אתר היידפארק מוצע למכירה

לפרטים והצעות נא לפנות אל גיא כהן guy3107@gmail.com

בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים החלף לסקין בצבע לבן החלף לסקין הישן של הייד פארק החלף לסקין בצבע כתום החלף לסקין בצבע חום החלף לסקין בצבע צהוב החלף לסקין בצבע כחול החלף לסקין בצבע ירוק
בית · פורומים · דת ואמונה · HaEmet פורום האמת האבסולוטית · תיבת נח והמבול המקראי בהיסטוריה האנושית
שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-4/2/2009 00:14 לינק ישיר 
תיבת נח והמבול המקראי בהיסטוריה האנושית

 

תיבת נח והמבול המקראי בהיסטוריה האנושית

 

מילות מפתח: תיבת נח, המבול, בריאת העולם, עלילות גלגמש, אתרחרסיס, מקרא, תורה.

 

* * *

 

המבול ותיבת-נח בהיסטוריה האנושית:

 

ספר התורה אותו מעבירים בני-העם היהודי מזה אלפי שנים מתעד לפרטי-פרטים (תוך איזכור אישים, שושלות, מקומות ותאריכים) מבול כלל-עולמי אשר פקד את האנושות בראשית ההיסטוריה. לפי התורה, היחידים ששרדו את המבול בהדרכה והשגחה נסית, היו נח ובני-משפחתו (שם, חם ויפת), וזוגות מכל בעלי החיים. לאחר המבול חזרו בני-האדם ובעלי-החיים להתרבות וגם להתפזר בעולם, מיד לאחר "פילוג היבשות" במעשה בנייה משותף של "מגדל בבל".

 

נראה שתיאור תנכ"י זה כולל בתוכו את כל בני-האדם, ללא יוצא מן הכלל. אם תיאורים אלו הם אכן היסטוריים, תרבויות נוספות ודאי שמעו על כך מאבותיהם. אחרי הכל, לפי המקרא כל בני-האדם הם צאצאיו הישירים של נח, ובניו: שם, חם ויפת, אשר התפצלו לעמים ברחבי העולם. לכן יהיה זה סביר להניח שגם תרבויות אליליות לחלוטין שמעו מאבותיהם על ההצלה הנסית של נח בתיבה, כמו גם מבול כלל-עולמי משמים. סיפור המבול בתורה איננו יהודי-פנימי, אלא אנושי-גלובאלי, וככזה הוא צריך להותיר רושם עז על בני-האדם ותרבויות שלמות בכל רחבי העולם.

לפי השקפת המאמינים בתורה, המבול וסיפורי האבות התרחשו במציאות כמסופר בתורה, ולפיכך אירועים כמו המבול, ואולי גם תיבת-נח, צריכים להיות מוכרים בכל התרבויות ורחבי העולם העתיק. לפי המסופר במקרא, אין ספק שבניו של נח "שם, חם ויפת" גם סיפרו על מאורע המבול לצאצאיהם, ולפיכך עלינו למצוא בכל רחבי העולם סיפורים קדומים על מבול שפקד את העולם ומחק את כל בני-האדם ובעלי-החיים.

לפי המסופר במקרא, כל בני-האדם הם צאצאיו של נח והאדם הראשון, ולכן גם תרבויות מרוחקות יכלו לשמוע שמועות מאבותיהם על סיפור הבריאה ("גן עדן"), מבול כלל-עולמי ותיבת-נח בה ניצלו כל בעלי החיים ומשפחת האדם.

 

ובכן. מה הייתם מסיקים, לו הייתם מגלים שבכל רחבי העולם נמצאות ריאציות שונות של הסיפור הבא:

1) מבול כלל עולמי נגרם על ידי אל/אלים.

2) המבול הגיע עד ראשי ההרים.

3) האל הכחיד של כל בני-האדם והיצורים החיים בעולם.

4) רק אדם נבחר אחד הוזהר מפני המבול המתקרב.

5) האדם הנבחר ומשפחתו ניצלו מן המבול ע"י בניית תיבה ענקית.

6) לתיבה זו הוכנסו זוגות מכל בעלי-החיים הקיימים.

7) אחרי המבול הקריבו הניצולים קורבנות לאל/אלים.

8) כל בני-האדם בעולם הם הצאצאים של המשפחה הזו.

 

תארו לעצמכם שאת הסיפור הזה הייתם מוצאים בעמים ותרבויות מכל רחבי העולם, מיבשת אסיה, אירופה וגם אמריקה. וזאת בשפות שונות, וגם בתרבויות שונות מאוד זו מזו: יוון, אירלנד, גרמניה, בני-המאיה, האינקה, ההופי, האצטקים, סין, אינדונזיה, פולינזיה, פרס ועוד. מה היתה המסקנה המתבקשת? נשאיר זו להחלטת הקוראים.

 

להלן הרשימה המקוצרת, בה נמצאים גם השמות, הפרטים והמקורות:

 

1) השומרים (Sumerian) האמינו שהאלים כעסו על בני-האדם והחליטו להביא מבול על כל המין האנושי, מלבד אדם אחד בשם זיאוסודרה (Ziusudra, Atrahasis) אשר ניצל מן המבול, לאחר שהוא בנה תיבה ענקית בהכוונת אחד האלים (Enki). אחרי המבול זיאוסודרה מקריב קורבן לאלים.

מקום: מסופוטמיה/אשור (ארם נהריים), נמצא בצפון סוריה ליד גבול טורקיה.

 

2) הבבלים (Babylonian) האמינו בסיפור דומה, אשר נכלל בעלילות גילגמש. גם בו מוזכר מבול אדיר שנוצר מתוך "זעם האלים" (tablet 11), אלא שאחד האלים מזהיר את גילגמש מפני המבול, והוא בונה תיבה אדירה לתוכה הוא מכניס את משפחתו וחיות שונות.

מקום: עיראק/בבל, שלטה באזורים נרחבים בסהר הפורה, יבשת אסיה.

 

3) "ספר חנוך" (1st Book of Enoch) היה אחד מן הספרים היהודיים-חיצונים שלא נכנסו לתנ"ך, ומתוארך למאה ה-3 לפני הספירה הנוצרית, קטעים ממנו התגלו בין המגילות הגנוזות, והעתקים ממנו נמצאים בשפה היוונית ואתיופית עתיקה. גם בו מתואר המבול. גם "ספר היובלים" (Book of Jubilees) היה אחד מן הספרים היהודיים-חיצונים שלא נכנסו לתנ"ך. הוא מתוארך למאה ה-2 לפני הספירה הנוצרית, וקטעים ממנו התגלו במגילות ים המלח בקומראן. מתוארים בו סיפורי בראשית, וגם המבול.

וכמובן, מיותר לציין את סיפור המבול המפורט בתורה, הנטענת להמסר לבני-העם היהודי לפני 3300 שנה. גם יוסף בן מתיתיהו מספר בספרו שעל הרי ה"קארדו" (הרי האררט, בארמניה) נמצאו שרידי קרשים מהתיבה של נח, והאנשים הגרים שם שומרים את שברי-הקרשים כסגולה (מתוך "קדמוניות", פרק א, ג).

מקום: ארץ כנען/ישראל, חצי הסהר הפורה והים התיכון, יבשת אסיה.

 

4) הסינים (Chinese) החזיקו מסורות דומות על מבול ושטפונות ענק. ב"ספר ההיסטוריה" (Shujing) שמתוארך ל-700 שנה לפני הספירה הנוצרית (או אפילו לפני כן), מציין את שליט סין (Emperor Yao) עומד בפני בעיה של מבול אשר "מגיע עד לשמים", עד אשר מצליחים לעצור אותו. מעניין שהתיארוך של "המבול" המסופר במסורת זו זהה לתקופה של המבול המקראי (Shu king : history of China, B.C. 2355 to B.C. 719).

גם במסורת סינית אחרת הנקראת בשם "המסורת של ההרים והימים" (chapter 18, Shanhaijing) מסתיים עם השליט דיו (Da Yu) המסתובב עשר שנים בנסיון להתמודד עם מבול אדיר ש"מגיע עד לשמים" ("floodwaters overflowed [to] heaven").

למעשה אינספור מסורות סיניות עתיקות (Shiji, Chuci, Liezi, Huainanzi, Shuowen Jiezi, Siku Quanshu, Songsi Dashu) מזכירות דמות בשם נח (Nuwa, לעיתים גם כדמות נשית) אשר מתקן את השמים אחרי המבול האדיר או "האסון הנורא", וממנו מתרבים שוב בני-האדם בכל העולם. ישנן אינספור גרסאות סיניות של הסיפור הזה.

מקום: סין, מזרח אסיה.

 

5) ההודים (India) האמינו גם הם במסורת על מבול, שלדעת חוקרים קדומה אפילו יותר מן המסורת השומרית. בסיפורים שלהם (Matsya Purana, Shatapatha Brahmana) השליט הקדום הידוע גם בשם "מנו" (Manu) מצא בנהר דג, אשר גילה לו שעומד להיות מבול עולמי שיכחיד את כל החיים. על כן "מנו" בונה ספינה ענקית עם חיות מכל המינים ("seeds of life"), כדי שיאכלסו שוב את כדור הארץ אחרי המבול.

בהודו קיימת עוד מסורת עתיקה, לפיה העולם נחרב פעם אחר פעם במבול, וה"אל בהרמה" חוזר לחדש את הבריאה כל פעם מחדש.

