| נשלח ב-21/10/2005 07:36 |
 |
| |
היחס למקום שבחר ה':מה מותר הר הבית משילה
[ירמיהו ז] (1) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר: (2) עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית יְהוָה וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה , וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה כָּל יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַיהוָה: (3) כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם , וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה: (4) אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר , הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה הֵמָּה: (5) כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם , אִם עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ: (6) גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה , וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם: (7) וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם , לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם: (8) הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר , לְבִלְתִּי הוֹעִיל: (9) הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל , וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: (10) וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ , לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה: (11) הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם , גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם יְהוָה: (12) כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה , וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (13) וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה נְאֻם יְהוָה , וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם: (14) וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם , כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ: (15) וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי , כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת כָּל אֲחֵיכֶם אֵת כָּל זֶרַע אֶפְרָיִם:
האם נבואה זו לא התקיימה? האם לא עשה ה' לבית המקדש בירושלים כפי שעשה לשילה? האם לא בכך התבטלה קדושתו?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2005 17:49 |
|
| |
ישעיהו פרק ס
פסוק יד: וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל-כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל-מְנַאֲצָיִךְ; וְקָרְאוּ לָךְ עִיר יְהוָה, צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
ישעיהו פרק סב
פסוק א: לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר.
ירמיהו פרק לא
פסוק ה: כִּי יֶשׁ-יוֹם, קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם; קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. {פ}
פסוק יא: וּבָאוּ, וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם-צִיּוֹן, וְנָהֲרוּ אֶל-טוּב יְהוָה עַל-דָּגָן וְעַל-תִּירֹשׁ וְעַל-יִצְהָר, וְעַל-בְּנֵי-צֹאן וּבָקָר; וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה, וְלֹא-יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד.
זכריה פרק ח
פסוק ג: כֹּה, אָמַר יְהוָה, שַׁבְתִּי אֶל-צִיּוֹן, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם; וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת, וְהַר-יְהוָה צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ. {ס}
נכספה נפשי - חשוב לי לדעת מה דעתך בנוגע לכל אלו, זאת כמובן בהקשר לשאלתך
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2005 23:12 |
|
| |
ראשית, אני סבור שתפקידנו בחיים הוא בראש ובראשונה לעשות, ואין ערך להבנות ולידיעות ולאמונות נכונות שאינן יכולות לעזור לאף אדם לעשות את הדבר הנכון.
כיום ה' לא מדבר אלינו לדעתי. לי אישית לא חשוב איזה מקום יהיה המקום שבו ידבר אלינו ה' בעתיד. מן הנבואות שצטטת ואחרות ניראה שהמקום יהיה ירושלים. יתכן שנבואות אלה נכונות ויתכן שאינן נכונות, אבל יש הרבה כאלה.
השאלה שמעסיקה אותי היא - מה אנו יכולים לעשות כדי שה' ידבר אלינו. במסגרת זו אינני מוצא סיבה להניח שאנו צריכים להתייחס באופן מיוחד למקום גאוגרפי מסוים. בהתאם לנבואה שצטטתי בהודעה הראשונה, ובהתאם להגיון לפי השקפתי התיאולוגית, אין קדושה שאיננה נובעת מה', ה' בתור אל שמתערב במאורעות האדם ומתקשר עימו. לכן אין קדושה לשום מקום אם ה' לא עושה שם משהו או מתייחס אליו באופן מיוחד חיובי. לסיכום, אני סבור שכיום ה' לא בוחר בירושלים, לא שוכן בירושלים, ואין בה קדושה יותר משילה, בהתאם לנבואה הראשונה. איננו צריכים ליחס קדושה כיום לירושלים כי זה לא מביע את מסירותנו לה' ורצוננו בהדרכתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2005 10:23 |
|
| |
הכל תלוי כיצד מגדירים קדושה. לדעתי קדושה זה יעוד לה', ומכיוון שהמקום הזה עדיין מיועד לה', אפילו שהוא כרגע לא שוכן בו, הוא מקום קדוש.
