| נשלח ב-24/10/2005 00:46 |
 |
| |
מתי מתחיל ומסתיים היום לפי המקרא ?
עד כה חשבתי כי הטיעון בדבר תחילתו של היום בערב וסיומו בערב נראה כמתיישב, אך כאשר נתקלתי באזכור בספר ויקרא כג:
כו וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כז אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה. כח וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי יוֹם כִּפֻּרִים, הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. כט כִּי כָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא-תְעֻנֶּה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה--וְנִכְרְתָה, מֵעַמֶּיהָ. ל וְכָל-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל-מְלָאכָה, בְּעֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה--וְהַאֲבַדְתִּי אֶת-הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִקֶּרֶב עַמָּהּ. לא כָּל-מְלָאכָה, לֹא תַעֲשׂוּ: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. לב שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב--מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב, תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם. {פ}
נראה כי ההתייחסות אל ערב היא בהקשר ליום שקדם לו, כלומר הערב הוא לא פתיח של יום חדש אלא המשכו.
גם בספר בראשית עושים הבחנה ברורה בין היום ובין הלילה כאשר היום מוגדר כפרק הזמן בו יש אור על פני האדמה והלילה כפרק הזמן בו יש חושך. כל בריאה בסיומו של כל יום נחתמת בפסוק: "ויהי ערב ויהי בקר" כלומר עד לבוקר המחרת נשמרה מסגרת יומית, וזו לא נחתמה בערב אלא בבוקר.
א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. {פ}
המסקנה שעולה מהכתוב:
היום הוא פרק הזמן בו יש אור על פני האדמה, הוא מתחיל בבוקר ומסתיים בערב. הלילה הוא פרק הזמן בו יש חושך על פני האדמה, הוא מתחיל בערב ומסתיים בבקר. הערב והבוקר הם המחיצות בין היום והלילה.
המסגרת היומית ככלל מתחילה בבוקר ומסתיימת בבוקר שלמחרת, אך רוב האיזכורים הנוגעים ליום במקרא כוונתם רק לפרק הזמן שמתחיל בבוקר ומסתיים בערב - מסקנה זו מתחזקת לאור ויקרא כג, שם ניתן הדגש מפורט וחריג בדבר חשיבות שמירת השבתון המיוחד הנקשר ליום ספציפי זה בלבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2005 19:12 |
|
| |
אני תמיד חשבתי שהמועד הדתי מתחיל בערב. כלומר הערב של היום, ערב X2, הוא הערב שלפני יום X2. כשרוצים לדייק אז אומרים ב X1 בערב, שהוא הערב שלאחר היום המואר X1. כך שX1 בערב = ערב X2.
לא ידוע לי על דוגמאות לביטוי ערב X2 במקרא, אבל במקור של יוה"כ וגם בעניין זמן אכילת המצות בשמות יב 18 יש ציון מפורש שאומ שזמן החג מתחיל מהערב שלפני היום. זאת מכיוון שמצוות החג רלוונטית גם לערב שלפני. יש לזכור שבעולם הקדום לא היו ממש חיי לילה, ומקסימום היו אוכלים ארוחה לאור הנרות מיד לאחר השקיעה והולכים לישון. לכן זה לא רלוונטי לומר שאיסור מלאכה בשבת מתחיל מהערב שלפני יום השבת, מכיוון שבלאו הכי לא עושים מלאכה בערב.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2005 21:28 |
|
| |
בדומה לטענת צמח, יש טענה במחקר שהיום התחיל בבוקר, וההתיחסויות לערב בעניין פסח ויום-כיפור הן רק עבור פסח ויום כיפור.
יש לציין שלמילה יום יש שני מובנים - יום כזמן האור, ויום כ"יממה" בעברית מודרנית. המחלוקת היא על תחילת היממה.
את הביטוי "ב-X לחודש בערב" אפשר להבין כמתייחס למוצאי X לחודש, גם אם תפיסת היממות היא מערב עד ערב. יתכן שהקטע שהביא צמח לגבי יום-כיפור יש להבין כקטע שבא להסיר ספק, לאור שניות המובן של X בחודש בשפה (יכול להתיחס ליממה או ליום).
