גם בתורה שבכתב עצמה, מופיע לימוד התורה כדבר בעל ערך עצמי, ולא רק לשם עשייה. צד זה מופיע בפסוקים של קריאת שמע:
"והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך בקומך."
כאן לימוד התורה מתואר כעיסוק תמידי, ולא כדבר שמשמש דבר אחר.
דבר זה מזכיר את הנוסח של ברכת התורה:
".. אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה".
ובמזמורי תהילים אחדים (א' למשל, וקי"ט) הצד הזה של לימוד תורה גם כן מודגש.
בכל מקרה, הצד הזה של לימוד תורה - לימוד תורה לשמה, הוא צד שמחוייבים בו רק גברים, והעיסוק של נשים בו הוא בבחינת רשות. הצד של חיוב לימוד תורה לנשים, הוא באמת מה שאראל אמר, לימוד תורה על מנת לעשות. ובהתחשב בכך שהתורה מנחה את החיים היהודיים בכל צדדיהם, הרי שזה עצמו הוא תחום גדול של לימוד.
הרבי האחרון של חב"ד היה מדגיש במענה לשאלה זו, שכיון שאישה מחוייבת במצוות אהבת ה' ייחוד ה', וכדו', הרי שעליה גם ללמוד דברים שבפנימיות התורה המעוררים ומסבירים מצוות אלו.
אני חושב שצד נוסף ששייך הוא, שמכיוון שאנו חיים בעולם מודרני בו גם לאדם פשוט יש ידע כללי רב, הרי שעליו גם לדעת הרבה על התורה ועל היהדות. אין זה דבר שבבחינה של לימוד תורה כמצווה, אלא פשוט דבר שראוי לעשותו. לא ראוי שאנשים היום, ובכלל זה נשים, יודעים הרבה בתחומים אחרים, ורוכשים בהם השכלה מלאה, ואילו בתחום של יהדות הם יישארו בורים.
|