מקום: הודו, אסיה.

 

6) באיי אנדמן (Andaman Islands) קיימות מסורות על מבול עולמי גם כן. לפי המסורת בשבטים אלו, אנשים לא קיימו את החוקים שניתנו להם בבריאה, ומסיבה זו נמחו כל היצורים החיים במבול כלל-עולמי. רק משפחה אחת ניצלה במבול, וה"אל" חזר לברוא את בעלי-החיים אחרי המבול (Myths and Legends, by George Weber). מתוך: http://andaman.org/BOOK/chapter23/text23.htm

מקום: איים שבין הודו לאינדונזיה, שייכת להודו.

 

7) האוסטרלים הקדומים (Australia) האמינו שבעבר הרחוק "צפדע-ענקית" בלעה את כל המים בעולם, ורק לאחר שגרמו לה לצחוק, היא ירקה את כל המים, מה שגרם למבול אדיר והכחדה, עד שרק "ראשי ההרים הגבוהים היו נראים, כמו איים בתוך הים". מאז אותו היום צבעי ציפור-השקנאי השתנו כדי שתזכיר לכולם את המבול האדיר...

מקום: יבשת אוסטרליה - אוקיאניה, נמצאת מדרום-מזרח ליבשת אסיה.

 

8) היוונים הקדומים (Greek) האמינו בשלוש סוגי מבול אדירים בשחר האנושות ( flood of Ogyges, flood of Deucalion and the flood of Dardanus). אחד מסיפורי המבול (Deucalion by Apollodorus) מתאר כיצד זאוס מחליט להשמיד את כל העולם במבול. דאוקליון ניצל עם אשתו לאחר שהוא בונה תיבה, ושאר בני-האדם נכחדים במבול. לאחר המבול הניצולים מקריבים קורבן ומחדשים את האנושות. הגרסה העתיקה של האגדה גם מספרת כיצד נחתה התיבה בהרים, לאחר המבול.

אפלטון כבר הבחין בימיו בסיפורי המבול הרבים, והגיע למסקנה שהיה מבול בעבר העתיק, ממנו ניצלו רק יחידים (מתוך "דיאלוג טימיאוס").

מקום: יוון, יבשת אירופה (דרום-מזרח אירופה).

 

9) על המטבעות הרשמיים של הפריגים הקדומים (ראשית המאה השנייה לספירה הנוצרית), נראתה תיבה ובתוכה יושבים גבר ואשה, תיבה זו שטה על פני המים ועליה יושבת ציפור. לכיוון התיבה מעופפת ציפור המחזיקה ענף (אולי ענף של עץ זית?). מחוץ לתיבה נראים גבר ואשה המושיטים ידיים כלפי השמים. על התיבה עצמה כתובה המילה "נוא" או "נח" (הופיע במילון התנ"ך "משפט האורים", יהושע שטיינברג, עמוד 418).

איור של המטבע ימצא כאן: http://www.theshekel.org/images/ark_coin_1.jpg

הנה התמונה של המטבע העתיק: http://cja.huji.ac.il/Index_pres/Noah/Apamea.htm

A bronze coin, 3rd Century 27 millimeters, Noah's name given in Greek as NOE, appears on the ark. Historian Numorum, B. V. Head, no. 313, page 667.

מקום: פרייה/פריגיה (Apamea), המערב המרכזי של אסיה הקטנה (כיום מערב טורקיה).

 

10) הפרסים הקדומים (המיתולוגיה הפרסית) נמצא סיפור דומה למבול, אלא שחורבן העולם נעשה באמצעות כפור אדיר. רק אדם אחד בשם ג'משיד מוזהר בידי אחד האלים ("אהורה מאזדה"), וניצל בתוך מערה תת-קרקעית עם משפחתו, אליה הוא גם אוסף זוגות מכל מיני בעלי-החיים והצמחים. לאחר מכן הם מאכלסים שוב את העולם.

מקום: פרס/איראן, יבשת אסיה.

 

11) הגרמנים הקדומים (Germanic) במיתולוגית הנורדית (Norse mythology) מתארים אלים ענקיים הנלחמים, עד שאחד מהם נפצע, ודמו הדולף מביא מבול על העולם. מבול זה מכחיד את כל הענקים החיים, מלבד שניים ששורדים באמצעות ספינה.

מקום: גרמניה, אירופה.

 

12) האירים הקדומים (Irish). לפי האגדות האיריות (Irish mythology: Lebor Gabala Erenn), האמינו האירים שהמתיישבים הראשונים באירלנד היו צאצאי נח (הנינה של נח, Cessair), והם כולם נשטפו במבול שנמשך 40 יום. אחרי שמתיישבים נוספים הגיעו לאי, מבול נוסף הרג את כולם מלבד שלושים מתיישבים אשר איכלסו את העולם מחדש. אגדות אלו ככל הנראה הושפעו גם מן הנצרות ועוצבו מחדש.

מקום: אירלנד, אירופה (ממערב לבריטניה).

 

13) האצטקים (Aztec) אשר היו באמריקה, האמינו גם בסיפורים על מבול גדול. לפי אמונתם, אחרי "עידן השמש" טבעו כל בני-האדם והפכו לדגים. המים והשמים נגעו אלו באלו, וביום אחד הכל נאבד, ואפילו "ההרים טבעו במבול". רק משפחה אחת ניצלה, אחרי ש"אליל" בשם Titlachahuan הזהיר אדם אחד בשם "נוטה" (Nota) מן המבול, והכניס אותם למקום בטוח, עד שהמבול פסק. מתוך:

(Ancient Aztec document Codex Chimalpopoca, translated by Abbe Charles Etienne Brasseur de Bourbourg).

מקום: מקסיקו, אמריקה הצפונית.

 

14) בני האינקה (Inca). לפי האגדות של בני-האינקה, ה"אל" הנקרא "Viracocha" הרג את כל הענקים במבול ענק, ורק שני אנשים ניצלו ואיכלסו את העולם מחדש (מתוך: Inca mythology, Unu Pachakuti).

מקום: פרו, אמריקה הדרומית.

 

15) בני המאיה (Maya) היו קבוצות ילידים אמריקאיים קדומים (אינדיאנים). לפי אמונתם, "אלילי-הסופה" (Huracan, one-legged) גרמו למבול עולמי של שרף, אחרי שבני-האדם הרגיזו את האלים. רק ארבעה אנשים וארבע נשים ניצלו, והם איכלסו את העולם מחדש (מתוך: Maya mythology, Popol Vuh, Part 1, Chapter 3).

מקום: אמריקה המרכזית/תיכונה (דרומה של אמריקה הצפונית).

 

16) בני ההופי (Hopi mythology) היו ילידים אמריקאיים קדומים (אינדיאנים). לפי אמונתם בני-האדם נמלטים מהאליל "Sotuknang" אשר מנסה להשמיד את העולם באמצעות אש וקרח. רק האנשים שנשמעים ל"חוקי הבריאה" ניצלים, אך גם הם נעשים לבסוף מושחתים. לפי האגדה, האליל מחליט להביא לבסוף מבול על כל העולם, ורק קבוצה נבחרת של אנשים ניצלים מן המבול בתוך קני-סוף ענקיים הצפים על פני המים.

מקום: צפון-מזרח אריזונה (דרום-מערב ארצות הברית).

 

17) בני-הקאדו (Caddo mythology) היו ילידים אמריקאיים (אינדיאנים) מדרום-מזרח אמריקה. לפי אמונתם, אלילים-ענקיים נלחמים ביניהם עד שהם יוצרים מבול עולמי המכחיד את כל החיים. רק משפחה אחת ניצלת מן המבול, לאחר שאחד האנשים שמע "קול" האומר לו לבנות "קנה סוף חלול", אשר גודל והופך למעין ספינה ענקית. לתוך "קנה הסוף הענק" נכנס האיש עם בני-משפחתו וזוגות מכל מיני בעלי החיים "הטובים". לאחר מכן המבול מכסה את כל העולם, כולל את המפלצות האדירות. המבול לבסוף מפסיק, המים נסוגים והרוח מייבשת את הארץ.

מקום: דרום-מזרח אמריקה.

 

18) המנומינים היו ילידים אמריקאיים (אינדיאנים). במיתולוגיה המנומינית (Menominee mythology), יצור בשם "Manabus" פוגע באלים, וכך נוצר מבול אדיר בו טובעים כל בעלי-החיים. לאחר המבול נבראים שוב בעלי-החיים ובני-האדם.

מקום: ויסקונסין, אזור הימות הגדולות בארצות הברית (צפון אמריקה).

 

19) בני-המיקאמק היו ילידים אמריקאיים (אינדיאנים). במילוגיה של בני-המיקמאק (Mi'kmaq mythology), השנאה מביאה את בני-האדם להלחם אחד בשני, מה שגורם לאל הגדול של השמש "creator-sun-god" לבכות, בכי זה מתחיל כגשם ההופך לבסוף למבול אדיר. בני-האדם מנסים לשרוד, אך כולם נכחדים מלבד גבר ואשה יחידים, שמאכלסים לאחר מכן את העולם מחדש.

מקום: מיקמאק (Mikmaq), צפון-מזרח ניו-אינגלנד וקנדה באמריקה.

