בתורה שופט היה מנהיג לכל דבר, לכן אל אחת וכמה חבר כנסת/שר המחליט ומשפיע על החלטות הוא כתפקיד שופט.

לגבי מכירת הקולות, זאת מדינה דמוקרטית וכל אזרח יכול לעשות כאוות נפשו. אולם ישנו ההיבט המוסרי שכידוע הוא כבר לא על מצפונם של האנשים הללו.

כמובן שהגורמים האינטרסנטיים המבצעים שוחד לבוחר הפוטנציאלי נמשכים בחוטים ע"י הגורמים הפוליטיים המשפיעים שמעליהם, לכן, איש ציבור הנתפס על שוחד בחירות - זוהי עיברה פללית (ראה פרשיות בלומנטל, הנגבי...)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3179184,00.html

הדוגמא שהבאת לגבי בעלי המניות במדינה - האזרחים היא דוגמא קצת לא מדוייקת מכיוון ש:
א. בהיבט המשפטי יש שוני גדול בין בחירת יו"ר דירקטוריון לבין ראש ממשלה.
ב. לכל אזרח זכות שווה וזו לא נקבעת עפ"י כמות המניות שברשותו.
ג. הגורמים המשפיעים בבחירות פוליטיות באים מהמפלגות עצמן ולא חיצוניות או פרטיות.

אמנם קשה לכרוך זאת בעבירת שוחד פורמלית, אבל מצוות 'בצדק תשפפוט עמיתך' מיושמת גם על אדם פרטי שצריך לדון את חברו נכון וכראוי בהקשרים יומיומיים. אז כאן כבר יש מקום להרחיב זאת למצבים הללו של הצבעה מתוך שלמונים.
הרי כל מצביע בעצם שופט את הנבחרים השונים, את אלה שבחר בהם ואת אלו שלא. אם הוא עושה זאת מתוך נטילת ממון, יש כאן עיוות של המשפט שלו.
ואכתי צל"ע מבחינה הלכתית פורמלית.  מיכי

מאיר: גם כשאני מוכר חפץ במכירה פומבית, הכסף מטה את שיקול דעתי וגורם לי להעדיף קונה אחד על-פני רעהו. ובכל זאת אין זה שוחד. אני טוען ששוחד בחירות דומה יותר למכירת חפץ מאשר לשוחד במשפט.

מיכי: לענ"ד יש כמה הבדלים מהותיים בין שופט לבין בוחר:
  א. השופט הוא שליח - של ה' (או של הציבור); ואסור לו להשתמש בשליחות זו לטובת עצמו, בפרט כאשר הדבר עלול לפגוע בביצוע השליחות. הבוחר אינו שליח של אף אחד - רק של עצמו; הבחירות הן זכות שניתנת לו, ולכן ייתכן שמותר לו למכור את זכותו לאחר.
 ב. המשפט מטרתו לחשוף אמת אובייקטיבית כלשהי, והשוחד עלול לפגוע בחשיפת האמת; בבחירות אין אמת אובייקטיבית - מטרת הבחירות היא לגלות את הרצונות הסובייקטיביים של הבוחרים.
 ג. במשפט יש איסורים נוספים מעבר לשוחד - השופט חייב לשפוט לפי הדין בלי כל התייחסות לאינטרסים אישיים שלו. בבחירות, האינטרסים האישיים הם חלק לגיטימי מהתהליך - מותר לכל אחד להצביע למפלגה שמציעה, למשל, להעביר תקציבים לנגב, גם אם הוא עצמו גר בנגב ומקווה להרוויח מהתהליך; או להצביע למפלגה שמציעה לקצץ במיסים, גם אם הוא עצמו מקבל מס ומקווה להרוויח מהעניין.

אמנם, אפשר לומר שגם מערכת של בחירות היא מעין מערכת משפט, שבה כל אזרח הוא שליח של כל שאר האזרחים.

אך אם כך, יש להחיל על הבחירות לא רק את איסור שוחד אלא גם את כל שאר האיסורים הקשורים למשפט, למשל, יש לאסור על אנשים להצביע למפלגות המבטיחות טובות הנאה למגזר שהם משתייכים אליו, יש לאסור על הבוחרים להצביע לאנשים שהם מכירים באופן אישי ("לא תכיר פנים"), וכו'.

