ישנו קרן צדקה נוצרי-יהודי שעומד בראשה רב אורטודוקסי בשם "יחיאל אקשטיין", הקרן מסייעת ותורמת סכומים עצומים לארגונים [גם חרדיים] שעוזרים למשפחות במצוקה כלכלית. לאחרונה קיבל מהם גם הארגון שאני שותף בו הצעה לתרומה. בפנייה לרבנים חלק אמרו כי אינו אסור אך "מכוער" [הגרי"ש אלישיב] חלק אסרו בתכלית האיסור [הרב אברהם שפירא ובד"ץ העדה החרדית] וחלק התירו לקחת בלי לפרסם המקור. [המחלוקת היא בעיקר האם האיסור ההלכתי הינו רק לבתי כנסת וכו' "לא להם ולנו לבנות את בית אלוקינו"]

השאלה היא-

א. מצד אחד ברור שהכסף גורם להקלה מיידית של סבל אנושי, אך האם צריך להתחשב בכך שהכסף מגיע מציבור אוונגליסטי שתורם עקב אמונתם שגאולתם תואץ ע"י הפחתת סבל היהודים?

ב. מה דעתכם על החיבור היהודי-נוצרי בכלל? האם זה דבר פסול? קטונתי מלפרוס את הצדדים בנידון, אך אשמח לחוות דעתכם בנושא בכלל ודעת דוגלי ה"התאמה" בפרט

להלן כמה ציטוטים מספרו של הרב אקשטיין "השיבה הביתה"

בעמוד 204-  "איש יהודי שעבר ראה שיצאתי עם כיפה על הראש והסתובב בתרעומת. ללא ספק בהנחה שאני יהודי למען ישו, למרות שאני לא מאמין כמו שגימי (חברו הנערץ הנוצרי) מאמין. כי מבחינתי (ישו) הוא יהודי שהביא ישועה, את הישועה לגויים במספר היבטים. זה בדיוק מה שאני הפכתי להיות... יהודי למען ישו".

"רק כאשר שני הכרובים (הנוצרי והיהודי) יושיטו יד ויגעו אחד בשני נחזה בהאדרת האל ובגאולה"

"מדוע תמהתי לעצמי ממתין האלוקים לרגע האחרון כדי להתערב ולהוציא אותנו מתוך האש ולהושיע אותנו מהרס ויאוש. האם הוא אינו שם מבטחו באופן מוגזם באדם. האם יתכן שאנו היהודים טועים טעות אנושה בהכרה בא-ל שנותן לאדם בחירה חופשית עד כדי שמתאפשר ליצירתו להרוס את זולתו? האם יתכן שהנוצרים צודקים בקובעם שהאדם הוא באופן בסיסי מושפל ומוכתם בחטא הקדמון, האם השקפת היהדות יותר מדי אצילית וקבועה שאי אפשר להחזיק בה"

עמ' 204-  "אסור לנו להפוך דת להיות דבר החלטי ולמלא אותה עם אמת יחידה. לעשות כן היא עבודה זרה (!) שאני מבין כמו פאול טיליץ שהיא טעות להחשיב דבר להיות מוחלט."

