בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים החלף לסקין בצבע לבן החלף לסקין הישן של הייד פארק החלף לסקין בצבע כתום החלף לסקין בצבע חום החלף לסקין בצבע צהוב החלף לסקין בצבע כחול החלף לסקין בצבע ירוק
בית · פורומים · דת ואמונה · דרישת האלהים באמצעות חקר המקרא · מעשרות
שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/9/2006 09:41 לינק ישיר 
מעשרות

עוד לא דנו כאן בפורום ברצינות בנושא תרומות ומעשרות. מעיון שערכתי לאחרונה במקורות המצווה, נראה לי שיש אפשרות לכך שהאופן שבו חז"ל הבינו את הדברים הוא שונה מאד מהמצווה המקורית. כמו כן, יתכן שישנן סתירות במקורות השונים שיתכן שנובעות מאסכולות שונות (נ"נ אתה אולי תאיר עיננו בנושא זה).

להלן חלק מהמקורות, כאשר המקור העיקרי הוא דברים יד:

ויקרא כז
כח אַךְ כָּל-חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַה' מִכָּל-אֲשֶׁר-לוֹ מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל-חֵרֶם קדֶשׁ-קָדָשִׁים הוּא לַה': כט כָּל-חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן-הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת: ל וְכָל-מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַה' הוּא קדֶשׁ לַה': לא וְאִם-גָּאל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יסֵף עָלָיו: לב וְכָל-מַעְשַׂר בָּקָר וָצאן כּל אֲשֶׁר-יַעֲבר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה- קּדֶשׁ לַה': לג לֹא יְבַקֵּר בֵּין-טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם-הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה-הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה- קּדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל:  *:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />

  

במדבר יח

 כ וַיּאמֶר ה' אֶל-אַהֲרן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא- יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כא וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עבְדִים אֶת-עֲבדַת אהֶל מוֹעֵד: כב וְלֹא-יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל- אהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת: כג וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת-עֲבדַת אהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדרתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה: כד כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל-כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה: כה וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר: כו וְאֶל-הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן-הַמַּעֲשֵׂר: כז וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן-הַגּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן-הַיָּקֶב: כח כֵּן תָּרִימוּ גַם-אַתֶּם תְּרוּמַת ה' מִכּל מַעְשְׂרתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת-תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרן הַכּהֵן:

 

דברים יב

ד לֹא-תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם: ה כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר- יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה: ו וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבתֵיכֶם וּבְכרת בְּקַרְכֶם וְצאנְכֶם: ז וַאֲכַלְתֶּם-שָׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: ח לֹא תַעֲשׂוּן כְּכל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עשִׂים פּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל-הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו: ט כִּי לֹא- בָאתֶם עַד-עָתָּה אֶל-הַמְּנוּחָה וְאֶל-הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נתֵן לָךְ: י וַעֲבַרְתֶּם אֶת-הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל-איְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם-בֶּטַח: יא וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַה': יב וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם: יג הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲלֶה עלֹתֶיךָ בְּכָל-מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה: יד כִּי אִם-בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כּל אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּךָּ: טו רַק בְּכָל- אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יאכֲלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל: טז רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ עַל-הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם: יז לֹא-תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכרת בְּקָרְךָ וְצאנֶךָ וְכָל-נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדּר וְנִדְבתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ: יח כִּי אִם- לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תּאכֲלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכל מִשְׁלַח יָדֶךָ: יט הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲזב אֶת-הַלֵּוִי כָּל-יָמֶיךָ עַל-אַדְמָתֶךָ: 

 

דברים יד

כב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכרת בְּקָרְךָ וְצאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל-הַיָּמִים: כד וְכִי-יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: כה וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: כו וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכל אֲשֶׁר-תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ: כז וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ: כח מִקְצֵה שָׁלשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ: כט וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין-לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה: 

 

דברים כו

א וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל- הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: ג וּבָאתָ אֶל-הַכּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: ד וְלָקַח הַכּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ: ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי-שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: ו וַיָּרֵעוּ אתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבדָה קָשָׁה: ז וַנִּצְעַק אֶל-ה' אֱלֹהֵי אֲבתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קלֵנוּ וַיַּרְא אֶת- עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ: ח וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרעַ נְטוּיָה וּבְמרָא גָּדל וּבְאתוֹת וּבְמפְתִים: ט וַיְבִאֵנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: י וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ: יב כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ: יג וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקּדֶשׁ מִן-הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל-מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא-עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: יד לֹא-אָכַלְתִּי בְאנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא-בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא-נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: טו הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

 


 



