קטונתי מלהבין מה יש באהבה שאתה מחפש אותה אצל אלוקים כדי לא להתאכזב מכך שאינה מטרה, שמא תסבר את אזני האם אלוקים מחייך ואם לא האם זה משום שחיוך הוא אמצעי ולא מטרה.

למה למדוד את הבגדים שלנו על אלוקים? מאיר

מימוני

צר לי, לא זכיתי להבין לשונך ושאלתך.

עכ"פ:

א. באשר לחקר תולדות השתלבות שיר השירים - אין לי מספיק אינפורמציה, ולעת עתה לענ"ד ספק אם למישהו יש - ולכן אין לי עניין לשער השערות פורחות באוויר.
בנוסף, הואיל והוא נחשב בתוך הקודקס -
לפיכך לענ"ד: אין רלוונטיות לשאלת היסטורית ההתקבעות שלו.

ב. משל למרות שהוא משל הוא עצמו בעל רצף ומשמעות - כך שיש הבדל בין דימוי ליחסי אב בן לבין דימוי ליחסי דוד ורעיה וכו' -

לכן, ראשית יש להבין את המשל בתוכו. כלומר, את הרצף ההגיוני שלו.  לאחר מכן ללמוד ממנו לנמשל.
לענ"ד - אי אפשר להסיק לנמשל ללא המשל.

ג. כאשר המשל אינו סיפור פנטסטי = מחוץ לגדרי המציאות כגון אגדות רבה בר בר חנה, הרי שהוא קובע ברכה לעצמו.

דומני שיתכן שלא הבנתי כוונתי היטב:

אינני טוען שאלו סיפורי אהבה נחמדים שנבחרו כצירוף לתנ"ך, אלא שהשימוש באופן זה של המשל טומן בחובו גם מסר דתי עמוק לגבי אופן של יחסי גבר ואשה.
כדרך שניתן ללמוד על יחסי איש ואשה מסיפורי תורה כגון דגמי זוגיות, כך ניתן ללמוד הרבה גם מהתיאור המשלי, ואף זו לענ"ד חלק מהמגמה של השימוש בו! 

נמצא:

א. השימוש דווקא בתיאורים אלו הוא גם דרך להכניס את המציאות הפשטית של המשל לתוך הספירה הדתית.
ב. המערכת הנלמדת ממנו היא היא בו זמנית גם אופן של דיבור על יחסי הדוד והרעיה - כלפי שמיא.

לימד ר' עקיבה, שניתן לדבר על שיר השירים בבחינת רצוא ושוב -

הייתי מציע לך לעיין בספרו של הרב שרלו על שיר השירים - 'אחריך נרוצה', ובהקדמתו אודות המשל.
(כמו כן, מאמרו המעניין של יאיר לורברבוים על המשל - לעת עתה איני זוכר שמו, אנסה למוצאו)

(לולי דמסתפינא הייתי אומר שמא ואולי השימוש בביטוי קדש קדשים אינו מקרי, שהרי בקדש הקדשים היו כרובים, וידועים המדרשים, ואכמ"ל)