מלבד זאת יש עניין לדרוש את ציון.
ירמיהו ל17: "כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה"
מלבד זאת אנו רואים שבימי שיבת ציון, היו צריכים להקים את המקדש בהר החרב, וכשלא עשו זאת הנביא הוכיח אותם על כך:
חגי א4: "העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב
יש גם עניין לדפוק על הדלת של המלך ולבקש להכנס , גם לאחר שהוא סילק אותי. ראו ציטוט שהביא הקורא של חכם קראי באשכול יישוב ארץ ישראל.
נ"נ: ממתי אתה למד את רצון ה' מתוצאות ההיסטוריה?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2005 19:30 |
|
| |
ZACHIZ,
* אני חושב שאפשר ללמוד את רצון ה' רק באמצעות תקשורת עימו.
* מה תשובתך להודעתי הראשונה?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2005 00:19 |
|
| |
נ"נ: אבל הנה אתה לומד מכך שחרב בית המקדש שה' לא רוצה שנבנה אותו מחדש.
התשובה שלי להודעה הראשונה היא שהמקור שהבאת אינו מתייחס למקום, אלא רק לבית ה'. אין מחלוקת שבהר ציון כיום אין שכינה ואין בית לה'. אבל מתוך זה ללמוד שהוא ביטל את היעוד של הר ציון כמקום שבו יבנה הבית הבא, זה נראה לי דחוק מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2006 23:17 |
|
| |
ZACHIZ,
לפני שנכנסים לנושא הקמת בית המקדש מחדש,
הבה נדון במעמד הר הבית בימינו. קדוש או לא?
אני טוען שלא.
על סמך נבואות כגון אלה שהביא צ1מ1ח למעלה, וכן ישעיהו ב' החביב עלי, אכן ניראה שיש להר ציון ייעוד של המקום שהשם ישכון בו =ידבר עמנו בו.
אבל זה לא אומר שכיום המקום קדוש!
לפי הנבואה שהבאתי, לא ראוי להתייחס אל המקום הזה כאל "המקום אשר בחר ה'".
וגם מההגיון לא ראוי לעשות זאת. המונח "המקום אשר יבחר ה'" מופיע בספר דברים ומביא איתו המון מצוות. אם קוראים להר הבית בימינו "המקום אשר בחר ה'" בעצם מעודדים את קיום המצוות האלה, וזה רע לדעתי. מהות הקשר שצריך להיות בין ה' לבין העם במקום השכינה היא הוראה ושיפוט - ה' צריך להיות מורה ושופט. כל עוד הוא לא עושה זאת שם, אסור להתנהג כאילו הוא כן, אסור לעשות שם פולחנים, כי אז לא מסורים לה' האמיתי אלא לפיקציה שיש לנו בראש.
כל דבר שה' קדש אותו פעם יכול להפוך לעגל זהב - זוהי סכנה שיש להזהר ממנה.
תוקן על ידי - נכספהנפשי - 29/05/2006 9:35:17
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2006 11:02 |
|
| |
"וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם ,
כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ" הכוונה שהוא ייחרב. אי אפשר להסיק מכאן שהוא לא יהיה עוד קדוש.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2006 00:10 |
|
| |
נ"נ:
אם אתה מסכים שעל-פי הנבואות בעתיד ה' ישכון במקום הזה, אז המקום כבר נבחר. בתורה נאמר "המקום אשר יבחר" מכיוון שבזמן כתיבת אותו טקסט המקום עוד לא נבחר. אתה סתם מתווכח על סמנטיקה.
כאני אומר המקום אשר בחר ה', אני מתכוון לכך שבעבר הוא בחר במקום. היו נבואות נוספות לאחר נבואת משה, ולכן מותר להגיד שבחר במקום.
