בבית מרן שליט"א לא הורגשה שום דאגה מיוחדת. מרן אינו צעיר, כמעט אינו יוצא מביתו ומנין מתקיים אצלו בבית. חדשות כמובן שאינו שומע ומהמהדורה המיוחדת של העיתון החרדי המסופקת לביתו מושמטות ידיעות העלולות לפגוע במצב בריאותו והידיעות עלולות להביאו חלילה לידי התרגשות וביטול תורה. באמצע חודש טבת הדאגה הציבורית הגיעה לשיא חדש ורבנים מחוגים שונים החליטו שהגיעה השעה להכריז על עצרת תפילה לגשם. הוכרז על תפילת רבים וכדי שלא ייעדר שמו של מרן מרשימת הקוראים לתפילה נאלצו משמשיו להודיע לו על עצירת הגשמים. שמו של מרן התנוסס בתחילת רשימת הקוראים לצבור להשתתף בעצרת והוא בעצמו הגיע לעצרת למרות גילו ומצב בריאותו. הצבור קרא פרקי תהלים בהתרגשות רבה ונוכחות מרן רק הוסיפה לכוונת המתפללים. אולם שערי שמים נעצרו, מודעות הודבקו בחוצות הערים ובהם קריאה לפשפוש במעשים ובפרט באי הקפדה על הצניעות, שכידוע פריצות היא אם כל חטאת ומביאה פורענות לעולם. כעבור שבוע שמידות החום רק עלו התאסף הצבור לעצרת נוספת ולתפילת יום כיפור קטן של ערב ראש חודש שבט, אולם עדיין לא נענו.

ראש חודש שבט הגיע. מרן ממעט מאד בשנתו אולם באותו לילה שמע קול בחלומו שאומר לו: "פנטקקה יתפלל על הגשמים". מרן כאיש הלכה הפטיר החלומות שווא ידברון וחזר לשגרת לימודו. החלום חזר פעמיים בלילה שלאחריו ומרן הבין שאכן דברים בגו.

איש מחוגו הקרוב של מרן לא ידע מיהו פנטקקה זה. כאשר אנשי החצר ניסו לברר אודות צדיק שזה שמו, גילו לתדהמתם שמדובר בפוחז ידוע העובד בעיר התחתית. הם ניסו להניע את מרן מלפנות אליו אולם באותו לילה שוב חזר החלום למרן. מרן החליט שאין ברירה והפקיד על נאמני ביתו את המשימה לאתר את פנטקקה ולבקשו להתפלל על הגשמים. מחשש חילול ה' שינו המשמשים את בגדיהם, פשטו את הפראק, התירו את העניבה והיו שאף חבשו לראשם כיפה סרוגה שהיתה טמונה עמוק במגירה בביתם, זכר לחטאות נעורים. הנאמנים אזרו עוז בנפשם ונסעו לעיר התחתית. בהגיעם לאזור שאלו אחד מהעוברים ושבים למקומו של פנטקקה, והלה הפנם למקום מבלי שהיה יכול להסתיר את החיוך שעלה על פניו. נבוכים וסמוקים המשיכו הנאמנים למקומו של פנטקקה. בהגיעם לבית קפאו דום במקומם, צורתו של הבית והכניסה אליו לא הותירו ספק בקשר לייעודו. הנאמנים חייגו בסלולרי הכשר לבית מרן ושאלוהו האם אין במעשיהם משום חילול ה'. מרן ענה להם שישנו יותר את מלבושיהם כדי שלא ייראו בני תורה, ופיקוח נפש של הצבור דוחה את רתיעתם הנפשית.

לבושים בג'ינס וטי שירט נכנסו הנאמנים למשרדו של פנטקקה. הם פנו לפנטקקה ובקשו ממנו שיתפלל שירד גשם. פנטקקה התקשה להסתיר את תדהמתו, כלום עבריין שכמוני יתפלל ותפילתו תיענה? אולם הפצרות חוזרות ונשנות של הנאמנים וטלפון אישי ממרן שפנטקקה לא שמע את שמו עד אותו יום עשו שלהם. פנטקקה הסיר את התמונות מהקירות, ופנה בתפילה בלשון פשוטה לרבונו של עולם ובקש גשם. לא עברו יותר מדקות ספורות וגשם סוחף החל לרדת. הנאמנים הנדהמים הודו לפנטקקה שהיה נבוך עוד יותר מהם, סרבו לטעום מהכבוד שהוצע להם כי היו להם ספקות על הכשרות וחזרו לבית מרן.

