה למעשה, ופוסקת הלכות מתוך ההבנה היסודית הזאת (איסול עשיית צלם ופסל של הא-לוהים לאורך כל התנ"ך). כל הנביאים הוכיחו את העם על הנקודה הזו, של בניית פסלים, והחזרה בתשובה של עם ישראל תמיד התבטאה בשבירת כל הפסלים, ללמדך לאורך כל התנ"ך שהאמונה האמיתית בא-לוהים היתה תמיד מופשטת ולא על ידי תיאור פיזי של דמות.

בברכה,
דניאל בלס.

 
 
אתרנו: www.HaEmet.net ופורום: http://4142.hydepark.co.il


סמל אישי
מנותק
נשלח ב-8/11/2009 14:47 לינק ישיר 

כמו שהיה אצל אברהם אבינו, וירמיהו - ניתוץ כל הפסלים, מתוקף אותה הבנה אמיתית-אבסולוטית שהבורא הוא אחד ויחיד, הוא אי-מטריאלי, אינו מוגבל, והוא ממלא את כל העולם כולו, נמצא בכל תקופה, שעברה, בהווה ושתהיה.

זה מזכיר לי את המשל הזה על אברהם ואביו, כשתרח אבי אברהם, משאיר אותו להשגיח על הפסלים, וכשהוא חוזר הוא רואה את כל הפסלים שבורים, הוא שואל את אברהם "מי שבר אותם?" ואברהם עונה לו "הם שברו אחד את השני".

עזבו את זה שצריך לעשות על זה סרט.. זה רק להראות לכם שאבנים שגולפו לצורה מסויימת הם היו וישארו אבן, לא משנה אם עשו מהן חמסה או תנין - גם האבן הזו היא חלק מהבריאה, ומי שברא אותה הוא אלו-הי ישראל והאבות - הוא מי שהגויים המאמינים מכנים "אל-והים בלשונותיהם.



מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > HaEmet פורום האמת האבסולוטית > מיהו הא-לוהים לפי התנ"ך
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר