צדיק שהוא טיפש עושה רצון השם ?
אני מבקש לברר נקודה מסוימת ביחס למוטו הגדול של "לעשות רצון ה'".
מה צריך להיות היחס כלפי אדם שחושב שהוא עושה את רצון ה' אבל בעצם הוא טועה ואינו עושה את רצון ה' ? כלו' שכוונתו רצויה אבל מעשיו לא.
ניקח לדוג' את הקבלה, במידה ויוברר שהטענות נגדה נכונות ומדובר בשקר (ולי זה לא ברור כרגע, וזה לא הנושא שאני מעניין אותי עכשיו, זאת רק דוג'), הרי יש לצאת נגדה למלחמה, אך מה צריך להיות היחס למקובלים ?
אישית, כל אשר בשם "מקובל" יכונה היחס שלי אליו הוא שלילי, כלו' גם אם איזה מקובל היה תלמיד חכם קשה לי להעריך אותו.
שאלתי את עצמי - אבל בעצם למה ? אני יוצא מנקודת הנחה של לעשות רצון ה', וחלקם אני מאמין שגם יצאו מנקודת ההנחה הזאת (ולא עוד אלא שחלקם במובן מסויים ראויים להיות דמויות מופת, בשבילי לפחות), כלו' סוכ"ס שנינו באותו הצד, אז אולי אני צריך להתייחס אליהם אחרת ולהעריך אותם ?
דוג' אחרת, באשכול על התניא *אזרחי* אמר לדעתי כמה דברי שטות והבל, ואישית כשאני נתקל בדברים כאלה זה "מדליק" אותי ומקפיץ לי את הפיוז, מה שגרם לי לכמה הודעות קצת בוטות ותוקפניות.
אני מאמין שהוא והדומים לו שסוברים כמותו כוונתם לשם שמיים, ושגם הם מחפשים לעשות את רצון ה', גם אם לדעתי הם טועים.
חשבתי לעצמי אולי טעיתי ביחס אליו והייתי צריך להתנהג אחרת ?
אבל אז ניסיתי לבדוק את דעת התורה בנידון, מה שגרם לי להרהר שוב - אולי טעיתי בכך שחשבתי שאני טועה ???
מספר מקורות מהם עולה, לכאורה, שצדקתי בהוה אמינא שלי, והיחס כלפי זה שרוצה לעשות את רצון ה' וטועה במעשיו הוא שלילי למרותש כוונתו לשם שמיים !
*"אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד".
*"כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט".
*"מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך הולך"
*"אי זהו חסיד שוטה...ראה תאינה בכורה אמר במי שאפגע בו תחילה אתננה לו".
*אמר רבי עקיבה כך היתה תחילת תשמישי לפני חכמים פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה וניטפלתי בו כארבעת מיל עד שהבאתיו למקום הקברות וקברתיו וכשבאתי אצל ר' אליעזר ואצל ר' יהושע אמרתי להם את הדבר אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים אמרתי אם בשעה שנתכוני לזכות נתחייבתי בשעה שלא נתכוונתי לזכות על אחת כמה וכמה".
מה אתם אומרים ?
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 27/06/2006 15:06:12
|
