אראל איקון ירוק על הנושא. (גילוי נאות: בתיבה האישית התברר כי אראל מתכוון לסקור עוד הרבה סוגיות שמציגות מאפיינים של רבנים ופוסקים). נראה לי שכאן דווקא לא היה מצב של ספק. כלומר, היה מצב של אי ידיעה, שאותו היה ניתן לברר וראוי לברר. והבן החמיר על עצמו, בין כדי לחסוך אי נעימות לעצמו, בין כדי לחסוך אי נעימות לרב. עדינות נפש זו היא אחת מן המעלות שמציינות את האדם, והיא אכן מסייעת לו להפוך לתלמיד חכם. ושמא אפשר לומר שהיא מעידה שכבר היה בו מן הלימוד והידע, שהם הפכו אותו למה שהיה. יש עוד שני דברים שלדעתי ניתן לדייק מן הסיפור, ושניהם תרמו. א. הבן ידע והבין מדוע הוא נבדק ובמה דברים אמורים. מסתבר שלא כל ילד יודע למה צריך לבדוק ומה זה משנה. ומסתבר גם שלא כל ילד יודע שהוא יכול לפתור את הבעיה על ידי שיקבל על עצמו נזירות על תנאי, שאם הזרת האב לא חלה, אזי תחול הזרתו שלו. וממה נפשך הוא יכול לנהוג נזירות. כלומר, מה שרואים מכאן אינו תכונות אופי מיוחדות, אלא עדות על כשרון. שהרי ידיעה אינה יכולה לצמוח בחלל ריק. ב. יש לשים לב לרקע. האב הזיר אותו. מסתבר שזה היה בית שבו היתה משמעות וחשיבות לעבודת השם. שהחיים בו היו מרוכזים סביב עבודת השם. בבית כזה, ילדים גדלים עם הכוונה לחיים של מסירות לתורה, ולכן הם מוכנים יותר להשקיע בלימוד. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

אראל,

בהתייחס למדרש שהבאת נראה לי שראוי היה לשאול מה הן התכונות הנדרשות מצעיר \אדם השואף להיות מורה הוראה בישראל -

ולדעתי, התכונה שהובילה את רבי חנינא להיות מורה הוראה היא תשוקתו  ורצונו העז ,התעוררותו הפנימית, ללימוד עד כדי מסירות טואטלית.  אלה, לא היו קשורים  ל'תכניות' של אביו , אביו יכול לכפות עליו להתמסר, אבל אם אין בו את התשוקה ללימוד טובה גדולה לא תצמח מזה - הוא ממילא התכוון להקדיש את עצמו לתורה בחינת "בכל דרכיך" - לכן מבחינתו הבדיקה מיותרת, ובכל מקרה לא תשנה את החלטתו - רבן גמליאל שהבין שהילד נחוש,  נקי מההשפעה של מורא אביו, ראה את הנולד, ידע והיה בטוח שנחישותו זו תביא אותו לגדולות.

ירוחם,
לרשימת ה'מתירים' תוסיף את 'יוסי המתיר' יש סיפור ב'עדויות' איפושהוא על ג' הלכות בטומאה וטהרה ובשלושתן הורה להקל..

ירוחםשמ: תודה על הסיפור. הדמיון בין שני הסיפורים מעניין - שניהם מתארים רב שאמר על נער שהוא יהיה מורה הוראה. מה הצד השווה בין הסיפורים? א. בשניהם הנער הפגין נכונות לקחת אחריות על עצמו (כפי שהסברת בשם הרב הרצוג) ב. בשניהם הנער הפגין ידע מעל המקובל לגילו אם כך, ייתכן ששתי תכונות אלו הן התכונות העיקריות הנדרשות כדי להיות מורה הוראה.

כמתעסק.
אולי עוד פרט קטן של נושא. או שם.       המילה אגרסיבי אני לא חושב שמופיע בגמרא מודה ועוזב

ירוחם

ואת כבודי תשאיר בצד......

כמה הלכתא גבירתא שמענו:
א. מורה הוראה צריך לדעת לא רק מה לומר, אלא גם איך לומר....ואין זאת רק סמנטיקה.
ב. עמידה על משמעותם של ניואנסים.
ג. חשיבה על הקוטב החיובי.

 ומעל כולם מידת העדינות.......

אראל.     רק בכדי לא לקפח את הבבלי אני מביא את גירסת הבבלי לסיפורך.
נזיר דף כט מעשה ברבי חנינא שהדירו אביו בנזיר, והביאו לפני רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל בודקו לידע אם הביא שתי שערות אם לא הביא; רבי יוסי אומר: לידע אם הגיע לעונת נדרים אם לאו; אמר לו: רבי, אל תצטער לבודקני, אם קטן אני - אהיה בשביל אבא, אם גדול אני - אהיה בשביל עצמי; עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר: מובטח אני בזה שמורה הלכה בישראל! אמרו: לא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל.
 

אני לא מוצא פה שהוא אסר על אחרים. רק על עצמו.

ירוחםשמ: נכון, גם משני הסיפורים האחרים עולה שמורה הוראה צריך קודם כל להקפיד ולהחמיר על עצמו ולא על אחרים. שלויימלע: לא כל אחד שפוסק הלכה, זוכה למעמד של "פוסק הלכה" בעם ישראל.