 

המסורות על מבול-עולמי רבות מאוד, כי מלבד קיומן הרשמי, הן גם מסתעפות לסיפורים רבים ומשונים, כשסיפור המבול נמצא תמיד בבסיסן (ראו דוגמה מס.4). והעניין לא מסתכם רק במבול. נראה כי גם סיפור הבריאה המקראי על האדם הראשון, ואפילו גן-העדן הקדום ("עץ הדעת", ארבע הנהרות היוצאים מגן-עדן), נמצאים בוריאציות שונות באגדות והסיפורים של עמים מרוחקים. כך לדוגמה, השבטים הקדומים בצפון אירופה, האמינו שבעולם לא היה דבר, עד ש"תור" ו"אודין", האלים שבהם האמינו, בנו בו ארץ חדשה. הארץ הייתה שטוחה ורחבת ידיים, ובמרכזה צמח והתנשא עץ ענקי - "עץ העולם". העץ הקדמוני חיבר את השמים, את הארץ ואת העולם הסמוי שמתחת לאדמה. שלושה מעיינות קסומים השקו את העץ, כך שלעד הוא נשאר ירוק. המצרים הקדמונים האמינו שכדור-הארץ היה בתחילתו אוקיינוס אדיר של מים, ללא יבשות. "אל השמש" יצר גוש של טיט (בוץ), וממנו נוצרה יבשה. מאותו הטיט יצר האל גם את שאר האלים ואת היצורים החיים.

אנו רואים שגם תרבויות הנמצאות בקצה העולם מספרות סיפור בריאה בראשיתי, וכן מבול עולמי אשר פקד בעבר את העולם מתוך "זעם האלים".

 

* * *

 

עלילות גלגמש ואתרחרסיס מתארים את תיבת נח בפירוט רב יותר מאגדות אחרות:

 

אין ספק שלפי המסורת המקראית "בני שם" שמרו על ההיסטוריה שלהם יותר מבני-חם ובני-יפת, לכן צריך להניח שבני-שם באזור המזרח התיכון, והקרובים לאברהם אבינו ובני-ישראל בכלל, צריכים להכיר את המסורת המקראית הרבה יותר טוב מן האומות אשר הרחיקו יבשות וימים. אברהם אבינו מתואר כמי שמפיץ את המסורת המקראית ברחבי הסהר הפורה וגם מצרים. כך שהקרובים לבני העם היהודי ואבותיו, היו צריכים להכיר את המסורת המקראית הרבה יותר טוב מן השבטים המרוחקים.

אמנם גם תרבויות רחוקות מאוד מזכירות מבול עולמי, וזוגות מכל בעלי-החיים, אך ניתן להבחין בהבדלים. תרבויות במזרח התיכון טענו למבול מפורט, על תיבה ושילוח היונה, זאת בעוד תרבויות מרוחקות סיפרו על הצלה ב"קנה סוף ענקי" ולפעמים אפילו מערה. העיקר נותר זהה, אך הפרטים משתנים, והם נראים שונים יותר ויותר ככל שהתרבויות הרחיקו נדוד מאסיה.

 

הבבלים היו במרכז העניינים לפי המסופר, כי המקרא מתאר את מגדל בבל ותפוצת כל בני-האדם מבבל. לכן יהיה זה טבעי לפי התורה למצוא את הסיפורים הקרובים ביותר למקור באזור בבל, והמזרח התיכון בכלל. ואכן, בבבל חובר אחד מהטקסטים הקדומים ביותר שהתגלה על המבול, הנקרא בשם "עלילות גלגמש". לעלילה זאת נמצאת מקבילה בבלית בשם "אתרחרסיס". סיפורים אלו מפרטים לא רק את המבול, אלא גם את בניית התיבה ושילוח העורב והיונה לאחר המבול, והקרבת הקורבן. גם במסורת אלילית זו נמצאת האמונה שכל בני-האדם הם יוצאי משפחה אחת ששרדה את המבול, וכן שבתיבה נלקחו זוגות מבעלי החיים כדי שיאכלסו את העולם לאחר המבול.

שמעתי שיש הטוענים שבעלילות גילגמש לא מוזכרת המילה "מים". ובכן, קראתי את הטקסט המקורי של עלילות גילגמש ואמנם לא מוזכרת המילה מים, אך ברור שהספינה לא שטה באויר. כמו כן גם כתוב שלאחר המבול היונה שנשתלחה לא מצאה מקום להניח בו את רגלה. גם מסופר ש"הגופות צפו בכל מקום". כמו כן מסופר שבכל עת החורבן, "גלגמש" שהה בספינה. ספינה אמורה להגן מפני מים ולא לשמש מקלט מפני סופות, ולכן ברור שהחורבן היה חורבן של מבול. גם בהמשך הסיפור מוזכר שהספינה נחתה בהרים הנקראים "ניציר" (בדומה להרי ההררט בסיפור נח), וזאת מהסיבה הפשוטה שהמים כיסו את כל הארץ. מסופר באופן ברור למדי ש"גלגמש" שלח ציפורים וביניהם את היונה והעורב, בדיוק כפי שמסופר בתורה על נח, וגם לאותה מטרה: לבדוק אם ניתן לצאת מן הספינה. בעלילות גלגמש, היונה לא מצאה מקום להניח בו את כף רגלה (וברור הדבר רק אם העולם הוצף במים). לאחר מכן מסופר ש"גלגמש" שלח את העורב, והלה הלך ואכל מפגרי המתים שצפו על גבי המים. "גלגמש" לבסוף יוצא מן התיבה ומקריב קורבן "צמחים" לאלים. בתורה נאסר על בני האדם לאכול בשר לפני המבול, ובאמת נח מקריב את קורבנו להשם רק לאחר המבול (רק אז החלו בני-האדם לאכול בשר לפי התורה).

 

* * *

 

מגדל בבל והאמונה בשיבוש-השפות בתרבויות שונות:

 

לפי המקרא, כל העמים ותרבויות העולם הם בני תרבות אחת שהיתה גם בעלת שפה אחת. כל בני-האדם בעבר הרחוק הקריבו קורבנות לא-לוהים האחד, והשתתפו במעשה בנייה אדיר של "מגדל בבל".

מעניין לציין שבניינים בצורת "פירמידה" נמצאים (1) בכל רחבי העולם, וגם באזורים מרחוקים אלו מאלו. (2) הפירמידות נבנו במימדים אדירים, (3) ונבנו בתהליך מסובך שקשה מאוד לגלותו. בנייני-ענק אלו דומים מאוד בצורתם, (4) ושימשו כולם לצורה כלשהי של עבודת אלילים. הפירמידות הן ככל הנראה המבנים הענקיים והמושקעים ביותר שבנו תרבויות אלו.

באופן טבעי, קשה להבין מדוע תרבויות כה מרוחקות אלה מאלה, מיבשות שונות ובעלי שפות שונות, יתאמצו כל כך לבנות בניינים אדירים דווקא בצורת פירמידה.

לפי המקרא לעומת זאת, עניין זה מובן בהחלט, לאור הטענה שגם תרבויות מרוחקות מאוד היו כולם בעבר יוצאי עם אחד, אשר עסק באינטנסיביות בנסיון לבנות את הבניין האדיר והגבוה בתבל, שאולי גם נראה כמו פירמידה. תרבות בנייה זאת המשיכה ללוות את האנשים שהתפזרו לעולם, והפכו לתרבויות שהשקיעו את כל מרצם לבניית מבנים אדירים, ודווקא בצורה משונה זו. כיצד הם בכלל בנו מבנים ענקיים אלו, המורכבים מסלעים אדירים, נחשב עדיין לתעלומה עבור רבים. יש לשער שתרבויות אלו העבירו מסורת עתיקה של בנייה, ואכן היו שותפים בעבר במעשה בנייה משותף.

 

כשאנו מדברים על "מגדל בבל", אין ספק שעלינו ללכת תחילה לבבל. ובכן, מסתבר שהעיר "בבל" נקראת במקור בשם "בב-אילים" (Bab-ilim), ומשמעות המילה עוסקת בבנייה של מגדל המגיע עד לשמים (מאכדית - "שער האל"). לפי אמונת הבבלים הקדומים, "בבל" היתה שער השמים ובמקום היה ה"מגדל" שבנה "האל מרדוך". מסתבר שלבבלים היתה מסורת ארוכה של נסיונות לבנות מגדלים שיגיעו עד לשמים. מסורת זו של בניית מגדלים עצומים, אשר נקראו גם בשם "זיגוראטים", נעשו בבבל הקדומה במשך מאות שנים. עד היום נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות שרדיהים של 32 "זיגוראטים" בעיראק, היא בבל הקדומה.

גם כתובות עתיקות שנתגלו עוסקות באותם "זיגוראטים". אחת מהן שייכת לאביו של נבוכדנצר השני, ומספרת שה"אל מרדוך" ציווה אותו לבנות מחדש את הריסות בבל ומגדל הנקרא "Etemenanki" שפירושו "מגדל יסוד השמים והארץ" (temple of the foundation of heaven and earth), כלומר הבניין המחבר בין השמים והארץ. בכיתוב נאמר שעליו לבנות בניין זה עד שיגיע לשמים. נבוכדנצר הראשון היה מלך בבל (הוא חי כ-670 שנה לפני הספירה הנוצרית) וכתב ש"המגדל המקורי" של בבל נבנה בימי קדם. הנה תרגום דבריו: "המלך הקודם בנה את המגדל של שבע האורות על הארץ, אבל הוא לא סיים את ראשו (!). מאז אותו זמן קדום, אנשים עזבו אותו, מבלי לממש את דבריהם. מאז הזמן ההוא רעידות אדמה וברקים התפשטו והשמש הפכה לחימר, הלבנים המגינות התפרקו, והארץ הפנימית התפזרה בערימות". יש חוקרים הטוענים שבניית מגדל בבל מוזכר בסיפור הבריאה הבבלי, הנקרא "אנומה אליש". אף אחד מבניינים אלו לא שרד.