טיפוס כל שאין השפעה לארגון הנוצרי על מעשיכם, הדבר מותר. אך יש מטרות מסויימות שבהן אסור להשתתף. בגמרא אמרו, כפי שהבאת, שאסור ליטול מהם לבנין בית המקדש. והשאלה היא אם זה דווקא לבית המקדש, או גם לבית מקדש מעט כגון בית כנסת, ואולי גם בית מדרש, או אולי כל מטרה שבקדושה? אמנם, מסתבר ממה שבגמרא הביאו איסור זה רק לבית המקדש, שדי לנו אם נאסור לבית כנסת וכל מקום תפילה. אבל לחלק צדקה למשפחות נזקקות וכיו"ב, ודאי מותר. אמנם לדעתי צריך להיזהר שלא לפרסם את הדבר. הגע בעצמך: איך תרגיש משפחה שתדע כי תקציבה החודשי התאזן או שיש אוכל לילדים בזכות נוצרים שתרמו? אולי מגיעה להם הכרת הטוב, ושום מצוה לא הולכת לאיבוד, וגם להם יש שכר על זה, אבל למה לגרום למקבלים עוגמת נפש, פחדים ואיזה בלבול פנימי מחמת פירסום כזה. דומה לזה מה שיש מחמירים שלא לאכול מאכלים ששהו מתחת למיטה, וכיוצא באלו משום "סגולות" שאין בהן ממש. והיה מעשה בבית פלוני שמאכל עבר עליו כזה דבר שאינו אוסרו אך יש נזהרים. ושאלו את הסטייפלער והורה למסור לנזקקים בלי לפרסם מה קרה למאכל קודם לכן. כי מה שמזיק כאן זו הידיעה (יש כמובן שילמד שזה באמת מזיק ורק מכוח צדקה אין סכנה.... אבל אני כתבתי את הנראה בעיני). סיכום: א. מותר לקחת את הכסף לסייע לבריות, אבל לא לבנית בית כנסת (ואם זה השימוש העיקרי, נעיין שוב בדבר שמא יש צד היתר שנעלם ממני, כי כתבתי באופן כללי משום הזהירות, ולא שהאיסור ברור בעיני, אבל היתר גם לא כתבתי. ועוד שכן למדו הפוסקים). ב. אסור לפרסם לנתמכים על הסיוע. ומוטב שלא לפרסם גם שהארגון שלכם מקבל מהם. ג. יש שכר טוב לכל הנותנים צדקה, גם לגוי. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

ארגונים חרדים שמקבלים כספים ממיסיונרים.
http://hydepark.hevre.co.il/topicarc.asp?topic_id=220290

אתר "הקרן לידידות".
http://www.ifcj.org/site/PageServer

הרב צפניה דרורי-"ידידים או מסיונרים".
http://www.moriya.org.il/Art/print.asp?id=92

תוקן על ידי - נישטאיך - 25/06/2006 5:59:44

טיפוס הערה שולית מדוע "יחיאל אקשטיין" במרכאות?