לגבי קדושת המקום בימינו, הדבר תלוי כיצד מגדירים את המושג קדוש. אני מקדיר זאת כיעוד לה'. ככל שדבר מוקדש יותר לה' כך הוא יותר קדוש. מכיוון שה' בחר במקום הזה, אני חושב שיש להקדיש אותו לה', ולנהוג בו מנהגי כבוד, ולו רק בגלל הסיבה שבמקום זה הוא עתיד לגלות את שכינתו.
לדעתי בימינו, מי שהולך בהר-הבית כשאינו טהור, ודורך במקום קודש הקודשים, אינו עובר על עבירה מפורשת, מכיוון שאין במקום בית מקדש ושכינה, ולכן החוקים של המקום כאשר אלו האחרונים קיימים, אינם חלים בימינו.
אבל מצד שני, רצוי לנהוג במקום מנהגי מסירות כאילו יש בו מקדש, כדי לקדשו מעט מעבר למה שהמוסלמים מקדשים אותו, וכדי להביע את רצוננו שהנבואות יתגשמו בעתיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2006 00:28 |
|
| |
אני מתעקש על הסמנטיקה כי היא כרוכה בהחלטות מעשיות.
אני חושב שהחוקים בספר דברים תקפים רק בתקופה שבה השם בוחר במקום מסוים, ושוכן שם, כלומר שמדובר בבחירה ושכינה כאקטים מתמשכים, ולא נקודתיים.
אם בזמן בית ראשון הייתי חושב שה' לא שוכן בבית המקדש (בגלל עבודת האלילים שם למשל) למרות שהייתי מאמין שהוא בחר בו פעם, או שיש למקום ייעוד עתידי, הייתי מתנגד להתייחסות לבית המקדש כמקום קדוש.
אני חושב שהמנהגים של ZACHIZ שקשורים ליחס להר הבית יכולים להתאים למצב שבו הוא נמצא, אבל צריך מאד להזהר שהם לא מבטאים כוונה לא טובה - ניסיון לממש פנטזיה לאומית או פולחנית.
לגבי הערתו של אראלסגל - טכנית אתה צודק, אבל ניראה לי יותר סביר להניח שאחרי שה' עוזב ואף מחריב את המקום הוא מבטל את קדושתו ואיננו מעוניין שנתייחס אליו כקדוש.
האם בזמן אמירת הנבואה חורבות שילה קדושות?
דומני שהתרשמתי גם ממקומות אחרים במקרא שהקדושה תלויה באל כל רגע, ואיננה נדבקת בשום חומר ונשארת בו אם ה' מפסיק את מה שהופך אותו לקדוש.
אבל אין לי דוגמא להביא כרגע...
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2006 18:43 |
|
| |
נ"נ: שבי ציון לא חשבו כמוך, ואיך שחזרו לארץ חידשו את עבודת הקורבנות.
תביא ראיה שמשמעות המקום בטלה לאחר שהשכינה נסתלקה ממנו. הסתלקות השכינה אינה ראיה שהבחירה בטלה. בחירה נעשת פעם אחת. אתה מפרש את הכתוב בספר דברים כמקום אשר בוחר ה', ולא יבחר או לא בחר. מכיוון שיש לנו עשרות נבואות שמדברות על כך שהבחירה במקום היא לעולם, וה' עתיד לגלות את שכינתו במקום זה, אין כל מניעה לומר שה' בחר במקום זה. לא כתוב בכל הנבואות העתידיות שה' יבחר שוב בציון, אלא רק שהוא ישוב לשכון בציון. האמת היא שה' גם בחר בשילה ובגלגל, אבל בסוף בחר בציון כי איווה למושב לו.
וגם אם המשמעות של המקום היא רק עתידית, אז עדיין יש:
1) לייחס חשיבות למקום ולתת לו את הכבוד הראוי לו.
2) להביע כלפי ה' את רצוננו שדבריו יתגשמו. הבעה זו יכולה להעשות באופן המוחשי ביותר בביקור במקום.
יד כָּל-מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ אוֹתָךְ לֹא יִדְרשׁוּ כִּי- מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ מוּסַר אַכְזָרִי עַל רב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטּאתָיִךְ: טו מַה-תִּזְעַק עַל-שִׁבְרֵךְ אָנוּשׁ מַכְאבֵךְ עַל רב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטּאתַיִךְ עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ: טז לָכֵן כָּל-אכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ וְכָל-צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ וְהָיוּ שׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה וְכָל- בּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז: יז כִּי- אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם-יְהוָה כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דּרֵשׁ אֵין לָהּ :
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2006 14:34 |
|
| |
ZACHIZ,
מבחינת ההגיון:
כתבת "לתת למקום את הכבוד הראוי לו" - אני לא מסכים. למה לתת למקום כבוד בכלל? תתן לה' כבוד.
אי אפשר להתייחס למקום בהתאם לניבוי העתידות שאתה למד מנבואות מסופקות. לא תפקידך לגלות מה הייעוד של המקום הזה באיזו תקופה. בתקופה אחת הייעוד יכול להיות אחד ובתקופה אחרת אחר.
כיום זהו מקום שמתפללים בו מוסלמים ועוצרים בו יהודים שמתכופפים לקשור נעלים... זה לא מקום של ה' ולא של שכינת ה' ולא מושב ה'.
אתה צריך לשדר מסר אחר: מה שחשוב לי זה ה' (בתוך מורה-הטוב). אם אין לו כרגע קשר מיוחד למקום הזה (הדרכתנו), גם לי אין קשר מיוחד למקום הזה.
תוקן על ידי - נכספהנפשי - 27/08/2006 14:45:50
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2006 14:44 |
|
| |
ולגבי בחירת המקום לפי המקרא:
לפי כותב הפסוקים הבאים בספר זכריה, הבחירה היא דבר תלוי תקופה, ובאה ביחד עם שכינת ה'. מרגע שה' נטש את המקום, זה כבר לא מקום בחירתו, למרות כל הנבואות שחוזות עתידות למקום. שובו של ה' למקום וחידוש חשיבותו מצריכים בחירה חדשה של ה':
זכריה א] (12) וַיַּעַן מַלְאַךְ יְהוָה וַיֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת עַד מָתַי
אַתָּה לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה , אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה: (13) וַיַּעַן יְהוָה אֶת הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי
דְּבָרִים טוֹבִים , דְּבָרִים נִחֻמִים: (14) וַיֹּאמֶר אֵלַי
הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת , קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה
גְדוֹלָה: (15) וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי
קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים , אֲשֶׁר
אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה:
(16) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם
בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת , וקוה [וְקָו קרי] יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלִָם: (17) עוֹד קְרָא לֵאמֹר כֹּה
אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עוֹד תְּפוּצֶינָה עָרַי מִטּוֹב
, וְנִחַם יְהוָה עוֹד אֶת צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם:
זכריה
ב] (14) רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן , כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם יְהוָה: (15) וְנִלְווּ גוֹיִם
רַבִּים אֶל יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם
, וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי
אֵלָיִךְ: (16) וְנָחַל יְהוָה אֶת יְהוּדָה
חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ , וּבָחַר עוֹד
בִּירוּשָׁלִָם:
לגבי שבי ציון, יתכן שהם שמעו בקול זכריה וחשבו שהוא נביא אמת, ורק בגלל זה חידשו את הקורבנות. ואם לא עשו כן, לא עשו טוב (אם כי יתכן שכוונתם היתה טובה ולא היו מתוחכמים מספיק להבין את הטעות).
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2006 23:43 |
|
| |
נ"נ: אתה חוזר על אותם טיעונים שכבר עניתי לך עליהם קודם לכן.
קודם כל לגבי הויכוח הסמנטי בינינו אז דווקא במקור הראשון שהבאת יש ראיה שה' לא ביטל את הבחירה שלו בציון, אלא הבחירה עדיין עומדת שרירה וקיימת, ולכן נאמר בחר עוד. זהו המקום שה' היחידי שבו שכינתו של ה' יכולה להתגלות, מפני שהוא בחר בו לעולמי עד. לא הבחירה תלויה בתקופה אלא הופעת השכינה. הביטוי בחר עוד, כוונתו שהבחירה לא נשתנתה לאור העובדה ששכינתו של ה' לא היתה מצויה בציון בזמן אמירת דברי הנבואה הללו.
