| נשלח ב-7/2/2006 10:16 |
|
| |
עוד מדינה?
בעקבות האירועים האחרונים, הולכים ומתרבים הקולות הקוראים להקים את "מדינת יהודה", או לפחות
אוטונומיה יהודית שתהיה מנותקת ממדינת ישראל ותפעל ע"פ התורה.
השאלה היא: האם אפשר למצוא בעם ישראל כיום קבוצה מספיק גדולה, שיכולה להסכים על דרך מסויימת
לניהול מדינה ע"פ התורה?
או שכל אותם אנשים שמדברים על "מדינת יהודה" למעשה מתכוונים כל אחד לדבר אחר, והדבר היחיד
שמשותף להם הוא ההתנגדות למדינת ישראל הנוכחית?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2006 16:28 |
|
| |
אראל,
יישר כח על פתיחת אשכול חשוב זה, אשר בשבילו בדיוק פורום זה יועד.
האפשרות השניה שציינת, היא הבעיה העיקרית בכל הקריאות להקמת מדינה נוספת. כל אחד מתכוון למשהו אחר, וגישה זו יכולה להוביל להקמת מדינות יהודה רבות, שלא יובילו אותנו לשום מקום. למרות זאת, אני נוטה לחשוב שזה הכוון, אך צריך לעשות זאת באופן אחר. ראשית אציין את הסיבות שבגללם אני חושב שיתכן ואין תקנה למדינת ישראל הנוכחית, ולכן יש להקים מדינה חדשה: 1) עם ישראל נבדל משאר העמים בכך שבמקום להיות חברה שהתאחדה סביב אינטרטסים כלכליים, חברתיים, בטחוניים, תרבותיים ... משותפים, מדובר בחברה שהתאחדה סביב עשיית רצון ה'. זה החידוש של הבחירה בישראל, ומעמד הר סיני. עד אז עבדו את ה' באופן פרטי, ומאז מעמד הר סיני יש גם חברה שעובדת את ה'. זוהי חברה שה' במרכזה. לכן אין ערך לשמירת האחדות בין יהודים כאשר הדבר המשותף הוא הזהות הלאומית, אלא יש לשאוף להתאחד רק עם אנשים שרוצים לעשות את רצון ה'. ועקרון זה מסביר את הגישה של משה לאחר עגל הזהב כאשר קרא "מי לה' אלי", ועקרון זה גם מסביר למה ה' נותן לרוב העם להתבולל, ובמשך כל הדורות חלקים מעם נשרו, בגלל שעשיית רצון ה' (מבחינה הלאומית) לא עמד לנגד עיניהם. 2) מדינת ישראל הוקמה על יסודות שאינם מאפשרים תיקון. ה' לא היה העקרון המנחה שעמד לנגד עיני מיסדי המדינה, אלא עם ישראל הוא זה שהיה במרכז העשיה הציונית. כמובן, שהיו רוחות בקרב אבות הציונות שהרגישו שהקמת המדינה היא "צו השעה", ואכן הקמת המדינה לדעתי, היתה רצון ה', אף על-פי שיסודותיה היו רעועים. בזכות המדינה הצלחנו לקבץ גלויות ולבסס ישוב יהודי בארץ ישראל. כעת שלב זה הסתיים, ולכן יש לשאול מחדש מה ערכה של המדינה בימינו? מה ההבדל אם בראש הממשלה עומד יהודי חילוני או ערבי חילוני? מדינת ישראל היא לא מדינה שנוסדה באופן הראוי, ועכשיו התקלקלה ויש לתקנה, אלא זו מדינה שמלכתכילה היסודות שלה היו לא נכונים. 3) בניגוד לגישה החרדית שרואה דברים כשחור ולבן, ואינה מוכנה לאמץ מערכות טובות, כאשר אינם מושלמות, אני סבור שניתן לאמץ מערכות ושיטות מעין אלו, ויש לפעול לתקנם. הבעיה היא כאשר היסוד אינו נכון, ואז צריך להקים את המערכת מחדש על בסיס יסודות נכונים. לכן אם מדינת ישראל היתה שואפת לעשות את רצון ה', ולפי מיטב ראוי עיניי, חוקיה הנוכחיים היו רחוקים מאד מרצון ה' , הייתי מוצא עדיין ערך לנסות לתקנה. אך לא כך המצב. 4) המהפכות המשמעותיות ביותר בעם ישראל באו כתוצאה מכך שלא התחשבו בכלל, וקבוצה קטנה פעלה לפי מיטב הבנתה, ובכך הנהיגה את שאר העם, עד שלבסוף דרכה הפכה להיות הקונצנזוס. כך היה עם יוצאי מצרים, כך היה עם מחנה דוד, כך היה עם החשמונאים, וכך גם הציונות פעלה. אין להשוות הנהגות אלו עם הקנאים במרד הגדול נגד הרומאים, מפני ששם המחלוקת לא היתה בין נאמני ה' לבין נאמני האלילים האחרים, אלא הויכוח היה על דרך ה', ולכן במרד החורבן היתה חשיבות עצומה לשמירה האחדות בין יראי ה'. 5) אני לא פוסל את האפשרות הניסית שרובו של עם ישראל בארץ ישראל ישוב לבקש את ה', וכך גם ישתנו פני המדינה, אך דווקא יוזמה שמפגינה אי-תלות ברוב העם שעדיין "ישן" היא זו שיכולה לעורר אותו לחשוב. אין כל מניעה שיישות חדשה שתוקם תתאחד בסופו של דבר עם שאר העם היושב בציון שלא הצטרף ליוזמה בתחילתה.
מסיבות אלו נטייתי היא ליזום מהלך בלתי תלוי במצב הרוחני של רובו של עם ישראל, ושאינו ממתין לחזרתו בתשובה, על מנת לקדם את יסוד מלכות ה' בארץ ובעולם.
תוקן על ידי - zachiz - 12/02/2006 17:26:26
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2006 17:12 |
|
| |
הבעיה היא כיצד יוצרים כזו יישות? מה פירוש הדבר שה' עומד במרכז? השאלה מתחדדת אף יותר בימינו בהעדר הנבואה.
לשאלות אלו יש שלושה פתרונות אפשריים שאני מצליח לעלות בדעתי: 1) דמוקרטיה מכוונת לה' - בחברה כזו רצון ה' נקבע על-פי דעתם של הרוב. כמובן, שרק דעתם של יראי ה' נחשבת לצורך זה. התוצאה היא שחברה כזו, עושה את מה שאנשים חושבים שהוא רצון ה', ולא בהכרח את רצון ה'. כמו כן, ישנה סכנה שהשיטה הדמוקרטית תשים את האדם במרכז, והדבר ידחוק את קול האלהים, בדומה לסיפור תנורו של עכנאי שמופיע בגמרא. 2) דיקטטורה מכוונת לה' - מיסד או קבוצת מיסדי חברה זו (מוסד הזקנים), שלהם יש השקפה מסויימת מה הוא רצון ה', הם אלו שיקבעו את חוקי החברה. החסרון בדבר הוא שאזרחי המדינה הזו, יכולים להגיע למצב שבו הם עובדים את הזקנים, ולא את האלהים. היתרון בשיטה זו הוא שכל מי שמצטרף למדינה זו, כבר מכיר מראש את השקפת "זקניה" ועושה זאת מתוך בחירה, ואמונה שהשיטה שזקנים אלו יסדו, קרובה מאד לרצון ה'. כך למעשה אין ממש דיקטטורה, וההנהגה של מדינה זו יציבה, ואינה נתונה למשבי רוח השקפתיים חולפים, שעמי הארצות בדרך כלל נתפסים להם. חברה כזו יכולה להצליח בתנאי ש"זקניה" יהיו אנשים איכותיים, שידעו גם להקשיב לרחשי לב העם, ולאירועי המציאות שה' מכוון אותנו באמצעותם, ועל-פיהם לכוון את העם. 3) מדינה אורקאלית - את המילה אורקלית שאלתי מהאוקרל שנזכר אצל היוונים הקדומים, שאליו הפנו את שאלותיהם, וקיבלו תשובות באמצעות גורל. גם במקרא אנחנו מוצאים את השימוש בגורל כשיטה לברר את רצון ה', כאשר התקשורת איתו אינה זמינה. שיטה זו נראית כבלתי ישימה, מפני שבימינו אין לנו ראיות או ידיעות של ממש על כך שאפשר לתקשר עם ה' באופן כזה. אך מתוך נסיון אישי (ראה http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1335508) הדבר אכן אפשרי במצב של שאלות הקשורות להעדר מידע אודות המציאות, אך בשאלות של מוסר לדעתי, המערכת של שכר ועונש בחיים, וצירופי מקרים עדיפה.
לדעתי השיטה הטובה ביותר משלבת בין כולם. אפשר להקים מדינה שמייסדיה מייצגים מעין חבר נאמנים (הזקנים), שיש להם זכות וטו, אך הניהול בפועל נעשה על ידי נבחרי ציבור. הזקנים מתחלפים לאחר מותם, על ידי הזקנים הבאים. הדבר יקבע על פי ותק, ובסופו של דבר (בדור השני) על-פי הגיל. הזקן הכי פחות נתון לשינויי התקופה ולכווני מחשבה פופולריים, ומהווה גורם ממתן ויציב יותר לחברה. בחירת הזקנים הבאים שיכנסו למוצעת הזקנים תהיה על-פי גורל ה' (ראה: http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-16-33.html). מתוך תקווה שה' יסייע בידינו ויבחר את האנשים הראויים ביותר. הגורל יעשה מתוך קבוצת זקנים שעומדת בקרטריונים שהזקנים הקודמים קבעו. הזקנים יהיו פתוחים לשינויים ופירושים חדשים לרצון ה', אך הם אלו שיתנו את המילה האחרונה. המועצות שינהלו את החיים השוטפים, ינוהלו על ידי נבחרי ציבור, אך לא כל אחד יוכל להבחר לדבר. אלא רק אנשים שעומדים בקרטריונים שאותם הזקנים יקבעו. מדינה זו תשאף לקיים את רצון ה' מתוך נקודת מוצא שה' דיבר עם אבותנו בעבר ותנסה לברר את הדרך הטובה ביותר ליישם את המצוות שניתנו בעבר בנבואה. בירור זה יהיה בירור משותף של הזקנים ושל נבחרי הציבור. הזקנים בעיקר בבירור הערכים ונבחרי הציבור יעסקו בבירור אופן היישום המעשי של הדברים. לזקנים יהיה וטו בנושא זה. באופן כללי, רצוי שחוקי מדינה זו , כל עוד שלא תשוב הנבואה, תעסוק רק בחוקי הקשורים לחיים בפרהסיא, ותשאיר לפרט לנהל את חייו על-פי ראות עיניו על מה הוא הדבר הנכון בעיני ה'. כמו כן, מדינה זו צריכה להיווסד על עקרונות כלליים ביותר לגבי חוקי ה' על מנת לאחד כמה שיותר יראי ה' בתוכה.
תוקן על ידי - zachiz - 12/02/2006 17:32:51
תוקן על ידי - zachiz - 12/02/2006 22:42:23
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2006 17:16 |
|
| |
דרך הפעולה להקמת יישות כזו היא באמצעות הקמת רשת של ישובים שפועלים על פי העקרונות שציינתי לעיל. הצטרפות לישובים אלו תהווה בחירתו של התושב לקבל על עצמו נאמנות לחוקי המקום על-פני חוקי מדינת ישראל. בדומה לקהילות החרדיות. תושב שמורד בהנהגה של יישובים אלו יוחרם. בין היישובים תהיה מועצת זקנים משותפת, שתקבע דברים משותפים שנוגעים לכלל התושבים.
בסופו של דבר נגיע לשלב בו: 1) רבים מהיהודים במדינת ישראל ירצו להצטרף לשיטה זו, ואז תיווצר מעין ממלכת ישראל וירטואלית בתוך מדינת ישראל, עד שבסוף מדינת ישראל תהפוך להיות כזו. 2) רק חלק קטן מהעם יצטרף ליוזמה זו, ואז יש לפעול באפיקים בין לאומים להשגת הכרה בין לאומית לזכות היישות הזו להגדרה עצמית.
תוקן על ידי - zachiz - 12/02/2006 17:33:55
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2006 17:19 |
|
| |
הישובים השונים שיוקמו ייצגו גישות שונות בפירוש רצון ה', וכך יאפשרו לרבים מיראי ה' להצטרף למערכת זו. יתכן שמועצת הזקנים המשותפת של כולם, תצליח לגבש הסכמה רק על דברים מועטים, אך עצם העובדה שקיימת ישות שמצהירה שהיא נאמנה לה' על-פני נאמנות לכל מערכת חברתית אחרת, חשובה בפני עצמה. הרי מטרתנו היא שה' ישוב וינחה אותנו, ולכן עלינו להראות לו שאנו עושים את המיטב על-פי יכולתנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2006 22:04 |
|
| |
מעניין לקרוא את האתר "כולנו נחליט":
http://www.kulanu-nahlit.org/
אתר שתומך בדמוקרטיה ישירה, שבה בעלי התפקידים נבחרים על-פי גורל.
