| נשלח ב-25/2/2007 14:23 |
 |
| |
לפטירתו של הרב ברויאר: עליו ועל שיטת הבחינות
אתמול נפטר הרב מרדכי ברויאר זצ"ל, חוקר נוסח המקרא ואבי "שיטת הבחינות" המנסה ליישב את האמונה בתורה מן השמים עם שיטות המחקר של בקורת המקרא דרך ההנחה שמה שבקה"מ רואה כסתירות במקרא (ובפרט בתורה) הן בעצם בחינות שונות הקיימות בו כדי לאפשר לנו לגלות צדדים שונים של האמת האלוקית. אביא כאן כמה פרטים על האיש ותולדותיו ולאחר מכן קישורים לויכוח על אודות השיטה; נראה לי שיד הזיכרון הטובה ביותר שהפורום יכול להציב לו הוא דיון בדרכו ושיטתו.
חתן פרס ישראל, הרב מרדכי ברויאר, הלך בשבת לעולמו. הרב ברויאר נולד בו' באייר תרפ"א, 14 במאי 1921 בעיר קרלסרוהה בגרמניה. אביו, שמשון ברויאר, היה מתמטיקאי, ודודו, יצחק ברויאר, הוגה דעות חשוב של היהדות האורתודוקסית בגרמניה. הוא נינו של הרב שמשון רפאל הירש, מייסד שיטת "תורה עם דרך ארץ". בגיל 13 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. למד בתיכון חורב בירושלים, ואחר כך בישיבת קול תורה ובישיבת חברון.
ב-1947 היה ר"מ בישיבת בני עקיבא כפר הרואה, ונשלח מטעם בני עקיבא למחנות המעצר בקפריסין. בזמן מלחמת העצמאות היה המדריך של גרעין בני-עקיבא שהגן על ביריה.
מ-1949 עד 1965 לימד בישיבת הדרום ברחובות, ושם היה בקשרי ידידות עם הרב יהודה עמיטל, לימים ראש ישיבת הר עציון. בשנים 1966 - 1967 שימש מפקח ארצי להוראת תורה שבעל פה במשרד החינוך. מ-1967 עד 1982 לימד תנ"ך במכללת ירושלים לבנות, והחל מ1969 לימד שיעורי תנ"ך בישיבת הר עציון. ב-1999 זכה בפרס ישראל לספרות תורנית. האוניברסיטה העברית העניקה לו תואר דוקטור לשם כבוד.
הרב התגורר בשכונת בית וגן בירושלים, והעביר בה שיעורי תורה וגמרא. אב לשני ילדים. בנו, יוחנן ברויאר, הוא ראש החוג ללשון עברית באוניברסיטה העברית. בתו, אלישבע, נשואה לרב אביה הכהן.
באתר ויקיפדיה דווח כי עם תחילת ההתיישבות ביהודה ושומרון תמך במפעל ההתנחלויות אולם בשלב מסוים שינה את דעתו ועבר לחוגי השמאל הדתי. הוא היה בין מייסדי מפלגת מימד ואף הופיע ברשימתה לכנסת בבחירות לכנסת השתים עשרה. את דעתו הפוליטית הביע מפעם לפעם במאמרים בעיתונות, בעיקר בעיתון "נקודה".
כשיקבל פרס ישראל אמר הרב כי קבלת הפרס היא זכות גדולה, "יותר משאנחנו שמחים במה שניתן לנו, אנו משתבחים ומתפארים בכבודה של מדינת ישראל. שהרי יש מדינות המציינות את יום חגן על ידי הפגנת עוצמתן הצבאית או המדינית, ובכך הן מראות, שהמדינה היא להן ערך עליון, וערכו של האדם נמדד רק על פי ערכו לכלל. ואילו מדינת ישראל הראתה - בעצם הפרס שהיא נתנה לנו - שאין האדם קיים למען המדינה, אלא המדינה קיימת למען האדם; הוא האדם, שהמשורר כבר אמר עליו "מה אנוש כי תזכרנו" - ואף על פי כן הוא חסר רק מעט מאלהים, שהרי הוא נברא בצלם אלהים. וצלם האלהים של האדם כולל את כל הכוחות שניתנו לו, את הכישרון לדרוש ולחקור במופלא ממנו בתורה ובמדע, לגלות את צפונות העבר ואת מסתרי הטבע, להבין את יצירי רוח האדם בכל
תחום מתחומי הרוח ולטפח את האמנות לכל מקצועותיה. גם גופו של האדם כלול בצלם הזה, ועל כך כבר העמידנו הילל הזקן בסיפור ידוע המובא בתלמוד. עמיתיי מקבלי הפרס בוודאי יסכימו עמי שגדול מכולם הוא האדם הגומל חסד עם חברו והמוסר את נפשו על תקנת הקהילה והחברה. הרינו עומדים כאן נרעשים ונפעמים מהמעמד הזה, שבו מדינת ישראל בחרה בנו כדי להראות לעולם את ערכיה.
"לפני שבעים ושמונה שנה - בדיוק ברגע הזה - שמחו בי הוריי על הולדת בכורם, ואני עדיין הייתי אז בגולה הדוויה. אך לפני חמשים ואחת שנה, בדיוק ברגע הזה - כבר עמדו רגליי על הרי הגליל, בבירייה הנצורה, ויחד עם חבריי מגיני הגליל שמענו את הבשורה על ייסוד מדינת ישראל. בקול הזה שבקע אלינו מהרדיו זיהינו כבר אז את קולה של מבשרת ציון על ראשית צמיחת גאולת ישראל. והנה עתה, עם צאת שנת היובל להקמת המדינה, קשה לנו להאמין במה שעינינו רואות ולהבין את המראה הגדול הזה. הלוא רק אתמול הייתה כנסת ישראל שכולה וגלמודה, גולה וסורה מפוגרומים וגירושים, פצועה פצעי מוות ממוראות השואה. והנה לפתע קמה והתנערה מעפר, הקימה מדינה איתנה ויציבה, בנתה בה יישובים ועיירות לתפארת, פיתחה תעשייה וחקלאות וטכנולוגיה עילית והגיעה להישגים מרשימים במדעי הרוח ובמדעי הטבע ובמדעי החיים, וכך הייתה למופת ולאבן שואבת גם לאומות רחוקות; ובמוסדות התורה והמדע שכוננה, הייתה למגדל אור לכל בית ישראל. והגדול שבכל הפלאים: במקום ששים ריבוא נפש שהיו בה בשעת ייסודה היא מונה עתה למעלה מחמישה מיליון יהודים שנקבצו אליה מארבע כנפות הארץ, ממזרח וממערב, מצפון ומדרום.
הן זהו דבר שאין לו כל תקדים בשום אומה ולשון, והוא אצבע אלהים בעיצומה של ההיסטוריה האנושית. נותר לי עתה רק לברך את מי שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לקבל פרס מידי מדינת ישראל שאלהי ישראל הפליא לעשות לה את כל אלה".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/159832
נוסח המקרא
בשנות השבעים והשמונים הוציא הרב ברויאר בהוצאת מוסד הרב קוק מהדורה חדשה של התנ"ך. בתחילת העבודה פיתח שיטה מיוחדת להכרעה בין נוסחים מתחלפים בכתבי היד שמסרו את נוסח המקרא. בשלב מסוים של עבודתו הגיע לישראל כתר ארם צובא, כתב היד מן המאה העשירית הנחשב למדויק ביותר הקיים היום, ואז התברר שהנוסח שההדיר הרב ברויאר תואם כמעט לחלוטין את הנוסח שבכתר. לפיכך מתברר שמהדורת התנ"ך הזו היא גם מהדורה דיפלומטית, כלומר מהדורה המבוססת על כתב יד מסוים, ובו זמנית גם מהדורה אקלקטית, כלומר מהדורה שהנוסח שלה ערוך לפי שיטה מכל כתבי היד לפי חשיבותם היחסית.
מהדורת התנ"ך של הרב ברויאר יצאה לאור שנית בהוצאת חורב ב-1998. ב-2001 יצאה מהדורה נוספת בהוצאת נ' בן צבי. מהדורה זו מבוססת על הנוסח של מהדורת חורב (בתיקונים קלים), וערוכה מבחינת גרפית באופן דומה לכתר ארם צובא. האוניברסיטה העברית סמכה את ידיה על מהדורה זו, והיא נקראת "כתר ירושלים - תנ"ך האוניברסיטה העברית בירושלים".
הרב ברויאר גם פרסם כמה ספרים משלימים העוסקים בנוסח המקרא של הכתר ושל כתבי יד נוספים.
שיטת הבחינות
כיוון שחונך לפי השקפתה של יהדות גרמניה, שמאמינה באפשרות ליישב את המחקרים המדעיים עם האמונה היהודית, לא יכול היה הרב ברויאר להתעלם מגילויה של ביקורת המקרא, שהציגה ניתוח ספרותי של המקרא שלפיו נשמעים בתורה קולות של מספרים שונים. כדי ליישב את הניתוח הזה עם התפיסה שהתורה ניתנה למשה בסיני, פיתח הרב ברויאר את "שיטת הבחינות". לפי הבנתו, בכוונה תחילה נכתבה התורה על ידי הקב"ה בכמה קולות שונים, שאמורים לבטא "בחינות" שונות בהנהגתו של הקב"ה את העולם. הניתוח הספרותי שהציגו מבקרי המקרא משקף, לפי שיטת הבחינות, את השילוב של אופני הפעולה השונים של האל בעולמו. לאחר פיצול הפסוקים לפי הבחינות השונות, יש צורך לבאר גם את "צירוף הבחינות" - כלומר את הסיבה שהפסוקים חזרו והשתלבו לתיאור אחיד, מה שמבקרי המקרא מייחסים לעורך. בעניין זה כתב במבוא לספרו "פרקי מועדות":
- "התורה מדברת בלשונות בני אדם שונים, השונים זה מזה במחשבתם ובסיגנונם, אך היא מדברת גם בסגנונו של 'עורך', המיישב את כל הסתירות. ולמדנו מכאן עיקר גדול: האמונות המובעות בתורה הן סותרות זו לזו... ורק אחרי שנאמרו הדברים בסתירתם, יכלו לחזור ולהיאמר ביישובם".
במקום אחר כתב:
- "כל בחינה מבטאת את האמת שלה, התאימה לאחת ממידותיו של ה'. אולם אין זו אלא אמת חלקית. ורק צירוף של כל הבחינות האלה מבטא את האמת השלמה הכוללת את כל מידותיו של ה', ורק היא אמיתה של תורה. משום כך כינס הקב"ה את הבחינות האלה למסגרת אחת, נתן להן ביטוי ספרותי הולם וכך יצר את ספר תורת ה'; הוא הספר שמשה קיבל מיד ה' בהר סיני ומסר אותו לבני ישראל".
השיטה הוצגה לראשונה במאמר בשם "אמונה ומדע בביקורת המקרא" שפורסם כבר ב-1960 בכתב העת "דעות" [1]. היא הורחבה ושוכללה עם השנים ותוארה במפורט בספרים "פרקי מועדות" ו"פרקי בראשית", שבכל אחד מהם שני כרכים. השיטה לא התקבלה אצל המחנכים ומורי המקרא הדתיים, ולמעשה רוב הציבור הדתי התעלם ממנה. בעניין זה כתב:
- "אשר לחומר הנפץ [שיש בשיטה] - הלוואי והיה זה אמת, ויהודים דתיים היו מתעוררים לקול הפיצוץ. אך זו תפילת שווא. על יהודים דתיים נאמר 'וישנו שנת עולם ולא יקיצו' (ירמיהו נ"א, לט)".
לעומת רוב הציבור שנשאר אדיש לשיטתו, חלק מתלמידיו אימצו אותה והפליגו ממנה לעמדות ליברליות יותר, למשל שהתורה נכתבה במשך כמה דורות על ידי כמה נביאים שונים. במאמר שכתב ב"מגדים" ל' [2], תקף הרב ברויאר את עמדתם, וקבע שהיא "איננה אמונת ישראל, כפי שהיא מקובלת בידינו מידי חכמים, אלא אמונה חדשה שאנשים אלו בדו אותה מלבם".
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%90%D7%A8
מאמרים שלו על שיטתו ותגובות ניתן למצוא כאן:
 אמונה ומדע בפרשנות המקרא ("שיטת הבחינות")
 הרב מרדכי ברויאר / אמונה ומדע בפרשנות המקרא
הרב מרדכי ברויאר / אמונה ומדע בפרשנות המקרא - מאמר שני
הרב מרדכי ברויאר / על ביקורת המקרא
הרב מרדכי ברויאר / בין אמונה לביקורת - תגובה
הרב יוסף היינמן / אמונה ומדע בפרשנות המקרא - תגובה
מאיר וייס / אמונה ומדע בפרשנות המקרא - תגובה
יעקב זידמן / אמונה ומדע בפרשנות המקרא - תגובה
עמוס חכם / על חקר המקרא (קטע)
פרופ' יעקב כץ / אמונה ומדע בפרשנות המקרא - תגובה
ב.פ. מונק / אמונה ומדע בפרשנות המקרא - תגובה
ע.א. סימון / אמונה ומדע בפרשנות המקרא - תגובה
ישראל קנוהל / בין אמונה לביקורת
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2007 16:55 |
|
| |
כבן משפחה רחוק הכרתיו היטב, השבת נזדמן לי לראות את ביאורו העמוק על המושג "עם-קהל-עדה"
(מתי נקראו ישראל בתורה, עם, מתי קהל, ומתי עדה) ביאור נפלא ומרתק, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב וחבל על דאבדין
י.ז.ב.
בצעירותי בעת לימודי בישיבה שאל אותי הרב ז"ל האם אני לומד תנ"ך, אמרתי לו מכיון שבישיבה לא לומדים תנ"ך הנני לומד באופן עצמאי,
ענה לי הרב ברויאר טוב שלא לומדים, מילא הם לא מבינים.
_________________
צבי - (המבינים)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2007 19:36 |
|
| |
המאמר על עם קהל ועדה נמצא ברשת?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2007 12:38 |
|
| |
הרב ברויאר גם הוציא ספר נפלא: באהלי תורה
ספר מקיף ביותר על הישיבות, בהוצאת מרכז שז"ר.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2007 13:28 |
|
| |
את באהלי תורה כתב פרופ' מרדכי ברויאר יבלחט"א שהוא בן דודו של הרב ברויאר ז"ל.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2007 22:33 |
|
| |
למעוניינים להרחיב דעת בשיטת הבחינות ובפולמוסים סביבה, הנרחבים יותר מהמובאים למעלה בקישורים לאתר "דעת", הייתי ממליץ על קובץ מאמרים ותגובות: "שיטת הבחינות של הרב מרדכי ברויאר", בהוצאת תבונות, תשס"ה, 369 עמ'.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2007 22:51 |
|
| |
והנה דברים נוספים על הספר:
שיטת הבחינות של הרב מרדכי ברויאר - קובץ מאמרים ותגובות, מאת יוסף עופר (עורך)
הרב מרדכי ברויאר חולל סערה כשפירסם מאמר שבו טען כי "מסקנות המדע של 'ביקורת המקרא' לא רק שאין הן פוגעות באמונת ישראל, אלא הן חשובות ונחוצות לכל תלמיד הלומד תורה לשמה". במשך עשרות שנים, מאז פרסום המאמר ועד היום, ברויאר חידש דרך התמודדות מקורית ומיוחדת מול ביקורת המקרא. במקום להפריך את הקשיים שהעלו מבקרי המקרא בלשון הפסוקים ובמבנה הכתובים, נטל ברויאר את אותם הקשיים והשתמש בהם כדי לגלות בתורה גוונים חדשים. במאמריו ובספריו הציע את לימוד התנ"ך על-פי שיטתו, שזכתה לשם "שיטת הבחינות", שבאה להסביר את משמעות הסתירות ומה ניתן ללמוד מהכפילויות והסגנונות השונים בסוגיות מקראיות מגוונות. אולם דווקא המאמרים העקרוניים, העוסקים בשיטה ובעקרונותיה, והתגובות שהגיבו אחרים על השיטה – טרם זכו לכינוס, וחלקם התפרסמו בבמות רחוקות ונשכחו מלב הקוראים. קובץ המאמרים הזה בא למלא את החסר, והוא כולל מאמרים שהתפרסמו במשך למעלה מארבעים שנה בבמות שונות, לצד מאמרים חדשים. בחלקו הראשון, תשעה מאמרים עקרוניים שבהם התווה ברויאר את שיטתו. בחלק השני, מגוון של דברי תגובה וביקורת על השיטה וכן תשובות שהשיב למבקריו. ואילו החלק השלישי כולל סקירה אוטוביוגרפית, ריאיון עיתונאי ודברים שנישאו בעקבות זכייתו בפרס ישראל. בין אם נקבל את דרכו של הרב ברויאר ובין אם לאו, העיון בספר יכול לחדד לקורא את הבעיות והפתרונות הקיימים בנושא חשוב זה של ההתמודדות מול ביקורת המקרא בימינו. בהוצאת תבונות (מכללת הרצוג), תשס"ה, 369 עמ'.
