איני יודע תשובה לכל שאלותיך. אני יודע תשובה לחלקן.
אין חיוב לשיר זמירות בשבת. אך השבת בבית הדתי והחרדי בימינו בנויה באופן מסויים שנותן לה גיבוש וצורה.
ניתן לראות את התוצאות בכל בית אורתודוכסי, או בנוסח הכתוב בסידורים.
בליל שבת, כשחוזרים מבית הכנסת, שרים "שלום עליכם" למלאכים המלוים את האדם לפי המדרש, ושרים "אשת חיל" שהינו שבח נאה לעקרת הבית, אך מקורו קבלי והינו שבח לאחת הספירות. (אם טעיתי, יתקנוני). אחר כך מברכים את הילדים, ורק אז ניגשים להתחלת הסעודה.
בסעודה עצמה שרים זמירות.
האם זה חיוב? לא? אבל נוהג נאה הוא, מפני שהזמירות מאפשרות לאדם להתחבר עם הקב"ה.
זה תלוי כמובן איך עושים זאת, בחובה או באהבה. וכרגיל, הכלל הוא טוב מועט בכוונה מהרבה בלא כוונה.
כמו כן, יש הבדל בין פיוט לפיוט לא רק מצד התוכן והנעימה, אלא גם מצד המקור (מימי הראשונים או מימי האחרונים), ובאיזו מידה הוא משקף שבח לשבת או מניעים קבליים, כפי שמצוי אצל הפיוטים האחרונים.
אם את שואלת על תיכנון הסדר בביתך, אני ממליץ על זמירות, מפני שהן נותנות צביון לסעודה, והופכות אותה מאכילה גרידא לפעילות משותפת שיש בה מעין תפילה לה', שכיון שהיא פרטית ופחות טכסית, קל יותר להרגיש בה הזדהות והתקרבות לה'.
אך האם זה חיוב? בוודאי שלא.
יש מקומות שבהם התפתחה טכסיות רבה סביב הזמירות. חייבים לשיר בסדר מסויים וזמירות מסויימות וכהנה וכהנה, ולכן גם לא ישירו שיר של סעודה ראשונה בסעודה שניה, או להפך (גם אצלנו, למשל, יש "שירים של סעודה שלישית", אבל רק בגלל שהם יותר עצובים בדרך כלל) ולכן גם יכול לעלות השיקול של "אלו לא זמירות של שבת של חול המועד".
כמובן, אין בכך שום בעיה, ותוכלו לשיר כל מה שאתם מרגישים שמהווה שבח לה' ותוספת לשבת והתקרבות לה'. ואני גם מכיר בתים אורתודוכסיים למהדרין שבהם אין שרים זמירות כלל.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-27/10/2005 23:13
תודה למשיבים!
תודה למיימוני, על ההסבר המפורט והממצה!
אנחנו כמובן שרים זמירות, אספנו מנגינות מבית סבא, (היה חזן ריפורמי ל"ע) וקרובים, ובעיקר ממשפחה חסידית, שאמצה אותנו מספר שנים.
אך אני עדיין שואלת: כיצד ומתי מצאו הזמירות מקום של כבוד בסידורים השונים, ולא בספרי ההלכה?
לעומת דינים בפרטי פרטים לכל מה שקשור בסעודה, בציעת הפת ברכת המזון וכיוצ"ב
בהוקרה ובתודה
אלה
אשר לא הלכה בעצת
נשלח ב-28/10/2005 00:02
את הפיוט הידוע י-ה ריבון, חיבר רבי ישראל ניג'ארה, אשר שמו חתום בראשי התיבות של הפיוט. י'ה, ש'בחין, ר'ברבין, א'להא, ל'מקדשך.
על רבי ישראל זה מספרים, שהיו מלאכי שרת יורדים לשמוע את זמירותיו לכבוד השבת.