טיפוס סליחה, לא שמתי לב שהיה גם סעיף ב', והיה גם סעיף ג' של ציטוטים. אנסה לענות. שאלת: מה דעתכם על החיבור היהודי-נוצרי בכלל? האם זה דבר פסול? קטונתי מלפרוס את הצדדים בנידון, אך אשמח לחוות דעתכם בנושא בכלל ודעת דוגלי ה"התאמה" בפרט - ייראה לי שחיבור כזה אינו רצוי והוא פסול. וזאת מכמה טעמים. יתכן כי יש למצוא בנצרות דברים נכונים. הרי מצאנו כי הרמב"ם משבח את הנצרות ואת האיסלם על חלקן בהפצת רעיונות דת האמת, היהדות, בעולם. בתיווך שלהן, העולם השתנה וממשיך להשתנות לטובה. ובעיני זה כך, שהרי רואים כי היום מדינות העולם דואגות זו לזו. יש כמובן הרבה בעיות, אבל אי אפשר להכחיש כי יש תחושת אחריות ואף עזרה הדדית, כפי שהוכח, בשעת הצונאמי למשל. זה מנוגד לרגש האופייני בימי היוונים למשל, כאשר ביוון, ערש הפילוסופיה, ראו במי שאינו יווני "ברברי" שכמעט אינו אדם. אף רוזצנוויג הועיד לנצרות תפקיד חיובי בספרו "כוכב הגאולה". בדומה לרמב"ם, הוא ראה בה מפיצת דת של אהבת ה'. בניגוד לרמב"ם, הוא ראה בכך את רצון ה' ובחירתו. אבל נראה לי שדעת רוזנצוויג שונה מדעת חז"ל. הנצרות, עד כמה שאני מכיר, היא דת שקר. גם בטענות ההיסטוריות שלה, גם במסרים שלה. זה משפט חמור, אבל אמיתי. אין לנו שום סיבה לשנות את מה שקבעו חז"ל כי אין לשבח כנעני, כלומר גוי בעל הנהגות פסולות. נכון הוא שהמאירי ראה בנוצרים אנשים משופרי מידות יחסית לבני העולם הקדמון. ולכן הדבר טעון בדיקה יסודית שאינה בהישג ידי. ושמא יש לחלק בין כתות שונות בתוך הנצרות. וגם לשיטתו קשה לי כיצד הוא מביע הערכה לחלק החיובי שבנצרות, החינוך והיושר שהם מטיפים לו, תוך התעלמות מהפן השלילי, האמוני שבה. ג. הציטוטים של אקשטיין אכן תמוהים. העתקת מעמוד 204- "איש יהודי שעבר ראה שיצאתי עם כיפה על הראש והסתובב בתרעומת. ללא ספק בהנחה שאני יהודי למען ישו, למרות שאני לא מאמין כמו שגימי (חברו הנערץ הנוצרי) מאמין. כי מבחינתי (ישו) הוא יהודי שהביא ישועה, את הישועה לגויים במספר היבטים. זה בדיוק מה שאני הפכתי להיות... יהודי למען ישו". - ניתן בוודאי להשתמש בביטוי כי יש"ו היה אדם שהביא ישועה. כמו כן, מבחינה היסטורית יתכן שהיה אדם שונה לגמרי מהאופן שבו מצטייר בעינינו היום, או בעיני הנוצרים. יתכן גם לייחס לו מסרים חיוביים. למשל, החמלה שלו על כל אדם, ולו רשע שברשעים. אבל כיון שהמונח "יהודי למען יש"ו" מציין אצלנו כת ודווקא כת מיסיונרית הפוגעת בעם ישראל, קשה מאד בעיני לראות יהודי המכובד בתואר רב והסמכה של רב משתמש בלשון זו. הרי כבר אמרו: חכמים היזהרו בדבריכם. עוד ציטטת: "רק כאשר שני הכרובים (הנוצרי והיהודי) יושיטו יד ויגעו אחד בשני נחזה בהאדרת האל ובגאולה" זה נשמע כמו רעיון יפה. הרי יש, כפי שצויין, מעלות בנצרות. אבל הניסוח הזה מלמד כי כפי שהנוצרים טועים, גם היהודים טועים. וזה אינו נכון. יש להאריך בדבר זה, ויבואו בעלי ה"התאמה" ויסבירו שיטתם. אך לדעתי כל דבר שמקטין את ערך היהדות ומשווה אותה לנצרות הוא פסול. וצריך כמובן לבאר מדוע, אך דומני שמי שמכיר את המסורת שלנו יכול להבין היטב מדוע. עוד ציטטת: "מדוע תמהתי לעצמי ממתין האלוקים לרגע האחרון כדי להתערב ולהוציא אותנו מתוך האש ולהושיע אותנו מהרס ויאוש. האם הוא אינו שם מבטחו באופן מוגזם באדם. האם יתכן שאנו היהודים טועים טעות אנושה בהכרה בא-ל שנותן לאדם בחירה חופשית עד כדי שמתאפשר ליצירתו להרוס את זולתו? האם יתכן שהנוצרים צודקים בקובעם שהאדם הוא באופן בסיסי מושפל ומוכתם בחטא הקדמון, האם השקפת היהדות יותר מדי אצילית וקבועה שאי אפשר להחזיק בה" יש כאן שתי שאלות. הראשונה עוסקת בתיאולוגיה. היא מניחה שהאלקים מניח לאדם לטעות ומתערב, כנראה בצורה ניסית, רק בשלב מאוחר למדי. בהנחה שאכן כך קורה (ויש לעיין באשכול על ההשגחה הפרטית כדי לראות עד כמה ניסוח כזה זקוק לאישוש) זו שאלה. אך האם זה מחייב את ההנחה של השאלה הנוספת, כי אכן האדם לקוי בשל החטא הקדמון. בסיבה לחטאי האדם עסקו תיאולוגים ופילוסופים. סוקרטס סבר, למשל, כי החטא מקורו בטעות בהכרה. יש דמיון לכך במחשבה היהודית. לעומת זה, הטענה הנוצרית, כי האדם מבחינה מטפיזית פגום, וכי הדבר נובע מחטא האדם הקדמון - לדעתי זה מיתוס שקרי ואף מזיק. וצריך כמובן להאריך ולבאר מדוע. עוד ציטטת: עמ' 204- "אסור לנו להפוך דת להיות דבר החלטי ולמלא אותה עם אמת יחידה. לעשות כן היא עבודה זרה (!) שאני מבין כמו פאול טיליץ שהיא טעות להחשיב דבר להיות מוחלט." איני מכיר את כתבי טיליץ', שהיה תיאולוג חשוב לנצרות במאה העשרים. נדמה לי שלאחרונה תורגם ספר שלו בהוצאת רסלינג, והוא נחשב להוגה דעות חשוב ואקזיסטנציאליסט. לשונו של אקשטיין אינה מאפשרת לי לקבוע אפילו אם טיליץ' שגה לדעתו בקבעו כי יש דבר מוחלט, או שטיליץ אף הוא ביקר את הרעיון שיש דבר מוחלט. אולם הגישה של אקשטיין נראית לי פסולה. וכאן אני נאלץ להזדקק לשיקולים של אמירה יותר מאשר של תוכן. בוודאי שגם ביהדות יש אמירות שגויות ואפילו מיתוסים. כפי שכתב בוגי, גם לנו יש שקרים קדושים. אך השקרים שלנו נובעים מקוצר ההכרה האנושי, ולא מהופעת מיתוסים נטולי ערך. וזה - הופעת מיתוסים מזיקים - מופיע ביסוד הנצרות. כמו כן, קביעתו של אקשטיין כי היהדות מתיימרת להחזיק באמת יחידה היא טעונה בירור. כל האמירות שלנו לגבי ה', למשל, הן רק קירובים ונסיון לבטא בשפה אנושית את מה שבלתי אפשרי לבטא. מצד שני, יש לנו יומרה, מוצדקת לדעתי, לאמיתיות היסטורית שאין הנצרות יכולה לטעון לה. [אדום[ על סמך כל אלו, נראה לי שאי אפשר לראות באקשטיין נציג של היהדות האורתודוכסית. וזאת לא רק מחמת הקביעות שלו, שהן לא מדוייקות וגם מחמת מה שנראה לי כנסיון להתחנף לגויים.זה לא נכון עקרונית לשפוט ספר שלם לפי מספר קטן של ציטוטים, ולכן איני יכול יותר מאשר להביע את החשד כי הספר נועד להביע קרבה לנצרות כדי למצוא חן בעיני גורמים מסויימים, ולא באמת להציג פילוסופיה ותיאולוגיה. זה בוודאי לא ספר שהייתי ממליץ להכניס הביתה, או להשתמש בו כספר לימוד לתולדות היחס בין יהדות לנצרות...