לרכישה הקישו:
http://www.herzog.ac.il/main/tvunot/hegyonot.html
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2007 23:01 |
|
| |
אני שמח לבשר לציבור על צאתו מחדש של הספר "חורב" פירוש הרב ש.ר. הירש לספר המצוות, ספר מלא וגדוש מכל היבטיו,
הספר יו"ל ע"י הוצאת פלדהיים בימים אלו, ומחירו כשישים שקלים, קניתי ונהנתי....
_________________
צבי - (המבינים)
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2007 23:35 |
|
| |
הרב ברויאר בנה את כל "שיטת הבחינות" שלו, על דברי חז"ל בביאור שם ה'.
הויה- מידת הרחמים.
אלהים- מידת הדין.
אבל דא עקא, ביאור חז"ל איננו פשט, והוא איננו הביאור הישיר לשמות ה', מידת הדין ומידת הרחמים הואביאור עקיף לשם ה', יש כאן סממן ואפיון, אימתי יופיע שם הויה כשיש מידת הרחמים, אימתי יופיע שם אלהים כשיש מידת הדין.
בכדי לבאר על נכון את שינוי שמות ה' בתורה, צריך להתחיל את הדיון מנקודת מוצא יותר יסודית בביאור שמות ה', ראשית צריך לבאר את הפירוש הפשוט והישיר לשמות ה', ומאותה נקודה צריך לעקוב אחרי שינוי שם ה' בכל התורה.
הויה- הקיים שלא יחדל להיות קיים (אהיה אשר אהיה).
אלהים- השולט החזק.
הניסיון לימד, כאשר נקודת המוצא ישירה וממוקדת בביאור שם ה', גם הביאורים לסיבת שינוי שם ה' בתורה פשוטים וקלים, ואין צורך לכתוב התפתלויות מחשבתיות לסיבת השינוי.
הדברים התבארו בהרחבה בלינק הבא
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=3&topic_id=1667215
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2007 15:05 |
|
| |
"...אך אין היום אפילו אסכולה אחת, אפילו אדם אחד, העוסק בתורה מן השמים,
המדברת בלשונות בני אדם. ואדם מישראל המבקש לעסוק בפשוטו של מקרא, לא ימצא
לו רב שילמד מפיו."
כך כתב הרב ברויאר בפתיחה לספרו "פרקי מועדות" שיצא בשנת ה'תשמ"ו.
מאז המצב השתנה לטובה, וכבר יש לא מעט רבנים שאפשר ללמוד מהם פשוטו של מקרא, אולם עדיין יש הרבה מה לשפר בתחום זה.
עם פטירתו של הרב ברויאר, נעשה קשה יותר לדורש פשוטו של מקרא "למצוא לו רב שילמד מפיו".
