בפורום שכן גיליתי אבידה. נפטר, בגיל שיבה, אחד החוקרים המבריקים והמעמיקים של ההגות היהודית והפילוסופיה בכלל. פרופסור אליעזר גולדמן ז"ל. (המקור הועתק בידי "המדפיס").

הכתבה הכילה פרטים מעניינים, לא כולם מפורסמים. אני מביא אותה כולה.


מאת אורי דרומי


פרופ' אליעזר גולדמן, קיבוצניק ופילוסוף, 2002-1918



אליעזר גולדמן עסק כל חייו ברעיונות, אבל את העיקר ראה בהגשמה. הוא נולד בניו יורק,
למד בבית הספר התיכוני של "ישיבה יוניברסיטי", ואחר המשיך ב"ישיבה קולג'",
שם הצטיין במתמטיקה ובפיסיקה. במקביל למד בבית המדרש הרבני ע"ש ר' יצחק אלחנן, שם
התגלה כעילוי. לנוכח מרקם היחסים הטעון בין לבנים ושחורים באמריקה, הוגיע את מוחו
בשאלה כיצד אפשר למצוא דרכים מעשיות לפרק את המתחים בין הגזעים.

הוא ויתר על סמיכה לרבנות, מחשש שהדבר יפריע לו להגשים את אמונתו הציונית והסוציאליסטית, וב1938- עלה לארץ ישראל להגשים את המושג קוממיות יהודית. הוא המשיך בלימודים באוניברסיטה העברית, אך שוב זנח עתיד אקדמי מבטיח כשבחר, יחד עם סטודנטים אחרים,
ללכת ללמד את ילדי העיר העתיקה. הוא גם הפתיע את חבריו כשנשא לאשה את אחת התלמידות, נערה תימניה בשם שרה קרטה.

ב1941- הצטרף לקיבוץ הדתי שדה אליהו, אחד מיישובי "חומה ומגדל", שם התגורר עד יום מותו. גולדמן עבד שנים בגן הירק, בחום הלוהט של עמק בית שאן, ואף היה מרכז המשק. הוא לימד בבית הספר המשותף של משקי הקיבוץ הדתי בעמק בית שאן, ואחר כך במחלקה לפילוסופיה של אוניברסיטת בר אילן. את הדוקטורט שלו עשה על תורת הפרגמטיזם, שאותה ספג באמריקה.
הוא השקיע את עצמו במחקר ובפרשנות על הרמב"ם ועל הרב סעדיה גאון, על הרב קוק ועל מורו הרב סולובייצ'יק, ובשל הגותו המקורית מכנהו פרופ'
אבי רביצקי "אחד מגדולי הדור".

הוא היה פוסט מודרניסט (אם כי לא היה חותם על כינוי זה) בכך שקיבל את התפישה שהמציאות היא בעין המתבונן ולכן אין אמת אחת מוחלטת; מכאן צמח הפלורליזם הדתי שלו. הוא סבר כי זהותו של אדם מורכבת מכל המדורים השונים שבהם הוא חי (הלכתי, מודרני, פוליטי, חברתי וכו') ודחה טענה לבלעדיות של אחד מהם. כך נהנה מהמוסיקה של ואגנר למרות האנטישמיות של המלחין, וכך התייחס בכובד ראש לתפישת העולם החילונית, אף שפעלה מחוץ להלכה. "ההלכה לא היתה בעבורו מערכת הרמטית אלא מסגרת היוצרת משמעות", אמר תלמידו פרופ' אבי שגיא.

אחד האישים שהעריכוהו ביותר היה ישעיהו ליבוביץ'. פעם, אחרי הרצאה שנשא גולדמן על "המצווה כנתון יסודי של הדת", הגיע תורו של ליבוביץ' לדבר, אך הוא ויתר, משום שלדבריו אחרי גולדמן לא היה לו מה להוסיף.
ליבוביץ' הפציר בו תכופות כי יכתוב ביקורת על אחד מפרסומיו, "לפני שאיזה אידיוט יכתוב על זה". שלא כליבוביץ' המוחצן וחד הלשון, גולדמן התרחק מתקשורת ותלמידיו ממש כפו עליו את הוצאת קובץ מאמריו, "הגות יהודית בעבר ובהווה". לפני שנתיים העניקה לו ישיבה יוניברסיטי תואר דוקטור כבוד על היותו אחד מהבולטים שבבוגריה. בצוואתו אסר שיספידו
אותו בלווייתו.