לרבי ישראל נאג'רה עמד מתנגד בדמותו של רבי מנחם די לונזאנו מחכמי ירושלים, שלא ראה בעין יפה נטילת תיאורי אהבה נועזים 'והפיכתם לשירי קודש, והוא כתב נגד הרב ישראל נאג'ארה:
"ואולם ראיתי לבעל "זמירות ישראל" שאינו חושש כלל, ונתפשט בענין זה יותר מדי, והתיר לעצמו לומר לש"י מצד כנסת ישראל או לכנסת ישראל מצד הש"י כל מה שהנואפים אומרים זה לזה". (שתי ידות דף קלב, ב).
התנגדותו של רבי מנחם די לונזאנו לרבי ישראל נאג'רה היתה רק לשימוש בשירי חשק, ולא לשימוש בניגוני הגויים, שהרי הוא עצמו השתמש בהם, ואף מתנצל ע"כ במספר מקומות:
"לא חיברתי פזמונים לנועם זמירות הישמעאלים כדי שיתעללו בהם תעלולים ואנשי לצון בתוף וחליל ויין משתיהם בנגינות שותי שכר, אבל בחרתי בלחן הישמעאלים לפי שראיתים לחן לב נשבר ונדכה". (עבודת מקדש בחלק הפזמונים והבקשות דף א עמוד א).
"ולפי שהשיר והשבח להשי"ת ראוי שיהיה בתכלית השלמות לכן נאמר בנבל עשור זמרו לו כלומר בכל מאמצי כח...זאת היתה לי לסיבה גורמת לחבר רוב שירי על פי ניגוני הישמעאלים שהם מגביהים קולם בשירתם ונעימתם יותר מזולתם, וראיתי קצת חכמים כמתאוננים רע על המחברים שירים ותשבחות להשם יתברך על ניגונים אשר לא מבני ישראל המה ואין הדין עמם כי אין בכך כלום". (שתי ידות דף קמב). וראו את מאמרו של מאיר בניהו, "רבי ישראל נאג'ארה", אסופות, ספר רביעי, עמודים רג-רפד.
אם זמירות לשבת הן כמו תפילות לה' - האם אין בעיה בכך ששרים אותן כאשר יש גברים ונשים יחד ליד השולחן? והרי בתפילה לה' אנחנו מקפידים על הפרדה?!
נשלח ב-28/10/2005 12:04
.
אשת חיל, כמובן, הוא הפרק האחרון של ספר משלי.
אולי המנהג לשיר אותו בליל שבת הוא קבלי, לא הטקסט עצמו.
נשלח ב-28/10/2005 12:23
מואדיב
פשיטא (=דבר פשוט שאין צריך לאמרו!)
אראל
יש בדבר זה מחלוקת.
החרדים מקפידים לא לשיר כאשר יש אורחים, אבל בין בני הבית אין מה לחשוש.
כמו כן נוהגים לתת לילדות קטנות לשיר גם בפני אורחים. כמה הן קטנות? איני יודע דבר ברור בזה. אולי עד גיל בת מצוה ואולי עד גיל תשע, ואולי עד שהן שואלות אם זה מותר או אסור.
ולמעשה, השיטה שקול באשה ערווה אינו מוסכם על כל הפוסקים הראשונים, וכמובן שיטת האחרונים להחמיר בזה, למרות שיש סיבות להקל.
כמובן, גם אלו שמקילים - כך כמדומה לי בין ה"מזרחי" ואיני כותב זאת לגנאי - לא אמרו כן אלא במקום ששרים לכבוד ה' ולא כדי למצוא חן זה בעיני זה וכדומה.
נישטאיך
לגבי ר' ישראל נג'ארה ומה שנאמר עליו כדאי להזכיר את מה שכתב עליו ר' חיים ויטאל... ואולי מוטב שלא...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-28/10/2005 20:31
מיימוני,
דומני שלגבי שירי שבת פסק ה'שרידי אש' להתיר.
(נכתב ביום ששי בצהרים מחו"ל).
נשלח ב-30/10/2005 04:16
שבוע טוב
וסבא שלי היה אומר כי המזמור יום זה מכובד הוא לכבודי
י ום זה
ש שת ימים
ר אשון הוא
א כל משמנים
ל א תחסר כל בו
ה שמים מספרים
Yes, the Sridei Eish is matir for women to sing in a group even in the presence of men because- trei kali lo mishtami. When two voices are heard together neither voice is actually heard; the sound of each individual voice is submerged.