חבל, חבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2007 15:11 |
|
| |
פעם היינו אצל הרב עמיטל בבית ודיברנו על המחקר התנכ"י\שיטתו של הרב ברויאר, (שכידוע טוען שהרב עמיטל הוא תופעה ביולוגית מעניינת- הוא פשוט לא יכול לטעות...), ובתוך הדברים אמר הרב עמיטל שלדעתו פסול לחקור את מבנה התנ"ך באופן סיפרותי, (כדי לנסות הסיק שכותבים רבים השתתפו בכתיבתו וכדו'),
התרשמתי שזו גם גישת הרב ברויאר,
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2007 17:45 |
|
| |
חלמישצור פתח אשכול:
הכתר של הרב ברויאר
כתבה מתוך עיתון הארץ היום ב' בניסן:
|
כמו חוקר עקשן ברומן בלשי, הצליח מרדכי ברויאר לפצח את סוד הנוסח הקדום של התנ"ך, למרות שהגישה למקורות החשובים נחסמה בפניו. וכמו בכל בלש טוב, יש גם אוצר בעליית גג של בית מועמד להריסה
|
|
היה זה ספר תנ"ך ששכב שנים רבות בעליית גג בירושלים שהביא את הרב מרדכי ברויאר לסוף מסעו. הוא כבר גילה את הכתיב המדויק של התנ"ך; עכשיו היתה חסרה לו רק החלוקה לפרשיות פתוחות (פיסקאות שמתחילות בשורה חדשה, כך שהשורה לפניה נותרת "פתוחה"), וסתומות (פיסקאות שמתחילות בהמשך לשורה הקודמת, עם רווח של תווים בודדים בלבד). את החלוקה בחמשת חומשי תורה דאג הרמב"ם להנציח לדורות בספרו "משנה תורה". אבל מה עם ספרי נביאים וכתובים? כמו בשלבים קודמים של עבודתו, היה על ברויאר לשער זאת לפי השוואה של כתבי-יד שונים של התנ"ך.
ואז, ב-1987, נודע לתלמידו, יוסי עופר (כיום ד"ר לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן), שבשכונת קרית משה עומדים להרוס בית שהיה שייך למשפחתו של שלום שכנא ילין. ילין היה מלומד יהודי שהתעניין גם כן בנוסח התנ"ך. עוד בשנות ה-60 של המאה ה-19, הוא שלח שליח לחאלב שבסוריה, והפקיד בידיו תנ"ך שבו יעתיק את כל הסימנים החשובים (פרשיות פתוחות וסתומות, הכרעות כתיב וניקוד שנויות במחלוקת, ועוד) מ"כתר ארם צובא", כתב יד של התנ"ך מהמאה ה-10, שנחשב לעותק העתיק והמהימן ביותר שלו.
בעליית הגג של הבית המועמד להריסה אמנם נמצאו כמה ספרים ישנים שעוסקים במסורה (סימני הניקוד והטעמים) של התנ"ך, ועופר מיהר לשם כדי לבדוק אותם. לאכזבתו, לא מצא את התנ"ך החשוב. הוא שאל אם כבר נמסרו פריטים מן האוסף, והתברר לו שאכן, בעלי הבית מסרו לחנות קטנה במאה שערים כמה פריטים שחשבו לבלתי חשובים. הוא מיהר לחנות, ושם מצא את התנ"ך שבו האוצר שחיפש ברויאר: הפתרון לתעלומות החסרות. היום מככב התנ"ך שכמעט נמסר לגניזה כפריט חשוב בתערוכה המיוחדת המוקדשת ל"כתר" בהיכל הספר של מוזיאון ישראל.
המרדף אחר ה"כתר"
ברויאר, שמת לפני כחודש בגיל 86, הקדיש את חייו למפעל מרשים אחד: קביעת הנוסח המדויק של התנ"ך. איש בלי כל השכלה אקדמית, שבסופו של דבר גם האקדמיה נאלצה להודות בהצלחתו, והוא אף זכה בפרס ישראל על הישגיו. הוא נולד בגרמניה ב-1921, בן למשפחת אצולת האורתודוקסיה המודרנית (אבי סבו, הרב שמשון רפאל הירש, יסד את אסכולת "תורה עם דרך ארץ", ששילבה קפדנות חרדית עם השכלה כללית). בגיל 13 עלה
|
|
לארץ, למד בישיבות שונות והחל ללמד תנ"ך בישיבת הדרום ברחובות.