(הארץ)


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ועוד סיפור קטן, שסיפר גולדמן עצמו:

לפי דבריו, הוא לימד בבית כנסת, נדמה לי בירושלים. הוא היה מגיע לשם כנראה לאחר יום עבודה, אולי אפילו במכנסים קצרים. הוא ישב ליד השולחן, ולימד קבוצה של תלמידים שנראו בדיוק כמוהו, שיעור בגמרא.
באחת הפעמים, ניגש אליו השמש של בית הכנסת, יהודי תמים ופשוט, ושאל אותו שאלה שהציקה לו זמן רב. השמש היה מורגל בהופעתם של רבנים ירושלמים, ומראהו של גולדמן ושל שומעי השיעור היה זר ומוזר בעיניו.
וכה אמר השמש:
"אם אתם לומדים את התורה של אביי ורבא, למה אתם לא מתלבשים כמו אביי ורבא"?

אני משער שהסיפור סופר על ידי גולדמן במטרה ברורה, להמחיש כיצד בני אדם מחילים על המסורת שלהם את הכרות המציאות שלהם מזמנם שלהם, כשהם נכשלים בתופעה שמכנים "אנכרוניזם".

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אקדמאי.

לא אוכל שלא להצטרף להמלצתך, ספר חובה!

מומלץ לבחורי ישיבה, לפחות כדי לידעם מהי דעת התורה אודות 'דעת תורה'. במילים אחרות, שיפסיקו לצטט את מאמר חז"ל "... אפילו אומרים לך על ימין שהו שמאל וכו" ושיתחילו להכיר את דברי הירושלמי "יכל אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין, תשמע להם? תלמוד לומר, ללכת ימין ושמאל.-(רק)שאומרים לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל"

שיעשו עם הידע הזה מה שהם רוצים, המשגיח בישיבה כבר ידאג לסדר להם את הדברים -אבל לפחות שידעו!

אקדמאי, בדיוק לבורות בעניינים מעין אלו כיוונתי בדבריי על קונטרסי דעת אמת, וספר הויכוח (שגם הוא ודאי בהמלצת דעת תורה)

שואל

אני כותב בקיצור, בלי מראי המקומות כראוי.

לפי המקורות, צריכה להיות דרך לכך, לברר את את אמינות הנביא כאשר שאלת. וכן נראה מסיפורי הנביאים עצמם. כאשר ירמיהו מתווכח עם נביא השקר, שמבטיח נצחון גדול על האויב עד תאריך מסויים, ירמיהו עצמו אינו יודע בשעת מעשה אם הדברים אמיתיים (למרות שהגמרא קובעת כי כל מה ששומע נביא אחד, נאמר לכולם). רק אחר כך, לאחר התגלות נוספת, הוא שומע שההוא נביא שקר. כלומר, כנראה הוא הכניס עצמו למצב אקסטטי וראה מה שראה - לפי שאיפות ליבו ודמיונו, ולא מה שהקב"ה הועיד להתרחש.
ואז, כשעבר הזמן, והתבדו דבריו, שהיו לטובה, הוא הוכח כנביא שקר.
(המקובל הוא שאם הנבואה היתה נבואת אזהרה, הפרכתה אינה סתירה, מפני שהקב"ה "ניחם על הרעה ואינו שב מהטובה".

