הפרטה של חברה ממשלתית מעוררת רגשות עזים ודיונים על עניינים חברתיים וכלכליים נשגבים. אבל
מעבר לכל זה, יש כאן פשוט עיסקה של מכירה: קבוצה של שותפים (=הציבור) ממנה שליח (=האחראי על
המכירה מטעם הממשלה), כדי למכור נכס שבבעלותה לאדם אחר.

במקרים רבים נשמעת הטענה, שהמדינה הפריטה במחיר נמוך מדי, למשל משום שלקונה יש קשרים עם
השליח, או שהשליח רוצה שיהיו לו קשרים עם הקונה כך שישמור לו מקום טוב במועצת המנהלים לאחר
שיפרוש משירות המדינה. מכיוון שהפרטה היא בסה"כ מכירה, ניתן לבדוק את הטענה על-פי דיני הונאה.

ע"פ ההלכה ( http://www.mechon-mamre.org/i/c112.htm ):

א אסור למוכר או לקונה להונות את חברו, שנאמר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך--אל
תונו, איש את אחיו" (ויקרא כה,יד). ואף על פי שהוא עובר על לא תעשה, אינו לוקה, מפני שניתן
להישבון; ובין שהונה במזיד, בין שלא ידע שיש במכר זה הוניה--חייב להשיב.

ב כמה תהיה ההוניה ויהיה חייב להשיב, שתות בשווה. כיצד: הרי שמכר שווה שישה בחמישה, או
שווה שישה בשבעה, או שווה חמישה בשישה, או שווה שבעה בשישה--הרי זו הוניה; ונקנה המקח, וחייב
המונה להחזיר את ההוניה כולה למתאנה.

ג הייתה ההוניה פחות מזה בכל שהוא, כגון שמכר שווה שישים דינר בחמישים דינר ופרוטה--אינו
חייב להחזיר כלום: שכל פחות משתות, דרך הכול למחול בו.

ד הייתה ההוניה יתרה על שתות בכל שהוא, כגון שמכר שווה שישים בחמישים פחות פרוטה--בטיל המקח,
והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל; אבל המונה אותו אינו יכול לחזור אם רצה זה וקיבל, אף
על פי שבטיל המקח.


כלומר, אם המחיר שהתקבל בעד ההפרטה הוא נמוך ב- 16.67% או יותר מהשווי האמיתי של הנכס, מותר
לבטל את העיסקה, להחזיר את הכסף לקונה, ולהחזיר את החברה לרשות המדינה.

עד מתי מותר לבטל את העיסקה?

ו [ה] עד מתיי יהיה לו לחזור ולתבוע ההוניה, או לבטל המקח--עד כדי שיראה לתגר או לקרובו.
ואם שהה יתר על זה--אפילו לקח שווה מאה במאתיים, אינו חוזר.

ז [ו] במה דברים אמורים, בלוקח, שהרי המקח בידו ומראהו. אבל המוכר חוזר בהוניה לעולם; ואין
צריך לומר בביטול מקח, שאינו יודע דמי זה שמכר עד שיראה כמותו שנמכר.


במקרה שלנו, המדינה היא המוכרת, כך שמותר למדינה לבטל את העיסקה בכל זמן, גם אחרי שהממשלה
מתחלפת (כמובן, בתנאי שמוכיחים שהשווי של המכירה היה נמוך מדי).

מעבר לזה, מכיוון שההפרטה היא מכירה שנעשית ע"י שליח (הממשלה היא שליחה של הציבור), נראה שיש
להשתמש גם בכלל הבא ( http://www.mechon-mamre.org/i/c401.htm )

ב שליח שעבר על דברי משלחו, לא עשה כלום. וכן אם טעה בכל שהוא, בין בקרקע בין
במיטלטלין--חוזר, שהרי אומר לו לתקן שלחתיך ולא לעוות. ולא אמרו שההוניה במיטלטלין שתות,
והעבדים והשטרות והקרקעות אין בהן הוניה, אלא במוכר שלו, או קונה לעצמו; אבל השליח שטעה בכולם
בכל שהוא, חוזר.


כלומר, מותר לבטל את העיסקה בכל מצב שבו מתברר שהמחיר היה נמוך מדי.

.


מצב של הונאה במסגרת "שתות למקח" קיים כאשר יש מחיר ידוע למוצר. מה שמכונה כיום "שווי שוק".


במכירת חברה, דבר זה אינו קיים. אמנם, לוקחת המדינה ולוקחים הרוכשים אנשים שמקצועם הוא הערכת שווי חברות, אך כל מי שמצוי מעט בתחום, יודע שהערכת שווי חברה הוא מדע מדוייק באותה המידה כמו חיזוי עתידות - שכן הוא נשען על חיזוי עתידה של החברה.