אם אתה מתייחס לביטוי הבחירה כבחירה בזמן מסויים או מציאות מסויימת לגילוי שכינתו, אז אני מסכים איתך שיש בחירה כזו, ואז הויכוח ביננו נשאר רק סמנטי. אני חושב שהבחירה מתייחסת למקום עצמו, ומאחר שהמקום נבחר לעדי עד, אז אין עוררים שזהו עדין המקום הנבחר, אף בזמנים שה' בוחר שלא להשרות את שכינתו במקום זה.
בהודעה הקודמת נתפסת למילים שלי שאולי לא נוסחו כראוי, אבל את הכבוד צריך לתת לבחירה של ה', ולכן מקום שה' בחר בו לגלות את שכינתו בעתיד, הינו מקום קדוש, ולכן צריך לנהוג בו בדרך כבוד.
המונח קדוש לדעתי מתייחס ליעוד לה'.
זה כמו שתכיר את אשתך לעתיד שנים רבות לפני זמן החתונה, אתה תנהג בה בדרך שונה מזו של נשים אחרות שתפגוש בחייך.
להגיד שאין חשיבות למקום בגלל שכעת שכינתו של ה' אינה מתגלה , זה כמו לומר שאין חשיבות לרצון ה' שהתגלה בעבר, מפני שאם ה' לא מדבר איתנו כעת אז סימן שאין לא עניין שנעשה את רצונו.
במקורות שהבאת לא נאמר
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2006 23:52 |
|
| |
עדות לעליה לרגל לאחר החורבן
בירמיהו מא' יש לנו עדות על כך שהיו שנהגו עדיין לעלות למקום המקדש לאחר חורבן הבית הראשון.
"ויבאו אנשים משכם משלו ומשמרון שמנים איש מגלחי זקן וקרעי בגדים ומתגדדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה'"
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2006 08:09 |
|
| |
ZACHIZ,
לגבי נושא הבחירה, הבחירה היחידה שצריכה להיות
לנו חשובה בעניין המקדש זו הבחירה שכרוכה עם שכינה של ה' במקום - וזו
בחירה תלוית זמן. אני חושב שזו כל משמעות הבחירה בספר דברים ורק שם יש
לנו ציוויים לגבי המקום.
"בחר עוד" זה "בחר שוב", ממש לא "הבחירה שרירה
וקיימת ולא נשתנתה". הפירוש האחרון לא רציני מבחינה לשונית, ולא מוצלח לדעתי
מבחינה רעיונית. ו"בחר שוב" מעיד כל כך שיש צורך בבחירה נוספת, מה שמעיד על כך שהקודמת לא תקיפה.
הדוגמא שהבאת עם "אשתך לעתיד" לא עוזרת כ"כ במקרה שלנו לדעתי אז אני מציע לעזוב אותה.
לגבי
ההשוואה שעשית בין חשיבות המקום לחשיבות גילוי רצון ה' בעבר: החשיבות
היחידה שצריכה להיות לגילוי רצון ה' בעבר היא במה שזה מדריך אותנו בהוה
ויכול להדריך אותנו בעתיד.
אני לא רואה חשיבות מקבילה שיכולה להיות למקום גאוגרפי שהשם בחר לשכון בו בעבר ואח"כ בחר להחריב.
אם להמשיך את ההשוואה שניסית לעשות:
אם
ה' היה מחריב את גילוי רצונו בעבר - אם ה' היה אומר שכל מה שאמר בעבר כבר
לא משקף את רצונו כיום ולא משקף את העשיה הנכונה - אז גם לא היינו צריכים
לתת לגילוי הרצון שהיה בעבר כבוד בימינו (במובן של לקיים מה שאמר בעבר בכל
זאת או לעשות טכס דומה). כבוד לאותו גילוי שפג תוקפו משקף זילזול בה'
ובעשייה הנכונה האמיתית.
|
|
|
|
|