את ראשית מפעלו התנ"כי התחיל ב-1958, כשהתבקש להגיה מהדורה לתנ"ך. הוא עשה זאת על בסיס כמה פירושים, והדבר הקנה לו פרסום כמומחה לנושא, אם כי בנו, הבלשן ד"ר יוחנן ברויאר, מספר שאביו היה מאוד לא מרוצה מעבודתו. כעבור כעשר שנים התבקש להיות אחד מעורכי מפעל "דעת מקרא" - כתיבת פירוש לתנ"ך, שיהיה מודרני אך לא יסטה מהנחות היסוד המסורתיות ביחס אליו. על ברויאר הוטלה המשימה לקבוע את נוסח התנ"ך - כתיב, ניקוד, טעמים וכו' - של המהדורה. ברויאר, שהיה יכול להיות ציניקן אכזרי גם כלפי עצמו, אמר לבנו שהוא לא מבין איך פנו אליו: "לאור המהדורה שהוצאתי היה צריך לפסול אותי מכל עיסוק בנושא".
עד שלב מאוחר למדי לתנ"ך לא היו כלל ניקוד וטעמים. התקנת הניקוד והטעמים (המכונה "מסורה") נעשתה בין המאות 7-9 לספירה והתרכזה בטבריה. במשך תקופה ארוכה היא הועברה במסורת בעל-פה מאב לבן, ממורה לתלמיד, בקרב המומחים לכך, שנקראו "מסרנים", עד שבא אחד מהם, אהרן בן-אשר, במאה העשירית, והעלה את המסורה על הכתב. לו מיוחסת כתיבת "כתר ארם צובא".
לכאורה היה יכול להיות לברויאר כלי רב עזר בחיפושו אחר הנוסח המהימן של המסורה, שכן חלקים נכבדים מה"כתר" - שגם הרמב"ם שאב ממנו את החלוקת הפסקאות שלו ב"משנה תורה" - הגיעו לישראל ב-1958 (כתב היד נשמר במשך דורות רבים בקהילת חאלב שבסוריה. הוא נפגע בפרעות שנערכו בעיר בדצמבר 1947, בעקבות החלטת האו"ם על הקמת המדינה, אבל כשני שלישים מדפיו שרדו והוברחו לארץ).
הבעיה, מבחינת ברויאר, היתה שכתב יד הופקד למחקר אצל אנשי "מפעל המקרא" של האוניברסיטה העברית, ואלה לא הסכימו לשתף שום חוקר בנכס שעמד לרשותם. בלית ברירה, פנה ברויאר לעבודת נמלים עצמאית: הוא לקח את חמשת כתבי היד האחרים החשובים ביותר של התנ"ך (אם כי מאוחרים לזה של ארם צובא), והחל להשוות מלה אחר מלה, תוך שהוא מכריע בדרך כלל לפי רוב כתבי היד. הגישה הזו נשללה על ידי האקדמיה, אומר בנו, "שכן ההנחה היתה שלמסורה לא היה נוסח אחד מוסכם, אלא שכל אחד מכתבי היד החשובים משקף נוסח אחר". הנוסח של ברויאר נתפש אפוא בעיני האקדמאים כנוסח "אקלקטי", שמשלב נוסחים שונים. ברויאר, לעומתם, חשב שדווקא היה נוסח אחד קדום ושצריך להגיע אליו, והדרך לעשות זאת היא באמצעות הכרעות רוב.
ואז הצליח לשים את ידו על צילומי "הכתר". נסיבות העניין לא ברורות אפילו לבנו ולתלמידו עופר. הבן רק יודע לספר ש"ביום שאבא הגיע הביתה עם צילומי הדפים של 'הכתר', הוא שידר תחושה שהיה שותף לפשע". יש כמה גירסאות ל"הישג" שלו: יש מי שאומר שהצילומים הוגנבו לו על ידי משתף פעולה מאלה שהחזיקו ב"כתר". לפי גרסה אחרת, פחות מתקבלת על הדעת, הוא פשוט פנה לספרנית מכון בן-צבי, שבו הוחזק "הכתר", ושאל כביכול בתמימות, אם יש להם עוד כתב-יד שלא ראה, והיא בתמימות נתנה לו את צילומי "הכתר". מאיר חובב, ידידו של ברויאר, סיפר השבוע ל"הארץ" ששמע ממנו שקיבל את הצילומים משלמה-זלמן שרגאי, איש הסוכנות היהודית שקיבל בשעתו את "הכתר" מידי המבריח שלו ושמר בידיו צילומים של דפיו.
מכל מקום, כשבחן ברויאר את צילומי "הכתר" גילה שצדק בדרכו: מלבד שני מקומות, כל הניקוד והטעמים שב"כתר" התאימו בדיוק להכרעות שאליהן הגיע בעבודת הנמלים העצמאית שלו. הנתון הזה לא היה רק הצלחה אישית אלא מהפכה מחקרית: הוא הוכיח את הטענה שהיה נוסח מסורה אחד מוסכם, וה"כתר" הוא שמבטא אותו (אחרת לא יכלה להיווצר התאמה בין ההכרעות מרוב כתבי היד האחרים לבין "הכתר", אלא "הכתר" היה מבטא מסורת נוספת). יתר על כן: פירוש הדבר היה שהמסקנות שאליהן הגיע ברויאר בעבודתו העצמאית תקפות גם לאותם חלקים מן התנ"ך (רוב התורה) שבהם לא שרדו דפים מן "הכתר" וממילא לא ניתן היה לערוך השוואה. ברויאר הוציא אפוא ל"דעת מקרא", ואחר כך גם באופן עצמאי, נוסח של התנ"ך שהתקבל בתוך זמן קצר כנוסח המהימן והמדויק ביותר.
שיטת "הבחינות"
לברויאר היה עוד תפקיד חשוב, ביחס ללימוד התנ"ך בחברה הדתית: הוא עיצב הסבר משלו לשאלות שהציגה ביקורת המקרא על התנ"ך, בעיקר להבדלים שמצאה בין סגנונות שונים (לעתים באותו פרק עצמו), שגרמו לה להסיק שהתנ"ך נכתב בתקופות שונות על ידי מחברים שונים. בהתחלה, מספר הבן, "כדרכם של רבנים אורתודוקסים אבא התעלם לגמרי מביקורת המקרא, וגם היה משוכנע שכל שאלותיה כבר הופרכו על ידי פרשנים קודמים. יום אחד הוא החליט בכל זאת לקרוא את הטקסטים של הביקורת וקבע לעצמו שבלילה, לפני השינה, יקרא מספרי הביקורת. זמן קצר לאחר שהתחיל לקרוא, הוא הגיע למסקנה שאכן, הביקורת מצביעה על עובדות נכונות ביחס לסגנונות שונים בטקסט. מצד שני, אמונתו בתורה מן השמים לא איפשרה לו לקבל שמדובר ב'מחברים' שונים".
כך נולדה שיטת "הבחינות", כפי שברויאר קרא לה, כלומר ההנחה שהסגנונות השונים בתנ"ך אכן קיימים, אבל אינם מבטאים, כדעת הביקורת, מחברים שונים, כי אם דרכי הבעה שונות של המחבר האלוהי, במטרה להעביר באמצעותם מסרים מסוגים שונים (למשל, מידת הדין מול מידת הרחמים, וכד'). בהתחלה, כשנתן שיעורים ב"שיטת הבחינות" לא גילה לשומעיו שנקודת המוצא שלו הן השאלות של ביקורת המקרא. כשהעז לחשוף זאת, פרצה סערה. הבן: "אבא אמר שהשיטה שלו נותנת 'חיסון' נגד הקושיות של ביקורת המקרא, אבל להרבה אנשים לא היה קל לקבל שהוא מודה בצדקת השאלות שלה. בהתחלה, כשפירסם מאמר שבו פירט את השיטה שלו, התעוררה סערה גדולה". כיום, מקובלת שיטת ברויאר בישיבות רבות ובקרב לומדי תנ"ך רבים, במיוחד אלה הבאים משורות הציונות הדתית.
עד כאן הכתבה
האם הרב ברויאר ז"ל הניח אחריו תנ"ך מוגה עם פירושיו
מה הוא
בשורות טובות
|
|
|
|
|
|
