בתור אנשים ששואפים לעשות את התכלית שלנו בחיים - את רצון ה', מה המקום לשאיפות אישיות?

יש שאיפות שקשורות לשרידות שלנו, כגון לאכול כשאנו רעבים, אבל האם יש מקום להתאמץ שתהיה לנו ארוחה טעימה?
יש דברים שונים שאדם מרגיש טוב איתם, חלקם חומריים כגון אוכל, רחצה ומין, וחלקם נפשיים כגון מוסיקה, שירה ואפילו סרטים.

בכל הדברים שציינתי יש טוב בכך שהם משיבים את הנפש. מצד שני הם כולם זמניים, וגם יש בהם סכנה של איבוד הפרופורציות.
בכל זאת ההבטחות השכר בתורה הם דברים מסוג זה, והאדם נברא כך שהוא זקוק להם.

הפתרון לדבר נראה לי קשור לעניין החמץ, פסח ושבועות. בפסח אנו אוכלים מצות. מצות נכתב בדומה למצוות, וגם קרוב למילה מיצוי, תמצית. המצה היא לחם ללא אויר, היא מכילה רק את החומרים שאנו להיזון מהם. כמו כן, בפסח הכל נעשה בחפזון, ומידת הזריזות גורמת לאדם לסדר לו את סדרי העדיפויות. בשבועות ובזבח תודה, אלו הקורבנות היחידים שמקריבים על חמץ. כלומר, מקריבים גם דבר שיש בו, לכאורה, נפח מיותר. כמו כן, לשבועות מגיעים לאחר תהליך, וגם לפי חז"ל מצוות הביכורים של כל אחד ואחד היא החל משבועות ועד סוכות (הם התבססו על המציאות החקלאית). כלומר, כל אחד מגיעה בזמנו הוא.
אני חושב שהדבר מלמד על כך שיש מקום בעולם גם לחמץ, אך רק אחרי שנדע מה היא התמצית, ואז גם את החמץ נקדש לה'.
זה לדעתי תיקון העולם. שימת השאיפות האישיות שלנו בסדר העדיפות הראוי להם, וקידושם לה'.

אי הכרה במקום החשוב שיש לשאיפות האדם, מונע מאתנו להגיע למידת החסד. הכרה רק בשאיפות אלו גם היא מונעת מאתנו להגיע לחסד, מפני שאז נקשיב רק לשאיפות שלנו.

יפה מאד, גם אני חושב שזה מאד חשוב למצוא את האיזון בין הצרכים החומריים של האדם לבין המשימות הרוחניות שלו. לדעתי, שילוב נכון בין השניים יכול להיות 50% - 50%, כלומר, על כל מעשה טוב שהאדם עושה, הוא יכול לגמול לעצמו שכר: http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-11-17.html