The Sridei Eish's hetter has, however, not gained acceptance among Chareidim..סשמאל]
נשלח ב-31/10/2005 01:30
ממללא
<"דומני שלגבי שירי שבת פסק ה'שרידי אש' להתיר">
דבריו הם בשו"ת "שרידי אש", חלק שני סימן ח, והוא מבסס את היתריו על מספר טענות:
אין זו שירה לשם חיבה.
השירה היא לשם שמים.
עת לעשות לה'.
ויש לי לציין, שהוא גם מדגיש שהוא עוסק בשירה מעורבת, שניתן להתירה מדין "תרי קלא לא משתמעי", וכעין מה שכתב החתן סופר (או"ח שער טהרת ידים סימן י"ט).
וכן מהטעם הפמניסטי:
"שבארצות כמו אשכנז וצרפת, הנשים מרגישות עלבון ופגיעה בזכויותיהן, אם נאסור עליהן להשתתף בעונג שבת ע"י זמירות קודש, ודבר זה מובן, למי שמכיר טבע הנשים במדינות הללו, והאיסור יוכל לגרום לריחוק הנשים מהדת, חלילה".
תשובתו עוסקת בחברי ארגון "עזרא", בצרפת שאחרי המלחמה.
מחבר ספר "הליכות בת ישראל" (פוקס) טוען שהתשובה עוסקת רק בתנועת נוער מסויימת, במדינה מסויימת ובזמן מסויים.
כותב בהמשך דבריו (עמוד פט הערה טז) :
"ויש לברר היטב בכל מקרה עפ"י מורה הוראה מוסמך – אם ההוראה הנ"ל תקיפה לזמננו ולמקומנו".
ואילו הרב ווזנר (שבט הלוי חלק ה סימן קצז סעיף ד כותב על שירה מעורבת, של גברים ונשים:
"ופשיטא דגם קול גבר עם אשה אסור, וידעתי שקצת אחרונים מסופקים בזה, אבל למעשה אין מקום קולא כלל בזה".
החלטתו אינה על בסיס הלכתי, אלא על בסיס השקפתי.
ב"אוצר הפוסקים" (סימן כא אות ג), מובאים דברי ה"באר שבע", (קונטרס באר מים חיים אות ג), שכתב:
"ראוי ונכון לכל אשה כשרה שלא תשמיע קול שיר בזמירות של שבת".
________________
למיימוני
<"כמו כן נוהגים לתת לילדות קטנות לשיר גם בפני אורחים. כמה הן קטנות? איני יודע דבר ברור בזה. אולי עד גיל בת מצוה ואולי עד גיל תשע, ואולי עד שהן שואלות אם זה מותר או אסור">
מאחר וקול אשה הוא מדין ערווה, היה מותר *עקרונית* לשמוע קול אשה והפנויות בימנו הן בחזקת נדות, (הן לא היו כאלה אם היו שומעים לעצותיו של אראל סגל), הרי הן בחזקת אסורות רק מאז שהגיע זמנן לראות, וזה לא כשהן בגיל תשע.
הרב משה פינשטיין (אגרות משה או"ח חלק א סימן כו, עמוד ע טור ב), שנשאל אם הורים יכולים לבוא ל"הופעות" ילדות בבית הספר, השיב:
יש להתיר "בעת צורך שמיעת קול שירתן של ילדות, רק עד גיל אחת עשרה", ואילו "בלא צורך אין להתיר כלל, כי בדברים כאלו המחמיר קדוש יאמר לו".
תוקן על ידי - נישטאיך - 31/10/2005 1:49:45
נשלח ב-31/10/2005 01:48
סוטה מח ע"א
אמר רב יוסף זמרי גברי ועני נשי פריצותא, זמרי נשי ועני גברי כאש בנעורת. למאי נפקא מינה לבטולי הא מקמי הא.