מיימוני  כרגיל קב ונקי, תענוג לקרא.

מקודם אכן ציטטתי ממאמר שיצא נגדו, הנה הציטוט המדוייק-


Perhaps religion is but the raft that enables to cross the river of life and reach the other side"
Judaism is my raft; Christianity is Jamie's. And we ought not confuse the raft with the other side. we dare not absolutize the raft and imbue it with exclusive truth. to do so is idolatry, which, like Paul Tillich, I understand as misplaced intimacy! f

אראל, האיסור המשתמע מהפסוק לעיל הוא משאינם יהודים, לבד מכך שאתאיסטים אינם מיסיונרים בדר"כ.

"האיסור המשתמע מהפסוק לעיל הוא משאינם יהודים" - זו בדיוק השאלה שלי - למה דווקא משאינם יהודים אסור לקבל, ומיהודים אתיאיסטים מותר? "לבד מכך שאתאיסטים אינם מיסיונרים בדר"כ." - אם כך, היה ראוי לאסור פשוט לקבל ממיסיונרים, ללא הבדל דת (וייתכן שבאמת יש איסור לקבל מ"יהודים למען ישו"). שיתוף פעולה בין רבנים חרדים לבין שייחים מוסלמים למניעת מצעד התועבה: http://masoret.hevre.co.il/hydepark/item.asp?id=1844&cat_id=1 האם זה מותר?

נישטאיך ומיכי תודה על התיקון. אכן טעיתי. ועלי לבדוק במה טעיתי. ודברי לפי שעה לפחות בטלים ומבוטלים עד שאבדוק ואראה.