אחרי שלושה ימים רצופים של גשם, כשמפלס הכנרת החל לעלות, התקשר מרן אישית לפנטקקה ובקשו שיבוא לביתו. פנטקקה הנבוך הגיע לבית הרב וכיפת קרטון על ראשו, הרב הודה לו ושאלו האם הוא מסוגל לעלות בדעתו איזו זכות עמדה לו. פנטקקה תיאר בפירוט את חמשת העבירות שהוא עושה מידי יום ואת העולם הריקני שהוא שקוע בו, ולבסוף סיפר שלא מזמן הגיע אליו אשה צעירה ובקשה להצטרף לסגל העובדות, שאלתי אותה מה הביא אותה לצעד שנראה בלתי מתאים לאישיותה והופעתה, והיא ענתה שבעלה חלה במחלה קשה ואין לה אפשרות לממן את ריפויו. באותו רגע, המשיך פנטקקה, התקשרתי לחבר שמזמן הביע את התעניינותו ומכרתי לו את ההארלי דייוידסון שלי, למכר אחר מכרתי את רכב השטח שלי ונתתי לה את הסכום הדרוש שלא תצטרך להתדרדר. מרן שמע את ספורו והנהן בראשו בהבנה.

נאמני ביתו של מרן החליטו לא לפרסם את הספור משיקולים חינוכיים. אם הדור הצעיר ישמע תפלתו של מי הועילה להוריד גשמים, אם הוא ישמע שתפילתו של עבריין הועילה היכן שתפילת גדולי הדור, מרנן ותלמידיהון לא הועילה, הוא עלול להסיק מכאן שדרך הישיבה אינה הדרך היחידה ולכן כבוד התורה הסתר דבר.

כותרתו של הבטאון הליטאי בישרה לצבור בשמחה איך ששם שמים התקדש בעקבות תפילות הצבור, וכותרת נוספת בישרה על פתיחת בתי כנסת במספר קבוצים מהצפון שהוכח להם משמים את קירבת ה' לעוסקי תורתו.

טיבם של שמועות מסוג זה שאי אפשר להסתירם ובקרב הצבור החלו להתרבות התהיות על הנס שאירע. נאמני ביתו של מרן החליטו להקדים תרופה למכה ופרסמו את הספור במספר שינויים. הם כמובן לא הזכירו את שמו של פנטקקה ורק הוסיפו שהמתפלל האלמוני הסתיר את למדנותו וגאונותו המופלגת מכל מכריו, אולם הנאמנים גילו את בקיאותו במכמני הש"ס לאחר שהשביעם לא לפרסם זאת. במדור המכתבים למערבת התפרסם מכתב בחתימתו של הקורא י"ל ובו הוא תהה כיצד בדור יתום כזה למדן וצדיק בסדר גודל כזה יכול להשאר נסתר.

בעיתון החסידי המתחרה התגלה קצת יותר. מעשיו של המתפלל האלמוני הושוו למעשי הרצענים בתלמוד שלא הרימו את ראשיהם להסתכל בלקוחות. הכתב הדגיש שהמתפלל זכה למדרגתו רק בזכות שלא הסתכל מחוץ לארבעת טפחיו. מתהלך בתוכנו צדיק נסתר שמזכיר את חבורת הנסתרים של הבעל שם טוב, השתפך הכתב.

הפקפוקים היחידים הגיעו דווקא מכיוונים אחרים. ראש ישיבת גן נעול, שהתפלגה ממתפלגי ישיבת הר המור, עקב מחלוקת עקרונית בהגדרת מהות כנסת ישראל הכוללת, הגיב בשיחת מוצאי שבת לתלמידיו שהספורים המתהלכים ברחוב הם בלתי אפשריים. הצניעות היא טבעית לישראל עוד יותר מאמונת הייחוד, עד כדי כך שישראל במצרים שעבדו עבודה זרה נגאלו בזכות ששמרו על הצניעות. יתכן שכופר עם נשמה גדולה מעולם התוהו עשוי להגיע למדרגות גבוהות, אולם מי שפגום בצניעות אינו יכול להגיע לשום מדרגה.

בגליון האור המאיר כתב הח"כ לשעבר שי בן יוסף שהספור מלמדנו עד כמה גדולה נפשו של אדם מישראל ואיך שפנימיותה מגיעה לכלל ביטוי במצבים קיצונים.

התגובה המעניינת ביותר הגיעה מחוג רציונליסטי איזוטרי הממוקם בלב העולם החרדי וחבריו מקפידים לשמור על אנונימיות מוחלטת. דוברם פירסם הודעה באינטרנט ובה טען שכל הספור הזה הוא שקר קדוש בלבד. הצלחת האדם תלויה במידות ובמושכלות בלבד ואין שום משמעות דתית להוקוס פוקוס כלשהו להורדת גשמים. הספור נועד לטעת תקווה גם באלו הרחוקים מחכמה ולעודד אותם לעשות מינימום של מעשים טובים גם כאשר הם בשפל המדרגה. הקיצוניים שביניהם טענו שלספור אין שום משמעות דתית וריח חריף של עבודה זרה נודף הימנו, ע"ז המעמידה את צרכי הגשם של האדם במרכז ומצפה שרבש"ע יספק אותם.