פרטי השאלה:

הרב שרלו, שלום רב, ברצוני לשאול את דעתך למקום הראוי שעלינו לתת לערך שמירת אחדות העם. האם הוא ללא גבול? האם יש מצבים בהם צריך לנהוג על-פי ''מי לה' אלי...''? מה הערך של העם כאשר ה' אינו במרכזו? הרי זה מה שמבדיל אותנו מעמים אחרים שמה שמאחד אותם הם אינטרסים כלכליים, בטחוניים, תרבותיים וכד' ? וה' אף מאפשר את הסינון הזה של חלקים נרחבים מהעם, באמצעות ההבוללות בדורנו, וגם בדורות הקודמים. כך היה גם אצל עשרת השבטים. האם הנסיון לשמור אל אחדות העם לא מעקבת את התקמודותו של החלק הבריא של העם לכינון מלכות ה'? בתפילת ה' שופטינו כבראשונה.
 

פרטי התשובה:
היחס הראוי לשמירת אחדות ישראל

שלום וברכה

אין דבר בעולם היהודי שהוא בלי גבול.

אין תחום אחד שהוא קיצוני כל כך עד שאינו נותן מקום לדברים אחרים לחול גם כן.

על כן, לא ניתן לדבר על ללא גבול.

ניתן לדבר על גבולות רחוקים רחוקים. אחדות העם הוא יסוד המופיע כל כך הרבה פעמים בדברי חז"ל, אפילו במצבים של עבודה זרה, ואפילו בימי המלך אחאב. הוא עצמו גילוי הקב"ה, וחז"ל ביטאו זו באומרם כי הקב"ה כביכול מניח תפילין, ובתפיליו כתוב "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

ערכו של עם ישראל כשהקב"ה אינו במרכז הוא אמנם חסר מאוד. אולם הוא קיים. האומה הישראלית הוקמה בשל בחירה סגולית של ריבונו של עולם בעם ישראל, ומכוחה של סגולה זו אנו קשורים באחד בשני, עוד קודם לתוכן חייו. השאיפה שלנו צריכה להיות לגלות באופן מתמיד את נשמתה של האומה הישראלית, על ידי חיים מוסריים ואמוניים, אולם הבסיס הוא הבחירה הבלתי מותנית של הקב"ה בעם ישראל (ראו נצח ישראל למהר"ל סימן יא ותחילת איגרת תקנה של הרב קוק).

אינני יודע מהיכן נולד הרעיון כי הקב"ה רואה בהתבוללות סינון חיובי של העם היהודי. העובדה שהעם מתבולל אינה סימן מהקב"ה אלא כישלון נורא שלנו, שאין אנו מצליחים לשמור את בניו קשורים לעם ישראל, והם נוטשים אותו. אין לנו רשות לראות את הדבר כדבר מה המתחולל כדי לשפר את עם ישראל ו"לסנן אותו", ואנו חייבים לעשות את כל שניתן כדי שלא להפקיר את בניו של הקב"ה לתהליך נורא זה של היטמעות בגויים.

כל טוב
בברכה

הרב יובל שרלו

נכון, גם אני טוען שצריך להפרד אבל לא להתנתק. כמו שאברהם נפרד מלוט, ועדיין נשאר ערב לו.

כישרית: לא צריך להתעסק בשרידות. זה דבר טבעי. צריך לשאול כיצד אפשר להתקדם. מי שלא מתקדם בסוף נע אחורה.

ההגדרה שלי היא כל מי שדורש את ה'. כך שגם רוב החרדים והדתיים אינם נכללים בהגדרה זו.
לדרוש את ה', היא נסיון בכל דרך שהיא, לברר את רצונו ונכונות לקבל תשובות גם אם הם סותרות אמונות בסיסיות קודמות שלנו הכלולות במסורת.

אלברט:
לגבי הרב שרלו תפנה אליו אישית דרך אתר מורשת במנגנון השו"ת

הייתי קצר בהגדרה והשאלות שלך הם נכונות. אנסה לפרט.
אני מתייחס לכל מי שהוא צאצא של עם ישראל, ושהוא מוכן בהגדרה, לחיות בחברה ש:
1. שואפת לעשות את רצון ה'.
2. מכירה בכך שהיא אינה מודעת באופן ברור ומלא לרצון זה, ועל כן עליה לברר זאת.
3. נכונות לקבל את המסקנות הזמניות של אותה חברה , גם על חשבון המסקנות האישיות.