מחובר
נשלח ב-10/9/2006 10:11 לינק ישיר 

הפירוש המסורתי למקור בדברים יד הוא שתחילה מדובר במעשר שני, ולאחר מכן (החל מפס' כח) מדובר במעשר ראשון.
  מעשר ראשון על-פי חז"ל הוא עשירית מהתבואה שיש לתת ללוי או לעני. במחזור של שנות השמיטה צריך לתת מעשר לוי בשנים: 1,2,4,5 ומעשר עני בשנים 3 ו-6. כלומר, יש שנים שבהם הלוי אינו מקבל מעשר ויש שנים שבהם העני אינו מקבל מעשר.
  מעשר שני על-פי חז"ל הוא מעשר נוסף מלבד המעשר הראשון, שיש להשתמש בו בזמן העליה לרגל לבית המקדש. אם קשה מידי לסחוב את כל התבואה אז ניתן לפדות זאת בכסף, ולרכוש דברים דומים בירושלים.
 
המעשר השני תמיד היה נשמע לי קצת מופרך מפני שלא ברור כיצד משפחה עשירה אחת (כולל עניים ולווים) יכולה לחסל עשירית מהתבואה השנתית במספר ימים בודד של חג כלשהו.

מעיון במקורות נראה שהדברים הם קצת אחרים. בדברים יד נראה שעיקר משמעותו של המעשר (שמוצג בתחילת הקטע, מעשר שני אצל חז"ל) הוא להשתמש ברוחב לב בכל מה שה' ברך אותך בשנה האחרונה בזמן העליה לרגל. מעשר זה צריך להנתן שנה בשנה (כל שנה). לדעתי, אין הכוונה שמדובר דווקא בעשירית, אלא שפשוט לא צריך לחסוך, ואף לצרף אליך עניים, לווים וגרים. המונח מעשר משמעו מס או עמלה, ולא תמיד בהכרח מדובר בעשירית. המעשר המקורי הוא אמנם עשירית, ולכן גם מיסים דומים נקראים מעשר. אם הפירוש הוא אחרת, אז יש לנו מצווה מוזרה מאד. זה כמו שיהיה כתוב שערב הפסח חייבים לגמור לאכול את זבח הפסח. אך לא כתוב זאת, אלא שאת השאריות צריך לשרוף באש. במקרה שלנו לא מוזכר מה עושים עם השאריות, ולכן אני מניח שלא מדובר בכמות קצובה מראש. מעשר זה לדעתי הוא המעשר הנזכר גם בדברים יב.
 
שנה שעברה בחג הסוכות השקעתי הרבה כסף בלארגן סוכות מול מקום המקדש, וגם כשהמשטרה מנעה זאת ממני, לא חשבתי לחסוך כסף במאבק משפטי, ופניתי לבג"ץ. ראיתי בכך הוצאת מעשר.
 
המשך הפסוקים בדברים יד' מדברים על מעשר שהוא פעם בשלש שנים שניתן גם ללוויים וגם לעניים. עשר זה מתייחס למעשר שמוזכר בויקרא כז ובמדבר יח. מדובר במס של כ-10% מהתבואה שצריכה להנתן ללוויים. לדעתי גם דברים כו, מתייחס למעשר זה וכמו בדברים יד, נוסף בו גם עניין העני. אפשר לומר שהאסכולה הדויטרונומיסטית שהינה בעלת השקפה סוציאליסטית יותר, הכלילה כאן גם את העני, אך לדעתי (וזה גם היחס שלי לביקורת המקרא) זה לא עניין של אסכולה זו או אחרת, אלא שספר דברים מייצג את אופן קיום המצוות מתוך ההקשר של ארץ-ישראל הריאלית (לא יחדל אביון מן הארץ), לעומת הספרים במדבר וויקרא שמייצגים מציאות אוטופית יותר (אפס כי יהיה בך אביון).

 

לסיכום, יש מעשר שנה בשנה, שכוונתו להביא את מבחר תבואתנו אל ה' בזמן העליה לרגל, ולצרף עמנו את הלוי העני והגר. יש מעשר נוסף, שניתן בשנת המעשר, פעם בשלוש שנים ללוי, לעני ולגר. שם מדובר בעשירית מהתבואה המוחלקת לאלו בשער (מרכז) העיר.

נשאלת השאלה, למה רק פעם בשלוש שנים? כיצד הלווים יתקיימו בין מעשר למעשר. כמו כן, האם מדובר בעשירית של כל התבואה של שלושת השנים האחרונות, או רק בעשירית מהתבואה של שנת המעשר?



מחובר
נשלח ב-14/9/2006 15:29 לינק ישיר 

"מעשר ראשון על-פי חז"ל הוא עשירית מהתבואה שיש לתת ללוי או לעני. במחזור של שנות השמיטה צריך לתת מעשר לוי בשנים: 1,2,4,5 ומעשר עני בשנים 3 ו-6. כלומר, יש שנים שבהם הלוי אינו מקבל מעשר ויש שנים שבהם העני אינו מקבל מעשר" -

ע"פ חז"ל, מעשר לוי נותנים כל שנה, ומעשר שני נותנים רק בשנים 1,2,4,5. כך שלמעשה צריך לגמור בשנה רק בממוצע 6.66% מהתבואה.