הוא גם מציע כמה רעיונות איך להפוך את ישראל לדמוקרטיה ישירה. אפשר ללמוד משם.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2006 22:05 |
|
| |
מישהו יודע איך מקימים יישוב? האם בכלל אפשר להקים יישוב חדש בימינו, או צריך "קשרים" במנהל
מקרקעי ישראל?
האם בכלל צריך להקים יישוב אמיתי, או שאפשר להסתפק בקהילות וירטואליות?
תוקן על ידי - אראלסגל - 12/02/2006 22:04:22
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2006 22:47 |
|
| |
אראל: 1. אני נגד זה שכולם יחליטו. זה לא עובד טוב וזה שם את האדם במרכז.
2. ישוב אמיתי עדיף על קהילות מכיוון שיש לו אוטונומיה על החיים בפרהסיא, ועל התשתיות. כמו שעם ישראל צריך ארץ, כך גם קהילה שרוצה להמליך על עצמה את ה', צריכה ישוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2006 04:00 |
|
| |
מדינה שתתנהל ע"פ תורה? לא פתחתם את הפורום החדש כדי שלא יהיה מבוסס על המקרא?
לגבי בחירת תפקידים ע"י גורל- לא יותר טוב שיהיה מבוסס על כישורים ונסיון של המועמד לאותו תפקיד?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2006 08:50 |
|
| |
צחי: להיפך, ככל שמספר המחליטים גדול יותר, כך יש פחות סכנה שהחברה תשים אדם מסויים במרכז. אם
רוצים לצמצם עוד יותר את מקומו של האדם בשלטון, אז צריך לשלב דמוקרטיה ישירה עם גורלות.
כי שרית: בחירה "על פי כישורים" קיימת בתיאוריה בלבד, כי מישהו צריך להחליט מה הם הכישורים
הרלבנטיים ולמי ישנם כישורים אלה, וברגע שנותנים למישהו להחליט, כבר פותחים פתח למינויים של
מקורבים שאין להם כישורים, כפי שאנו רואים בעינינו.
אפשר אולי לשלב בין שתי הגישות: לקבוע קריטריונים כלליים ואובייקטיביים למועמדות (כגון: תואר
ראשון/שני/שלישי במקצוע הרלבנטי), ולהפיל גורל בין כל האנשים שעומדים בקריטריון. אמנם גם כאן
יש אפשרות לשחיתות - המרצים עלולים לתת ציונים נמוכים לסטודנט שחושב אחרת מהם כדי למנוע ממנו
את האפשרות לקבל תואר ולהתקבל לתפקיד; אך הסיכוי לקונספירציה כזאת הוא נמוך יחסית.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2006 09:56 |
|
| |
אראל: ככל שיהיו יותר אנשים בהנהגה, כך מתגברת שליטת האדם על המדינה. אסביר למה: ברגע שאתה מנסה למנוע טעות אנוש בכך שאתה מרבה במספר המחליטים, אתה למעשה נוקט בגישה כמותית שככל שתרבה יותר במשהו כך תגיע לתוצאה מדוייקת יותר. ההנחה הסמויה כאן היא שההשקפה הממוצעת היא הנכונה. גם אם אין זו ההנחה, אלא הגורם שמנחה הוא החשש מריכוז הסמכות בידי איש אחד, אז עדיין אומר שכדי להתקדם בחיים צריך לקחת סיכונים. מכל מקום הנחה סמויה נוספת היא, שלמעשה ה' אינו מתערב במחשבותיו של המנהיג, ולכן זה הכל רק בידים שלנו. הנחה זו בסופו של דבר שמה את אותנו - האדם במרכז. ברגע שיש מנהיג אחד לחברה שטוענת שהיא שואפת לשמוע בקול ה', אז האנשים שיצטרפו לחברה זו הם אנשים שיסמכו רק על אדם שבהם באמת מאמינים שהוא קשוב לקול ה'. כמו כן, האנשים שמצטרפים לחברה כזו מאמינים שה' משפיע על החלטות מנהיג כזה. הרי אם היינו בתקופה של הנבואה, היינו מסתפקים רק במנהיג אחד, שהינו נביא. עקרונית כדי להעביר את דבר ה' מספיק רק צינור אחד. לכן אנחנו צריכים ליצור מערכת שתוכל להכיל את הנבואה הממשית שתשוב אלינו, במהרה בימינו, ולשם כך רצוי לקחת את הסיכון של הנהגה ריכוזית. ההנחה כאן, היא שבהנהגה כזו ה' משפיע עליה יותר, מאשר בהנהגה דמוקרטית, ששמה את כל האחראיות על האדם. הנהגה ריכוזית הינה יציבה יותר אידיאולוגית מכל סוג של הנהגה אחרת, ויציבות אידיאולוגית זה מה שהעם זקוק לו כעת. לכן גם טענתי שזה לא סתם אדם. גם אדם שאין לו כישורי ניהול יכול לעמוד בראש חברה זו, מפני שאת העניינים השוטפים ינהלו מועצות מקצועיות ונבחרות, ואת הכוון הערכי ינהלו הזקנים והזקן שיעמוד בראשם. לכן אני מציע להתחיל בישובים שונים בעלי אופי שונה. חלק יהיו תורניים יותר, וחלק יהיו "רוחניקים" יותר, אבל כולם ישאפו לעשות את רצון ה'. בסופו של דבר מתוך מועצת זקני הישובים (זקן (ותיק הישוב) אחד מכל ישוב, נצטרך לבחור מנהיג אחד. או על ידי אחד משלושת האפשרויות הבאות: גורל, ותק במערכת הישובים, גיל.
בכפר מימון, ברגע ששמעתי שבראש הצעדה יש את ראשי מועצת יש"ע ומספר רבנים, הבנתי שלא יצא מזה דבר. מועצה אינה יכולה להנהיג, צריך נקודה אחד, שתהווה את צינור ההנהגה. לכן גם ה' בחר במקום אחד שממנו תצא ההנהגה.
תוקן על ידי - zachiz - 19/02/2006 14:11:51
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2006 18:42 |
|
| |
יש היגיון ברעיון של זקנים, במיוחד אם - כמו שאתה אומר - כל אחד יכול לבחור לעצמו את הקהילה
שהוא רוצה לגור בה. גם זו למעשה סוג של דמוקרטיה ישירה, רק שהאנשים "מצביעים ברגליים".
לגבי יישובים - זה נכון שעם צריך תשתית חומרית, אבל לא בטוח שצריך להתחיל מזה,. אבותינו היו
נוודים במשך די הרבה זמן. זה איפשר להם להשקיע בגיבוש האידיאולוגיה הרוחנית שלהם, ולא לבזבז
את זמנם במאבקים על שטחים או בבניית בתים שבסוף נהרסים. רק לאחר הרבה שנים של נוודות,
כשהאידיאולוגיה כבר הייתה ברורה, הם נכנסו לארץ.
ייתכן שצריך ללמוד מהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2006 23:35 |
|
| |
אראל: על מה אתה מדבר? עם ההתגלות הראשונה לאברהם נאמר לו ללכת לארץ כנען. אבותינו לא בכדי חיו בארץ ישראל, למרות שעיקר היעוד של הארץ היה לכמה מאות שנים לאחר מכן.
רוחניות ללא מעשה סופה להסריח. רק מתוך הנסיון המעשי ניתן יהיה לפתח את הגישה והדרך הנכונה.
חוץ מזה, מי אמר שצריך להקים את הישובים הללו מעבר לקו הירוק. אפשר לעשות זאת גם בנגב , בגליל, או במקומות פחות בעייתיים כמו מדבר יהודה והבקעה (ואז יש יתרון שזה בסמיכות לגבול של מדינה זרה). מכל מקום, רצוי שגם חלק מהישובים יהיו באזורים מועדים לפינוי, מפני שיש סיכוי שישובים אלו יהיה להם קל יותר להשיג עצמאות מדינית, במידת הצורך. כלומר, אם נערכים מבעוד מועד, אפשר לשכנע את מדינת ישראל, את העולם, ואף את הפלשתינים בנחיצותה של יישות יהודית אוטונומית בתוך הרשות הפלשתינית, שהרי אם באמת רוצים להגיע להסדר קבע עם הפלשתינים, אז צריך למצוא הסדר שבו אנשים יוכלו להשאר ולגור בבתיהם, ועם זאת להיות אזרחים של המדינה של הלאום שלהם. מכל מקום, יתכן שיהיה קל יותר להקים ישובים כאלו דווקא מעבר לקו הירוק, ששם הפיקוח הוא רופף יותר. בתוך הקו הירוק אפשר להשתלט על ישוב קטנים שננטשו על ידי מרבית תושביהם.
תוקן על ידי - zachiz - 13/02/2006 23:38:22
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2006 07:53 |
|
| |
הצורך שאני מוצא במהלך כזה הוא בכך שכל שאר הדרכים המוצעות כיום בזירה הפוליטית הישראלית, עוסקים רק במציאת פתרונות השרדות ובבלימה של הנזקים של ההנהגה הפוסט-ציונית. הנטיה הרווחת בציבור הדתי-לאומי והחרדי היא לתלות את כל הבעיות בכך שתודעתו או מעשיו של העם אינם כפי שהם צריכים להיות, שזה לפי ההשקפה של אותו ציבור דתי או חרדי. אף אחד מהם לא שואל את השאלה "ונאמר שכולם יחזרו בתשובה, ואז מה? ". יש בזה התיימרות של ידיעת האמת, ושעלי לא מוטלת האחראיות לברר אותה, אלא רק על החילונים שהינם תינוקות שנשבו. כל התנועות שתולות את קידום הגאולה בתודעת רוב העם היושב בציון, למעשה, מונעות מעצמם להתקדם קדימה, ולברר אם בכלל המקום שהם נמצאים בו הוא המקום הנכון.
אני טוען, שלא ניתן להשפיע על החלק של העם שרצון ה' אינו בראש מעייניו, כל עוד אנחנו נשארים דבקים בעמדתנו. אני מאמין שמי שימצא את האמת, לא יצטרך להתאמץ להפיץ אותה. זה יקרה לבד ברגע שתהיה תנועה לכוון האמת, ואז יהיו יותר שיזהו את הכוון הנכון ויצטרפו לתנועה זו. לציבור הדתי כיום אין דרך אמיתית שאותה הוא יכול להוביל, מפני שהוא אינו מוכן לברר מחדש את הנחות היסוד שלו (תכונה אופיינית לכל מערכת דתית) ולכן רק מעטים מאלו שמחפשים אמת, מצטרפים אליו. לכן, ההצעה שלי עוסקת ביצירת גרעין חלוצי, שאינו מצהיר שהוא זה שעושה את הדבר הנכון וראוי שכולם ילמדו ממנו, אלא מצהיר, אני חותר לעשות את האמת, ומי שרוצה מוזמן להצטרף לאותה דרך. כל אחד יכול להצטרף אליה מהמקום שהוא נמצא בו. גרעין כזה עוסק בצעידה קדימה (קדימה אמיתי ) באופן תמידי, ולא אומר לציבור אני נמצא במקום הנכון, ואתם תבואו אלי. הנהגה אמיתית מבינה שגם המקום שהיא מצויה בו הוא אינו נכון, ולכן צריך לצעוד קדימה, אל תוך ים סוף, ואז יפתח הים ותראה הדרך.
תוקן על ידי - zachiz - 19/02/2006 14:18:36
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2006 09:24 |
|
| |
אברהם בא לארץ כנען אבל הוא נשאר נווד. כשהיה רעב הוא ירד למצרים.
גם יצחק - כשהיה לו סכסוך עם הפלשתים הוא עבר למקום אחר.
גם יעקב - כשהיה לו סכסוך עם אחיו הוא ברח לארם, וכשהיה רעב הוא ירד למצרים.
הם לא נקשרו למקום מסויים אלא שמרו על גמישות וניידות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2006 09:26 |
|
| |
בכל מקרה, לגבי מה שכתבת "אם נערכים מבעוד מועד, אפשר לשכנע את מדינת ישראל, את העולם,
ואף את הפלשתינים בנחיצותה של יישות יהודית אוטונומית בתוך הרשות הפלשתינית, שהרי אם באמת
רוצים להגיע להסדר קבע עם הפלשתינים, אז צריך למצוא הסדר שבו אנשים יוכלו להשאר ולגור בבתיהם,
ועם זאת להיות אזרחים של המדינה של הלאום שלהם." - אולי אפשר להכליל את זה ולפתוח
ביוזמה כללית שלפיה כל קבוצה של אזרחים תוכל לקבל מהמדינה שטח באופן יחסי לגודלה, ולנהל בה
ישות אוטונומית.
זה מאבק שהרבה אנשים יוכלו להצטרף אליו, כי הרבה אנשים מכירים בחשיבות של ערך החופש באופן
כללי, גם אם הם לא מאמינים בתורה.
ברגע שיתקבל רעיון החופש, יהיה אפשר ליישם אותו גם כדי להקים יישובים וקהילות שמבוססים על התורה.
|
|
|
|
|