ההיסטוריון היווני הרודוטוס (Herodotus) חי 440 שנה לפני הספירה הנוצרית, הזכיר את מימדיו האדירים של המגדל אותו כינה "מקדש זאוס בלוס" (Temple of Zeus Belus). מגדל בבל הוזכר במקורות יוונים רבים, ונראה שרבים מעמי קדם שמעו עליו. אין ספק שתרבות הבנייה בבבל היתה ידועה, והבבלים הקדומים אכן היו מוכרים בנסיונות להגיע אל השמים בשם איזו "מסורת קדומה" אותה ייחסו לאליליהם.

 

מסורות על בניית ממגדל בבל נמצאות בכל רחבי המזרח התיכון, ומסתבר, בכל העולם.

במרכז אמריקה (אמריקה התיכונה) נמצאות מסורות קדומות על מגדל המגיע לשמים. אחד מן הסיפורים הקדומים של האצטקים מתאר ענק בשם "Xelhua" הניצל מן המבול, ובונה פירמידה אדירה (Pyramid of Cholula) במטרה "להסעיר את השמים". לפי סיפור עתיק זה, האלים הורסים את הבניין האדיר, ומשבשים את השפות של בוני-המגדל. סיפור זה סופר בידי "כהן מקסיקני" זקן לנוצרי בשם דייגו דיורן (Diego Duran, 1537-1588) בעת כיבוש מקסיקו.

סיפור דומה מזכיר ההיסטוריון דון פרדינארד (Don Ferdinand d'Alva Ixtilxochitl, c. 1565-1648) על התרבות הטולטקית (Toltecs). הוא מספר שלפי אמונתם, בני-האדם התאגדו אחרי "המבול הגדול", ואז הם התאחדו כדי לבנות מגדל גבוה בשם "zacuali", כדי להגן על עצמם ממבול נוסף. בסוף הסיפור השפות שלהם השתבשו והם נפוצו על פני הארץ.

סיפור אחר המסופר בידי אינדיאנים משבט הטוהונו (Tohono O'odham Indians), מתאר שליט בשם "מונטזומה" (Montezuma) הניצל במבול, ובונה "בית" שיגיע עד לשמים, אבל אז ה"רוח הגדולה" הורסת את הבית בברקים (מתוך: Bancroft, vol. 3, p.76; also in History of Arizona)

המסיונר ומגלה הארצות הידוע ד"ר דייוויד ליווינגסטון (David Livingstone, 1813-1873) כותב שהאפריקאים שפגש ליד אגם נגאמי (Lake Ngami) בשנת 1849 סיפרו גם הם על מסורת קדומה על המבול, אחריו ניסו לבנות מגדל שיגיע עד לשמים, עד שהוא נהרס והאבנים "מפצחות את ראשיהם" (Missionary Travels, chap. 26). כמו חוקרים אחרים, הבחין גם ד"ר ליווינגסטון בסיפורים הדומים החוזרים על עצמם בכל רחבי העולם, וכתב על כך בספרו בהרחבה (1918 book, Folklore in the Old Testament). גם בהודו נתגלתה מסורת דומה על בניית מגדל אדיר שנהרס (Report of the Census of Bengal, 1872, p. 160).

מעניין לציין שהאגדות והסיפורים על "מגדל בבל" מסופרים תמיד אחרי המבול הגלובאלי, בדיוק כפי שהמקרא מתאר.

 

גם הטענה המקראית, שכל בני-האדם הם יוצאי שפה אחת, נטענת בידי תרבויות מכל רחבי העולם. השומרים הקדומים הזכירו גם הם בנייה של מגדל אדיר שלא סויים, ומציינים בין השאר: "כל היקום, כולל כל בני-האדם קראו ל"לאל אנליל" ביחד בשפה אחת" (מתוך: Enmerkar and the Lord of Aratta).

מסורות רבות מרחבי העולם מספרות שבעבר היו כל בני-האדם דוברי שפה אחת, אשר בהכוונה אלוהית, שובשה לשפות הרבות. כך לדוגמה, היוונים הקדומים האמינו שאליל בשם "Hermes" אחראי לשיבוש השפות. אך הטענה לשפה בראשיתית אחת שנשתבשה ע"י האל/אלים לא מוזכרת רק במזרח התיכון, אלא בכל רחבי העולם. כך גילה ג'ימס "Frazer" פריזר (1941-1854). פריזר היה אנתרופולוג בריטי ידוע, וכנראה אחד מן הראשונים להבחין כי האמונה בשפה בראשיתית מסופרת בכל מקום בעולם: בקניה, אוסטרליה, קליפורניה ואפילו אלסקה (במיוחד הוא מציין את השבטים: Wasania of Kenya, the Kacha Naga people of Assam, the inhabitants of Encounter Bay in Australia, the Maidu of California, the Tlingit of Alaska, and the K'iche' of Guatemala).

מתוך: Folk-lore in the Old Testament by James George Frazer, p. 384 ff

 

לפי היהדות, כאשר עמדו היהודים לפני הר-סיני וקיבלו את התורה, לא היה סיפור הבריאה, המבול, מגדל בבל ושיבוש השפות - חדש להם. כל התרבויות בעולם שמעו מסורות מאבותיהם על ההיסטוריה האנושית, בה ניספו כל בני האדם. כך שגם היהודים הכירו את השושלת המוכרת מימי נח וסיפור המבול, במיוחד בהתחשב בעובדה שהם עסקו בתיעוד ההיסטוריה יותר מכל עם אחר (המדרשים מספרים שבני-העם היהודי היו מחזיקים מגילות המספרות על הבריאה, וזאת עוד בהיותם עבדים במצרים). ההיסטוריה מלמדת שאכן היו מסורות כאלו.

 

* * *

 

האם כל העמים בעולם הם יוצאי תרבות אחת?

 

בכל רחבי העולם נמצאים סיפורים דומים עד זהים על סיפור הבריאה ויצירת האדם מעפר או בוץ, סיפור על מבול כלל-עולמי, תיבת-נח (כמו גם זוגות מכל בעלי החיים), ומגדל אדיר שהיה אמור להגיע לשמים ונהרס בברקים.

אלו, כך נראה, מלמדים על מסורת אנושית של יוצאי תרבות אחת. אך נמצאות גם השוואות תרבויות רבות. תרבויות רבות בעולם המרוחקות ימים זו מזו, גם אימצו לעצמן שיטות בנייה זהות כמעט-לחלוטין לעבודת האלילים שלהם. פירמידות ענק נמצאות במצרים הקדומה, ופירמידות ענק נמצאות גם במקסיקו. דגמים קטנים שלהם נמצאים אפילו בסין.

קשה להניח שצירוף מקרים בלבד הביא לבניית פירמידות זהות למראה (מקסיקו, מצרים ואפילו סין) ביבשות המרוחקות זו מזו. נתונים אלו מצביעים על כך, שכל בני-האדם הם יוצאי תרבות-אחת.

גם מבחינה לשונית, קל לזהות מילים, ניבים ושורשים החוזרים על עצמן בשפות זרות ואפילו מרוחקות מאוד זו מזו. לפי המקרא אין זה צירוף מקרים, כי כל בני-האדם היו בעברם בעלי שפה אחת, אשר שובשה, עד שנוצרו שפות רבות ומגוונות (ודי להביט כיצד השתנו שפות ידועות מקצה לקצה בפחות מאלף שנה).

 

גם מבחינה דתית נראים בכל רחבי העולם מוטיבים תרבותיים שחוזרים על עצמם בעבודת האלילים, כמו לדוגמה לבוש טקסי מיוחד, ריקודים, ריטואלים, מכשפים ומכשפות. גם הקרבת קורבנות ואפילו הקרבת בני-אדם לאלים, נצפית בכל תרבויות העולם, על אף שאין שום הגיון בדבר. מאין שאבו תרבויות שונות לחלוטין את אותם מוטיבים?

היהדות מספרת כי בראשית ההיסטוריה האמינו כל בני-האדם בבורא אחד, ורק אליו התפללו (הקרבת קורבנות בתנ"ך מוזכרת כבר אצל בניו של האדם הראשון, קין והבל). אלא שעם הדורות איבדו בני-האדם את דרכם בעבודת הבורא. תחילה התפללו בני-האדם למלאכים, בהם ראו את שליחיו של הבורא, והמקשרים הבלעדיים אליו. אך עם הזמן שכחו בני-האדם שהמלאכים הם רק שליחים, ומאחוריהם ניצב הבורא היחיד. כך קרה שהתפילות כוונו למלאכים בלבד, אל המלאך האחראי על הים, המלאך האחראי על עונות השנה או המלאך האחראי על הכוכבים, וזאת כשהם שוכחים את הבורא האחד שיצר ועומד מאחורי כל שליחיו. כך התפילה למלאכים הפכה עם השנים לעבודות האלילים. מסתבר שגם לטענה כבירה זו נמצאים הדים ברוב התרבויות בעולם.