וע"פ הפשט, צריך לתת מעשר שני בכל שנה, אבל בשנים 3, 6 צריך לתת את השאריות ללוויים לעניים (וזה גם עונה על השאלה השניה שלך - מה עושים עם השאריות).



סמל אישי
מחובר
נשלח ב-1/10/2006 08:26 לינק ישיר 

אז על-פי חז"ל בשנה ה-3 וה-6, למי הולך המעשר? לעני, ללוי ולגר?

לעניין הפשט, כיצד את למד שהשנה ה-3 וה-6 נותנים רק את השאריות ללויים ועניים? ומה הכוונה במושג שנת המעשר?
כמו כן, מה הוא מעשר שני לדעתך?


מחובר
נשלח ב-17/10/2006 00:21 לינק ישיר 

מדובר בשיטה שמשה יצר על מנת לחזק את הקשר עם השם.  ישנם שנים עשר שבטים כאשר אחד מהם ללא נחלה כלומר ללא הכנסה. המעשר הולך לקיומם. היופי של השיטה שהמעשר משולם בשלושת החגים הגדולים כאשר כל העם נפגש בבית השם וחוגג את היבול בו בורך ואת התרומה שהוא מסוגל להרים כתודה על יציאת מצרים ונתינת הארץ. לא התבכינות על הכספים שהולכים לישיבות אלו חגיגות הודיה בו כולנו ביחד מודים על התורה, יציאת מצרים וכיבוש הארץ. משה הוא הגדול מכולם - בכל העמים ובכל הזמנים. לקח שנים עשר שבטי עבדים והביא אותה בסטרטאפ שמשגע את העולם יותר מ3000 שנה אחרי.


מנותק
נשלח ב-26/12/2006 12:49 לינק ישיר 

קראתי שוב את המקורות, וגם את המאמר הזה: http://www.tora.us.fm/tnk1/messages/ljon_jorj_khn_1.html שמסביר את ההבדל בין ביכורים, תרומה ומעשר: "המעשר מביע רעיון של שותפות - כמו ששותפים בעסק מחליטים ביניהם על חלוקת הרווחים, כך אדם עובד את האדמה ונותן חלק מן הרווחים לקב"ה. לא חלק טוב דווקא, אלא אחוז מסוים מן הרווח - אתה עשית את שלך (גשם, טיב האדמה, רוח וכו'), אני עשיתי את שלי (חרישה, זריעה, קצירה וכו'), ובוא נתחלק".

לפי זה, המצוה העיקרית שקשורה למעשרות היא - קודם כל - להפריש את המעשרות. עצם העובדה שאדם שם בצד 10% מהיבול או הרווחים הכספיים שלו במשך השנה, מעידה שהוא מכיר בכך שה' הוא שותף שלו בהשגת הרווחים האלה.

זה תוכן המצוה במקור הראשון - בספר ויקרא - ולכן במקור זה לא נאמר מה בדיוק צריך לעשות עם המעשרות, כי זה לא כל כך חשוב ברמה העקרונית, העיקר שמפרישים אותו.

המצוות בספר דברים נאמרו למשה בהר סיני 
- ע' דברים ה27 - ו1 - כלומר לפני ספר במדבר. במקורות אלה נאמר שבני ישראל צריכים לאכול את המעשר בעצמם במשך שנתיים, ובשנה השלישית לתת אותו ללויים ולעניים.

מסגנון הכתוב בספר במדבר פרק יח,  נראה שהוא מתאר שינוי - "כא וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עבְדִים אֶת-עֲבדַת אהֶל מוֹעֵד: כב וְלֹא-יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל- אהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת".

ייתכן שבספר דברים הכוונה היתה שבני ישראל יאכלו את המעשר בעצמם לפני ה' במשך שנתיים, ורק בשנה השלישית יתנו אותו , אבל בספר במדבר, בעקבות אירועי פרשת קורח, התפקיד של הלויים נעשה כבד ואחראי יותר (הם צריכים לשמור על אוהל מועד שבני ישראל לא יתקרבו אליו), ולכן ה' החליט שמעכשיו יתנו להם את כל המעשר כמשכורת.

וחז"ל החליטו לשלב את שתי המצוות, ולכן קבעו שיש להפריש שני מעשרות - אחד לפי ספר דברים ואחד לפי ספר במדבר.



תוקן על ידי אראלסגל ב- 26/12/2006 12:53:23



סמל אישי
מחובר
נשלח ב-26/12/2006 15:34 לינק ישיר 

אם לא הכל כאן דברי אלוהים,יתכן שההתפתחות שאראל מתאר, שמשקף הטקסט בספר במדבר, נבעה מהתחזקות היסטורית בנקודה כלשהי של הממסד של הלויים.


מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > דרישת האלהים באמצעות חקר המקרא > מעשרות
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר