אחד מדברי הביקורת שמשמיעים נגד בג"ץ היא, שהשופטים החדשים מתמנים ע"י השופטים הישנים, וכך המקום הופך לקבוצה סגורה שבה "חבר מביא חבר".

אך גם חברי הסנהדרין החדשים התמנו בדיוק באותו אופן - ע"י החברים הישנים!

האם לא היה חשש שהסנהדרין תהפוך לגוף סגור ומנותק מהעם?

האם לא היה ראוי למצוא דרך טובה יותר למנות חברים חדשים לסנהדרין?

כדי להיות חבר בסנהדרין צריך להיות גדול בתורה, וקביעת מי גדול ממי ברור שתעשה על ידי גדולי תלמידי החכמים.
החשש שהסנהדרין תהפוך למועדון חברים סגור נפתר על ידי החובה למנות דיינים מן השבטים השונים.

בנוסף כתר תורה מונח בקרן זוית וכל הרוצה יבוא ויטול.

לעומת כתר משפט שתלוי ביכולת לממן את הלימודים במסודות היוקרתים. אמנם במאמץ כל אדם יכול לממן בעצמו את לימודיו בהם, אבל זה בהחלט יהיה ניכר בציוניו.

אני לא בטוח שהיום צריך להעתיק את דרכי המינוי שנהגו פעם. הכל לפי המקום והזמן. ייתכן שניתן לערוך בחירות לסנהדרין, אם כי הדרישה הפורמלית של סמיכה כנראה צריכה להתקיים. אך אם הסמוכים יאצילו מסמכותם על העם (ואולי גם בלי זה, שהרי הסמכות היתה ואף חזרה לעם, לפחות לפי ההסבר המקובל ברמב"ם), אזי יש מקום לבחירות או למיון אחר כלשהו.
כמובן שהדבר תלוי גם בשאלה מי הם הסמוכים, ועד כמה יש לנו אמון בהם. ייתכן שבמציאות של העבר הדרך ההיא היתה הטובה ביותר, שכן האנשים והחברה היו שונים. כאשר תחזור הסמיכה נצטרך כולנו לראות את המציאות, וכנראה שלפי זה תתקבלנה ההחלטות בהתאם.
אגב, הוא הדין למלכות, ושאר מוסדות שלטון.


מיכי

ההבדל הוא שבשיטה הדמוקרטית, או יותר נכון בעקרון הפרדת הרשויות שהביאו לנו מן העולם האנגלוסכסי, הריבון הוא העם, בין באופן ישיר, ובין באמצעות נציגיו - חברי הכנסת. הם האמורים לקבוע את החוקה, נורמות המוסר, דרכי המשטר וכו' וכו' הרשות השופטת היא זו שצריכה לפרש, לא לחוקק.
במצב שנוצר בארצנו היקרה, בה הביקורת השיפוטית, והאקטיוויזם השיפוטי ההגיעו למקומות לא שיארום אבותינו מקימי המדינה, ישנו אופי חקיקתי, וקביעת נורמות על ידי בית המשפט העליון. משכך הצורך ב"דמוקרטיזציה" של בית המשפט הולך וגובר על מנת להמנע מהשקפת עולם לא מייצגת את הריבון (העם - הכנסת) על ידי בית המשפט.

להבדיל אלף וכו' בדתינו הריבון הוא הא"ס וכליו והסמכות המוחלטת הן לחוקק והן לפרש והן לשפוט נתונים בידי הסנהדרין אין כלל מקום לשאלות ייצוג או דמוקרטיזציה.

"הזיקה בין השופט ובין מי שאמורים להישפט בפניו, שדיבר עליה הרמב"ם, מעלה את השאלה: מי ממנה את השופטים? האם הם מתמנים מלמעלה - על ידי השלטון או הגורמים המקצועיים? או שמא מלמטה - על ידי הציבור? שיטות המשפט השונות חלוקות בשאלה זו עד עצם היום הזה".

מיכאל ויגודה: "מינוי שופטים"

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/83-2.htm

התפיסה שמינוי הסנהדרין הוא 'מלמעלה' היא שטחית ונאיבית. ראשית, כפי שהרמב"ם כותב ניתן לחדש את הסמיכה בהסכמת חכמי ארץ ישראל, כלומר 'מלמטה'. מעבר לכך, כבר האריכו רבים בכך שאפילו מלך וסנהדרין הם נציגי הציבור ולאו דווקא 'שלוחי דרחמנא'.
הרב קוק אף טוען שסמכות חכמים לתקן ולגזור לפי הרמב"ן (לשיטתו אין כאן 'לא תסור') היא מכוח הציבור.

וזו משמעות הביטויים 'נצחוני בניי', ו'לא בשמים היא'. התורה נמסרה לנו למטה, וכעת היא בידינו.
אין לי כל בדל של ספק שאם תכהן סנהדרין שנסמכה כחוק איש מפי איש עד משה רבנו, והיא ללא תהיה רצויה לציבור (שומרי המצוות), היא תאבד את סמכותה (גם הלכתית, לא רק פרקטית), שכן: אין ממנים שררה על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור. ראו, למשל, את הדחת ר"ג ור"א מנשיאות ואב"ד בדור ראשון ביבנה, ופשוט.
וכבר האריכו האפולוגטיקנים טובא במקורות הדמוקרטיה בספרות התורנית.


מיכי

ר"ע בהחלט לא היה בסנהדרין, שכן הוא היה בן גרים, ונראה מכמה מקומות שהוא היה מעורב. וכידוע שהוא היה גדול הדור, וכשהיה יוצא לחו"ל (לעסיא?) לא הניח כמותו בכל א"י ולכן היה יכול לעבר שנה בחו"ל.
מעבר לכך, גם אם ההדחה נעשתה ע"י הסנהדרין, הרי היא לא נעשתה כהכרעה שיפוטית, שהרי ר"ג ור"א לא עברו כל עבירה שפוסלת אותם מכהונתם. לכן בכל מקרה היתה כאן הדחה משיקולים של 'למטה' ולא של 'למעלה'.


מיכי

בחירת החברים לסנהדרין נעשית ע"י 71 חברי הסנהדרין הנוכחיים, ובחירת שופטי בג"ץ נעשית ע"י ועדה שיש בה פחות מ-10 איש; זה לא הבדל מהותי אבל זה הבדל כמותי, וגם לכמות יש חשיבות. ככל שיש יותר אנשים בגוף הבוחר, יש יותר השפעה לציבור.