לפי התיאור שהבאתי קודם, לא ניתן להפריך דברי מועמדים לנבואה. הא כיצד? אני סבור שאין לנו ברירה, אלא לאמץ קריטריון נוסף - שדומה לו מצוי ברמב"ם - ובלשון מודרנית נקרא לו PEER RECOGNITION. כלומר, הכרה מצד נביאים מוסמכים אחרים. זה לא בדיוק מה שכתוב ברמב"ם. הרמב"ם מציג תנאים אישיים, שהאדם יהיה ראוי לנבואה מצד הכרת הקהילה (איני מביא את הפרטים, אלא את העיקרון). יש כאן שתי רמות של אותו עיקרון. אולי ניתן לכנותו "ההסמכה הסוציולוגית".
על זה יש אולי להוסיף את ההסכמה ההיסטורית. חז"ל מצד אחד סגרו את האפשרות של נבואה חדשה בכך שקבעו כי תם העידן הראוי לכך (כפי שנוהגים כאן לאחרונה, אפנה למאמר של אורבך על חתימת הנבואה). מצד שני, הם נתנו אישור לספרים כמו דניאל, לא תמיד בנקל כפי שמעידות המסורת על המחלוקות סביב יחזקאל. (כן, קיצרתי מאד. היום יום ששי וצריך להתכונן להדלקת נרות חנוכה). אם יש צורך, ארחיב ואפתח. יש לנו כאן, אם כן, קריטריון שלישי, של הסכמה היסטורית של חכמי הדורות הבאים.
כיון שהנביאים המקובלים עלינו עמדו בשלושה קריטריונים אלו, אנו מוותרים על הקריטריון של הפרכה או אישוש אמפירי, ומפרשים את דבריהם שהם אמורים על העתיד לבוא בזמן לא מוגבל.

אסכם. היהדות במשך ההיסטוריה ויתרה על קריטריון ההפרכה האמפירית, למרות שהוא מופיע בנביאים עצמם, והמירה אותה בשלושה קריטריונים, שהם ורק הם מאפשרים לנו להגדיר מיהו נביא שכתביו יזכו למעמד שאופיין בידי גולדמן:

א. הסכמת הקהילה (הרמב"ם על אופיו של הנביא).
ב. הסכמת הנביאים האחרים. (כך נראה מתוך סיפורו של ירמיהו כדלעיל).
ג. הסכמת חכמי הדורות הבאים בקונצנזוס כללי (כפי שמסרו לנו חז"ל).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

שואל

המאמר של אורבך מופיע בספר של לקט מאמרים שלו. אחפש את המראה מקום המדוייק, וסליחה שלא ציינתיו, כי אינו לפני כרגע.

הקריטריונים שהבאתי נועדו לתאר את הסטטוס קוו בעניני אמונה שמקובל עלינו מאז ימי חז"ל ועד היום. איני רואה קושיה על כך מדברי הרמב"ם. אם יקום נביא, שיוכיח את עצמו לפי הקריטריונים שהיו מקובלים בימי הנבואה ממש, אזי תוכל תקופת הנבואה לחזור ממש.
כלומר, יש שתי מערכות קריטריונים. אחת בימי הנבואה, ואחת בימי הגלות, כלומר עד היום.

לגבי המסורת שהרמב"ם טוען שיש לו, אודות חידוש הנבואה, יש כאלו שרואים בה "שקר קדוש" כפי שהתרגלו לכנות זאת אצלנו בפורום. עד כמה שאני יודע, זה המקום היחיד שבו הרמב"ם מזכיר זאת, ויש רואים בכך ידיעה "תפורה" לצורך האיגרת.

זה פירוש שהוא אולי מסתבר, אך משמעותו היא שהרמב"ם היה מוכן להמציא מסורת לא קיימת כדי להרגיע רוחות, ולחזק ברכים כושלות בעניני אמונה!
יש כאלו שיהיו מוכנים לפרש את דברי הרמב"ם לפי הפילוסופיה האיזוטרית שלו. לפי התפיסה האיזוטרית שניתן לייחס למורה נבוכים (כי יש פרשנויות רבות לסתירות שהכניס הרמב"ם בכוונה, כידוע), נבואה איננה מדרגה שנבחנת לפי גילויי עתידות, אלא לפי מעלות אישיות. וכבר היה מי שכתב מאמר בעל כותרת מבטיחה מאד: האם הרמב"ם חשב את עצמו לנביא?
(לא קראתי עדיין את המאמר, אחרת הייתי מביא ממנו...).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

דנו על הנבואה באשכול עתיק - http://1364.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=207880


שואל
לפלורליסטים אין אמפיריות. הם עושים ב'מכה אחת' את שהמיסטיקנים עושים פעם אחר פעם.
המיסטיקנים מזייפים תופעה תופעה עם הדבקת דמיונות המסתירים את נקודת האמת.
הפלורליסטים מזייפים את כל האמת פעם אחת לתמיד על ידי מילים שתוכנם: 'האמת אינו אמת'.

בהגנה על אמונות דתיות משתמשים ב'כל הבא ליד'. במיסטיקה וגם בפלורליזם הטוען 'אין אמת אמפירית אלא עובדת דעת קהל'.