אני סבור שהיממה הסתיימה בערב בשביל כותב החוק הבא:
[במדבר יט] (16) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר , יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים: (17) וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת , וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי: (18) וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם , וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר: (19) וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי , וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב:
מסקנתי מתקבלת מהשוואת פסוק 16 לפסוק 19:
טמא שבעת ימים = טהור בערב במוצאי יום-האור השביעי.
(לא מתקבל על הדעת שיש כאן ערבוב בין יום במובן יום-אור לבין יממות.)
אם אומרים שהיממה מסתיימת בערב, הרי היא גם מתחילה בערב, שכן זו מהותה של יממה.
תוקן על ידי - נכספהנפשי - 27/10/2005 22:01:03
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2005 23:11 |
|
| |
"טו ואנחנו, עושים במלאכה; וחציים, מחזיקים ברמחים, מעלות השחר, עד צאת הכוכבים. טז גם בעת ההיא, אמרתי לעם--איש ונערו, ילינו בתוך ירושלים; והיו-לנו הלילה משמר, והיום מלאכה". (נחמיה פרק ד פס' טו-טז)
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 27/10/2005 23:11:43
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 11:35 |
|
| |
לא רואה מה הציטוט האחרון עוזר - שם מדובר ביום-אור, לא יממה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 20:16 |
|
| |
צודק, אני התיחסתי לכותרת.
אבל בכל זאת כן יש ראיה: "והיו-לנו הלילה משמר, והיום מלאכה".
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 30/10/2005 20:15:20
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 23:48 |
|
| |
לטעמי דוקא מהציטוט הנוגע ליום הכיפורים מובן שהיממה מתחילה בערב שלפני היום המדובר.
כתוב "אך בעשור לחודש השביעי" וכו' וכתוב "בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם" אני מבין שהאמירה "בתשעה לחודש" וכו' באה להסביר בצורה מפורטת וברורה יותר ממתי עד מתי בדיוק יש לענות את הנפש בתאריך העשור לחודש השביעי, והכתוב מסביר שזה מהתשיעי לחודש בערב עד העשירי לחודש בערב, ומשמעות הדברים שהעשירי מתחיל מהערב שלפניו ומסתיים בערב שמיד אחריו.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2005 00:01 |
|
| |
נ"נ: מהמקור שהבאת אפשר לכל היותר ללמוד שלאחר שבעת ימי אור הטומאה עוברת, ואין זו ראיה שבערב שלאחר היום (אור) השביעי מסתיימים שבעה יממות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2005 08:42 |
|
| |
באבאתור,
האם אתה מתכוון לקדימות הלילה ליום באותו משפט? כדי להסיק מכך משהו, צריך לבדוק את שאר ההיקרויות של לילה ויום בסמיכות ולראות מה קודם למה.
עציון,
אני חושב שטענתך די משכנעת, רוצה לראות את תגובתו של צמח לטענה זו.
ZACHIZ,
שמח ששאלת כי לא הסברתי מספיק:
מה הכוונה במונח יום בצרוף: "יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים"?
שתי אפשרויות
1. יממות. אם כך פסוק 19 מוכיח שהיממה מסתיימת בערב: "וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב:"
2. ימי-אור. אם כך, בלילות האדם לא טמא!
האפשרות האחרונה לא ניראית סבירה, נכון?
<אשמח לתגובה, ZACHIZ>
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2005 20:24 |
|
| |
נושא יום כיפור מחזק את הסברה לפיה ההתייחסות ליום במקרא על פי רוב היא מהבוקר עד הערב. מדוע -מאחר ובעניין זה מודגשת החריגה ואף מצוין בברור כי עניין השבתון צריך להתחיל עוד מהערב שקדם ליום העשירי - ומצויין "בתשעה לחדש בערב" - הערב של התשעה לחודש ולא של היום העשירי.