בחינה קלה של דתות אליליות מרחבי העולם תגלה שהאמונה בבורא אחד מסתתרת מאחורי "אלילים" רבים. כך לדוגמה ההודים מאמינים שכל עבודת האלילים שלהם מכוונת בסופו של דבר לבהרמא, האל היחיד שברא את העולם. גם שבטים מרוחקים לחלוטין מהאמריקה, האינדיאנים (ילידים אמריקאיים), האמינו שמאחורי כל סוג של עבודת אלילים מצויה ה"רוח הגדולה" שמשגיחה על כל העולם והיצורים החיים.

 

נראה שהתיאור המקראי מתאים בצורה יוצאת מן הכלל לסיפורים, התרבות, השפה, הבנייה והמנהגים של תרבויות נשכחות מכל רחבי העולם. כאשר אנו מצרפים את כל העובדות יחדיו, ומביטים בתמונה המלאה, המסקנה נראית ברורה מתמיד. אין זה צירוף מקרים שסיפור הבריאה והמבול, עבודת אלילים ואפילו תרבות הבנייה, נמצאים דומים עד זהים בכל תרבויות העולם.

למקרא תשובה פשוטה לעובדות אלו: כל בני-האדם בעולם הם יוצאי תרבות אחת ואפילו שפה אחת. כולם היו מקריבים קורבנות לא-לוהים בעבר הרחוק והשתתפו במעשי בנייה ("מגדל בבל"). מסיבה זו, גם הסיפורים על המבול הועברו מדור לדור והפכו לסיפורים ואגדות-עם בתרבויות האליליות (לפי המקרא: צאצאיהם של "שם, חם ויפת" התפצלו על פני היבשות לאחר שהא-לוהים בלל את שפתם). ההשקפה התורנית נמצאת חופפת לממצאים הארכיאולוגיים השונים.

 

מובן שלא במקרה נמצאים סיפורים על מבול גלובאלי בכל רחבי העולם. שוב ושוב אנו מגלים אגדות וסיפורים על מבול שהציף את העולם, הצלה בספינה, ומשפחה אחת שניצלה ממנה נפוץ שוב כל המין האנושי. מהו ההסבר לכך?

המקרא מספר תשובה ברורה מאוד: המבול אכן התרחש, ובניו של נח "שם, חם ויפת" העבירו את קורות משפחתם לצאצאיהם שנפוצו ברחבי העולם. מכאן שהאמונות האליליות שנוצרו ברבות השנים, הם שהביאו לוריאציות בין הסיפורים (כך לדוגמה נוצרה האמונה שהמבול נבע מזעם ה"אלים" או "מלחמה בין האלים", וכן קיימות גרסאות שונות לאורך המבול), אך האלמנטים (היסודות) נמצאים זהים בין כל הסיפורים, ובכך הם מהווים עדות למאורע כלל-עולמי שפקד את האנושות כמסופר בתורה. סיפורים ואגדות כמו עלילות גלגמש ואתרחרסיס רק מראות שאכן היה מבול כזה וכל בני האדם בעולם היו מודעים לו. השינויים והמוטיבים האליליים של כל תרבות הם טבעיים לחלוטין, כאשר לא קיימת מסורה כתובה בעם, ובמקום זאת אגדות שונות משתלבות אלו באלו לתוך ההיסטוריה. נראה שכאשר בני ישראל קיבלו את התורה בסיני, לא היה המבול דבר חדש עבורם, והכל ידעו עליו.

 

* * *

 

צירוף מקרים, ים-שחור, או אולי מסורת מקראית מדורי-דורות?

 

האם ניתן לפתור זאת כצירוף מקרים?

בתורה נמצאת תשובה ברורה לכך. לפי המקרא כל בני-האדם הם יוצאי משפחת נח, ולכן סביר להניח שהם שמעו מאבותיהם על סיפור המבול, הכחדת כל בני-האדם ובעלי החיים, בניית התיבה, לקיחת זוגות מכל בעלי-החיים ועוד.

אם לא היו נמצאים בעולם סיפורים ואגדות על מבול קדום שפקד את האנושות, היה הדבר מהווה קושי מסויים למסורת המקראית המספרת על ראשית ההיסטוריה האנושית, המבול שפקד את כל העולם, על פיו כל בני האדם נתפזרו ממקום אחד וממשפחה אחת לכל רחבי העולם אמנם היחידים שבאמת עסקו בתיעוד ההיסטוריה היו בני-העם היהודי, אך עדיין, סיפור שכזה צריך להותיר רושם עז על האנושות כולה.

 

הדבר נראה בלתי-סביר עד בלתי-הגיוני לחלוטין לסבור שהעניין הוא רק צירוף מקרים. תרבויות מכל העולם חוזרות ומספרות סיפורים דומים על "גן עדן" מקראי, מבול גלובאלי שהחריב את העולם, הכחדת האנושות מתוך "זעם האלים" ותיבה-מיסתורית בה ניצלו זוגות מכל בעלי-חיים בהדרכה רוחנית. נראה שלפי מרבית תרבויות העולם, ואפילו תרבויות מרוחקות מאוד זו מזו, כל העולם כולו היה מכוסה בעבר מים, וכל בני-האדם הם יוצאי משפחה אחת. רוב התרבויות מתארות אסון עולמי בראשית ההיסטוריה, מבול והכחדה, ולעיתים גם הצלה נסית של משפחה אחת בתיבה.

 

כיצד מנסים אתאיסטים להתמודד עם טענות אלה?

לאור עובדות אלו, אין ספק שאלו דווקא האתאיסטים המתקשים להסביר את המציאות ההיסטורית. כיצד יתכן שתרבויות המרוחקים ימים ואוקיינוסים אלו מאלו מספרות על מבול עולמי, אם לפי השקפת עולמם - המבול לא התרחש?

בשל הראיות הרבות למבול בתרבויות העולם, נמצאים האתאיסטים במבוכה, והם כיום מי שצריכים להסביר כיצד יתכנו סיפורים זהים בתרבויות מרוחקות. עלילות גלגמש, אתרחרסיס ועוד מספרות כולם על מבול שפקד את העולם. מסיבה זו, ניסו כמה חוקרים להמציא תיאוריה חדשה, שלדאבונם, אינה עומדת במבחן המציאות. לטענתם, בעבר היה מפלס המים של הים השחור נמוך בהרבה מהיום, וכאשר מפלס המים עלה, גרם הדבר לשטפונות גדולים שהבריחו את הילידים לארצות הקרובות, מה שהתפתח עם השנים לסיפור על מבול קדום בתרבויות אלה. כפי שקל להבחין, תיאוריה זו אינה עומדת במבחן המציאות.

ראשית, אין ביכולתה להסביר כיצד הגיע סיפור המבול לכל רחבי העולם, ואפילו ליבשת אמריקה. כמו כן, אין ביכולתה של תיאוריה זו להסביר מדוע תרבויות מכל רחבי העולם מספרות דווקא על (1) מבול גלובאלי שהכחיד את כל בני-האדם ובעלי החיים בעולם, (2) אדם אחד שהוזהר מן המבול המתקרב, (3) משפחה אחת שניצלה מן המבול בתיבה, (3) לקיחת זוגות מכל בעלי החיים, (4) כל בני-האדם הם צאצאי אותה משפחה. סיפור זה, הגם שנמצא בוריאציות שונות מאוד, עדיין מדווח על פרטים רבים. שטפונות מקומיים לא יכולים להיות הסבר לסיפורים על מבול כלל-עולמי, המסופר בכל רחבי העולם.

 

ונסכם:

1) התיאוריה בדבר "המבול בים השחור" אמורה להתרחש במזרח התיכון (Near East), אך תרבויות מכל רחבי העולם מספרות על מבול כלל עולמי. מסתבר שגם תרבויות הרחוקות זו מהשניה ימים ואוקיינוסים (ובעבר לא היתה תחבורה ימית ממדינה למדינה) מדווחות על סיפור של מבול גלובאלי המשמיד את האנושות כולה.

2) אם היה מבול בים-השחור הרי שהוא היה מקומי, והוא גם התרחש בצורה איטית מאוד, יש האומרים אפילו בסדר גודל נמוך מאוד, ולכן הוא לא היה צריך להותיר רושם כה עז בכל תרבויות העולם.

3) אם המבול היה מקומי, לא היו כל כך הרבה תרבויות מספרות סיפור זהה על "מבול כלל-עולמי" שהכחיד את כל בני-האדם, והכחיד את כל בעלי-החיים בכל העולם. מה עוד שהיה ניתן לברוח משטפון מקומי, וסביר להניח שהבורחים מן השיטפון הגיעו לארצות ועמים הקרובים אליהם.

4) תרבויות בעולם לא מספרות על מבול ממנו ניצל עם או שבט כלשהו. תרבויות מכל רחבי העולם מספרות דווקא על מבול שהכחיד את כל בני-האדם, וטוענים שרק משפחה אחת ניצלה, וזאת בדרך כלל לאחר בניית תיבה בהכוונת האל/אלים. סיפור מפורט שכזה, גם לאחר וריאציות קיצוניות, לא יכול להיות מקרי. תרבויות בעולם לא מספרות על מבול ממנו ברחו אנשים וניצלו, אלא על מבול שהכחיד את כל החיים בעולם, ובו ניצלה רק משפחה אחת בתיבה. לפי סיפורים מכל רחבי העולם, משפחה יחידה זו איכלסה את כל בני-האדם בעולם.