עקרונות אלו קשורות למעשה לאשכול האחר שפתחתי לגבי מדינה נוספת. גם רפורמי יכול להכלל בהם. הכל שאלה האם ה' במרכז הוא האדם במרכז.

אבל לעניין ערך אחדות ישראל, אני חושב שהאחדות נשמרת ללא קשר באיזו דרך תלך, כל עוד יש לך ערבות לאחים שלך. כמו שמשפחה אם תרצה יכולה לשמור על קשר, גם כשכל אחד מהאחים הולך בדרך אחרת, אפשר גם כך בעם ישראל. אבל אין שום סיבה שבגלל שיהודים אחרים חושבים אחרת ממני, שהדבר ימנע ממני ללכת בדרך שאני מאמין בה. גם עשו אבות הציונות, והדבר אינו נחשב להתנתקות מעם ישראל, למרות שרוב ההעם בזמנו התנגד לכך.
לכן, לגבי השאלה של היחס הראוי של המתנחלים לערך שמירת האחדות, אני חושב שאפשר לענות עליה בשתי דרכים:
 אין להם שום זכות לכפות את דעתם על רוב אזרחי מדינת ישראל. לכן אם מדינת ישראל אינה הולכת בדרך זו, עליהם להפרד ממנה ולהקים יישות פוליטית חדשה, גם במחיר של מאבק עם שאר העם. כמו שאין להם זכות לכפות על מדינת ישראל להיות במקומות אלו, כך אין זכות למדינת ישראל להוציא אותם בכפיה ממקומות אלו.

קטונתי מלדבר בשמו של צחי,
אך לפי הבנתי בנוגע לרפורמים, אם הם מצאצאי עם ישראל - ונראה שהם כן - אז אני מניח שהם כן נכללים.
השאלה היא האם יש להם שאיפה לעשות את רצון ה'. לפי הבנתי, הלא מלאה, באמונה היהודית רפורמית, ותקן אותי אם אני טועה, אין שאיפה לעשות את רצון ה' בזרם זה. חוסר שאיפה זו נובע מעצם ההגדרה שאין מחוייבות לדבר מהדברים שה' אמר. אין כאן אפילו נסיון לברר מתוך הדברים שנחשבים כדברי ה' מה הם הדברים שהוא באמת אמר ולפעול לפיהם. אלא יש נסיון לחיות לפי הרצון של האדם כפרט.
בסופו של דבר אני רואה את ההיהדות הרפורמית כזרם קיצוני ביהדות הרבנית. המאפיינים של כל הזרמים ותתי הזרמים ביהדות הרבנית זהים, והם האמונה ש"לא בשמים היא" כלומר חוסר שאיפה ללכת לפי רצון ה'. השאלה רק כמה רחוק הולכים, וכמה מוכנים לעשות רפורמות. למרות שלאורך כל ההיסטוריה נעשו רפורמות ביהדות הרבנית/פרושית. תוקן על ידי - הקורא - 19/03/2006 17:11:56

הקורא, אלברט
ראוי להמנע מלשפוט בן אדם אך ורק לפי הזרם אליו הוא משתייך

(ואגב אני מצדי הייתי יכולה להגיד אותו דבר על אלה שכן מאמינים בנבואות השקר)
 
צחי, מי שלא שורד, גם לא מתקדם. לדעתי במצב שלנו כיום אין ספק שצריך לטפח ולשמר על אחדות תוקן על ידי - kisarita - 20/03/2006 0:26:36

יש ל"ערך האחדות" מובנים אפשריים שונים:
1. צריך שלפרט תהיה חשובה טובת הכלל
2. צריך שלפרט תהיה חשובה התקדמות הכלל - בשיפור יכולת ההשרדות, או בהתקדמות רוחנית, או משהו אחר
3. צריך שלפרט יהיה חשוב להדמות לכלל - במראה, או בנוהגים
4. צריך שלפרט יהיה חשוב שהכלל יחיה במקום גאוגרפי משותף
5. צריך שהפרט יקבל את המוסכמות של הכלל -מוסריות או דתיות או אופנתיות
6. צריך שהפרט ישתלב בפרוייקטים של הכלל