ובעניין שביתת המלאכה בערב שבת - זו אינה מובנת מאליה לפי הכתוב המקראי, ואף חשוב לציין כי מלאכות רבות ניתנות לביצוע גם לאחר רדת החשיכה. העובדה כי לא צוין בפירוש עניין השבתון של יום השבת להבדיל מיום הכיפורים מוכיח יותר מכל כי אכן אנו מדברים על תפיסה לפיה בימי המקרא לא נהוג היה לחשב את היום מערב עד ערב כפי שמקובל בימינו, אחרת ההזכרה המפורשת כפי שניתנה עבור יום הכיפורים הייתה ניתנת גם במקרה של השבת.
עוד נקודות המחזקות את הנחה זו:
כאשר מתואר רצף של ימים בחלקים מסוימים במקרא מבחינים בין שני חלקי היום - יום ולילה.
בראשית פרק ז
פסוק ד: כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה, אָנֹכִי מַמְטִיר עַל-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה; וּמָחִיתִי, אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, מֵעַל, פְּנֵי הָאֲדָמָה.
פסוק יב: וַיְהִי הַגֶּשֶׁם, עַל-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.
שמות פרק כד
פסוק יח: וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל-הָהָר; וַיְהִי מֹשֶׁה, בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. {פ}
שמות פרק לד
פסוק כח: וַיְהִי-שָׁם עִם-יְהוָה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה--לֶחֶם לֹא אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה; וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים.
דברים פרק ט
פסוק ט: בַּעֲלֹתִי הָהָרָה, לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית, אֲשֶׁר-כָּרַת יְהוָה, עִמָּכֶם; וָאֵשֵׁב בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה--לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי, וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי.
דברים פרק ט
פסוק יא: וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים, לָיְלָה; נָתַן יְהוָה אֵלַי, אֶת-שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים--לֻחוֹת הַבְּרִית.
פסוק יח: וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה כָּרִאשֹׁנָה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה--לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי, וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי: עַל כָּל-חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ.
דברים פרק י
פסוק י: וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר, כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים--אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי, גַּם בַּפַּעַם הַהִוא--לֹא-אָבָה יְהוָה, הַשְׁחִיתֶךָ.
מלכים א פרק יט
פסוק ח: וַיָּקָם, וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה; וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, עַד הַר הָאֱלֹהִים, חֹרֵב.
כמובן לא תמיד נעשו הבחנות אלו, ולעיתים אכן נזכר יום כפרק זמן שאנו תופסים כיום כ"יממה" היינו 24 שעות.
אך די בהבחנות אלו כדי להבין כי אותה מגמה של הבדלה בין יום ולילה כנזכר בפתיחה של ספר בראשית פרק א
פסוק ה: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. {פ}
מבחינה בין היום ובין הלילה כשני פרקי זמן נפרדים שיש להתייחס אליהם בצורה נפרדת.
לפיכך יום השבת ושאר המועדים במקרא למעט יום הכיפורים אינם צריכים לחול מערב עד ערב אלא מבוקר עד ערב.
ניתן לצרף לכך עוד ביסוסים - באם יחפוץ קהל הקוראים
שויתי יהוה לנגדי תמיד
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2005 20:56 |
|
| |
צמח:
כתבת דברים חשובים מאד שמאירים את הדיון הזה ביום חדש, אהה.. התכוונתי באור חדש 
בכל אופן, כיצד מתיישבים דבריך עם המקור שהביא נ"נ מתורת טומאת המת?
דווקא המקור האחרון שהבאת מבראשית א', מעיד על שני סוג התייחסות, אחת אור=יום חושך=לילה והשניה אור>ערב>חושך>בוקר=יום
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2005 20:20 |
|
| |
רודפי הצדק והשלום - יקרים ומכובדים
נעימה הייתה לי תגובתך ZACHIZ
לעניין דיני טומאת המת: שוב מן הדברים עולה בברור-יתר עניין ההתייסות למובן היום על שני הקשריו- "כיממה" בת 24 שעות וכיום המייצג את שעות האור על פני האדמה...
וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב:
מדבריו של נכספה נפשי עולה כי לא עשה את ההבחנה בהבנה של סיומו של יום.
טענתי לפי הבנתי כי: היום מסתיים בערב אך לא פותח יום חדש !!! היום החדש נפתח בבוקר המחרת, בין הימים מפרידים הלילות. כך שהפסוק לא סותר כלל ועיקר נהפוך הוא ממשיך בקו קוהרנטי מגמה ברורה של הבחנה.
הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2005 23:48 |
|
| |
לא ברור לי אם ירדת לסוף טענתי על המקור שהבאתי.
אנא פרש את המונח ימים-יום בפסוקים הבאים לפי האפשרויות הבאות:
1. יום-אור
2. יממה
3. משהו אחר שתגדיר
[במדבר יט] (16) יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
[במדבר יט] (19) וחטְאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב:
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2005 19:06 |
|
| |
במחילה מכבודך יהוה - לפי הבנתי
[במדבר יט] (16) יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
יספור אותו אדם שבעה ימים מלאים מבוקר עד ערב, טומאתו לא נעצרת בלילה - כמובן שממשיכה (ההגיון הישר ממלא חלל זה, שהרי לא יתכן כי טומאתו תפסק לפרקים). בסופו של היום השביעי, בערב, יטהר.
וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל-הַטָּמֵא, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב.
קוימו תנאים אלו - רק אז יטהר
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2005 09:31 |
|
| |
צמח,
ביקשתי שתפרש את המילים "ימים" ו"יום" בפסוקים הללו. אני מבין שהפירוש שלך הוא שמדובר במה שקראתי לו "ימי אור".
יחד עם זאת אתה טוען שכאשר נאמר "שבעת ימים" בפסוק 16 הכוונה הייתה גם ללילות שביניהם. לא התכוונו ללילה שקדם ליום-אור הראשון ולא לזה שבא אחרי יום-האור האחרון.
האם זו בדיוק טענתך? אנא אשר.
טענה זו אמנם מעניינת אבל לדעתי פחות סבירה. יותר סביר שהכוונה במונח "שבעת ימים" בפסוק 16 היא לשבעה יממות ולא "ימי-אור כולל הלילות שביניהם".
להלן קטע נוסף בו מופיע המונח "שבעת ימים" ושם אפשר לראות בבירור שהוא כולל גם את הלילות וכן גם את הלילה שלפני יום-האור הראשון. משמע, הכוונה שם במונח "שבעת ימים" היא לשבעה יממות:
[שמות יב] (15) שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם , כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי: (16) וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם , כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם: ...(18) בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת , עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב: (19) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם , כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ: (20) כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ , בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת:
המונח "שבעת ימים" הופיע פעמיים, בפסוק 15 ובפסוק 19. וביניהם פסוק 18 שמפרט שגם הלילה שלפני יום-האור הראשון כלול. זה מעיד על מובן המונח "שבעת-ימים" לפי כותב פסוק 18 - הוא התכוון שבעה יממות, ולא שבעה ימי-אור כולל הלילות שביניהם.
למעשה אינני חושב שאפשר למצוא במקרא אפילו מקום אחד שבו אפשר לראות שהכוונה במונח X-ימים היא ל-"X ימי אור כולל הלילות שביניהם", ולא ליממות.
תוקן על ידי - נכספהנפשי - 25/11/2005 9:51:09
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2005 10:19 |
|
| |
חיזוק נוסף לטענה שלא היה בשפה המקראית מושג של "X ימי-אור כולל הלילות שביניהם", אלא רק מושג של "X יממות", הוא המקורות שהביא צ1מ1ח המשתמשים במונח "X-יום ו-X לילה". מספר הלילות תמיד זהה למספר הימים! אין "שבעה ימים וששה לילות"!
|
|
|
|
|