5) גם לשיטתם של אתאיסטים, השטפונות בים השחור התרחשו זמן רב לאחר שבני האדם התפלגו על פני היבשות בעולם, כך שסיפור על מבול גלובאלי לא היה יכול להתפשט בכל העולם, אם לא באמת התרחש.

 

התרבויות המדווחות על סיפור המבול בוריאציות שונות, לא מספרות על שטפונות והרג בני-אדם ושדות חקלאיים, אלא על הרס כל האנושות כולה במבול-עולמי, כאשר הם עצמם צאצאיהם של איש יחיד ומספר בניו. שום עם שבעולם לא היה מדווח על היסטוריה בדויה בה כל האנושות, ועמו בפרט, נהרגו כולם, ומתאר עצמו כצאצאיו של אנשים יחידים ששרדו את המבול. שטפונות היו משאירים סיפורים על שטפונות, על הרג בני אדם, אך לא על השמדת האנושות כולה במבול (אפילו ההודים מאמינים שהאל החריב את כל העולם במבול).

 

כמו כן, אין ביכולתם של אתאיסטים להסביר כיצד סיפורים על מגדל שנוצר אחרי המבול - מופיע בכל רחבי העולם.

 

* * *

 

האם קיימות תרבויות עתיקות שחיו בתקופת המבול המקראי?

 

יש אתאיסטים הטוענים כי במצרים, מסופוטמיה וסין חיו תרבויות בתקופת המבול המתוארת במקרא, אך טענות אלו מסתמכות על מחקרים מגמתיים היוצאים מנקודות הנחה אתאיסטיות. הלומד ארכיאולוגיה בעין אובייקטיבית ימצא שלא קיימת כל עדות לקיומה של תרבות בתקופת המבול המצויינת במקרא.

מבחינה היסטורית, לא קיימת אפילו מסורת רצופה אחת של היסטוריה היכולה לתעד בני-אדם מתקופת המבול. רובם המוחלט של העמים הקדומים נכחדו או נטמעו בתוך עמים אחרים. העדויות שהותירו אחריהם הם הזכר היחיד לתרבותם. אך שיעור הזמן בה התקיימה כל אחת מתרבויות אלו נתון לניחושים בלבד.

ובכל זאת, כיצד מחליטים ארכיאולוגים מתי התקיימו התרבויות השונות?

ארכיאולוגים מוצאים שברי כלים, ואפילו תחריטים עם כתובות, והם מזהים אותם לתקופות קדומות, בהתאם לאמונותיהן האישיות. על כדי-חרס לא נמצאים תאריכים. לשם כך ארכיאולוגים משתמשים בשיטות תיארוך של כלים, אשר אמינותם מוטלת בספק רב, ומבוססת על הנחות עבודה והשערות.

גם כתובות עתיקות שנמצאות מתוארכות בשיטת תיארוך פחמן-14, המבוססת על האמונה שהתנאים הקיימים בימינו היו זהים בעבר, וששום תהליך חיצוני לא שיבש בדיקות אלו. עם זאת ידוע שתיארוכים מעין אלו אינם מדוייקים, ולעיתים גם מגיעים לתוצאות מגוחכות (כמו תיארוך יצורים חיים למאות אלפי שנים!).

 

הכרונולוגיה היהודית היא היחידה המספקת רצף היסטורי לאורך אלפי שנים, כולל שושלות, אזכרת אישים, מלכים, מלחמות, מקומות וגם תאריכים מדוייקים לכל מאורע.

הרצף ההיסטורי של הכרונולוגיה המצרית לדוגמה - מזמן נאבד, כשהתרבות המצרים נכחדה ונקברה באבק. כיום מנסים ארכיאולוגים לשער מתי חיו המלכים המוזכרים בכתובים מצריים. לא מן הסתם הפך הביטוי "כתב חרטומים" למטבע לשון. גם התאריכים המוזכרים בכתבי המצרים נעשה בחישוב פרטי של חרטומים, ויכול להתפרש בדרכים שונות. החוקר עימנואל וילקובסקי נדחה בכעס בידי הקהילה המדעית מכיוון שהראה כיצד ניתן בקלות לתארך את הכרונולוגיה המצרית בצורה אחרת מן המתואר כיום (להזיז מאות שנים קדימה או אחורה), וכך למצוא את כל המסופר בתנ"ך מתועד בצורה יוצאת מן הכלל בארכיאולוגיה של ארץ ישראל הקדומה ומצרים.

התרבות הסינית העבירה גם היא הרבה מסורות, אך היא לא דבקה באף אחד מהן ברצף. חילוף השלטונות בסין, והמצב הכלכלי הקשה, הכחיד את ההיסטוריה פעם אחר פעם. התרבות התחלפה שוב ושוב, כשכל שליט חשב להשתלט על העולם ולהציב את שמו בראש ההיסטוריה הסינית. מסיבה זו, כנראה, כל מה שנותר מן ההיסטוריה של סין כיום הם סיפורים, אגדות עתיקות, איזכור מלכים מן העבר (המערב מציאות עם דמיון), וכמובן הרבה ציורים ושברי-כלים. הסינים עצמם מתפארים במסורת שלהם ורוצים להאמין שהיא כמעט נצחית, אך מבחינה היסטורית אין הם מעבירים מסורה, או רצף היסטורי מתוארך של שושלות וזמנים. ארכיאולוגים, כהרגלם, מסתמכים על השערות והנחות אישיות בחקר ההיסטוריה הסינית, כתובות ושברי כדים מן העבר הרחוק.

מי שאינם יוצאים מנקודות הנחה אתאיסטיות בחקר העובדות, ישמחו לגלות שהכרונוגליה המקראית מתאימה בצורה יוצאת מן הכלל להיסטוריה של כל תרבויות העולם, ובמיוחד של מצרים. לא קיימת שום הוכחה או כרונולוגיה חד-משמעית הסותרת את תקופת המבול המקראי. סיפורים מכל רחבי העולם, וגם מסין, על מבול עולמי, מתאים בצורה יוצאת מן הכלל למתואר במקרא.

 

* * *

 

המעמד ההיסטורי של סיפור המבול המקראי:

 

לאחר שראינו תרבויות כה רבות מרחבי העולם המספרות סיפורים זהים על מבול, תיבת-נח ומגדל בבל, מצאנו שקיימת עדות היסטורית מקיפה למסופר במקרא. לעומת זאת יהיו מי שישאלו, במה מיוחד התיאור המקראי של "המבול" או מגדל בבל, כאשר נמצאים בכל העולם סיפורים אליליים המזכירים אותם. מה מעניק למקרא מהימנות היסטורית יותר מן הסיפורים האחרים?

 

שלוש תשובות לשאלה זו:

1) המקרא אינו מסופרת כסיפור-עם או אגדה, אלא כהיסטוריה מפורטת. מלבד המקרא, אף אחד מן הסיפורים האליליים אינו מתיימר לתעד את ההיסטוריה. הסיפורים האליליים עוסקים באגדות, וסיפורים שיש להם בסיס היסטורי, אך הם עצמם לא נכתבו כדי לעסוק בהיסטוריה.

2) המקרא ניתן במעמד-לאומי אשר מקנה לו יחודיות היסטורית שאין לשום דת או תרבות אחרת בעולם.

3) המקרא אינו אלילי, הוא מתאר מציאות יבשה, ואינו נוטה לספר משלים ואגדות של דמיון ומליצה.

 

סיפור המבול המקראי, הוא אחד הדיווחים הקדומים המפורטים ביותר לאירוע המבול, אם לא הקדום ביותר. אך לא שאלת קדמותו הופכת אותו לאותנטי מבין כל הסיפורים על המבול, אלא שאלת מוצאו, ודרך העברתו: מהי הכתובת? מיהו הכותב? ומה כתוב במכתב?

 

1) מהי הכתובת? (-לאן מנותב הסיפור, ולמי הוא מתיימר לפנות).

מכל התיאורים של המבול ותיבת-נח, המקרא הוא היחיד הטוען להציג היסטוריה מפורטת של המאורעות. הוא היחיד לתאר את שושלות האנשים בתקופה זו, מידות התיבה, בנייתה, ובני-האדם לאחר המבול. הסיפורים האליליים שהוזכרו לא עוסקים בכלל בתיעוד היסטורי, וגם לא מתיימרים לעשות זאת. האגדות לא מציינות את השושלות של בני-האדם במבול, את מידות התיבה או את התפלגות בני-האדם בעולם. הן בסך הכל מספרות סיפור, ולא מפרטות היסטוריה. אף אחד מסיפורים ואגדות אלו לא התיימר להציג תיעוד היסטורי מהימן, ומסיבה זו לא נמצאים בעלילות גילגמש וסיפורים אחרים תאריכים, שושלות, מקומות ומספרים. זהו בעצם ההבדל התהומי שבין התיאור המקראי ובין כל סיפור או אמונה אלילית אחרת המתארת את המבול.

סיפורי המבול השונים שרווחו בעולם מסופרים כאגדות עם מוטיבים סיפוריים, ולא כהיסטוריה המועברת לצאצאים. לעומתם תורת ישראל (אשר נטענת להמסר לפני יותר משלושת אלפים שנה) היא למעשה התורה היחידה המדווחת על מאורע המבול בצורה היסטורית ולכן רק לה יש מעמד היסטורי.

