יש פן של הדתיות, שממעטים לעסוק בו בפורום רציונלי זה. אנשים דתיים מרגישים פעמים רבות כי ה' מתגלה אליהם, לא במובן הסכיזופרני, אלא באירועים הפוקדים אותם בחיים. 
צירופי מקרים יומיומיים יכולים להתפרש כלקח מוסרי, כשכר, כעונש, כרמיזה וכהדרכה לעתיד לבוא. התרחשותם מתקפת את קיומו של אל משגיח ונותנת משמעות לקשר בינו לבין האדם. לדעתי, החלק של מרכיב זה באמונה, גם אצל אנשים משכילים שאולי מתביישים לציין זאת בפומבי, גדול ורב. ומה דעתכם ?

בוקר,
שאלתך עוררה אותי לכמה הרהורים. ותיסלח לי האריכות.

א. דומני כי יש לחלק בין שני האספקטים שהזכרת: 1. ההתגלות והקשר. 2. התיקוף.
וכדי להבהיר אספר מעשה שהיה בדידי.
יום בהיר אחד היה לילה (בלשון הגששים), ליתר דיוק 1 אחר חצות. עבדך הנאמן, תושב ירוחם באותה עת, נוסע עם משפחתו שתחי' (אישה וששה גמדים) לאויטו"ש במכוניתו זצ"ל בגדרה, ומגמת פניהם ירוחמה.
והנה פורצת בחורה צעירה מאד עם מכונית מן הצד, על אף תמרור עצור שהיה לה שם, למרכז הכביש. המכונית שלפניי בלמה מייד, ואף אנוכי הק' הלכתי בדרך טובים, ונכנסתי בה מאחוריה (לקיים בי מה שנאמר: האי דמחדדנא מחבראיה דחזיתיה לר"מ מאחוריה).
כפי שהוברר לאחד כמה דקות, המכונית שלי שבקה חיים, ואנוכי הקטן עומד להיות תקוע בגדרה בשעה 1 אחר חצות וצריך להגיע לירוחם עם 8 נפשות. אך כל זה הוברר אחר כך. כאשר אני פותח את הדלת כדי לצאת לבדוק את הנעשה (לקיים בי מקרא שנאמר: ומרדכי ידע את כל אשר נעשה), באותו רגע עוצרת לידי מכונית גדולה וריקה, ובה מי אם לא...שכן שלנו מירוחם, אשר לאחר חילופי המידע ובדיקה שהעלתה את התוצאות העגומות הנ"ל, אוסף את כולנו אל קרבו ונוסע איתנו היישר לירוחם.
בנסיעה הוברר לנו שהנ"ל, על אף שנסע ירושליימה פעמים רבות, ואשר על כן הכיר היטב את הדרך, פיספס בדרכו חזרה את מחלף לטרון (לכיוון דרום), ונקלע לרמלה וכדו', שם אינו מכיר מאומה, ובתוך כדי נסיעתו הגיע בדיוק על הדקה למקומנו בגדרה תובב"א. עוד הוברר לנו שהוא ראה אותנו ורצה לנפנף לנו לשלום ולהמשיך לנסוע (המצב מבחוץ לא נראה כמו אחרי תאונה, אלא כאילו עצרנו רגע ל'קנות משהו), ואישתו שכנעה אותו לעצור אולי אנחנו צריכים עזרה. המכונית היתה גדולה וריקה, שלא תאמר שאולי היה נוסע בחיפושית ואנחנו לא היינו נכנסים.
צא ולמד כמה ניסים התרחשו באותו לילה. 1. הלה יצא מירוחם לירושלים וחזר באותה שעה. 2. הוא עשה זאת במכונית גדולה וכמעט ריקה. 3. על אף ההיכרות הוא איבד את דרכו. 4. בטעות הוא הגיע בדיוק לגדרה. 5. זה קרה באותה דקה בה התרחשה התאונה. 6. הוא רצה לעבור על ידינו ולא לעצור, אך אשתו שכנעה אותו שאולי בכ"ז אנחנו צריכים עזרה. 7. מייד מצאנו חנות ששמרה את המפתח לגרר שעמד להגיע ושחררה אותנו לנסוע עם השכן הנ"ל.

ומכיון שעבדך הנאמן הוא רציונליסט ללא תקנה, מייד חשב לעמו על אותם מיליונים שנתקעו באמצע הלילה ולא התקיים בהם 1, או 2, או 3, או 4, או 5, או 6, או 7. על כן לפי הסטטיסטיקה אין מניעה שלמישהו מתוך אותם מיליונים זה כן יקרה, ורצה השדון של מכסוול וזה קרה בדיוק לי.
באותו יום ו עשיתי 'טיש' לתלמידיי בישיבת ההסדר דירוחם, ואמרתי להם כהאי לישנא:
ניתן היה ללמוד מכאן על ההשגחה, ובלשונך: לתקף את מציאות הבורא. אבל יש על כך דחייה סטטיסטית וכנ"ל. אבל הרי אני מאמין בקיומו ולא מחפש תיקופים, ולכן אני מסיק מכך שהוא בחר דווקא בי שזה יקרה לי, ומכאן שכנראה הוא רצה הזכיר לי את עובדת קיומו. לשון אחר, גם אם אין כאן פלא סטטיסטי שישכנע כל אפיקורס בקיומו של הקב"ה ובהשגחתו ית' עלינו, עדיין העובדה שאני נבחרתי ושזה קרה לי, יכולה לומר לי, כמי שכבר מאמין, שהוא יצר עמי קשר בצורה זו. ועל כך עליי להודות, ואולי גפ לפשפש במעשיי כדי לדעת מה הוא רצה לומר לי.
ובאופן כללי יותר, על אף שאין כאן בהכרח פלא סטטיסטי, מי שכבר מאמין (או אפילו יכול מישהו לגלות בתוך עצמו את האמונה מתוך מקרה כזה) זה יכול לומר לו משהו.
 
ב. אעיר לגבי השיקול הרציונלי, כי אני לא בטוח בו לחלוטין. השאלה היא מהו מרחב המאורעות שמתוכו אני דוגם: האם כל מי נתקע אי שם בעולם בכל ההיסטוריה רחוק מביתו באמצע הלילה? אז למה לא להרחיב לכל מי שהיה במצוקה כלשהי. או שמא להתייחס רק לאלו שמירוחם? או רק אלו שנתקעו בגדרה? לא לגמרי ברור לי. 

ג. ואסיים בקשר שאני רואה לשיקולים דומים מבריאת העולם ואופיו. יש שדוחים את הראיה הפיסיקו-תיאולוגית (במונחיו של קאנט קשישא), זו המבוססת על המורכבות וההתאמה של העולם שלנו, בצורה דומה. יש שדוחים זאת דרך העיקרון האנתרופי, שאומר שבעולם שאינו מתאים אנחנו לא היינו חיים ותוהים על כך שאנחנו חיים. לכן העובדה שאנחנו קיימים ושהעולם מתאים לקיום אנושי אינה צריכה להתמיה אותנו. ויש שדוחים ואומרים שמתוך אינספור ניסיונות אקראיים ליצירת עולמות, יצא אחד שיש בתוכו כוכב אחד שמאפשר חיים. זה אינו בהכרח פלא סטטיסטי כה גדול. הדחייה האמיתית היא הצירוף של שני הטטיעונים הללו.
והנה, יש לדון טובא בשתי הדחיות הללו, אבל כאן אעיר רק שבחיי היומיום אנחנו לא פועלים כך. אם קורה לנו משהו חריג אנחנו לא טוענים שפשוט היו מיליוני ניסיונות וזה האחד שחרג, אלא מחפשים הסבר. אם נגיע לירח ונגלה בקבוק קוקה קולה מוטל על הקרקע, לא נאמר שמתוך אינסוף ירחים וזמנים ודברים שנוצרו עליהם, במקרה גם יצא בקבוק כזה. אנו נניח שיש כאן יד מכוונת ולא אירוע אקראי. וצל"ע.
מיכי

הרב מיכי,

לגבי דבריך
ובאופן כללי יותר, על אף שאין כאן בהכרח פלא סטטיסטי, מי שכבר מאמין (או אפילו יכול מישהו לגלות בתוך עצמו את האמונה מתוך מקרה כזה) זה יכול לומר לו משהו.

כבר קראתי בדיונים אחרים פה, את הרעיון שהשגחה פרטית אינה מתנגשת עם סטטיסטיקה, שכן השכר ניתן לזכאים והעונש לחייבים.
הבעיה היא שמישהו צריך לדאוג לכך שהזכאים והחייבים יתפלגו כמו ארועי השכר והעונש. והבחירה החופשית, מה יהא עליה?

שכן,
אתה מערבב בין טיעונים שונים. אתה טוען שזה אינו נס אלא שילוב וצירוף של כמה אירועים שהם אפשריים כל אחד לעצמו. הרי הוא אשר אמרתי: נס סטטיסטי, שניתן להסבירו גם בדרך הטבע. אוסף של חמישה אירועים שכל אחד בהסתברות 1/2 נותן אירוע של 1/32, שכבר מתקרב לנס.
תחשוב על אדם שזוכה בפיס, וכולם מתייחסים לכך כאירוע טבעי. כעת הוא זוכה בפעם השניה, כבר מתעורר חשד. בפעם השלישית המשטרה כבר בדרך אליו. ועדיין זהו צירוף של אירועים שכל אחד לעצמו בהחלט אפשרי (ואף רצוי). 

אחר כך, אתה אומר שהקב"ה היה צריך להתגלות בענני כבוד וברקים כמו בהר סיני. שם זה נס ברור. משום מה הוא בוחר להפסיק עם הניסים הללו, ובודאי לבני אדם בודדים. באמת אינני יודע למה. אבל זה אינו אומר שנס סטטיסטי אינו נס, וראה לעיל.

לאחר מכן אתה אומר שנס שאינו ניתן לפרשנות חד משמעית אינו נס, או לפחות אין בו טעם. אבל אם הפרשנות היא רק להזכיר את קיומו והשגחתו של הקב"ה, הרי זה ודאי קיים כאן. אז מדוע זו אינה פרשנות סבירה לפשרו של הנס? מה אני אסיק מכאן, ומה אעשה או אקבל על עצמי לעשות, כבר לא ממש חשוב. אם מישהו מצוי במצב שבו יש לו רמז ברור (בגלל אירוע משמעותי שעבר עליו) אולי הוא  יוכל למצוא גם פרשנות קונקרטית יותר.

לגבי הניסים שבכל יום, המשמעות היא אותה משמעות כמו שהזכרתי. הם נועדו לומר לנו שהקב"ה מנהל את העניין. ניהול כיאוטי היה נותן תחושה של היעדר יד מכוונת (אברהם אבינו הסיק דווקא מהחוקיות שיש מנהיג לבירה).
מיכי

כבר אמרו חכמים:

If you speak to G-d you are holy. If G-d speaks to you you are crazy"."

כעת אני מבין...
עסקתי יום שלם בתודעה של יהודי אשכנז ערב מסע הצלב הראשון, ובערבו של אותו יום ממש גיליתי שיתרת העו"ש שלי עומדת על 1096 ש"ח. לדעתכם היה כאן מעין גילוי של רבנא יצחק בן רבנא משה עוקר הרים, שהתיאוריה שלי קלעה לאמת? תוקן על ידי - פרופיסור - 17/05/2006 1:28:09

אמשלום,

אז מה הוא מצב ה"לא-נס"?
אם הכל נס, אז כלום אינו נס.
אם ים סוף נבקע תמיד, לכל מי שרוצה לחצות אותו, אז אין שום ייחוד בקריעת ים סוף. סתם שיטת חציה בטוחה ויבשה.
הנס מתגלה ביחודיות.
מהו הנס במן, אם גם הלחם הוא נס?
מה הנס ביצחק שנולד לבת תשעים, אם גם בת עשרים יולדת בנס?
ואם תרצי, מה הנס של מיכי בטרמפ הלילי לאחר התאונה, אם כל טרמפ הוא נס?

נוהל שכן זה כאן!

רב מיכי שליט"א,

העיקר אצלי דומה מאוד לשלך, שנס משמעותו הבלתי צפוי, או החורג מחוקי הטבע. אתה כאיש מדע מחשיב גם את הסטטיסטיקה כחוקי הטבע. יהי כך. לידה אינה נס גם בקריטריון שלך, וזריחת החמה, ושאר נסים שבכל יום. בזאת אתה ואני בצד אחד, כך נראה לי.


***
והערת אגב בקשר לאימרתך: "מכניס אותו מיד לכלא גם בלי ראיות". אני סניגור. אני משתדל להוציא מהכלא, גם כשיש ראיות...
ואגב, מקרה דומה של מי ש"זכה" שלוש פעמים בפרסי ענק בלוטו ובטוטו, הוביל לחשיפת פרשיית הלבנת הון לפני זמן לא רב.



נוהל שכן זה כאן!