במצב בו השוי הוא לא נתון וודאי אלא השערה נזילה ומשתנה מיום ליום, איך ניתן לדבר על שתות למקח?


ועוד, כפי שצויין לעיל, יש גם נימוקים נוספים למכירת חברות ממשלתיות. מישהו רוצה להזכיר לנו כמה זמן המתנה היה נדרש כדי לקבל קו טלפון בתקופה בה המתקין היה משרד התקשורת?


 

ירוחם,
הבעלות על עסק והיעילות שלו הם שני דברים שונים.  שרי אריסון היא בעלת בנק הפועלים, והממשלה - של לאומי.  הממשלה אולי אינה בקיאה בניהול בנקים, אבל גם שרי אריסון לא; לכן, שתיהן נותנות לאנשי מקצוע לנהל ואינן מתערבות.  קשה לטעון שאחד משני הבנקים יעיל מהותית מהשני בגלל הבעלות עליו.  למעשה, אפשר לטעון שהחולשה של בעלים כמו שרי אריסון היא שמאפשרת למנהלי הפועלים לעשות מה שמתחשק להם, כמו למשל לקחת לעצמם סכומי עתק שפוגעים קשות בתדמית הבנק.

גם וגם
טעות בידך  בנק הפועלים יעילה יותר מבנק לאומי נם במחזור וגם ברוחים. המדינה אינה הבעלים הבלעדים של בל"ל. ולכן
הבנק לא מנוהל על ידי פקידי המדינה אלא בנקאים מהשורה הראשונה שמתובמלים בצורה יפה מאד. לא חל עליהם מגבלת
המשכורות של החשב הכללי. לתשומת ליבך המשכורת של גב גליה מאור היא  לפי מיטב ידיעתי כ1500000 ש"ח לחודש ויותר
מנלי לקחת בחשבון מענקים של מיליונים שהבב מקבלת כל שנה. נכון שלמה נחמה מקכל הרבה יותר. אבל אני בטוח שגם אדם בעל מחשבה סוציאלית כמוך. היה מוכן לשלם 5 מיליון שקל משכורת לאדם שהיה גורם לו להרויח 150 מיליון. אולי אני טועה?
הצלחתו של בעל מניות טוב ומנכ"ל מוכשר למצא את האנשים הטובים ביותר ולתגמל אותם טוב ואפילו טוב מאד.. אנשים מוכשרים הם זן נדיר ויש לשמרם. השוק והמתחרה מחכה רק  לקטנוניות של המעסיק.
אין להנין מדנרי כי אני מצדד במשכורתו של מר שלמה נחמה. אבל רק למראית עין לא.

מודה ועוזב תוקן על ידי - ירוחםשמ - 15/05/2006 19:07:52

נכון שבנ"פ יעיל יותר מבל"ל, אבל זה לא בגלל הבעלות; את שניהם מנהלים בנקאים מקצועיים ללא מעורבות מצד הבעלים.  לגבי המשכורות, אשאל אותך שאלה פשוטה: אילו הדירקטוריון של בנ"פ היה אומר לא להסכם השכר של שלמה נחמה ומגדיר לו שכר נמוך בשלושים אחוז, נניח, האם הוא היה נוטש את הבנק?  כנראה לא, כיוון שאין לו בנק אחר שישלם לו יותר.  בישראל יש רק שני בנקים גדולים, ובחו"ל אף אחד לא יתן לו לנהל בנק.  לכן הדירקטוריון, אילו פעל כפי שהוא אמור לפעול, כלומר - במטרה להשיג את מירב הרווח לבעלים, היה יכול לחסוך לבנק מיליוני שקלים בהחלטה כזו (ואם תיקח בחשבון את הכפופים לנחמה ששכרם עלה בהתאמה לשכרו - עשרות רבות של מיליונים), והעובדה שלא עשה כן מעידה על חולשה של הבעלים.

השכן - המדינה אינה מתערבת כלל בניהולו של בל"ל, ולא שמעתי שמקורב למישהו משרי האוצר מונה לסמנכ"ל, לדירקטור או אפילו למורשה חתימה בסניף זרנוגה צפון.  את הבנק מנהלים מקצוענים ללא מעורבות של הבעלים, גם היכן שהדבר היה בהחלט ראוי. תוקן על ידי - גם_וגם - 15/05/2006 19:18:25

ירוחם,
ראשית, אם הוא ירויח יותר - שיהיה לו בהצלחה.  אני מחכה לראות האם הבנק ירויח פחות.  המשק מצוי בגאות, וכשהמשק גואה הבנקים, יחד עם כל היתר, מגדילים את רווחיהם.  לכן אני משער שאם השנה יוחלף המנהל רווחי הבנק ימשיכו לעלות (גם אם המשכורת תרד) - והדבר לא יעיד הרבה לא על המנהל הנוכחי ולא על החדש.

שנית, לגבי השכר האבסולוטי שקיבל נחמה, קראתי שמנכ"ל אמריקן אקספרס, למשל, קיבל שכר נמוך יותר.  אמקס הוא עסק פיננסי קצת - רק טיפ טיפה - יותר גדול מבנק הפועלים, וגם בעליו מעונינים במקסימום הרווחים ומוכנים לשלם על כך - ובכל זאת הם אינם מוציאים אותו סכום שהוציא בנ"פ על שכרו של נחמה (וגם לא מבקשים מהבנקאי המופלא מהמידל איסט לבוא ולהרים את העסק שלהם לגבהים חדשים).  כנראה שהם חושבים שאין צורך לשלם שכר כה גבוה כדי להחזיק מנהל טוב (ובארה"ב יש תחרות רבה יותר על מנהלים טובים) - ואני מסכים איתם.

ושלישית, מדוע בנק לאומי נמצא בבעלות המדינה?  משום שכאשר הוא היה בבעלות פרטית הוא, יחד עם רוב חבריו, הצליחו להביא את עצמם יחד עם המערכת הכלכלית של המדינה כולה לסף התמוטטות.  בנקאים פרטיים למהדרין כמו ארנסט יפת האגדי, משפחת רקנטי ודומיהם פעלו בצורה חסרת אחריות בתכלית, שאילצה את המדינה להלאים אותם כדי למנוע קריסה.  גם לפני ארבע שנים, בעת המיתון, ראינו התנהגות מופקרת מצד הבנקים שנתנו הלוואות ענק בידיעה שהבטחונות להן אינם שוים דבר וחצי דבר, רק כדי להימנע מהפרשה לחובות מסופקים (=אבודים).  לולא הקשיח הפיקוח על הבנקים את ידו אז ולולא ההתעוררות הכלכלית שחלה לאחר המלחמה בעיראק, היינו רואים כיצד מנהליו המקצועיים של בנק דיסקונט (שהמדינה נמנעה מלהתערב בנעשה בו) מביאים אותו להתמוטטות.  עצתי לך: במקום להסתכל על השגיו של שלמה נחמה בשנה האחרונה, בחן אותם בשנים 2001-2002.

גם וגם
עדין לא הצלחתי לרדת לעומק כונותיך. מה בדיוק מטריד אותך? הרוחים של הבנק כנראה לא מטרידים אותך להפך אתה מעונין שהבנק ירויח. אם כן כן מטרידה אותך משכורתם של שלמה נחמה וחבירו. החלטתת שהמשכורת לא מגיע לו.  למרות שהוא קיבל אותה ביושר ובצורה חוקית ושילם עליה מס כחוק. להבדיל ממספר רב של עובדי ציבור ןעובדים אחרים שמקבלים שכר
על עבודה של שעות נוספות שלא עבדו בה. על תשלום על החזקת רכב כשאין רכב. על  אי הגשה של תעודת מחלה. אני יכול
להמשיך ולפרט לך לתוך הלילה את כל תחלואי השרות הציבורי וההסדרתותי. לפני שנים נערך משפט בבית הדין לעבודה
ובו הכיח אחד הפועלים מנמל אשדוד על תשלום של 500 שעות בשעות נוספו שעבד  בשבת. היום תקנו את זה וקבעו שבשבת יש רק 100 שעות נוספות. תפתח את העינים ותראה איך נראת היום מערכת החינוך. מי הולך לעבוד בה. רק מי שלא יכול להסתדר בעבודה אחרת. וכל זה בגלל חוסר הפירגון. שלא מפרגנים משכורת נורמלית למורה טוב וחרוץ. הוא יקכל אותה משכורת כמו מורה עצל וטיפש. דוברת    רצה לתקן עיוות זה ותראה מה עש לו חסידי השיטה השיויונית. כך נראים גם העסקים הציבורים. מודה ועוזב

אראל.
כישלונם של מפעלים המנוהלים על ידי המדינה. אינה צריכה הוכחה. תן לי דוגמא אחת של מפעל ממשלתי שהצליח כלכלית.
לפני מספר ימים נמכר מפעל פרטי למהדרין חב ישקר. במחיר של 4 מיליארד דולר. כלכלנים שבדקו את העיסקה לפי פרמטרים כלכלים טהורים הגיעו למסקנה שהמחיר היה נמוך מדי בכ3 מילארד דולר. האם לדעתך העיסקה היתה כדאית? או לא. האמן לי
הנתונים הכלכלים של האנליסטים היו גם לפני איתן ורטהימר וסגל יועציו וכלכלניו. ולמרות זאת מכרו את המפעל בפחות משויו
הם עשו עסק טוב. לא תמיד הכסף שמקכלים או נותנים הוא הקובע. מודה ועוזב