התורה לא רק מספרת סיפור, אלא מדווחת עליו לפרטים. היא מתארת את התאריכים, השושלות, המידות והזמנים. בתורה מפורטים מידות האורך והרוחב של התיבה, הזמן המדוייק של המבול, השושלות של התפלגות בני האדם בעולם ועוד. כל הפרטים הללו הם חסרי משמעות עבור דת המבוססת על אמונה עיוורת, (ובפרט שהרבה יותר קשה להעביר להמונים דת-היסטורית "משעממת" על פני אגדות קצרות ומופלאות). הפירוט ההיסטורי במקרא על השושלות והתאריכים, גם הופך את המסופר במקרא לאותנטי ביותר מבין כל הדיווחים. אפילו אתאיסטים קיצוניים לא מסוגלים להתעלם מדיוקו ההיסטורי המפורט של המקרא, ונאלצים להודות שרבות מן המסופר בו נמצא חופף להיסטוריה הנלמדת. המקרא מתאר היסטוריה מפורטת על כל צעד ושעל, וזאת בשונה מכל סיפור דתי ותרבות אחרת.

 

מבט אובייקטיבי יגלה שלא ניתן להשוות את המעמד ההיסטורי של סיפור המבול המקראי, לשום סיפור או אגדה אלילית מן ההיסטוריה. די להביט במספר ציטוטים מספר בראשית, כדי להבחין בהבדל המיידי (פרקים ה, ו, ז, ח, י):

1) "ויחי מתושלח, שבע ושמונים שנה ומאת שנה; ויולד, את-למך. ויחי מתושלח, אחרי הולידו את-למך, שתיים ושמונים שנה, ושבע מאות שנה; ויולד בנים, ובנות. ויהיו, כל-ימי מתושלח, תשע ושישים שנה, ותשע מאות שנה; וימות. ויחי-למך, שתיים ושמונים שנה ומאת שנה; ויולד בן. ויקרא את-שמו נוח, לאמור: זה ינחמנו ממעשנו, ומעיצבון ידינו, מן-האדמה, אשר איררה ה'. ויחי-למך, אחרי הולידו את-נוח, חמש ותשעים שנה, וחמש מאות שנה; ויולד בנים, ובנות. לא ויהי, כל-ימי-למך, שבע ושבעים שנה, ושבע מאות שנה; וימות. ויהי-נוח, בן-חמש מאות שנה; ויולד נוח, את-שם את-חם ואת-יפת..."

2) "ויאמר אלוקים לנוח, קץ כל-בשר בא לפניי--כי-מלאה הארץ חמס, מפניהם; והנני משחיתם, את-הארץ. עשה לך תיבת עצי-גופר, קינים תעשה את-התיבה; וכפרת אותה מבית ומחוץ, בכופר. וזה, אשר תעשה אותה:  שלוש מאות אמה, אורך התיבה, חמישים אמה רוחבה, ושלושים אמה קומתה. צוהר תעשה לתיבה, ואל-אמה תכלנה מלמעלה, ופתח התיבה, בצידה תשים; תחתיים שניים ושלישים, תעשהא".

"בשנת שש-מאות שנה, לחיי-נוח, בחודש השני, בשבעה-עשר יום לחודש--ביום הזה, נבקעו כל-מעיינות תהום רבה, וארובות השמיים, נפתחו. ויהי הגשם, על-הארץ, ארבעים יום, וארבעים לילה.  בעצם היום הזה בא נוח, ושם-וחם ויפת בני-נוח; ואשת נוח, ושלושת נשי-בניו איתם--אל-התיבה. המה וכל-החיה למינה, וכל-הבהמה למינה, וכל-הרמש הרומש על-הארץ, למינהו; וכל-העוף למינהו, כול ציפור כל-כנף. ויבואו אל-נוח, אל-התיבה, שניים שניים מכל-הבשר, אשר-בו רוח חיים. והבאים, זכר ונקבה מכל-בשר באו, כאשר ציווה אותו אלוקים... ותנח התיבה בחודש השביעי, בשבעה-עשר יום לחודש, על, הרי אררט. והמים, היו הלוך וחסור, עד, החודש העשירי; בעשירי באחד לחודש, נראו ראשי ההרים..."

3) "ויהי באחת ושש-מאות שנה, בראשון באחד לחודש, חרבו המים, מעל הארץ; ויסר נוח, את-מכסה התיבה, וירא, והנה חרבו פני האדמה. ובחודש, השני, בשבעה ועשרים יום, לחודש--יבשה, הארץ. ואלה תולדות בני-נוח, שם חם ויפת; וייוולדו להם בנים, אחר המבול.  ב בני יפת--גומר ומגוג, ומדיי ויוון ותובל; ומשך, ותירס.  ג ובני, גומר--אשכנז וריפת, ותוגרמה.  ד ובני יוון, אלישה ותרשיש, כיתים, ודודנים.  ה מאלה נפרדו איי הגויים, בארצותם, איש, ללשונו--למשפחותם, בגוייהם.  ו ובני, חם--כוש ומצריים, ופוט וכנען.  ז ובני כוש--סבא וחווילה, וסבתה ורעמה וסבתכא; ובני רעמה, שבא ודדן.  ח וכוש, ילד את-נמרוד; הוא החל, להיות גיבור בארץ.  הוא-היה גיבור-ציד, לפני ה'; על-כן, ייאמר, כנמרוד גיבור ציד, לפני יהוה.  י ותהי ראשית ממלכתו בבל, וארך ואכד וכלנה, בארץ, שנער.  יא מן-הארץ ההיא, יצא אשור; וייבן, את-נינווה, ואת-רחובות עיר, ואת-כלח.  ואת-רסן, בין נינווה ובין כלח--היא, העיר הגדולה.  יג ומצריים ילד את-לודים ואת-ענמים, ואת-להבים--ואת-נפתוחים.  ואת-פתרוסים ואת-כסלוחים, אשר יצאו משם פלשתים--ואת-כפתורים".

"וכנען, ילד את-צידון בכורו--ואת-חת.  טז ואת-היבוסי, ואת-האמורי, ואת, הגרגשי. ואת-החיווי ואת-הערקי, ואת-הסיני.  יח ואת-הארוודי ואת-הצמרי, ואת-החמתי; ואחר נפוצו, משפחות הכנעני. ויהי גבול הכנעני, מצידון--בואכה גררה, עד-עזה:  בואכה סדומה ועמורה, ואדמה וצבויים--עד-לשע. אלה בני-חם, למשפחותם ללשונותם, בארצותם, בגוייהם".

קל מאוד להבחין בהבדל הגס שבין ההיסטוריה המקראית, ובין כל האגדות האליליות שהוזכרו במאמר. כל חוקר יודה, שבכל העולם כולו לא נמצא תיאור היסטורי מפורט יותר של תקופת המבול ותיבת נח. המקרא מתאר שושלות, תאריכים, מידות אורך וגובה מדוייקים, ואפילו מציין את צורת ההתפלגות של בני-האדם בעולם. הסיפורים האליליים עליהם מצביעים חוקרים, על אף שהם מזכירים את סיפור המבול, הם עצמם לא יותר מאשר אגדות-עממיות בעלות מוטיבים אגדתיים מובהקים. סיפורים אליליים אלו מעולם לא התיימרו להציג היסטוריה או אפילו להינתן במעמד היסטורי לאומי. תורת ישראל היא התורה היחידה בעולם המציינת שושלות ותאריכים, ומתארת את ההיסטוריה האנושית לפרטי פרטים מאז בריאת האדם ועד נתינתה לעם ישראל. לכן יש לה מעמד-היסטורי שאינו קיים בשום סיפור אחר. מה עוד שהמקרא נטען להמסר לבני-העם היהודי לפני יותר מ-3000 שנה, וככזה מהווה את אחד התיאורים הקדומים ביותר של המבול.

 

2) מיהו הכותב? (-מהו מעמדו ההיסטורי של הסיפור)

שום עם מעולם לא העביר סיפורי אגדות כמו עלילות גילגמש בתור תורה או היסטוריה של העם. מובן כי סיפורים מסוג זה היו כלולים בתרבות העם כמו שירה או פרוזה. הבסיס ההיסטורי שבאגדות אלו, כמו המבול, מראה כיצד ההיסטוריה השפיעה על תרבויות העולם, ואפילו בשירים והאמונות האליליות שהם יצרו לעצמם. אך אף אחת מתרבויות אלו לא הציגה תיעוד היסטורי של המבול, או התיימרה לתאר היסטוריה מדוייקת. הסיפורים והאגדות על המבול נטענו תמיד להמסר בידי בני-אדם. לעומת זאת התורה נטענת להמסר מפי הבורא עצמו. ההבדל בין סיפורי-עם ובין היסטוריה מדוייקת מפי יוצר-המאורעות עצמו, אינו יכול להימדד כלל.

התורה היהודית שונה מכל תורה אחרת בעצם העובדה שהיא נטענת להמסר לכל העם היהודי במעמד לאומי, להמונים, ולא ניתנה על פי איש בודד כמו בכל דת אחרת. כמי שניתנה להמונים במעמד רם ונשגב, מוכיחה התורה כי המוסר אותה אינו אחר כי אם הבורא עצמו. העם היהודי טוען להעביר את התורה מפי הבורא האחד לפני יותר משלושת אלפים שנה, בשונה מכל אלפי התרבויות האליליות בעולם. לכן מאורע המבול המסופר בספר התורה הוא האותנטי ביותר מבין הדיווחים (שהם לא יותר מהיסטוריה מעורבבת בסיפורי עם ואגדות אלילים). המקרא לא רק טוען למסרת אינפורמציה היסטורית מדוייקת, ולא רק שמתאר היסטוריה מפורטת, הוא עצמו נטען להמסר לבני-העם היהודי במעמד היסטורי-לאומי, המוכיח כי בורא עולם בכבודו ובעצמו מסר מידע זה ולא אדם. נתון זה הופך את הדת היהודית לשונה מכל דת אחרת בעולם, וכן את ההיסטוריה המקראית לשונה מכל סיפור או אגדה מן העולם.

