המשנה הראשונה בפרק חלק של מסכת סנהדרין דף צ'. מונה רשימה של אלה שאין להם חלק לעולם הבא. ברשימה נמנה גם אפיקורוס.
המלה: יש המשייכים אותה לפילוסוף היווני [Epicurus לפה"ס 341-270], שהיה אבי האטומיזם ושכתביו אבדו, ויש המשייכים אותה למלה הפקרות [כמ"ש רש"י שם צ"ט: המובא להלן]. מבחינתנו "אלו ואלו" וי"ל שלכן בחרו דווקא בפילוסוף הזה.
רעיון המשנה: המשנה לא באה לספר לנו מידע עיתונאי על מה שיקרה בעולם הבא [כמתבאר באשכול "חיי העולם הבא"], אלא לומר שהאפיקורוס הוא מחוץ לכלל ישראל עליו פתחה המשנה באומרה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". לכך יש משמעות מעשית כמ"ש הרמב"ם בפ"ג הי"ד מהלכות תשובה "כדאי הם להתרחק מהם ולהיזהר מהם" לגבי אלו שאין להם חלק לעוה"ב מחמת עבירות קלות מאפיקורסות. בפ"ד ה"י מהל' רוצח ובפ"י ה"א מהל' עבו"כ כתב שמצוה לאבדן [היינו בזמן הבית כמ"ש בשו"ע יו"ד סו"ס קנ"ח] אם כי במקור התלמודי [ע"ז כ"ו: לגירסא שלפנינו] לא נאמר אפיקורוס. בפי"א ה"י מהל' עדות הוא כותב שהם פסולי עדות שאפילו לא היה צורך למשנה למנותם!
המהות: בגמרא דף צ"ט: יש דיון על מהותו של אפיקורוס. לגמרא שתי הנחות בסיסיות:
א. ה"מגלה פנים בתורה" חמור מאפיקורוס ופרש"י שמגלה פנים "מעיז פנים כלפי עוסקי תורה" ואפיקורוס היינו "דאית ביה אפקירותא בעלמא".
ב. על רשימת עברות שתובא לפנינו מהחמורה לקלה, ששייך לדון איזו ממביניהן היא עבירה של מגלה פנים ואיזו היא של אפיקורוס.
1. "כגון מנשה בן חזקיה" – פרש"י שהיה דורש באגדות של דופי.
2. המבזה ת"ח עצמו.
3. המבזה חברו בפני ת"ח.
4. הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו [תרגום: אלו האומרים מה מועילים לנו החכמים, לעצמם הם קוראים, לעצמם הם שונים] – פרש"י והם אינם יודעים שהעולם מתקיים עליהם.
5. כגון דיתיב קמיה רביה ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי ואמר הכי אמרינן התם ולא אמר הכי אמר מר [תרגום: כמו היושב לפני רבו ובאה לו לתלמיד בזכרונו שמועה שלמד במקום אחר ואומר "ככה אנו אומרים שם" ואינו אומר "כך אמר מר".
5ב. דאמרי וכו' [תרגום: האומרים מה מועילים לנו החכמים וכו' פרש"י לא אמרו שום חידוש שלא מצינו בתורה.
5ג. רב פפא אמר כגון וכו' [תרגום ופירוש: אומר החכמים "האלו" שזה לשון גנאי]. נאמר גם שרב פפא שכח פעם את מה שאמר והתבטא כך וישב בתענית.
מספר אחד נחשב בהחלט ללא חולק שהוא מגלה פנים. ממספר שתיים עד מספר ארבע נחלקו אם הם בכלל מגלה פנים או "רק" אפיקורוס. ממספר חמש הן דעות שונות לגבי אפיקורוס.
הרמב"ם בהל' תשובה שם [וכן בשו"ע שם] לא העתיק אף אחת מהגדרות הגמרא, אלא נתן שלוש משלו: 1. האומר שאין (שם) נבואה וכו', 2. המכחיש נבואתו של משה רבנו, 3. האומר שאין הבורא יודע מעשה בני אדם.
את המבזה ת"ח הוא מביא ברשימה מאוחרת יותר בתור מי שאינו אפיקורוס אבל אין לו חלק לעולם הבא.
ביאור הגר"א מציין ללח"מ בהל' תשובה שעמד על השוני שבין הגמרא והרמב"ם ותירץ הלח"מ שמאחר ולהרמב"ם נכלל אפיקורוס ב"מורידין ולא מעלין", אין סברא לכלול ביניהם את המבזה ת"ח שאמנם אין לו חלק לעוה"ב וצריך להתרחק ולהיזהר ממנו, אבל לא עד כדי לכלול אותו באפיקורוס ההלכתי הטיפוסי הנ"ל.
לסיכום [ולתשובת שאלת האשכול]:
אפיקורוס הוא:
האומר שאין נבואה כלל, או מכחיש את נבואת משה, או מכחיש השגחת הבורא, הוא האפיקורוס שבזמן הבית היו מצווים להורגו ונחשב מחוץ לכלל ישראל. כיום [לפי החזון איש שהובא ונידון בפורום] שלא יודעים להעריך את ערך הנבואה, יש לקרב אותו בעבותות אהבה.
המבזה ת"ח אינו אפיקורוס הלכתי, אבל הוא ברשימת אלה שאין להם חלק לעוה"ב [כמו המלבין פני חברו ברבים ועוד]. לכאורה גם הוא יקבל את ה"הנחה" של החזון איש, מאחר ואיך ידע להעריך ערך ת"ח.
כל אלו שנמנו בגמרא כאפיקורסים [חוץ מהמבזה ת"ח] לא הובאו להלכה גם לא בזמן הבית וכל שכן בימינו.
מובן שגם בימינו לא ראוי לזלזל בחכמים אם יודעים להעריך אותם [וגם אם לא הרי אין לזלזל בשום אדם], אלא שנשאלת שאלה מה היא דרגת החכמה לעניין הזה ואיך קובעים אותה? [וודאי לא לפי הפרסומאים שמסביבם]
|