אראל,
השאלה הזו היא מאד עדינה. הבוחר חייב לפעול מתוך שיקולים של טובת הכלל, ולטובתו הפרטית כשאינה סותרת את טובת הכלל. אדם שמצביע עבור מסירת/אי מסירת שטח לערבים, רק בגלל ששילמו לו, לענ"ד עושה מעשה שלא ייעשה. הוא מסכן נפשות (לפי שקול דעתו שלו עצמו) עבור רווח ממוני.  לעומת זאת, אם הוא מצביע למפלגה שתקדם רעיונות שהוא עצמו מאמיןן בהם כטובים לכלל הציבור, גם אם הם עולים כסף, מה רע בזה? אם הוא מצביע עבור מפלגה שתבקש כסף עבור עצמה ועבורו, כאן השאלה היא יותר עדינה, ותלויה בנסיבות, וקשה לומר עליה משהו גורף (למשל: יש לבחון האם יש כאן איזון למדיניות מפלה כלשהי, וכדו').

בכל אופן, לפחות בהקשרים הבטחוניים-מוסריים, הצבעה היא שיפוט לכל דבר, ומטרתה להגיע לאמת ולראוי. מי שאינו נוהג בהקשרים אלו על פי מיטב מצפונו, הוא פושע. ולענ"ד בהחלט עובר על 'בצדק תשפוט עמיתך', אבל זה רק הפרט הפורמלי הפשוט יותר של מעשיו.
הוא הדין למי שמוסר את תעודת הזהות שלו לבד"צ תמורת 50 דולר (אלא אם הוא ממילא לת מצביע, כמוני, ורק רוצה גם להרוויח על כך  50 דולר, שלא כמוני).
מיכי

שובקש,
דווקא כאן הייתי נזהר מהיזקקות לדינא דמלכותא, שכן לפעמים הוא דינא דחמסנותא. הגדולים עושים שוחד על השולחן, ואח"כ מאשימים את הקטנים בכך שהם נותנים שוחד.
ראשי ממשלה ושרים נותנים שוחד ושלמונים לעיני כל הציבור, ואת המפלגות הקטנות מאשימים אח"כ בשוחד בחירות.
מיכי

מיכי

ולמה אדם שאינו מצביע כלל עבור מסירת/אי מסירת שטח לערבים, זהו מעשה אשר כמוהו יעשה ? מאיר

מייציץ,
כתבתי שבנסיבות מסוימות זה בהחלט אפשרי (לתקן חוסר איזון ואפלייה). בנסיבות אחרות - לא. אפיון מדויק וגורף יותר קשה לתת. ראה הודעתי לעיל.  מיכי

המאמר של אביעד הכהן מצביע על היעדר מקורות לעניין זה. כפי שכתבתי במאמרי ב'אקדמות' טו, בדרך כלל חוקרי המשפט העברי מערבבים מקורות משני סוגים שונים (חקיקה של קהילות ותקנות, ודיני תורה והלכה מקורית ומחייבת) וכוללים את כולם תחת הכותרת 'מקורות המשפט העברי'.
מדוע תקנות קהילת מנטובה או פנקפורט מעניינות את מישהו? לכל היותר ניתן לראות שם יחס שולל של האנשים מאותה תקופה לשוחד בחירות, אך זה אינו מקור הלכתי רלוונטי. יחס כזה יש גם אצלנו כמו אצלם, אלא שאנחנו לא מצטטים פנקסי קהילה שונים, אלא מחפשים מקורות בני סמכא. אולי נתחיל לצטט את עצמנו וכך ניצור מאמרים מלומדים על גישת המשפט העברי.
יוצא דופן הוא המקור מהפסוק 'אלוהי כסף' לגבי מינוי דיינים בכסף, או הנוטל כסף לדון. אבל שם יש הרחבה פשוטה יחסית של דין שוחד, ולכן לא ברור עד כמה ניתן ללמוד ממנו לכל מינוי. ויש עוד לחלק בין דיינים לשאר שררות, ואכ"מ. הרי ברור לגמרי שדעת חכמים אינה נוחה מצעדים כאלה, השאלה היא האם יש כאן איסור הלכתי פורמלי.
עוד יש לציין לטובה את הערתם בתחילת הדברים על כך שהמשפט העברי המקורי אינו עוסק בבחירות במובנים שאנחנו עוסקים בהם כאן. יש בכך לפחות חצי נחמה.
מיכי