התורה עצמה מציבה את נתינתה במאורע היסטורי לאומי, בו קיבלו כל היהודים גרסה מוסכמת של התורה. מסיבה זו, התורה הועברה כספר כתוב להמוני העם, ששקדו על לימודו והעבירו אותו לצאצאיהם בדייקנות (אלפיים שנים של גלות, ואותה תורה בדיוק, מוכיחים זאת). לאחר גלות של אלפיים שנה חזרו יהודים מכל קצוות עולם עם ספר תורה זהה. כך שהכתוב בספר התורה הוא לא אגדת עם שהועברה בוריאציות שונות מדור לדור ונשתבשה, אלא מסמך מקורי שעובר כהיוותו מזה אלפי שנים. מה ששוב הופך את ספר התורה לאותנטי ביותר מבין הסיפורים.

כל אדם יודה שמכל הסיפורים כולם, היהדות היא היחידה המספקת סיבות רציונאליות להאמין באלוהיותה. נתון זה מעניק למקרא מעמד היסטורי שלא ימצא בשום סוג של סיפור או אגדה, שאין כל סיבה דתית-רציונאלית להאמין בהם.

 

3) מה כתוב במכתב?

ההגיון מחייב שאירוע המבול כפי שהוא מדווח בתורה היהודית שונה מכל דיווח של עם אחר, מהסיבה הפשוטה שהוא לא אלילי: עצם העובדה שהעם היהודי התנגד לאלילות של כל העמים כולם, והוא עם יחידי בעולם הטוען לכך, הופך את עדותו התורנית לרצינית ואותנטית יותר משל כל תרבות ודת אחרת. שתי הדתות הגדולות בעולם קיבלו את האמונה באל אחד רק תודות לתורה, ומדענים רבים לאורך התקופות ובימינו האמינו ועודם מאמינים באל אחד כח עליון השולט בכל והנמצא בכל. גדולי הפילוסופים הגיעו להכרה בכח עליון השולט בתבל. איינשטיין היה שותף לאמונה זו, כמו גם ניוטון ומדענים רבים בני תקופתו. כיום האמונות. האליליות של אלים גשמיים אותם עובדים באמצעות פסלים, הם לא יותר מאשר בדיחה גרועה לאור המציאות המדעית. רק האמונה בא-לוהים נותרה רציונאלית. בשונה מכל הדתות שבעולם, סיפור המבול התורני אינו סיפור אלילי עם וריאציות של תרבות אלילית ואמונות תפלות, מה הופך את דיווחו לאותנטי ביותר מכל הסיפורים.

לעומת המקרא, הסיפורים והאגדות ברחבי העולם הם אליליים במקורם, ולכן גם עוסקים בדמיונות פרימיטיביים כמו אלים בעלי גוף ומלחמות בין האלים. תרבויות אליליות האמינו שבשמים נמצאים אלילים גשמיים בעלי גוף, ולכל אחד תפקיד משלו. המקרא לעומת זאת לא מציג אמונה אלילית, אלא בדיוק להיפך - הוא דוחה בתוקף את כל האמונות האליליות בעולם, ומצווה להתנגד להן.  המקרא שונה מכל האמונות האליליות בעולם, כי הוא היה הראשון להתנגד לעבודת האלילים, ואינו מתאר את השמים והארץ מנוהלים בידי אלים היושבים בענן וזורקים ברקים. המקרא אינו מתאר אלים או אלילים, כי אם השקפה פילוסופית טהורה, בה האמינו גם גדולי המדענים והפילוסופים. לפי המקרא, כל היקום כולו מנוהל בידי בורא אחד ויחיד הנמצא בכל מקום ובכל זמן [המקרא הטיב לתאר במילים (דברים ד, טו): "כי ה' אלוהיכם, הוא הא-לוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת", וכן נאמר בספר ירמיהו (כג, כד): "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, נאום א-לוהים"]. הא-לוהים המתואר במקרא מנהל את היקום כולו, הוא חסר דמות (ישעיהו מ, כה: "ואל מי תדמיון אל, ומה דמות תערכו לו... ואל מי תדמיוני ואשווה... שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה") והוא אחד שאין גבול לאחדותו. על כן לא דומה המקרא לשום סיפור או אגדה מן העולם, כי הוא אינו עוסק באמונות פרימיטיביות או אלילים.

ההבדל בין האגדות האליליות ובין המסופר במקרא מתגלה לא רק ברמה הרציונאלית, כי אם גם ברמה המוסרית. על פי האמונות שהיו נפוצות בתרבויות אליליות, כמו גם בזו של עלילות גלגמש, המבול פרץ מתוך מלחמות בין אלילים. בסיפור אתרחרסיס המבול פרץ מתוך חשש לריבוי בני האדם. בסיפורים קדומים אחרים המבול פרץ מתוך מאבק בין ענקים או אפילו אליל שבכה! מובן כי לא ניתן להשוות סיפורים פרימיטיביים שכאלו עם המסורת המקראית המתוארת בפירוט היסטורי נרחב, והמציבה בראשה פילוסופיה על אחדות קוסמית של בורא הנמצא בכל.

 

מהסיבות שמנינו, ברור כי אירוע המבול המסופר בבראשית הוא היחיד היכול לעמוד בפני דיון היסטורי, כאשר כל הסיפורים האחרים הם לא יותר מאשר יסוד היסטורי המוקף באגדות-עם ואמונות אליליות אישיות.

 

* * *

 

לסיכום:

 

התורה טוענת ש:

1) כל בני-האדם הם בניו של האדם הראשון, ולכן הכירו את סיפור הבריאה המקראי.

2) בראשית ההיסטוריה האמינו כל בני-האדם בא-לוהים האחד, כשהאמונה במלאכים (שליחים של הבורא) הפכה לעבודת האלילים. עוד בימי האדם הראשון היו כל בני-האדם מקריבים קורבנות.

3) מבול פקד את העולם, ורק משפחה נבחרת אחת ניצלה עם זוגות של בעלי-חיים בתיבה.

4) כל בני-האדם הם יוצאי אותה משפחה.

5) צאצאי האנשים ששרדו את המבול, התאחדו במטרה ליצור מגדל שיגיע עד לשמים, אך הוא נהרס.

6) בתקופה זו היו כל בני-האדם בני שפה אחת, אשר השתבשה באופן מכוון שהביא ליצירת שפות רבות ומגוונות.

7) מאז אירוע המבול ומגדל בבל, נפוצו בני-האדם עם שפות שונות לכל היבשות שבעולם.

 

הנתונים מראים:

1) דתות מכל העולם מספרות על יצירת העולם, בעלי החיים והאדם מחומרים שונים בידי אלים, ולעיתים גם מתארים את מה שנראה כמו גן-עדן.

2) דתות אליליות מכל רחבי העולם מספרות על בורא אחד שעומד מאחורי עבודת האלילים שלהן.

3) תרבויות מכל רחבי העולם מספרות על "זעם האלים" אשר גרם למבול כלל-עולמי שהכחיד את כל בני-האדם והיצורים החיים בראשית ההיסטוריה.

4)  תרבויות מכל רחבי העולם מספרות על משפחה נבחרת אחת אשר הוזהרה מן המבול, וניצלה בתיבה עם זוגות מכל בעלי החיים.

5) תרבויות מכל העולם מספרות על נסיון של בני-האדם הקדומים לבנות מגדל שיגיע עד לשמים, ואשר נהרס בידי האל/אלים. סיפור זה מוזכר בדרך כלל לאחר סיפור המבול.

6) תרבויות מכל העולם מספרות שבעבר הרחוק היו כל בני-האדם גם בני שפה אחת, אשר השתבשה באופן מכוון לאחר מגדל בבל. בשפות מכל העולם מתגלות וריאציות דומות במילים בסיסיות (הדבר ניכר במיוחד בשפות השמיות).

7) תרבויות מכל העולם מספרות שהעמים נפוצו על פני-העולם לאחר המבול והריסת המגדל. גם בעמים מרוחקים מאוד אלו מאלו נמצאות שיטות בנייה זהות, טקסים דומים ומנהגים זהים, בולט בהם במיוחד מנהג כלל-עולמי של "הקרבת קורבנות".

 

התיאור המקראי שונה מכל תרבויות העולם מבחינת הניתוח ההיסטורי המפורט של המבול (איזכור שושלות, תאריכים ומקומות), ובמיוחד בדרך נתינת התורה (לא ע"י סיפור או שמועה, אלא במעמד-לאומי). בכך שונה התורה היהודית מכל דתות העולם. מעמדו ההיסטורי של המקרא הוא המעניק לו רציונאליות, ולכן מודים רבים בסיפור המבול דווקא כפי שהוא מופיע בתורה.

 

בברכה,

דניאל בלס.


_________________

 
 
אתרנו: www.HaEmet.net ופורום: http://4142.hydepark.co.il


סמל אישי
מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > HaEmet פורום האמת האבסולוטית > תיבת נח והמבול המקראי בהיסטוריה האנושית
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר